פרשת שמות- רמז לגאולה
העתידית- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך / הכניסה למצרים- יעקב וכל פמלייתו מגיעים למצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה מלך מצרים- המלך החדש, ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "וכאשר יענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בנות יתרו ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוכבד מגישה את משה הקטן לבת פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה בדרך למצרים- לידו- ציפורה והבנים רכובים על החמור/ ציירה: אהובה קליין (c)
וכך התורה מתארת את שובו
של משה אל מצרים יחד עם ציפורה אשתו וילדיו:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים,
אֶת-נַפְשֶׁךָ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם
עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה
הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה,
אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים
אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; וַאֲנִי אֲחַזֵּק
אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם.
וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה
אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.
וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן,
לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן;
וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.
וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע,
לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן
דָּמִים, לַמּוּלֹת".
[שמות ד, י"ט-כ"ו]
השאלות הן:
א] מדוע הגיע העת
לשובו של משה למצרים?
ב] באיזה אופן שב
משה למצרים?
ג] מה הטעם לרצון ה' להרוג את משה בדרך לשליחותו החשובה?
תשובות.
משה שב מצרימה.
רש"י מסביר: הרי משה גדל במצרים, אך כאשר ראה שני עברים נצים הוא ברח ממצרים- למדיין, כפי שמתואר :
"וַיְהִי
בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא,
בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין
אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה
שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה,
רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ
שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ
אֶת-הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה
וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג
אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן
וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר".[שמות ד, י"א-ט"ז]
ומי היו אותם אנשים
נצים? התשובה: דתן ואבירם הם היו חיים, אלא שירדו מנכסיהם- והעני חשוב כמת.
לגבי העני- ההוכחה היא בפרשה זו, לפי שנאמר:
"כִּי-מֵתוּ,
כָּל-הָאֲנָשִׁים"[ נדרים
ס"ד]
רש"י מסתמך על
דברי חז"ל: "תניא: ארבעה
חשובים כמת, עני ,מצורע, סומא ומי שאין לו בנים.
לכן ,משה יכול לשוב
כעת למצרים- לפי ציווי ה' .
הרמב"ן מסביר: כי בהיות משה עדיין
במדיין –ציווה אותו ה' לשוב למצרים ואל יפחד שם
- כי מתו כל מבקשי רעתו.
ספורנו סובר: משה
יכול לחזור למצרים- לפי שמתו המלך ועבדיו- אשר בקשו להרגו כפי שנאמר:
"וַיְהִי
בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל- הָאֱלֹקים,
מִן-הָעֲבֹדָה". [בראשית ,ב, כ"ג]
האופן- בו
שב משה למצרים.
הכתוב מתאר:
"וַיִּקַּח
מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב,
אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ".
משה שב
מצריימה ,לוקח את אשתו- צפורה ושני בניו
הקטנים ,כשהם רכובים על החמור.
רש"ר מסביר : כנראה שלמשה הייתה בהמת משא
אחת בלבד שעליה חשב לרכב, אלא שעתה הרכיב את אשתו ואת ילדיו "על החמור"
והוא עצמו היה הולך ברגל עם המטה בידו.
רש"י מבהיר: כי החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק - עליו עתיד להתגלות גם מלך המשיח
שנאמר:
"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַים
הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר [זכריה
ט', ט']
רש"י מבסס את פירושו זה על פי
"פרקי דר' אליעזר"
"וַיַּשְׁכֵּם
אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו.."
[בראשית כ"ב, ג'] הוא החמור שרכב עליו משה
בבואו למצרים שנאמר:
ו"ַיִּקַּח
מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו.."
– הוא החמור שעתיד בו דוד לרכוב עליו" [כפי שנאמר בספר זכריה]
מוסיף רש"י
ואומר: הליכתו של משה למצרים מתוך מסירות
נפש ,מקורה באברהם אבינו וזוהי גם המסירות נפש שתביא את הגאולה העתידה.
רעיון מסירות הנפש המוליך והמביא את הגאולה-
נמשל לחמור שנושא על גבו את המשיח.
הכתוב מציין שמשה לקח
אתו את המטה האלוקים.
שמות רבה מסביר את הציווי אל משה:
"רְאֵה
כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה" מהם מופתים אלה?- זה המטה
שהיו כתובים עליו המכות- ראשי תיבות: דצ"ך, עד"ש, באח"ב "
"חזקוני" סבור: שהמטה נקרא בשם:" מַטֵּה
הָאֱלֹהִים"- מהטעם- שעדיין לא נקרא המטה
על שמו של משה- מפני שעד אותו זמן לא עשה בו נס.
בנוגע ללקיחת אשתו צפורה ושני בניו הקטנים-
מסביר
"חיזקוני": היות
והבנים עדיין היו קטנים הושיב משה את האם- ציפורה-תחילה ואחר כך את הקטנים בחיקה, אבל לגבי יעקב כאשר ירד למצרים, ובניו היו גדולים -לקח את בניו תחילה ואחר כך את הנשים ,שנאמר:
"וַיָּקָם,
יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו, עַל-הַגְּמַלִּים". [בראשית ל"א, י"ז]
,משה המשיך לבדו
למצרים שהרי מיד כאשר ה' פגש במשה, אז נימול בנו- אליעזר ובאותו מקום משה הניח
אותם והלך לבדו למצרים, ואילו כאשר נתרפא אליעזר ממילתו שבה ציפורה אל בית אביה עם שני בניה, כמו שכתוב:
"וַיִּקַּח,
יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ: אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר,
גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה".[ שמות י"ח, ב-ג]
רצון ה'
להמית את משה בדרך.
רש"ר [רבי שמשון
רפאל הירש ] שואל: כיצד יתכן שאחרי שהוטלה על משה משימת השליחות בהוצאת בני ישראל
ממצרים- שליחות כה נעלה, רצון ה' לפתע להמיתו?
הטעם לכך: היות ומשה התרשל מלמול את בנו, הרי משה יוצא למצרים כדי להיות שליח בהבאת הגאולה
לעם ישראל- עם שייחודו שעבר ברית מילה
וכעת משה בעצמו עומד להכניס לתוך עם ישראל
במצרים- את בנו הערל? לכן היה ה' סבור: שעדיף שמשה ימות מאשר יישם את שליחותו עם
דוגמא כה רעה.
גם רש"י סבור שהקצף של ה' כלפי משה – נבע
מהכעס עליו שהתרשל למול את בנו.
חז"ל [ במסכת
נדרים ל"א] סבורים: משה לא התרשל
בקיום במצוות המילה לבנו, אלא הוא ראה
את עצמו מחויב לגאולת ישראל, אילו
היה מל את בנו היה חייב להמתין שלושה ימים - עד שהקטן יצא מכלל סכנה ורק בתום זמן
זה, היה יכול עם שפחתו- לצאת לדרך. הוא הזדרז לקראת מילוי שליחות קודש זו.
אבל לאחר שה' ראה
שמשה השתהה בבית המלון ומנגד לא חשש משה לעקב את גאולת ישראל- אז נענש בעקבות
שלא מל כעת בנו.
ועדיין הוא צריך ללכת למצרים קיימת סכנה לילד.
רבי אליהו מזרחי :סובר שהמרחק ממלון זה עד
מצרים – היה יום אחד ובדרך כה קצרה – לא
היה קיים חשש לנזק לילד הקטן.
אבן עזרא מסביר: שהיה הצורך למול את אליעזר בדרך, אלא שאין למול את הילד
במקום סכנה .
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק :כי משה
היה נחוש ברמ"ח אבריו ללכת למצרים לגאול את עם ישראל- ויש בכך גם רמז לגאולה
העתידית לעם ישראל.
יהי רצון שנזכה במהרה לבוא גואל, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
[כדברי זכריה הנביא ח,י"ט]
