יום שלישי, 24 ביולי 2012

פרשת דברים-רמז מדהים ל-ל"ו צדיקים בפרשה/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת דברים- רמז מדהים ל- ל"ו צדיקים בפרשה
/ מאמר מאת אהובה קליין
פרשת דברים היא הפרשה הראשונה הפותחת את חומש דברים-  שהוא החמישי מבין חמישה חומשי תורה.
החומש נקרא בפי הקדמונים:"משנה תורה".
הפרשה פותחת במילים: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל --ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב: אחד עשר יום מחורב..."
מה פירוש :"אלה הדברים"?
 ישנן כמה תשובות:
א] החכם רבי חיים יוסף דויד אזולאי[החיד"א] אומר: כי המילים :"אלה הדברים"- הכוונה לאלה  המנהיגים, כי המילה-"אלה"= בגימטריא: 36= ל"ו ובכך רומז הכתוב שבכל דור ודור ישנם ל"ו צדיקים שבזכותם קיים העולם והדבר מוזכר גם במסכת סוכה דף מ"ה שאין פחות מ36 צדיקים בכל יום שמקבלים את השכינה. אם  נתבונן ב"תיקוני הזוהר" פרק כ"א:  נסיק כי בכל דור ישנם בארץ ישראל- ל"ו צדיקים ובאותו זמן יש גם ל"ו צדיקים בחוץ לארץ.
ב]חז"ל אומרים על המילה:"אלה"- ראשי תיבות של:  אבק לשון הרע, כאן התורה מרמזת לנו כי משה הדגיש את חטא לשון הרע של העם  סמוך לפטירתו.
 במסכת : בבא בתרא [קס"ה, ע"א] מסופר כי המיעוט עסק בעריות והרוב בגזל וכולם עסקו באבק לשון הרע, מכאן ניתן להסיק שעניין לשון הרע נפוץ במיוחד אצל העם ולכן משה דיבר על כך בדגש מיוחד.
ג] הר' ישראל מרוז'ין אומר: על:"אלה הדברים" – כי משה ביקש להזכיר את כל המאורעות שעברו על עם ישראל תוך כדי שילובם עם דברי מוסר ויש כאן מסר עצום למנהיגי העתיד הרוצים להטיף מוסר לעם- ישלבו זאת בתוך מאורעות, מעשיות ואגדות- כך ניתן למשוך את הלבבות ותוך כדי האזנה לסיפורים יקלטו גם דברי מוסר.
ד]"אלה הדברים"- על כך אמר ר' לוי מברדיצ'ב- סנגורם של ישראל- משה היה משמיע דברי תוכחה ומוסר כאשר היה פונה ישירות לעם, אך כאשר היה פונה לקב"ה לא היה מזכיר את חטאם של עם ישראל, אלא היה מרבה לדבר בשבחם. בזוהר הקדוש[חלק א  רנ"ד] אנו קוראים על גדעון בן יואש  השופט מבני מנשה[שופטים ו-ח] לא היה צדיק בן צדיק, אלא דיבר דברי שבח על עם ישראל, אמר לו ה' "לך בכוחך זה והושעת את ישראל"[שופטים ו,י"ד] לעומתו הנביא ישעיהו שאמר על ישראל:"עם טמא שפתיים"
[ישעיהו ו,ה] נענש בחומרה כפי שהדבר מצוין במסכת יבמות[מ"ט ע"ב]
לסיכום: נמצאים אנו בימי בן המצרים – ימים קשים לעם ישראל ,עם ישראל כואב את חורבן בית המקדש.
ידוע שבית המקדש השני נחרב בעבור שנאת חינם, חייבים אנו לתקן את מעשינו ולהרבות באהבת חינם ,להקפיד על שמירת הלשון!
לייחל שאכן נשוב אל דרך האמת- היא דרך היראה והתורה, קיום המצוות בן אדם למקום ובין אדם לחברו.
כך נזכה בע"ה במהרה בימנו לבוא משיח צדקנו. אמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ געגועי גולי בבל לירושלים/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"על נהרות בבל  שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את  ציון..." [תהלים קל"ז,א]

הטכניקה: שמן עך בד.qi3spuuv2c3q60nmtpl7.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 ביולי 2012

אגדת שיח החסידות[לילדים] /מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
אגדת שיח החסידות / מאת אהובה קליין (c)
הסכיתו  ושמעו קוראים  יקרים,
עת התרחשה אגדה זו באחד הימים,
איש היה בכפר קטן – סמוך לירושלים.
שמנמן וגוץ ושמו אפרים.
צנוע ועניו מאד.
אוהב את הבריות.
משרת בארמון שלמה – מלכנו הנבון
עובד בנאמנות –,מלאכתו בחיפזון.
בכל יום מחדש, היה מתפעל מחוכמת אדונו,
כי הבין שאין עוד מלך שישווה לו בכישרונו!
באחד הימים, בעודו עוסק בעריכת השולחן-
הבחין לפתע, בחסרון המלך הנאמן.
התחיל לחפשו בכל החדרים,
במרפסות , באולמות המפוארים!
פנה ושאל את כל העבדים והשומרים-
לפשר העלמות המוזרה, לראשונה זה שנים.
אך לשווא! לא הועילו המאמצים!
לא נראו בשטח כול סימנים.
אפרים נחרד חרדה גדולה,
כיצד זה נעלם – אדונו רם המעלה?
את עיניו שפשף  בפראות.
שאל עצמו , אם הדבר חלום או מציאות?
הוא חש –חסר אונים-
הרי לאלוקים הפתרונים.
לפתע הגיע לאוזניו רשרוש קל מכוון החצר
בשמעו את הרחש,אל המקום  מיהר,
שלמה המלך, נעמד ליד זוג חסידות,
מאזין- לגילוי מדהים של סודות
עושה רושם- שהוא מבין עניין .
לשמע דבריהן- פניו מרצינות, הוא אף נדהם!
" אוי לא, אוי לא!"-  זעק בצער
ומייד  התקדם אל עבר השער.
נושא את עיניו לשמים
מתפלל לה' ושופך ליבו כמים.
אפרים משנס מייד מותניו,
אל עבר המלך – מחיש צעדיו.
"הוד מלכותו"- שואל את מלכו בתימהון.
"שמא עומד להתרחש איזה אסון"?
ענה לו המלך: "הלוואי והגזרה תתבטל,
לשם כך – עלינו הרבה  להתפלל!
אפרים התקרב  אט, אט אל הוד רוממותו,
מרגע לרגע – גברה סקרנותו.
המלך החליט לגלות סודו חיש-
בתנאי שמשרתו לא יגלה זאת לאיש!
אכן, אפרים הבטיח לאדונו,
כי ינצור את פיו ולשונו.
סיפר המלך, בקול רועד, את נבואת החסידות,
אשר באוזני אפרים – היו מצמררות!
"דברו על לב ירושלים..."
"כי לוקחה מיד ה' כפליים..."
נחמה אחת השמיעו לאוזניו-
כי חורבן בתי המקדש- לא יתרחשו בימיו!
כעבור תקופה ארוכה- נבואת הזעם התגשמה!
ירושלים- עיר הקודש אכן נחרבה.
מאז,  מידי שנה בשנה- בתשעה באב,
עם ישראל צם ומתפלל ומבכה את גורלו- אך לא לשווא!
בעתיד – נרבה תשובה ואהבת חינם – בינינו
בוא תבוא , בע"ה, גאולתנו
בית המקדש השלישי -יבנה בימנו!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

גלות בבל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
גלות בבל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

גלות בבל האיומה
חרב חדה בנשמה
עיניים דומעות כנחלים
לב רוגש כגלים.

הגולים מעלים זיכרונות
על העצים נתלים כינורות
ציון יציירו בדמיונם
נחשול געגועים בליבם.

בארץ ניכר
גרונם ניחר
יישאו תפילה לאלוקים
שיגאלם במהרה ממעמקים.

הערה : השיר בהשראת: ימי בין  המייצרים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 22 ביולי 2012

השבי/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
השבי/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

השבי  הינו קשה מנשוא
שולל חיי אדם וחירותו
כיצור העומד לטבוע בים
רגליו כבולות פיו נדם.

ישנו שבי מצוו עליון
הפוגע באנשי ריב ומדון
דוגמת המדיינים שנאתם עזה
לעם קדוש ללא סיבה.

ישנו שבי זועק לשמים
חייל תמים זך כמים
בעבור משא ומתן מדיני
פגיעה והשפלה בעם חופשי.

הערה: השיר בהשראת פרשת  מטות חומש  במדבר.
[וכן בהשראת שבוי ישראלי שבחסדי ה' השתחרר בריא ושלם]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 21 ביולי 2012

ציורי תנ"ך/המדיינים נלקחים בשבי/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וישבו בני- ישראל את-נשי מדיין ואת-טפם,ואת כל בהמתם ואת כל- מקניהם.." [במדבר  ל"א,ט]
הטכניקה: שמן על בד.n70rd02pnsjd89rijsdt.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 20 ביולי 2012

פרשת מטות-מדוע אין משה נוקם במדיינים בעצמו/ מאמר: מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת מטות- מדוע  אין משה נוקם במדיינים בעצמו?
 מאת:אהובה קליין.

התורה מתארת את נושא נקמת מדיין:"וידבר ה' אל משה לאמור: נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל—עמיך :וידבר משה אל—העם לאמור היחלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על-מדיין לתת נקמת- ה' במדיין אלף למטה, אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו צבא...וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת—פינחס בן—אלעזר הכהן לצבא  וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו...ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדיין הרגו על---חלליהם..וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת-כל—מקניהם ואת כל חילם בזזו ואת כל עריהם במושבותם ואת כל טירותם שרפו באש וייקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה.."
השאלות הן:
א] מדוע משה אינו נוקם במדיינים בעצמו כפי שנצטווה מאת ה'?
ב] כיצד יתכן שמשה משנה את דברי ה', ה' אומר לו:"נקום נקמת בני ישראל" ואילו משה אומר  לבני ישראל: לתת "נקמת ה' במדיין"
ג] מדוע  קצף משה על פקודי החיל בלבד ולא  על פינחס, הרי פינחס היה המוביל במערכה נגד מדיין?
התשובה  לשאלה א]
חז"ל  במדרש רבה אומרים שתי סיבות:
1] כי היות ומשה בעצמו גדל במדיין לא רצה  להיות כפוי טובה, כמו שהמשל אומר: בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן!
לכן לא  לקח חלק במלחמה.
2] פינחס התחיל במצווה,בכך שהרג את החוטאים:והרג את כוזבי בת צור [במדבר כ"ה,ז-ח] וידוע כי המתחיל במצווה – אומרים לו גמור.
ולכן  עליו לסיים  מלחמתו במדיינים.
התשובה לשאלה ב]
ישנו מדרש שלפיו: כוונתו של משה הייתה להוכיח שכל השנאה כלפי עם ישראל היא על רקע דתי, היות ועם ישראל אינו ערל, אינו עובד עבודה זרה, אלא דבק בתורה שקיבל בסיני –  סובל משנאה ורדיפה של אויבים- לפיכך המלחמה היא של ה' שנתן את  התורה לעם ישראל.
אברבנאל אומר: כי היו כאן שתי נקמות:
אחת מצד ה' על כך - שהסיתו בני ישראל לעבוד עבודת אלילים.
והשנייה: נקמת עם ישראל, היות ובגלל חטא זה מתו כ"ד אלף מתוך עם ישראל.
הכלי יקר  אומר: הקב"ה היה מוחל  על כבודו ושם דגש על נקמת כבודם של ישראל, אך משה פעל הפוך, על כבוד ישראל וויתר ,אך על כבוד ה' לא וויתר.
המלבי"ם אומר: כי למעשה בפועל, ישראל  ניהלו את המלחמה בשטח, אך הייתה כאן יד ה' כי המעטים ניצחו את הרבים, הרי לצבא הלכו  סך הכול י"ב אלף מתוך עם ישראל, זו הייתה מערכה   ניסית.
"מלאכת מחשבת" אומר: רצונו של ה' היה שישראל יתאמצו בעצמם וילחמו ולא יסמכו על ניסים, כמו שכתוב:"וברכתיך בכל אשר תעשה"
לעומת זאת, משה שאף כי הנקמה תבוא מכוח עליון, כמו שנאמר:"ה' ילחם לכם ואתם  תחרישון"
ואכן ישראל נלחמו למטה ומלמעלה באה הישועה.
התשובה לשאלה ג]
על כך עונה רבי שמעון בן לקיש: כי כל אדם הכועס- חוכמתו מסתלקת ממנו, הוא כעס על שרי האלפים ושרי המאות ששבו ממלחמת מדיין,מתוך הכעס  הגיע לטעות.
רש"י אומר: כי משה כעס דווקא על אנשי פקודי החיל  כי הם היו אחראים על הצבא  וברגע שלא הכול התנהל לפי צווי ה' האשמה עליהם.
השל"ה הקדוש שואל: הרי הם לא נצטוו מתחילה  להרוג את הנקבות,
אם כן מדוע משה כעס עליהם כעת?
אלא, מכאן ההוכחה כי כאשר ישנו דבר שחייב להתבצע היות והשכל וההיגיון מחייבו, יש להוציאו לפועל ואין חובה להמתין לפקודה.
לסיכום, מתוך כל האמור לעיל, משה מתגלה בזמן משבר מנהיג משכמו ומעלה ונזהר לא להיות כפוי טובה כלפי מדיין, אינו שוכח את הסביבה ממנה  בא.
מן הראוי שישמש דוגמא למנהיגות הראויה לשבח לכל המנהיגים אחריו ולא לחינם נאמר: לא קם ממשה עד משה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר