פרשת
מטות מסעי - במה חטאו בני גד וראובן?
מאת: אהובה קליין.
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מסע במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נחלתם של בני גד וראובן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פינחס הכוהן נלחם במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה קוצף על ראשי הצבא/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
אחד הנושאים שבפרשה:
שאיפתם של בני גד וראובן להתנחל בעבר- הירדן וזאת בעקבות ראייתם את המקום - הנראה להם מתאים למטרותיהם.
כפי שהכתוב מתאר: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי
רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר,
וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד,
וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי
הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן
וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן.
הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל--אֶרֶץ מִקְנֶה,
הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה.
וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ--יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת
לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה:
אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן". [במדבר ל"ב]
השאלות הן:
א] מאין היה לשבטי גד וראובן - מקנה רב ?
ב] איזו ראייה הייתה לשני שבטים אלה ?
ג] במה
חטאו ?
תשובות
"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם
מְאֹד"
דעת
מקרא מסתמך על דברי אונקלוס ומסביר: כי בעקבות מלחמת מדיין הייתה חלוקת שלל וגדל המקנה מאד בקרב
שבטי ישראל, לכן החלוקה הייתה על פי
הכללים בתקופת דוד המלך : "וַיֹּאמֶר דָּוִד: .... כִּי
כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים--יַחְדָּו
יַחֲלֹקוּ". [שמואל-א, ל,
כ"ג- כ"ד] וניתן להסיק: כי שבטים אלה שהיו מתמסרים במיוחד בגידול המקנה
רכשו מקנה רב משאר השבטים.
יש לציין, כי רק כאן
בפסוק זה – מופיע תחילה שבט ראובן מהטעם שראובן הבכור, אך במהלך יתר הפסוקים מופיע
תחילה, דווקא שבט גד-כי יתכן שהם היו עשירים יותר וגם גיבורי חיל משופעים בהשראת ברכתו
של משה: "
וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד:
כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף- קָדְקֹד". [ דברים ל"ג, כ]
הרמב"ן טוען: כי שבט גד מופיע בהמשך תמיד בראש, היות והם העלו את הרעיון של
ההתנחלות בעבר הירדן וגם ניהלו משא ומתן
בעניין זה עם משה.
הנציב מוולוז'ין [רבי נפתלי צבי יהודה ברלין] מסביר: מדוע דווקא שבט גד היו המובילים
בהצעת ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי,
בפנייתם אל משה- הרי כתוב: "וּמִקְנֶה
רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד", לכן צריך לשים את
הנקודה אחרי השם "לבני ראובן, וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד". מכאן ששבט גד היה עשיר יותר בצאן ובקר משבט ראובן, לכן היו
זקוקים לשטחי מרעה נרחבים.
הראייה של
בני גד וראובן.
החכם באדם- שלמה המלך
מסביר:
"נַחֲלָה
מבחלת [מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ".[ משלי, כ, כ"א]
על פי "מצודת דוד":
בחירת נחלה מתוך בהלה-חיפזון- ללא שיקול
דעת- סופה שאין בה ברכה!
לעניות דעתי, ראייתם של שבט ראובן וגד
הייתה שטחית - זה היה מבט חומרי - אל עבר
הירדן- מקום פורה עשיר במים ובצמחיה מתוך התרשמות שהמקום מתאים לצרכיהם- היינו -לצורך
מרעה הצאן שלהם –זה היה מבט גשמי ,ללא
נגיעה רוחנית.
הדבר מזכיר את לוט
המתבונן על אזור סדום ומתרשם מהמקום מבחינה חומרית .
כפי שהכתוב מתאר: " וַיִּשָּׂא- לוֹט אֶת-עֵינָיו,
וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת
יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה
צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת
כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן",[בראשית
י"ג, י -י"א]
אין הוא מתעמק בטיב החברה השוכנת שם ,אינו חושב על עתיד חינוך
ילדיו , לכן התוצאה הייתה הרסנית ולוט
איבד בסופו של דבר את אשתו ונכסיו.
אחד הפרשנים האחרונים
מתאר את ההבדל בין אברהם שהיה לו מקנה רב לבין שבטים אלה. אצל אברהם נאמר: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד
בַּמִּקְנֶה" [בראשית י"ג,
ב]- הכתוב הקדים את אברהם למקנה, ואילו כאן הכתוב הקדים את המקנה לשמות השבטים:
"וּמִקְנֶה
רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד...."
מכאן שבני גד וראובן -
הקדימו את דאגתם לגדרות הצאן ולא לדאגה על ילדיהם, לא כן אצל אברהם, מכאן שהייתה
להם הסתכלות חומרית לחלוטין על אזור עבר
הירדן.
חטאם של
שבטי גד וראובן:
על פי רוב הפרשנים
חטאו בני ראובן וגד בארבעה חטאים עיקריים:
א] השתעבדות מופרזת
לחומריות.
ב] פרישה מן הציבור.
ג] חוסר התחשבות תורנית בשאלת ארץ ישראל.
ד] מאיסה בארץ חמדה.
רבינו בחיי מביא מדרש: כאשר העושר בא משמים- ,
היינו -מרצונו של ה' , הוא מתקיים, אך כאשר אינו בא משמים- אינו מתקיים, ידועים
לנו שני עשירים: האחד קורח מישראל והשני –המן
שהיה מתוך הגויים- המשותף לשניהם: כי אבדו מן העולם, היות ומתנתם לא הייתה משמים,
אלא היו חוטפים את הממון לעצמם- כלומר חושבים שכל העושר בזכותם וכוחם הבלעדי. בדומה
לכך בני גד וראובן - היו עשירים גדולים, חומדי ממון והיו מוכנים להתנחל מחוץ
לגבולות הארץ ופרשו מן הציבור, וכל זה
למען רכושם , לפיכך בזמן הגלות- הם גלו תחילה , כפי שנאמר: "וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי,
וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה" [דברי
הימים א]
עוד נאמר: "כִּי לֹא מִמּוֹצָא
וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים". [תהלים כ"ה, ז]
ההסבר: כי העושר אינו
בא לא ממדבר ולא מהרים ולא מזה שהאדם מסתובב במדבריות ומתאמץ יתר על המידה,, אלא
העושר בא מהקב"ה - שהוא הנוטל ממנו של זה ומעבירו לאחר. כפי שכתוב: "כִּי
אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים".[שם ע"ה, ח]
ומדוע נקראים: "נכסים"
? מפני שנכסים מזה ונגלים לזה. חנה אמרה: "יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל
אַף מְרוֹמֵם". [שמואל-א, ב, ז]
ה"כלי יקר" מבהיר: ששבטים אלה בטחו בכוחם ,אך יש ללמד מעט זכות עליהם, לפי שרצו לרכז את המקנה
שלהם סמוך לגבול עם האויבים, מתוך מחשבה שאם האויב ינסה להילחם בהם, יפגע תחילה
בצאן ובינתיים יצליחו למלט ולהציל את הטף
שלהם - אשר יבנו להם ערים במרכז, אך משה לא אהב רעיון זה, לפי שהוכיחם שאינם בוטחים בקב"ה! והציע להם
להפוך את תכניתם: את המשפחות לרכז סמוך לגבול ואת הצאן במרכז- כדי להוכיח לכולם
שהם בוטחים בתשועת ה' ובכך להשפיע על
אחיהם שגם הם יבטחו בה' .
ר' שמחה ויטל מקלם אומר: כי חמדת הממון - היא אבי החמדות והתאוות- בדומה למחלה שבתחילתה
אין לחזות את ממדי התפשטותה- ממגרעת זו חשש משה ולכן כינה אותם: "תרבות אנשים
חטאים"
לסיכום, לאור האמור לעיל: למרות שישנם פרשנים הרואים בבני גד וראובן נקודות
זכות, הרי רובם טוענים, כי בני גד וראובן,
טעו במטרתם ודרכיהם וההוכחה לכך שהם גלו
מנחלתם תחילה ובסופו של דבר איבדו את נכסיהם.
