יום שלישי, 7 בדצמבר 2021

פרשת ויגש- מה ראה יוסף שאחיו לא ראו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  ויגש - מה ראה יוסף שאחיו לא ראו ?

מאת: אהובה קליין .


יצירותיי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו..וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה.א-ב]




ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  יוסף מזהיר את אחיו: אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 



 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יוסף מבקש מפרעה ליישב את אחיו בארץ גושן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

פרשה זו ממשיכה  את המשך מימוש הבטחת  ה' לאברהם על  ירידת ישראל למצרים:

"ידֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה." [בראשית ,ט"ו, י"ג]

בסוף פרשת מקץ התגלה הגביע באמתחת בנימין האחים כתגובה על כך קרעו את בגדיהם ושבו אל מצרים , יהודה מציע ליוסף שכל האחים - כולל בנימין יהיו  עבדים ליוסף - אך יוסף מסרב להצעה זו  ומציע  שישאירו את בנימין במצרים ואילו יתר האחים יעלו חזרה אל אביהם.

בפרשתנו מופיע  יהודה לפני יוסף ומציע לו הצעה נדיבה: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי". להלן, מ"ד, ל"ג-ל"ד]

יוסף נשבר ברגשותיו ומגלה את זהותו בפני אחיו:

"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.  וַיִּיתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל- יִיחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם...". [להלן, מ"ה, א- ו']

לבסוף שולח את אחיו  אל אביהם  שיביאוהו מצרימה ומעניק להם צידה לדרך ובגדים וגם את אביו אינו מקפח כפי שהכתוב מתאר:

"וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹורִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹונֹות נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו--לַדָּרֶךְ.  וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲליֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". [להלן מ"ה, כ"ג—כ"ה]  

 

השאלות הן:

א] מדוע בעת  התוודע יוסף אל אחיו הזכיר לאחיו-את דבר מכירתם אותו?

ב] מה שלח יוסף לאביו?

ג] מה משמעות  אזהרת יוסף את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"?

 

תשובות.

יוסף מזכיר לאחיו את דבר מכירתו .

הכתוב מציין: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה". 

רש"י מסביר: ראה יוסף בזמן שהתוודע בפניהם - כי הם נסוגים לאחור ומתקשים לעמוד לפניו לכן אמר בלבו: "עכשיו אחיי נכלמים" לכן פנה אליהם בלשון רכה ותחנונים: "גְּשׁוּ-נָא אֵלַי" בלשון בקשה ובאופן נעים. את מכירתו הזכיר: כדי להדגיש - כי הכול מאת ה' והוא שלח אותו למצרים- במטרה למלא שליחות שיוכל לשמש להם פרנס ויתאפשר לו  לדאוג למחייתם ומזונם.

"נתיבות שלום"  שואל מדוע כבר לא יכול יוסף להתאפק? ומדוע אומר להם: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה" וכי לא היה די להגיד: "אני יוסף"?

בעבר יוסף עשה הרבה צרות לאחיו - אם כן מה רצה יוסף להשיג  בהערת מכירתו? אלא כאשר יוסף התוודע אל אחיו היה מצב מיוחד: ייחוד עליון שלו עם אחיו ולכן דרש: הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי"; בעת איחוד יוסף עם אחיו - לא עמד זר וזה על דרך מה נאמר בכניסת הכהן הגדול לקדש הקודשים - שהרי נאמר שם:

"וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹואוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ.." [ויקרא ט"ז, י"ז] מכאן אנו למדים: כי יש מדרגות קדושה שלא כל אחד יכול להיכנס  בהן –כמו עזרת נשים, עזרת ישראל ,היכל וקודש הקודשים , הרי בשעה שנכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים הייתה הבחינה של ייחוד עליון - לכן בשעה זו לא יכול להיות שם כל אדם - באוהל מועד ובמצב זה היה שרוי יוסף כאשר התוודע  אל אחיו היה ייחוד עליון כאשר ציווה להוציא כל איש מעליו ומכאן אנו לומדים: כך צריך להיות בזמן שיהודי מתאחד עם  הקב"ה. גם כאשר מתפלל היהודי תפילת  שמונה עשרה - בבחינת התייחדות עם אלוקים.

