ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]

Biblical paintings by Ahuva Klein
Moses is going to the Mishkan.

 "וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה".
[שמות ל"ג, ח]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים...להקדשת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים... להקדשת הכוהנים/ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

Moses brings the victims to the Mishkan

הטכניקה: שמן על בד.

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.   וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.  וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל; וְאֶת-הַפָּר--וְאֵת, שְׁנֵי הָאֵילִם".

[שמות כ"ט, א-ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- משה לא נבחר לכהונה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  תצווה- משה לא נבחר לכהונה?

שבת זכור

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי- לפרשת תצווה ושבת זכור.

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ חכמי הלב- בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים וסל מצות וסולת- למשכן/ציירה: אהובה  קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה  פונה אל חכמי הלב בדבר בגדי הכהונה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורים לפרשת זכור:

ציורי תנ"ך/ עונשו של עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה זו מתארת את בגדי הכהונה והקדשת הכוהנים לתפקידם על ידי משה, מעניין ששמו של משה אינו מופיע באופן מפורש בפרשה:

על כך כמה תשובות:

"בעל הטורים" מסביר: כי הטעם לאי הזכרת שמו של משה: היות ואחרי  חטא העגל ביקש מהקב"ה: "מחני נא מספרך אשר כתבת [שמות ל"ב, ל"ב]    מכאן שקללת חכם ,אפילו על תנאי - אינה שבה ריקם.

הגאון מווילנה סובר אחרת :לדעתו - היות ופרשה זו נקראת בשבוע בו אנו מציינים את יום פטירתו -  ז' באדר – לכן אין שמו מופיע באופן גלוי בפרשה.

על מנת להעביר את הכהונה ממשה לאהרון ,משה היה חייב לקדש את הכוהנים לתפקידם –בנוסף לבגדיהם המיוחדים  היה עליו לבצע כמה פעולות כפי שהכתוב מתאר: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.  וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.  וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל; וְאֶת-הַפָּר--וְאֵת, שְׁנֵי הָאֵילִם.  וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם.  ה וְלָקַחְתָּ אֶת-הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן אֶת-הַכֻּתֹּנֶת, וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד, וְאֶת-הָאֵפֹד וְאֶת-הַחֹשֶׁן; וְאָפַדְתָּ לוֹ, בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.  וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל-רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל-הַמִּצְנָפֶת.  וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ, אֹתוֹ. ...."

השאלות הן:

א] מה מסמלים - הפר ושני האילים שמשה מביא למשכן?

ב] מדוע הועברה הכהונה ממשה לאהרון אחרי שבעת ימי המילואים?

תשובות.

הפר ושני האילים - הסמליות.

רבינו בחיי מסביר: באמצעות שני פירושים:

א] "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִים." פר ושני אילים - סה"כ שלושה - כנגד שלושה אבות העולם: אברהם, יצחק, יעקב.

ב] על פי המדרש: "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם.." כמו שכתוב[ישעיהו מ"ו, י']  " מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" פר אחד כנגד אהרן ,אילים שנים כנגד אלעזר ואיתמר - רמז ששני בני אהרון נדב ואביהוא עתידים למות על ידי קורבן .

העברת הכהונה ממשה לאהרון ובניו.

לאחר שמשה שימש ככהן במשך שבעת ימי המילואים הוא מעביר את הכהונה לאהרון ובניו באופן של ציווי.

על פי דברי חז"ל: [מסכת פסחים]  משה נענש היות וסירב תחילה לקיים את שליחותו למצרים, כפי שנאמר:   "וייחר אף השם במשה, ואמר לו הלא אהרון אחיך הלוי וכו' "

רבי שמעון בר יוחאי אומר: "עכשיו הוא לוי ואתה כהן, מכאן ואילך הוא כהן ואתה לוי"

חכמים אומרים: כי לא קיימת כאן העברת הכהונה, אלא מלכתחילה לא נועד משה לשמש ככהן ,אלא אך ורק בשבעת ימי המילואים.

