‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. Biblical paintings by Ahuva Klein(c. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. Biblical paintings by Ahuva Klein(c. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 ביוני 2021

פרשת בלק- מדוע מדמה בלק את ישראל לשור?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק - מדוע מדמה בלק את ישראל לשור?

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה.


ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)




ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בלק שולח  מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)




 בלק לוקח את  בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ


ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Balak and Billaam on the top of Peor  mountain

 

"וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן"

 

[ במדבר כ"ג, כ"ח]

פרשה זו מדברת על התקופה  של תום  הכיבוש של ארץ סיחון ועוג מלך הבשן.

בני ישראל  הספיקו להגיע בכיבושיהם עד החרמון ,אומנם הם חונים בעיקר באדמת מואב ההיסטורית  והם שולטים בכל אזור עבר הירדן המזרחי. באותו זמן עולה לשלטון בלק בן ציפור לאחר מלך  מואב הראשון - והמואבים חשים פחד מנוכחות עם ישראל.

בלק מגיע למסקנה: שבדרך הטבע אינו יכול לנצח ולגבור על עם ישראל- ההולך ומתרבה לנגד עיניו ולעיני עמו, אין לו די צבא שבאמצעותו  אפשר יהיה לגבור על ישראל. וכך התורה מתארת את המצב:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת- כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.  וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק". [במדבר כ"ב, ב-ח]

השאלות הן:

א] מי היה בלק וממה חשש ?

ב] מדוע שיתף בלק בבעייתו את זקני מדיין - דווקא?

ג] "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת- כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר..." מה  הכוונה?

תשובות

בלק בן ציפור וחששותיו.

על פי הזוהר הקדוש [פרשת בלק קצו] בלק  מבני בניו של יתרו  היה ,ידוע שיתרו  ובניו התגיירו ונתדבקו בשכינה – ובניו היו בלשכת הגזית לומדי תורה, ואילו בלק סטה מדרכם של אבותיו ומהטעם הזה, כשראו  זקני מואב ומדיין שאכן הוא התרחק מהם , החליטו להמליכו עליהם.

הרמב"ן סבור: בלק היה אחד משרי מואב, ואחרי שהתעורר ואמר לאנשי מואב: "הבה נתחכמה  לעם" [לעם ישראל] קמו והמליכוהו עליהם בעצת מדיין.

בניגוד לדעה זו - רש"י  סובר: שבלק כלל לא היה מואבי אלא "מנסיכי מדיין היה וכיוון שמת סיחון המליכו עליהם  המואבים את בלק למלך - לצורך השעה.

רש"י מסתמך על הכתוב בפתיחת הפרשה - שהרי לא נאמר: "ובלק בן  ציפור מלך מואב" אלא נאמר: "וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב" מכאן על פי לשון הכתוב : שבלק לא היה כלל מבני מואב וכאשר אנשי מואב פנו אל זקני מדיין לקבל עצה מפני הסכנה של ישראל ,הם הסכימו להמליך עליהם מנסיכי מדיין כאות של אחווה ורעות מפני איום האויב המשותף.

הזוהר הקדוש  מסביר מסר מעניין: הרי בלק  לוקח את בלעם  לקלל את ישראל, אם נתבונן בשני שמות אלה - נבחין: שתי האותיות הראשונות של בלק: בל ושתי האותיות של בלעם- בל, אם נצרף יחדיו אותיות אלה: בל+ בל- התוצאה- בלבל.

הקב"ה בלבל את מחשבותיהם הרעות לגבי עם ישראל שהרי הם נוכחו לדעת- כי לא עלה בידיהם לנצח את ישראל במלחמה-לכן ניסה בלעם לעשות זאת  במילים. זוהי תופעה שחוזרת על ידי אויבי ישראל- המנסים לעקור את האמונה והביטחון בקב"ה בכל מיני דרכים. ולכן ההלכה קבעה:

"ידוע שעשיו שונא ליעקב"

מעניין כי - פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך רשע זה - ששנאתו הייתה כה  רבה לעם ישראל, עד כי התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה ,דווקא, שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?

חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]

"בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב - זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד ושלמה"

מכאן שבזכות צאצאיו - דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה  על שמו.

ראוי לשים לב לדברי הרב ר"מ מפרמישלן: הסובר: כי הפרשה קרויה על שמו של בלק ,למרות שהיה שונא ישראל ,האמת שרוב הגויים שונאים את עם ישראל- אך הם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה באמצעות - מילים יפות ובכך מטעים את השומעים שאין הם יכולים להיזהר מפניהם, אך בלק היה גוי "הגון" שלא הסתיר את שנאתו  אל עם ישראל ודיבר  בגלוי על שנאתו  אל האומה הישראלית – במילים אחרות- פיו וליבו היו שווים.

