יום רביעי, 17 באפריל 2024

הַנָּבִיא מַלְאָכִי –מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הַנָּבִיא מַלְאָכִי –מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל.

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה כְּנָפַיִם

מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל - יְרוּשָׁלַיִם

בְּפִי מַלְאָכִי: נְאוּם חָשׁוּב:

אֶל אֱלוֹקִים- מִיָּד לָשׁוּב!

 

מִלִּים כְּאַבְנֵי חֹושֶׁן

סוֹלְלוֹת דַּרְכָּן  לָאֹזֶן

הֲסָרַת אֶבֶן מִלֵּב בָּשָׂר

צִוּוּי לִפסֹועַ דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר.

 

 זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי

 בְּסִינַי  קִבֵּל   לָכֶם  הֵבִיא

 אֶתְכֶם הִנְהִיג  בַּעֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת

 בִּשְׁבִילֵי עָפָר וּמִדְבָּרִיּוֹת.

 

 

 הַסְכִּיתוּ שִׁמְעוּ בָּנַי הָאֲהוּבִים

 עַתָּה קָרַב מִשְׁפַּט הַבְּרוּאִים

 שָׂכָר לַצַּדִּיקִים עֹנֶשׁ   לָרָעִים

 יוֹם בּוֹעֵר כְּתַנּוּר-שׁוּבוֹ שׁוֹבָבִים.

 

 אֱמֶת תֵּצֵא לָאוֹר

 עֲרָפֶל  יִיסּוֹג אָחוֹר

יִשְׂרָאֵל עֲטוּרִים צְחוֹר

לַמִּקְדָּשׁ יָצְאוּ בְּמָחוֹל.

 הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת   מַלְאָכִי פֶּרֶק ג'- הָחֵל מִפָּסוּק ד'-וָהָלְאָה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 10 באפריל 2024

פרשת תזריע -ההפטרה והקשר האקטואלי / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תזריע  -ההפטרה והקשר האקטואלי.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי  תנ"ך/ היולדת בספירת ימי טהרתה/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה את קורבנותיה אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היולדת וקורבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן ומגישה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד(c)




ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  אשת נעמן והשבויה הישראלית הקטנה/ ציירה: אהובה קליין (c)
[ציור מתוך ההפטרה בספר מלכים-ב.ד'-ה']





ציורי תנ"ך/ מרים המצורעת יושבת בדד מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

מעניין לציין כי בעוד שבפרשה הקודמת - פרשת שמיני -  התורה מביאה רשימה שלמה של בעלי חיים טהורים המותרים לאכילה - ומנגד  ישנה רשימה ארוכה של בהמות  ושרצים שהם טמאים - ולכן אסורים באכילה.

הרי בפרשתנו ישנו הסבר בעיקר בנושא טומאת האדם,

כגון: טומאת היולדת וטומאת האדם כתוצאה מנגעים הבאים עליהם.

חז"ל  מוצאים קשר בין שתי הפרשיות האלה והם נותנים לכך הסבר.

על פי דברי חז"ל: כשם שיצירתו של אדם באה אחרי כל הבהמות , החיות והעופות.. בתיאור מעשה הבריאה בחומש בראשית - כך גם תורתו של האדם באה אחרי תורת בהמה, חיה ועוף [ויקרא רבה, י"ד]

נאמר בפרשה:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: "אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים". [ויקרא י"ג, א'-ג']

ההפטרה  השבת היא: בספר מלכים –ב, פרק ד'-ה ]

להלן קטע מההפטרה:

"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ;........

וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים--כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל--מְצֹרָע.  וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.  וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ. .......וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, כִּי-זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ:  כִּי אַךְ-דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי-מִתְאַנֶּה הוּא לִי.  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, כִּי-קָרַע מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ; יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.....

וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר...."

השאלות הן:

א] מה  הטעם  להופעת הנגעים בגוף האדם?

ב] גילוי הקשר בן הפרשה להפטרה ולאקטואליות בימינו ?

תשובות:

הטעם להופעת הנגעים בגוף האדם.

רבי ישראל סלנטר מסביר: בפרשת שמיני התורה מונה סוגי בהמות ועופות שמותרים באכילה וכאלה שאסור לאוכלם ,ומיד אחרי זה באה פרשת נגעים הבאים על האדם וזהו לפי חז"ל: "כל המספר  לשון הרע - נגעים באים עליו" [ערכין ט"ו, ב']

הרי  בני אדם יותר נזהרים שלא לאכול נבלות וטרפות מאשר "לאכול" אדם חי על ידי  דיבור לשון הרע ולכן נסמכו שתי הפרשיות – היינו -  פרשת שמיני ופרשתנו וזאת: כדי להזהיר כי  אכילת אדם הוא לא פחות גרוע מאשר לאכול תולעת .

ה"נתיבות  שלום" מבאר: עניין הנגעים אינו חולי גשמי ,הכהן לא היה מגיש טיפול רפואי לאיש אשר בו הנגע ,אלא כמגיש עזרה על ידי  ספר התורה - שמעוררים את היהודי מן השמים מהטעם שנכשל בחטאים.

הכהן היה בודק את הנגע והיה מבחין שהנגע שקוע עמוק  אחרי העור החיצוני כלפי פנים גופו של הנבדק ,לכהן הייתה חכמה אלוקית והיה מסוגל להבחין אם הפצע הוא רק משהו גשמי, כמחלת עור – או משהו עמוק בבשרו של האיש וזה מורה על תוצאה של קלקול רוחני.

במצב זה תפקידו של הכהן היה: ללמד את האיש הנגוע דעת לשוב לאחר שנכשל.

ה"נתיבות שלום" מביא עוד הסבר מעניין על המילים:

"אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת..":

וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת—"

האדם - הוא נמצא בדרגה  עליונה ואם יהיה בעור גופו: שאת, ספחת ,או בהרת - והפך בעורו לנגע צרעת - נאמר [במסכת ערכין ט"ז] שהנגעים באים על הגיאות [גאווה] שנכשל בה:

שְׂאֵת -זו לשון  רוממות - שהעניקו לו מהשמים רוממות והתעלות - ומטעם זה הוא נפל  במידת הגאווה, או ספחת- הכוונה- שנתנו לו דבר הנספח לגוף - שאינו בעצם האדם - כמו עניין העשירות וכו'. או  בהרת - שנתנו לו הארה ובהירות- כל התוספות האלה הם מקור העונג והעניקו לו מתנות אלה  מהשמים במטרה  לעבוד דרכם –את אלוקים, והוא פגם בכל מה שקיבל מהקב"ה. הוא הפך את הנתינה של הענ"ג-  לנג"ע- והפך בעור בשרו לנגע. מהשמים העניקו לו מתנה, רוממות והארה ומתנות גשמיות ואילו הוא הפך זאת   לנגע- אצל האדם- הרי זה נחשב לפגם חיצוני ולא נפגם ממש במהותו- ולא למשהו פנימי.

הקשר  לנגע הצרעת שהיה לנעמן  שר הצבא [בהפטרה]

נעמן -שר צבאו של מלך ארם,

הוא היה  אדם חשוב- נשוא פנים ואהוב על כולם - כי הוא הרג  בקשתו את אחאב- מלך ישראל. נעמן נחשב לגיבור חיל- ועם כל זה- היה נגוע בצרעת- צרעת זו - לא נבעה מתוך חולשת הגוף, אלא מחמת עונש – מהטעם שבפקודתו חייליו  שבו  נערה קטנה,  כשהוא השתתף במלחמה –נגד ישראל לקחו אותה בשבי – והיא שימשה כמשרתת את אשת נעמן, וכך נדבק בצרעת.

אותה נערה  הציעה לאשתו פתרון  : שייגש נעמן אל הנביא  אלישע-אשר יושב בשומרון.- והוא יוכל לעזור לו - לפי שצרעת זו באה כעונש לכן לא תתרפא על ידי רופאים - אלא על ידי תפילה לה' !

ואם ייגש לנביא ויבקש שיתפלל בעדו - הוא  עתיד להתרפא מצרעתו, אך נעמן היה סבור שהצרעת בה חלה - נבעה מתוך כעס מצד הנביא כלפיו.  כנראה מחמת שנעמן הרג את אחאב מלך ישראל.

לכן הלך נעמן אל מלך ארם וסיפר לו על הצעת הנערה- אך מלך ארם הציע לו לקחת ספר כדי לפייס את מלך ישראל- ובנוסף לכך- זהב וכסף  ועשר חליפות בגדים - כדי לפייס את המלך שיצווה על הנביא אלישע לרפאות אותו כדי שלא יהיה מבודד מהחברה [כדברי רש"י]

כאשר קרא המלך את הספר - מיד קרע את בגדיו ושאל: וכי אני גרמתי לנעמן  שיצטרע? אין זה, אלא כנראה מלך ארם מנסה למצוא סיבה להילחם נגדי - השמועה הזו הגיעה  -לאלישע הנביא ,הוא שלח שליח אל המלך וציווה שישלח את נעמן אליו –כדי שידע כי יש נביא בישראל ואכן הוא הגיע אליו עם סוסו ורכבו.

אלישע  שלח אליו שליח ופקד עליו לטבול במי הירדן שבע פעמים. תגובת נעמן: הייתה- כעס על הנביא: כי לא הבין מדוע הנביא לא יצא אליו מיד לרפואתו, אלא שלח אליו שליח- וגם קצף  על אלישע על עצם העצה לטבול במי הירדן- דבר שאינו מועיל?. בסוף בהצעת עבדיו טבל  נעמן בירדן ובא אל הנביא עם כל מחנהו ואמר שהוא מעתה יודע שיש אלוקים בישראל ורצה להעניק מתנה לאלישע - אך הוא סירב לקבלו.

בהפטרה – ניכר קשר ברור לנושא הצרעת שהצטרע בו נעמן לבין הנושא המדובר בפרשה.

החוט המקשר בין הפרשה וההפטרה- לאקטואליה  בחיינו. 

בימים אלה ממש- כאשר מתנהלת  מלחמת קיום לעם ישראל- אנחנו מבחינים בקבוצת אנשים מתוכנו - היוצאים להפגנות ומפריעים לאחיהם לחיות את חייהם בשלווה - דבר הנובע מתוך, גאווה, שנאה ומחלוקות- הגורמים  להקשחת עמדות האויב ומעוררים את כעס ה'.

גם עניין הנערה השבויה מזכיר לנו את השבויים שלנו כיום – הנמצאים בתנאים מחפירים בשבי האויב ואיש אינו יודע את גורלם.

לסיכום, לאור האמור לעיל-  נראה לנגד עיננו את דברי שלמה מלכנו: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי כ"א, כ"ג]

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" [משלי  י"ח, כ"א]





*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

השבויה הישראלית ונעמן/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

השבויה הישראלית ונעמן

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©

 הַסְכִּיתוּ וְשִׁמְעוּ הַקּוֹרְאִים

 מַעֲשֶׂה בִּקְבוּצַת גְּדוּדִים

 בִּפְקֻודַּת  שַׂר צָבָא  נַעֲמָן

 שֵׁרֵת  לְצַד מֶלֶךְ אֲרָם..

 

נַעֲרָה קְטַנָּה נִשְׁבְּתָה

בִּקְרַב לוֹ - לֹא צִפְּתָה

לְפֶתַע חָרַב עוֹלָמָהּ

אֵשֶׁת נַעֲמָן שֵׁרְתָה.

 

נַעֲמָן  אִישׁ חַיִל גַּאַוְתָן

עָלָיו חָרַב הָעוֹלָם

חָלָה בְּצָרַעַת בְּחֶטְאוֹ

מָה נוֹרָאָה בְּדִידוּתוֹ.

 

 חָשׁ כָּאֲרִי בַּכְּלוּב

לֹא יֵצֵא וְלֹא יָשׁוּב

מִסְתַּגֵּר בְּבֵיתוֹ הָאָפֵל

מֵהֵיכָן יָבוֹא גּוֹאֵל?

 

וְתֹאמַר הַנַּעֲרָה לִגְבִרְתָּהּ

כִּי יֵשׁ פִּתְרוֹן לִמְצוּקָתָהּ:

יִיגשׁ הַשַּׂר לְנָבִיא אֱלִישָׁע

כְּהֶרֶף עַיִן תָּבוֹא הַיְּשׁוּעָה.

 הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת תזריע

 [בספר מלכים- ב. פרקים: ד-ה- עד פסוק כ']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 3 באפריל 2024

פרשת שמיני ופרשת החודש - הקשר ביניהם? \ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת שמיני ופרשת החודש - הקשר ביניהם?

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ לקיחת השה לבית אבות/ ציירה: אהובה קליין (c) [פרשת החודש]



ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין  (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ אכילת המצות וקורבן  פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מכת בכורות/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]








ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)


 "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--

כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם.."

ציורי תנ"ך/  משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ בור מים מטהרים את הטמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים  מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/

ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ שבירת כלי חרס שנטמא/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/ לקיחת השה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשת שמיני  פותחת בקריאת משה אל אהרון ובניו:  "וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל". [ויקרא ט', א]

השבת אנחנו קוראים גם את  "פרשת החודש" בספר שמות, [פרק י"ב  פסוקים א' –כ']

להלן קטע מפרשה זו:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.  דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית -אָבֹות--שֶׂה לַבָּיִת". [שמות י"ב, א'-ד]

השאלות הן:

א] מהו "היום השמיני" למילואים?

ב] מותם של בני אהרון - נדב ואביהוא -  בעבור מה?

ג] מה המיוחד בלקיחת  השה בראש חודש ניסן - שהוא החודש הראשון  לחודשי שנה - על פי התורה ?

תשובות.

היום השמיני למילואים

על פי רש"י: היום השמיני  למילואים היה בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן , הרי שבעת  ימי המילואים החלו לפני ר"ח  ניסן  ועל אותו יום נאמר [במדבר ז, א] "ביום כלות משה" - ביום מיוחד זה נמשלו עם ישראל ככלה הנכנסת לחופה , גם היום עצמו לבש חג ונטל עשר עטרות.

ומה הן עשרת העטרות?

על פי  תורת כוהנים:

א] "ראשון למעשה בראשית" - כלומר לבריאת העולם, שאחד בשבת היה.

ב] "ראשון לנשיאים"- כלומר להקרבת נשיאים לחנוכת הבית..

ג] "ראשון לכהונה"- אותו היום ראשון לעבודת אהרון ובניו, עד עכשיו היה בבכורות.

ד] " ראשון לעבודה" - לסדר עבודת ציבור, תמידין ושאר קורבנות של תרומת הלשכה.

ה] " ראשון לירידת האש" – שירדה האש על המזבח.

ו] " ראשון לאכילת קודשים"- במחיצה ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום.

ז] "ראשון  לשכון שכינה".

ח] " ראשון לברך את עם ישראל".

ט] "ראשון  לאסור את הבמות".- כלומר מעכשיו נאסרו.

י] " ראשון לחודשים".

נשאלת השאלה - מדוע ביום השמיני נקראו גם זקני ישראל שלא היה להם שום תפקיד בעבודת הקודש במשכן החדש?

על פי -מדרש ויקרא רבה [י"א, ח'] מסביר רבי עקיבא:

נמשלו ישראל לעוף [תהילים ס"ח, י"ד]: מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפיים - כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם" במדרש זה  ישנו הסבר על סגולתו של  משה כמנהיג נאמן ומסור לבני עמו, אך למרות זאת בשאלות שמתעוררות מידי פעם - עליהם לגשת ,דווקא, אל זקני ישראל - לכן משה  הזמין את זקני העם ביום  הקמת המשכן.

מותם של בני אהרון - נדב ואביהוא:

בפרשה מתוארת מיתתם של בני אהרון: נדב ואביהוא - מבחינה רוחנית הם נשקלו כמשה ואהרון - חז"ל מונים כמה טעמים למותם : להלן אחד מהם:

חטאם היה: משום שבאו אל הקודש –וזאת למרות שהזהיר משה את  אהרון:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" [ויקרא, ט"ז, ב']

הפסוק  הנ"ל- מלמדנו  על הסכנה שבהרגל - הן בתפילה - הן  בעניין ההליכה לקודש - שאם האדם  עושה הכול מתוך הרגל ללא התלהבות ,ללא צימאון לתורה - אז אוחזת באדם קרירות וההתלהבות מהקדושה דועכת ולכן הוזהר אהרון: " ...וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ"

פירש רש"י: לפי שהשכינה שורה שם ויזהר שלא ירגיל עצמו לבוא לשם  עכ"ל.

מכאן נלמד:  אם נכנסים מתוך הרגל למקדש - הדבר ,חלילה, יכול לגרום שמקום קדוש זה – עשוי להיות  בית של חול ,ללא יראה מהמקום הנשגב והמרומם.

לכן  גם בעבודת ה'  יש  להיזהר שלא תדעך ,אלא בבחינת:

"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". [ויקרא: ו, ו]

הנביא ישעיהו מזהיר גם מפני ההרגל בתפילה ללא כוונה:

"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה".[ישעיהו  כ"ט, י"א]

שבת החודש - לקיחת השה בראש חודש ניסן

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָודְשֵׁי הַשָּׁנָה." 

רש"י מסביר: "נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תיראה ותהיה ראויה לקדש, הראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו: כזה  ראה וקדש"

ניסן יהיה החודש הראשון לפי התורה - ראש לסדר מניין החודשים.....

כלומר: משה התקשה בקביעת הזמן המדויק להתחדשות הלבנה - מידי חודש בחודשו, על מנת שיהיה ניתן לקדש את החודש. עד שהראה לו הקב"ה – באצבע את הלבנה ברקיע- כיצד היא נראית בזמן המולד ואמר לו:  כזה  ראה וקדש.

וכיצד הראה לו ה'? אלא  סמוך לשקיעת החמה - נאמרה לו פרשה זו והראה לו עם חשכה.

הגר"א אומר רעיון מעניין: "צא ולמד - שלושה דברים מצינו שהתקשה משה: עד שה' הראה לו אותם. שלושתם רמוזים

בשמו, ואלו הם: מנורה, שרצים, החודש. גם ראשי התיבות וגם סופן מצטרפים לשם: "משה"

לגבי הקורבן:

אומר רש"י: הקורבן מיועד לכל  "בית אב" – והכוונה : בית אב הוא המשפחה הגדולה - המורחבת , הכוללת מספר משפחות קטנות שכל אחת מהן מתגוררת בבית משלה, אך כאשר בית האב כולל מספר רב של נפשות, כך שלא יספיק לכל אחד מהן  שיעור כזית בשר, אזי ייקחו שה לבית אחד- למשפחה אחת.

אך, אם המשפחה כוללת מעט נפשות ויש  חשש שאין ביכולתם לאכול את כל הקורבן- במקרה זה התורה מציעה פתרון - להתחלק עם השכן באכילה.

מן הראוי לציין - כי למרות שהצאן נחשב האליל של המצרים- נעשה נס והם לא הפריעו לעם ישראל כשלקחו את השה למטרת קורבן פסח!

לסיכום, לאור האמור לעיל, קיים קשר בין פרשת שמיני - המתאר את יום כלות המשכן - יום חגיגי במיוחד שבו ירדו עשר עטרות  ונמשלה ישראל לכלה ביום  חופתה, מדובר בחודש הראשון בשנה על פי התורה והוא: חודש ניסן  - המסמל הרבה התחדשות וקדושה, בפרשת החודש - הציווי לקחת את השה – דווקא בחודש ניסן, הקב"ה מצפה מעם ישראל להיות עם קדוש – וגם לחדש חידושים בלימוד התורה וכן להתפלל מתוך כוונה ולהאיר לגויים וזו השליחות הנצחית של ישראל. בדומה לחודש ניסן המסמל התחדשות-תמידית !

הדבר מבטא את שליחותינו גם בימים אלה:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"

[שמות י"ט, ו]




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר