בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת שלח לך - מדוע כשלו המעפילים לראש ההר?
מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical paintings
Spies picked grapes in the Eshkol Stream
"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בכיים של המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"
[במדבר ט"ו,ל"ח]
ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשתנו , עם חזרת
המרגלים למדבר סיני והוצאת הדיבה על ארץ ישראל- הוטל על חוטאים אלה - עונש כבד מאד-
כפי שהכתוב מתאר:
"וַיָּמֻתוּ,
הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת- האָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה,
חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, מְאֹד".[במדבר י"ד, ל"ז –מ]
בהמשך מסופר על האנשים
שלא נענשו - הם החליטו לעלות לראש ההר כדי להגיע בכל זאת לארץ המובטחת-כפי
שהכתוב מתאר:
"וַיַּשְׁכִּמוּ
בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ - הָהָר לֵאמֹר:
הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה--כִּי
חָטָאנוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה
אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין
יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם
לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב:
כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה
עִמָּכֶם. וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת
אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב
הַמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי
וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה". [שם , י"ד, ם- מ"ה]
השאלות
הן:
א] במה חטאו המעפילים לראש ההר?
ב] מה היו התוצאות של
עליה זו?
תשובות.
חטאם של המעפילים לראש להר.
רש"י סבור: כי אותם אנשים שרצו לעלות לראש
ההר- כוונתם הייתה: לעלות לדרך המובילה לארץ ישראל - כדי לממש את הבטחת ה'- לעלות
לארץ אשר ה' הבטיח לעם.
בכך הם רצו לתקן את
החטא שעברו המרגלים באומרם: "וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ
הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב--נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב
לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה".[במדבר י"ד, ג-ד]
משה מזהיר אותם - כי
פעולתם לא תצלח.
דעת מקרא מסביר- כי האנשים אשר התעקשו לעלות לראש ההר - הצטיינו בתכונת
הפזיזות - שבידוע שהיא תכונה שלילית. פזיזות זאת ניכרת גם בדרך החרטה שלהם
על אופן בו שואפים לתקן את חטאם ברצון
לשוב למצרים.
הם נחושים בהחלטתם לעלות לראש ההר , שכחו את הציווי
שנאמר- כי הכול מתנהל על ידי ה': "עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ". [לעיל, ט, כ]
כעת מתוך החלטה כה
מהירה - הם התעלמו מן העובדה שהארון והמשכן במקומם עומדים - והם נחפזו לעלות לכוון
ההר במסווה של מסירות נפש וזאת במטרה: לכפר על העדר המוחלט של מסירות הנפש באופן
שקיבלו את דברי המרגלים. וכל זה למרות אזהרותיו של משה - כי דרכם תיגמר בכישלון
כפי שהכתוב מתאר:
"לָמָּה
זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם;
וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.
כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם
בֶּחָרֶב: כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם
מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם". [לעיל ,י"ד,
מ"ב-מ"ד]
רבינו
בחיי
מסביר את אזהרת משה למעפילים באומרו: "לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי
יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח".
בשני פירושים:
א] דרך הפשט - העלייה
לראש ההר לא תצלח!
ב] על פי הקבלה:
המילה: "וְהִוא"-
קשורה למילים - "פִּי יְהוָה"-
כלומר הם לא פועלים על פי רצון ה'. ויש כאן רמז כי הפועל לא לפי צו ה' - יקבל
את התוצאה הלא רצויה לשאיפתו.
הרמב"ן מבהיר - כי דרכם של מעפילים אלה לא תצלח כי אינם הולכים בדרך האמת.
האדמו"ר רבי משה
מקוברין הסביר על פי המדרש:
חכמינו ז"ל
אומרים בספרי: כל היושב בארץ ישראל - ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר: "וכיפר
אדמתו עמו" "הַרְנִינוּ
גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר
אַדְמָתוֹ עַמּו". [דברים
ל"ב, מ"ג]
לכן קראו
המוני העם שחשו שחטאו חטא כבד לאחר מות
המרגלים. באומרם:
"הִנֶּנּוּ,
וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ". – על ידי שנעלה לארץ המובטחת לנו, שם יכופר לנו על החטא שחטאנו כלפי ה' העם
והארץ"
על פי
פירוש "אור הצדיקים" [בשם הבעש"ט] למעשה, בני ישראל בעצמם לא הודו כי חטאו בהוצאת
הדיבה על הארץ-הם אמרו:
"אֲשֶׁר-אָמַר
יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ". בעיני אלוקים אומנם הדבר נחשב לחטא, אבל הם עצמם
לא הודו במילים: "חטאנו לה'" לכן תשובה כזאת אינה ראויה להתקבל- כי הם
לא הביעו חרטה מתוך ליבם. ועל כך אמר הנביא ירמיהו: "הִנְנִי נִשְׁפָּט
אוֹתָךְ, עַל-אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". [ירמיהו ב, ל"ה]
ספורנו סבור: המילה:" וַיַּעְפִּלוּ"- חיזקו לבבם
כמו שקרה לפרעה- מלך מצרים:
"וַיֶּחֱזַק
לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם:
כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה". [שמות ז, י"ג]
בעל טורים סובר: המילה-"וַיַּעְפִּלוּ"- בגימטרייא = צלפחד- יש מי שאומר- שהוא היה בין
המעפילים האלו.
