פרשת מקץ- בזכות מה יצא יוסף מבית האסורים?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מקץ -  בזכות מה יצא יוסף מבית האסורים?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלומו  הראשון  של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חלומו השני של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף זוכה למרכבת משנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף צובר בר במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ האחים נדהמים לגילוי גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו חלה לפתע תפנית טובה אצל יוסף, מבית האסורים הוא יוצא בחסדי שמים ופותר לפרעה- מלך מצרים את חלומותיו, פרעה מתפעל:

"וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ..."  [בראשית  מ"א, ל"ז- מ"ז]

השאלות הן:

א] בזכות מה חלה תפנית לטובה אצל יוסף ?

ב] האם יוסף נענש על השתדלותו בדרך הטבע ?

תשובות:

התפנית –אצל יוסף לטובה.

האגדה מספרת: בתום  שתים עשרה שנה – לישיבתו של יוסף בבית האסורים אלוקים מחליט: כי נמחו פשעי יוסף - שהיה מוציא דיבה על אחיו – בפני אביו –יעקב- בזמן שהיה רועה את צאן בני השפחות.

עתה החליט ה' לגמול לו טובה על החסד הגדול שעשה- בזמן צאת אביו- יעקב- מבית לבן.

באותו זמן ,ראה יוסף שעשיו קרב אליהם עם ארבע מאות איש, עמד יוסף על קצות אצבעות רגליו והיה מסתיר בגופו - את רחל אמו מעיניו של עשיו באומרו: תהיי יד עשיו בי ולא באמי. בעקבות מעשה זה, אלוקים מעלה את יוסף מתוך סיבלו בבית האסורים והכבוד והגדולה שיזכה לה - תשכיח את כל סיבלו-

על ידי שיוסף יצליח לפתור את חלומות פרעה, דבר שהחרטומים לא הצליחו  לפענחם.

אלוקים נתן זכות ראשונה לחרטומי מצרים לנסות לפתור את החלומות.

מהסיבה הפשוטה: שאם  יוסף יפתור את החלום תחילה, עלולים היו החרטומים להגיד שגם הם ידעו את הפתרון, אלא  שלא שאלו אותם!

מתברר שהחרטומים הציעו מיני פתרונות- ופרעה לא קיבל את הצעתם וציווה להוציא אותם מלפניו ולעג להם, באותו רגע שר המשקים, הבחין בעיצבונו של המלך התחיל חושש לגורלו: וחשב אם לא ייפתר חלום פרעה- ומרוב צער ימות המלך, ויקום מלך חדש במקומו .מי יודע- אם אמצא חן בעיני המלך החדש כשר המשקים, על כן הגיעה השעה לגלות לפרעה - על  האיש שיודע  לפתור חלומות. כאשר בא שר המשקים אל המלך  סיפר לו על נער שפל, אחד מילדי העברים השונאים את בני עם  הניכר ,עבד מכור בעשרים שקל כסף שפגש בבית האסורים ופתר נכון את חלומו וגם את חלומו של שר האופים,

אמר: אני מתנצל שרק כעת אני מגלה  זאת למלך, אך אני בטוח שאותו נער יפתור  נכונה את החלומות ורוח המלך תשוב להירגע.

בתום דברי השר, ציווה  המלך להביא לפניו את יוסף לפתור את חלומותיו,

העבדים  בישרו זאת ליוסף, הוא התחנן לפניהם שיחליפו את בגדיו לבגדים מכובדים  ויספרו את שיער ראשו.

הם סירבו בטענה שהמלך לא ישים לב ללבושו  ולשיער ראשו, אלא יתעניין רק בפתרון חלומותיו.

אך יוסף לא וויתר ורק אחרי תחנוניו מילאו את בקשותיו.

בעקבות פתרון החלומות- פרעה מתלהב מחכמת יוסף ופוסק: "אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ"!.

ישנם פרשנים הסבורים: כי על ידי שיוסף פותר את חלומות פרעה, הוא מבצע שליחות בלתי ידועה לו , לעלות לפסגת המלכות במצרים ולהביא את אביו ומשפחתו למצרים בהוראת ה' ,המטרה הזו באה לידי ביטוי: באמצעות פענוח   חלומות פרעה. והצעת תכנית - כיצד להציל את כולם מהרעב במצרים .

"בעל כתב סופר" מסביר: כי דברי פרעה: "הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". מוכיחים : כי הוא מסיק שלפניו עומד אדם חכם ונבון במיוחד - איש פלא בכל המובנים- האם יתכן אדם כזה  מחד ומאידך יש בו רוח אלוקים? לכן ראוי יוסף - שיהיה מעתה משנה למלך.

מעתה יוסף עולה  לגדולה כפי שאומר פרעה: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ".

רש"י מסביר: מעתה יוסף ינהל וידאג לספק את כל הנדרש לעם במצרים.       הוא  יעמוד בראש הנהגת מצרים ורק בדרגת הכבוד- פרעה יהיה גדול ממנו.

פרעה מסיר את הטבעת  למען יוסף וזהו אות ליוסף שמעתה הוא שני לגדולה לאחר פרעה- "משנה למלך" יוסף זוכה לבגדי שש — בגדי פשתן שנחשבים לבגדים חשובים במצרים.

בנוסף ,יוסף זוכה שירכיבו אותו במרכבה השנייה למרכבתו של המלך וכל איש יכרע לפניו ברך – כאות כבוד.

רבינו בחיי מסביר את המשמעות על פי רז"ל: "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ" = אב בחכמה, רך בשנים. בדומה למה שנאמר על דוד המלך: "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ" [שמואל-ב, ג, ל"ט]

יש שמפרשים: שתי המילים- הן: אב ואדון. לפי שבתחילה היה עבד ואחר כך נהפך לדרגת מלכות.

העונש - שנתיים נוספות לישיבת יוסף בכלא.

תמוה הדבר שיוסף שהיה אמור לשבת בבית האסורים במצרים במשך עשר שנים, נוספו לו עוד שנתיים ימים וזאת למה? לפי שביקש משר המשקים - שיזכיר אותו  לפרעה-כאדם שיש ביכולתו  לפתור חלומות. ובדרך  זו , כדברי הפרשנים, נפל באמונה בה'- לפי שבטח באדם בשר ודם  ולא רק באלוקים!

ה"כלי יקר" מסביר: חטאו של יוסף שבטח בבן אדם בשר ודם –כפי שנאמר:    "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" [תהלים מ', ה] הקב"ה המרומם זוכר כל בריה ובריה ואל יהיה פיתחון פה לאדם  חלילה  - כביכול שה' עזב את הארץ.

לא כמידת הקב"ה- מידת בשר ודם שאינו זוכר את אלו שהם  בדרגה מתחתיו, לכן האדם צריך לבטוח בה' כי ה' הוא מבטחו ועל זה נאמר: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ" [ירמיהו. י"ז, ז]

מנגד אין לבטוח בבני אדם, לפי שגאוותו גורמת לכך שהפונה אליו- נשכח אצלו- כפי שלא זכר שר המשקים את יוסף.

ומה שנגזר על יוסף עוד שנתיים לשבת בבית האסורים- זה כנגד חטאו הכפול:   "כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ":  [ירמיהו  י"ז, ה]- שנה אחת כנגד הביטחון שנתן בבן אדם בשר ודם ושנה שנייה- כנגד חטאו:  "מן ה' יסור ליבו"

הסבר נוסף  על פי[הספר "מטה שמעון"]

יוסף אמר שתי מילים: "אִם זְכַרְתַּנִי" לשר המשקים: כנגד זה יצאה בת קול ואמרה מילים אלה: "תשכח" בגימטרייה- שבע מאות עשרים ושמונה + שתי המילים="אִם זְכַרְתַּנִי"-  עולה שבע מאות ושלושים - גם שנתיים ימים- עולים במספר תש"ל (שבע מאות ושלושים) לכן  נוספו לו השנתיים הנוספות.

אך מנגד, קשה להבין את השתדלותו של יוסף בדרך הטבע כדבר אסור, בזמן שחז"ל סוברים: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויסמוך רק על הנס, שמא לא יקרה לו נס ואם כן יתרחש נס מנכים לו מזכויותיו, לפי שנאמר:

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ.." [בראשית  ל"ב, י"א]

כך התפלל יעקב אל ה' לפני שנפגש עם עשיו בשובו אל ארץ כנען מלבן הארמי.

בגמרא מסופר: "מעשה ברבי חזקיה ורבי יהודה, נכנסו על הר אחד, אמר ר' יוסי: ההר הזה מפחיד אותי, נלך ולא  נתעכב כאן, אמר רבי יהודה: אם היינו לבד היה עלינו לפחד ולהסתלק מכאן במהירות, ולא לסמוך על הנס!

דוגמא נוספת: כשאמר ה' לשמואל הנביא שילך וימשוח את דוד למלך, התיירא לפתע שמואל ואמר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִיקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי".

כאן שמואל לא רצה לסמוך על הנס ,לכן חיפש סיבה בדרך הטבע ולכן שאל את ה' וה' נתן לו את עצתו.

גם אברהם אבינו לא רצה לסמוך על הנס כאשר ירד למצרים עם שרה, לכן הציע לה להגיד להם- כי היא אחותו!

לכן גם יוסף לא רצה להסתמך על הנס ולכן פנה אל שר המשקים שיזכירהו לפרעה. – על כן מדוע נענש?

על פי חז"ל [מסכת ברכות ב]

יוסף היה צדיק הוא מסר נפשו על קדושת ה' במעשה אשת פוטיפר- ולא עבר על גילוי עריות לכן הוא בדרגתו – היה לו לסמוך על הנס  ולכן נענש באריכות מאסרו בעוד שנתיים ימים על שלא נהג כן.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יוסף אומנם התעכב עוד שנתיים ימים בבית האסורים במצרים- היות ובטח בשר המשקים ובאותו זמן סר ליבו מה',         אולם , יוסף בהיותו צדיק - היה עליו לבטוח רק בה' בניגוד למקרים אחרים המובאים במקרא, אך התפנית שחלה בחייו בתום העונש - נבעה כשכר מה'  על כך שהגן בגופו על אמו –רחל בזמן פגישתם עם עשיו וארבע מאות  חייליו וכעת זכה לכבוד ותהילה  על ידי פרעה במצרים.
 ההפטרה:
 ספר זכריה. ב
 קטע מתוך ההפטרה:

 "רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה.   וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.   וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם.  יז הַס כָּל-בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ....."

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישלח- מאין שאין לסמוך על הנס?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישלח - מאין שאין לסמוך על הנס?

מאת: אהובה קליין 

היצירות שלי  לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עשיו שואל את יעקב- מי הם  כל הקהל?/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ שעיר מקום מושבו של עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב רוכש חלקת שדה בשכם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו מתארת את הפגישה הדרמטית של יעקב ועשיו  בדרך לכנען.

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.  וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.  וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו.  וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ.  וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ. וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ.  וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ.  וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.  קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.... "  [בראשית ל"ג, א-י"א]

השאלות

א] מהו תפקידם של המלאכים שנשלחו על ידי יעקב לעשיו?

ב] כיצד התרחשה הפגישה הדרמטית –של עשיו ויעקב?

תשובות.

שליחת מלאכים לעשיו ותפקידם.

על פי "ספר הישר" יעקב שולח מלאכים לעשיו לפנות אליו בדברי  תחנונים: עליהם להודיע לו: כל הרכוש שיעקב רכש בחרן וכל הברכה שהייתה לו – לא נבעה כלל מברכת יצחק אביהם, אלא יעקב עבד אצל  לבן במשך עשרים שנה ולבן אינו איש ישר, הוא רימה את יעקב והחליף את משכורתו 20 מונים, הוא עבד קשה מאד שם, אלוקים ראה את גודל סבל יעקב  ולכן ריחם עליו ,נתן לו שור וחמור, צאן עבד ושפחה, כעת  מטרת יעקב לשוב  אל ארץ כנען לפגוש את הוריו ומסר זה שולח יעקב לעשיו - על מנת להרגיעו, אל יחשוב כי הוא קנה חיל או השיג הישגים כל שהן  בהשפעת ברכת יצחק אביהם.

כאשר המלאכים  מגיעים אל עשיו, הם מגלים כי הוא הולך לקראת יעקב  יחד עם ארבע מאות איש - בידיהם חרבות - חיילים לכל דבר!

כששמע  עשיו את דברי המלאכים, ענה להם מתוך גאווה ובוז:" הוגד לי את מה שעשה  יעקב ללבן- אשר גידל אותו בביתו, נתן לו את בנותיו לנשים - נולדו לו בנים ובנות  ויפרוץ בחיל ובעושר, ולאחר שראה יעקב  כי התעשר- ברח עם כל פמלייתו מלבן, נהג בבנות לבן שהיו נשותיו - כמו שבויות חרב ולא גילה לו על עוזבם את המקום, וכשם שיעקב לא נהג יפה עם לבן, כך גם עשה לי ויעכבני פעמיים, לכן אני מתכונן לנהוג עמו כפי שאומר לי ליבי ".

שבו המלאכים אל  יעקב דיווחו לו  על דברי הגאווה של עשיו.

בישרו לו: כי עשיו בא לקראתו עם ארבע מאות איש והציעו ליעקב: להתפלל - הדבר גרם ליעקב לפחד והוא החל  מתפלל אל ה' ושואל: הרי אתה  הבטחת לי שתשיב אותי אל בית הוריי לארץ כנען ותרבה את זרעי ככוכבי  השמים ואכן הענקת לי עושר רב , בנים ומקנה וכעת לא חסר לי דבר, הצלת אותי מיד לבן,  אך כעת עשיו בא  לקראתי להרגני ועתה אני מבקש שאתה  ה' תציל אותי  מידו, אך אם  הדבר לא מגיע לי, עשה זאת למען אברהם ויצחק אבי. עתה חילק יעקב את מחנהו  לשתי קבוצות- קבוצה אחת בידי  אליעזר- עבד אברהם ואת החלק השני  נתן ביד טלינוס בן אליעזר -  ואמר להם, אם במחנה ראשון עשיו יבוא ויכה, המחנה השני שיהיה מרוחק ממנו  יישאר לפלטה., במשך כל הלילה -  יעקב התכונן לקראת בוא עשיו על ידי הכנת צבאו למלחמה ותפילה לה' - למען יצילהו.

ה' קיבל את תפילת יעקב ושלח אל עשיו ארבעה מלאכים משמים שנדמו לעשיו לאלפי אנשים רוכבים על סוסים ומצוידים בכלי מלחמה והתחלקו לארבע מחנות, תחילה הלך מחנה ראשון לקראת עשיו וארבע מאות אנשיו, ברגע זה הם הבהילו את עשיו וכל מחנהו ואמרו: אנחנו עבדי יעקב עבד  אלוקים ומי יוכל לנצח אותנו? עשיו שנתקף בבהלה ,נפל מהסוס וכל אנשיו התפזרו מרוב בהלה, עשיו נשבר ואמר: אני לא ראיתי את אחי יעקב עשרים שנה ואני אלך לראותו. ואתם רוצים לעשות לי מעשה כזה?, ענו לו קבוצת החיילים - מלאכים , דע לך, אם לא היית אומר שיעקב אחיך, היינו  הורגים אותך, בהמשך  התקיפו עוד  שלושת המחנות הנותרים  של מלאכי יעקב  את עשיו ואנשיו והם מיד נכנעו  בדומה לכניעה  בפעם ראשונה, כעת עשיו ואנשיו באו לקראת  יעקב  מתוך כוונת שלום ועשיו כיסה את שנאתו ליעקב, היות והיה ירא מאד מפני אחיו יעקב, כי חשב שארבעת המחנות שפגש בדרך- היו עבדי יעקב.

יעקב שהתכונן בשלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה, עבר לפני כל פמלייתו.     

הפגישה הדרמטית בין עשיו ויעקב.

יעקב מתקדם  לקראת עשיו ומשתחווה לכבודו שבע פעמים.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אלה הדברים" אומר חידוש: יעקב פחד ,פחד רוחני, שמא עשיו ופמלייתו ישפיעו לרעה  עליו ובני ביתו, "ומה יהא על החינוך התורני והקדוש שנתן למשפחתו ומה יהא על חיי הקדושה של יעקב ובני ביתו" יעקב פחד מחיי ההפקרות של עשיו ואנשיו.

רש"י מסביר: כאשר ראה עשיו את  יעקב משתחווה לפניו, נתגלגלו רחמיו ויש שדרשו שגם בשעה זו המשיך לשנוא את יעקב ולא נישק אותו בכל ליבו, אלא מן השפה ולחוץ. לפי שהמילה: "וַיִּשָּׁקֵהוּ" יש מעליה  ניקוד, [בכתובים]

יש חולקים על דעה זו וסוברים כדברי רבי שמעון בר יוחאי: אדרבה, לפי פשוטו עשיו לא נישק את יעקב בכל ליבו שהרי "הלכה שעשיו שונא ליעקב" אלא שהניקוד מעל המילה: "וישקהו" – בא דווקא למעט משנאתו של עשיו ליעקב לפי שבאותה שעה נכמרו רחמיו של עשיו ונישק את יעקב בכל ליבו.

עשיו מתבונן בסובבים אותו ושואל את יעקב: "מי אלה לך"?- כלומר איזו      קירבה יש לך אליהם? יעקב  עונה לעשיו:

"וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ" הנשים היו ניגשות לפני עשיו ראשונות והילדים אחריהן ,אבל אצל  רחל- יוסף ניגש לפניה לפי שאמר  בליבו: שמא עשיו הרשע יתלה את עיניו בה וירצה לקחתה לאישה ,לכן החליט לגשת לפניה. כדי שיסתיר אותה מפניו ויעכב אותו מלהתבונן בה. בזכות הדבר הזה, זכה יוסף לברכת יעקב:

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר". [בראשית  מ"ט, כ"ב]

והמשמעות היא: שהוא ימצא חן בעיני כל הרואים אותו - כנגד זה שהסתיר את רחל מעיני עשיו הרשע.

עשיו שואל את יעקב: "מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי";?

המשמעות: מי זה כל המחנה שפגשתי- הוא שלך ולמה הוא שלך. מה התועלת  בשליחתם?

לפי פשוטו: הכוונה למנחה שיעקב שלח לעשיו.

לפי מדרשו: פגש עשיו בדרך כיתות של מלאכים כשהתקדם אל עבר  יעקב. כפי שהאגדה מספרת [כדלעיל]  ועל כן שאל עשיו: מי המלאכים האלה שנלחמו  נגד עשיו בדרך?

עשיו אומר ליעקב:

" יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ".  הוא כפל במילים והמשמעות היא:

עשיו מוחל ליעקב שלקח לו את הברכות  בזמן שהקדים אותו  אצל אביהם יצחק – ובירך תחילה את יעקב ורק אחר כך את עשיו.

בכל זאת, יעקב מתחנן אל עשיו שייקח את מנחתו שהכין לו: משני טעמים:

א] רצונו של יעקב לכבד את עשיו -היות וראה את פניו והם חשובים לו כראיית פני מלאך ,שהרי יעקב פגש את המלאך של עשיו כאשר נאבק אתו במעבר יבוק.

ב] רצון יעקב שיקבל עשיו את מנחתו - כאות שמוחל לו  שנטל את הברכות במרמה בזמן שיצחק אביהם  הזקן רצה תחילה לברך את עשיו. ומדוע הזכיר יעקב לעשיו את פגישתו עם המלאך לפני כן? תשובה: כדי שעשיו יסיק שיעקב ראה מלאכים וניצול מפניהם, מכאן שעשיו   צריך לדעת שאין ביכולתו להתגבר  על יעקב!

ומוסיף יעקב ואומר לעשיו:" וַתִּרְצֵנִי".  אתה מתפייס עמי – לפי שכל "רצון" במקרא,  הוא :מלשון פיוס. בדומה לקורבנות שבאות לפייס את הבורא.

יעקב כינה את מנחתו גם בשם: "בִּרְכָתִי" והמשמעות היא: כי מתנה זו ניתנת לאדם שלא פגש אותו זמן רב והיא ניתנת לשם ברכה - שאילת שלום.

כך התכוון לכבד את עשיו  בברכה - בדומה ליעקב שבירך את פרעה כשירד למצרים [ [בראשית, מ"ז, ז]

יעקב   מפציר בעשיו ואומר לו :

"כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; "  אני יגעתי רבות למען מנחה זו ועמלתי עד שהגיעה לידך, לכן  קח נא את ברכתי כי אין מן הראוי שתדחה את כל עמלי והשתדלותי לחינם.

התוצאה הייתה שעשיו  הסכים לקחת את המנחה..

הרמב"ן סובר שכל אשר קרה ליעקב עם עשיו עתיד לקרות תמיד עם בני עשיו  בדורות הבאים ולכן יש תמיד להתכונן בשלושה מישורים:

דורון, תפילה ומלחמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, יעקב הצליח בדרכו המיוחדת לפייס את עשיו, לפחות זמנית, הפגישה הדרמטית התנהלה בהצלחה ומכאן יש להסיק:

לצרף לאמונה בה' גם השתדלות מעשית   כי אין לסמוך רק  על הנס !

ההפטרה:

 הושע,י"א- י"ב]

קטע מההפטרה:

"וְעַמִּי תְלוּאִים, לִמְשׁוּבָתִי; וְאֶל-עַל, יִקְרָאֻהוּ--יַחַד, לֹא יְרוֹמֵם.   אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל--אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם; נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי, יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי.   לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי, לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם:  כִּי אֵל אָנֹכִי, וְלֹא-אִישׁ--בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר.   אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ, כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג:  כִּי-הוּא יִשְׁאַג, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם. יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר; וְהוֹשַׁבְתִּים עַל-בָּתֵּיהֶם, נְאֻם-יְהוָה  

סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל; וִיהוּדָה, עֹד רָד עִם-אֵל, וְעִם-קְדוֹשִׁים, נֶאֱמָן.  אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ, וְרֹדֵף קָדִים--כָּל-הַיּוֹם, כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה; וּבְרִית עִם-אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ, וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל. וְרִיב לַיהוָה, עִם-יְהוּדָה; וְלִפְקֹד עַל-יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ.   בַּבֶּטֶן, עָקַב אֶת-אָחִיו; וּבְאוֹנוֹ, שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים.  וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ; בֵּית-אֵל, יִמְצָאֶנּוּ, וְשָׁם, יְדַבֵּר עִמָּנוּ.  וַיהוָה, אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת--יְהוָה, זִכְרוֹ.  וְאַתָּה, בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב; חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר, וְקַוֵּה אֶל-אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד..."

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חיי שרה - כיצד ידע אליעזר ששליחותו עלתה יפה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חיי שרה- כיצד ידע אליעזר  ששליחותו עלתה יפה?

מאמר מאת אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:






ציורי תנ"ך/ אברהם מבקש לרכוש קבר לשרה במערת המכפלה/
ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה מעפרון/ ציירה:

אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני - חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"[בראשית  כ"ד, ט"ו]

ציורי תנ"ך/ אברהם משביע את אליעזר לא לקחת אישה ליצחק מבנות הכנעני/

 ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם:"אלך" /ציירה אהובה קליין(c)

  ציורי תנ"ך/  יצחק  יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מגיעה לביתו של יצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו מתארת את שליחותו  המוצלחת של – אליעזר  עבד אברהם הזוכה לסייעתא דשמיא במציאת זיווג ליצחק בנו של אברהם:

"וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.  וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.  וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו.  וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ--לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ, אִם-לֹא.  וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.  וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי; הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ, לָלִין.  כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו, בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי--בֶּן-מִלְכָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ--גַּם-מָקוֹם, לָלוּן.  וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה.  וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה, בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי"

[ בראשית  כ"ד, י"ח- כ"ה]

השאלות הן:

א] מדוע אליעזר- לאורך כל הפרשה  מכונה בשם "עבד" ולא בשמו הפרטי?

ב] כיצד היה בטוח אליעזר- כי רבקה- היא הנערה המיועדת ליצחק?

תשובות.

עבד אברהם.

את התשובה ניתן להבין על ידי המעשה הבא: מעשה בשני תלמידי ישיבה שלמדו בישיבת "מיר" שבליטא, בתקופת לימודיהם בישיבה חלו במחלה קשה, הרופאים במקום לא מצאו מזור למחלתם, לפיכך הלכו הבחורים להתייעץ עם  המשגיח: רבי ירוחם, והוא שלחם אל אחד מגדולי הדור לשאלו כיצד ינהגו, אך בדרך הוטל עליהם  לגשת אל "החפץ חיים" הגר בראדין - כדי שיתברכו על ידי  צדיק  זה בברכה ואכן הם שמעו לעצת רבם ,תחילה הגיעו לראדין לקבל ברכה מה "חפץ חיים" ,אך בני ביתו הזהירו אותם שהרב , מרוב זקנותו המופלגת ,עלול להירדם  תוך כדי שהותם בחדרו, אכן הרב נרדם לכמה שעות ומתח רב עבר עליהם מחשש שעלולים להפסיד את הרכבת אל  הרב אשר  חייבים לקבל ממנו עצה לבעייתם, אולם בסופו של דבר ה"חפץ חיים" התעורר והם זכו לברכתו ואחר כך נסעו לאותו רב   אליו נשלחו - על ידי רבם בישיבה. הרב החכם הציע להם להתאשפז בבית החולים המקומי, אבל הזהיר אותם שבמידה ויזדקקו לניתוח- יסכימו שרק הרופא שנקב  בשמו- ינתח אותם בלבד!

שני הבחורים הגיעו לבית החולים, אך התברר כי הרופא שעליו המליץ גדול הדור אינו נמצא במקום. לכן הציעו להם לגשת לרופא אחר שלא הומלץ להם עליו.

אחד הבחורים  לא המתין  לרופא המיוחל וניגש לרופא שהיה באותו זמן שם ונותח , אך כעבור שלושה ימים, נפטר ואילו חברו המתין בסבלנות  לרופא המומלץ על ידי רבו,  נותח וכעבור זמן -שב לאיתנו והבריא ממחלתו.

ההבדל בין שני הבחורים היה: שהאחד ציית לרבו והשני לא!      מכאן ,כאשר מצייתים לרב ,אזי צדיק גוזר וה' מקיים! ואילו כאשר הציות אינו מוחלט  אין ערובה להצלחה.

הנמשל: אליעזר ציית לדברי אברהם ולתנאיו  כדי  להביא בת זוג ליצחק  , הוא ביטל את כל עצמותו - את האני שלו והוא נרתם להיות "עבד" לאברהם בנאמנות יתרה וכל  מעשיו נבעו מתוך  כוחו של אברהם - שהטיל עליו שליחות קדושה זו ולכן  הצליח!

משום כך קוראת לו התורה עבד אברהם ואילו שמו לא הוזכר לאורך כל שליחותו בפרשה .[ על פי ספר "ללמדך" מאת: הרב  מרדכי פרוינדליך זצ"ל]

אליעזר  הצליח בשליחות הזיווג ליצחק.

האגדה מספרת: ה' ציווה לשני מלאכים תפקידים: לראשון אמר: שילווה את אליעזר- עבד אברהם בדרכו וישמרהו .

לשני ציווה: שיזמן את רבקה  לפני אליעזר ברגע שיגיע על עין המים, המלאכים מיהרו חיש למלא את ציווי ה' וכאשר  יצא אליעזר לדרכו- שלח ה' ברקים ונגוהות וזיקים  -להאיר לו את הדרך והוא משתאה על כל המראות האלה וכאשר ניצב על עין המים אשר בחרן, הוא משתומם ושואל: כיצד עברתי דרך כה ארוכה ,אך ורק, במשך יום אחד? מיד הבין כי קיבל  סיוע אלוקי ואז החל מתפלל אל ה' שיעזור לו במציאת  נערה ישרה, אוהבת לעשות מעשה חסדים. מיד הופיע המלאך  והוציא אותה מביתה ללכת לעין המים , היא לקחה את כדה על שכמה והלכה למקור המים והנה המים עולים לקראתה אליעזר הבחין בכך וחשב: הבה אתבונן בנערה זו ובמעשיה ואדע מדוע המים עלו לקראתה?  ראה שהיא ניגשת אל ילד בוכה ושואלת לסיבת בכיו והוא עונה לה: כי נפצע ברגלו מאבן, מיד  רבקה טיפלה בו ושטפה לו את רגלו הפצועה ואף חבשה את פציעתו עם מטפחתה והייתה מרגיעה אותו ומציעה לו שישוב לאמו ובמהרה יתרפא. וכאשר  התרחקה רבקה מהמקום, פגשה באישה עיוורת שביקשה  שתלווה אותה לביתה ואכן רבקה  עשתה זאת במסירות רבה. כשחזרה התיישבה על סלע  לנוח ,לפתע הבחינה באליעזר והציעה לו לשבת ,מיד הלכה להביא לו מים  והוא הבין שרק נערה בעלת לב רחום כזה- ראויה ליצחק. לאחר שביקש ממנה מים נתנה לו לשתות מכדה ודאגה גם לגמליו ובעקבות זאת, העניק לה אליעזר תכשיטים - נזם ושני צמידים. היא  הציעה לו מספוא לגמלים וגם  מקום ללון, אז הבין אליעזר שזו הנערה המיועדת ליצחק והודה לאלוקים על כך.

רש"י מסביר: התכשיטים שהוענקו לרבקה על ידי אליעזר- היו  בהם סמלים רוחניים.

נאמר: "וייקח האיש נזם זהב בקע משקלו..." בקע= רמז למחצית השקל שעתידים בני ישראל לתרום עבור בית המקדש.

"שני  צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם" [בראשית, כ"ד, כ"ב]רמז לשני לוחות הברית.

עשרה= עשרת הדברות.

ומדוע רצה בעצם אליעזר  לרמוז על מחצית השקל?

התשובה לכך- לפי שרבקה סימלה את עמוד החסד והעולם הזה  עומד על שלושה דברים:

"על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים"

שני הצמידים המסמלים את לוחות הברית - כוללים שני  סוגי מצוות:

א] מצוות בין אדם למקום.

ב]: מצוות שבין אדם לחברו.

 מסתבר: כי מדרגתו של אדם בעניינים בן אדם למקום - מעידה גם על יחסו בין אדם לחברו, שהרי אם הוא ירא שמים, יכבד גם את רעהו. שכן שני  יסודות אלו קשורים זה בזה!

 הגאון  מווילנה  אומר רעיון מעניין על אליעזר: שלושה סוגי מושלים הוזכרו במשלי [ו, ז]

"לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל;    רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין-לָהּ קָצִין--    שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל".

קצין: מלמד תורה  ברבים  ומורה הוראה בישראל.

שוטר: תפקידו לכפות את קיום הדין באופן מעשי.

מושל- ממונה על מידות ,שלא יהיו גזל וחמס בעיר- שלושת התפקידים האלה היו כלולים אצל עבד אברהם.

לפי שנאמר:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ": [בראשית כ"ב, ב]

עבדו- שוטר.

זקן ביתו- קצין בחכמה.

המושל בכל אשר לו- משגיח על הכול. וזהו שאמר אברהם:  "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר".[שם בראשית ט"ו, ב]  "מֶשֶׁק"- ראשי תיבות- מושל, שוטר, קצין.- שהיו כלולים באליעזר. [ביאור הגר"א למשלי]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי אליעזר – עבד אברהם אשר  היה  מסור לאדונו - וגם אדם בעל מידות חשובות  וחכמה , הבין כי על פי כל הניסים  והאירועים שהתרחשו במהלך שליחותו, תפילתו  התקבלה  במרומים וזכה למצוא בסייעתא דשמיא את הנערה - בעלת החסדים רבקה  המיועדת ליצחק.

ההפטרה:
 מלכים- א, פרק א:
הנה קטע  מההפטרה:


" וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ, בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם, לוֹ.   וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה, וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּתְהִי-לוֹ סֹכֶנֶת; וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ, וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ.  וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְצְאוּ, אֶת-אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ, לַמֶּלֶךְ.   וְהַנַּעֲרָה, יָפָה עַד-מְאֹד; וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.   וַאֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר, אֲנִי אֶמְלֹךְ; וַיַּעַשׂ לוֹ, רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו.   וְלֹא-עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר, מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ; וְגַם-הוּא טוֹב-תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם.  וַיִּהְיוּ דְבָרָיו--עִם יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן; וַיַּעְזְרוּ, אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה.  וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא, וְשִׁמְעִי וְרֵעִי, וְהַגִּבּוֹרִים, אֲשֶׁר לְדָוִד--לֹא הָיוּ, עִם-אֲדֹנִיָּהוּ.   וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ, צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא, עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת, אֲשֶׁר-אֵצֶל עֵין רֹגֵל; וַיִּקְרָא, אֶת-כָּל-אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְכָל-אַנְשֵׁי יְהוּדָה, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.   וְאֶת-נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת-הַגִּבּוֹרִים, וְאֶת-שְׁלֹמֹה אָחִיו--לֹא קָרָא.  וַיֹּאמֶר נָתָן, אֶל-בַּת-שֶׁבַע אֵם-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ, כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן-חַגִּית; וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד, לֹא יָדָע.   וְעַתָּה, לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה:  וּמַלְּטִי, אֶת-נַפְשֵׁךְ, וְאֶת-נֶפֶשׁ בְּנֵךְ, שְׁלֹמֹה". 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)