יום שני, 21 במרץ 2016

מרדכי מסכל מזימה/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרדכי מסכל מזימה/ שיר מאת: אהובה קליין©

 

מרדכי היהודי יושב בשער

ברוח  קודשו יחוש צער

לפתע יבחין בסריסים

 בשיחתם מזימה   אורגים.

 

את שפתם מבין

כי שימש בסנהדרין

מאזין לכל מילה

יקדים רפואה למכה.

 

שקועים  הם  בעורמתם

על המלך קוצפים בחוצפתם

מרדכי יסכל   תוכניתם

בחטאם   ימצאו מותם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 15 במרץ 2016

ציורי תנ"ך/ זכור את אשר עשה לך עמלק/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לשבת זכור]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"
[דברים כ"ה, י"ז]

 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

העלאת תמונותהעלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשו של עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא: מה תכלית הקורבנות?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא: תכלית הקורבנות

 מאמר: מאת: אהובה קליין.

פרשת ויקרא פותחת במילים: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד: לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם" [ויקרא א, א-ב]

 ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 השאלות הן:

 א]   מדוע לא נאמר: "וידבר ה' אל משה"?

ב]   מה תכלית הקורבנות?

תשובות

"ויקרא אל משה"

מובא במדרש : כי ישנו קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה]  כלומר- משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה  באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן- על כן, מתי  בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?

התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם וזאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו כמי שמקבל את  תורת אלוקים לעם ישראל.

 האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה  סובר :כי בפתיחה מיוחדת זו של הפרשה, נרמז כי משה היה עניו מאד והדבר  מתבטא באות א' הקטנה במילה: "ויקרא"

למרות שהקב"ה  קרא לו, משה לא התגאה בכך, אלא נשאר צנוע ובעל ענווה.

משל למה הדבר  דומה : לאדם העולה לפסגת ההר וכאשר הוא למעלה, הוא עלול לחשוב שהוא אדם רם ונישא  בהשוואה לכל המתגוררים למטה, אבל אם הוא חכם. הוא מבין כי כל מה שנשקף לנגד עיניו באופן כה קטן - נובע  מעצם עלייתו לראש ההר.

 כך משה – למרות שזכה להתרוממות רוחנית כה  גבוהה- הוא לא התגאה בעצמו אלא, נשאר צנוע.

 רש"י  מביא שני  פירושים:

פירוש א]  כל זמן שהיה הענן מעל המשכן ,משה לא יכול היה לבוא לשם, אלא רק כאשר נסתלק הענן מהמקום, משה היה  בא אל המשכן, מלמד שהקול  נפסק ולא היה יוצא מחוץ לאוהל, אך אם משה כבר היה בתוך האהל, מדוע היה צורך לקרוא לו?

אלא שקריאה זו אין מטרתה לקרוא למשה לבוא בדומה לאדם הקורא לחברו כאשר הוא רחוק ממנו.  אלא היא משום לשון חיבה. זוהי שפה שמלאכי השרת משתמשים בה.  שכתוב: "וקרא זה אל זה.." כשם שאצל המלאכים אין מושג של רחוק וקרוב הקריאה היא לשון שמקדימה את האמירה: "וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש.."

לעומת זאת, לנביאי אומות העולם, ה' נגלה אליהם בלשון טומאה, או לשון עראי, דוגמא לכך אנו מוצאים אצל בלעם, שנאמר: "ויקר אלוקים אל בלעם" [במדבר כ"ג, ד] לשון מקרה או קרי.

 פירוש ב]  נושא הקריאה אינו ה', אלא עצם הקול עצמו, כאילו נכתב: "ויקרא קול אל משה" כמו שנאמר אצל ישעיהו: "קול קורא במדבר" [ישעיהו מ', ג]  או "וינועו אמות הספים מקול קורא" [שם ו, ד']  לפני דיבור  מיוחד ולפני אמירה ,או ציווי הייתה קריאה וההפסקות היו- משמשות פנאי למשה להתבונן בין עניין לעניין, או בין פרשה לפרשה, על כך אומרים חז"ל: כי להפסקות אלו הייתה מטרה: שאין אדם צריך לסמוך על חריפות שיכלו ועל מוחו הצלול ואל יחשוב כי תמיד הוא מסוגל לתפוס דברים באופן זריז ובקלילות ללא מאמץ, מפני שדווקא במקרים של פזיזות  ישנן תקלות ושגיאות  הנובעות מתוך פזיזות יתרה ,לכן מרעיון ההפסקות אצל משה ניתן ללמוד שיש לעשות רווח בין פרשה  לפרשה וגם בין עניין לעניין.  ההפסקות נותנות זמן  לחשוב על הדברים לעומק.

 תכלית הקורבנות.

ראיתי בספר: "אלה הדברים "על התורה: מאת הרב אליהו שלזינגר שליט"א: הרמב"ם בספר נבוכים [ח"ג פמ"ו] מפרש את הטעם להבאת הקורבנות לה' :"כי בעבור שהמצרים והכשדים אשר ישראל היו גרים ותושבים בארצם  , היו עובדים לבקר  ולצאן, כי המצרים עבדו למזל ולטלה, והכשדים – לשדים הנראים  להם כשעירים, ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר בגלל שעובדים אותם, ולכן ציווה לשחוט הבקר והצאן לה' הנכבד, כדי שיוודע שהדבר שהיו חושבים שהוא תכלית העבודה, הוא אשר יקריבו לה', כי כן יתרפאו האומנות הרעות שהם מדווי נפש, כי כל מדווה וכל חולי לא יתרפאו כי אם בהפכן" 

 במילים אחרות: הרמב"ם אומר שמטרת הקרבת הקורבנות היא באה לשלול את מעשה המצרים וכשדים  ובניגוד לזאת  בא הציווי על הקרבת הקורבנות לה' כדי שהכול ידעו: וכל המחלות לא יתרפאו  על ידי העבודה הזרה, אלא רק על ידי האמונה בה' והקרבת הקורבנות אליו בלבד- בזמן המשכן ומאוחר יותר במקדש.

 הרמב"ן חולק על הרמב"ם ואומר כי נח בימיו הקריב  קורבנות בזמן יציאתו מן התיבה ובאותה  תקופה לא  היו  לא מצרי ולא כשדי וזה מצא חן בעיני  ה'. שנאמר: "וירח ה' את ריח הניחוח"  וכאשר הבל הקריב מבכורות צאנו נאמר: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" וגם  נאמר: "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוח.." כדי שלא יהיה בהם  תועלת ורצון רק שלילה מדעת השוטים שמקריבים לעבודה זרה, ואצל בלעם: הוא אמר:" את שבעת המזבחות ערכתי.." וזאת עשה מהטעם להתקרב אל ה' כדי שיחול עליו הדיבור.  ויותר מזה מן הראוי להסביר: כי מעשה בני אדם היוצאים לפועל  נובעים כתוצאה של מחשבה ודיבור.

לכן כאשר אדם מגיע למעשה- לעשיית חטא, עליו להביא קורבן לה' ולסמוך ידיו על הקורבן וזאת כנגד המעשה הרע שעשה ועליו להתוודות כנגד הדיבור, ועליו לשרוף ולהקטיר את הקרב והכליות שהם מסמלים את כלי המחשבה והכרעיים- הם כנגד ידיו ורגליו שמבצעים את המעשה, ויזרוק  את הדם על המזבח כנגד  דמו בנפשו. וזאת שיחשוב שבעבור חטאיו היה ראוי שיישפך דמו ויישרף גופו, וכמה חסדים ה' נוהג עם החוטא שלוקח ממנו  תמורה וכופר הקרבן שישמש נפש  תחת נפש- וזה ממש חסדי ה'. ואחרי שיראה  בהקרבת  הקורבן את כל התהליך הארוך בבהמה, יגיע לידי מסקנה שעליו להתרחק מחטאים.

 ובספר "משך חכמה" לגאון רבי מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל בתחילת פרשת ויקרא: אמר על דברי הרמב"ם והרמב"ן - אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

 לכן קורבנות במה - כדוגמת הקורבן שנח הקריב לה' – תפקידם להרחיק את הלבבות מעבודה זרה ולכן נאמר במסכת זבחים [קי"ג] לא קיים ריח ניחוח בקורבנות מסוג זה.

 לעומת זאת קורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש- תפקידם לקרב העולמות ולחבר  את הדודים- כלומר לגרום להשראת השכינה ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים. ולכן נאמר בתהלים: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה.." ובהמשך נאמר: "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה כליל אז יעלו על מזבחך פרים" כלומר  קורבנות במה עליהם נאמר: "לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא  תרצה"- כי אין בהם ריח ניחוח אבל קורבנות שבזמן בית המקדש- בהם ה' חפץ כי יש בהם ריח ניחוח.

 מכאן  ניתן ללמוד את ההבדל בין תפילה במניין- בבית הכנסת לבין  תפילת יחיד בביתו. היום שבית המקדש עדיין עומד בשיממונו אומרים חז"ל: "ונשלמה פרים שפתינו"- הכוונה שהתפילה באה במקום הקורבנות. במקום הקרבת קורבנות, אנו מתפללים לה', לכן תפילה של יחיד בביתו- משולה להקרבת קורבנות במה  שאין בה ריח ניחוח לה' . אך תפילה בציבור בבית הכנסת משולה להקרבת קורבנות במקדש עם ריח ניחוח לה' .

 לאור האמור לעיל

 תכלית הקורבנות היא  לכפר על החטאים שאדם עשה בעבר ולקרבו לבורא עולם.  אך בימינו  באין מקדש, אנו שמים את הדגש  על התפילות והן מועילות יותר – כאשר נאמרות בציבור   בבית הכנסת בדומה להקרבת הקורבנות בזמן בית המקדש שהיה להם ריח ניחוח לה'.

 יהי רצון שנזכה  במהרה לבניין בית המקדש השלישי. ושם נקריב קורבנות כבימים ימימה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קורבנות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קורבנות

שיר מאת: אהובה קליין ©

למשה קרא אלוקים

כדרך  קריאת מלאכים

 בדבר קורבנות לכפרה

 אמת וכוונה טהורה.

 

איש, איש כיכולתו

מצווה להקריב קורבנו

 מתוך הכרה בחטאו

 חיש ישוב לבוראו.

 

 פיו וליבו שווים

חוסה בחסדי אלוקים

קורבן ריח ניחוח

למלך רחמן וסולח.

 

 באין מקדש היום

 תתקבל תפילה במרום

 תיישר הרים ומהמורות

 בכוחה לחולל נפלאות.

 

 הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא-[ חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבת זכור/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבת זכור


מאמר מאת: אהובה קליין.

 בשבת הסמוכה לפורים- נוהגים לקרוא את פרשת זכור  מתוך חומש דברים[כ"ה, י"ז- י"ט]

 בה אנו מצווים  לזכור את אשר עשה עמלק לעם ישראל  בדרך כאשר יצאו ממצרים,

וזאת מהטעם :כי המן הרשע אשר   תכנן להרוג  ולהשמיד את  היהודים – ולא עלה בידו-היה מזרע עמלק.

וכך הכתוב מתאר את עמלק:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.   אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים."[שם  כ"ה, י"ז- י"ח]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c)


השאלות הן:

א] מיהו עמלק?

ב] מה ניתן ללמוד  מההפטרה  לפרשת זכור - בספר שמואל- א, ט"ו- ב- ל"ד]

 

זהותו של עמלק.

עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה.

מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים"

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כפי שניתן  לראות זאת גם בפרשה:

לאחר שנעשים לעם ישראל ניסים  ונפלאות ביציאתו ממצרים, העם מגיע למקום בשם רפידים ושם הוא צמא למים וכשהצימאון גובר  הוא בא לפני משה  בטענה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"?:[שמות י"ז, ג]

הכלי יקר אומר:  רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה והם נופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית.

אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא- כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים -לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו סתם מים.

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין- הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה.

את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה, עמלק נלחם נגד ישראל. גם המן היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים, אך לאחר שעם ישראל חזרו בתשובה, המן הובס יחד עם עשרת בניו.

 הרמב"ן אומר: כי עונשו של עמלק כה חמור- היות והוא  בא כמתגבר על ה'- זהו מאבק  נגד ה' .

ודבר נוסף שיש ליחס אליו- עמלק מתעבר על ריב שאינו שייך לו- מבלי כל התגרות   מצד עם ישראל.

 המלבי"ם  מסביר: "שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה' ומשטמת נצח נגד מחצבתם, הנשמר בלבם דור, דור"

  ההפטרה לשבת זכור [ קוראים בספר שמואל-א ,ט"ו] .

מסופר על עם ישראל כשבראשם עמד המלך שאול- שנלחם בעמלקי, למרות ששמואל הזהיר את שאול להכות את עמלק ללא חמלה ולהשמידו. שאול בחטאו-חמל על אגג – מלך עמלק ועל הצאן והבקר.

כתגובה- שמואל בעצמו הרג את אגג והודיע לשאול על  הפסד מלוכתו היות ולא ציית לציווי ה'- להשמיד את עמלק כולו-כולל הצאן והבקר .כפי שנאמר: "ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך:...." [שמואל-א, ט"ו, כ"ח]

"וישסף שמואל את- אגג לפני ה' בגילגל " [שם, ל"ד]

תוקף הצו האלוקי של השמדת עמלק בתורה-  הוא המסביר את חטאו החמור של שאול אשר לא הקפיד על כל הפרטים במלחמה נגד אויב אכזרי זה.

 לכן  נושא זה נבחר  כהפטרה   לשבת זכור. כדי להצביע  מצד אחד על הקשר שבין הצו האלוקי להשמדת עמלק - שנכתב בתורה לדורות –לבין  הציווי   מאת ה' בפי  שמואל אל שאול המלך ומצד שני על השלמת מילוי הצו- על ידי אסתר המלכה ומרדכי- צאצאי שאול המלך במהלך התרחשות נס פורים.

 בקהלת רבה [וילנא] כתוב :," רשב"ל אומר: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן, ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר[שמואל-א, כ"ב]"ואת נוב עיר הכהנים הכה  לפי חרב "ולא תהא נוב כזרעו של עמלק, ורבנן אמרין: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמידת הדין פוגעת בו שנאמר:[ שמואל –א, ל"א]"וימת שאול ושלושת בניו"

 לסיכום, לאור האמור לעיל-  ניתן להסיק: כי  את הצו האלוקי: מחיית עמלק יש לקיים בכל דור ודור כאשר קמים עלינו לכלותינו.

ואין לרחם על אכזרים - כי מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר  במקום שעליו להיות רחמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זכירת מלחמת עמלק/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זכירת מלחמת עמלק

שיר מאת: אהובה קליין.(c)


 בשבת טרם הפורים

נקרא בספר הספרים

עת  הגענו לרפידים

ברוחנו   היינו נרפים.

 

במדבר עייפים ויגעים

בעמלקים איננו מתגרים

בשנאתם בנו  מזנבים

בתאוותם להשמידנו מייחלים.

 

 אך עת נשב בנחלתנו

 בהניח  האויב סביבנו

 זכר עמלק נמחה

בנקמתם כולנו נזכה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 7 במרץ 2016

ציורי תנ"ך/ משה אינו ניגש למשכן מפאת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c) - ציור לפרשת פקודי.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את---המשכן"

[שמות  מ,ל"ד]

 הטכניקה: שמן על בד
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר