| בראי התנ"ך

יום שבת, 24 בדצמבר 2011

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירת הלווים/סיפור מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירת הלווים \ מאת אהובה קליין (c).

זוהי אגדה ישנה נושנה,שהתגלתה על קלף עתיק,

מתקופת שלמה מלכנו,בנו של דוד המלך הצדיק.

בימיו התנהלו קשרי מסחר בין מלכים שונים,

כדוגמת מלך צור, ששלח לירושלים ארזים וברושים-

לעיני כל. בית המקדש קרם עור וגידים.

בית המלוכה נבנה בשלבים.

הארץ באותה תקופה שקטה יותר מארבעים שנה.

היהודים הסתובבו בשלוה ובחופשיות אנה ואנה.

לא הרחק מירושלים הקדושה שכולה אורה,

גרה לה משפחה משבט לוי שהתגעגעה לבית הבחירה.

היה ברשותם מעט בקר וכבשים,

שניתנו להם במתנה על – ידי אחיהם האוהבים.

הנשים היו נוהגות באותם ימים,

לרדת למעיינות ולרחוץ את הבגדים-

כשילדיהן מתלווים אליהן בהליכתן

ומשתעשעים להם בדרך להנאתם.

כזה היה גם אסף – הבן הבכור

שהצטרף אל אמו והרבה לעזור-

על אחיו הקטן נהג לשמור,

על – מנת שאמו את עבודתה תגמור.

ויהי היום והאם הייתה עסוקה וטובלת את בגדיה במים הצלולים

והתינוק, הקטן, שוכב להנאתו – על שטיח מכוסה עלים.

אסף הנעים את זמנו ,בן העצים מסביב

והתפעל מן היופי של הנוף החביב.

בכישרונו היצירתי יצר לו כלי משחק,

כמו חץ וקשת- שהגיע לכל מרחק.

מזג האוויר בחוץ, היה מעט חמים

והראות הייתה טובה למרחקים.

שום דבר מיוחד לא בישר על הבאות,

לא הרוחות ולא נדידת העופות.

הכול נראה רגיל, האוויר היה צלול,

פרט לענן שהופיע מעל הר תלול.

לפתע , החלו לרדת גשמים עזים

והאם אימצה אליה את תינוקה ואספה את הבגדים,

פתאום הבחינה בהיעלמותו של בנה הגדול,

ליבה החסיר פעימה והחלה לצעוק עד כמה שכוחה יכול:

"אסף, אסף,היכן אתה עכשיו?

הגשם יורד חזק והנך תוך שנייה נרטב!"

אך, אין קול ואין עונה.

הדקות נוקפות והאם תופסת מחסה.

אט, אט, באופן הדרגתי גשם הזלעפות-

נרגע מעט והפך בשניות לטיפות

והנה אוזניה הקשובות קולטות,

רעש של שעטת סוסים וצעקות.

את עיניה נושאת היא למרומים –

ומתחננת בבכי מר אל אלוקים:

"הושיעה נא, עזור נא לי,

אנא השב נא לי את בני,

אזי אודה לך בכל נפשי

ואשוב בשמחה – אל ביתי."

כשסיימה את תפילתה,מחתה את דמעותיה

ואת בנה הפעוט הצמידה אל פניה.

בעודה מטפלת בו, הבחינה בשיירה ענקית של פרשים,

הגוררים בעגלותיהם עצים וגזעים

ואחד מהם צועק:"רד מהכרכרה תכף ומייד,

אם לא,אטפל בך באופן מיוחד!"

תשובת הילד לא איחרה לבוא:"אינני יכול, אינני יכול-

כי חפץ אני לראות את הכול,

ממשפחת הלווים אנוכי

ורוצה אני לשיר בכל כוחי,

לעמוד על מעלות המקדש

ולהנעים בקולי שיר חדש!"

שפשפה האם את עיניה הדומעות

והתינוק הוסיף כמה בכיות.

קראה האם:"אסף חזור נא מייד, פן יהיה מאוחר

ולא נשוב אל ביתנו,אלא רק מחר!"

בלב כואב נפרד, אסף מעבדי מלך צור.

רץ לקראת אמו שעמדה ליד סלע שחור.

האם העיפה מבט פייסני לעברו,

אמרה בתקיפות:"כל דבר בזמנו ובעיתו."

ואכן הזמן חלף במהירות ,

הנה כאשר סוף ,סוף בית המקדש עמד על תילו,

זכה אסף לעמוד על המעלות ולהנעים בקולו,

יחד עם אביו וחבריו הלווים,

נגנו ושרו- לעיני כל הנלהבים.

האם המאושרת לא שכחה להודות לאלוקים.

על כל החסדים והדברים הנפלאים.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ונתתי מטר ארצכם בעיתו":סיפור מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ונתתי מטר ארצכם בעיתו"....\כתבה:אהובה קליין.(c)

סיפור ניסי זה,נשמע מפי איש זקן,בא בימים,

שאת תפילותיו נשא מידי יום ביומו,ליושב במרומים. .

שמו היה:ר' עזריה ואת דרכו היה עושה בוקר, בוקר,

כדי להגיע בשארית כוחותיו אל הכותל.

שם לאחר שסיים את תפילתו בציבור,

היה מתיישב על ספסל,קרוב לרחבה ומרבה בדיבור.

פוגש אנשים עוברים ושבים

ולהם משיח את נפשו באגדות וסיפורים רבים.

באחד הימים,כאשר סיים את תפילתו,ניגש להתיישב במקומו הקבוע,

לפתע,ראה איש לבוש בלויי סחבות ושערו פרוע,

מבטו עצוב,דמעות זולגות מעיניו

ובידו ממחטה,בה מנגב הוא ,את פניו.

האיש נראה עייף מאד ותשוש.

התיישב לצידו והשמיע אנחת ייאוש.

רבנו,ראה את מצבו של היהודי

והחליט לנסות להרגיעו באופן ייחודי .

פתח ואמר:"רואה אני את המרירות בעיניך,

אך דע לך ,שאפילו חרב חדה מונחת על צווארך,

אל תתייאש מן הרחמים.

כי יש מעל כולנו ובעולם אלוקים!

הסכת ושמע את הסיפור שקרה לפני שנים,

בעיירה אחת בארצנו,בין ההרים באזור העמקים

חיו להם ,אנשים חסרי יראת אלוקים.

לפרנסתם היו עוסקים בעבודת האדמה ובגידול בהמות וברווזים.

בני אדם אלו שמו את מבטחם בכוחם

ולא חשבו על אף אחד,זולת,עצמם.

היה להם מנהג קבוע מידי שנתיים,

לערוך בחירות,כדי לבחור מושל טוב כפליים

ובמנהיג הקודם תמיד מאסו,

כי לא סיפק את מבוקשם ועליו כעסו.

הנה הגיע תקופה קשה,שעברה על התושבים האומללים.

פרנסתם נפגמה,בשל עצירת הגשמים

הם התחילו מתלוננים,איש לרעהו:"הכול בגלל המושל שלנו",

אין הוא מנהיג טוב ובגללו,באו כל הצרות עלינו,

אנו עובדים קשה מבוקר עד ערב וחוזרים עייפים

והוא מקבל משכורת גבוהה וראשו בעננים.

אין הוא פותר את בעיותינו

על כן, עלינו לנקום את נקמתנו.

ויהי יום אחד,בשעת בין הדמדומים,

השמש עמדה לשקוע בין הערפילים,

עת המושל ישב לו עם משפחתו בביתו

ומשוחח איתם על מצב אנשי עיירתו.

לוגם מכוסו,תה חם עם לימון,

בחוץ נשמע,לפתע,רעש ההמון.

חלקם באו עם תופים ואחרים עם חלילים.

משמיעים צעקות קללות ומיני צלילים.

בראשם עמד איש גוץ נמוך קומה.

אך,פיו היה גדול וגרם להרבה מהומה.

על ראשו חבש כובע לבן,עם נוצה צבעונית-

אשר כיסה את עינו האחת והמרדנית.

מכנסיו החומים היו מעט מקומטים

חולצתו האפורה,הייתה ארוכת שרוולים.

בידו אחז מקל ובעזרתו הצביע אל עבר החלון,

משמיע הוראות בקול:"צא אלינו,כי זה לא חלום!

אנחנו כאן דורשים ממך הסברים,

מה אתה עושה למעננו ולמען כל המסכנים?

הפרנסה,באשמתך, הגיעה למצב של שפל

ואינך עושה מאומה להקטנת הסבל"!

לשמע דברים אלו,יצא האיש מפתח ביתו

אחריו כל ילדיו ורעייתו.

ביקש:"הירגעו נא רבותי,הסתכלו נא על עצמכם

וחישבו ,מה גרם לכם להגיע למצבכם?"

בעודו מדבר,לפתע,נשמעו רעמים ונראו ברקים

וכל הקהל מסביב היו מבוהלים ומשקשקים,

כי למרבה הפלא,הגשם ירד,אך ורק,על ההרים

לא הגיע אל כפרם ולא הרטיב את הצמחים.

המשיך ואמר:"רואים אתם כמה הנס גדול?

הביטו השמיימה וראו :ישנו אחד מעלינו והוא הכול יכול.

אם תיטיבו את דרככם,במהרה,ותקשיבו לדבריי,

כמו שמבטיח אלוקינו:"והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי"....

"ונתתי מטר ארצכם בעיתו".

כי מפתח הגשמים נמצא רק אצלו!

התושבים נדהמו מכל החיזיון וההתרחשות.

וחזרו הביתה עם הרגשת אשמה ורצון להתחדשות.

הם החליטו פה אחד,להשתפר,כפי שנתבקשו.

בעקבות כך,תוך זמן קצר,ארובות השמים נפתחו".

ר' עזריה סיים את דבריו,

ובן שיחו שהאזין לסיפור,אורו עיניו.

חש כי רוח חדשה מפעמת בקרבו.

הודה לר' עזריה והלך לדרכו.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וימהרו ויורידו איש את-אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו ויחפש בגדול החל ובקטון כילה וימצא הגביע באמתחת בנימין"

[בראשית מ"ד,י"א-י"ב]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)