פרשת שמות- מי היה פרעה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמות- מי היה פרעה?

מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשת שמות הפותחת את חומש שמות- מתארת את מלך מצרים- כמלך חדש אשר גוזר גזרות על  בני ישראל:

"ויקם מלך חדש על- מצרים אשר לא ידע את- יוסף: ויאמר אל עמו: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:הבה נתחכמה לו,פן ירבה,והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם- הוא על שונאנו ונלחם- בנו ועלה מן- הארץ: וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם: ויבן ערי מסכנות לפרעה,את- פתום ואת-רעמסס..."

[שמות א,ה-י"ב]

ציורי תנ"ך/ פרעה מלך מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

השאלות הן:

א] האם פרעה- היה  מלך חדש?

ב] מה פשר התחכמותו של פרעה?

ג] האם התנהגותו מזכירה לנו חשיבה דומה  של מלך אחר בתנ"ך?

התשובה לשאלה א]

על כך עונה רש"י:ומביא  שתי תשובות:

"רב ושמואל,חד אמר: חדש ממש,וחד אמר:שנתחדשו גזירותיו.

דלא כתיב:"וימת וימלוך"-[סוטה י"א]

כלומר לפי דעה ראשונה: פרעה היה מלך חדש ואם כן מדוע בכל זאת לא ידע מיהו יוסף-הרי לא שמע כי יוסף הציל את מצרים מהרעב?-אלא שעשה את עצמו שאינו יודע.

לפי דעה שנייה: זה היה אותו פרעה שכולם הכירו אותו,אלא נתחדשו גזירותיו,דעה זו מבוססת על ההנחה: שאין הכתוב מציין:"וימת וימלוך.."

לפי רבינו בחיי:נראה כי פרעה זה נולד -כאשר יוסף היה בבית האסורים וזאת על סמך הכתוב:"יום הולדת את פרעה"[בראשית מ,כ.]כי קרא פרעה לבנו כשמו שלו ולכן הוא היה מלך חדש ולא הכיר כלל את יוסף -כי הוא היה הבן הראשון של פרעה הזקן.

ולפי המדרש  ניתן ללמוד: כי כל הכופר בטובת חברו בסופו של דבר יכפור בטובתו של ה',וההוכחה שהכתוב מתאר  את פרעה:"אשר לא ידע את יוסף" ולבסוף

נאמר:"לא ידעתי את ה' ".[שמות ה]

ומדרש זה נוטה לדעה השנייה לפיה: פרעה היה אותו מלך,אלא נתחדשו גזרותיו.

התשובה לשאלה ב]

לפי רש"י: ביקש פרעה חוכמה כנגד מושיע עם ישראל-שהוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ,פרעה רצה להתחכם כנגדו בכך שגזר:"כל הבן הילוד-היאורה תשליכוהו" [שמות כ"ב]תוך כדי כך חשב שהוא עצמו לא ייענש על ידי גזירות אלה -שהרי ה' נשבע שלא  יביא יותר מבול  לעולם.

אלא שהוא לא שם לב לדיוק של השבועה: הקב"ה נשבע שלא יביא מבול על כל העולם כולו, אבל לא נשבע לגבי אומה אחת שזו מצרים,שהרי ביציאת מצרים המצרים טבעו במים-אומנם זה לא היה מבול,אך המצרים נפלו לתוך המים.

אמר ר' אליעזר:"כי בדבר אשר זדו עליהם- בקדירה שבישלו בה נתבשלו" [סוטה י"א]

כלומר בגזירה שגזרו על ישראל להשליך את כל הבנים ליאור,הם בעצמם נענשו-כי טבעו בים.

לפי דברי רבינו בחיי:"נתחכמה"-מבחינים בשני סוגי חוכמה ,יש חוכמה טובה- שהיא בתחום התורה והמוסר,אך יש חוכמה של עורמה הנחשבת לרעה. וזו התחכמות שאינה חוכמה,על כך הזהיר שלמה המלך:"..ואל—תתחכם יותר.." [קוהלת ז,ט"ו] וכך המצרים נהגו[בחוכמה הרעה],תחילה פגעו בממון  בני-ישראל, לפי שנאמר:"וישימו עליו שרי מיסים".וכל זאת מתוך ערמומיות שרצה פרעה להוכיח להם כי זו דרכו של מלך- להטיל מיסים על יושבי הארץ,אבל אחר כך גזר עליהם כבר שיעבוד על גופם-כנאמר:"ויעבידו מצרים את בני ישראל  בפרך-שפרעה הפקיר את בני ישראל-ובהמשך הגזירות נהיו יותר ויותר קשות ואכזריות וכל זה היה במטרה להתיש את כוחם של בני ישראל ולהמעיט את זרעם, כדי שלא יתרבו במצרים וכאשר ראה שאינו משיג את מטרתו שהרי נאמר:"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" בהמשך גזר עליהם הריגה.