בזמן שהכהן הגדול ניגש אל הקודש – רוח הקודש הייתה שולטת עליו והיו פניו בוערות כלפידים, היינו - כאשר נכנס הכהן הגדול לקודש  הקודשים – היה מתעלה לדרגת מלאך ושרף – לא היה נחשב בגדר אדם- לפי שהיה מבטל את עצמו לגמרי ועל דרך זה ניתן להסביר: כי בזמן שיוסף היה נמצא ביחידות עם אחיו היה מבטל עצמו לגמרי ובזמן ייחודי זה - הוא יחוד י"ב צירופי שם הוי"ה

רצה יוסף לשבור את אחיו עד שיהיו בבחינת אין ואפס ,שיהיו מסוגלים להגיע לדרגת ייחוד עליון.  כתוצאה מזה, יהודה היה מוכן לשבת במצרים במקום  בנימין - לפי שיהודה מלך ישראל, היה מוכן להיות עבד,  עד כדי כך היה  מוכן להשפיל עצמו - כי עבדות היא תכלית השפלות, כאשר ראה  יוסף כמה היה מוכן יהודה לבטל עצמו - כבר לא יכול היה  יוסף להמשיך להתאפק ובכה.

לכן הזכיר את מכירתו - כדי להוכיח להם שכמו שבזמן מכירתו הגיע לשיא השפלות כך גם עתה היה מבטל עצמו וכך הביא גם את אחיו שביטלו את ישותם - כדי להגיע לדרגת ייחוד עליון.

הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק שואל: וכי זה דרך פיוס שיוסף מזכיר לאחיו את מכירתם?

אלא התשובה: יוסף  משמיע דברי ריצוי ופיוס: אל תחשבו שבכך שירדתי למצרים הדבר גרם לקלקל לי את המידות ואל תחשבו שהלכתי בדרכים הרעות של המצרים, אני יוסף - אשר מכרתם אותי מצרימה אני אותו  יוסף הנער שהכרתם - מאז לא שיניתי את אורחות החיים ולכן אל תיעצבו  בכלל – בגלל מעשה המכירה - כי בכלל לא גרמתם לי כל רע  באופן מעשיכם...

האר"י הקדוש  סובר: יוסף אמר לאחיו: "אַל-תֵּעָצְבוּ", תתרחקו  מתחושת העצבות ואם תנהגו כך, אז תשיגו את כוונת ה' כי  ה' שלח אותי למצרים כדי: לפרנסכם: "כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם...".

כידוע אחד העקרונות של החסידות: לעבוד את ה' מתוך שמחה ולהתרחק מהעצבות. ולפי תורת הבעש"ט – מטשטשת העצבות את הכרת האדם בה' וכך לא ניתן להבין את דרכי הנהגת ה' בעולם.

יוסף שולח לאביו מתנות.

נאמר: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹורִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו—לַדָּרֶךְ"

רש"י מסביר:   המילה: "כְּזֹאת"- באה להורות: שלא שלח יוסף לאביו את החמורים והאתונות עצמם, אלא שלח לו מאכל בחשבון - כשיעור הזה ומהו החשבון ששלח יוסף לאביו? התשובה: שיעור כזה אשר לפי כובד המשא היה צריך עשרה חמורים ועשר אתונות לשאת את המזון בכמויות.

מצאנו בגמרא [מסכת מגילה ט"ז, ע"ב] ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו.

על כך אמר רבי אפרים זלמן מרגליות [מחכמי קהילת ברודי בסוף המאה הי"ח וראשית המאה הי"ט] בדרך כלל, הזקנים נמצאים במצב ירוד כאשר יושבים בחברת צעירים אשר משדרים כוח ועוצמה, אך כאשר מגישים יין ישן שסגולתו המיוחדת היא: שככול שהוא ישן יותר כך משובח יותר- הזקן הלוגם ממנו רואה  עצמו משול ליין טוב – ההולך ומשתבח משנה לשנה. מטעם זה, אמרו חכמנו ז"ל: שיחודו של יין ישן הוא בכך: שדעת זקנים נוחה הימנו..

ה"קהלת יצחק" שואל שאלה מעניינת: למה נחשב יין ישן כ"טוב מצרים"? לא מצאנו בשום מקום שהשתבחה מצרים ביינה, אלא  דווקא ארץ ישראל השתבחה בכך.

הוא מתרץ: ידוע שארץ מצרים נקראת "רהב"   כדברי הנביא : "וּמִצְרַיִם, הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ; לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת, רַהַב הֵם שָׁבֶת". [ישעיהו ל, ז] משמעות המילה: "רהב"- "גאווה"- כי המצרים היו שקועים בתאוותם ועושרם ומתוך כך נעשו בעלי גאווה.

במסכת בבא  בתרא אומרים חז"ל: שאדם שמתייהר- [כלומר: מתגאה]- יינו מחמיץ- [כלומר: היין של בעל גאווה מתחמץ] לכן  אין למצרים יין טוב וגם אם ישנו שם יין ישן. לכן שלח יוסף לאביו - יין ישן, להוכיח לו שלא למד מדרכי המצרים והוא נשאר צדיק כמו שהיה בעבר- הראיה לכך שיינו לא מחמיץ- כי לא הושפע מגאוותם של המצרים!

רבינו בחיי מסביר: יוסף שלח לאביו - עשרה חמורים ועשר אתונות שיהיו נושאים את המשא שלו. הוא שלח זכרים ונקבות כמו המנחה ששלח אביו –יעקב לעשיו,

כפי שנאמר: "עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָישִׁים עֶשְׂרִים", [בראשית ל"ב, ט"ו]

בר ולחם ומזון, בר - זו תבואה הכולל חמשת מיני דגן, ולחם—אלו מיני קטניות, כגון: פול ועדשים שמהם עושים לחם, ומזון - אלו מיני פירות שהם  מזון לאדם, כגון: תאנים וצימוקים ותמרים וכיוצא בכך. "ודע - כי כל בר עושים ממנו לחם,אבל לא כל לחם מן הבר וכן - כל לחם הוא מזון אבל כל מזון אינו לחם".

"אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"

רש"י מסביר את כוונת יוסף  באזהרתו את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ" באמצעות שלושה פירושים:

א] אמר להם: תדעו לכם, אם תהיו טרודים ביותר בדברי תורה בדרך, אתם עלולים להסיח דעתכם ולתעות מן הדרך הנכונה וזה לשון מליצה- כאילו הדרך "רוגזת" עליהם ואינה מאפשרת  להם ללכת דרכה.

ב] פירוש נוסף: יוסף מזהיר את אחיו: שלא יחפזו בדרכם - יתר על המידה- הליכה בחיפזון ובמהירות - קרויה: הליכה "רוגזת" ,היינו, חסרת מנוחה!   וכך הזהיר אותם: אל תפסעו פסיעה גסה - כלומר: פסיעות גדולות, אלא לכו בנחת על ידי פסיעות קטנות וכאשר תצטרכו לפנות למקום ישוב  בלילה – תפנו לעיר כשעדיין החמה זורחת ואל תמשיכו ללכת  לדרככם אחרי שקיעת החמה.

ג] לפי פשוטו של מקרא - יש לומר- שחששו של יוסף היה: שאחיו יהיו נרגזים וזועפים בדרך. מהסיבה: שהיו נכלמים ובושים מפני יוסף על שמכרוהו לעבד וכן חשש יוסף - שמא יריבו ביניהם בדרך על דבר מכירתו - ועלולים להתווכח זה עם זה ולהאשים זה את זה ולומר איש אל אחיו "על ידך נמכר" והאשמה  תלויה בך, או -"אתה סיפרת לשון הרע עליו ועל ידי זה גרמת לנו לשנוא אותו ולכן האשמה תלויה בך"! 

 

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים:

א] הזהיר יוסף את אחיו שלא יפחדו בדרך., מלשון- "לב רגז" כפי שנאמר: "וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" [דברים כ"ח, ס"ה]

מדוע הזהיר אותם בכך? לפי שנוהג בעולם בתקופת בצורת הם מתפחדים- לכן אמר שילכו  בזריזות ולא יפחדו - כי שמו של יוסף ידוע לכל הארצות כמושל על כל ארץ מצרים וכולם מתייראים ממנו ולכן ילכו ויגיעו  בשלום ,זה לשון הרמב"ן.

ב] הזהיר שלא יתעסקו בדבר הלכה מפני טורח הדרך- אבל לא מנע מהם שלא ילמדו כלל.

שהרי אמרו רז"ל: "שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דבר תורה ראויים לשרף שנאמר:

"וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם";  [מלכים ב, י"א] הכוונה: שאליהו הנביא נפרד מאלישע, לפי  שהיו מדברים דברי תורה נפרדו זה מזה. ואם לא היו מדברים דברי תורה- היו נשרפים.

לסיכום. לאורך כל הפרשה - יוסף אינו כועס על אחיו ואף מעניק להם מתנות בשפע , הוא מבין: כי עצם גלגוליו  בירידתו מצרימה - זה רצון ה' מה שאין כן חשיבת אחיו - הם חשים אשמה בכך שמכרוהו ובסופו של דבר חשים אי נוחות.

ויפים דברי שלמה המלך:

"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם." [משלי  י"ט, כ"א]

ההפטרה:
 יחזקאל ל"ז, ט"ו- כ"ז

ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוסף ואזהרותיו לאחים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יוֹסֵף וְאַזְהָרוֹתָיו לָאַחִים.


מֵאֵת:  אהובה קליין ©

יוֹסֵף בְּסַעֲרַת רגָשׁוֹת

לִבּוֹ מַעְיָן דְּמָעוֹת

מוֹחוֹ מוּצָף חֲלוֹמוֹת

אַהֲבָה קִנְאָה שְׂנָאוֹת.

 

עַתָּה מוֹשֵׁל בְּמִצְרַיִם

שְׁלִיחוּת מַתְּנַת שָׁמַיִם

קוֹרֵא מַחֲשָׁבוֹת אֶחָיו

עֲלֵיהֶם נִכְמָרִים רַחֲמָיו.

 

אוֹתָם מְצִיפָה בּוּשָׁה

שְׂפָתוֹ אֲלֵיהֶם רַכָּה

שׁוֹלֵחַ קַרְנֵי   אַהֲבָה

מֵסִיר מֵעֲלֵיהֶם אַשְׁמָה.

 

הַכֹּול מֵאֵת בּוֹרֵא עוֹלָם

נִסְתָּרוֹת דְּרָכָיו מִבְּנֵי אָדָם

מַגְשִׁים  הַבְטָחָה לְאַבְרָהָם

לְמַעַן יַהֲפֹוךְ מְעַטִּים לָעָם.

 

יוֹסֵף מַרְעִיף  לְאֶחָיו מַתָּנוֹת

לְאָבִיו שׁוֹלֵחַ עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת

אוֹתָם יַזְהִיר מִדִּין וּדְבָרִים

יֵלְכוּ בְּנַחַת יִזְכְּרוּ אֱלוֹקִים.

 

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת  וַיִּגַּשׁ [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 בדצמבר 2021

פרשת מקץ - יציאה מִן הַמֵּצַר – כיצד ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת מקץ - יציאה מִן הַמֵּצַר – כיצד ?


 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ חלום הפרות של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/ חלום השיבולים של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו, ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שר המשקים מציע את עזרת יוסף. ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ יוסף יוצא מבית האסורים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות לפרעה/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף זוכה למרכבת משנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יעקב מצווה את בניו לקחת מזימרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין
(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף צובר בר במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת מקץ פותחת במילים: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל- הַיְאֹר".  [בראשית מ"א, א] פרעה חולם שני חלומות:

החלום האחד: שבע פרות שמנות העולות מן היאור נבלעות על ידי שבע פרות רזות מאד.

החלום השני: שבע שיבולים יבשות בולעות שבע שיבולים יפות ובריאות – בתום החלום השני - פרעה היה נסער מאד, הוא חסר מנוחה ומתייעץ עם  חרטומי מצרים – אך  הם לא הצליחו לפתור את חלומותיו!

בהמשך, לפתע ,שר המשקים מגלה לפרעה על יכולתו של יוסף לפתור חלומות:

 "וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.  פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא:  אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ.  וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר- לָנוּ אֶת- חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר". [פרק מ"א, ט- י"ג]

כאשר פרעה  משתכנע שיוסף האיש הנכון לפתירת חלומותיו - הוא שולח לקרוא לו:

 השאלות הן:

 א] מה משמעות עניין הזמן שנתיים ימים?

 ב] כיצד יצא יוסף מבית האסורים?

 תשובות.

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים.."

ה"נתיבות שלום" מביא  פירושים  עמוקים על המילים: "שְׁנָתַיִים יָמִים"- לגבי משמעות חיי היהודי.

א] בספר הקדוש: "נועם אלימלך" מעלה קושי ושואל: מדוע נאמר גם "ימים" הרי יכול  היה  הכתוב להסתפק במילה: "שנתיים" ולפי זה המילה "ימים"- מיותרת!

ב] הסבר על פי ספרו של ר' נחום מצ'רנובל בספרו " מאור עיניים" מבהיר : המילה - "שנתיים" מלשון שינה, שנתיים ימים—היינו  שימיו עוברים בשינה, ועל דרך זו מבאר הפסוק:

 "וַיְהִי, מִקֵּץ.."- הכוונה שאדם מתבונן על  קצו - כפי שנאמר במסכת אבות: "וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ" [מסכת אבות ב, י]

כאן הכוונה ליהודי ששם לב ששנתיים מימיו עברו עליו בשינה ותרדמה , כי כאשר הוא עושה חשבון שימיו עברו עליו מתוך שינה ולא פעל  באותה תקופה במאומה- כפי שנאמר:"

"וּפַרְעֹה חֹלֵם", חלם – מלשון חלים – היינו - מתחזק. פרעה המסמל את יצר הרע - הולך ומתחזק- כמאמר חז"ל: [במסכת  קידושין ל] יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ונוסף לו יצר הרע , מאחר ולא ניצל את הזמן שחלף והעביר את חייו בלא מעשים טובים ורוחניים, העביר את ימיו  בשינה - כתוצאה מזה  יצר הרע הולך ומתחזק - כלומר כאשר זה נופל - זה קם - ובדומה לחלום פרעה שהפרות הרעות מראה בלעו את פרות הטובות מראה . כך שפרות הטובות המראה - לא היה להן שום  עקבות - והנמשל : הזמנים הטובים עוברים והזמנים הרעים מכלים את מה שנותר מהימים הטובים - עד שנמצא שלא פעל במאומה בימים הטובים. בדומה ליוסף שהיה איש חכם ונבון ונתן את העצה: להכין מהימים הטובים - לימים הרעים, ולא כפרעה שנאמר עליו: "וייקץ ויחלום שנית"

שהוא מסמל אדם שנרדם וכאשר הוא קם ועושה חשבון  נפש - הוא נרדם שנית, לא כך צריך להתנהג היהודי - אלא  כעצת יוסף להכין מימי הטובה לימי הרעה. כמו שנאמר על יעקב כאשר ישן  בדרכו לחרן והתעורר נאמר: "ויקץ ויאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי".

ברגע שהתעורר- מיד הבין שיש ה' במקום.

נאמר [בסוף מסכת פסחים] כאשר עובר יום - שהיהודי לא עשה דבר ביום הזה- אינו  נחשב יום בחייו שהרי נאמר [בתהלים נ"ב]:"חסד אל כל היום"- לפי שבכל יום צריך אדם לעשות חסד! ואם חלף יום מימיו שלא  פעל - הרי זה לא נחשב כלל ליום. כי בכל יום אדם צריך לעשות מעשה טוב – בגדר - "סור מרע ועשה טוב"  היות ולכל יהודי יש שליחות בחייו , עליו למלא את שליחותו בכל יום ואם אינו פועל מיד, מתגבר יצר הרע - וממילא – פרעה חולם.  מתקיים בו שגם הדברים הטובים שעשה בחייו נאכלים על ידי יצר הרע!

רש"י מסביר: "קץ" משמעו – לבסוף - בסוף שנתיים ימים. זהו המשך למה שנאמר בפרשת :"וישב" יוסף ביקש משר המשקים , לאחר שפתר את חלומו: "כִּי אִם - זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.  כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר". [בראשית  מ, י"ד- ט"ו]

היות ויוסף בטח בשר המשקים - לכן נשאר בבית האסורים שנתיים נוספות ובתום תקופת השנתיים, פרעה חלם את החלומות.

ראיתי הסבר יפה של בעל ה"לב שמחה" [מתוך גיליון הפרשה של הרב אברהם אלימלך בידרמן] למרות שעניין העיכוב של שנתיים , אולי כלפי חוץ נראה עניין רע, לגבי יוסף - ששר המשקים שכח להזכירו - לפני פרעה - כדי להוציאו מבית האסורים, הרי יכול היה יוסף לייסר עצמו ולחשוב: מה עשיתי ומדוע השתדלתי השתדלות יתרה, וכעת אני משלם על כך מחיר יקר.. לא כן הדבר ! שהרי הכול מתוכנן על ידי אלוקים ודווקא מעיכוב זה - יצא טוב שהרי אם היה יוסף משתחרר מבית האסורים מיד באותה שעה ,היה משתחרר לחירות  ובזה היה מסתיים כל  העניין. אך מכיוון שנשאר שנתיים נוספות במקום , הקב"ה מסובב כל הסיבות ויוסף הוזכר לפני פרעה, בדיוק, כאשר חיפש פותר לחלומותיו כתוצאה מכך לא רק יצא יוסף לחירות, אלא זכה לגדולה - להתמנות - ל "משנה למלך".  רווח גדול היה לו בכל העיכוב הזה - של שנתיים. בבית האסורים. מכאן ניתן ללמוד: שפעמים הקב"ה מסובב דבר שנראה בעיני אדם בשר ודם כדבר רע, אבל התוצאה הסופית תהיה טובה – כמו אצל יוסף שבסך הכול הרוויח בגדול מעיכוב זה. מכאן שהכול בהשגחת הבורא ולא מקרה!

 יוסף יוצא מבית האסורים.

הכתוב מתאר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה". [ פרק מ"א, י"ד]

נקודת המפנה החלה - כאשר שר המשקים מנסה לסייע לפרעה מלך מצרים שהיה נסער מאד בעקבות חלומותיו ואמר לו: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי..."  שפתר לו ולשר האופים את חלומותיהם  רש"י מציין – כי - הפתרונות שנתן יוסף  היו שונים מפתרונותיהם של חרטומי מצרים, אך אומר רש"י: ארורים הרשעים - גם אם הם עושים חסד עם מישהו ,אינם עושים זאת בלב שלם. ההוכחה לכך: ששר המשקים היודע את ערכו של יוסף מזכירו בלשון זלזול - ביזיון וגנאי: "נער"- וכוונתו לנער קטן ושוטה - אינו ראוי כלל לגדולה. גם באומרו: כי הנער הוא: עִבְרִי..." - הוא אינו יליד מצרים. לכן אינו מכיר את השפה המצרית.

עוד מוסיף שר המשקים את המילה: "עֶבֶד" לְשַׂר הַטַּבָּחִים, המשמעות: שהוא עבד ואינו יכול לעלות לגדולה ,הרי  על פי חוקי מצרים - אין עבד יכול לעלות לגדולה ובוודאי אינו יכול למלוך בארץ מצרים ואינו לובש בגדי  כבוד של שרים.

כאשר עבדי פרעה הולכים להוציא את יוסף – מבית הסוהר  - הוא קרוי בור - כי נמצא בחפירה בקרקע.

כשיוסף יוצא מבית האסורים הוא הסתפר מפני כבוד המלכות וכן  החליף את שמלותיו  [ בראשית –רבה]

הָאַגָּדָה  מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כִּכְלוֹת  שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְשֶׁבֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמֶר ה': נִמְחוּ פִּשְׁעֵי יוֹסֵף! וְעַתָּה הָבָה אֶזְכְּרָה לוֹ אֶת  הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצֵאת אָבִיו מִבַּיִת לָבָן, כִּי בִּרְאֹתוֹ אֶת עֹשָׂיו הוֹלֵךְ וּקְרַב וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ- וְיַעֲמֹד עַל רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת רַגְלָיו וַיְכַס [כִּסָּה] בְּגוּפוֹ אֶת רָחֵל אִמּוֹ מֵעֵינֵי עשָׁיו בְּאָמְרוֹ: תְּהִי יַד עָשָׁיו בִּי וְאַל תִּהְיֶה בְּאִמִּי! לָכֵן יִגְדַּל עַתָּה יוֹסֵף וְגָבָה מְאֹד וְתָבוֹא הַגְּדוֹלָה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִהְיוּ לוֹ וְיַשְׁכִּיחוּ מִמֶּנּוּ - אֶת כָּל עִנּוּיָיו"

ה"מי השילוח" מבאר: כי נתקיים  ביוסף מה שנאמר בתהלים: "בָּעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי;  וְלַבֹּקֶר רִנָּה".  שהרי בלילה חלם פרעה ובבוקר מיד יצא יוסף מבית האסורים- ומוסיף הפירוש ומסביר: שמאהבת ה' לישראל שולח לעם ישראל צעקה נוראה טרם הישועה, כלומר לפני הגאולה ה' שולח מצב כה קשה לעם ישראל- שמתוך צרתם - הם צועקים לה'  מתוך צימאון לישועה וכך קרה גם ליוסף, כי יוסף הצדיק במשך  י"ב שנה ששהה בבית האסורים היה ישן בלילה, אך בלילה ,טרם השחרור-בכה מאד במשך כל  החשכה ונזכר אז שהיה בן תפנוקים במשך כל י"ב שנה ששהה אצל אביו ,אבל עתה בכבלי הברזל שהיה נתון בהם - הגיעו מים עד נפש - הוא התפלל ובכה ושאל: עד מתי יישא את הסבל הזה? לפי שלפני הישועה - ה' שולח צעקה.

יש בתיאור מצב זה של יוסף - יסוד גדול: כי 'קרב  קץ הישועה' כשהקב"ה חפץ לגאול את האדם - הרי ה' מביא אותו לידי מצוקה עד שהוא כה שבור שזועק ומתחנן לה' שיצילו ואז ה' מיד אחרי זעקתו מחלץ אותו ומושיעו מן הסבל שהיה נתון בו. [מתוך גיליון "באר הפרשה" של הרב אברהם אלימלך בידרמן]

רש"ר סבור: כי למרות שפרעה שלח את שליחיו אל יוסף להוציאו מבור בית האסורים, יוסף לא מיהר, אלא התגלח תחילה והחליף שמלותיו . יש רק עוד מקום אחד נוסף - בתנ"ך-  שבו אנו מוצאים -  החלפת שמלות:"וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹותיו": [שמואל-ב, י"ב, כ]: גם שם משרתי דוד המלך התפלאו עליו שהחליף את שמלותיו לאחר שקרה אסון-כמו שכתוב.:"וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד" והילד מת, אז עבדי דוד  הביעו מורת רוח על התנהגותו.

יוסף אינו רץ לקראת פרעה - אלא בא, כמו שכתוב: "וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה"

הוא מעריך היטב את אישיותו ושליחותו וזאת התכונה שעשתה אותו ל "חכם". יוסף במבטו המיוחד תפס את הייחודיות  בכול אדם - בכל יחס ובכל מצב.

לעניות דעתי, יוסף, הרי היה חכם ונבון, וחשב  שעליו לכבד גם את עצמו לפני  פרעה - לכן החליף שמלותיו , במיוחד שהיה לבוש עד אז בבגדי אסיר.

לסיום, לאור האמור לעיל. ניתן  להסיק: כי  הקב"ה  צופה לדורות.  ובני אדם  אינם יודעים חשבונות  שמים  וכאשר יהודי נמצא במיצר- אל יתייאש  מן הרחמים – אלא יישא תפילה לבורא עולם - וברצות ה'  יכול להפוך הכול לטובה  כהרף עין - כדוגמת יוסף שהיה נתון במיצר - אך לא נפל באמונה יצא מבית האסורים וזכה לישועה גדולה כדברי ישעיהו הנביא:

"כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת".  [ישעיהו נ"ו, א] וכן יפים דברי דוד המלך:

"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ"  [תהלים קי"ח, ה]   



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר