יוסף כדגם להצלחה/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוסף - כדגם  להצלחה בחיים - בעין התנ"ך.

מאת: אהובה קליין.

כל אדם באשר הוא- שואף להגשים את מטרותיו ולהצליח בחיים, השאלה היא: האם ישנה  נוסחה - לפיה ניתן לממש  שאיפות אלה?

תשובה לכך, ניתן למצוא  בספר הספרים .אחת הדוגמאות הבולטות : יוסף בן זקוניו של יעקב , אשר הצליח לנסוק לפסגת ההצלחה למרות הייסורים והקשיים הרבים שעבר במהלך חייו.

ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות לפרעה לעיני החרטומים/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשנים מסבירים - מהו המתכון להצלחה זו:

על פי רש"י: אחת  הסיבות להצלחת יוסף הייתה מהטעם: ששם ה' היה תמיד  שגור בפיו.

רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר: כי התורה  רוצה לציין את גודל צדקותו שגם כאשר היה במצב שההצלחה האירה לו פנים - לא שכח את הקב"ה.           בנושא זה אמר בעל "החפץ חיים": כי בברכת החודש בכל שבת "מברכין" אנו מבקשים מבורא עולם – "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא" ושוב  חוזרים ומבקשים : "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים"- השאלה היא: מדוע אנו מבקשים על יראת שמים פעמיים באותה תפילה? הטעם הוא: שלאחר שאנו מבקשים יראת שמים, אנו מבקשים: "חיים של עושר וכבוד" אך כאשר האדם סופג את העושר והכבוד- אז לא נשאר הרבה מיראת השמים הראשונה שה'  העניק לו - ועל כן הוא צריך לבקש שנית חיים של אהבת תורה ויראת שמים.

ה"כלי יקר" מסביר: כי במשפט:" וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי".   המילה "ויהי" מופיעה שלוש פעמים- וזאת מהטעם שיוסף עלה שלוש מדרגות ואחר כך גם אדונו נתן לו שלושה מיני ממשלה בהתאם לתוספת  ההצלחה שראה ביוסף.

בשלב ראשון ההצלחה הייתה דבוקה רק ליוסף ,בשלב שני הצלחת יוסף גרמה גם להצלחת אדונו ובשלב שלישי- ההצלחה התרחבה גם לבני ביתו של אדוניו.

לכן יוסף מצא חן בעיני  אדוניו והוא הפך אותו  לפקיד על  כל בני ביתו. הוא הבין שכל ההצלחה שהגיעה אליו ולבני ביתו בזכות יוסף והצלחתו.

רבינו בחיי אומר על המילים: "וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי," -  המשיל הכתוב את יוסף לארון הברית לפי שכתוב:  " וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם, הַגִּתִּי--שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-עֹבֵד אֱדֹם, וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ. [שמואל- ב, ו, י]

הברכה שרתה בבית אדונו  של יוסף: בבית- בממון וכלים נאים וגם בשדה בתבואות, פירות ונטיעות.

הרב  שמשון רפאל הירש טוען :האחים המבוגרים של יוסף שחיו בבית אביהם ומשפחתם, לא נזקקו  לקרבתו המיוחדת של ה', אך יוסף בהיותו מרוחק ומנודה אשר גלה לסביבה זרה , היה זקוק לדאגתו ושמירתו המיוחדת של ה' ,לכן תמיד היה קרוב אל ה' ובמחיצתו וכך זכה  להיות איש מצליח ,עם כל זה היה צריך לעבור ניסיונות – כדי לעוררו ולטהרו מהחולשות הגשמיות שהיו דבוקים בו במצבים שמחים יותר.

אין זה פלא שה' היה עם יוסף וזאת  - מפני שגם יוסף היה עם ה' וכאשר מטרותיו של אדם רצויות בפני מטרות ה' אזי ה' מסייע לאדם בהשגת מטרותיו.

רש"ר מסביר: כי המילה: "צלח"- היא דומה למילה :"סלח"- הסליחה מתירה את הקשר של החטא ומאפשרת התקדמות אל עבר המטרות של האדם ,לכן גם המילה: "צלח"  -משמעותה: התגברות על  המכשולים  והתקדמות  אל עבר המטרות בחיים.

הכתב סופר מבאר [בהקדמת דברי הגמרא, שבת ל ]- כי אין השכינה שורה, אלא  מתוך שמחה, הקב"ה מתרחק מאנשים כעסנים ומתקרב אל אנשים שאמונתם חזקה ויציבה ומבינים שגם אם עוברים ייסורים בעולם  הזה- הכול  לטובה.

לכן גם בזמן שיוסף היה  נתון בצרה – ה' השרה את  השכינה עליו, מדוע? כי תמיד  היה בשמחה ואיך היה שרוי בשמחה בזמן צרה? זאת  מי שהחשיב את עצמו לאיש מצליח וידע בוודאות שמאת ה' הייתה זאת- כדי להטיב את  אחריתו וקיבל הכול באהבה ושמחה ,לכן ה' השרה עליו את שכינתו וכך זכה לצאת מבית האסורים טרם עת.

כל הצלחתו של יוסף נבעה מאמונתו החזקה בבורא עולם - שהכול לטובה והשמחה שהיה שרוי בה - גרמה לו - שהשכינה תשרה עליו בכל צעד ושעל ותגרום לו להצליח והברכה שהייתה שרויה עליו  עברה גם לאדוניו ובני ביתו כפי שכתוב: "וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה".

 יפים הם דברי דוד המלך והולמים גם את יוסף:

"וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל- פַּלְגֵי- מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". [בראשית, א, ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף בר במצרים -על פי עצת יוסף/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף בר במצרים לעיני יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings

                                        

Collecting grain in Egypt

 

"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר"

 [בראשית מ"א, מ"ט]. 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

השגחה פרטית/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

השגחה פרטית - בעין המקרא.

מאת: אהובה קליין .

פעמים , האדם מתכנן תכניות, אך, לא תמיד- הן יוצאות לפועל, חל שיבוש בתכנון והכל משתנה.

על כך אמר החכם באדם: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם". [משלי י"ט, כ"א]

מכאן: כי הקב"ה הוא השולט על העולם ,בכלל ובפרט והכל מתנהל בהתאם לרצונו ולשיקוליו.

ניתן למצוא על כך דוגמאות רבות בתנ"ך.

אדם וחוה ודאי שיערו לעצמם- כי כל חייהם ישכנו בגן עדן, אך בעקבות חטאם הכול השתבש ,הם גורשו משם ונענשו בעונשים המשפיעים לדורות.

יוסף נשלח לראות את שלום אחיו בשדה על ידי אביו יעקב וכאשר סיפר להם את חלומותיו תגובתם הייתה:

".. הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".[בראשית ל"ז, ח]


ציורי תנ"ך/יוסף רועה את צאן אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

אחי יוסף  פעלו רבות  לסכל את תכניותיו וחלומותיו על המלוכה.

אך אלוקים רצה אחרת ובסופו של דבר- יוסף הגיע לגדולה במצרים- בתור משנה למלך! כפי שהתורה מתארת לנו: " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל- צַווָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.[שם , מ"א, מ"א]

גם בפרשת בלק

מתוך מה שהכתוב מתאר: החל מרצונו של בלק לקלל את ישראל , שליחת השליחים פעמיים אל בלעם, נס כושר הדיבור של האתון- ניתן ללמוד: כי ישנה השגחה פרטית על כל בריה ובריה בעולם .כמו שנאמר במסכת אבות: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה - דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין" [אבות  ב, א]

מכאן ,שיש השגחה פרטית בעולם והקב"ה רואה ושומע הכול ,כל דבר נכתב בספרו ואינו שוכח , לכן  ניתן להסיק: כי הקב"ה שולט על כל פרט והוא אשר מנהל את העניינים בעולם וכאשר הדברים אינם לרוחו, הוא פשוט משנה את המהלכים בעולם לפי רצונו .

קורח ואנשיו ניסו לחלוק על שלטונם של אהרון ומשה , בסופו של דבר  נבלעו על ידי האדמה.

כשבני ישראל יוצאים ממצרים והים נבקע לשניים ,המצרים רודפים אחריהם, אך הם טובעים בים, כי התוכנית האלוקית הייתה להוציא את ישראל  ביד רמה.

ציורי תנ"ך/ שאול מנסה להרוג את דוד/ ציירה: אהובה קליין (c)

שאול מנסה להרוג את דוד אך לא מצליח, כי הדבר בניגוד לרצון ה'.

"וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא".  [שמואל א, י"ח ,י]

דוד המלך אומר בתהלים: "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה:" [תהלים  קל"ט, י"ב]

כלומר- ישנה השגחה פרטית ולא ניתן להימלט מזה גם בחשכה.

לסיכום, עלינו להתחזק באמונה ולדעת כי הקב"ה בכבודו ובעצמו משגיח באופן פרטי על כל פרט ופרט בעולם והכול מתבצע בהתאם לרצונו הבלעדי.

יהי רצון ויתגשמו דברי הנביא: "כל- כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאיתי נאום ה' "  [ישעיה נ"ד, י"ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך-[טריפטיכון]- יוסף מצליח במצרים,מתעלה וזוכה למות שבע ימים/ ציירה: אהובה קליין(C)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך, יוסף מצליח, מתעלה  במצרים וזוכה למות שבע ימים/ ציירה: אהובה קליין (C)

Biblical paintings by Ahuva Klein-

Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- יוסף בימיו האחרונים - הישגיו ובקשתו./ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי - יוסף בימיו האחרונים - הישגיו ובקשתו.

מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

יעקב מברך את בניו  טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/ "בן פורת יוסף בן פורת עלי- עין בנות צעדה - עלי- שור"/ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך /יוסף מרגיע את אחיו:"ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה.."

/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

פרשת ויחי מסיימת בתיאור ימיו האחרונים של יוסף בהגיעו לגיל מאה ועשר שנים, כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.  וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף. 

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן -הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.  וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם". [בראשית נ', כ"ב-כ"ו]

השאלות הן:

א] מה זכה יוסף - במצרים?

ב] את מי השביע יוסף להעלות את עצמותיו  לארץ ישראל?

תשובות.

זכייתו של יוסף.

הכתוב מציין כי יוסף זכה לחיים ארוכים:" מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים".  בחייו -זכה לראות גם את צאצאיו.

רבינו בחיי מסביר:  יוסף ראה  לאפרים בנים - מדור רביעי, ולמנשה ראה בנים מדור שלישי,

הכוונה: שראה מזרע אפרים בנים דור  רביעי, ועל כך קיבל יוסף רמז בברכת אביו: שיהיה אפרים לגוי גדול ועצום בהרבה יותר ממנשה, כפי  שיעקב אמר ליוסף: "וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא- הַגּוֹיִים". [בראשית מ"ח, י"ט]

דברים אלה אומר יעקב ליוסף כתשובה בעת ששיכל את ידיו ושם את יד ימינו על אפרים הקטן ואת יד שמאלו על ראש מנשה, כפי שהכתוב  מתאר: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר.  וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף, וַיֹּאמַר:  הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק--הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה.  הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.  וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי:  כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ.  וַיְמָאֵן אָבִיו..." [בראשית מ"ח י"ד-י"ט]

מהמילה: "גם" אנו לומדים: כי בני אפרים ובני מנשה – גדלו וחונכו  בבית יוסף. מעיר כאן רבינו בחיי הערה מעניינת לגבי הנאמר: "בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה" הכוונה לגלעד בן מכיר בן מנשה -  זקנן של בנות צלפחד- זאת להוכיח- כי יוסף הצדיק גידל בביתו צדיקים שמהם יצאו  בנות צלפחד  שהיו ידועות: כחכמות וצדקניות .

רש"ר מסביר: כי יוסף זכה לראות נינים מאפרים וממנשה ראה  נכדים. אפרים התפתח מהר יותר.

לעניות דעתי: המביט על דרכו של יוסף הנדחה על ידי אחיו , מתגלגל  למצרים ואף מגיע לשפל המדרגה בתקופת היותו בבית האסורים ובתום כל ייסורים אלה - הוא יוצא מבדידותו ונעשה אדם חשוב במצרים - זוכה לכבוד רב מפרעה מלך מצרים המתפעל מחכמתו: "וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". [בראשית  מ"א, ל"ז] על מצב  זה –שהוא בגדר נס ממש, אומר דוד המלך: "וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה".[תהלים ל"ז, ל"ט]

אדם דוגמת יוסף הצדיק ,אשר לא הפסיק לבטוח בה' לאורך כל הדרך ואף הדגיש זאת לפרעה:

" וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי:  אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה". [בראשית מ"ט, ט"ז]

בסופו של דבר, נעשה - משנה למלך- זכה לאריכות ימים וזכה גם להיות מוקף בנכדים ונינים לעת זקנתו - אין זכיה גדולה מזו.

יוסף משביע.

רש"ר  אומר על המילים: " וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר.."יוסף השביע אותם- לא כאחיו- אלא כ"בני ישראל" והכוונה: ששבועה זו תחייב את הדורות הבאים. אין זו עזות מצח לבקש את הדבר מאחיו- הרי הם הורידהו למצרים ולכן בהחלט היה רשאי יוסף להטיל על אחיו תפקיד זה ובנוסף לכך -חובה זו הייתה עשויה להוות בטחון מוחלט שבו יוכלו להמתין בסבלנות רבה לשובם אל ארץ כנען.

רבינו בחיי אומר: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כי היה ראוי שהכתוב יציין שיוסף השביע את אחיו, אלא מלמד שיוסף השביע לכל מי שהוא  מבני ישראל וגם הדורות הבאים ולכן משה רבינו שידע זאת השתדל והעלה את עצמותיו- כי חשש לשבועתו של יוסף כפי שנאמר:

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".[שמות י"ג, י"ט]

בעל הטורים סובר : שיוסף לא השביע את בניו, [נאמר במכילתא בשלח, י"ג, י"ט] ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו ולא את בניו?" לפי שאמר להם: בשכם לקחתם אותי ושמה  תחזירוני"

ולפי המדרש: יש אומרים שהשביעם שלא ידחקו את הקץ ,לפי שיוסף ידע את הקץ כי יעקב גילה לו.

לעניות דעתי, הרי יעקב- אבינו השביע את יוסף שיקברהו בארץ כנען, כפי שסיפר יוסף לפרעה: "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי—וְאָשׁוּבָה.." [שם נ', ה] מכאן שליוסף הייתה דוגמא  אישית מאבותיו שנקברו בכנען - ועל כן  הדבר מתבקש שגם הוא ,בלכתו בדרך אבותיו - שאף להיקבר בכנען.

לסיכום, לאור האמור לעיל,  ניתן להסיק: כי יוסף  עלה והתעלה במצרים בזכות אמונתו בקב"ה לאורך כל הדרך וראויים ויפים דברי דוד המלך גם על יוסף:       "וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה--חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ". [תהלים ל"ב, י]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוסף בזקנתו/ שיר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוסף בזקנתו.

שיר מאת: אהובה קליין©

יוסף ישב במצרים

התברך בברכת שמים

זכה לאריכות ימים

בן מאה ועשר שנים.

בעברו  שובל ייסורים

קנאה, מכירה לישמעאלים

לארץ נוכרייה הורד

 בדרכו לא אבד.

לעת היותו בא בימים

 רווה נחת מצאצאים

אפרים בני שלישים

וממנשה נכדים חכמים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי[ חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הצעת פרעה ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
      

Biblical  paintings  Pharaoh's beautiful offer to Joseph  "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.   וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.   וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.   וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם:  כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא".      [בראשית מ"ה ,י"ז- כ"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש- לב מלכים ושרים ביד ה'- האמנם?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש – לב מלכים ושרים ביד ה' – האמנם ?

מאת: אהובה קליין.


 הציורים שלי על הפרשה:






ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

הקטעים המרגשים בפרשה:  בואם של אחי יוסף, ההתוודעות לאחים והבכי של יוסף ובנימין מגיע  עד לארמונו של פרעה, כפי שמתואר:

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.  וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.  וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם:  כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא". [בראשית  מ"ה, ט"ז- כ"א]   

השאלות.

א] מה כוונת הכתוב:  וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה ... וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה.."

ב] מה הציע פרעה ליוסף?

התשובות.

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"

על פי רש"י: הקול, שאחי יוסף הגיעו למצרים נשמע עד לתוך ארמונו של פרעה.   ספורנו  מתייחס למילים: "וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה", והוא אומר על כך:  כי פרעה חשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על ארץ מצרים לא  כהשגחת גר -מנהיג אלא כהשגחת אזרח חושב בארץ - הוא וזרעו ומטעם זה הוא ישגיח בכל ליבו - על מנת להיטיב עם ארץ מצרים ותושביה.

רבינו  בחיי מסביר בשני פירושים:

א] כל אנשי  מצרים היו יודעים כי ליוסף יש אחים  נכבדים בכנען- לפי שסיפר להם על כך. אבל עכשיו שהם שמעו  את מפגש האחים, הדבר מצא חן בעיני פרעה,  אלא שבהתחלה   בעיני המצרים  חרפה הייתה - שמושל עליהם איש נוכרי- עבד מבית האסורים  שיוצא למלוך עליהם ,אבל כעת הם שמחו מאד  בראותם כי יוסף מכובד וכל  בית אביו אנשים נכבדים.

ב] על פי מדרש: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"-  היות והאחים הכירו את יוסף, רצו להורגו, ירד מלאך משמים ופיזר את  האחים לארבע פינות הבית ואז יהודה צרח בקול גדול ונפלו כל חומות השווקים במצרים  והפילו כל המעוברות ויוסף נפל מכיסאו , גיבורים שעמדו לידו נהפכו פניהם שנאמר:  "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ". [איוב ד' ,י'] לכן הקול שנשמע בבית פרעה- זה היה קולו של יהודה שאמר:" שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה" [דברים  ל"ג, ז]

הצעת פרעה ליוסף.

על פי רש"י: הצעתו של פרעה אל יוסף הייתה : שהאחים יטעינו את הבהמות במשא של תבואה וילכו לארץ כנען – על מנת להביא את אביהם – את  יעקב  וכל בתיהם וירדו למצרים והוא ייתן להם את החלק המשובח של מצרים- שהיא ארץ גושן. וכאן פרעה ניבא  נבואה ולא ידע מה ניבא? למעשה יצאה נבואה  מפיו שסופם של ישראל יהיה: שיזכו בטוב  הארץ במצרים. וכשיצאו בעתיד ברכוש גדול ממצרים הם ירוקנו את ארץ מצרים מכל נכסיה -ממש כמו המים העמוקים הקרובים לקרקעית הים שאין שם דגים.

רבינו בחיי שם את הדגש על דברי פרעה ליוסף:" וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת,"

שהיה יודע  פרעה על ענוותנותו של יוסף ונאמנותו שלא היה שולח כלום לאביו ולאחיו , אלא אם כן יצווה עליו. לכן אמר לו את הדברים בדרך של ציווי.

רש"ר מבהיר באופן דומה: פרעה מגלה כאן רגישות יתר, שהרי למרות שליוסף    הייתה אפשרות לתת פקודה כזו בעצמו , פרעה הבין שאדם בעל יושר כאשר מגיע למשרה גבוהה- ייזהר במיוחד  שלא לבצע דברים שעשויים להתפרש כשימוש לרעה בכוחו.

ולעניין העגלות- ששלח  לו סימן , שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לכן בהמשך כתוב:" וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".  [בראשית מ"ה, כ"ז]

על פי דברי הרשב"ם: פרעה מצווה את יוסף לקחת בהמות ועגלות- מהטעם ששום אדם לא היה יכול להוציא עגלה מן המלכות-ללא רשותו של פרעה.  

רש"ר מתייחס למילים: "טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". ישנם יצורים חיים שאינם יכולים להסיר  עצמם מהרצון האלוקי - ביצורים האלה כל דחף וכל פעולה -היא פועל יוצא , בלתי רצוני, של האש האלוקית שנתנה להם חיים וכל פעילות חייהם היא: "הבערה" כל עוד כוח האש הזה טמון בהם אינם יכולים להיפטר ממנו, לכן: "בעיר" הוא השם הייצוגי ביותר לבעל חי מצד טבעו שאינו חופשי והוא האינסטינקטיבי. מטעם זה,  פעולותיהם  הטבעיות של בעלי החיים עלולות לפגוע בממון הזולת = "שן ורגל", שלגביהן בעל החי מועד מתחילתו והבעלים נושא בהן באחריות המלאה לשלם נזק שלם.

המושג: "בער" מכוון כלפי אדם חסר כישרון- החי את חייו מתוך  דחפים טבעיים וכמעט שאינו ברמה  גבוהה יותר מאשר  הבהמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאורך כל הדרך ניתן לראות: איך שלב אחר שלב כל מה שאלוקים הבטיח לאברהם אבינו קורם עור וגידים  :  הבטחת ה' שעם ישראל,  בתום עבדות מצרים -יצאו ברכוש גדול, פרעה המבטיח את  טוב מצרים מנבא נבואה שלא ידע עליה – שבסופו של דבר בני ישראל יזכו בטוב מצרים, כפי שאכן התרחש : " וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.  וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם". [שמות י"ב, ל"ה- ל"ו]

מכאן : ש "לב שרים ומלכים בידי ה' " ויפים הם דברי שלמה המלך: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". [משלי, כ"א, א]

המלב"ים  מסביר:

"פלגי מים לב מלך ביד ה'" – "הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רעה ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.

כן לב מלך , אחר שממעשהו יפלגו ענייני הכלל, אם לשבט אם לחסד, אם למלחמה אם לשלום, הם ביד ה', ויטה אותם כפי רצונו , בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה, ובהיפך. ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחילת נטיית הלב יטה לרצונו, כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם".

במילים אחרות, כאשר המלך נבחר למלוך על הציבור, לעומת אדם פשוט שאינו שולט על הציבור והוא יכול לפעול באופן חופשי – לטוב או לרע, הרי המלך היות ומשנבחר למלוך על העם, אושר העם תלוי בו ואם ירצה לבחור בדרך רעה הוא ישפיע לרעה על רבים, לכן ליבו מופקד בידי אלוקים ובענייני הכלל- אין לו יכולת בחירה!

אחרי שממעשהו יתחלקו ענייני הכלל, אם  למצב קשה, אם לחסד, אם למלחמה, או לשלום- כל הדרכים  בידי ה' והוא יטה את דרכי המלך  על פי רצונו הוא- אם הקהל טוב זכו- וה' יטה את  דרך המלך לטובה, אם  חטאו הדרך   תהיה לרעתם, אלוקים לא ייתן למלך זמן כדי לשנות את דרכיו על פי בחירתו, רק בהתחלה כביכול נדמה למלך שהוא יפעל כאוות נפשו כמו מקור מים היוצא מנקודה אחת- אך  בהמשך הדרך המים מתפצלים לכוונים שונים על פי החלטת ה'!

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"

על פי רש"י: הקול, שאחי יוסף הגיעו למצרים נשמע עד לתוך ארמונו של פרעה.   ספורנו  מתייחס למילים: "וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה", והוא אומר על כך:  כי פרעה חשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על ארץ מצרים לא  כהשגחת גר -מנהיג אלא כהשגחת אזרח חושב בארץ - הוא וזרעו ומטעם זה הוא ישגיח בכל ליבו - על מנת להיטיב עם ארץ מצרים ותושביה.

רבינו  בחיי מסביר בשני פירושים:

א] כל אנשי  מצרים היו יודעים כי ליוסף יש אחים  נכבדים בכנען- לפי שסיפר להם על כך. אבל עכשיו שהם שמעו  את מפגש האחים, הדבר מצא חן בעיני פרעה,  אלא שבהתחלה   בעיני המצרים  חרפה הייתה - שמושל עליהם איש נוכרי- עבד מבית האסורים  שיוצא למלוך עליהם ,אבל כעת הם שמחו מאד  בראותם כי יוסף מכובד וכל  בית אביו אנשים נכבדים.

ב] על פי מדרש: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"-  היות והאחים הכירו את יוסף, רצו להורגו, ירד מלאך משמים ופיזר את  האחים לארבע פינות הבית ואז יהודה צרח בקול גדול ונפלו כל חומות השווקים במצרים  והפילו כל המעוברות ויוסף נפל מכיסאו , גיבורים שעמדו לידו נהפכו פניהם שנאמר:  "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ". [איוב ד' ,י'] לכן הקול שנשמע בבית פרעה- זה היה קולו של יהודה שאמר:" שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה" [דברים  ל"ג, ז]

הצעת פרעה ליוסף.

על פי רש"י: הצעתו של פרעה אל יוסף הייתה : שהאחים יטעינו את הבהמות במשא של תבואה וילכו לארץ כנען – על מנת להביא את אביהם – את  יעקב  וכל בתיהם וירדו למצרים והוא ייתן להם את החלק המשובח של מצרים- שהיא ארץ גושן. וכאן פרעה ניבא  נבואה ולא ידע מה ניבא? למעשה יצאה נבואה  מפיו שסופם של ישראל יהיה: שיזכו בטוב  הארץ במצרים. וכשיצאו בעתיד ברכוש גדול ממצרים הם ירוקנו את ארץ מצרים מכל נכסיה -ממש כמו המים העמוקים הקרובים לקרקעית הים שאין שם דגים.

רבינו בחיי שם את הדגש על דברי פרעה ליוסף:" וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת,"

שהיה יודע  פרעה על ענוותנותו של יוסף ונאמנותו שלא היה שולח כלום לאביו ולאחיו , אלא אם כן יצווה עליו. לכן אמר לו את הדברים בדרך של ציווי.

רש"ר מבהיר באופן דומה: פרעה מגלה כאן רגישות יתר, שהרי למרות שליוסף    הייתה אפשרות לתת פקודה כזו בעצמו , פרעה הבין שאדם בעל יושר כאשר מגיע למשרה גבוהה- ייזהר במיוחד  שלא לבצע דברים שעשויים להתפרש כשימוש לרעה בכוחו.

ולעניין העגלות- ששלח  לו סימן , שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לכן בהמשך כתוב:" וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".  [בראשית מ"ה, כ"ז]

על פי דברי הרשב"ם: פרעה מצווה את יוסף לקחת בהמות ועגלות- מהטעם ששום אדם לא היה יכול להוציא עגלה מן המלכות-ללא רשותו של פרעה.  

רש"ר מתייחס למילים: "טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". ישנם יצורים חיים שאינם יכולים להסיר  עצמם מהרצון האלוקי - ביצורים האלה כל דחף וכל פעולה -היא פועל יוצא , בלתי רצוני, של האש האלוקית שנתנה להם חיים וכל פעילות חייהם היא: "הבערה" כל עוד כוח האש הזה טמון בהם אינם יכולים להיפטר ממנו, לכן: "בעיר" הוא השם הייצוגי ביותר לבעל חי מצד טבעו שאינו חופשי והוא האינסטינקטיבי. מטעם זה,  פעולותיהם  הטבעיות של בעלי החיים עלולות לפגוע בממון הזולת = "שן ורגל", שלגביהן בעל החי מועד מתחילתו והבעלים נושא בהן באחריות המלאה לשלם נזק שלם.

המושג: "בער" מכוון כלפי אדם חסר כישרון- החי את חייו מתוך  דחפים טבעיים וכמעט שאינו ברמה  גבוהה יותר מאשר  הבהמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאורך כל הדרך ניתן לראות: איך שלב אחר שלב כל מה שאלוקים הבטיח לאברהם אבינו קורם עור וגידים  :  הבטחת ה' שעם ישראל,  בתום עבדות מצרים -יצאו ברכוש גדול, פרעה המבטיח את  טוב מצרים מנבא נבואה שלא ידע עליה – שבסופו של דבר בני ישראל יזכו בטוב מצרים, כפי שאכן התרחש : " וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.  וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם". [שמות י"ב, ל"ה- ל"ו]

מכאן : ש "לב שרים ומלכים בידי ה' " ויפים הם דברי שלמה המלך: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". [משלי, כ"א, א]

המלב"ים  מסביר:

"פלגי מים לב מלך ביד ה'" – "הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רעה ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.

כן לב מלך , אחר שממעשהו יפלגו ענייני הכלל, אם לשבט אם לחסד, אם למלחמה אם לשלום, הם ביד ה', ויטה אותם כפי רצונו , בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה, ובהיפך. ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחילת נטיית הלב יטה לרצונו, כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם".

במילים אחרות, כאשר המלך נבחר למלוך על הציבור, לעומת אדם פשוט שאינו שולט על הציבור והוא יכול לפעול באופן חופשי – לטוב או לרע, הרי המלך היות ומשנבחר למלוך על העם, אושר העם תלוי בו ואם ירצה לבחור בדרך רעה הוא ישפיע לרעה על רבים, לכן ליבו מופקד בידי אלוקים ובענייני הכלל- אין לו יכולת בחירה!

אחרי שממעשהו יתחלקו ענייני הכלל, אם  למצב קשה, אם לחסד, אם למלחמה, או לשלום- כל הדרכים  בידי ה' והוא יטה את דרכי המלך  על פי רצונו הוא- אם הקהל טוב זכו- וה' יטה את  דרך המלך לטובה, אם  חטאו הדרך   תהיה לרעתם, אלוקים לא ייתן למלך זמן כדי לשנות את דרכיו על פי בחירתו, רק בהתחלה כביכול נדמה למלך שהוא יפעל כאוות נפשו כמו מקור מים היוצא מנקודה אחת- אך  בהמשך הדרך המים מתפצלים לכוונים שונים על פי החלטת ה'!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)