פרשת חוקת – פרה אדומה- הדרך אל האושר- כיצד?
מאמר מאת:/ אהובה קליין
הפרשה פותחת בנושא: פרה אדומה וכך נאמר בלשון התורה:
"...זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור: דבר אל- בני ישראל וייקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין- בה מום אשר לא עלה עליה עול ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו..."
[במדבר י"ט,ב-ג]
בהמשך התורה מתארת את תהליך הכנת האפר- המשמש לטיהור הטמאים.
קיימים כמה סוגי טומאה:
א] טומאה ישירה- הנובעת מנגיעה במת.
ב] טומאת אהל: אדם- או חפץ- ששהה תחת קורת - גג אחת עם המת.
ג] טומאה הנגרמת כתוצאה מקריבות שונות אל המת.
תוך כדי התבוננות בהוראות אשר ניתנות על-ידי ה' למשה ואהרון- מתעוררות כמה שאלות:
א]מה הכוונה למילים:"זאת חוקת.." ?
ב] מדוע הפרה חייבת להיות גם אדומה, תמימה,אשר לא עלה עליה עול?
ג] מדוע אליעזר הכהן שוחט אותה ולא אהרון הכהן?
ד] מה דעתם של חז"ל על טומאת אהל?
התשובה לשאלה א:"זאת חוקת"- הכוונה זוהי מצווה ללא טעם.
יש להתייחס אליה כחוק ,אין לשאול על כך שאלות.
התשובה לשאלה ב:לפי דעת רש"י: הפרה חייבת להיות דווקא אדומה- כדי שתהא תמימה שלמה באדמימות- שאם יש בה שתי שערות שחורות- היא פסולה.
ר' יצחק הורביץ[" החוזה מלובלין] מוסיף פירוש משלו:
הכוונה לא רק לפרה,
אלא לאדם המדמה בנפשו כי הוא מושלם ואין בו מום ,אדם שחושב בכוון זה- ההוכחה היא: כי לא עלה עליו די עול תורה- מסיבה זו - לא הגיע למידת הצניעות והענווה הראויה- חז"ל אומרים כי מידת הענווה עולה על כל המידות הטובות. [עבודה זרה כ' ע"ב]
ולעניות דעתי, כי בכך שהפרה צריכה להיות תמימה- יש כאן רמז ליהודי
להיות תמים עם אלוקים ,לבטוח רק בו- כדברי דוד המלך :"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא ייתן מוט לצדיק"[ תהילים נ"ה כ"ג]
התשובה לשאלה ג: מדוע אהרון אינו שוחט את הפרה?
על כך אומר רש"י:היות ואהרון השתתף בחטא העגל ,לא היה מן הראוי שהוא
יעסוק בשחיטת הפרה מהסיבה שאין קטגור נעשה סנגור.
והרמב"ן אומר: כי לאהרון הכהן היה תפקיד בתחום המשכן:"כי הוא קדוש ה' וחסידו המכפר במקדשו ולא רצה ליתן לו עבודת חוץ"-[הכוונה עבודת קודש" מחוץ למחנה"]
ומוסיף עוד סיבה: לפי שהיה צורך לחנך את אלעזר עוד בחיי אביו באחת ממצוות הכהונה גדולה.
התשובה לשאלה ד:חז"ל לומדים מהפסוק:"זאת התורה אדם כי ימות באהל..." [במדבר י"ט,י"ד]
כי אין התורה מתקיימת, אלא אצל מי שממית עצמו באוהלה של תורה,
ובמסכת ברכות[ס"ג,ע"ב] נאמר:"אין דברי תורה מתקיימין,אלא במי שממית עצמו עליה"
קיימים שני מצבים לכך:
א] בתקופות קשות לעם ישראל- פוגרומים, שואה- היהודים היו מוכנים למסור נפשם למען קיום מצוות התורה.
ב] בחיי היום, יום הרגילים- אדם חייב לצמצם את ההנאות הגשמיות של העולם הזה ולפנות מקום ללמוד התורה,זו הכוונה שהוא ממית עצמו על התורה,
הוא משתדל לפנות מקום רחב עד כמה שיכול לרוחניות-
עליו להסתפק במועט כמו שכתוב :"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ... ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך" [מסכת אבות, ו,ד]
ואומר דוד המלך:"..אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך.."[ תהילים קכ"ח]
אך, יש להדגיש כי עלינו אומנם להסתפק במועט בעולם הגשמי, אבל מצד שני עלינו לשמור על בריאות הגוף כדברי הרמב"ם:"אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא, והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף" [הלכ' דעות ד,א]
ובתורה נאמר:"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" [דברים ד,ט"ו]
לסיכום: התורה מלמדת אותנו: עלינו להמית עצמנו באוהלה של תורה-
לצמצם את ההנאות הגשמיות מצד אחד כדי לפנות מקום לרוחניות, אך מצד שני ,עלינו לשמור על בריאות מאוזנת למען יהיה לנו הכוח ללימוד התורה.
התורה מבטיחה לנו שזוהי הדרך לאושר האמיתי בחיי האדם.
