פרשת
וישלח - פגישת יעקב ועשיו - לימוד לדורות - כיצד?
מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל:"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב צופה בעשיו ואנשיו קרבים אל מחנהו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עשיו שואל את יעקב- מי הם כל הקהל?/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
במרכז הפרשה – התורה
מתארת את הפגישה ההיסטורית בין יעקב לעשיו - כל
הכנותיו של יעקב - לקראת הפגישה המרגשת בין שני האחים - מהלך הפגישה
ותוצאותיה :
"וַיִּשָּׂא
יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת
אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי
הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה;
וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ
אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ,
וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ. וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא
אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ;
וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ. וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה
וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ.
וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ
יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ.
וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי;
וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא- חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי
חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת
פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי. קַח-נָא
אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל;
וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח. וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה,
לְנֶגְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי
יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם
יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן. יַעֲבָר-נָא
אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה
אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי,
שֵׂעִירָה. וַיֹּאמֶר
עֵשָׂו--אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ, מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי; וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה,
אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. וַיָּשָׁב
בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה.
וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה
סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".
[בראשית ל"ג א-י"ח]
השאלות
הן:
א] כיצד התנהלה
הפגישה - בין יעקב לעשיו?
ב] לאן התפצלו דרכיהם
של יעקב ועשיו?
תשובות.
הפגישה בין יעקב ועשיו .
במבט ראשון הפגישה
נערכה ברוח טובה. אך הדברים מאד עמוקים , יש להתעמק בהתנהגות שני האחים , להתבונן בהתנהלות בין השניים ולהבין את עומקם של הדברים- שאינם פשוטים כלל.
הרמב"ן סובר: כי הפגישה הנערכת בין יעקב לעשיו - לאחר שיעקב חוזר מבית לבן לכנען -
עניין זה הוא לימוד לדורות, דבר זה בא להורות: כי הציל ה' את יעקב וגאלו מיד חזק
ממנו וגם שלח לו מלאך שנאבק עמו והצילו ועוד ניתן ללמוד: כי יעקב לא היה בטוח
בצדקתו, אלא השתדל בכל מאמציו להינצל - אך יש כאן רמז לדורות : כל אשר אירע ליעקב
אבינו יקרה לנו בעתיד - תמיד עם בני עשיו ולכן עלינו להתכונן בשלושת הדברים שהוא
התכונן לקראת פגישתו עם עשיו: דורון, תפילה, מלחמה.
רבינו בחיי מבחין בהבדל מהותי בין יעקב לעשיו :
א] יעקב נוהג להאריך
בדבריו ואילו עשיו נוהג לקצר , זה סימן היכר למידת הגאווה שבו.
ב] עשיו אינו נוהג
להזכיר את שם שמים בדבריו בעוד שיעקב מזכיר
פעמים רבות.
דוגמאות לאזכרת ה' בדברי
יעקב:
"וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים,
אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ".
ְ"לָקַחְתָּ
מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן
רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים"
"קַח-נָא
אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים"
רמזים
אלה בתורה מהותיים ואופייניים והם סימן היכר ליעקב.
"אוהל יעקב
להמגיד מדובנא" מפרש את דברי המדרש
בפרשתנו:
על פי דברי בעלי המדרש: "יעקב נשא את עיניו וראה את
עשיו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום" הביטוי: "מרחוק"
כוונתו: כי כל עניין המעשה - היינו, הפגישה ביו יעקב לעשיו נועדה לא רק לשעה, אלא
לדורות כלומר לא לעשיו באותו הזמן, אלא לעשיו שמרחוק - הוא בא להסביר- כיצד
להתנהג כלפיו ולהינצל מידיו. מהי ההוראה שמוצאים הפרשנים הקדמונים והאחרונים בפרשה
שיש בו לימוד היסטורי חינוכי לדורות הבאים?
"בעל עקדת
יצחק" מסביר - כוונת התורה:
היא ללמדנו - כי יש לצרף אמונה טבעית והשתדלות
יחדיו, אין לסמוך על הנס מבלי לפעול ולהקדים את הסכנה - כמו שנאמר: "הִנֵּה עֵין יְהוָה,
אֶל-יְרֵאָיו; לַמְיַחֲלִים
לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם" [תהלים ל"ג, י"ח- י"ט] ה'
מציל את עמו- רק אם הם עושים את
ההשתדלות שלהם. מה שאין כן ,כאשר הם יושבים בחיבוק ידיים. כי העדר מעש - נחשב לחטא ממש!
