יום שני, 6 בפברואר 2012

פרשת יתרו-מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?/אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת יתרו- מה המשמעות של הדיבר:"לא  תחמוד"?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא: מעמד הר סיני וכך התורה מתארת את האירוע המיוחד והקדוש:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על—ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל- העם אשר במחנה ויוצא משה את—העם לקראת האלוקים מן—המחנה ויתיצבו בתחתית ההר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ..." [שמות י"ט,ט"ז-י"ט]
כידוע משה מקבל על הר סיני את עשרת הדיברות, ביניהם נימצא  הדיבר:"לא תחמוד": "לא תחמוד בית רעך,לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" [שם כ,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע עם ישראל  היה חייב להתכונן לקבלת התורה –שלושה ימים דווקא?
ב] התורה   מציינת: "בהיות הבוקר" מה תפקיד המילה:"בהיות" האין היא מיותרת?
ג] מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?
התשובה לשאלה א]
 על כך ישנה תשובה יפה ומעניינת של-
החכם מהגליל שדרש זאת לרב חיסדא:"ברוך הרחמן,שנתן תורה משולשת[הכוונה-תורה ,נביאים, כתובים] לעם משולש:[שהוא כולל:כוהנים,לויים וישראלים]
על ידי שלישי[ הכוונה למשה-שהיה השלישי להוריו.]
ביום השלישי[הכוונה לשלושת ימי הגבלה] בחודש השלישי[הכוונה לחודש סיוון שהוא השלישי לניסן-ראשון לחודשי השנה-על  פי התורה.
התשובה לשאלה ב]
בדרך כלל כאשר מוזכרת המילה:" בוקר" במקרא,היא מופיעה ללא מילים נוספות, לדוגמא:
על אברהם נאמר כאשר הלך לעקוד את יצחק בנו:"וישכם אברהם בבוקר"[בראשית י"ט,כ"ז]
ואצל משה נאמר:"וישכם בבוקר ויבן מזבח" [שמות כ"ד,ד]
ואילו כאן בפרשה נאמר באופן מיוחד:"בהיות הבוקר"
רש"י מסביר  כי: מכאן לומדים שה' הקדים את עם ישראל על הר סיני,וזאת בניגוד לרב בשר ודם, שבדרך כלל אינו מקדים  להמתין לתלמידו.
רש"י מביא מקרה דומה- דברי ה' אל יחזקאל הנביא:
"קום צא אל הבקעה,ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד" ומקדים את בואו  של הנביא יחזקאל.
[יחזקאל ג,כ"ב]
אף במעמד הר סיני ה'- שהוא עניו ,הקדים את כולם וההוכחה לכך שהשכם בבוקר  נשמעו כבר קולות וברקים וזאת  טרם בני ישראל הגיעו להר ועל ידי כך הקב"ה הראה שהוא ממתין ראשון לעם ישראל.
התשובה לשאלה ג]
הכוונה- אדם רואה  באמצעות עיניו משהו ובלב חומד את הדבר- מאד חפץ בכך, באה התורה ואוסרת  על כך, למעשה היא מצווה להגביל את המחשבה והתאווה בלב וכמובן את הפעילות המעשית הקשורה למחשבה.
נשאלת השאלה, וכי יש בכוחו של אדם לעצור את רגשותיו, מחשבותיו ומעשיו?
מסתבר שכן, אם אדם משליט את מוחו על הרגש בהתאם לצו התורה,הוא מסוגל לקיים איסור זה והתורה מעידה שאכן כך הדבר.
על כך אומר ספר החינוך:"ואל תתמה לומר,איך  יהיה בידו של אדם למנוע מהתאוות אל אוצר כל כלי-חמדה, שיראה ברשות חברו,והוא מכולם ריק וריקם,ואיך תבוא התורה למנוע,במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו? זה הדבר אינו כן,ולא יאמרו אותם רק הטיפשים,הרעים והחטאים בנפשותם,כי אומנם בידי אדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו, מכל מה שירצה, וברשותו ודעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו,וליבו מסור אל כל אשר יחפוץ.."
 בהתאם לדברים אלו ניתן להסיק- כי יש בכוחו הנפשי של האדם לרסן את מחשבותיו ותאוותיו בהתאם לצוו האלוקי.
לדעת אבן עזרא: האדם מסוגל לקיים את :"לא תחמוד"  שמטרתו להשריש את יראת אלוקים בליבו, כי אין  האדם חומד דבר בלתי ניתן להשגה,כמו לדוגמא : לא יאבק להשיג כנפיים  על מנת לעוף כעוף השמים- כי אין  דבר זה ניתן למימוש,ולכן אם ישלוט על שיכלו: שהדבר אסור מטעם התורה, ממילא ירד מכל התאווה האסורה.
ר' יעקב מקללנבורג, בהכתב והקבלה, טוען: כי אדם שהוא מלא באהבת ה' בליבו-  אין מקום לחמדה האסורה והדבר דומה לכוס המלאה במשקה ואין  אפשרות להוסיף עליה אפילו טיפה נוספת.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עדים אנו לאירוע  מיוחד בהיסטוריה היהודית: מעמד הר סיני, הקב"ה ממתין על ההר לעם ישראל כחתן ביום חופתו לכלה – דברי  רש"י המאירים  את  עינינו.
התורה היא מלשון הוראה ותפקיד עשרת הדיברות להנחות לעם את הדרך הנכונה  בחיים בהתאם לרצון ה'- רצון הבא לידי ביטוי בקיום כל המצוות- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
יהי רצון שעם ישראל ילך בדרך זו לאורך ימים וישמש אור לגויים וכך בע"ה בקרוב  מאד-יזכה לבוא הגאולה בכלל  ובפרט. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"...ארץ זבת חלב ודבש.." [שמות ג,ח]
הטכניקה: שמן על בד.xhh95i30w6t1t9vh3ov1.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ארץ נתנה יבולה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ארץ נתנה יבולה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

ארץ נתנה יבולה
בהר בגיא ובשפלה
עציה ירננו ככינורות
בענווה יישאו פירות.

השמים מזמרים ברננה
 החמה שוחקת בהנאה
האדמה רווית משקעים
ראשה  טומנת בעינוגים.

יושביה לאלוקים מודים
על מלוא הטנא מגדים
כוח תפילתם אינו תש
ארץ זבת חלב ודבש.

הערה: השיר בהשראת הפסוק: "ארץ נתנה יבולה" [תהילים ס"ז,ז]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 5 בפברואר 2012

העץ והאדם- מה המשותף ביניהם?/ מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העץ והאדם- מה המשותף ביניהם?[מאמר]
מאת: אהובה קליין ©

בבוקר אחד בהיר. צעקות וזעקות פילחו את האוויר במושבה הקטנה והשלווה -אי שם בדרום הארץ.
מהומה גדולה  נוצרה ליד ביתו  הצנוע של בנימין ,טרקטורים,פועלים ובידיהם גרזנים איימו לגזום את עץ הרימונים  שנטע לפני שנים רבות בשער ביתו - סמוך למדרכה.
בנימין נעמד ליד העץ -שטיפח אותו  במשך  תקופה ארוכה מאד - וחסם בגופו את הגישה אליו.
"אינני מבין למי העץ הזה מפריע"? שאל בנחרצות.
והתשובה לא התמהמה לבוא:"אנחנו  חייבים להרחיב את הכביש והמדרכה ולפי חשבוננו,העץ מהווה מפגע במקום"!
"אין בעיה" ענה בשקט.
"יש פיתרון" אני אבקש מכם לעקור את העץ עם השורשים והעפר, ואטע מחדש  במרכז גינתי"
לפתע , שרר שקט והכול הגיעו לעמק השווה, העץ נשתל מחדש במוקד הגן.
ראו זה פלא! בנימין  שם לב כי שנה אחרי האירוע, תקופה קצרה לפני ראש השנה, העץ הניב פירות כפליים.
לאות תודה על כך שהעץ ניצל.
חילק לעניי הכפר רימונים לכבוד החג.
האם חשבתם אי פעם מדוע בפינו שגור משפט כה ידוע
"כי האדם עץ השדה" ? [דברים כ,י"ט]
במה האדם דומה לעץ?
מסתבר שיש  הרבה קווים משותפים בין שניהם,אביא כמה  דוגמאות:
העץ נוצר מזרע קטן שמתפתח לשתיל ירקרק ובמשך הזמן גדל, הגבעול הופך לגזע ,הענפים מסתעפים וככל שהזמן חולף –ישנה התפתחות מרשימה וניתן לבדוק את גיל  האילן על ידי גיזום הגזע העשוי מספר שכבות כמספר גיל האילן.
האין כך אצל האדם בשר  ודם? מזרע  קטן הולך וגדל מתפתח עם השנים, תחילה תינוק , אחר כך ילד ,נער,ובסוף  בן אנוש בעל כושר דיבור וחשיבה, בעל שורשים שהם אבותיו.
גם עם ישראל באופן כללי קשור לשורשי-אברהם יצחק ויעקב.
והוא מתרבה ומסתעף.ככל שהדורות חולפים ,העם גדל,אלא שעל מנת שלא ילך לאיבוד בקרב העמים,עליו לזכור,מי הוא,ומה תפקידו ומי הם שורשיו?
מעניין שלכל עץ יש משהו שמאפיין אותו בייחודיותו.
ישנו עץ סרק,משמש  לנוי בלבד,אך מעניין שבזמן שהרוחות  נושבות הוא מרעיש מאד בענפיו –מעין מנגינה מיוחדת שאי אפשר להתעלם ממנה,לעומת זאת עצי פרי הם יותר שקטים.
האין אנו מכירים אנשים:"שעושים רוח" כלפי חוץ,רעש ,צלצולים,אך למעשה במציאות אינם מועילים לאיש באופן מיוחד,אלא רק לעצמם.
לעומתם, ישנם אנשים שקטים וצנועים,שאוהבים לתרום  למשפחתם, לסביבתם ואף לנצרכים רחוקים.
ישנו עץ שנקרא: "אלון הבכות" הוא שפוף ועליו כפופים,ממש  כאדם עצוב המזיל דמעה.
ישנו עץ בעל צמרת גדושת-ענפים ועלים  רבים,אך שורשי העץ דלים,עם משב רוח קלה- העץ נעקר ממקומו –עץ מסוג זה מסמל אדם שחוכמתו מרובה ממעשיו,כפי שכתוב במסכת אבות:" כל שחוכמתו מרובה ממעשיו- למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין,והרוח באה  ועוקרתו והופכתו על פניו?"[אבות ג,י"ז]הכוונה לאדם משכיל שלמד הרבה,אך אינו מקיים את הנלמד בפועל.
לעומת זאת,ישנו אילן שענפיו דלים ושורשיו רבים,מסוגל לעמוד גם בתנאי מזג אויר קשים-כך הוא אדם שמעשיו מרובים מחוכמתו,זהו אדם חכם שמקיים את חוכמתו מהכוח לפועל ומוסיף חוכמה כל הזמן. כי בעת שמעשיו מרובים מחוכמתו- התאווה אצלו לחוכמה- גדולה מחוכמתו.
וכולנו מכירים את עץ הדקל הוא מיוחד: נאה לסביבה- בגלל צורתו היוצאת דופן- גזע ישר,אך מחוספס,את פירותיו התורה מכנה בשם:"דבש"
הוא מוזכר בתנ"ך:"צדיק כתמר יפרח"[תהלים ד,ב]ושייך לשבעת המינים שנשתבחה בהן  ארץ ישראל.
עץ הזית- הוא עץ מיוחד,ראשית גם הוא שייך לשבעת המינים,נותן פירות- זיתים, המביט על העץ בריכוז רב,יבחין כי הגזע מאד רחב ומסועף ,הצמרת גדולה ורחבה, הצבע ירקרק  נוטה מעט  לתכלת ובראשו הרבה אור.
לא לחינם ממשיל דויד המלך,את הבנים לשתילי זיתים,כמו שכתוב:"...בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" [תהלים ק"כח,ג]
הכוונה לבנים טובים  ונבונים המתפתחים בכווני חוכמה רבים כאותו שתיל ההולך וגדל וסופו לתת פירות וגם אור לסביבה.
עץ התאנה- שייך לקבוצת שבעת המינים,אם נתבונן בפרי,הרי הוא בנוי באופן  שהוא צר מלמטה והולך ומתרחב כלפי מעלה, האין זה מזכיר לנו את האדם ההולך ומתפתח מבחינה פיזית ורוחנית ומרחיב את אופקיו -את השכלתו,עוד ועוד.
עץ הרימון: גם שייך לשבעת המינים, בראש הפרי האדמדם- מבחינים אנו במעין כתר, האין הדבר  דומה למלך בשר ודם?
לסיכום, לאור האמור לעיל, יש להסיק כי ישנם קווים רבים משותפים בין האדם לעץ, לכן גם  על המשפחה אנו מתבוננים כעל עץ.
 יהי רצון ויתקיים בנו הפסוק:"והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" [תהלים א,ג]
אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 4 בפברואר 2012

ציורי תנ"ך/ "והיה כעץ שתול.."/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"והיה כעץ שתול על- פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא-יבול וכל אשר יעשה יצליח" [תהלים א,ג]
הטכניקה: שמן על בד.m33oav63pwoio0ef1i05.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"כי האדם עץ השדה"/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"כי האדם עץ השדה" / שיר מאת: אהובה קליין (c)
"הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך"
לכרוע לפניו ראש וברך
פגשו בעץ עתיר  מימדים
שורשיו מועטים ודלים
התרברב העץ ואמר:
כי ראוי למלוכה ושכר
פה אחד נענה בשלילה
ואת דמעותיו מחה.

ראו אילן סרק נטול פירות
זמזומו הגביר פיו אמרות:
"הרוח נושבת  ענפיי מצטלצלים
אמטיר אימה על קרובים ורחוקים"
התרחקו העצים מהגאוותן
ותרו אחר אילן ענוותן.

פגשו בעץ עושה פרי
נאה איתן ובריא 
ענפיו מצטנעים פירותיו מרובים
מים רבים יונקים השורשים
פה אחד בחרו בו
מפירותיו אכלו וחסו בצילו.

בשיר ורננה הודו  לאלוקים
על כוס הישועות ומגש החסדים
מסקנה ערכית תסיקו ידידי
בדומה לכך מלך בשר ודם:
"כי האדם עץ השדה"

הערה: השיר נכתב בהשראת:
 א]"משל  יותם" [שופטים ט ]
אלא שהוא נכתב בהיפוך.
ב]"כי האדם עץ השדה" [דברים כ, י"ט]
ג["והיה כעץ שתול על  פלגי מים אשר פריו ייתן בעיתו.."[ תהילים א, ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מה התרחש במרה?/ מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
חידוש
מה התרחש במרה?

עם ישראל  מגיעים למרה:"ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על--כן קרא-שמה מרה"[שמות ט"ו,כ"ג]
ובהמשך, לאחר שהעם מתלוננים ה' אומר למשה: להשליך עץ לתוך המים וכמו שכתוב התוצאה:"וימתקו המים .." [שם,כ"ה]
נשאלת השאלה,כיצד העץ-היה ביכולתו להמתיק את המים?
הרמב"ן אומר:שהמים המרים היו -ניסיון לעם ישראל,כמו שאמר ה':"ויענך וירעיבך לנסותך להיטיבך באחריתך"וה' הראה למשה את העץ וציוה עליו להשליכו למים למען-יהפכו המים המרים למתוקים וזו הייתה סגולה להמתקת המים-שה' לימד את משה.
וכאן לדעתי יש  רמז למשפט:"עץ חיים היא למחזיקים בה.."
-התורה היא עץ חיים וגם נמשלה למים,ומדוע דווקא למים? מפני שיש בכוחם של המים להגיע לכל מקום וכך היא גם דרכה של תורה.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 3 בפברואר 2012

ציורי תנ"ך/ המים המרים מומתקים במרתה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם,על כן קרא שמה מרה וילונו העם על משה לאמור מה נשתה?
 ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו  חוק ומשפט ושם ניסהו" [שמות ט"ו,כ"ג-כ"ו]

113yuwhak4hzi2ix7jas.jpg
הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

ציורי תנ"ך/ איסוף השליו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויהי בערב ותעל השליו ותכס את המחנה.." [שמות ט"ז,י"ב]
הטכניקה: שמן על בד.9p5jlh34yqg2x4a6htxe.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 בפברואר 2012

ציורי תנ"ך/ מן במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויאמר ה' אל-  משה הנני ממטיר לכם לחם מן--השמים ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא" [שמות ט"ז,ד]


הטכניקה: שמן על בד.i2siyht0zsgsua83f3zx.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שיר לשיר השירים/ מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שיר לשיר השירים / מאת אהובה קליין (c)

שיר השירים, שיר מחמדים
כלול בספר  הספרים
אמרות  ומשלים.
נכתב בעט סופרים
מזה שנות דור
על ידי החכם  מכל.

נחלקו בו המפרשים:
האם אהבת בשרים
או, קודש  הקודשים?
ר' עקיבא פסק: קדושה
אהבה  רוחנית  טהורה
בין  הדוד  לרעיה.

"שיר  השירים אשר  לשלמה" מלכנו
בזעיר אנפין יהלום מקדשנו
ברוח הקודש נכתב,
על געגועי האומה לאלוקיו - נרמז
לאורך שרשרת ארוכת  הגלויות
אך, באחרית הימים ישועות!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירת הלוויים/ מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
שירת הלווים \ מאת אהובה קליין (c).

זוהי אגדה ישנה נושנה,שהתגלתה על קלף עתיק,
מתקופת שלמה מלכנו,בנו של דוד המלך הצדיק.
בימיו  התנהלו קשרי מסחר בין מלכים שונים,
כדוגמת מלך צור, ששלח לירושלים ארזים וברושים-
לעיני כל. בית המקדש קרם עור וגידים.
בית המלוכה נבנה בשלבים.
הארץ באותה תקופה שקטה יותר מארבעים שנה.
היהודים הסתובבו בשלוה ובחופשיות אנה ואנה.
לא הרחק מירושלים הקדושה שכולה אורה,
גרה לה משפחה משבט לוי שהתגעגעה לבית הבחירה.
היה ברשותם מעט בקר וכבשים,
שניתנו להם  במתנה על – ידי אחיהם האוהבים.
הנשים היו נוהגות באותם ימים,
לרדת למעיינות ולרחוץ את הבגדים-
כשילדיהן מתלווים אליהן בהליכתן
ומשתעשעים להם בדרך להנאתם.
כזה היה גם אסף – הבן הבכור
שהצטרף אל אמו והרבה לעזור-
על אחיו הקטן נהג לשמור,
על – מנת שאמו את עבודתה תגמור.
ויהי היום והאם הייתה עסוקה וטובלת את בגדיה במים הצלולים
והתינוק, הקטן, שוכב להנאתו – על שטיח מכוסה עלים.
אסף הנעים את זמנו ,בן העצים מסביב
והתפעל מן היופי של הנוף החביב.
בכישרונו היצירתי יצר לו כלי משחק,
כמו חץ וקשת- שהגיע לכל מרחק.
מזג האוויר בחוץ, היה מעט חמים
והראות הייתה טובה למרחקים.
שום דבר מיוחד לא בישר על הבאות,
לא הרוחות ולא נדידת העופות.
הכול נראה רגיל, האוויר היה צלול,
פרט לענן שהופיע מעל הר תלול.
לפתע , החלו לרדת גשמים עזים
והאם אימצה אליה את תינוקה ואספה את הבגדים,
פתאום הבחינה בהיעלמותו של בנה הגדול,
ליבה החסיר פעימה והחלה לצעוק עד כמה שכוחה יכול:
"אסף, אסף,היכן אתה עכשיו?
הגשם יורד חזק והנך תוך שנייה נרטב!"
אך, אין קול ואין עונה.
הדקות נוקפות והאם תופסת מחסה.
אט, אט, באופן הדרגתי גשם הזלעפות-
נרגע מעט והפך בשניות לטיפות
והנה אוזניה הקשובות קולטות,
רעש של שעטת סוסים וצעקות.
את עיניה נושאת היא למרומים –
ומתחננת בבכי מר אל אלוקים:
"הושיעה נא, עזור נא לי,
אנא השב נא לי את בני,
אזי אודה לך בכל נפשי
ואשוב בשמחה – אל ביתי."
כשסיימה את תפילתה,מחתה את דמעותיה
ואת בנה הפעוט הצמידה אל פניה.
בעודה מטפלת בו, הבחינה בשיירה ענקית של פרשים,
הגוררים בעגלותיהם עצים וגזעים
ואחד מהם צועק:"רד מהכרכרה תכף ומייד,
אם לא,אטפל בך באופן מיוחד!"
תשובת הילד לא איחרה לבוא:"אינני יכול, אינני יכול-
כי חפץ אני לראות את הכול,
ממשפחת הלווים אנוכי
ורוצה אני לשיר בכל כוחי,
לעמוד על מעלות המקדש
ולהנעים בקולי שיר חדש!"
שפשפה האם את עיניה הדומעות
והתינוק הוסיף כמה בכיות.
קראה האם:"אסף חזור נא מייד, פן יהיה מאוחר
ולא נשוב אל ביתנו,אלא רק מחר!"
 בלב כואב נפרד, אסף מעבדי מלך צור.
רץ לקראת אמו שעמדה ליד סלע שחור.
האם העיפה מבט פייסני לעברו,
אמרה בתקיפות:"כל דבר בזמנו ובעיתו."
ואכן הזמן חלף במהירות ,
הנה כאשר  סוף ,סוף בית המקדש עמד על תילו,
זכה אסף לעמוד על המעלות ולהנעים בקולו,
יחד עם אביו וחבריו הלווים,
נגנו ושרו- לעיני כל הנלהבים.
האם המאושרת לא שכחה להודות לאלוקים.
על כל החסדים והדברים הנפלאים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
שירה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

ישנה שירה תמימה
מנעימה בשעות יממה
שגורה בפי כל חי
מצטלצלת עד בלי די.

בראשה עומד האדם
מביט בבריאה מוקסם
מודה לאדון הכול
מסלסל קולו בקול.

ישנה שירת גאולים
עולה בסולם הילולים
כולה הודיה לאלוקים
על כוס ישועות וניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח [חומש שמות]
ובהשראת שירת הבריאה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 31 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ שירת הים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " [שמות ט"ו,א]
הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והסנה הבוער/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
משה והסנה הבוער / שיר מאת: אהובה קליין (c)

לשניות חדלה החמה לזרוח
לא מיאנה תפקידה לשכוח
גדושת התפעלות הביטה ממרומים
בסנה הבוער נדיר בשיחים.

שיח זעיר בגודלו
גדול מימדים באיכותו
עמיד כחומה בפני אש
לעד אינו ירא ומתייאש.

משה עומד נפעם
נזכר בזה העם
בודד הוא בין העמים
אך לא יכלוהו האויבים.

משה חיש ישיל נעליו
צמרמורת ברמ"ח אבריו
מסר יקבל מפי אלוקים
יושיע ישראל בניסי ניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 30 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וירא מלאך ה' אליו בלבת -אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל...ויאמר אל- תקרב הלום של- נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"
[שמות ג,ב-ו]

  • ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו אנו קוראים על נס יציאת מצרים  ושירת הים. לכן  השבת נקראת בשם:"שבת שירה"
השירה כוללת ח"י פסוקים ונקראת בבית הכנסת באופן חגיגי כשכל האנשים עומדים על רגליהם.
בנוסף לכך- קריאתה גם ביום שביעי  של פסח בה אירע נס קריעת ים -סוף,ובכל יום בתפילת שחרית.
וכך התורה מתארת את השירה:"
"ויושע ה' ביום ההוא את- ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על- שפת הים: וירא  ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את—ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור אשירה לה' כי גאה ,גאה סוס ורוכבו רמה בים עוזי וזימרת יה ויהי לי לישועה זה עלי ואנואו אלוהי אבי  וארוממנהו..."[שמות ט"ו,ל- כ]
השאלות הן:
א] מדוע אומרים: יום,יום שירת הים?
ב]כיצד העבר מסתדר עם העתיד- מבחינה לשונית בשיר:"אז- ישיר"?
ג] מהו המבנה המיוחד של השיר?
ד] היכן מוצאים אנו דוגמאות לשירה בתנ"ך?
התשובה לשאלה א]
עם ישראל נוהג להגיד: יום,יום את שירת הים:
1]כדי לא לשכוח את גדולת ה' ואת החסדים שעשה לבניו ביציאת מצרים ולהודות על כך.
2] כל יהודי נמצא במייצר הפרטי שלו והוא שואף להשתחרר ולצאת ממצוקתו, לכן אומר שירת הים - יש אומרים כי  בכך
ישנה  סגולה של יציאה  מאפלה לאורה.
וכבר ציין זאת דוד המלך באומרו:"מן המייצר קראתי יה ענני במרחב יה"
[תהלים קי"ח,ה.]
התשובה לשאלה ב]
האומר שירת הים שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר:"אז ישיר"
אם מדובר ב"אז"-  שהיא לשון עבר  נכון היה לכתוב: - "אז שר"
מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?
על כך כמה תשובות:
אונקלוס אומר: כי המילה:"ישיר"- היא במשמעות עבר-כלומר אז משה שר.
לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.
"אז"- כשמשה ראה את הנס-עלה בליבו שישיר את שירת הים.  ובהמשך במילים:"ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.
חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים:"ישיר"- הכוונה  לשיר בעתיד.
ואילו דבריהם:"תניא.א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר:"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא:"ישיר".מכאן לתחיית המתים מן התורה.כיוצא בדבר אתה אומר:"אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר,אלא:"יבנה" מכאן לתחיית המתים מן התורה.
אלא מעתה:"אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?
אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]
"העמק דבר" אומר : רק כאשר עם ישראל ראו במו עיניהם את  ההצלה-רק אז הודו על כך לבורא עולם,ולא עשו זאת בתחילת דרכם בים.
התשובה לשאלה ג]
תוספות יו"ט במסכת סוטה פ"ה, משנה ד' אומר:שירה זו מתחלקת -לעניינים וגם לפרקים.
באופן הבא: משה היה אומר פרק ואילו ישראל היו עונים לתפילתו.
"אבני שוהם" לרבי משה לייב שחור טוען: שהשירה מתחלקת לשלושה חלקים:
פרק א: מהמילים:"אשירה לה' " עד המילים:"אמר אויב"
בפרק זה מתוארים מעשה הגבורה של הקב"ה וגם שבחים על מעשיו.
ובסוף הפרק  מתוארת הנקמה באויב- "תהרוס קמיך".
פרק ב: מתאר  התעוררות מחודשת של האויב:"אמר אויב ארדוף אשיג.."
ובאמצע מילות התפעלות על גדולת ה' ומסיים בתגובת האויבים:"שמעו עמים ירגזון"
פרק ג:מתחיל במילים:"אז נבהלו אלופי אדום" מתאר את בהלת האויבים באותו זמן וגם  בקשה  כי לעתיד לבוא  יהיו שרויים  באימה ופחד ,ומסיים במלכות ה' הנצחית:"ה' ימלוך לעולם  ועד"
התשובה לשאלה ד]
ישנן דוגמאות בתנ"ך לשירה מקראית:
הנה כמה מהן:
"שירת האזינו" באמצעותה- משה קורא לשמים והארץ להעיד על התנהגות עם ישראל.
הוא קורא להם מפני שהם נצחיים, וגם מהסיבה:השמים יכולים להעניש את האדם- על ידי עצירת המטר והארץ יכולה  להפסיק את גידוליה הטובים-המשמשים מזון לאדם.
"שירת דבורה"- דבורה שהייתה נביאה בישראל- יושבת בצל עץ התומר ומשוררת - אחר הניצחון נגד יבין מלך כנען  והריגת סיסרא בצורה  מיוחדת.
במילות השיר  היא מודה לה' על כך:"ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור: בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה',שמעו מלכים האזינו
רוזנים אנוכי לה' אנוכי אשירה..." [שופטים ה,א-ד]
"שירת הבאר"-"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה:באר  חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק..."- זהו שיר הודיה לה' על המים שניתנו לעם מתוך הבאר [במדבר כ"א,י"ז-כ]
דויד המלך שר לה':"מזמור שירו לה': שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו.." [תהלים צ"ח,א]
שלמה המלך מקדיש ספר שלם לשירה: ב" שיר השירים"-הנושא המרכזי בספר:אהבה הנרקמת בין ה' לעם ישראל.
ויש גם פרקי שירה- זו השירה שכל הבריאה אומרת  לקב"ה,כל אחד ושירתו האופיינית לו והאדם מנצח עליה.
לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך התבוננות בשירה המקראית,ניתן להגיע למסקנה אחת:
רוב השירים נועדו במטרה להודות לה' על דאגתו לעם ישראל גם במצבים קשים, פרט לשירת האזינו שיש בה כמה נקודות שונות,כגון: הזמנת השמים והארץ - כעדים  להתנהגות עם ישראל.
וכן שירת הים ,הכוללת הבעת תודה לאלוקים על כל עניין יציאה מארץ מצרים.
אך יש בה גם רמז לגאולת עם ישראל לעתיד לבוא  ותחיית המתים.
יהי רצון ובקרוב הקב"ה יגאל את עמו ישראל מכל המייצרים ונזכה לבשורות טובות.אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/מאין לנו כי שתי כיתות יצאו ממצרים?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בשלח- מאין לנו כי שתי כיתות יצאו ממצרים?/ אהובה קליין.

הפרשה פותחת  בסיפור יציאת  מצרים:
"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים : פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים וייקח משה את עצמות יוסף עימו- כי השבע השביע את בני ישראל לאמור: פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם.."
השאלות המתעוררות הן:
א] מה פירוש המילה:"וחמושים"?
ב]שני פסוקים סותרים זה את זה: מצד אחד בני ישראל יוצאים "חמושים"- מוכנים ליציאה ממצרים, אך מצד שני  כתוב: "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"- כיצד ניתן לישב את הסתירה?
ג] מדוע התורה מדגישה את מעשה משה-  שלקח איתו את עצמות יוסף?
התשובה לשאלה א:
על כך מביא רש"י שני פירושים:
פירוש א] שהיו מצוידים בכלי מלחמה.
ובגמרא נאמר[ירושלמי שבת ו, ד]: מלמד שהיו מזוינים בחמישה עשר מיני זיין"
פירוש ב] מלמד שרק אחד מתוך חמישה – יצא ממצרים.
התשובה לשאלה ב]
מתוך  הסתירה הזו- מצד אחד בני ישראל יוצאים חמושים- מצוידים  כראוי, אנו למדים  כי היו שתי קבוצות בתוך עם ישראל:
קבוצה אחת ששמעה על הגאולה הבאה  וקרבה- האמינה בה' ובמשה עבדו וכן עשו את כל ההכנות לקראת יציאתם ממצרים,קבוצה זו נקראת:"בני ישראל"
הקבוצה השנייה הייתה זו ששקעה בשעבוד- במצרים , השלימה עם המצב.
הייתה שקועה בייאוש והייתה חסרת אמונה בנושא הגאולה- קבוצה זו נקראת:"העם"
התיאוריה הנ"ל מוכחת מהפסוקים הבאים : בתחילת הפרשה כתוב:"ויהי  בשלח פרעה את העם"- כאן התורה מדברת על הקבוצה- החלשה באמונה- קשה לה לתפוש את נושא הגאולה- הקורם עור וגידים, מסיבה זו התורה מתחילה לתאר את יציאת מצרים במילה:"ויהי" שהיא  לשון צער- על התנהגות "העם"
בעל הטורים אומר: כי קבוצה זו- היא הערב רב ומאחר וקבוצה זו אינה משתוקקת לצאת- לכן נאמר:"ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
והמילה:"חמושים נאמרה: על קבוצת:" בני ישראל"- אותה קבוצה שעלתה ממצרים מצוידת כהלכה עם כלי הנשק שלהם, הקבוצה בעלת האמונה האיתנה- אשר מתאמצת להתכונן כראוי יחד עם האמונה- כי בו תבוא בע"ה הגאולה.
בהמשך כתוב:"וייקח משה  את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה איתכם" מעניין כי  יוסף פונה אל בני ישראל ולא אל "העם"
כי יוסף ידע שיש באפשרותו לסמוך רק על "בני ישראל" בעלי האמונה החזקה- אשר עתידים לצאת ממצרים וממילא ייקחו גם את עצמותיו איתם.
ובהמשך נאמר:"ובני ישראל יוצאים ביד רמה"- כמובן בני ישראל ולא:"העם"
התורה מוכיחה לנו כי הקבוצה של בני ישראל הייתה חזקה באמונתה בה', את זאת ניתן לראות מהפסוק:"ופרעה הקריב, ויישאו  בני ישראל את עיניהם והנה  מצרים נוסע אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' " [שמות ,י"ד, י]
גם כאן אנו רואים כי מי שזועק לה'- הם בני ישראל ולא העם- המיואשים ומוכנים לשוב לעקבותיהם.
בסופו של דבר נאמר:"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"
בני ישראל הם אלו שנכנסים במסירות נפש לתוך המים מתוך אמונה שהישועה קרובה לבוא.
ומי שהשתתף בשירה- "משה ובני ישראל"- בני ישראל- הקבוצה שהאמינה באמונה  שלמה בגאולה!
התשובה לשאלה ג]
התורה מדגישה את עיסוקו של משה עם עצמות יוסף- על פי חז"ל- הסיבה לכך היא: התורה  רוצה להודיע על חסידותו של משה: לפי שבעוד שבני ישראל היו עסוקים בשאילת כלים ובגדים מן המצרים- משה עוסק במצוות העברת עצמות יוסף.
ומצווה זו עולה על מעשיהם של ישראל- לפי שהיא עולה בדמים ובמאמצים  מיוחדים.
ובעיני שמים עדיפה יותר, מאשר מצווה שיש מתן שכר בצידה.
לסכום: מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד שבני ישראל ביציאתם ממצרים לא היו מאוחדים ועל כך ראינו בפסוקים, משה מתגלה כאישיות מיוחדת- משכמו ומעלה- במסירות הנפש  בהנהגתו את עם ישראל ואינו שוכח לדאוג לעלות את עצמות יוסף לארץ.
מי ייתן ועם ישראל יתאחד- כאיש אחד בלב אחד ובכך יתרום לבוא הגאולה במהרה. ובע"ה יתקיים בנו הפסוק:"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [מיכה ז, ט"ו]
אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 29 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן..ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה:  לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם:"
[שמות  י"ג,כ"א-כ"ב

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 28 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" [שמות א,י"ב]
הטכניקה: שמן על בד.aqglbw0zf3waws9ecvrz.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 27 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ותרד בת-- פרעה לרחוץ על-- היאור ונערותיה הולכות על-יד היאור ותרא את-- התיבה בתוך הסוף ותשלח את-- אמתה ותקחיה" [שמות ב,ה]
הטכניקה: שמן על בד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ארבע לשונות הגאולה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"...אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סיבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים..." [שמות ו.ו]
הטכניקה: שמן על בד.ywyf9a8lwj1ojufz01t8.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 26 בינואר 2012

קורבן פסח/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
קורבן פסח / שיר מאת: אהובה קליין (c)

מוחם מחולל הרהורים
בידיהם מקל נדודים
חלומם קורם עור וגידים
משעבוד לחירות יוצאים.

באפם ריח ניחוח
גחלי קורבן פסח
מצות מרורים יאכלו
בחיל ורעדה לה' יודו.

אמונה בוערת בעצמותיהם
אורה יוקדת בעיניהם
עם לבדד ישכון
לנצח השכינה עליו תיכון.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא[שמות י"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן פסח טרם היציאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה"
[שמות י"ב,י"א]
הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 בינואר 2012

פרשת בא-מכת החושך- מה המיוחד בה?/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בא- מכת החושך במצרים- מה המיוחד בה?
מאת: אהובה קליין.
כל המכות שהנחית הקב"ה על פרעה ועמו -היו מעל הטבע והתרחשו בהן  ניסים גדולים.
אחת מהן היא מכת החושך  כפי שמתוארת בפסוקים הבאים:
"ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על- ארץ מצרים וימש חושך ויט משה את- ידו על-השמים ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים: לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" [שמות י,כ"א -כ"ג]
השאלות הן:
א]  במשך כמה ימים ארכה מכת החושך ומה המיוחד בה?
ב] מדוע הביא ה' את מכת החושך?
ג] מה טיב  האור שהיה לבני ישראל בזמן מכת החושך במצרים?
ד] היכן בתנ"ך  מוצאים אנו דוגמאות לחושך,אפלה,לילה?
התשובה לשאלה א]
רש"י מפרש כי היו בסך הכול שישה ימי אפלה,  רש"י מסתמך על כך שכתוב פעמיים  שלושה ימים.
לפי זה בשלושת הימים הראשונים – לא ראו איש את אחיו ועוד שלושה ימים נוספים היה חושך מוכפל ,עד כדי כך שלא קמו איש מתחתיו,אדם שעמד לא הייתה באפשרותו לשבת ,אדם שישב לא היה יכול לעמוד.
ספורנו אומר:  מכת החושך במצרים הייתה בריאה מיוחדת שנבראה לאותה שעה, והמיוחד שבה ששום אור לא היה מסוגל לגרשה.
התשובה לשאלה ב]
רש"י מביא שתי  סיבות למכת החושך:
1] לפי שבאותו הדור היו בתוך ישראל גם רשעים,הם נענשו וכדי שהמצרים לא יראו במפלתם, הביא ה' את החשכה.
2] בני ישראל נצטוו להשאיל כלי כסף וזהב  מהמצרים ובזמן מכת החושך הייתה להם הזדמנות לחפש בבתיהם של המצרים כלים אלו,ולאחר מכת החושך  כאשר  בני ישראל רצו להשאיל את הכלים,היו מצרים שטענו שאין ברשותם רכוש זה,ענו להם בני ישראל,כי בזמן מכת החושך הם ראו באיזה מיקום  בדיוק- ניתן למצוא את כליהם.
חידושי הרי"ם מביא  פירוש מעניין במיוחד: החושך הגרוע ביותר הוא- כאשר איש אינו מתעניין בצרת אחיו ואינו מנסה לעזור לו. ולכן כאשר אדם מתעלם מזולתו, ממילא העונש שמקבל:"ולא קמו איש מתחתיו".
אבני אזל מביא את המדרש בו אומרים חכמים:כי עוביו של החושך היה כדינר זהב,מפני שהרדיפה אחר דינר הזהב מגבירה בבני האדם את האנוכיות וגורמת להם שלא יתעניינו בזולת ובעיותיו.
התשובה לשאלה ג]
מתברר כי לישראל בזמן מכת החושך- היה אור בבתיהם-כפי שהתורה מציינת זאת בפסוק.
הרב הגאון מקוצק זצ"ל אומר:כי אור זה היה אותו אור שנגנז בתחילת הבריאה ונברא ביום הראשון כמו שנאמר:"ויהי אור", כדי שהרשעים לא ייהנו ממנו וכעת כאשר הרשעים  היו שרויים במכת החושך,בני ישראל נהנו מאור מיוחד זה.
לכן הם הצליחו להבחין בכלים היקרים של המצרים - לפי שאור גנוז זה חושף הכול ואין שום נסתר ממנו.
התשובה  לשאלה ד]
את החושך אנו פוגשים לראשונה בחומש בראשית פרק א' כפי שכתוב:
"...ויבדל אלוקים בין  האור ובין החושך ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" [בראשית א,ד]
לפי זה,האור נועד- ליום והחושך- ללילה.
גם דויד המלך מזכיר את הלילה:"ה' שומרך,ה' צילך על יד ימינך יומם השמש לא-יככה וירח בלילה"[תהלים קכ"א,ו]
לפי זה אלוקים שומר על עמו ביום וגם בלילה.כשם שהשמש לא תפגע באדם במשך היום- כך גם הירח לא יכה את האדם בלילה.
דוגמא נוספת:"יושבי חושך וצלמוות,אסירי עני וברזל כי הימרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו ויכנע בעמל ליבם,כשלו ואין עוזר"
הכוונה לאנשים היושבים במקום חשוך וכבולים בשלשלאות ברזל- מהסיבה-הם מרדו  בדברי ה' והתרחקו ממצוות התורה. ה' הכניע את תאוותם בסבל והם הרגישו עצמם אבודים,אך בהמשך מסופר שהם שבו אל ה' ובקשו את עזרתו ונענו.כפי שהכתוב מציין :"יוציאם מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתק"
[תהלים ק"ז,י-ט"ו]
הנביא ישעיהו אומר:"ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנודה...." [ישעיהו ח,כ"ב]"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול"
[שם ט,א]
איוב מקלל את יום היוולדו באומרו:"..יאבד יום איוולד בו והלילה אמר הרה גבר: היום ההוא יהי חושך אל-ידרשהו אלוה ממעל ואל- תופיע עליו נהרה יגאלהו חושך וצלמוות.." [איוב ג ,ב-י]
כאן החושך מסמל את הרע.
אברהם אבינו בברית בין הבתרים:"ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם
 והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו" [בראשית  ט"ו,י"ב]
במכת בכורות:"ויהי בחצי הלילה וה' -היכה כל בכור בארץ מצרים.."
 [שמות י"ב,כ"ט]
משה רבינו נמצא על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה כפי שהתורה מתארת:"ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל- ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" [שמות כ"ד,י"ח]
באותו יום שבני ישראל יצאו ממצרים-ליל שימורים היה:"..ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים  ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם"
 [שמות י"ב,מ"ה-מ"ג]
עמוד האש במדבר:"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" [שם י"ג,כ"א]
לסיכום,לאור האמור לעיל ישנם  סוגים שונים של חשכה:  יש והאפלה מסמלת משהו שלילי כמו אותם אסירים הכבולים בחשכה ונתונים בצרה בשל חטאם.
אך יש גם לילה יוצא מן הכלל - בו מתרחש משהו חיובי,כגון מכת החושך למצרים, אך במקביל לישראל היה דווקא אור במקומות מגוריהם.
או,  עלייתו של משה לקבל את התורה.וכן ברית בין הבתרים עם אברהם.
בדרך כלל, האור לעומת החושך מהווה דבר חיובי וטוב.
הבה נייחל לכל עם ישראל בפרט ובכלל- יציאה מאפלה לאורה במהרה. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר