פרשת צו- מה הקשר בין בגדים- לדרך ארץ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו - מה הקשר בין בגדים - לדרך ארץ?

מאת: אהובה קליין.

 ציורים שלי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/  הכוהן הגדול/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סועדים בפתח  אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]

ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת בתיאור  הקרבת  קורבן העולה ועבודתו של הכהן: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ.  וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר.  ה וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים". [ויקרא ו, א-ה]

 השאלות הן:

א] "צו את אהרן ואת בניו" - מה משמעות הציווי לאהרן ובניו?

ב] "וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים והוציא את הדשן"- כיצד?

תשובות.

משמעות הציווי .

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: הציווי  מכוון לכוהנים בזמן הלילה ,זה הזמן שהמקדש מופקד  בידיהם בלבד ואינו פתוח בפני  שאר האומה.

על פי  אחד ממדרשי חז"ל: כל מי שמתנהג באופן של גאווה- סופו כקורבן עולה הנשרף על המזבח-כפי שכתוב: "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה"  הגאווה- סופה רע.

בספר שופטים[י"ב, ו] מסופר: על ארבעים ושניים אלף שנהרגו בימי יפתח הגלעדי, מפני מה נהרגו? לפי שגלעד נדר- נדר לעלות את בתו על גבי המזבח ופנחס בן אליעזר  שימש  באותם ימים בכהונה, מן הראוי היה ,שיפתח  ילך אל פנחס על מנת שיתיר לו את הנדר .  אך יפתח לא ניגש אליו,  מתברר שיפתח היה גאוותן באומרו: שהוא ראש לכל ישראל ולא מתאים לו להשפיל את עצמו  וללכת אל פנחס הכהן שיתיר לו את הנדר. ומנגד פנחס  אמר: אני כוהן גדול בן כוהן גדול וכיצד אגש אל  יפתח שהוא בעיניי עם הארץ? לכן שניהם נתחייבו בדמה של בת יפתח.

"אמר רבי יהושע בן לוי: בוא וראה, כמה גדולים נמוכי הרוח[האנשים הצנועים] לפני הקב"ה- שבזמן שבית המקדש היה קיים, אדם מקריב עולה- שכר עולה בידו, מנחה- שכר מנחה בידו ,אבל מי שדעתו  שפלה- מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם שנאמר: "זבחי אלוקים- רוח נשברה" [תהלים נ"א, י"ט]

הזבחים הנרצים לפני ה' אינם קורבנות ומנחות, אלא רוח נכנעת ושפלה של האדם"

מדרש נוסף מסביר: מדוע היה מוקד האש דווקא על המזבח ולא בשום מקום אחר?

נאמר: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" [שמות כ, כ"א]

מדוע ,דווקא, מן האדמה?

אלא, לפי שהאדם נוצר מן האדמה ונקרא שמו: "אדם" היות ומקורו מן האדמה ומקריבים על המזבח את הקורבנות שהוא בנוי מאדמה וזאת כדי לכפר על גופו של האדם אשר לוקח מן האדמה.

החלפת בגדי  הכהונה והוצאת הדשן.

על פי המדרש: אמר רבי יוחנן: מאין לומדים כי יש ללבוש בגדים מיוחדים לדבר מצווה? התשובה לכך בפסוק:  "וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים" למדו על כך בבית מדרשו של רבי ישמעאל: בגדים שאדם לבש בזמן שבישל בהם , אל ימזוג בבגדים אלה שתייה לרבו.

"בעל הטורים" אומר על המיליםְ" "לָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ", כמו שנאמר: "וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוּ" [שמואל ב', כ, ח]

בגדי הכהן יהיו מותאמים  לגוף הכוהן במסורה,- לפי שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה והמעיל היה כמין תחרה ובזכות לבושם היו מנצחים במלחמות.

הרמב"ן סבור: כי מה שנאמר: "לָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד"- הכוונה לכותונת של הכוהן שתהיה מותאמת לגופו ולא יהיה דבר חוצץ בין הבגד לגוף.[כדברי רש"י]

לגבי תרומת הדשן ,חייב הכהן ללבוש בגדי כהונה ואין עבודה בשני הבגדים מהם. אלא כוונת הכתוב שתהא הכותונת בהתאם למידת הכהן, שאם היו קצרים מידי ואינם מכסים את רגליו והוא עבד  בהם- אזי עבודתו פסולה. וכיוון שהכתוב הזכיר את בגדי הכהונה- הרי לכהן הדיוט –ישנם ארבעה בגדים ומנגד שמונה בגדים- לכהן גדול.

 הרמב"ן מבהיר: אין זה חובה שהכהן יפשוט את בגדיו ויחליפם בבגד שמתאים יותר להוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, אלא החלפת הבגדים- היא דרך ארץ כדי שלא ילכלך את בגדיו בעת שהוא מוציא את הדשן.

וכך יהיו לכוהנים בגדי חמודות  לעבודותיהם ואילו להוצאת הדשן ילבשו בגדים פחותים.

מוסיף ואומר הרמב"ן שישנה סברה [מסכת יומא כ"ג] אין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, אלא על מנת שלא ילכלך את בגדי כהונתו בעת הוצאת הדשן ילבש בגדי חול.

"בעל הטורים" מסביר: "וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים והוציא.." המילים: "אֲחֵרִים והוציא.." בגימטריא- פרושו: הכוהנים בעלי מומים, מכאן שבעל  מום רשאי להוציא את הדשן.

רש"י מסביר את משמעות הרמת הדשן:  זהו דשן שנגרם כתוצאת  משריפת העצים בלבד.

על פי המשנה ישנו תיאור על הרמת הדשן במשכן ויותר מאוחר במקדש:

משנה: "קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וָחָתָּה מִן הַמְּאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מָקוֹם שֶּׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה".[תמיד כ"ח]

רשי"י אומר על המילים: "וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה" זהו מאמר מוסגר המתאר את דרך היווצרות הדשן ,מדשן זה ירים הכהן תרומה וישים על המזבח.

בעוד שתרומת הדשן – היא חובה בכל יום, הרי איסוף הדשן מהמקום המיוחד על המזבח- אינו חייב בכל יום, אלא רק כאשר הדשן נערם בצורה רבה מידי בדומה לתפוח באמצע המזבח ,דשן זה היה אוסף הכהן במחתה- מין כלי ומפנה אותו למקום הנקרא: "שפך הדשן"- אשר היה מחוץ למחנה.

מטרת הוצאת הדשן: לנקות את המזבח משיירי קורבנות היום הקודם- כדי לאפשר להתחיל   על יסוד חדש לגמרי את היום החדש. ומכאן מסר חשוב: אל לנו להתגאות בהישגי העבר, אלא יש לפנות את הדרך לקראת  תפקיד חדש שאליו כל יום מצפה מאתנו, את הדשן מוציאים מחוץ לשלושת המחנות-העזרה- היא מחנה אחד. מחנה שכינה .הר הבית  הוא המחנה השני- מחנה לוויה. כל העיר עד החומות-  הוא המחנה  השלישי- מחנה ישראל.

המקום  ששופכים את הדשן נקרא:  "שפך הדשן" והמקום חייב להיות טהור.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק:   כיצד החלפת בגדים קשורה לדרך ארץ  ובנוסף לכך-עצם תפקיד  הכהן  לפנות מידי פעם את הדשן - אל מחוץ לשלושת המחנות- מלמדנו - כי אל לנו להיות תקועים בעבר, אלא תמיד לשאוף קדימה למטרות חדשות בחיים.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings And a soul sacrifice a sacrifice The victim of a poor man " וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ." ציורי  תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

האישה בעין התנ"ך/ מאמר מאת:אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

האישה בעין התנ"ך.

מאת: אהובה קליין.

האישה היא עמוד התווך בבית ונקראת: עקרת הבית. היא אשר נותנת את הטון בביתה ומוזכרת כבר בתחילת חומש בראשית: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". [ בראשית, מ"ג, ב, י"ח]

רש"י מבהיר: אדם שנשא אישה, אם זכה- אזי השכינה שורה ביניהם ואם  לא חלילה - היא כנגדו- נלחמת בו.

החכם מכל אדם אמר על האישה: "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל".[משלי ל"ז, כ"ח]

אישה הראויה לשבח - מביטה בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה' וכאשר מתיישבת לאכול, אינה עושה  זאת בעצלות, אלא בזריזות ומיד עוברת לשאר מלאכותיה.[מצודת דוד]

יש בכוחה של האישה לבנות את ביתה - לדאוג  לבעלה ולחנך את ילדיה  למען ילכו בדרך הישר-לאור התורה הקדושה.

וכבר נאמר: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"[משלי י"ד, ,א]

דוגמא יפה לאישה  חכמה שהצילה את בעלה לומדים אנו - בסיפור על קורח ואנשיו,  בין אנשיו של קורח  מופיע תחילה און בן פלת ,אך בהמשך הוא לא מוזכר יותר, היכן הוא נעלם ?

משיבים חז"ל, מכאן אנו לומדים על תבונתה של האישה: אשתו של און בן פלת הצליחה לשכנעו לבל ילך עם החולקים על משה כי בלאו הכי לא ירוויח  מזה דבר ! היא שלחה אותו  לנוח בחדר וישבה בפתח ביתה גלוית ראש וסרקה את שיערה, כשבאו אנשי קורח לקרוא לבעלה  מיד הסתלקו ,לפי שלא רצו לתת את עיניהם באשה ללא כיסוי ראש ובזכות  חוכמתה - הוא  ניצל ,כאשר חבריו  נענשו קשות ונקברו מתחת לאדמה. מכאן ניתן ללמוד על חוכמתה של האישה.

האישה האידיאלית- היא זו שמעורבת בנוסף לניהול ביתה- גם בחיי הקהילה ובחיי עמה, היא אחת שלא תשב בחוסר מעש בזמן שיש בכוחה להשפיע למען טובת העם.

לדוגמא : מרים - אחות אהרון ומשה, בזכותה חזר עמרם אביה לשאת שנית את יוכבד אימה לאחר שגירשה . כאשר גזר פרעה על הזכרים .אמרה לו מרים בתו: פרעה גזר על הזכרים ואילו אתה  גם על הנקבות ! כבר בצעירותה השגיחה על אחיה  הקטן בתיבה . בזמן קריעת ים סוף -  מרים  דאגה לשמח את כל הנשים: "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את - התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ומחולות: ותען להם מרים שירו לה' כי גאה, גאה..."[שמות ט"ו, כ"א]

מרים הייתה רגילה לשיר ולנגן -במטרה לשבח את ה' ומתוך כך זכתה שרוח הנבואה שרתה עליה.[דעת מקרא]

רש"י מגלה לנו : כי היא אפילו התנבאה על הולדת אחיה משה.

הנשים מוזכרות גם בזמן עבדות מצרים ,למרות רצון פרעה להצר  ולדכא את  עם ישראל נאמר: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".

עוד ידוע שהנשים לא לקחו חלק בחטא העגל ועל כך הן ראויות  לשבח.

ידועה  האמרה: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו אבותינו ממצרים" (סוטה יא, ב)

גם במהלך הקמת המשכן במדבר , מוזכרות  נשים חכמות הלב: הטוויה הייתה אחת מהמלאכות המיוחדות  של הנשים בימי קדם. הן זכו  בכישרונן לטוות חוטים משיער העיזים -במטרה לארוג את יריעות העיזים למשכן.

דבורה הייתה אישה משכמה ומעלה,  ידועה הייתה כשופטת, משוררת ונביאה וזכתה להשפיע לטובה על עם ישראל.

המלבי"ם סובר: כי דבורה  זכתה לנבואה -מה שלא זכו מושיעים קודמים - מהסיבה: שהייתה אשת לפידות שכל מעשיה היו נעשים מתוך זריזות והתלהבות- כמו לפידים.

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי האישה כפי שמופיעה בתנ"ך- כחוט השני לאורך כל הדורות-  משאירה חותם  נפלא ובכוחה  להאיר את עם ישראל  למרחקים ויפים ונכונים דברי  שלמה המלך:

"אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ".  [משלי ל"א, י]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי" / ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings The tribe that did not sin in the sin of the golden calf   "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי". [שמות, ל"ב,כ"ו] ציורי תנ"ך/ שבט לוי מופיע לפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)