"בעל
העקדה" מצטט דברי מדרש שוחר
טוב, [תהלים כ"ג כ"ג]:"כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידיך', יכול
אפילו יושב בטל ? תלמוד לומר בכל מעשה ידיך, אם עשה – הריהו מתברך- ואם לאו אינו
מתברך" אסור לאדם לבטוח בנסים - כמו שאסור לו להתייאש, אלא ישתדל לעשות את כל
מה שביכולתו ויקווה שיזכה לראות ישועה, שמואל הנביא חשש ללכת למשוח את דוד למלך על
פי דבר ה'- פן שאול ירצה להורגו ,ה' הציע לו תחבולה טבעית להינצל מכך ואמר לו: "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ,
וְאָמַרְתָּ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי".
[שמואל-א, ט"ז, ב]
ידוע כי דוד המלך
בעיני ה'- היה מאד חשוב וה' הבטיח לו: שינצל מכל אויביו ובכל זאת לא סמך על הנס ועשה את כל אשר יכול - כאשר הלך
אל אכיש מלך גת, התעולל, הוריד ריר על
זקנו ושינה טעמו, התגנה וביזה את עצמו ובלבד להציל נפשו באופן טבעי. ואחרי שעשה את
כל אשר ביכולתו, פנה אל ה' וביקש הצלה וישועה:
"הַבֵּיט
יָמִין, וּרְאֵה -- וְאֵין-לִי מַכִּיר:
אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי; אֵין דּוֹרֵשׁ
לְנַפְשִׁי. זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ, יְהוָה": [תהלים קמ"ב, ה]
מה שמעניין, כי אחרי
שאדם ממצה את כל ההשתדלויות שלו ונדמה לו : כי עומדת בפניו גזרה, דווקא אז מופיעה
התשועה מאת: ה'.
כשאכיש מלך גת יצא
למלחמה על ישראל וקרא לדוד שישב אתו, שיצטרף גם הוא למלחמה על שאול - האויב
המשותף, נקלע דוד לצרה מיוחדת שלא הייתה כמותה. הוא מוזמן כביכול על ידי
"בני ברית" להילחם בעם ה'- מה
יעשה? כיצד יצא בשלום מהתסבוכת שנקלע אליה?
אך ידוע שעיני ה' אל הצדיקים, והוא נותן בלב
עבדי אכיש לשכנע את אדונם, שיש להחזיר את
דוד מהמלחמה, כי הוא עלול לבגוד, באומרם:
"וַיִּקְצְפ֨וּ
עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב
אֶת־הָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶל־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹא־יֵרֵ֤ד
עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה
וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים
הָהֵֽם" [שמואל-א, כ"ט, ד']׃
עצת ה' בפי עבדי אכיש מצילה אותו מצרה - והוא מוחזר מהמלחמה.
הדוגמאות האלה
המופיעות בספר העקדה מצדיקות גם את התכסיסים - אותם נקט יעקב אבינו כאשר רצה להינצל מפני עשיו הרשע ומזימותיו - וזה
למרות שה' הבטיח לו שישמור עליו לכל אשר ילך.
יעקב ועשיו
נפרדים.
למעשה לאחר תחנוני
יעקב לעשיו שייקח את מנחתו - הוא לקח, אבל
כאשר עשיו הציע ליעקב - שימשיכו ללכת ביחד כיאות לשני אחים האוהבים זה את זה, ענה לו יעקב: כי אחדים
מילדיו עדיין רכים בשנים ואינם יכולים ללכת בקצב מהיר, כדי לשמור על הצאן הרב לא
ניתן ללכת מהר ואם הם ילחצו על הצאן במהלכם האיטי, הם עלולים למות מרוב
הצפיפות והלחץ,
לכן יעקב מציע לעשיו
שהוא ילך לפניו עם כל פמלייתו וילדיו ואילו יעקב ילך אחריו עם כל
משפחתו - והבקר והמקנה ,לאט, בקצב לפי יכולת הילדים והצאן.
יעקב לא התכוון ללכת
לשעיר ולכן גם לא קיבל את עצת עשיו ללכת יחד.
עשיו אף הציע ליעקב:
שילוו אותו חלק מאנשיו וישמשו עזרה בעת הצורך - אך יעקב דחה מתוך אדיבות את עצת
אחיו.
רש"י סובר: כי עשיו אשר שב לשעיר הוא שב לבדו ללא ארבע מאות האיש שהתלוו אליו
לקראת יעקב ומדוע לא הוזכרו כאשר עשיו חוזר לשעיר? התשובה לכך: כי כולם נשמטו
מאצלו בחשאי, אחד, אחד. וזאת מפני כבודו
של יעקב והתפזרו למקומותיהם. והיכן הקב"ה השיב שכר להם על כך שפרשו מעשיו?
התשובה היא: בימי דוד המלך- כשנלחם דוד
נגד עמלק נאמר:
"וַיַּכֵּם
דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד-הָעֶרֶב, לְמָחֳרָתָם; וְלֹא-נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי
אִם-אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ-נַעַר אֲשֶׁר-רָכְבוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ".
[שמואל- א, ל', י"ז]
הדבר הזה התרחש -
בזכות שעזבו ארבע מאות אנשי עשיו אותו
מפני כבוד יעקב, לכן במלחמת עמלק - השאיר להם ה' שריד ופליט כמספר הזה - ארבע מאות איש.
בתום פגישת האחים: יעקב
ממשיך ללכת עם כל פמלייתו לסוכות.
במכילתא פרשת שלח
נאמר:"ויסעו בני ישראל סוכותה" אלה היו סוכות ממש. ועל יעקב כתוב: "ְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" והכוונה בכל זה, כי
יעקב היה בבחינת דעת [ כפי שמופיע בזוהר הקדוש [ח" ב-
י"ד] ואף הסוכה - היא: דעת לפי שנאמר בה:
"לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹורֹותֵיכֶם, כִּי
בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, מ"ג]
רש"י אומר [מסכת סוכה ב'. א'] "עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דכתיב
ידעו"- ודעת- היא ענווה-כמו שנאמר: [במד"ר פ"י] דעת- זה המכיר
בוראו, וזו מידתו של יעקב שזכה לשלמות הענווה כמו שנאמר:
"וַיָּבֹא
יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם
וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר".
[בראשית ל"ג, י"ח]
נאמר: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה,
וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם
סֻכּוֹת".
[ להלן, ל"ג,
י"ז]
על כך אומר
רש"י: מדברי הכתוב אנו
לומדים: שיעקב שהה בסוכות י"ח
חודשים- קיץ, חורף, קיץ. [ שכל
אחד מהם- הוא ו' חודשים ]שהרי נאמר: " וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת"- בלשון יחיד,
"וּלְמִקְנֵהוּ
עָשָׂה סֻכֹּת"- בלשון רבים, והכוונה
שלתקופה אחת של חורף - בנה בית כדי להגן מפני הגשמים ושתי פעמים עשה סוכות למטרת צל - לשתי
תקופות של ימות הקיץ ובסדר הזה : סוכות- קיץ: בית- חורף, סוכות- קיץ- מכאן ששהה שם
י"ח חודשים [מסכת מגילה י"ז]
אך מתעוררת כאן שאלה:
בגלל שבנה סוכות למקנהו - קרא את שם המקום סוכות? הרי לפני זה נאמר:
"ויעקב נסע סוכותה..? וזה דבר תמוה,
מדוע מספרת על כך התורה?
אכן ידוע שיעקב היה
בעל מידת הענווה ואילו עשיו ושרו - רצו
להכשיל את יעקב בגאווה ולכן כאשר יעקב ניצח אותו עשה פעולה המוכיחה שלא רק בנדודיו
היה מבחינת "גר" אלא גם כאשר בנה לו בית ובא אל המנוחה גם אז "נסע סוכותה"- כלומר התאמץ
ששהותו בעולם הזה תהיה באופן ארעי - כמו
בסוכות, "צא מדירת קבע לדירת
ארעי"
לכן נאמר
"ולמקנהו עשה סוכות"- כי כשם שהמקנה
נמצא במקום ארעי - כך גם יעקב הביט על עצמו בעולם ארעי, כדרכם של רועי הצאן
המתגוררים בסוכות רועים ובנוסף על הנאמר: ש"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם
אוהלו" שכאשר שהה שם לא עלה במוחו
שום מחשבה על בעלות.
אלא כל מהותו הייתה הכנעה לפני ה' לכן קרא למקום זה:
סוכות - כדי להודות כי כל עבודתו בעולם הזה הכנעה וענווה בבחינת "סוכות"
וחג הסוכות גם מביעה הכנעה והתבטלות לה', לפי שאנו מצווים לצאת מדירת קבע לדירת ארעי, כך האדם מבין כי ה' הוא שולט על כל הארץ ואילו האדם הוא רק
"כצל ימינו על הארץ" [מתוך
הספר "באר משה על התורה"-[ הרב
משה יחיאל הלוי אפשטיין]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ובמבט עמוק
על התנהלותו של יעקב והכנותיו
לקראת פגישתו עם עשיו –אחיו.
ניתן להסיק: מסרים חשובים לדורי דורות :כיצד עלינו להביט על כל האויבים הקמים עלינו: יהי רצון שנדע להשכיל לאמץ את דרכיו של יעקב
אבינו על ידי שלושת האמצעים: דורון תפילה
ומלחמה. כמו כן, להיות תמיד מחוברים
לציווי אלוקים –הלכה למעשה ויהי רצון שיתגשמו בנו במהרה -דברי הנבואה:
"לֹא־
יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־ יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל ־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־ מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ יְהֹוָ֔ה
כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים"׃ [ישעיהו י"א, ט']
כדברי דוד המלך:
"וַאֲנִי
בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי
גָמַל עָלָי". [תהלים י"ג, ו]