ממה חשש בלק?

שנאתו של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם  כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות  בלעם - נביא הגויים שיקלל את עם ישראל.  דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]

לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו:

"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"   [בראשית מ"ח, כ"ב]

זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי  וזה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.

בלק משתף את זקני מדיין בבעיה.

באמת תמוה הדבר שהמואבים ובראשם בלק - פונים אל זקני מדיין הרחוקים מארצם מאד, ואינם נועצים עם בני אדום הקרובים אליהם יותר - במזרח ובדרום?

חז"ל מסבירים: [במדבר רבה .כ, ד] אנשי מואב ידעו שמנהיגם של ישראל -משה- חי עשרות שנים  במדיין, על כן זו הייתה הסיבה שהם פנו אליהם, למרות המרחק הרב, כדי לבדוק מה הם כוחותיו וסגולותיו של משה - המנהיג את עם ישראל המאיים כעת על גבולות ארצם  ועל פי חז"ל, זקני  מדיין גילו לאנשי מואב: כי כוחו של מנהיג ישראל טמון בפיו - מהטעם הזה החליטו המואבים לפנות לעזרת הקוסם - בלעם -  שכוחו בפיו.

רבי שמשון רפאל הירש מסביר: כי המואבים פסחו על ארץ אדום ופנו למדיין שהייתה רחוקה יותר בדרום - מהסיבה הנוספת: ארץ מדין הנמצאת ממזרח לים  סוף היא קרובה יחסית למצרים והמדיינים היו מקיימים קשרי מסחר עם המצרים ,לכן  אמרו אנשי מואב היראים מישראל: מן המדיינים  נוכל  לשמוע   מי הם שבטי ישראל המפחידים? הרי הם ישבו במצרים  כמה דורות, ועתה  ניצחו בקלי קלות את סיחון מלך  האמורי ועוג מלך הבשן האדירים.

רש"י מתפלא מדוע מתייעץ בלק עם זקני מדיין - הרי תמיד הם היו שונאים  זה את זה והיו חיים בסכסוך? אלא מרוב שהמואבים  פחדו מעם ישראל עשו שלום ביניהם ומדוע בקשו עצה מהמדיינים, דווקא ? כיוון שראו שישראל מנצחים שלא כדרך הטבע,  נזכרו- כי מנהיגם של ישראל גדל במדיין לכן החליטו לפנות  אליהם ולקבל הסבר במה כוחו של מנהיג ישראל? והמדיינים הסבירו למואבים: כי כוחו של  משה בפיו.

 אומר בלק- לזקני מדיין,

"עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה"

רש"י מסביר: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה.

תנחומא מסביר: "מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה שנוגעין בה, אין בה סימן ברכה".

כלומר: כל אומה שמנסה להילחם באומה הישראלית לא יכולים ליהנות ממנה.

יתכן שכאן רש"י רומז: שבלק מצפה שיזדקק לברכתו של בלעם, כי הוא מדמה את ישראל לשור שמלחך עשב וכל מה ששור מלחך – אין בו סימן ברכה - לכן בלק  זקוק להיעזר בבלעם  היודע גם  לברך.

רבי יצחק עראמה [בספרו "עקדת יצחק"] אומר: "כל ימי הייתי קוהה = [מתקשה] בזה המשל, עד שראיתי פרות רועות באפר, וידעתי כוונתו, דרך השור להוציא מפיו שבט לשונו דרך הצד ולהאריך אותה  ביותר ולשלחה לאורה סביבות פניו ובשעירותה שהיא נעשית כמגל, הוא תולש כל ירק עשב לנכחו ומכניסו בתוך פיו.. והוא עצמו מכוון, כי אף שיובטחו שלא יתגרו בהם- מכל מקום יגורו שיקרה לסביבותם, מה שיקרה לסביבה פי השור".

ההסבר הוא: שהשור מחסל בדרך מיוחדת את העשב  בלכתו בשדות - לפי שלשונו מתנועע בצורת מגל וכך יש בכוחו להגיע לעשב בכל שטח-זהו כישרון מיוחד.

דעת  זקנים מבעלי התוספות מסבירים: "מתוך שאין לו שיניים למעלה ואינו יכול לחתוך בעשבים כמו סוס וחמור, וכוחו גדול, עוקר את העשבים מהשורשים.

אברבנאל סובר: כאשר השור רועה בשדה, הרוק שבפיו נשאר בעשב- ובהמה אחרת כבר אינה חפצה לרעות שם.

השל"ה הקדוש [רבי ישעיהו הלוי הורוביץ] אומר: בהקשר לכך שבלק רוצה להיעזר במילותיו של בלעם - כדי שיקלל  את ישראל, מכאן יש ללמוד: שכאשר האדם מדבר, שלא יפתח את פיו לשטן - שאפילו  אומר דברים ללא כוונה ,הוא  ממשיך את הדברים על עצמו, בלק אמר  לבלעם: "לכה נא ארה לי" ופיו הכשילו כי בסוף בלעם קילל אותו.

דעת מקרא מציע  פירוש פשוט: יתכן הכוונה:  שעם ישראל- מרוב  התרבותם-  ישחיתו למואבים את המרעה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן לראות, כי קביעת חז"ל-נכונה: "ידוע שעשיו שונא ליעקב"

לכן ,עם ישראל חייב להיזהר משפה יפה של אויבים המדברים דברי שבח, אך בפועל רצונם האמתי להביס ,חלילה, את עם ישראל ולגרשו מהארץ המובטחת. על כן, אין  זה פלא שבלק מדמה את עם ישראל ,דווקא - לשור- אשר מלחך את כל  העשב ואינו משאיר דבר לבאים אחריו -כי השור מצויד בלשון  גמישה מאד- אשר באמצעותה להגיע לכל מקום בדומה למגל ביד הקוצר וכך ביכולתה להעלים את כל היבול במהירות -באופן שלא תשאיר גם לאחרים ליהנות מהצמחייה בשטח! ובדומה לכך- לפי הבחנתו של בלק-  עם ישראל מסוגל לנצח את העמים  בסביבתו ללא כל קושי!

לא די בהסתכלות זאת  על העם הנבחר, בלק חובר למדיינים - למרות שבעבר לא היו ביניהם יחסים טובים, אך למען השנאה המשותפת שלהם לעם ישראל- הם מוכנים לחבור זה לזה ומכאן נסיק מסקנה גם לימינו: להתחזק באמונה בבורא עולם - להגביר את כוח התורה   והתפילה  ואלוקים יושיענו מכל פגע:

יפים דברי  שלמה המלך: "רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע".  [משלי ט"ו, כ"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 במאי 2021

פרשת בהעלותך- גדולתו של משה בהנהגת העם/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך, גדולתו של משה בהנהגת העם.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה:כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה:  אהובה  קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.


ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים- לשם הקדשתם  לעבודת הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical painting

God goes  before them  on a pillar of cloud






ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר







ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-
אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

 בפרשה זו,  טענות העם כלפי משה-  שוברות את רוחו והוא חש כי הגיעו מים עד נפש ופונה לאלוקים בבקשה:

"לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי.  וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי".

[במדבר י"א, י"ד-ט"ו]

בתגובה לדברי משה-

הקב"ה מציע לו לבחור בשבעים זקנים מתוך עם ישראל -במטרה לסייע לו בהנהגת העם כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ.  וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ".[במדבר י"א, ט"ז- י"ח]

ובהמשך  נאמר:

"...וַיֵּצֵא מֹשֶׁה--וַיְדַבֵּר אֶל-הָעָם, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה; וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ, מִזִּקְנֵי הָעָם, וַיַּעֲמֵד אֹתָם, סְבִיבֹת הָאֹהֶל.  וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל-שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ.  וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה.  וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר:  אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.  וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.  וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.  וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה, אֶל-הַמַּחֲנֶה--הוּא, וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל..." [שם י"א, כ"ד-ל]

 השאלות הן:

א] מדוע משה חש  חוסר אונים למצבו- ומהי עצת ה'?

ב] מי היו אלדד ומידד שנשארו במחנה  ומיהו השליח שגילה  זאת למשה?

 תשובות.

משה מבקש את עזרת ה'

 רש"י מסביר: משה הגיע לתשישות כוחות כנקבה-  כשה' הראה לו את הפורענות שעתיד להביא על העם  - בשל התנהגותם שהייתה כפוית טובה.

כשמוע משה את תגובת ה' - הוא מבקש שיהרוג אותו תחילה - כדי שלא יראה  ברעתם של ישראל בעקבות התנהגותם  הכושלת.

דעת מקרא סובר: כי בנוהג שבעולם כאשר יונק נמסר לאומן- יש לו  את כל  האמצעים, הנחוצים  על מנת לטפל בתינוק ולהעניק לו את כל מה שדרוש לו ומשה  מבין שהעם מעש במן- איך יוכל לספק את מבוקשם?

 בעקבות מצב זה, משה מסיק כי עליו לקבל עזרה ואם הזקנים יבואו לעזרתו לספק לעם את מבוקשו – גם הם לא יצליחו לגמרי למלא את רצון העם- אך מרכז הכובד של התלונות לא יהיה רק על משה- אלא גם על הזקנים.

 וכל זה נאמר על ידי משה למרות שהזקנים פעלו יחד איתו בתחילת  שליחותו, אבל תפקידם היה יותר בתיווך משר בהנהגה - באופן שמשה ואהרון העבירו להם את דבר ה' והם מסרו  זאת לעם. אך הפעם משה דורש שהם יפעלו יחדיו אתו באותו צד. ואכן ה' ממלא את בקשת משה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל,..."

 משה אומר לה' : אם הכל נופל עלי: "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג—" תגובה דומה של משה  בפני ה' הייתה אחרי חטא העגל, כאשר ה' החליט להעניש את עם ישראל בשל כך ותגובתו הייתה: "אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". [שמות, ל"ב, ל"ב]

משה משער כי כל הבעיה היא : בדרך הטבע לא ניתן לספק את כל כמות המזון שהעם דורש- אך מנגד- כאשר תורחב ההנהגה ולא כל הנטל ייפול עליו \הדבר ירגיע את האי שקט בעם וניתן יהיה להביאם אל הארץ המובטחת.

הרמב"ן מתייחס לבקשת משה מה' : "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג.."-משה מבקש מה' שישלח אליו אנשים הורגים בחרב- מהטעם: כי טוב מותו אפילו על ידי חרב בידי אדם מחייו הנתונים בצער כה גדול. ומוסיף הרמב"ן ואומר שיתכן שהכוונה- כמו "המיתני" כמו שנאמר: "...וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם, מֻכֵּי-חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה" [ירמיהו י"ח, כ"א].

רבינו בחיי טוען  הסבר הנוגד את דברי הרמב"ן: יתכן להגיד- כי  הכפילות במילים: "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג.."- ירמוז שתחילת הריגתו על ידי ה'  ולא על ידי בשר ודם. אמר זאת משה- כי חשש שישראל יהרגוהו.

 ועל פי המדרש: אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם- הרוג את ההרוג!

 שהרי אם אדבר אל ישראל הם יהרגו אותי ,ואם לא  אעשה  את שליחותך אתחייב בהריגה- לפיכך  בין כך ובין – הרוג אני. הרוג את ההרוג!

רבינו בחיי מתייחס גם לגבי זהות הזקנים שיבואו לעזרת משה:

שבעים זקני ישראל- הם זקני העם ושוטריו הם אותם שוטרים שלקו על הציבור במצרים על ידי הנוגשים שהיו מצריים, השוטרים האלה היו מרחמים על  העבדים היהודים ומנסים להקל עליהם בעבדות כתוצאה מכך הנוגשים היו מכים אותם כפי שנאמר: "וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:  מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם".

[שמות ה, י"ד] וזקנים אלה מכירים את עם ישראל יודעים להנהיג אותם וגם לסבול אותם.

 ולמרות שכעת ה' אמר למשה לאסוף שבעים זקנים מתוך העם—הרי אותם זקנים היו כבר עם ישראל במצרים- כי מיום שישראל ירדו למצרים- הייתה ברכה בזרעם ומינו עליהם שבעים זקנים - כדי להנהיגם וללמדם חוקים ומשפטים של  צדיקים. והם היו חכמים גדולים מקובלי אבות והיו נוכחים גם במתן תורה, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".

[שמות  כ"ד, ט]

אבל כעת, משזמן רב עבר- הרי אותם שבעים זקנים כבר מתו בתבערה כי היו מיועדים לשליחות בסיני ולכן היו צריכים כעת לאסוף מחדש שבעים זקנים ומשה עשה זאת על ידי פתקים – כדברי רז"ל- ומה שנאמר כאן בפרשה:

"אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו" הכוונה:  שהיו בכללם של אותם זקנים אותם השוטרים שהיו במצרים מקבלים מכות על ידי הנוגשים.

 מיום שישראל ירדו למצרים  -לא חדל המספר הזה  של השבעים זקני ישראל  ללוות אותם, לא במדבר ולא בבית ראשון ושני.

 ויש לדעת כי היו שבעים זקנים ויחד עם משה מעליהם סך הכל :שבעים ואחד. כדוגמת שבעים שרים של מעלה [מלאכים]- שהם שרי שבעים אומות העולם 

והקב"ה עליון על כולם ויחד איתו הם שבעים ואחד [ע"א]

ומספר שבעים היו גם השבטים שירדו למצרים ויחד עם יעקב- שבעים ואחד וגם הסנהדרין בבית המקדש היו שבעים שנקראו: סנהדרין הגדולה ויחד עם הנשיא שלהם היו –שבעים ואחד.

 ובפרקי רבי אליעזר נאמר: אמר הקב"ה לשבעים המלאכים הסובבים את כיסא מלכותו [שהיו שרי אומות העולם] בואו נבלבל את לשונם [הכוונה לדור הפלגה שנענשו בכך שחדלו להבין איש את רעהו- כי התבלבלה שפתם]

ואותם מלאכים- הם בית דינו של ה'.

אלדד ומדד והשליח שגילה למשה על  הישארותם במחנה.

 נאמר: "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה"

 ובהמשך הכתוב מציין:

"וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר:  אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה".

 רש"י מביא שני פירושים:

א] אותם זקנים שנבחרו על ידי משה-התנבאו במחנה- רק באותו יום בלבד!- כך מפורש בספרי.

ב]  אונקלוס אומר: שלא פסקה הנבואה מהם!

רש"י- מבאר:

אותם שני האנשים שנשארו במחנה  היו מאותם אנשים שנבחרו על ידי משה- והם סרבו להצטרף לשאר הזקנים בטענה: שאין הם  ראויים לגדולה זו.

 והרי כולם נבחרו על פי גורל ושמות כתובים לפי שהיו 12 שבטים ולכל שבט היו מיועדים שישה  זקנים חוץ משני שבטים שלכל אחד מהם- הוצמדו חמישה זקנים משה לקח 72 פתקים על שבעים מהם כתב את המילה: "זקן" ושני הפתקים שנותרו השאיר חלק. מי שעלה בידו פתק עם המילה "זקן" התקדש, מי שהפתק שלו היה חלק ,אמר לו משה שהמקום אינו חפץ בו.

דעת מקרא מסביר לגבי שמותם של אלדד ומידד:

משמעות השם: אלדד- ה' אהב, או, האל לו ידיד [דוד]

מידד- בשם הזה ניתן למצוא את השורש- ידיד.- ואכן שניהם היו בכתובים שנבחרו- אבל סרבו להצטרף ליתר הזקנים הנבחרים.

 רש"י אומר לגבי זהות השליח שבא לבשר למשה  על הישארותם של אלדד ומידד במחנה- הוא היה גרשום- בן משה.

ולגבי  תגובת יהושע לסירובם של השניים להצטרף לשאר הזקנים יש לכלוא אותם שפירושו:

א]להטיל עליהם צרכי ציבור ואז הם כלים מאליהם .

ב]  להכניסם לבית הכלא ממש לפי שהיו מתנבאים: משה מת ויהושע מכניס את בני ישראל לארץ.

 משה לא קיבל את דברי יהושע. ואף הטיף לו מוסר.

 לפי דעת מקרא: אמר משה ליהושע: בצורת נזיפה קלה- כי ראה שיהושע מקנא בהם ,לפי שהם זכו לנבואה חוץ  משבעים הזקנים והוא- יהושע שהיה משרת משה מצעירותו לא זכה לכך. משה הבהיר ליהושע לא לקנא בהם שהרי משה בעצמו אינו מקנא בהם!

 כאן משה מוכיח את גדולתו בכך שאומר ליהושע:

"וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם". 

אין באופיו של משה שמץ קנאה כלפי צירוף הזקנים לעזרתו!

 לסיכום, ניתן ללמוד מהפרשה-  כי גם בשעת משבר- כאשר משה מאבד את סבלנותו מהתנהגות העם- הוא פונה אל ה' לעזרתו והדבר מוכיח עד כמה- משה חזק באמונה בה'  ומנגד- אין בו שום כעס וקנאה כלפי אלדד ומידד שלא הצטרפו לקבוצת הזקנים..

משה משמש דגם למנהיגות נעלה לעם ישראל!

וכמה יפה הפסוק המציין את גדולת משה:

"וְלֹא־ קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים"

[דברים ל"ד, י]

ההפטרה זכריה. פרק ב.




ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)


וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.   וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.  וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ.   וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי.   וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.  וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.  מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ". 



ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר