ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מביא מנחה ביום המשחו/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical  paintings by Ahuva Klein

The Choen brings a moderator on the day of the

anointing

"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ--עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד".

[ויקרא  ו, י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אהרון הכהן ומנחתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אהרון הכהן ומנחתו.

 שיר מאת: אהובה קליין.(c)

עת יום גדול

בו נמשח אהרון

לכתר כהונה זכה

עליו שורה שכינה.

עתה אוחז בידיו

מנחה צנועה במחבת

בצעדים מדודים פוסע

נפשו ונשמתו מכניע.

למלך מלכי המלכים

ממלא באהבה ציוויים

נזכר במן המדבר

לחם אבירים מהודר.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: צו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אש על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

Fire on the altar

 וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".

[ויקרא ו, א-ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו- "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" - מה פירוש?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו- "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ  תּוּקַד בּוֹ" – מה הפירוש?

 מאמר מאת: אהובה קליין.
 הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ סעודתם של אהרון ובניו בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)


 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"..וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".

[ויקרא ו',ב]/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה  זו פותחת,  בתיאור האש על המזבח, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ.."

[ויקרא  ו,א-ב]

 השאלות הן:

א] מהו קורבן עולה?

ב] מה המשמעות של האש על המזבח?

 תשובות

 קורבן עולה

קורבן העולה הוקרב בבית המקדש בקבוצת  הקורבנות :"קודשי קודשים"

יש וקורבן העולה היה – קורבן ציבור ויש שהיה משמש קורבן יחיד.

או כקורבן נדבה, או כקורבן חובה.

קורבן זה היה נלקח –מהבהמה –מהפרים, מהצאן- ממין זכר,  ומהעוף-  שני תורים או, שני בני יונה.

במצורף לקורבן העולה היו מקריבים נסכים, סולת בלולה בשמן אשר הקטירוה על אש המזבח ויין אשר היה נשפך על גג המזבח.

ומדוע קורבן זה נקרא: "קורבן עולה"?

על כך ישנם  שני פירושים:

א] קורבן עולה- לעומת שאר הקורבנות עולה כליל  ונשרף על המזבח ואין בו חלקים הנאכלים על ידי הכוהנים ,או הבעלים[בעלי הקורבן] ,פרט לעור הקורבן שניתן לכהן.

כמו שנאמר: "והכהן המקריב את- עולת איש, עור העולה אשר הקריב, לכהן יהיה"

[ויקרא ז, ח]

ב] לפי המדרש: שם זה של הקורבן- הוא בהשראת הפסוק: "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן" [יחזקאל כ, ל"ב]

משמעות הפסוק-מדובר במחשבות רעות של בני ישראל-המשכנעות לא  לקיים את מצוות התורה ,אלא להידמות לגויים ומעשיהם.

מכאן המסקנה: כי  קורבן עולה מכפר גם על הרהורי הלב.

"חידושי הרי"ם מסביר: קורבן עולה – נקרב בעבור הרהורי הלב, כידוע, כל  אבר  בגוף האדם יש לו  כיס לכסותו ולשומרו, העיניים – האדם יכול לעצום את עיניו מפני  מראות רעים. האוזניים- ניתן לאטום- מפני שמועות שליליות. באותו אופן ניתן לסגור את הפה ולהימנע ממילים אסורות., אך לא כן  לגבי הרהורים רעים בלב- קשה לעצור מחשבות רעות החודרות למוח האדם, מטעם זה, התורה משתמשת בלשון זירוז-

"צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.. "יש להשתמש בלשון זירוז- היכן שיש חסרון כיס.

בשער מאמרי רשב"י- מוסבר: המילה:"כיס" האות:כ'- מרמזת- על נשמה, האות י' מרמזת על- נפש, האות: ס' מרמזת על-רוח. והרהור עבירה עושה חסרון גדול ביסודות רוחניים אלה של האדם-יותר מהעבירה עצמה. כמו שאמרו רז"ל:"הרהורי עבירה קשין מעבירה! מכאן חסרון הכיס הנוצר בנפש, רוח ונשמתו של האדם – הדבר נובע מתוך הרהור שלילי. [ספר "מטה שמעון"]

חכמי המוסר מביאים משל יפה:

מעשה באדם שקנה תרנגולת שמנה  בתחילת השבוע ונתן אותה לאשתו על מנת שתשמור עליה לכבוד שבת , ביום השלישי בשבוע הוא קנה תרנגול שמן ונתן לאשתו כשניגשה האישה אל הכלוב בו שמרה על התרנגולת ורצתה להכניס את התרנגול גם לכלוב, לפתע הבחינה כי התרנגולת נהייתה כחושה מאד ונשאר בה עור ועצמות בלבד מהסיבה : ששכחה להגיש לה את מזונה. סיפרה זאת לבעלה, אמר לה: אם כך תשכחי גם לדאוג לתרנגול, ענתה לו האישה: אל תחשוש בדבר- כי התרנגול קורא ועל ידי כך  לא ניתן לשכוח אותו., אך התרנגולת שקטה ואינה קוראת- לכן שכחתיה. הנמשל: כשאדם רעב לאוכל- הגוף מאותת לו, אבל  הנפש, הרוח והנשמה אינם צועקים על חסרונם!

[בן איש חי על הפרשיות]

האש על המזבח.

 "אמר הקב"ה כל שהוא מעלה עצמו –כלומר מתגאה- סופו להישרף באש, שנאמר: "היא העולה על מוקדה".

דור המבול שזלזלו באלוקים - [איוב  כ"א] לפיכך נידונו באש ,לפי שכל טיפה שהוריד ה' על דור המבול היה מרתיח  קודם בתוך גיהנום.[מדרש תנחומא]

 וכך קרה לאנשי סדום [נאמר [בראשית  י"ט] :"וה' המטיר על סדום ועמורה גופרית ואש"

גם סנחריב  עלה באש, לפי שנאמר:

"עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן" [מלכים-ב, י"ט, כ"ב] ובהמשך נאמר שם:

"וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר" וכן נאמר:

"לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת, בְּמִשְׁמַנָּיו--רָזוֹן; וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד, כִּיקוֹד אֵשׁ".

[ישעיהו י,  ט"ז]

 וגם פרעה נענש, לפי שאמר: [שמות ה']: "מי ה' אשר אשמע בקולו, ועילה את עצמו ואמר [יחזקאל כ"ט] "לי יאורי ואני עשיתיני" – נענש לפי שכתוב :"ויהי ברד ואש מתלקחת" [שמות ט]

"שפת אמת" מסביר: יש מצב שהשלהבת עולה מאליה- בלב האדם על ידי התעוררות נפשו בראותו גודל חסדי אלוקים שעושה עם כל אחד ואחד- מתוך עם ישראל- בכל רגע ורגע. על ידי   כך מתעוררת המחשבה האמיתית באמונת הבורא- ומתוך התלהבות ,חשק ורצון - נשרפים כל המחשבות השליליות בדרך הזאת-   זו היא עבודתו של האדם  היום יומית- בה הוא צריך להתמיד- ביום ובלילה , באמצעות דרך זו- מסוגל האדם  להיות דבק באור התורה.

חכמים מספרים במסכת סוכה [דף כ"ה] להלל הזקן היו שמונים  תלמידים מתוכם שלושים תלמידים היו ראויים שהשכינה תשרה עליהם- כמו אצל משה רבינו, אך שלושים  תלמידים מתוכם היו ראויים שתעמוד להם  הלבנה - כיהושע  בן- נון, עשרים תלמידים היו בינוניים ,הגדול מכולם- היה יונתן בן עוזיאל, והקטן מכולם היה- רבן יוחנן בן  זכאי, אמרו עליו שלא הפסיק ללמוד מקרא, משנה ,גמרא, הלכות ואגדות.... ומאחר שהיה קטן מכולם כך היה גדול שבכולם ,ואילו יונתן בן עוזיאל כשהיה יושב ולומד תורה, כל עוף שהיה  מעליו- מיד נשרף. לעומת זאת אצל רבם של צדיקים אלה- הלל הזקן- לא היה העוף נשרף מעליו היות  והאש הייתה פנימית אצלו ולא נראית  לעין האדם.[שפת אמת"]

האדמו"ר  רא"מ מגור היה אומר על עניין זה:

 אצל משה רבינו היה "מסווה" הוא היה מסתיר את קרני האור שעל פניו  בתוך ליבו כך שהאש הפנימית לא הייתה  מתגלה לעין בחוץ וכשהיה מניח ידו על מצחו היה  מיד נראה כאדם פשוט  ורגיל.

 הרמב"ן סבור: כי הכוהנים מצווים על כך בקיום האש כמו שכתוב:

"וביער עליה הכהן עצים" וכאן יש ציווי אל הכוהנים שיערכו   הרבה עצים כדי שהאש תוקד תמיד- גם ביום וגם בלילה והוזהרו שלא  תכבה האש לעולם ואם חלילה הם התעצלו והאש  כובתה עברו על מצוות לא תעשה. משום כך אומרים חכמים: כי הייתה מערכה שנייה לקיום האש על המזבח.

 ורבותינו [תורת כוהנים] יש כאן אזהרה גם לכל אדם ,כל  מי שהיה מכבה את האש עובר על לא תעשה ואפילו אם כיבה רק גחלת אחת- נענש בן אם כיבה את הגחלת בראש המזבח ובין אם הוריד אותה למטה וכיבה אותה שם.

 במקרה זה  [על פי הרמב"ן]  אותו אדם- עובר רק  על מצוות לא תעשה- אחת.

 רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש מבהיר:

 משמעות האש  היוקדת בראש המזבח- לקיים את התורה בכל תחומי החיים. הן כעם והן כיחיד לעם ישראל.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק.

יש אש רעה- כעונש על החוטאים- אש השורפת את הרוע ,אך יש גם אש טובה - היא אש אשר עולה מאליה- אש ההתלהבות בקיום התורה- הלכה ולמעשה- עשיית המצוות מתוך רצון  ושמחה- יומם וליל והאידאלי הוא- לעסוק בתורה באופן  של ענווה- כדוגמת הלל הזקן ומשה רבינו ויש להתרחק ממידת הגאווה.

יהי רצון שיתגשמו דברי הנביא ישעיהו:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו ,י"א, ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אש/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אֵ֗שׁ

שיר מאת: אהובה קליין ©

יש ומתלקחת  אש גאווה

מעלימה כל חלקה טובה

משורשים רעים נובעת

בנפש האדם  צומחת.

כשיח דרדר קוצני

מתרברב- נטול  פרי

כבול באזיקי דמיון

חיש יורד לטִמְיוֹן.

כפרעה מלך מצרים

נענש באש ומים

סנחריב  ניסה  מצור בירושלים

מלאך היכהו בשליחות שמים.

טובה היא אש התורה

יומם וליל מפיצה אורה

מתוך המעמקים עולה

כמגדלור מרוממת  מתעלה.

 הערה: השיר בהשראת  פרשת  צו [חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה לוקח את שמן המשחה אל המשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [ציור לפרשת צו]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויקח משה את- שמן המשחה וימשח את- המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אותם"
[שמות ח,י]

 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו- במה מועילה הזריזות לאדם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו - במה מועילה הזריזות לאדם?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 פרשה זו מפרטת את שמות הקורבנות שהוזכרו בפרשת ויקרא, אך בסוף הפרשה התורה מתארת לנו בפרטי פרטים את הטקס המיוחד בו משה מקיים את  ציווי ה' - הקדשת אהרון ובניו לעבודת הקודש - במשכן.

כפי שהכתוב  מתאר: "וידבר ה' אל משה לאמור: קח את אהרון ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האלים ואת סל המצות: ואת כל- העדה הקהל אל פתח אוהל מועד: ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו ותיקהל העדה אל פתח אוהל מועד" [ויקרא, ח, א- ה]

ובהמשך התורה  גם מתארת את משה לוקח את שמן המשחה אתו: "ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אותם: ויז ממנו על- המזבח שבע פעמים.. ויצוק משמן המשחה על ראש אהרון וימשח אותו לקדשו.."[שם ח, י- י"ב]
ציורים מתוך הפרשה:

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים במים/ציירה: אהובה קליין [שמן על בד] (c)

ציורי תנ"ך/ משב חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים סועדים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

השאלות הן:

 א] מה הקשר בין זריזות לציוויי המצוות?

ב]  הקהלת העם בזמן הכתרת הכוהנים מול פתח אוהל מועד, מדוע?

ג]  מה היה תפקידו של שמן המשחה שלקח אתו משה אל המשכן?

 תשובות.

 הקשר בין זריזות לציוויים.

 רש"י אומר: כי המילה :"צו"- משמעותה- לשון זירוז ,מיד ולדורות ורבי שמעון אומר : במקום שיש חסרון כיס - שם יש צורך בלשון זירוז.

אלא שבימינו כאשר אין בית מקדש - אזי על ידי התעסקות בלימוד תורת הקורבנות - נחשב כאילו  הוקרבו  הקורבנות ממש, כפי שנאמר בגמרא: "מאי  דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת.." [מסכת מנחות  קי, א]

ראיתי הסבר יפה של הרב אליהו שלזינגר בספרו :"אלה הדברים": אחרי חורבן הבית שאין באפשרותנו להקריב קורבנות, יש לנו שני תחומים:

א] השרשת האמונה בה' והתרחקות  מעבודה זרה.

ב] עצם לימוד תורת הקורבנות נחשב ללומד כאילו עלה בידו להקריב את הקורבן. והרי  תפקיד הכוהנים היה להורות לישראל, כפי שכתוב: "יורו משפטיך ליעקב.." [דברים ל"ג, י] ועוד נאמר: "כי  שפתי כהן ישמרו דעת.."[מלאכי ב, ז], יוצא ,אפוא - שעל ידי כך שהכוהנים ילמדו את העם  דעת ותורה - הם יגרמו לכך שעם ישראל לא יחטא וילך בדרך הישר וכתוצאה מכך הם לא יצטרכו להביא קורבנות, הדבר עשוי  לפגוע בכוהנים מבחינה כלכלית- היות ולא יהיה להם מהקורבנות רווח, דבר זה עלול להשפיע עליהם –שיסרבו לעסוק בתפקידם- היינו  - הוראת התורה. לכך התכוון רבי שמעון להגיד: כי  משמעות המילה: "צו" לשון זירוז מיד ולדורות במקום שיש בו חסרון כיס, וזאת מהטעם שמקור מחייתם של  הכוהנים הוא מהקורבנות- שהם מוקרבים ככפרה על חטאים- לכן ישנו  את הציווי לכוהנים, למרות חשש זה-  להמשיך  להורות את דברי התורה - זוהי ההלכה.

הצורך להקהיל את העם.

 ה' מצווה למשה להקהיל את העם מול אהל מועד בזמן הטקס המיועד להכתרת הכוהנים. רבינו בחיי מסביר: כי עצם עניין התקהלות כל העם- מעשה נס היה. "וזה אחד מן המקומות שהחזיק המעט את המרובה"

מצב דומה  התרחש במעשה  מי המריבה, שנאמר: "וייקהלו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע"[במדבר כ,י'] ונאמר במדרש: כאשר ה'  ציווה את משה להקהיל את העם, אמר משה אל ה': כיצד אני יכול לאסוף שישים ריבוא אנשים ושישים ריבוא בחורים- כיצד באפשרותי לאוספם אל מול פתח אוהל מועד? ענה לו הקב"ה: על זה אתה  מתפלא? הרי השמים בשבילי הם כדוק- [ככיסוי], שאני  מתחתי אותם מסוף העולם ועד סופו, כפי שנאמר: "הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת"[ישעיהו מ] וגם במעמד הר סיני  נגלה הקב"ה לעיני עשרים ושניים אלף מרכבות של מלאכי השרת. כפי שכתוב: "רכב אלוקים ריבותיים  אלפי שנאן,.." [תהלים ס"ז] ובהר סיני התרחש נס: שהקב"ה  היה אומר להר להתרחב כדי לקבל את בני האמונים [מקבלי התורה] וכאשר בני ישראל עברו את הירדן- נכנסו כל בני ישראל בין שני בדי הארון ,שנאמר: "ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה' אלוקיכם"  [יהושע ג] וגם לעתיד לבוא כל הדורות שיצאו מהאדם הראשון עד תחיית המתים יהיה להם מקום, לפי שעתיד ה' להרחיב את ירושלים, כפי שנאמר: "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותיך" [ישעיהו נ"ד]   ועוד נאמר:" ורחבה ונסכה למעלה  מעלה"  [יחזקאל מ"א]

אור החיים מסביר: יתכן שכאשר עם ישראל ראו איך משה מכתיר את אהרון ובניו  לכוהנים התקהלו בעצמם לראות את הדבר. או שקרה כאן נס שהמקום  החזיקם על פי המדרש.

תפקיד שמן המשחה.

שמן המשחה היה מיועד לסוך בו את המשכן וכליו – כדי להקדישם לעבודת הקודש ,   שמן זה נעשה על ידי משה בכבודו ובעצמו, לאחר שנצטווה על כך, כפי שנאמר : " וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]

הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו  שהשמן שמשה עשה הוא  קיים לנצח  כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א]  "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה  ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו  להידמות לתכונותיו- כי הוא  היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים [קל"ב, י"ז]: "ערכתי נר למשיחי"   ולכן  משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.

וממקור זה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש  כמו השמש, ולכן  ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש - למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה  את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו  רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו  12 לוגים [שמות ל, ל"א]

אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על  זר ונכרת מעמיו"  כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר. 

 לאור האמור לעיל , ניתן להסיק כי, כשיש חסרון כיס - יש  "צו"  שהוא לשון זירוז.

ואכן נראה שמשה  קיים את כל הציוויים  שנצטווה בנאמנות ובזריזות ובכך שימש דוגמא אישית לכוהנים ולכל עם ישראל ,מכאן נלמד כמה מועילה  מידת הזריזות אצל האדם- הן מבחינה גשמית  והן מבחינה רוחנית, ויפים הם דברי רבי יהודה בן תימא האומר: "הווי עז כנמר וקל כנשר וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" [מסכת אבות ה, כ]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה מקיים ציווים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה מקיים ציווים

שיר מאת: אהובה קליין. ©

 

עת שמע משה הציווים

 בדבר טקס המילואים

חיש שינס מותניו

לאוהל מועד החיש צעדיו.

 

בידיו שמן המשחה

תכלית נשגבה  ושמחה

מעשה ידיו להתפאר

יצירתו לנצח תישאר.

 

שמן  נדיר בהרכבו

 על פי הוראות בוראו

סגולותיו לקדש הכלים

 משכן ,כוהנים ומלכים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת צו[חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)