חז"ל אומרים: כי משה שימש  עם אהרון עד פטירתו, ורק מזרעו ואילך פסקה הכהונה.

במדרש רבה שמות פרשה ב' נאמר בפירושה של המילה: "הנני" בסנה: "הנני לכהונה, הנני למלכות"

על פי זה: משה התאווה לשמש גם בכהונה גדולה, אבל הקב"ה אמר לו: "אל תקרב הלום" אין הכהונה  נתונה לך ,אלא  לאהרון אחיך. כאן בפרשת תצווה כאשר ה' מצווה את משה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך" הדבר היה רע בעיני משה.

"אמר לו הקב"ה תורה שלי הייתה ונתתיה לך, שאילולא היא אבדתי עולם"

מכאן: שנתינת התורה על ידי משה לעם ישראל -היא פיצוי על שלילת הכהונה ממנו.

עניין הקנאה של משה נראית בעיני פרשנים אחדים תמוהה.

אבן עזרא מסביר: על משה הוטל התפקיד להנהיג את עם ישראל -היה עליו ללמדם תורה ולכן לא היה לו פנאי לעבודת הכהונה.

 כמו כן, אשתו של משה הייתה בת יתרו ובניו לא נחשבו מיוחסים. לכן התורה שמה את הדגש על יחוסו של אהרון.

הסבר מעניין ב"אהל יעקב" של המגיד מדובנא - על אי נתינת הכהונה למשה: הכהן נועד לחנך ולהדריך את העם בו בזמן שהוא עצמו חייב לשמש להם דוגמא אישית.

 אך משה עמד ברמה גבוהה מאד מעל כל ההמונים ואילו מחנך העם צריך לבוא מתוך העם ולהיות נוכח בתוכו.

חז"ל אומרים: "יפתח בדורו כשמואל בדורו" אם שמואל היה חי בתקופת של יפתח, לא היה מסוגל בגלל מעלותיו הגבוהות להשפיע על אותו הדור, היות וכל מנהיג חייב להתאים לדור שלו..

בזמן חטא העגל הקב"ה אומר למשה: "לך רד כי שיחת עמך"- הכוונה שיש לרדת - אל העם ולמנוע את ההידרדרות.

לכן ה' אמר למשה: כי התורה לא ניתנה ישירות מפי הגבורה לעם ישראל ,היות והעם לא היה מסוגל לקלוט את התורה ממקור אלוקי באופן ישיר.

לכן משה  היה מתווך בין עם ישראל לאלוקים.  אי לכך מאותו הטעם נבחר אהרון לכהונה ולא משה, כי משה היה מורם מהעם ולא היה ביכולתו להדריך את העם במציאות  של אותו זמן.

לסיכום לאור האמור לעיל- משה נועד להנהיג את עם ישראל והוא עשה זאת במסירות נפש, אך בהיותו מורם מעם-לא ניתנה לו הכהונה, היות והכהן היה צריך לבוא מתוך העם.

ועל כן , כל אחד מילא את שליחותו נאמנה.

יהי רצון שבית המקדש השלישי יבנה במהרה ונזכה לחזות בעבודת הכהונה המתחדשת - במקום הקדוש. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך- כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by- Ahuva Klein

Solomon entered into a covenant with Hiram king of Tyre.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה- החוט המקשר בין המשכן למקדש/מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה -  החוט המקשר בין המשכן למקדש.

מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה וההפטרה:

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "וייקחו לי תרומה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]\

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציור מתוך ההפטרה לפרשת תרומה/שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה תרומה פותחת בפנינו את נושא המשכן וכליו - המתוארים בחמשת  הפרשיות הבאות לפרטי פרטים ואין זה מקרה שהיא נסמכה לפרשת משפטים.

על כך אומרים חז"ל: כי התרומה הנדרשת מעם ישראל לבניין המקדש - חייבת להינתן מממון שנרכש ביושר וצדק ואילו תרומה שהושגה בדרך של מרמה  או, על ידי ניצול הזולת ונישולו - אינה רצויה לפני הקב"ה.

