יום רביעי, 23 במרץ 2022

מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

  הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה מִפֵּה לָאֹזֶן

  נוֹדְדֵי מִדְבַּר בַּעֲלֵי חֹסֶן

  נָדְדוּ  יָמִים רַבִּים

  תָּרוּ אַחַר  אוֹצָרוֹת אֲבוּדִים.

 

  דִּמְיוֹנָם הִרְקִיעַ שְׁחָקִים

 כְּהֶרֶף עַיִן מִתְעַשְּׂרִים

 לְפֶתַע , רוּחַ עַזָּה נָשְׁבָה

 רִגְבֵי עָפָר  בִּפְנֵיהֶם פִּזְּרָה.

 

רְאִיָּתָם טִשְׁטְשָׁה

כַּוָּונָתָם בִּלְבְּלָה

חָשׁוּ עֲיֵיפוּת כְּבֵדָה

יָשְׁבוּ עַל הַמְּדוֹכָה.

 

עַל סֶלַע מְאֻבָּק מִתְדַּייְּנִים

ֶבְּנִבְלַת שֶׁרָצִים נוֹגְעִים

מִשֶּׁטֻּומְאָתָם לָהֶם נִתְגַּלְּתָה

עַתָּה בַּקְּדֻשָּׁה נַפְשָׁם חֲפֵצָה.

 

חֲלוֹמָם  נִשְׁכַּח בִּמְהֵרָה

חִפְּשׂוּ אַחַר מְקוֹר טָהֳרָה 

לְהַפְתָּעָתָם נֵס גָּלוּי - מַיִם חַיִּים

טוֹבְלִים גּוּפָם, טֻומְאָתָם מְסִירִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת "שְׁמִינִי"- [חֻמָּשׁ וַיִּקְרָא]. 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 15 במרץ 2022

פרשת צו- הקשר להפטרה- לדברי ירמיהו../ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו- הקשר להפטרה- לדברי ירמיהו..

 מאמר  מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ הנביא ירמיהו נושא דברים לעם בשער המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך ההפטרה- בספר ירמיהו]


"כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח.   כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם". 

 [ירמיהו ז', כ"ב- כ"ג]


ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין  (c)


ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)


 "הפרשה פותחת בפסוק: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד -הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ"  [ויקרא ו, א, א]

ההפטרה הנקראת  ,בע"ה ,השבת היא: בספר ירמיהו:  [פרק: ז, כ"א- ל"ד. פרק: ח, א-ד, פרק: ט, כ"ב- כ"ד]

להלן פסוקים  נבחרים מדברי הנביא:  "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.  כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. 

כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם.  וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים.  לְמִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ, אֶת-עָרְפָּם--הֵרֵעוּ, מֵאֲבוֹתָם.  וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ; וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲנוּכָה.  וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא - שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו, וְלֹא לָקְחוּ, מוּסָר; אָבְדָה, הָאֱמוּנָה, וְנִכְרְתָה, מִפִּיהֶם.    לכִּי-עָשׂוּ בְנֵי-יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי, נְאֻם-יְהוָה:  שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, בַּבַּיִת אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו--לְטַמְּאוֹ.  וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן-הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת - בְּנֹתֵיהֶם, בָּאֵשׁ--אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי". [ירמיהו ז', כ"א-ל"ב]

השאלות הן:

א] מדוע מופיע הציווי להקרבת קורבנות לדורות - באין מקדש היום?

ב]  מה שאלו אומות העולם על עניין הקורבנות?

ג] מה הקשר בין הפרשה להפטרה?

תשובות.

הקרבת קורבנות לדורות - באין מקדש היום.

 על פי דברי חז"ל [מסכת מנחות ק"י]

"אמר ריש לקיש: "מאי דכתיב: זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה  וְלַחַטָּאת  ולָאָשָׁם" [ויקרא ז, ל"ז] ללמדך: שכל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם.

מכאן ניתן להבין , כי ישנן שתי אפשרויות  באופן הקרבת הקורבנות:

א] להקריב קורבן באופן מעשי בזמן שבית המקדש קיים.

ב] ללמוד את תורת הקורבנות באופן רוחני - ולקיים באופן זה את  הקרבת הקורבנות בזמן שבית המקדש  אינו קיים.

על סמך  הסבר זה, ניתן להבין: את דברי רש"י הסבור:"' אין צו, אלא לשון זירוז  'מיד ולדורות' כלומר גם בימינו שאין בית המקדש קיים - ניתן להביא קורבנות –על ידי לימוד תורת הקורבנות.

רבי שמעון אומר: "ביותר צריך לזרז במקום שיש חיסרון כיס . הרי גם בשאר מצוות יש חיסרון כיס, אלא משום שבהקרבת קורבנות - יש דבר מיוחד שעל ידי שאנו  לומדים את "תורת העולה' זה נחשב לנו כהקרבת קורבנות.

על כן ישנו חשש שהאדם עלול לחשוב מדוע עליו להתאמץ להוציא כסף עבור הקרבת קורבנות בזמן שניתן לקיים על ידי לימוד 'תורת העולה'?

משום כך טוען רבי שמעון: 'ביותר צריך לזרז במקום שיש חיסרון כיס'.

מכאן ניתן גם להבין מדוע התורה כפלה פעמיים:  זאת תורת 'העולה' היא 'העולה'.

היות ויש הקרבת קורבן ממש בפועל-כלומר: ' היא העולה' ומנגד יש הקרבת קורבן - באמצעות לימוד התורה: 'זאת תורת העולה'  בתקופה שאין המקדש קיים.

מטעם זה  כפלה התורה פעמיים - לרמז לנו - על שני סוגי הקורבנות.

הסבר נוסף למילה: "זֹאת"- במשמעות: קבלת התורה.

נאמר : "כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים--מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת.."  [ישעיהו מ"ג, ט] אין זאת, אלא תורה, שנאמר:  "וְזֹאת, הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

נאמר [ויקרא רבא פ, כ"א] על פי הכתוב: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה".[ויקרא ט"ז, ג]

היינו ,שכניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים שהיא- שלמות עבודת הקורבנות- הייתה בזכות שקיבלו ישראל עליהם בחינת "זאת" בשלמות -  בזמן מתן תורה.

" כמו כן נאמר: אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה--    לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה--    בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ". [תהלים כ"ז, ג'] יסוד זה של קבלת התורה בבחינת:  "וזאת ולא אחרת"- הוא מעניק עוז ובטחון לעם ישראל.

 [על פי הספר: "באר משה על התורה" / הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין]

 שאלתם של אומות העולם:

מדרש  [תנחומא א] המתאר את שאלתם של אומות העולם:

מדוע דווקא לעם ישראל קיימת  המצווה להקריב קורבנות? תשובת ה' היא: שאם חלילה יחרב  בית המקדש - יוכלו עם ישראל שקיבלו  את התורה  לרגלי ההר – כאיש אחד בלב אחד- לקיים את מצוות הקרבת הקורבנות על ידי לימוד:' זאת תורת העולה' אך אתם, אומות  העולם  שסירבתם לקבל את התורה  לא שייך אצלכם: ''זאת תורת העולה'- לכן אין באפשרותכם לקיים את מצוות הקרבת הקורבנות בזמן  חורבן בית המקדש וזו הייתה תשובת ה': "זאת תורת העולה".

הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה [ספר ירמיהו, פרק: ז]

"ספר ירמיהו הוא ספר הנבואה הגדול ביותר בתנ"ך ויש לו כמה צדדים של ייחוד,

ירמיהו ניבא מסוף זמנו של המלך יאשיהו עד חורבן הבית הראשון, בתקופה זו הנביא עומד נוכח המפולת העומדת להתחולל בעמו: הירידה המתמשכת בממלכת יהודה, שאם לא ייעשה בה שינוי פנימי גדול- היא תידרדר עד נקודת השבירה: חורבן הבית וגלות ישראל, משום כך רובו של ספר ירמיהו- הוא תוכחה, מצד אחד: ונבואת חורבן מצד שני" [מתוך "התנ"ך המבואר/ הרב עדין  שטיינזלץ]

דברי הנבואה מפי ירמיהו נאמרים בעודו עומד בשער המקדש ודבריו מכוונים אל  הקהל הבא להתאסף ולהתפלל בבית המקדש.

ירמיהו מסביר לעם : שאין הם צריכים רק לסמוך על בואם לבית המקדש, התנהגותם היא, היא החשובה! ואם ימשיכו לסטות הצידה מדרך התורה- אין קרבנותיהם  מתקבלים ברצון.

לכן הנביא מבקש כעת מהעם:  להשבית את העולות והזבחים יחד מלהביאם לבית המקדש  ומבקש מהם שיאכלו הם את הבשר.

הנביא מדגיש -  כי ה' לא ציווה את עם ישראל כאשר יצאו ממצרים להקריב עולה וזבח - כמטרה בפני עצמה, אלא כאשר דובר על הקרבת הקורבנות,

התכלית היא: לשמוע בקול ה' כי  בעצם קיום מצוות התורה- הוא אשר גורם  לה' לנחת רוח!

לדברי המלבי"ם: הקורבנות- תפקידם להזכיר לעם ישראל- ללכת בדרכי ה' כדוגמת קורבנות הנדבה בזמן העלייה לרגל לירושלים- לבית המקדש. באמצעות הקורבנות- האדם לומד ליראה את ה' ואילו באמצעות קורבנות החטאת והאשם האדם זוכר את חטאיו ונמנע לעבור עליהם שוב.

וכל  הקורבנות האלה- אינם עבור ה' שהרי אינו זקוק להם כלל ,אלא למען ייטב לכם.

הנביא מביע כעס על עצם  העניין שעם ישראל סטה מהדרך הישרה של קיום המצוות. החטאים שלהם - לא היו בשגגה, אלא הם הלכו אחר עצת ליבם.

במקום שיעלו במעלות עבודת ה' עד שיזכו להשראת השכינה עליהם, הם נסוגו אחור ממדרגותיהם בתחום הרוחני והמשיכו להתדרדר לאחור.

בדברי מוסר אלה אל העם - הנביא ירמיהו מביע  את התרעומת על חשיבת העם המוטעית -  אשר סברו: כי ה' חפץ בקורבנות - שלדעתם הדבר  מבטא את הזיקה המורחבת  בין האדם לקב"ה.

עם ישראל היו חושבים כי בית המקדש - הוא  הבית של הקב"ה וירושלים היא עירו ולכן החורבן לא יתרחש!

הקו המשותף המחבר בין הפרשה להפטרה - הוא: נושא הקורבנות.

כוונת ה' לתבוע מעם ישראל – תחילה לקיים את המצוות בין אדם לרעהו המופיעים בעשרת הדיברות ובפרשת משפטים ולהתרחק מעבודת האלילים.

ירמיהו מביע את אכזבתו מהעם שלא מלאו גם אחרי בקשותיהם של נביאים רבים שהזהירו אותם : לקיים את מצוות התורה ומנגד גם לא לעסוק בעבודה זרה!

לא די בכך שהעם לא האזין לדברי הנביאים, אלא נהג בדרך הפוכה עד כדי כך שבנה במות תופת על מנת לשרוף את בניו ובנותיו בניגוד מוחלט לרצון ה',

הדבר כה אכזרי! כי לא רק שעסקו בעבודה זרה בניגוד לאיסור האלוקי, אלא פעלו בניגוד למוסר  האנושי ,על איסור שרפת הילדים- דבר שריבונו של עולם "לא  העלה על  ליבו"

לכן העונש: אין הצדקה לקיומו של גיא בן הינום במבנה הנוכחי- ולכן שמו ייהפך לגיא ההריגה – זאת כדי לבטא את החורבן המוחלט של ממלכת יהודה!

 בקטע האחרון נאמר:

"כה  אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל ־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל ־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ......" [ירמיהו ט, כ"ב, כ"ג]

על פי הגר"א [הגאון רבנו אליהו מוילנא]: אין החכם, הגיבור והעשיר יתפארו בחכמתם, גבורתם ובעושרם, אלא מתי כן יוכלו להתהלל בהישגיהם?

התשובה לכך היא: רק כאשר ינצלו זאת לשם שמים כדי: "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" רק בתנאי זה ההישגים- החכמה, הגבורה והעושר מהווים מעלה גדולה- אך כאשר דברים אלה אינם מנוצלים לכבוד ה' –אזי הם חסרי ערך ואף מהווים אפילו חיסרון.

לסיכום, לאור האמור לעיל: החוט המקשר בין  פרשת צו - להפטרה בספר ירמיהו - מאפשר לנו להבין מה תכלית הקורבנות עליהם ישנו הסבר מפורט בפרשתנו. על עם ישראל מוטל לקיים את רצון ה' באופן שהקורבן יהווה נחת רוח לה' בכך שאנחנו  מקיימים  את מצוות התורה- בין אדם לחברו ובין אדם למקום ובכך רצון ה' יתמלא- כדברי הנביא:

"אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם". [ירמיהו ז, כ"ג]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הַבָּאִים בְּשַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הַבָּאִים בְּשַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם בִּירוּשָׁלַיִם

עַנְנֵי שְׁכִינָה בַּשָּׁמַיִם

הַחַמָּה כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ

לְפֶתַע  נֶעֶלְמוּ קַרְנֶיהָ.

 

הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מִתְבּוֹנֵן

לָשֵׂאת דְּבָרָיו מִתְכּוֹנֵן

אֶל הַבָּאִים בִּשְׁעָרִים

בְּשָׂרוֹ, נַעֲשָׂה  חִדּוּדִים.

 

עוֹמֵד בַּשַּׁעַר הַמִּקְדָּשׁ

הֲיִפְתַּח דַּף חָדָשׁ?

קוֹלוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר

מֵעוֹרֵר דֶּמַע וּמַשְׁבֵּר!

 

 מֵסִיר מַסֵּכוֹת מִפְּנֵיהֶם

 מְגַלֶּה אֱמֶת בִּפְנֵיהֶם

 אֵין הַקָּרְבָּנוֹת הָעִיקָּר

וְלֹא הִשְׁתַּחֲווָיוֹת  בַּשַּׁעַר.

 

 הִיזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים

הִימָּנְעוּ  מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים

אַל תִּסְגְּדוּ  לֶאֱלִילִים

לְמִצְווֹת הֱיוּ מְחֻבָּרִים

אָז תִּהְיוּ לָעָם -וָהּ' לָכֶם לֶאֱלֹוקִים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת צו [חומש ויקרא]

וההפטרה בספר ירמיהו [פרק: ז, כ"א- ל"ד. פרק: ח, א-ד, פרק: ט, כ"ב- כ"ד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 8 במרץ 2022

פרשת ויקרא- הקשר למגילת אסתר ושבת זכור/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויקרא  – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור.

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)






"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"


"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים

[דברים כ"ה, י"ז]


ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]



ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)

"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

[מגילת אסתר ד', י"ד]





אסתר המלכה מצביעה לעבר המן- בפני אחשוורוש/ ציירה: אהובה קליין (c)


המן מוביל את מרדכי -על הסוס  ברחובות שושן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת ויקרא - היא הפרשה הראשונה – הפותחת את חומש ויקרא - החומש השלישי מתוך חמישה חומשי תורה ומדוע נקרא החומש בשם זה ? התשובה מופיעה במילות הפתיחה לפרשה זו:

"וַיִּקְרָא, אֶל - מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן - הַבָּקָר וּמִן -הַצֹּאן....." [ויקרא, א', א'- ב']

בדומה לכך- גם החומש הראשון נקרא: "בראשית" על סמך הפסוק הראשון בספר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ".

בפי חז"ל נקרא חומש ויקרא בשם: 'תורת כוהנים'  מהטעם : שמלמד אותנו בחלקו הראשון [החל מפרק א' עד פרק י"ז ועד בכלל] הלכות הקורבנות - אשר מחייבות בעיקר את הכוהנים המשרתים במשכן - את עבודת ה' וחשוב להדגיש: כי בתוך הלכות אלו ישנן הלכות המחייבות את כל ישראל, כגון: שהם  מחויבים להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש כפי שמוזכר גם בספר שמות:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּוהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו']  בחלקו השני של החומש - בעיקר הלכות הקשורות לכוהנים.

השנה, שנה מעוברת - לכן, אנו קוראים את פרשת ויקרא סמוך לחג הפורים. שבת זו נקראת גם בשם: 'שבת זכור' – היות ואנו קוראים על זכירת עמלק - לפי שהמן היה - מזרע עמלק:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים..." [דברים כ"ה, י"ז- י"ח] ובפורים מגילת אסתר מתארת לנו  את מזימותיו של המן מזרע עמלק.

השאלות הן:

א] מה משמעות הקריאה אל משה בתחילת הפרשה?

ב] מהו הקו המשותף בין פרשה זו לפרשת זכור?

 ג] מה הקשר למגילת אסתר?

 תשובות.

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה"; הרמב"ן סבור: כי בניגוד לשאר המקומות , יש כאן קריאת ה' אל משה מהטעם: שלא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד - לגשת למקום ששם שוכן אלוקים ,אלא רק על ידי קריאה מאת ה' כפי שהכתוב מתאר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת--אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות כ"ה, כ"ב].

היות ומשה ידע שה' יושב בין שני הכרובים ,התיירא משה לבוא אל אוהל מועד, אלא עד שיקרא אליו ה' לבוא למשכן .  כך התרחש גם בזמן הר סיני,  כפי שנאמר: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן". [שם : כ"ד, ט"ז]

דעת מקרא: מעלה אפשרות: אולי הייתה הקריאה: "משה, משה" כמו במקרה  הסנה , לפתוח עמו במילים.

רבותינו  סבורים: כי לדיבור אל משה קדמה קריאה, הדבר אינו  משהו חריג: לכל הדברות שבתורה, לכל האמירות ולכל הציוויים -  קודמת קריאה. לפני כל מסירת תוכן למשה, באה הקריאה – "משה, משה".

הקריאה, משמשת - יצירת קשר עם משה. הפניה אליו,  היא - תשומת לב  באופן פרטי - יוצרת מפגש, כמו שאמרו רבותינו - 'משה  משה', לשון חיבה ולשון זירוז' -  ה' קורא לו מתוך חיבה ומשה מזדרז לקיים את הציווי, לכן קודמת הקריאה לדיבור, שהקריאה, מהווה קשר בין משה לקב"ה . 

מובא במדרש : כי יש קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה]  כלומר - משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה  באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן, מתי  בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?

התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם , זאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את  תורת אלוקים לעם ישראל.

רש"י מסביר: באמצעות שני פירושים:

א] לכל הדיברות ,לכל האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת משתמשים בה.

כפי שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ,  יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ,ו, ג]

ב] רש"י מבאר : מדוע לא נאמר: "ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה לכך היא: כי נושא הקריאה - אינו ה', אלא הקול, כאילו כתוב: "ויקרא קול אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל  הקול - שהוא הנושא –כדוגמת הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']

עוד דוגמא"וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" [שם ו', ד']

"נתיבות שלום"- מסביר: ה' קורא למשה מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה -..." עניין הקורבנות מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר במסכת  אבות:

"שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק ...... [אבות א, ב] הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"

 הקשר לפרשת זכור:




לעניות דעתי, כמו שה' מצווה את משה  בתחילת הפרשה וקודמת לה קריאה- המשמשת מבוא ויצירת קשר למשה ומיד בעקבות זה בא הציווי -

בפרשת 'זכור' אומנם אין את עניין הקריאה - אבל קיים ציווי לכל עם ישראל- וזה ציווי לדורי דורות!

כנאמר: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה, י"ז- י"ט]

עלינו לדעת  ולהכיר את-זהותו של עמלק. עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים"

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק : כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם,  כמו שניתן  לראות זאת גם בפרשה: הציווי החשוב הזה: למחות את עמלק .

 מסביר ה"נתיבות שלום": מלחמת עמלק-  היא מלחמה רוחנית נגד ישראל! תכלית ה' :להביא את העולם הזה  לתיקון  שאז תתמלא  הארץ דעה את ה' לעולם שכולו טוב-  לבוא הגאולה.  תפקיד עם ישראל: לקיים את המצוות ועל ידי  שבירת רוח הטומאה - שהיא קליפת  עמלק - כוח הרע של הבריאה כפי דבריו של האלשיך: שרו של עמלק אינו כשאר שרי אומות שהקב"ה ברצונו מעביר אותם מהעולם, אלא עמלק - הוא כוח הטומאה בעולם - עם ישראל מצווים בכבודם ובעצמם להעביר אותו מהעולם- וכל עוד הדבר אינו נעשה- אין ה' שלם וגם לא כיסאו!

מכאן שכל עבירה שיהודי עושה – הוא גורם לחיזוק  קליפת עמלק וכל מצווה שהוא מקיים - הוא מחליש את עמלק.

כאשר יצאו עם ישראל ממצרים - והגיעו לרפידים - שם המקום רומז על התנהגותם: ךפידים- מלשון "רפו ידיהם" מן התורה. לכן לא היה בכוחם של ישראל  למחות את עמלק! למעשה ,היו הזדמנויות רבות שה' היה יכול כבר להביא את העולם לתיקון המיוחל- אלא שבכל עת  שה' כבר חפץ להביא את התיקון הזה, דווקא אז עמלק מתגבר ומתחזק- וכדי לנצח אותו- אין הדבר תלוי בעוצמת הכוח הצבאי- או מספר כלי הנשק- אלא תלוי בעם ישראל- שעליו להתחבר לתורה הקדושה ולקיים את  ציווי התורה - הלכה למעשה. זוהי מלחמה רוחנית לדורות - ועל כן הוא ציווי  כה חשוב- לכל עם ישראל למחות את זרע עמלק מן השורש ולא לקחת שלל ממנו, כפי שראינו ,כאשר שאול נלחם נגד עמלק הוא השאיר את אגג ולקח מבעלי החיים שלהם.

חז"ל אומרים: שהם היו מכשפים גדולים והטמינו את כוחות הטומאה בבקר ובצאן והיו צריכים להשמיד גם אותם וכיוון שהדבר לא נעשה , נדחה הקץ וכך היה גם בזמן מרדכי ואסתר שהופיע המן מזרע עמלק- הייתה עת גדולה- זמן המסוגל להביא את העולם הזה לתיקון!

 הקשר למגילת אסתר.

המגילה מספרת לנו  על המן - הבא מזרע עמלק – העושה יד אחת עם המלך אחשוורוש:   להשמיד לאבד ולהרוג  את היהודים. והנה מופיעים מרדכי ואסתר:

"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.  ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.  וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". [מגילת אסתר  ב, ה -ח]

גדולתו של מרדכי היהודי: הוא אינו מתרפס לפני אותו רשע ואינו משתחווה לו, בניגוד לאחרים.  הוא מזהה  את רצון המן להשמיד את כל היהודים, הוא שולח [בידי שליחים] ציווי לאסתר המלכה: לפעול! בתחילה היא  נמנעת בטענה: כי לא נקראה אל המלך מזה שלושים יום.

אך מרדכי אינו מוותר - שולח בשנית שליחים אל אסתר בהודעה:

"אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.  כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". [מגילת אסתר ד, י"ג- ט"ו] ומכאן והלאה- אסתר תפשה מנהיגות ביתר שאת והתוצאה ידועה –הגזרה נהפכה מרע לטוב-  אורה ושמחה ליהודים.

ה"נתיבות שלום" טוען שבתקופה זו הגיעה  העת המסוגלת לתיקון העולם- לפי שעמדו להקים את בית המקדש השני .

 האר"י הקדוש טוען: כי המן ידע על כך שמרדכי פועל באמצעות התיקונים לבנות את הבית השני ועל כן ניסה לקלקל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנו קשר בין פרשת ויקרא- בה- משה נקרא על ידי ה' - כדי למלא ציווי!

 כך גם בפרשת זכור עם ישראל מתבקש למלא את צווי מחיית עמלק ובמגילת אסתר-  מרדכי ואסתר- פועלים בנחישות לממש ציווי אלוקי זה. והתוצאה: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא - יָסוּף מִזַּרְעָם" [מגילת אסתר, ט, כ"ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר