יום רביעי, 10 באוגוסט 2022

פרשת ואתחנן- "שבת נחמו"- מה הקשר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ואתחנן - "שבת נחמו"- מה הקשר?

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה ולהפטרה- [ספר ישעיהו מ']:



ציורי תנ"ך/ משה מתפלל ומתחנן לפני ה' לכניסתו לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה משקיף על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] 

"אם אתם משמרים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון"

[ילקוט שמעוני במדבר, פרק ח' ] 


ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/"אין עוד מלבדו"/ ציירה: אהובה קליין(c)


 ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את עם ישראל לא לשכוח את ה' והנסים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ איבוד עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שריפת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עם ישראל  מרוחק מהר סיני בשלושת ימי ההגבלה/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן  על בד]


ציורי  תנ"ך/ משה מזכיר את מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

The people of Israel as one man in one heart

against Mount Sinai


ציורי תנ"ך/ באחרית הימים תבקש את אלוקים../ ציירה: אהובה קליין(c)  [שמן על בד]


ציור להפטרה- [ישעיהו מ']

"על הר- גבוה עלי- לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל- תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" [ישעיהו מ,ט]



ציור להפטרה [ישעיהו מ']


ציורי תנ"ך/ "שבת נחמו"- הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)


"כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.  וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה

 וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר".

מתוך ההפטרה[ישעיהו מ', ג-ה]



ציור מתוך ההפטרה [ישעיהו מ]

"כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל"

ציור  מתוך ההפטרה: [ישעיהו מ']

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה....."

פרשת  ואתחנן נקראת מידי שנה בשבת שלאחר צום תשעה באב , הטעם לכך הוא: על פי ההלכה אסור ללמוד תורה בתשעה באב  [ פרט למדרשי איכה  ואגדות החורבן ]  כי  לימוד תורה גורם שמחה ללומדים כפי שאומר דוד המלך:

"פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב"  [תהלים י"ט, ט'] ולא מן הראוי לשמוח ביום תשעה באב - יום האבל הלאומי והחורבן.

לכן אנו קוראים את הפרשה הזו - המתארת את יום מתן תורה לרגלי הר סיני מיד לאחר תשעה באב - בו כאמור היה הפסק בלימוד תורה.

כל זה להדגיש לעיני כל :  שכבר בזמן הזה - אנו שבים ללמוד תורה ולקבל מחדש עול מלכות שמים. [ על פי  המגיד: רבי ישראל מקוז'ניץ בספרו: "עבודת ישראל"]

לאחר תחנוני משה אל ה'  להיכנס  לארץ ישראל שאינם מתקבלים, משה  מבאר לעם ישראל: מה עליהם לעשות-–למען החיים בארץ המובטחת - ארץ ישראל:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי  אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.  לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת- מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם.  עֵינֵיכֶם, הָרֹאוֹת, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה, בְּבַעַל פְּעוֹר:  כִּי כָל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר--הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ. וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם.  רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, יְהוָה אֱלֹהָי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ".[דברים  ד, א- י ]

בהפטרה[ ספר ישעיהו פרק מ]   אומר הנביא לעם ישראל דברי נחמה:

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.  דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ:  כלָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל- חַטֹּאתֶיהָ.  קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ.  כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.  וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. 

"קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה.  יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר, הָעָם.  ח יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר- אֱלֹהֵינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם.  עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.  כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל". [ישעיהו מ', א-י"ב]

השאלות הן:

א] מה המשמעות של הדבקות בה' ?

ב] ממה יש להישמר מאד ?

ג] מהו הקשר בין הפרשה להפטרה בספר ישעיהו ?

תשובות.

משמעות דבקות עם ישראל בה' .

נאמר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם". 

ה"נתיבות שלום" מסביר: [על פי הרב מרוז'ין]  מתברר כי בעניין הדבקות בה' ישנן דרגות שונות:

ישנה דבקות הנובעת מתוך השכל והמשמעות היא: שעל ידי התבוננות בסביבה האדם מגיע לדבקות בה' במוח.

יש דבקות בה' הנובעת מתוך רגשי הלב.

ישנה דבקות ברמה גבוהה יותר והיא - דבקות גם באיברים - לדרגה זו מגיעים הצדיקים - שאבריהם דבוקים בה' ומקיימים רק את רצון ה' -  כפי שאמר דויד המלך: "חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי;    וָאָשִׁיבָה רַגְלַי, אֶל- עֵדֹתֶיךָ". [תהלים  קי"ט, נ"ט]

חז"ל אמרו על כך: רגליו של דוד הוליכו אותו לבית המדרש - כי אבריו הזדככו וטוהרו עד שהיו עושים  בעצמם את רצון ה' בלבד.

יש על כך דוגמא מאברהם אבינו בעקדת יצחק ,שנאמר שם: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּיקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ".

מדוע נאמר:  "וישלח" ?    לפי שהיד של אברהם סירבה לקחת את המאכלת מחמת שרצון ה' היה שלא  ישחט את הנער! ואבריו של אברהם אבינו התקדשו לעשות רק את רצון ה'. לכן היה צריך אברהם לכופף את ידו בכוח.

כל ההסבר הזה בא להגיד לנו כי יש  ג' מדרגות של אמונה:

א] אמונת המוח.

ב] אמונת הלב.

ג ] אמונת האיברים - שהיא עולה על כולם.

המגיד ממזריץ' מבאר: כי תכלית התורה כולה וכל תרי"ג המצוות  היא הדבקות בה'  ומביא את תשובת הלל הזקן: שניגש אליו נוכרי אחד וביקש ממנו שיגייר אותו במטרה ללמדו – את כל התורה כולה על רגל אחת.

ענה לו הלל הזקן : מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך- הכוונה:  מה ששנוא עליך להתחברותך ודבקותך אל הקב"ה שאותו לא תעבוד - היינו – נתן לו כלל: שכל השנוא להתחברות - מפריע לדבקות בה'.

הכלל הוא: שיהודי יעשה כל מצווה  וכל מה שאהוב בעיני ה' - דבר הגורם לדבקות בה' כגון: הנחת  תפילין, או קביעת מזוזה.

על ידי המצוות היהודי מתחבר לה' ותכלית כל התורה ומצוותיה - היא הדבקות בה'.

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד.."

ה"כלי יקר" מבאר: בתחילה מדובר על שמירת הגוף ואחר כך על שמירת הנפש. נשאלת השאלה: מדוע על שמירת הגוף לא נאמר "מאד" ואילו על שמירת הנפש התורה מזהירה ב"מאד"?

תשובתו: כי בשמירת הנפש חייבים להיזהר מאד -  יותר משמירת הגוף.

איך שומרים  על הגוף, הרי המילה: "רַק"- משמעותה: למעט - כמו שכתוב במסכת סנהדרין: "אכין ורקין מיעוטין הן"- שהמילה "אך" והמילה "רק" באות למעט.

כאשר אדם אוכל והגוף חפץ בעוד מנה כי טעים לו, אומרת על כך התורה: שמור את הגוף ותאכל "רק" מנה אחת. כמו שנאמר:

:"דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ " [  משלי  כ"ס, ט"ז]

אך מנגד, על הנשמה שלנו אומרת התורה: "וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד",

אם הנשמה רוצה ללמוד תורה, להתפלל, לתת צדקה. "וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד", תאפשר לה לעשות עוד ועוד. בעוד שלגוף יש להמעיט את ההנאות - מה שפחות אכילה וכן אמור לגבי שאר  תאוותיו הגשמיות.

אך דברים שקשורים בנשמה - יש להרבות כמה שיותר.

הגאון מווילנא מסביר: אין להוסיף על ציוויי ה' ואין להפחית והוא מביא דוגמא לדבריו:

בין העובדים לבעל פעור - היו אנשים שחשבו להוסיף על מה שנאמר בתורה: לא לפנות לאלילים כלל, אבל הם הלכו והוסיפו טינופת לאלילים כדי לבזות את העבודה הזרה - בחשבם שזו מצווה גדולה - אבל במקרה הזה - אפילו אם כוונתם הייתה לבזות את העבודה זרה - נחשבו לעובדי אלילים וחויבו במיתה- כמו שכתוב: "כָל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר--הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ". 