הפרשה פותחת בעניין ציווי התרומה לבניית המשכן: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.  וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.  וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.  וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.  כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ".  [שמות כ"ה,א-י]

השאלות הן:

א] מי הם התורמים הרצויים בעיני ה' ?

ב] מטרת המשכן והמקדש –והאם נועד לדורות?

ג] החוט המקשר בין המשכן למקדש - מהו?

תשובות.

התורמים הרצויים בעיני ה'.

התורה מדגישה:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"

חז"ל מוצאים רמז במילה: "לי"- שהיא בגימטרייה –ארבעים- והדבר מרמז  על דברי חז"ל בהפרשת התרומה: "עין יפה - אחד מארבעים" [תרומות ד, ג] והפירוש: נדיב לב- אדם התורם בעין יפה המפריש מיבול  השדה אחד מארבעים [שניים וחצי אחוזים] כתרומה לכהן.

החיד"א מסביר: למילה:  "לי " - ישנה משמעות , כביכול ה' אומר: שייקחו תרומה גם ממנו בנוסף על כך שייקחו מכל איש.." ובמה דברים אמורים? בענני הכבוד, על פי דברי חז"ל: העננים הביאו את אבני השוהם ואבני המילואים זו הייתה תרומת אלוקים לבניית המשכן.

המשכן והמקדש -המטרה.

מעניין כי התורה קוראת לבניין הנועד למשכן האלוקות בשם: "מקדש" וזאת על פי ייעודו בעתיד - במטרה לקדש את עם ישראל.

רש"י מסביר: בית המקדש נועד לבית שממנו תצא קדושה לאומה.

רבינו בחיי ואבן עזרא מבהירים:

זהו בית בו תשכון הקדושה האלוקית.

רשב"ם  והחיזקוני מסבירים: המקדש הוא: "בית מועד"  המתבסס על המילים: "התקדשו למחר" זהו מקום  מועד ומזומן לפגישה בין אלוקים ואדם.    כפי שנאמר: "ונועדתי לבני ישראל"

אור החיים מסיק מכאן: שהקדושה על המקדש חלה מיד לאחר בנייתו. עוד טרם עשו במקום עבודה - הרי מקום של קודש.

ספרי החסידות שמים את  הדגש על המילים: "ושכנתי בתוכם"- לפי זה - המקדש יגרום לאדם לחוש את קרבת אלוקים - על ידי שכל יהודי ירגיש את האלוקות בתוך עצמו.

מעניינים דבריו של שלמה המלך על המקדש באמצעותם מביע את -השתוממותו:  "הנה השמים לא יכלכלוך , אף כי הבית אשר בניתי" [מלכים א', ח']

גם הנביא  ישעיהו מתפלא: "כה אמר ה' השמים והארץ הדום רגליי, אי  זה בית אשר תבנו לי, ואי זה מקום מנוחתי"

לכאורה תמוה כי לאחר מעמד הר סיני - כאשר כל העם כאיש אחד בלב אחד ראו את הקולות- הדבר היה כה מוחשי וקדוש, מופיע הציווי לבנות כביכול מקום מוגבל לקב"ה?

מדרש רבה [שמות ל"ד] מסביר: אתה מוצא כשנתן הקב"ה  את התורה לישראל, אילו בא אליהם בחוזק כוחו לא היו יכולים לעמוד, שנאמר: "אם יוספים אנו לשמוע את קול ה' אלוקינו ומתנו" לכן ה' בא אל עם ישראל לפי כוחם, שנאמר: "קול ה' בכוח" - הכוונה לפי כוחו של כל אחד ואחד מתוך עם ישראל.

קשה לבני אדם לתפוס דברים מופשטים, לכן הקב"ה דיבר בלשונם ומושגיהם והתאים את הערכים להבנתם ותפיסתם .

ספר החינוך  מסביר את הצורך בבניין המשכן ואחר כך המקדש במילים : "הלבבות יוכשרו על ידי הפעולות וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מיטהרות ומתלבנות, וה' חפץ בטובתן של בריות" כל ההמחשה של עשיית המקדש גורמת היא עניין של השרשת  דעת  אלוקית בדרכי פעולה והתמדה.

הרמב"ן מסביר: כי מטרת המקדש  לקרב את לב ישראל אל הקב"ה ה' המחזיר אותם למעלת אבותיהם  שזו הייתה גם תכליתה של יציאת מצרים. במילים אחרות, המטרה היא: להשיב את המחוג אחורנית למדרגה שעמדו בה לפני מצרים - כי אז היה קשר ישיר בין האדם לאלוקים, הרי ה' דיבר באופן ישיר עם אברהם, יצחק ויעקב. והמדרגה הזו מושגת עם בניית המשכן ויותר מאוחר עם המקדש.

אברבנאל: רואה בציווי הקמת המקדש: אך ורק פעולה סמלית להחדיר לעם ישראל בתודעה: כי אלוקים  שוכן גם בארץ ולא רק בשמים. ורואה  ומביט בכל אחד ואחד.

על פי הרמב"ם: [יד חזקה הלכות בית הבחירה ה"א ] הקמת המקדש - הוא צו לדורות.  דבריו של הרמב"ם מתבססים על הציווי: "ועשו לי מקדש" הכוונה לדורות ולא לזמן מוגבל.

גם חז"ל  בדעה זו וכן- תעשו לדורות"- נכון שישנם הבדלים בין המקדש והמשכן והדבר גורם לחילוקי דעות בין הפרשנים ,על כך עונה בעל החתם סופר: כי במשכן נאמר: פסוק מפורש המתיר לנביאים לשנות לפי מה שיראה להם ה' בתקופתם. כפי שנאמר: "ככל אשר אני מראה  אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו"- מכאן שהכוונה שגם לדורות יעשו. כפי שה'  יראה לנביאיו.

המנחת חינוך [מצווה צ"ה] טוען: שגם כשעם ישראל נמצאים בארצם תחת כיבוש זר המאשר להם לבנות את המקדש - חל החיוב כמו שהתחיל ר' יהושע בן חנניה לבנות את המקדש ברישיון המלכות. אם כי , דין זה דורש בירור ותשובת  דעת הפוסקים החשובים באותו דור.

המשכן והמקדש-הקשר.

א] בראש וראשונה המשכן ויותר מאוחר המקדש נועד להשכנת השכינה ,דבר זה אומר שלמה המלך לחירם מלך צור והוא מדגיש זאת בדבריו שלוש פעמים: "אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלוקיו" ."והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלוקי" "כאשר דבר ה' אל דוד ... : "בנך אשר אתן תחתך על כיסאך הוא יבנה הבית לשמי"

ב] בהפטרה מלכים-א, ה נאמר:"וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דיבר- לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם" כאן, המכנה המשותף בין המשכן למקדש הוא החכמה.

ניתן לראות את חכמתו של שלמה בשני נתיבים: האחד: כריתת הברית עם חירם מלך צור- למען קבלת העצים לבניית המקדש ויש בכך חכמה מבחינה מדינית .

הנתיב השני : עצם בניית המקדש מהווה חכמה בפני עצמה. וגם המשכן נבנה בחכמה אלוקית שהרי הוא נעשה על פי צוויי ה' ובידוע שכלי המשכן נעשו על ידי חכמי הלב-  אומנים שהיו בעלי כישרון אלוקי והיו מסוגלים לבצע את כל האומנות המיוחדת שבמשכן ואת כל מלאכתם עשו בצל השכינה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי המשכן נועד למקום השכינה- והוא מקום טהור ,לפי שכל החומרים הובאו על ידי התורמים נדיבי הלב והאבנים היקרות על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.

המקום נועד לקשר בין ה' לעם ישראל ועל פי רוב המפרשים- המשכן והמקדש  שנבנה מאוחר יותר על ידי שלמה המלך - נובע מתוך מצווה לדורות והקו המקשר בין  המשכן למקדש הוא: מקום השכינה, הקשר בין עם ישראל לבורא, החכמה , הדעת והקדושה.

גם כיום כל עוד לא נבנה עדיין בית המקדש השלישי - חובת עם ישראל לקיים את הציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" והכוונה שכל אדם ואדם יקים מקדש בתוכו - בו תשכון האמונה והקשר התמידי עם ה' באמצעות-תפילה, וקיום המצוות הלכה למעשה כפי שנאמר:

"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".  [משלי ג, ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת הלחם והמים/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.  לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ,-

אֲמַלֵּא".

שמות כ"ג, כ"ה,- כ"ו]

 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים- הסוד- להשגת בריאות ושלום בארץ / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים-  הסוד – להשגת בריאות ושלום בארץ.

 מאמר מאת: אהובה קליין

 ציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ העבד העברי יוצא  לחופשי/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אמה עבריה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ  תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/" וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/עליה לרגל לירושלים/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חג האסיף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה זו איננה עוסקת בקורות עם ישראל בדרכם דרך המדבר לארץ ישראל  אלא היא עוסקת  בחוקים ומשפטים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום:

מובטח לעם ישראל שאם הם ילכו  בדרך התורה – צפוי להם  שכר רב כפי שהכתוב מתאר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.  לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא.  אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף.  וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי--מִלְּפָנֶיךָ.  לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת:  פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.  מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ.  וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר:  כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ.."[שמות  כ"ג, כ"ה- ל"ב]

השאלות הן:

 א] מהי המשמעות של : "וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"?

 ב] כיצד ה' יתנהג עם אויבי ישראל?

תשובות.

"וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"

רבינו בחיי מסביר: לעומת הגויים העובדים עבודה זרה ומצפים שבדרך זו- יזכו  להישגים רבים ,ייטב מזלם והצלחתם  תגבר, הרי מנגד, עם ישראל אם יציית לצוויי התורה הקדושה ויעבוד את האלוקים ,הקב"ה  כפי שהוא מבטיח - יעניק לבניו ברכה בלחם , במים ויסיר את כל המחלות מעליהם. יש תחלואים בתוך הגוף הנגרמים ממאכלים ומשקאות ויש גם מחלות מחוץ לגוף - וירוסים שונים הנובעים כתוצאה משינויי מזג האוויר  כפי השתנות מערכת הכוכבים, מובטח מאת ה', כי על ידי עבודת ה'  הוא יברך את מזון האדם בכך שיהיה בכוחו להסיר את כל סוגי המחלות וכך הצדיק לא יזדקק לגשת לרופא. והראיה מהכתוב : "וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים" [דברי הימים ב, ט"ו]

רעיון דומה אומר גם  הרב שמשון רפאל הירש : עם ישראל חייב הודאה והכנעה לה' - על ידי קיום התורה ומצוותיה  והכוונה שכל אחד ואחד מחויב  לעבוד את האלוקים כפי שכתוב: בלשון רבים: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"- ולא נאמר בלשון יחיד: "ועבדת" .

עבודת ה' – רק היא  תגרום לכך שברכת ה' תרד לארץ - אותה ברכה שאומות העולם מצפים מעבודתם לכוחות הטבע המדומים.

ה"כלי יקר" מסביר את  הפסוק באופן מעניין: כתוב: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"- הפסוק פותח בלשון רבים "וַעֲבַדְתֶּם" ומסיים בלשון יחיד: ו"ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ:"

הטעם לכך הוא: היות וכל ישראל ערבים זה לזה ולא יברך אלוקים לחם של כל יחיד ויחיד ,אלא עד שעובדי ה'  יהיו רבים וכולם יעבדו את ה' כאחד, רק אז יבורך לחמו של כל אחד ואחד.

ויש אומרים: שבעוד שהתפילה  לה' – תאמר יחדיו עם כל הקהל,  בתפילתם ה' לא ימאס , אך  בענייני אכילה עדיף שכל אחד  יאכל את מזונו לבדו.

על פי רוב כל המחלות והנגיפים על ידי המאכלים מבחוץ, או על ידי התגברות היסודות זה על זה מבפנים, מטעם זה נאמר: ו"ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ" ובהמשך ישנה את ההבטחה: ו"ַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". 

דעת מקרא מפרש: הברכה  תהיה בכמות : הרבה אוכל ושתיה וברכת הלחם. הכוונה: שהאדמה תיתן את יבולה והגשם ירד במידה מספקת - כפי שכתוב בקריאת שמע.

הנחלים יהיו משופעים ונקיים ללא רעלים העשויים לגרום למחלות, הקב"ה ירפא את אלה שחלו ויסיר כל מחלה מעמו וגם  ימנע מבעד המחלה לבוא אל בניו.  תוצאות אלה מבטיח ה' -כדי לסתור את דעת עובדי האלילים הסבורים: כי את כל הטוב ניתן להשיג באמצעות עבודתם האלילית.

אור החיים מסביר:

בנוגע לברכה במים - "שיצמחו צמח האדם בתכלית הבריאות", שכידוע אדם שהולך לגור במקום מסוים הוא יתור תחילה אחר מקור מים חיים. והיות שהמים יהיו מבורכים, התורה כותבת בסמוך לכך את יתר הברכות הנובעות מכך שהמים יהיו מבורכים- כי הברכה המובטחת לעם ישראל אם יעבדו את ה'-  תכלול שלושה דברים:

א] האדם יהיה בריא ויתעדן בטוב ה' וזו המשמעות למילים:" וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"

ב] ה' ירבה להם בנים-וזו המשמעות למילים:" לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה"

ג] שהאדם ישלים אורך ימים ושנות חיים , והדבר  מתבטא במילים:" אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא". 

יחס ה' לאויבי ישראל.

רבינו בחיי מסביר:" אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ"- הכוונה:  הקב"ה יפעיל את מידת הדין כלפי אויבי ישראל, כפי שנאמר: "תיפול עליהם אימתה ופחד" [שירת הים][שמות ט"ו] ולגבי הצרעה שמבטיח ה' ככתוב:" וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי.." הכוונה למין עוף כגון: יתושים וצרעות וזבובים והם כוללים   כל מיני סוגים ונכללים בצרעה -בדומה למה שקרה למצרים בעשרת המכות- במכת הארבה, היו נכללים סוגים שונים של ארבה.

ועל פי רז"ל: זה היה סוג של עוף המטיל ארס באויבים וגורם להם להיות עיוורים ובעקבות זאת  למוות מידי, צרעה זו עלתה  עם יהושע וחצתה את הירדן כפי שמתואר בספר יהושע. ושואל רבינו בחיי, מדוע  התורה מציינת רק את שלושת האויבים בלבד: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי—מִלְּפָנֶיךָ"? הטעם לכך: לפי ששלושת אויבים אלה היו החזקים והיו ,יושבים בתוך מצודות חזקות ביותר בתוך שבעת העמים העוינים את עם ישראל.

וכאן התורה באה ללמדנו על פלא גדול  ונס  נסתר שהתרחש במלחמה נגד אויבים אלה: שדווקא  על ידי ברייה חלושה כמו הצרעה ה' הכרית את האויבים החזקים ביותר.

אך הדבר לא יעשה בבת אחת, אלא הצרעה תגרש אותם מכוח אימת הדין, מעט, מעט והם ילכו ויצטמצמו , בעוד עם ישראל ילך ויתרבה  ויזכה לנחול את הארץ המובטחת.

הרב שמשון הירש אומר: אם עם ישראל לא היה עם קשה עורף, אלא מקיים כולו כאיש אחד את מצוות ה' ,לא היו נזקקים  לניסיונות קשים ולא היו צריכים לכבוש את הארץ בכוח הזרוע ואז יושבי הארץ הזאת היו נעלמים מהארץ ועם ישראל , בהיותו מציית לתורה,  נוטע בארצו את שורשיו מיד.

רש"י  מסביר את המילים: "וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל- הָעָם"- שה' יביא על אויבי ישראל- מהומה כמו שכתוב: "ויהם את מחנה מצרים" [שמות, י"ד, י"ד]

הספורנו שם את הדגש על הבטחת ה': "כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ"-  כי עניין זה תלוי בעם ישראל ואל יתעצלו בדבר-כפי שאמר יהושע לעם: "עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלוקי אבותיכם" [יהושע י"ח, ג]

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי עם ישראל בהיותו הולך בדרך ה' ומקיים את מצוות התורה- הלכה למעשה- יזכה למים ולחם מברכת שמים ולא יזדקק לרופאים ,כי אלוקים יסיר מעליו נגעים ומחלות וידאג לבריאות ,לפריון ולהתנחלות בארצנו הקדושה ואילו את האויבים יגרש מפנינו לאט, לאט.

יהי רצון שנקיים כולנו את התורה הקדושה ומצוותיה ככתבם וכלשונם ונזכה לברכת שמים והתנחלות בארץ הקדושה בשקט ובשלווה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עם ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ,  בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ"
[שמות י"ד, ל"א]

.
ציורי תנ"ך/ ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

Biblical paintings by- Ahuva klein- 

The Israeli people see  the hand of God.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי על הפרשה:

ציורי תנ"ך:"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה:

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים-אינה פוגעת בישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ פרעה נכנע  וקורא למשה ואהרון  לאות הסכמתו לשחרר את העם/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות י', א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?

ב] מה הכוונה במילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."?

תשובות

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"

רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן  פאר" מסביר:      ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל -מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה"  מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה  שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג]    לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה ואני אצטרף עליך.

ראיתי הסבר מעניין ב"ספר התמצית" של מאיר ינאי - למילה:" בֹּא" - מלשון ציווי .  ה' אומר למשה: בא איתי כדי לבטל את התוקף לפרעה. מכאן ניתן ללמוד: כי הקב"ה בכבודו ובעצמו מוביל - הוא גם מביא ומוציא כמו שנאמר: "באו ימי פקודה" [הושע, ט, ז]"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה'  עלייך זרח" [ישעיהו ס, א]   יש כאן גם רמז   למטרה הסופית: יציאה מן המיצר ולכך תמיד יש להתפלל לבורא עולם שימלא את הבקשה: "ה' ישמור צאתך ובואך" [תהלים קכ"א, ח]

עוד הסבר מעניין: " בֹּא"- אותיות: אב - אבינו מלכנו ,אב הרחמן אשר משגיח עלינו בבואנו ובצאתנו -  שהרי אין האדם יכול לעבור מכשולים וקשיים ללא עזרתו ועמו אפשר לבוא לכל ההיכלות.

המילה:" :" בֹּא"- בגימטרייה 3 שהם שלוש פעמים א' ר"ת: "אהיה אשר אהיה" [דברים ג, י"ד] ,  כמו כן, האות א' מזכירה לנו שלושה פסוקים של הכנעה ודבקות באלוקים: "אל אלוקים אקרא" [תהלים נ"ה, י"ז]  "אמרתי אלוקיי אתה" [תהלים ל"א, ט"ו]   "אלי אתה אשחרך" [תהלים ס"ג, ג]

כוונת המילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."

ישנו פירוש שלפיו : ניתן להסיק שאם היהודי יעביר שלושה דורות את  העלילות שה' עשה במצרים : לא תיפסק האמונה בה' כולל ידיעת התורה ומצוותיה.          רעיון זה אנו לומדים מרבי  יוחנן האומר: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם"[ בבא מציעא פ"ה, ע"א] שנאמר : "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" [קהלת ד' י"ב] כך נוצר הקשר בין תחילת הפסוק לסופו:" "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" למילים שבסוף:" וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'  ". 

חכמי המסורה  אומרים: כי בשני מקומות בתורה מוצאים את המילה: "ולמען"  בתחילת פרשה זו כתוב:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" ,ובפרשת "עקב"   כתוב: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" [דברים י"א, ט] מכאן לומדים- כי כל המחנך את ילדיו כראוי -זוכה לאריכות ימים על פני האדמה  כפי שהבטיח ה' לעם ישראל.

רבינו בחיי  שם את הדגש  על המילים:" הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" ומסביר: על דרך הפשט -  יש לספר שה' עשה בפרעה ועמו נקמות גדולות- כפי שכתוב בתהלים: "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"

מתוך המוסר הזה שה' נתן במצרים - ישראל וגם אומות העולם ידעו את גדולתו של ה' וילמדו גם את המוסר.

כמו  שמוזכר  בעניין הפלישתים שעיכבו ארון הברית אצלם [שמואל-א, ו, ו]       שם נאמר:" "וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם:  הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.."

ועוד פירוש של רבינו בחיי:" הִתְעַלַּלְתִּי"- מלשון עילה כי המעשים הנעשים בעולם הזה יקראם הכתוב בשם: "עלילות"- כמו שנאמר: "הודיעו בעמים עלילותיו" [תהלים ק"ה]

ועוד כתוב  בתפילת חנה: "אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה ,גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' , ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. [שמואל-א, ב, ג]

דויד המלך אמר:" לְכוּ וּרְאוּ, מִפְעֲלוֹת אֱלֹקים;  נוֹרָא עֲלִילָה, עַל-בְּנֵי אָדָם.[תהלים ס"ו, ה] וכל הפעולות נקראות עלילות - כי כולן נמשכות ונאצלות מן העילה הראשונה.

והכתוב מבאר: כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו של ה' במצרים - הראה עצמו עילה כלומר מתוך  כל מה שהקב"ה חולל במצרים - נתפרסם אלוקותו בעולם ועל כך  אמר הנביא הושע: "וְאָנֹכִי  ה'  אֱלֹקיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כִּימֵי מוֹעֵד".[הושע  י"ב, י] כוונת הנביא שעל ידי  המכות במצרים נודע שמו הגדול של ה' בקרב המצרים והגויים -  שיש בכוחו של ה' לשנות את הטבע לניסים גדולים.

ועל דרך המדרש:   כמו שהמצרים עוללו את הכרם של ה' [את עם ישראל] כך ה' מעולל אותם מן העולם.

רש"י מסביר את המילה: "הִתְעַלַּלְתִּי"- שחקתי.

הרמב"ן מבהיר:- "הִתְעַלַּלְתִּי"-"כי אני מצחק בו" - שאני  מכביד את ליבו ועושה בו נקמות.

הרב  שמשון רפאל הירש מסביר:  כי כוונת המילה: "עלילה"  לא פעולה בודדת אחת, אלא  סידרה של פעולות, כוונת ה' להתגלות לעיני כל - על ידי סידרת פעולות ההולכת ומתקדמת- באמצעות פעולות אלה ה' מוכיח את כוחו וגבורתו לכול.

כוונת ה' במילים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ",-שאין להסתפק לספר את כל אשר ה' חולל במצרים באופן שטחי, אלא יש  לספר זאת מתוך פניה ללב השומע כדי שיקשיב לכך  וייקח את הדברים לתשומת ליבו.

אור החיים מתמקד במטרה  של סיפור המכות במצרים- אין  המטרה נקמה בפרעה, אלא: "לחזק את האותות – שהם עיקר האמונה בלב ישראל "-כדי שהדבר ירשם ולא ישכח לנצח!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק:

א] כאשר מנהיג הולך בדרך הרצויה לה' והוא קשוב לרצון ה'- אזי הוא זוכה לסייעתא דשמיא לאורך כל הדרך - כדברי דוד המלך: "ה' שֹׁמְרֶךָ; ה'  צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ". [תהלים קכ"ה, ה]

ב] לאור כל מה שה' עולל למצרים ולפרעה בראשם -ניתן ללמוד וללמד את הדורות הבאים- שיעור באמונה-כי הקב"ה באמצעות הניסים הגדולים במצרים- הוכיח את גדולתו וגבורתו –הנצחית הבלעדית על  כל היקום.

ועל כן לא ייפלא, אפוא - כי עם ישראל  האמין בה' ובמשה עבדו אחר אירועים אלה, כפי שנאמר:  "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" [שמות י"ד, ל"א]

ועל כן, אנו מזכירים את יציאת מצרים יום יום בתפילה. מי ייתן ודברי הנביא מיכה יתגשמו במהרה: "כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת".[מיכה ז, ט"ו]  אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)