"אור
החיים " מסביר-"וַיַּעְפִּלוּ"- המעפילים טעו בהוראת דעתם, כי מצד אחד
מרדו בה' באומרם: שה' לא יכול לתת בידם את העמים בסביבה ומנגד רצו לתקן את
חטאם ולתקן את הפגם ולהאמין כי עכשיו ה'
יציל אותם, אך ה' לא סלח להם . וכבר נגזרה
הגזרה.
תוצאות העפלה להר.
התוצאות
היו מאד קשות לעולים להר- כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי
וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה".
רבינו
בחיי מסביר: "וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת
אֶל-רֹאשׁ הָהָר"- "וַיַּעְפִּלוּ", לשון עופל ובחן—כלומר שעלו על העופל. כפי שכתוב:
".......עֹפֶל
וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת", [ישעיהו
ל"ב, י"ד]
על פי
המדרש:- כמו-
ויאפילו- מלשון אופל- כלומר – הם הלכו בחושך- ללא רשות- שזוהי דרך רעה.[כך סבור גם
רש"י]
הכתוב מציין: "וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה
וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה".
כאן השווה
הכתוב את משה לארון הברית בדומה למה
שנאמר: "וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר
אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ" [לעיל, י"א, כ"א]
במשפט זה
מרמז הכתוב: כי הסמיך משה לשש מאות אלף רגלי- לומר לך: שהיה משה שקול כנגד שישים ריבוא- שאם זה לא היה
נכון, היה ראוי שיהיה כתוב: העם אשר אנוכי בקרבו שש מאות אלף רגלי.
לעניות
דעתי: מכאן ניתן
להבין כי למרות שמשה - הוא מנהיג כה חשוב ההולך בדרך האמת והשכינה שורה עליו- הוא
וארון הברית- אחד הם- מן הראוי היה שהמעפילים
יצייתו לו- אך הם היו פזיזים ועקשנים וחפצים היו לתקן את דרכם לעלות לארץ
ישראל בדרך לא דרך!
הכתוב
מתאר: "וַיֵּרֶד
הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר.."
דעת מקרא שואל: מדוע נאמר על העמלקי שהוא ירד הרי גם הוא
וגם ישראל היו בראש ההר, לכן יתכן שישראל לא הספיקו לעלות ממש לראש ההר - אל המקום
בו ישב העמלקי- וכאשר הוא הבחין בעלייתם לכיוונו- ירד לקראתם. ובכך עצר את
התקדמותם אל עבר המטרה.
התוצאה
הייתה ממש עגומה- העמלקים כתשו אותם לגמרי.- דוגמת הנאמר: "וַיִּרְדְּפוּ
אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר,
עַד- חָרְמָה".[דברים א', כ"ד]
רש"י מסביר: "וַיַּכְּתוּם" דוגמת הכתוב במעשה
העגל:
"וְאֶת-חַטַּאתְכֶם
אֲשֶׁר-עֲשִׂיתֶם אֶת-הָעֵגֶל, לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ, וָאֶכֹּת
אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב, עַד אֲשֶׁר-דַּק לְעָפָר"
הם קיבלו
מכה אחר מכה עד החרמה- שם המקום נקרא: על שם המאורע שהתרחש שם.
"חיזקוני" מבאר באמצעות שני פירושים::
א] העמלקים
היכו את העולים להר והכנענים כתשו אותם
ב] הרגו
מהם ומחצו מהם.
"ספורנו"
מסביר: שבכך שהכתוב מזכיר את ירידת העמלקי
לקראת המעפילים, המשמעות היא: הם לא נתנו להם לעלות לראש ההר.
רש"ר
מבאר: כי תוצאת מלחמה זו-העמלקים היכו את ישראל עד שנכתשו כתישה גמורה!
לגבי מקום
מושבם של העמלקים - הוא לא היה על ההר, אלא באזור ההררי, בעמק שבצדו השני של ההר
שישראל ביקשו לעלות עליו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כמה רעה מידת
הפזיזות= מידה רעה זו- גורמת לבריחה מן האחריות, הליכה אחר מטרה נכספת, ללא
שיקול דעת ולעניות דעתי, במקרה של המעפילים לראש ההר- הייתה גם פגיעה באמונתם
במנהיגם הדגול- משה וגם בה' ,דבר הפוך למה שהתרחש כאשר יצאו ישראל ממצרים- שם נאמר:
"וַיַּ֨רְא
יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם
וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה
עַבְדּֽוֹ" [שמות י"ד, ל"א]
יהי רצון
שניטיב ללמוד מכישלון המעפילים ונתחזק באמונה באלוקים ונלד תמיד בדרך האמת ,ויפים
דברי דוד המלך:
"מִזְמוֹר,
לְדָוִד: יְהוָה, מִי-יָגוּר
בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.
הוֹלֵךְ
תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק; וְדֹבֵר אֱמֶת,
בִּלְבָבוֹ". [תהלים
ט"ו, א-ב]
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