ולמעשה היה יכול מייד לצוות להורגם,אך היות ולא רצה שיאשימו אותו כי גוזר עליהם מוות בפרהסייא -לכן רצה להתחכם נגדם ולהשמידם בחשאי. ומטעם זה ציווה גם על המיילדות שיהרגו את הזכרים על האובניים.

התשובה לשאלה ג]

חשיבתו של פרעה מזכירה לנו מאד את בלק מלך מואב:"וירא בלק בן-ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל: ויאמר מואב אל זקני מדיין:עתה ילחכו הקהל את כל סביבתנו  כלחוך השור את ירק השדה" [במדבר כ"ב,א-ד]

ואילו פרעה אומר:"..הנה עם בני  ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו, פן ירבה,והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על-שונאנו ונילחם בנו ועלה מן הארץ" [שמות  א,ט-י]

שני מלכים אלו פוחדים  מהמספר הרב של בני ישראל,אלא שפרעה מנסה להכניע את ישראל באמצעות גזרות קשות ,ואילו בלק מנסה להתגבר על ישראל באמצעות קללות.

אך כידוע הם נכשלים במזימה.

חז"ל מביאים מדרש:"אמר רבי סימאי: שלושה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו,בלעם שיעץ[לשעבד את ישראל]- נהרג,איוב ששתק- נידון בייסורים,יתרו שברח-זכו  מבני- בניו שישבו בלשכת הגזית".איוב לא הביע התנגדות לתוכניתו של בלעם- נענש בייסורים,יתרו התנגד לשעבוד ישראל-  נמלט מאימת  המצרים ובתמורה צאצאיו נמנו עם חברי הסנהדרין בירושלים.

לסיכום,לאור האמור לעיל:

המסקנה: פרעה מלך מצרים,בין אם הוא היה חדש ובין אם היה אותו מלך,אלא נתחדשו גזירותיו,בדומה לו -גם בלק רצה להביס את ישראל בדרכו שלו.

שניהם לא הצליחו,אך למעשה כל המהלך במצרים- הייתה  תוכנית אלוקית,אשר אותה הבטיח ה' לאברהם בברית בין הביתרים,שתכליתה לזכך את ישראל במצרים ולהופכם לעם אשר ראוי לקבל את התורה ולהתנחל בארץ הקודש.

התוצאה הסופית, אלוקים אינו נוטש את בניו,כנאמר:

"כי לא ייטוש ה' עמו  ונחלתו לא יעזוב.."[תהלים צ"ד,י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב בימיו האחרונים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב בימיו האחרונים

שיר מאת אהובה קליין (c)

יעקב- בימיו האחרונים-

אוסף אליו הבנים,

עיניו- כטל השמים,

בליבו ברכות כמים.

יעקב בימיו האחרונים-

מוקף בשרשרת מלאכים,

לאוזניו- רזים לוחשים-

למוחו- מתנפצים כגלים.

יעקב בימיו האחרונים,

נר נשמתו- פניו מאירים.

מאורעות חייו –מתנגנים-

בערבוביה של אורות וצללים.

יעקב בימיו האחרונים,

על דל שפתיו- אחרית הימים.

לפתע, נסתלקה השכינה

ונסתמה ממנו ההבנה.

יעקב נאחז בקרנות המזבח,

ברוח התורה ובמלוא הכוח.

את בניו- מצווה בציווים

שיהיו  מאוחדים לנצח נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי-האם יעקב גילה לבניו את אחרית הימים?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- האם יעקב גילה לבניו את אחרית הימים?

מאת / אהובה קליין.

 אחד הנושאים המעניינים והמסקרנים בפרשת ויחי: תחזית אחרית הימים על ידי יעקב- כפי שהתורה מתארת את האירוע:"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם..."

 [בראשית מ"ט,א-ג]

השאלות הנשאלות הן:

א]האם הצליח יעקב לגלות לבניו את הקץ?

ב] מדוע כפל הלשון: "האספו" ואחר כך:"היקבצו"?

ג] מדוע נאמר פעמיים:"ושמעו"?

- בתחילה אומר הכתוב:"ושמעו בני יעקב" ואילו בהמשך נאמר:"ושמעו אל ישראל אביכם" מה ההבדל בין יעקב לבין ישראל?

התשובה לשאלה א] על כך ישנם  מפרשים שונים,

 לפי  דברי רש"י: אכן רצה יעקב לגלות לבניו את  תחזית אחרית הימים, אלא שנסתלקה ממנו השכינה ולכן החל להגיד להם דברים אחרים אשר אינם שייכים לקץ הגלות.

לפי ר' אליעזר בן יעקב:אמר להם יעקב שיהיו כולם אסיפה אחת ויתרחקו  מהמחלוקת, כי בית  שיש בו מחלוקת עתידו  חורבן , שהרי גדול הוא השלום ושנואה היא המחלוקת.

לפי אברבנאל: מטרתו של יעקב הייתה לגלות למי תינתן המלכות ומי ימלוך על בניו, מפני שראה יעקב ברוח הנבואה כי זרעו יתרבה וזקוקים יהיו למלך בעתיד,לכן עשה בדיקה בין בניו השונים ועמד על השוני ביניהם - כדי לברר מי מתאים למשרה הנעלה של המלכות.

את התכונות המתאימות למלך גילה דווקא אצל יהודה ואלו הן:

1]"יהודה אתה יודוך אחיך"- הכוונה שכולם מודעים לעליונותו עליהם  ואין הם מקנאים בו.

2]"ידך בעורף אויבך"- במלחמות ידו על העליונה והאויבים מפנים לו עורף ובורחים  מפניו.

3] "מטרף בני עלית". מבחינה רוחנית ומוסרית הוא מרומם על אחיו במיוחד. אין הוא נוהג  כראובן- כפחז ואינו נוהג  כשמעון ולוי - שבידם כלי חמס, ידיו  של יהודה לא נכתמו  בדם- לפי שבניגוד לאחיו הוא הציל את יוסף ממוות אכזרי באומרו:"מה בצע כי נהרוג את אחינו".

4]" כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו". מעלתו בכך שיש לו כוח קיום והתמדה, הוא רובץ במקומו כארי ואין לאף אחד אומץ להקימו.

לכן  המסקנה של יעקב:"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"

יהודה היה תמיד בראש- גם במהלך מכירת יוסף, גם כאשר שכנע את אביו בהצלחה להרשות לבנימין להצטרף אליהם בירידתם  מצרימה.

כשירדו למצרים שלח יעקב את יהודה לפניו, בחניית הדגלים דגלו של יהודה היה בראשונים.

בהזכרת  אנשים שינחלו את הארץ עם אליעזר הכהן ויהושע בן נון, הזכיר  תחילה את  כלב בן יפונה לשבט יהודה. ובמהלך המלחמות ציווה ה' :"יהודה יעלה". בחלוקת הארץ הנחילו לשבט יהודה בראשונה.

ובמהלך ההיסטוריה תמיד יהודה היה במקום חשוב.

מאז שדוד המלך נתמנה למלך, יהודה המשיך לאחוז בשלטון:"עד כי יבוא שילה"- עד שיבוא משיח וגם בתקופת הגלות השליטים היו מזרע בית דוד, כפי שחזה יעקב.

התשובה לשאלה ב]לפי הכלי יקר: ישנו הבדל בן  לשון האספות לבן לשון קיבוץ, לכן האספות הכוונה: שאנשים מתאספים בחוץ במקום גלוי לעין ויש שאיפה להכניסם פנימה לבית- למקום צנוע וסגור, לעומת זאת : קיבוץ- אנשים שהם מפוזרים ומתקבצים למקום אחד, אפילו יכול להיות מגולה.

מתחילה רצה יעקב לגלות את סוד הקץ לבניו, אך אין ראוי לגלות את הדבר  ברשות הרבים, פן ישמע  הדבר לאוזני מישהו שאינו הגון- שהרי סוד מגלים רק ליראי ה'- לכן אמר להם:"האספו", אבל משהרגיש שהדבר נסתם ממנו נקט בלשון:"היקבצו"- לשמוע דברים שאין בהם סוד.

התשובה לשאלה ג]לפי הכלי יקר: נאמר פעמיים:"ושמעו" כי לחלק מהשבטים אמר יעקב,  דברי כיבושים ותוכחות כמו: לראובן , שמעון ולוי ועליהם אמר:"ושמעו בני יעקב".

ולמקצת מתוכם אמר דברי  עתידות ואליהם פנה בלשון:"ושמעו אל ישראל אביהם"- מפני שאמירת עתידות תלויה ברוח הקודש המתייחס לשם ישראל- כי שם זה רוחני.

לפי ספר:"ברוך שאמר"[שהוא ספר על תפילות השנה המבאר מה אנו אומרים בתפילת שחרית בכל בוקר]:"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".

גם כאן נאמר:" יעקב" ופעם נאמר "ישראל".בתחילה נאמר:"אוהליך ואחר כך נאמר:"משכנותיך" ונראה שאוהל נסמך ליעקב ואילו משכנותיך נסמך במיוחד ל"ישראל"

האמת שהשם "ישראל" הוא מכובד יותר מהשם "יעקב" – כי השם "יעקב" ניתן על שם:"וידו אוחזת בעקב  עשו"[פרשת תולדות]

והשם:"ישראל" ניתן על שם:"כי שרית עם אלוקים[עם מלאך] ועם אנשים תוכל" [פרשת וישלח] ועוד יש להדגיש כי השם:"ישראל" קרא לו ה' בעצמו[בראשית ל"ה,י] ולכן הוא יותר מכובד.

לפי חכמי הקבלה:  השם "יעקב" מתאים לעם ישראל כאשר נמצאים בגלות וגם התורה בגלות איתם ורוחם שפלה וחסרי כבוד הם-כמו שנאמר:"מי יקום יעקב כי קטן הוא" [עמוס ז,ב]

השם ישראל מתאים לעם כאשר נמצא בארצו בביטחון כמו שנאמר:"וישראל ישכון לבטח"[ירמיהו כ"ג,ו]

כמו כן יש הבדל בין "אוהל" לבין "משכן".

אוהל- דירת עראי- משהו זמני.

"משכן" הוא משהו קבוע בארץ ישראל יחד עם התורה.

לכן יעקב ידע מראש ששתי הבעיות העיקריות של עם ישראל לעתיד לבוא  יהיו :

א] הפילוג בעם.

ב] חוסר הרצון  לשמוע.

משום כך אמר להם:"היקבצו" וגם "ושמעו"

המסר של יעקב הוא:  בקשה מבניו להיות מאוחדים וגם לשמוע בקול התורה.

יהי רצון ויתקיים בנו הפסוק:"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך"[משלי א, ח]ונזכה להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ממש כמו במעמד הר סיני.אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי-תוכחה- אימתי?/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- תוכחה – אימתי? / אהובה קליין

בפרשת ויחי  יעקב מוכיח את בנו ראובן על מעשה בלהה:"ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז, פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה" [בראשית מ"ט, ד]

יעקב מוכיח את ראובן על החטא שעבר בבלהה .

בזמן שיעקב חזר מחרן באותה תקופה יעקב היה בן תשעים ותשע שנה [בראשית ל"ה,כ"ב] ואילו עכשיו יעקב בן מאה וארבעים ושבע, החטא התרחש לפני ארבעים ושמונה שנים, מדוע לאורך כל התקופה מיום החטא יעקב אינו מוכיח את ראובן על חטאו?  הרי ברור שהוא ידע  על החטא לפי שכתוב:"וילך ראובן...וישמע ישראל..."

תשובתו של רש"י היא: יעקב היה חושש שאם יוכיח את ראובן ברגע האמת, הוא עלול להשיג תוצאה  שונה ממה שהוא מצפה,ראובן עלול להתרחק מיעקב ולחבור אל דודו עשו,אך כאן מתעוררת שאלה נוספת, מאין שראובן אינו אוהב תוכחות? אהבת התוכחות היא אחד מארבעים ושמונה הדברים שהתורה  נקנית בהם, אם כן נחזור אל השאלה, מדוע ישנו חשש שראובן יתקרב  אל עשו, הרי

הם כל כך שונים באופיים, עשו הוא גזלן ויצחק שיודע זאת הזהיר אותו שלא

יביא  מהגזל, לעומת זאת ראובן היה מקפיד בדברים אלה וההוכחה לכך היא:

"וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים..." [בראשית  ל, י"ד] אם כן, ניתן לראות שראובן לא לקח מהגזל בעוד שבתקופה זו השדות היו מכוסים בחיטה, ראובן העדיף לקחת מדודאי ההפקר.

הבדל נוסף בולט ביניהם- עשו שואף להרוג את אחיו-יעקב ואלו ראובן ההפך ממנו, הוא מעוניין להציל את יוסף, אם כן שוב עדיין השאלה לגבי חששו של יעקב שראובן עלול לחבור לעשו- עדיין נשארת, יש דעה האומרת, שבפועל לא היה חשש מיידי שראובן ילך לצידו של עשו, אלא היה חשש שראובן יתחיל לחשוב מחשבות, כמה טוב להיות אצל עשו, הרי עשו ודאי לא היה מוכיח  אותו על מעשיו, לכן יעקב מתאפק הרבה זמן, הוא איננו מעוניין שראובן יעסוק אפילו בהרהורים פסולים- בהרהור קל ביותר על התקרבותו אל עשו.

ישנה דעה אחרת האומרת:יעקב חשש שכתוצאה מהתוכחה ראובן יפתח נטייה להתקרב אל עשו וככל שהזמן יחלוף הנטייה תתחזק-  בדומה ללוט שהיה צדיק ודומה  אפילו לאברהם אבינו- בהדרת הפנים, אך ברגע שאברהם הוכיח את לוט על שרועיו גוזלים,לוט נפרד מאברהם והלך לכוון ההפוך: אל סדום החוטאת.

לכן היה חשש שראובן יעזוב את בית אביו, את התורה,את עם ישראל וגם את העולם הבא.וגם אם לא בבת אחת הדבר יעשה עם הזמן בהדרגה.

המסקנה היא: כאשר רוצים להוכיח מישהו על מעשיו השלילים חייבים לשקול היטב מה להגיד לו ואימתי וכל זה-

כדי לא להשיג את ההיפך, למסקנה זו הגיע גם יעקב אבינו והושפע מכך גם משה רבנו  ולא הוכיח את עם ישראל, אלא סמוך למותו ובהמשך כך נהגו יהושע ושמואל הנביא, דויד המלך.

חז"ל אומרים שהתוכחה היא חשובה מאד והיא תורת חיים, לכן הדבר יעשה עם הרבה שיקול דעת ולא בפזיזות.

פרשה זו היא הפרשה המסיימת את חומש בראשית.

חזק, חזק ונתחזק!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על -צידון" [בראשית מ"ט,י"ג]

הטכניקה: צבעי שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זבולון וברכתו / שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זבולון וברכתו /שיר מאת: אהובה קליין ©

ברכה בת עשר מילים

אוצרת בתוכה מיני רזים

כנגד עשרת הדברות

בריאת עולם  במאמרות.

עוטפת הילת זבולון

בו ייטע יעקב אמון

למען יסייע  ליששכר

באמצעות דרכי מסחר.

זבולון לחוף ימים ישכון

נחלתו נושקת לגבול צידון

עמלו כרוך ייסורי געגועים

אל בני ביתו והצאצאים.

אך בהגיעו עמוס סחורות

קרקע  הוא לצמיחת ישועות

בעץ החיים  תומך  באהבה

מגביר אורה כאש להבה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי-מה הקשר בין החכמה לכסף?/מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- מה  הקשר בין החכמה לכסף?

מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשת ויחי-היא הפרשה האחרונה  המסיימת את חומש בראשית,יעקב אוסף אליו את  בניו טרם מותו  ובפרידתו זו מברך אותם,איש,איש  וברכתו המיועדת לו ולשבטו בעתיד.

הפעם אתמקד בברכה המיועדת לזבולון – כפי שהיא מתוארת בעשר מילים בלבד.

אך היא ברכה משמעותית מאד -לפי שיש לה השפעה גם מחוץ לשבט זה.

וזהי הברכה:

"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"

[בראשית מ"ט,י"ג]

השאלות הן:

א] היכן שכן זבולון?

ב] מדוע זכה זבולון לברכה  קודם יששכר- בו בזמן שיששכר נולד לפניו והרי הברכות חולקו לפי סדר הולדתם של בני יעקב?

ג] מה הקשר בין החכמה לכסף?

התשובה לשאלה א]

על כך עונה רש"י:

זבולון שכן על חוף הים והשטח השייך לו-   הגיע עד סמוך לעיר צידון - הנמצא בבעלות  שבט אשר.

התשובה לשאלה ב]

זבולון זכה לברכה קודם יששכר ,למרות שיששכר נולד לפניו.

לפי הסברו של רש"י:זבולון  שוכן על חוף הים בשטח של נמל - אשר שם האוניות עוגנות  ומביאות סחורה מארצות השוכנות מעבר לים-לפי שהיה עוסק במסחר ולכן  הכתוב מציין:"חוף" שהכוונה גבול בין היבשה לים.

בעבודה זו,עתיד זבולון להרוויח כסף רב וכך להתעשר,אך התעשרות זו לא תהיה לתועלתו הפרטית  בלבד,אלא גם במטרה לספק מזון לשבט יששכר -על מנת  שאלה יוכלו לעסוק בלימוד תורה בלא טרדות פרנסה.

לכן משה אמר בברכתו לפני מותו:

"שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך"[דברים ל"ג,י"ח]

רש"י  מסתמך על דברי  תנחומא:

זבולון עוסק במסחר ויששכר עוסק בלימוד תורה בישיבה  באוהלים -על ידי שנשען על זבולון התומך בו מבחינה חומרית.

החכם הספרדי-רבי יצחק קארו[ממגורשי ספרד] כותב בספרו:"תולדות יצחק" רעיון דומה:

גם יעקב וגם  משה מקדימים תחילה את זבולון על פני יששכר-במטרה ללמדנו כמה רב שכרו של זבולון- על ידי שמאפשר ליששכר להמשיך בלימוד תורה ללא טרדות פרנסה.

התשובה לשאלה ג]

על כך עונה רבינו בחיי: בהסתמכו על דברי שלמה המלך – החכם באדם:

"..כי בצל החוכמה בצל הכסף.."[קהלת ז,י"א]

צל-מלשון אצילות והכוונה שאצילות החוכמה  מתקיימת באצילות הכסף.

היות ושני גורמים אלה קשורים זה בזה- לכן הכתוב הקדים את זבולון ליששכר.

לסיכום: לאור הדברים הנאמרים לעיל- ניתן להסיק:עד  כמה גדולה חשיבותה של תורה,את זאת ניתן גם לראות תוך כדי עיון במסכת אבות:

"..על שלושה דברים העולם עומד,על התורה,על העבודה ועל גמילות  החסדים.."[אבות  א,ב]

רבינו יונה מצטט  שם את דברי הנביא ירמיהו:"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"

ברית= היא תורה".[ירמיהו ל"ג,כ"ה]

ועוד דוגמא:

"חמישה קניינים קנה הקב"ה בעולמו,ואילו הן:תורה,קניין אחד,שמים וארץ קניין אחד,אברהם קניין אחד,ישראל קניין אחד,בית המקדש קניין אחד.תורה קניין אחד מנין?

דכתיב:"ה' קנני ראשית דרכו,קדם מפעליו מאז"[משלי ח']

[מסכת אבות -פרק קניין  תורה, י']

מעניין כי ברכת זבולון נאמרת בעשר מילים- יתכן כנגד עשרה מאמרות

בהם נברא העולם וגם כנגד עשרת הדיברות,בעשר ספירות מנהיג ה' את הבריאה,משמעות המספר עשר=שלמות תכליתית.

התורה- היא מלשון הוראה-המדריכה אותנו כיצד לחיות נכון-זוהי תורת ה'

אשר כולה חוכמה.

כעת ניתן להבין: מדוע התורה מייחסת חשיבות כה גדולה לשבט זבולון התומך בשבט יששכר- אשר כל מטרתו  לתת יד ללימוד התורה.

יהי רצון שעם ישראל יכבד את התורה וכל חייו החומריים בארץ יהיו שזורים בחיי רוח-חיי תורה כפי שכתוב:"עץ- חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" [משלי ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)