הקשר להפטרה -  בספר ישעיהו.

נאמר: ַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי"- אומר הנביא לעם ישראל כשאתם שומעים "נחמו, נחמו עמי"- דבר זה  כשלעצמו מהווה נחמה גדולה [על פי בעל בני יששכר]

על פי מדרש: בשעה שישעיהו הנביא מנחם את עם ישראל- בקשו להורגו אמר להם: לא מתוך דעתי אני מדבר אלא "יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם" [מדרש ילקוט]

הקשר הבולט בהפטרה לנאמר בפרשת ואתחנן.

כמה קרוב ה' לבניו: כמו שנאמר בפסוקים:

"כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו".  "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".

עצם נתינת התורה לעם ישראל בהר סיני וכל המופתים שה' עשה להם  לפני כן, שהוציאם מעבדות לחירות בנסי נסים.

כך גם בהפטרה - אלוקים מנחם את עם ישראל וממשיל עצמו - למלך  הרועה ומגן על צאנו:

"הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.  כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל".

מדוע כתוב בכפילות:ַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי"?

על כך כמה פירושים: קיימת מידה כנגד מידה:

א] לפי שעם ישראל חטאו –בכפילות - בין אדם לרעהו וגם בין אדם למקום.

ב] אדם שחוטא כלפי חבירו- באופן אוטומטי חוטא כנגד ה' שהרי נאמר:

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" [ויקרא י"ט, י"ח] לכן אדם שחוטא כלפי חברו כאשר עושה תשובה ומפייסו - חייב להתוודות  ולבקש מה' מחילה!

ג] הגמרא [שבת  קי"ט, ע"ב] אומרת: "לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה" שנאמר:

"הָיוּ שָׂרֶיהָ, כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה",[איכה א, ו]:

ההסבר: "מה איילים הללו  בשעת שרב הופכין פניהם - אלו תחת אלו - כך היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכין פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה: תבוא שעה ואני עושה לכם כן"- גדולי הדור - התעלמו מהחוטאים ולא הוכיחו  אותם! [מתוך ספר "דורש ציון"/ הרב בן ציון מוצפי]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי אלוקים אוהב את עמו ואף מנחם אותם נחמה כפולה וממשיל עצמו למלך שצאנו הוא עם ישראל- הנשבה בידי אויביו והמלך יצא למלחמה באויביו והיכה אותם מכה ניצחת לקח מהם שלל והציל את צאנו. זה הקשר  בין ה' לעם ישראל  - הם מחויבים לקיים את המצוות  וה' דואג להם במסירות רבה, המסר הזה מופיע בפרשה ובהפטרה: כמו שנאמר: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים  צ"ד, י"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נַחֲמוּ , נַחֲמוּ עַמִּי

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

נַחֲמוּ , נַחֲמוּ עַמִּי

מְנַבֵּא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא

נְבוּאָה מְכֻפֶּלֶת כִּפְלַיִם

דַּבְּרוּ על לֵב יְרוּשָׁלַיִם.

 

פָּנוּ אֵלֶיהָ בְּקוֹל רָם :

זְמַן צַעֲרֵךְ - אֶבְלֵךְ תַּם

הִתְכַּפְּרוּ כָּל עֲווֹנוֹתַיִךְ

כְּהֶרֶף עַיִן - תַּמּוּ שֶׁעִבּוּדַיִךְ.

 

לְפֶתַע , כְּבוֹד ה' נִגְלָה

פַּנּוּ דֶּרֶךְ - נִסְלְלָה מְסִלָּה

מרְבַד הָרָקִיעַ כֻּלּוֹ הִלָּה

לְעֵינֵי כָּל  גְּאֻלָּה מוֹפִיעָה.

 

כְּמֶלֶךְ הֲדוּר - עֲטוּר מְלוּכָה

צוֹעֵד הָרוֹעֶה בְּרֹאשׁ תַּהֲלוּכָה

טְלָאִים וּכְבָשִׂים חוֹסִים בְּצִלּוֹ

ְהוּא מְחַבְּקָם , מַרְעִיף אַהֲבָתוֹ.

 

כָּךְ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

שׁוֹמֵר וְנוֹצֵר בָּנָיו הַשָּׁבִים

מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ מַלְבִּין חֲטָאִים

צִיּוֹן חוֹגֶגֶת חַג גְּאוּלִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן [חֻמַּשׁ דְּבָרִים וְהַהַפְטָרָה :יְשַׁעְיָהוּ  מ']   


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 3 באוגוסט 2022

פרשת דברים - "שבת חזון"- מה החשיבות?/מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת דברים - "שבת חזון"-מה החשיבות?

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ "חזון ישעיהו בן אמוץ"/ ציירה: אהובה קליין(c)





 ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ האנשים-החוטאים שעלו להר נגד רצון ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/בכיים של החוטאים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ ארץ חמדה/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




Biblical painting

"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)




ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/  משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר ולנוע לעבר ארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

.

פרשת  דברים – הראשונה בחומש החמישי –  הנקרא גם בפי הקדמונים: "משנה תורה" -  משום שנישנים בו  נושאים רבים שהופיעו כבר  בחומשים  קודמים – הפרשה פותחת בדברי  משה לעם:

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵיהֶם" [דברים א, א-ד]

פרשה זו נקראת בשבת הסמוכה לתשעה באב הקרויה בשם: "שבת חזון" על שם ההפטרה בספר ישעיהו [פרק א'].

השאלות הן:

א] במה חשיבות – "שבת חזון" -  לכל עם ישראל ?

ב] מה הקשר  בין השבת לתשעה באב ולדברי ישעיהו בהפטרה?

תשובות.

חשיבות השבת טרם תשעה באב.

ה"נתיבות שלום"- מזכיר את הפיוט הידוע שנוהגים קהילות אשכנז לשיר בשבת:

כל מקדש שביעי / סימן משה.

"כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ
שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פָעֳלוֹ
אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ

אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְייַן אֲרִיאֵל
בְּיוֹם הַשַׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל
גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קוֹדֶשׁ וְאִמְרוּ לָאֵל
בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל "....

הוא שואל: מדוע נוהגים לשיר פיוט זה ולשמוח בשבת קודש כמקבלי מתנת  נחליאל- הרי עדיין חסר להם בניין אריאל [המקדש] והרי עם צאת השבת נקבל השנה בע"ה- את צום תשעה באב?

על פי חז"ל - אין נוהגים ענייני אבלות בשבת , אוכלים כסעודת שלמה בשעתו ומשמע אפילו אם לא  רגיל לאכול כך. ועוד אמרו במסכת [יבמות, ו] אין בניין בית המקדש  דוחה שבת.

עוד צריך להבין  את המילים: "שישו ושמחו" הרי לא מצאנו  מצוות  שמחה בשבת. אם כן מה המשמעות דווקא לשמוח - כמקבלי מתנת "נחליאל" [המקדש]?

ניתן להסביר זאת בכמה אופנים:

אמרו חז"ל במסכת  [תענית כ"ו] במאמר הכתוב: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ".

[שיר השירים ג', י"א]

"בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ"—הכוונה - לחג מתן תורה - היינו הנישואין - שהיה במתן תורה.

"וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"- זה בניין בית המקדש. - בבחינת ייחוד הבאה לביתו -שהייתה בבית המקדש.

וכמו שסברו חז"ל: הכרובים בבית המקדש היו מעורים זה בזה.

כך זה גם לגבי שבת קודש: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ"—זה: מתן תורה - בשבת ניתנת  תורה לישראל.

"וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"- גם כן ישנה בשבת קודש כמו שכתוב: "בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־ שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת ־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת ־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ"׃[ שמות ל"א, י"ז]

כנסת ישראל והשבת. כמו  שנאמר בתורה: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם.."- ביום שמחתכם- אלו השבתות.

 נאמר בספר: "תפארת  שלמה" בנוגע ל"שבת חזון": בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה הבחינה של "שמחת לבו" - במשך כל השבוע - גם בימות החול - היה יחוד הקב"ה וישראל- על ידי בית המקדש  ואילו בשבתות היה  הייחוד  גדול יותר במעלה.  אך בזמן הגלות- לאחר החורבן יש בשבת קודש את בחינת בית המקדש - ואילו בשאר ימות השבוע השכינה בגלות.

אבל בשבת קודש- היא יום שמחת לבו—כביכול קיימת שמחה למעלה מהייחוד העליון בין ה' לעם ישראל.

זה במדרגה יותר גבוהה מהשבתות בזמן שבית המקדש היה קיים - כי אז היה ייחוד תמידי ,מה שאין כן לאחר החורבן שהרי במשך כל ימות החול אין הייחוד הזה קיים- אלא רק בשבת קודש ולכן השמחה כה עוצמתית!

זו הכוונה בפיוט: "אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְייַן אֲרִיאֵל"- שבמשך כל השבוע  היהודים מחכים ומצפים לבניין "אריאל" ובמיוחד  עם הגעת שלושת השבועות - תקופת בין המצרים ותשעת הימים - לכן ביום השבת הזאת: ""שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל"

בשבת אין אבלות- כי השבת היא בבחינת קדושת בית המקדש. ומטעם זה- עבודת בית המקדש אינה דוחה שבת – שהקדושה שהייתה  בבית המקדש נמשכת על ידי שבת קודש - שבה ניתן להשיג את כל המדרגות של בית המקדש.

"שבת חזון"- קשורה –לתשעה באב ולהפטרה [ בספר ישעיהו א].

נאמר בפרשת דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף.."

 פרשה זו נקראת בכל שנה קרוב מאד לתשעה באב ומקור הטעם לכך: בפתח  הפרשה  מסופר על חטא המרגלים - על כך שהוציאו את דיבת הארץ רעה והדבר גרם לאסון כבד על דור יוצאי מצרים . הגזרה שנגזרה – מאת ה'- על דור יוצאי מצרים: שימותו במדבר ולא יזכו לעלות לארץ המובטחת  ואותו לילה שהם בכו כפי שמופיע בספר [במדבר י"ד, א']: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא"   [במדבר י"ד, א]- ליל תשעה באב היה.!

אמר להם ה': אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם – בכייה של דורות. לפי שבליל תשעה באב - ישראל בוכים ומתאבלים על חורבן בית המקדש.

שבת זאת נקראת בשם: "שבת חזון" על שום שמפטירים בנבואת התוכחה: "חזון ישעיהו בן אמוץ"

 הנה כמה קטעים מדברי הנביא ישעיהו:

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.  שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר.  עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן"  [ישעיהו א ,א- ז]

עוד קטע:

 "לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.  אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר [שם. א, י"ח כ']

הנביא פונה אל  בני ישראל ומשתף אף את השמים והארץ הנצחיים וזאת - במטרה שגם הברואים יקשיבו לדברי התוכחה ודבריו אלה מזכירים גם את דברי משה רבנו בפרשת "האזינו" "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי" [דברים ל"א, א]

מדוע לקח משה דווקא את השמים והארץ לשמש- עדים?

התשובה לכך: מפני שהם נצחיים לעד ובכוחם גם להיטיב עם הברואים- כמו לספק להם מטר- בזמן שמקיימים את המצוות כהלכתן, אך יכולים גם להעניש - בזמן  שאין- חיבור לתורה - באופן מעשי , חלילה, על ידי עצירת גשמים , הוא הדין גם לגבי האדמה- בימים טובים - כאשר הגשמים יורדים - הכול צומח ויש מזון בשפע לעם, אך בימים שעם ישראל - סר, חלילה  מדרך הישר- האדמה יבשה ואין היא מצמיחה תבואה ופרי- אלא קוצים ועשבים רעים.

מכאן ואילך  הנביא ישעיהו מדבר מפי ה':

סיפקתי לבני ישראל את כל אמצעי המחייה עד שגדלו והפכו לאנשים רמי קומה - אבל הם כפויי טובה - לפי שחטאו ופשעו בי!

והביזיון הגדול: שאפילו שור מכיר את אדוניו והוא מתמסר ונכנע לו והאדון נעזר בו בעבודתו , גם החמור יודע בדיוק היכן האבוס שאדוניו מכין לו  למטרת מאכלו. אך עם ישראל- אינו מכיר שאביו - הוא אלוקים וגם בוראו!

בגמרא בירושלמי מסופר: רבי יוחנן מכר שור לנוכרי, התעקש השור ולא רצה לחרוש בשבת על אף שספג מכות מהנוכרי - ללא רחמים - עד שהופיע רבי יוחנן ולחש לו לאוזנו: יהא ידוע לך שאינך עוד ברשותי, כי אם נתון אתה ברשותו של נוכרי ועליך לעבוד כל אימת שעולה ברצונו, מיד קם השור לעשות את עבודתו כיון שראה זאת הנוכרי ,הלך והתגייר ומאז נקרא רבי יוחנן בשם: "בר תורתא"

 דוגמא נוספת בעניין השור:

חז"ל מספרים על השור שנתן אליהו הנביא לנביאי הבעל [נביאי השקר] על מנת להקריבו על מזבחם בהר הכרמל, לא רצה השור להיות נשחט - למטרת עבודה זרה.

עד שאליהו אמר לו : כי על ידו - עתיד להתקדש שם שמים - רק אז נכנע והלך!

לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת טרם  תשעה באב- נקראת בשם: "שבת חזון"- על פי דברי חזון הנביא ישעיהו - יש לזכור שיש לשמוח בשבת זאת יותר מאשר בשבת רגילה - לפי שאנו מצפים ביתר שאת בשבת זו לגאולה - הצפייה לבניין בית המקדש השלישי ועל פי דברי הנביא - אם נטיב את דרכנו - מובטח לנו שירושלים תהיה סמל למשפט צדק:

"וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל- בְּדִילָיִךְ.  וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ

 כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה"

 [ישעיהו א, ה]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חזון ישעיהו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

חזון ישעיהו

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא

מֶסֶר אֱלֹוקִים  מֵבִיא

מַבִּיט בָּעָם תֹּעֵי  לֵבָב

כֻּלּוֹ נִסְעָר עַל בָּמָה נִיצָּב.

 

 יוֹשְׁבִים זֶה לְצַד זֶה

 תּוֹהִים מָה בְּפִי הַחוֹזֶה

 שֶׁמָּא לָהֶם   רָז יְגַלֶּה

יְרוֹמֵם רוּחָם וְאַף תִּתְעַלֶּה?

 

לְפֶתַע הַנָּבִיא מֵרְצִין פָּנָיו

כְּלַפֵּי שָׁמַיִם מֵרִים יָדָיו

נוֹשֵׂא נְאוּם חוֹצֵב לֶהָבוֹת

מַשְׁמִיעַ מִלִּים- כְּדָרְבָּנוֹת:

 

 אוֹי לְאוֹתוֹ בִּזָּיוֹן

שִׁכְחַת מֶלֶךְ עֶלְיוֹן

עַם נִבְחַר זוֹכֶה נִסִּים

לְעֻמַּת שׁוֹר וַחֲמוֹר דַּרְכָּם מְזַהִים.

 

יֵשׁ מוֹצָא לְחִדָּלוֹן

לְהַרְבּוֹת חֲרָטָה וְנִקָּיוֹן 

לִפְנוֹת לִנְתִיב הָאֱמוּנָה

לִזְכּוֹת לְעִיר צֶּדֶק –קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת [פָּרָשַׁת דְּבָרִים, חֻמַּשׁ דְּבָרִים וְהַהַפְטָרָה- יְשַׁעְיָהוּ [ א']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר