יום שני, 14 בנובמבר 2016

ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה יורדים למצרים / ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי- כבד הרעב בארץ: ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל- שרי אשתו הנה- נא ידעתי כי אישה יפת- מראה את: והיה כי יראו אותך המצרים....."
[בראשית י"ב , י-י"ב]

הטכניקה: שמן על בד


העלאת תמונות 

Biblical paintings by Ahuva Klein

Abraham and Sarah in Egypt

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ירידת אברהם למצרים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ירידת אברהם ושרה למצרים

שיר מאת: אהובה קליין©

 ויהי היום בכנען

רעב ניחת הפעם

 אברהם איתן באמונתו

  יאלץ  השתדלותו.



לא לחם ומים

לא מטר שמים

מצוקה מרקיעה שחקים

דלות וצימאון שוחקים .



יורד מעתיק מגורים

למצרים בה דרים זרים

אדמה עתירת גידולים

נילוס משקה עדרים.



 אברהם מגן על שרה

 מפני רוע ושררה

 סופו יצא בניסים

 רכוש מרובה ונכסים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: לך-לך [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 7 בנובמבר 2016

פרשת לך- לך, האם ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך לך, האם  ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?

מאת: אהובה  קליין


ציורים לפרשה:
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הציווי לאברהם:" לך- לך..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות\

 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו שבים ממצרים לכנען/ ציירה: אהובה קליין

(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ " והיית לאב המון גויים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מלכי-צדק מוציא לחם ומים/ ציירה: אהובה קליין (c)



בפרשה זו  הכתוב מתחיל לתאר את ניסיונותיו של אברהם אבינו , אחד מהם  היה: הירידה למצרים בעקבות הרעב בכנען, כפי שהכתוב מתאר: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב  בארץ: ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי  אשתו הנה- נא ידעתי כי אישה יפת מראה את: והיה כי  יראו  אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו : אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך": [בראשית י"ב,י-י"ד]

שאלות

א] מדוע רק במצרים אברהם מבחין ביופייה של שרה ?

ב] האם אברהם חטא בירידתו למצרים וביחסו לשרה?

תשובות

אברהם מבחין ביופייה של שרה.

רש"י מביא כמה הסברים:

 א] מדרש אגדה על פי חז"ל: עד שאברהם לא הגיע למצרים הוא לא שם לב ליופייה של שרה - וזאת מתוך צניעות ששררה ביניהם, אלא שעכשיו הבחין ביופייה - כפי שמבואר [תנחומא ה'] ראה אותה משתקפת במי הנהר. ולכן אמר לה: "הנה – נא ידעתי כי אישה יפת מראה את"

ב]  בטבעו של עולם - על ידי טורח הדרך מראהו של האדם מתבזה והיגיעה וטלטולי  הדרך  ניכרים על פניו, אך שרה  נשארה יפה ,  למרות  ההליכה והטרחה המרובה , לכן אמר לה אברהם כי  כעת יודע שהיא באמת יפה.

ג] פשוטו של מקרא: אמר אברהם לשרה: כעת הגיע השעה שיש לדאוג ליופייך כי אומנם ידעתי שאת יפה, אך כעת פה במצרים אנו באים בקרב אנשים  מכוערים והם לא הורגלו לראות אישה יפה ועל כן  זו  העת שעלינו לדאוג שלא יקרה לנו משהו רע.

רבינו  בחיי מביא גם את פירוש רש"י: כי למרות טורח הדרך - שרה נשארת ביופייה, אך הוא מוסיף את דעת רז"ל: שאברהם לא התבונן בשרה מעולם עד אותה שעה. כי אברהם בענוותנותו הגדולה – היה כורת ברית לעיניו, כפי שאמר איוב:"ברית כרתי לעיניי", הצדיקים כורתים ברית עם איבריהם שלא יגרמו להם להינזק -  בדומה לכך שאדם כורת ברית עם אויביו למען לא יזיקו לו.

 האם אברהם חטא?.

 רבינו בחיי  מביא את דעת הרמב"ן- שאכן אברהם חטא בשוגג : כאשר אמר לשרה: "אמרי נא אחותי את" ובעקבות זאת באה גלות  מצרים, ועצם העניין שאברהם הביא את שרה  הצדיקה במכשול של עוון וכל זה מהחשש שאם ידעו שהיא אשתו יהרגוהו ,הרי כאן הוא נכשל בביטחונו בה' שהרי היה צריך לבטוח בקב"ה שיציל אותו ואת אשתו והחטא הנוסף שחטא- שהוא ירד למצרים בעקבות הרעב בארץ- וזאת למרות שהקב"ה שלח אותו לארץ כנען !

אברהם היה צריך לבטוח בה' שיציל אותו מהמוות כתוצאה מהרעב. בעקבות עוון זה  נגזר על זרעו - גלות מצרים כי במקום החטא שם מתרחש גם העונש.

על   פי דעת רז"ל: גלות מצרים היא תוצאה של דברי אברהם לה': "במה אדע כי אירשנה" שנאמר במדרש – שהוא אמר: "במה אדע"? וה' אמר לו: "ידוע תדע", כאן ה' החשיב את דברי אברהם לחטא , וכתוצאה מכך נענשו ישראל בגלות מצרים .

הרב שמשון רפאל הירש :אינו רואה את מעשיו של אברהם בגדר חטא,

 א, אברהם עוזב את ארץ כנען בזמן הרעב ויורד מצרימה, מפני שאינו סומך על הנס , אלא עושה השתדלות כדי לספק את מזונו.

ב, בנוגע לכך שסיכן את אשתו במקום כמצרים ,אי אפשר היה להתחמק מסכנה זו ,עובדה שאברהם חזר על כך שנית כאשר ירד לארץ פלישתים וגם יצחק בנו נקט באותם אמצעים כאשר נקלע למצב של רעב ,כפי שהכתוב מתאר :"ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך – פלישתים גררה" [בראשית כ"ו, א] וכל זה קרה למרות שאברהם היה יכול לבטוח בה' שיספק את מזונותיו בארץ כפי שהוריד מן לעם ישראל במדבר.

הרי אברהם שהוא בבחינת בשר ודם לא היה לו מישהו ששימש לו דוגמא כיצד לנהוג במקרים כאלה והכל למד מתוך ניסיונות באופן עצמאי . לכן לאברהם הייתה  הזכות להגיד: "אין סומכין על הנס"

בנוגע לעניין שרה, הרי במצרים באותה תקופה הייתה אווירה של פריצות ואישה פנויה הייתה  בטוחה יותר מאשר אישה נשואה, היות ואם  ואישה  הייתה נשואה- היה קיים חשש שיהרגו את בעלה ואותה ייקחו, בעוד שאישה פנויה המלווה על ידי אחיה- כדי להשיג אותה - היו צריכים לנהל משא ומתן עם האח ובינתיים מרוויחים זמן ובמקביל יכולה להופיע  הישועה.

אם כן , זו הברירה היחידה  שעמדה לאברהם והוא נהג כשורה, מצד אחד אמנם האמין בה' , אך מנגד הבין שיש לעשות השתדלות כדי להציל חיים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אברהם הועמד בניסיון הרעב בכנען , בנוגע לפתרון העניין – ישנם הסוברים –כדוגמת הרמב"ן ורבינו בחיי- שהוא חטא בשני דברים  ראשית, מעצם ירידתו למצרים ובכך אמונתו בה'  נפגמה – ולא הבין כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים ובעקבות זאת הוא גרם לגלות מצרים כי במקום שנעשה החטא שם מתבצע גם העונש.

שנית , הוא סיכן את שרה אשתו במקום שאין יראת שמים.

מנגד רבי שמשון רפאל הירש סובר: כי  אברהם נקט בדרך נכונה בהיותו מאמין באלוקים . אך מנגד הבין כי עליו לעשות השתדלות ולא לסמוך על ניסים בלבד ואין לראות במעשי אברהם חטא.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 30 באוקטובר 2016

פרשת נח- מדוע נענשו החוטאים- דווקא- במבול? /מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נח - מדוע נענשו החוטאים-דווקא-במבול?

מאת: אהובה קליין

ציורים לפרשה:
 

ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה  קליין(c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ נח והיונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקשת בענן/ ציירה: אהובה קליין(c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


הפרשה קרויה על שמו של נח - שנבחר על ידי ה'  להמשיך את קיום המין האנושי ,בזמן שהקב"ה גזר גזירה להביא כליה על העולם.

בסוף פרשת בראשית נאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום: וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל  ליבו: ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד - בהמה עד רמש ועד - עוף השמים כי ניחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה'" [בראשית ו, ה-ח]

בפרשתנו יש המשך לדברים: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ  נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים  הִתְהַלֶּךְ נֹחַ."

 השאלות הן_

א]  במה השפיעו חטאי הדור על הנהגת  ה' ?

ב] מדוע ה' החליט להעניש את החוטאים במבול דווקא?

תשובות

חטאי הדור והנהגת ה'.

על פי רש"י: כשראה ה'  את  רעת פני הדור ההוא, נאמר : "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ"- כלומר התנחם במשמעות- נחמה , הקב"ה התנחם שברא את האדם רק על פני האדמה שאילו היה האדם בעליונים היה עשוי להשפיע על שאר העליונים לרעה וגורם להם למרוד בה' - באופן שהמריד את הברואים על הארץ.

אונקלוס אומר על  המילים: "ויתעצב אל ליבו" ה' ביקש לייסר את האדם ולהביא עליו עצבון.

רש"י מביא פירוש שונה: ה' שינה את דרך הנהגתו- מהנהגה בדרך  מידת הרחמים להנהגה  במידת הדין ובדרך זו החליט ה' באיזה דין ומשפט יש לנקוט כלפי האדם על מנת להענישו. והחלטתו הייתה להביא את עונש המבול וכאן המילה :"וינחם" -  כאילו ה' נמלך בדעתו וכביכול שינה את דעתו.    בדומה לכך נאמר: "וינחם ה' על הרעה" [שמות ל"ב, י"ד] ה' שב מן העונש שרצה להעניש את עמו.

אך בניגוד לבני אדם שהם עשויים לשנות את דרכי מחשבתם, הרי כאן הכוונה לשינוי בדרכי ההנהגה של ה' ממידת הדין למידת  הרחמים, או ההפך.

כתוצאה מכך שה' החליט להאביד את האדם התעצב ה' והתאבל-  כפי שנאמר על דוד המלך: "נעצב המלך על בנו" [שמואל-ב' י"ט, ג] התאבל דוד המלך על מות בנו- אבשלום.

את הפירוש של עצבות באופן של אבלות מביא רש"י כנגד תשובה לכופרים שטוענים: שה' טועה וחוזר בו מהחלטותיו, כפי שמסופר במדרש הבא: "גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה :האם אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד-אמר לו רבי יהושע: הן , אמר לו והא כתיב: "ויתעצב אל ליבו". אמר לו , נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו הן, אמר לו ומה עשית? אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל, אמר לו ,לו היית יודע שסופו למות ? אמר לו בשעת חדותא  חדותא ובשעת אבלא אבלא,אמר לו: כך מעשה הקב"ה אף- על- פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן ,לא נמנע מלבראן, בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם: במילים אחרות: הגוי התכוון להגיד ליהושע בן קרחה: הרי אתם מודים שהקב"ה צופה ויודע את תחזית העתיד , אך ברגע שראה שהם חטאו הוא התחרט על שברא את האדם ואם אכן הוא היה יודע זאת מראש שהאדם יחטא   לא היה בורא אותו בכלל? וכששאל רבי יהושע את אותו גוי מה היה עושה כשנולד לו בן? ענה לו הגוי: כי שמח מאד ושימח גם את סביבתו, ענה לו הרבי: מדוע שמחת ,בזמן שידעת שהוא בן תמותה  וממילא בסוף מצטערים, ענה לו הגוי: בשעה שהתינוק נולד-שמחים ובמותו- אבלים. ענה לו  הרבי: כשם שהשמחה בזמן הלידה איננה סותרת צער המיתה - כך ה' נוהג, למרות שידע בזמן בריאת האדם והיה גלוי לפניו על אותם רשעים שיחטאו, בכל זאת ה' לא מנע את בריאת האדם - היות  ורצה לברוא אותו למען אותם צדיקים שיקומו  לעומתם.

ענישת החוטאים באמצעות מבול.

 רש"י מסביר:  הכתוב  אינו משתמש בלשון של השמדה והרס ,אלה נוקט  בלשון "מיחוי" במילה "אמחה"  פירושו- שחיקת דבר ופירורו במים והטעם לכך, לפי שחלקו הגשמי של האדם עשוי מעפר ולכן ה' החליט דווקא להביא את המבול כדי שימחה אותו ממש כעפר הנמחה ומתפורר במים.

הבהמות גם נענשו:

א] לפי שגם הם השחיתו את דרכם וחטאו [לפי בראשית רבה]

ב] רש"י מפרש: היות וכל בריאת בעלי החיים הייתה למען האדם והיות והוא ימחה במבול- ממילא אין צורך בבעלי חיים שישרתו אותו.

רבינו בחיי מסביר: כי במבול ישנה ראיה ברורה על עניין חידוש העולם וההשגחה . כי אומנם מצד אחד הקב"ה  מעניש את הרשעים ומכלה אותם מן העולם ,אך לעומת זאת מחייה את הצדיקים- דוגמת נח ובניו.

ה"כלי יקר" מבאר:  כי טעם העונש- לפי שדור זה חטא בעבודה זרה , גילוי עריות  וגזל, ובעבודה זרה- נאמר בירמיהו: "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב בארות ,בארות נשברים אשר לא יכילו המים" [ירמיהו ב, י"ג]

בעוון גילוי עריות אמרו  רז"ל: כי העונש על כך- חנק ונאמר בגמרא [מסכת כתובות ל, ע"א] אע"פ שבטלו ארבע מיתות בית דין , דין ארבע מיתות לא בטל. לכן מי שנחייב בחנק אפשרי שיטבע בנהר. מכאן שדור המבול שחטאו בגילוי עריות ועונשם- למות בחנק הדין הוא שיטבעו במים. כפי שכתוב: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" [תהלים ל"ב, ו] מכאן היות והאדם אינו ניצל מחטא זה יגיעו אליו  שטף מים רבים.

 ובעוון הגזל- לפי שהגוזל- נכנס לתחום חברו על כן העונש להביא עליו מים , היות ואין טיפת מים נוגעת בחברתה ואף איננה פולשת לתוך גבולה. ומאין לומדים שכל טיפה היא יחידה בפני עצמה? התשובה לכך: לפי שבגשמי ברכה נאמר: "מי  פלג לשטף תעלה [איוב ל"ה, כ"ה]  מכאן לומדים  במסכת : בבא בתרא ,[ס"ט, ע"א]- שכל טיפת מים יש לה את השטח שלה ולא  נכנסת  לתחום חברתה.

 ואילו זה החוטא בגזל – נכנס ונכנס לתחום חבירו  דין הוא- שגשמי ברכה- יהפכו עליו למבול- מידה כנגד מידה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי מאחר ודור המבול חטא בשלושה דברים: גזל, גילוי עריות ועבודה זרה, ה' עבר ממידת הרחמים למידת הדין והענישם  בעונש המבול- בהיות האדם עפר  מחה ה' אותם וגם מהטעם שעזיבת דרך התורה – נחשבת להתנתקות  ממקור מים חיים- יש בכך מידה כנגד מידה - בעזיבת מים חיים חטאו ובמים נענשו.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המבול/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 המבול/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עשרה דורות המתין אלוקים

 צפה במהלך דרכי הברואים

 נסוגים למעמקי  רשע חשוכים

חיש נטש מידת הרחמים.

 

 החליט  למחות הרעים

 בעת עוזבם מים חיים

 למען חפירת בארות נשברים

 לדלות מי תאווה ועינוגים.

 

אז מחה דמעה מפניו

ומוסס את יציר כפיו

מים בשצף קצף

טיפות נתזו בקצב.

 

 על כל גיא והר

 בתוך יבשה ונהר

אך בתוך תיבה  קטנה

 צוהר קטן לבשורה חדשה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת נח [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנהר בגן עדן מתפצל לארבעה ראשים/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ונהר  יוצא מעדן להשקות את- הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים"

 [בראשית ב.י]
 הטכניקה: שמן על בד.


 Biblical paintings by Ahuva Klein-The rivers  in Paradise



העלאת תמונות

  ציורי תנ"ך/ הנהר בגן עדן מתפצל לארבעה ראשים/ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 באוקטובר 2016

פרשת בראשית- מדוע התפצל הנהר בגן עדן- לארבעה ראשים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית- מדוע התפצל הנהר בגן עדן -  דווקא- לארבעה ראשים?

מאת: אהובה קליין.

ציורים לפרשה:

ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין מים למים ביום השני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין המים העליונים לתחתונים/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ גן עדן והכרובים בפתח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ האדם קורא שמות לבעלי החיים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכרובים והחרב המתהפכת בפתח גן עדן/

 ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשו של האדם/"בזיעת אפיך תאכל לחם"/

ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו פותחת את החומש הראשון בתורה בתיאור הבריאה לפרטיה ומספרת גם על גן עדן- מקום משכנם הראשון של אדם וחוה – שבעקבות חטאם גורשו, התיאור של גן עדן מעניין ואף ציורי :

"וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.   וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.  וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.  שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב.   וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן--הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ.   וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל,  הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת" .

 השאלות הן:

א] מה המשמעות לכך שה' נטע את הגן בעדן?

ב] מדוע נחלק הנהר דווקא  לארבעה ראשים ומה טיבם?

ג] מדוע ה' מנע את עץ הדעת מהאדם?

תשובות.

נטיעת גן עדן ביד אלוקים.

רש"י מתייחס למיקום של הגן - הכוונה שאלוקים נטע את הגן בצדו המזרחי של עדן .

רבינו בחיי מסביר:

על פי הפשט: הקב"ה בכבודו ובעצמו נטע את הגן ואין הכוונה שהוא הביא את האילנות ממקום אחר ונטע שם, אלא היו מטעיו- מעשה ידיו  להתפאר וההוכחה לך בדברי דוד המלך באומרו: "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" [תהלים ק"ד, ט"ו]

ורז"ל מסבירים:" ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם ישבעו מטעתן"- עצים אלו לא היו זקוקים לא להשקאה, לא לזמירה ולא לעבודה -לפי שמיום שהאדם גורש מגן עדן  הגן נשמר היטב ולא היה זקוק לטיפולו של האדם. כפי שנאמר ביחזקאל: [מ"ז, י"ב]:"לא יבול עלהו ולא יתום פריו  לחדשיו יבכר כי מימיו מן- המקדש המה יוצאים" ומוסיף רבינו בחיי: המיקום של  הגן היה בצד המזרחי, כפי שכתוב בחומש דברים [ ל"ג]:" וממגד תבואות שמש" ועל כך אומרים רז"ל: כי הצד המזרחי מה שמאפיין אותו: מיישב את הדעת ,מעצים את הכוח ומחזק את הלב- מהטעם שמזג האוויר בכוון זה משובח ביותר ולכן ה' הניח - שם את האדם- פרי יצירתו.

 הרמב"ן מסביר: כי הכתוב מדגיש שהמטע  היה בידי ה', היות וטרם שה' גזר על הארץ: "תוצא הארץ דשא" ה' גזר שבמקום ההוא יהיה גן ואמר: "בכאן יהיה אילן פלוני  ובכאן  אילן פלוני" בערוגת המטעים.

 וזה בניגוד לשאר המקומות בארץ ששם אמר: "תדשא הארץ דשא ועץ פרי" באופן כללי.

 

 

 

הנהר הנחלק לארבעה ראשים:

לפי הסבר רש"י: יש משמעות לכל שם של נהר עם הייחודיות שלו:

פישון: פירוש א': הוא נהר מצרים בשם הנילוס והוא נקרא כך- משום שמימיו מתברכים ועולים ומשקים את הארץ- לכן נקרא: פישון הוא  לשון ריבוי, כדוגמת הפסוק: "ופשו פרשיו"- הכוונה ירבו רוכבי סוסיו. [חבקוק א, ח.]

פירוש ב':  על שם שהוא משקה ומגדל שדות פשתן במצרים- לפי שתושבי  מצרים ידועים כמגדלי פשתן. ההוכחה להסבר זה- שנאמר:" ובושו עובדי הפשתים" [ישעיהו י"ט, ט] וזאת במסגרת נבואת תוכחה: שיבש נהר הנילוס ויבושו זורעי הפשתן התלויים בנהר.

גיחון - מלשון "נגיחה" שהיה זורם ברעש גדול עד שנראה כמנגח במימיו הגועשים.

חידקל- לפי שמימיו חדים וקלים- כלומר זכים וצלולים לשתייה וקלים- לפי שאינם מכבידים על הגוף.

נהר פרת: על שם שמימיו פרים ורבים בעצמם ללא  צורך בירידת גשמים ויש להם סגולה לרפאות את האדם הרוחץ בהם.

המילה:"הוא" אינה מופיעה אצל כל הנהרות, אלא רק לגבי נהר פרת : מלשון חשיבות לפי שהיה נהר מוכר ומבין ארבעת הנהרות הוא החשוב מכולם כי  הוא נזכר על  שם ארץ ישראל, כמו שנאמר: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר  מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת"

חלוקת הנהר לארבעה ראשים ומשמעות שמותן?

רבינו בחיי אומר על דרך המדרש: ארבעה נהרות הם - כנגד ארבעת המלכויות.

האחד פישון- זהו מלך בבל לפי  שכתוב: "ופשו פרשיו"- הוא הסובב את כל ארץ החווילה - שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, כפי שנאמר: "הוחילי לאלוקים כי עוד אודנו " [תהלים מ"ב, ו'] שם יש זהב- והם מסמלים את התורה, לפי שנאמר: "הנחמדים  מזהב ומפז רב" [תהלים  י"ט, י"א], וזהב הארץ ההיא הוא טוב –  מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל.  כי שם נמצא את הבדולח, ואבן השוהם, שם  יש מקרא והתלמוד ומשנה, הלכות תוספתות והגדות.

 גיחון:   הכוונה לממלכת  מדי,

 חידקל- זוהי ממלכת יון שהייתה חדה וקלה  בגזרותיה.

 נהר פרת- הוא הנהר  הרביעי- הכוונה למלכות אדום- פרת לפי שהפרה והצרה לפניו....."  ופרת גם על שם סופה: "פורה דרכתי לבדי"[ ישעיהו ס"ג, ג]

וכאן יש לציין את דברי בלעם שהפליאו דבריו על נהרות אלו, כפי שאמר:

"כנחלים  נִטָּיוּ, כְּגַנּת עֲלֵי נָהָר

כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעו בְּמַיִם רַבִּים

וְיָרם מֵאֲגַג מַלְכּו וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתו". (במדבר כ"ד, ה-ז)

 

 

עץ הדעת ואיסור אכילת פריו.

הכלי יקר שואל: מדוע   הקב"ה לא הזהיר את האדם בבת אחת  מאיסור האכילה של עץ הדעת ועץ החיים? התשובה לכך, שכל האוכל מעץ החיים חי לעולם היות ולא היה לו כלל  פרי וטעם העץ היה כטעם של פרי.

לעומת זאת, עץ הדעת היה לו פרי נחמד למראה וכל מי שאוכל  מהפרי היה מבחין בין טוב לרע יותר מהצורך. לכן לפני שהאדם אכל מעץ הדעת לא היה צורך להזהירו שלא יאכל מעץ החיים היות והוא לא משך אותו ,כי לא היה נחמד למראה  ולאדם לא הייתה עדיין דעת בתועלת  אכילת העץ ההוא, היה סתם עץ ואפילו סתם בהמה איננה אוכלת  איזה עץ ,אלא דבר נחמד למראה שיש לו פרי, אבל לאחר שהאדם אכל מעץ הדעת היה חשש שיבחין באמצעות שכלו בתועלת עץ החיים ויאכל ממנו כדי שיחיה לנצח, מסיבה זו גורש האדם מגן עדן.

לסיכום, לאור האמור לעיל, גן עדן היה מקום פורח היונק את מימיו מהנהר שהתפצל לארבעה ראשים והחשוב מביניהם- היה נהר פרת- לפי שאת חשיבותו קיבל מעצם אזכרתו בגבולה הצפוני של ארץ ישראל: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר הגדול נהר פרת" [ בראשית ט"ו, י"ח]

יהי רצון שלעתיד לבוא יתקיימו דברי הנביאים דוגמת יחזקאל ,ישעיהו וירמיהו : שארץ ישראל – תהיה גן עדן לעם ישראל.

"וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרום צִיּון וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירש וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צאן וּבָקָר והייתה נַפְשם כְּגַן רווה וְלא יוסִיפוּ לְדַאֲבָה עוד. (ירמיהו ל"א, יא)

"כִּי נִחַם ה' צִיּון נִחַם כָּל חרבותיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂון וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּודָה וְקול זִמְרָה. (ישעיהו נ"א, ג) אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר