שובו של אליהו הנביא.
מאת: אהובה קליין. ©
ליל הסדר יחדיו
מסובים
בהגדה שואלים ודורשים
זיכרונות ניסים מעלים
מתוך באר מים חיים.
אווירת רוממות ושמחה
מתמזגים בשירה וזימרה
השכינה איתם חוגגת
ואת באי הבית מברכת.
לפתע רוח עזה נושבת
מנענעת בחוזקה הדלת
מרעידה עצים , מזמרת
בשורה גדולה מבשרת.
הדלת נפתחת פתאום
החוגגים חשים חום
יוצאים החוצה בריצה
לחזות בזו הפליאה :
ברקיע עננים מחוללים
אליהו הנביא מלווים
הנה מופיעה הגאולה
חיש מתגשמת הנבואה!
הערה: השיר בהשראת דברי
הנביא מלאכי.[בשבת הגדול]
פרשת
ויקרא -
הקשר לחג הפסח - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו היא הראשונה
בחומש ויקרא .
חומש
ויקרא הוא השלישי מבין חמישה חומשי התורה
והוא נקרא גם בשם: תורת כוהנים - והטעם לכך - על פי דברי חז"ל: היות ועוסק בתורת הקורבנות ובענייני כהונה .
הפרשה פותחת במילים: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה;
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה-..." [ויקרא א, א-ב]
פרשה זו נקראת השנה בחודש
ניסן.
השאלות
הן:
א] נאמר: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה"; מה משמעות קריאה זו?
ב] מה הקשר בין הפרשה
לחג הפסח?
תשובות.
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה";
מובא
במדרש :
כי ישנו קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה
בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד"
[שמות מ, ל"ה] כלומר - משה לא יכול
היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה
באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן, מתי בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?
התשובה
היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם וזאת כדי לעודד את משה
להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את תורת
אלוקים לעם ישראל.
רש"י מסביר: באמצעות שני פירושים:
א] לכל הדיברות ,לכל
האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת
משתמשים בה.
כפי שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר,
קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ,
יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ,ו, ג]
ב] רש"י מבאר
: מדוע לא נאמר: "ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה
לכך היא: כי נושא הקריאה- אינו ה', אלא הקול, וכאילו כתוב: "ויקרא קול
אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל
הקול - שהוא הנושא –כדוגמת הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה
יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']
עוד דוגמא: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל
הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" [שם ו', ד']
"נתיבות
שלום"- מסביר: ה' קורא למשה
מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן,
לַיהוָה-..." עניין הקורבנות
מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר במסכת
אבות:
"שִׁמְעוֹן
הַצַּדִּיק ...... [אבות א, ב] הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם
עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"
הסבירו
הפרשנים: שהעבודה היא עבודת הקורבנות - שהיא אחת מבין שלושת העמודים שכל העולם עומד עליהם ושקולה ככל
התורה.
למדנו שכל בניינו של
העולם אחר המבול התחיל בקורבנו של נח, כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ
הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה" [בראשית ח', כ"א]
התורה העמידה את
עבודת הקורבנות בדרגת קדש קדשים. כי עיקר העבודה בבית המקדש - הייתה עבודת
הקורבנות. תפקיד הקורבנות היה לכפר על עוונות עם ישראל.
למה הכתוב מדגיש: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן,
לַיהוָה"- להורות:
שעיקר הקורבן הוא- מִכֶּם
! מעצמותיכם - שתקריבו כאילו מעצמותכם לה' ואיך הדבר יעשה בפועל? על
ידי שתקריבו את קורבנכם מן הבהמה מן הצאן- קורבנכם- "וזה תכלית הקורבן שיהודי
יביא את עצמו למדרגה זו שימסור את נפשו לה' ויקיים- "אדם כי יקריב
מִכֶּם קורבן לה', להקריב את עצמו לה' על ידי שהוא בטל ומבוטל ומוסר נפשו לה" בנכונותו לכך שכל הנעשה בקרבן
יעשה בו..."
בהמשך מביא ,נתיבות
שלום" את דברי רבינו יונה האומר:
עבודת הקורבנות היא
עילאית - שהמקריב יתבונן בשחיטת הקורבן אשר לפניו- כאילו שחט את עצמו שיהיה גלוי
וידוע לפניו - שאם היה רצון ה' היה עושה זאת בעצמו וכך זה בכל המצוות ,ולכן המקריב
קורבן בין אם מדובר בקורבן נדבה, או קורבן חטאת ,הוא מקריב את נפשו והכהן היה נחשב
למלאך המשרת עומד ומקריב את נפשותיהם של צדיקים על המזבח.
הקשר לחג
הפסח.
נאמר: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה...."; הקורא פסוק זה
מבחין מיד באות אלף הקטנה במילה: "ויקרא", מעניין מהי
המשמעות המיוחדת לכך?
לפי מדרש רבה: היה נהוג בדורות רבים שמלמדי תינוקות פותחים
בלימוד תורה ,דווקא, בחומש ויקרא ולא בחומש בראשית- כדברי
האמורא ר' אשי:
"מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים [ויקרא] ואין
מתחילין בבראשית"? אמר הקב"ה הואיל והתינוקות טהורים [שלא
חטאו עדיין] והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"
לעניות דעתי: אם כבר עוסקים אנו בנושא הטהרה- נזכרים אנו בחג הפסח לקראתו אנו מתכוננים - מנקים את הבית ומטהרים
עצמינו הן מבחינה גשמית והן מבחינה
רוחנית. עלינו להתחזק במידות טובות-
ובמצוות בין איש לרעהו ומצוות בין אדם למקום ולהשיל מעלינו את החטאים בדומה לחמץ -
בל יראה ובל ימצא בחג הפסח.
רבינו בחיי מבאר: כי מתוך שה' קורא למשה - מתבררים שלושה יסודות- שהם שורשי התורה ופינת האמונה, ואלו הם:
חידוש העולם, עניין מתן תורה לישראל ועניין תחיית המתים.
ושלושה עניינים אלה – הראשון - בראשית הזמן.
השני - אמצע הזמן – השלישי - סוף הזמן. שלושת היסודות קשורים זה בזה
היות ונבואתו של הנביא - מעידה באופן ברור על ההשגחה וההשגחה היא- מופת על
חידוש העולם וכיון שהעולם מחודש וההשגחה
שולטת בו - ראוי שתינתן בו תורה שבה יזכו היהודים לתחיית המתים שהוא סוף התענוג ותכלית השכר בתכלית הזמן ובכל שלושת עניינים אלה- אנו
מוצאים-
לשון קריאה! ואת מתן התורה הזכיר הנביא ישעיהו:
"שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי: אֲנִי-הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן".
[ישעיהו מ"ח,
י"ב]- מופעים בדברי הנביא: שלוש הוויות- הווה, היה, ויהיה.
לעניות דעתי: קריאה זו מופנית לכל יהודי
בכל זמן ובוודאי גם בחודש ניסן-
אנו נקראים לצאת מחיי השגרה
להתמסר בכל ליבנו להתכונן לחג החירות
כפי שהתורה מצווה עלינו.
רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו:
"עוללות אפרים" אומר על המילים:
"אָדָם
כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן": בלשון הקודש אנו מוצאים ארבעה שמות לייצור
אנוש: איש, אנוש, גבר ואדם. –שלושת השמות הראשונים- ניתן להגיד גם בלשון רבים-
אישים, אנשים, גברים- אך מנגד את השם: "אדם"- לא ניתן להגיד בלשון רבים!
המשמעות היא: כאשר כולם יהיו מאוחדים וירגישו כאדם אחד יחשב קורבן היחיד כאילו
כולם הקריבו קורבן לה'.
נושא האחדות מופיע באופן בולט בחג הפסח- כאשר כל היהודים מתכוננים
לחג- וגם בערב החג מתאחדים בליל הסדר
בבחינת-" הַלַּיְלָה הַזֶּה – כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין "- מתוך "מַה נִּשְּׁתַּנָה"
בנוגע לקורבנות המוזכרים בפרשה- כשם שמקריב הקורבן- מרגיש כאילו
הוא עצמו היה ראוי להיות הקורבן, כך אנו בליל הסדר מזכירים את הנסים שחולל ה' לנו במצרים-
כאילו היינו גם אנחנו שם- וכעת יצאנו לחירות
ומספרים בשבחו של אלוקים על כל הנסים.
לעניין הקורבנות- ראיתי
הסבר באחת מהגדות פסח: כי בזמן שבית המקדש היה קיים- היה קורבן הפסח נשחט אחרי
תמיד של בן הערביים- ולכן תפילת המנחה באה במקום התמיד בין הערביים, משום כך היהודי יתפלל מנחה בעוד היום גדול על שם הכתוב: "...וּנְשַׁלְּמָה
פָרִים שְׂפָתֵינוּ" [הושע, י"ד, ג].
ואחר תפילת מנחה יעסוק בהלכות הקרבת קורבן הפסח - בתורה שבכתב
ובתורה שבע"פ. אחר כך המנהג להתחיל
לקרוא את הקטע מפרשת בא:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם,
רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם,
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. דַּבְּרוּ,
אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה
לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת...."
[שמות י"ב]
לסיכום, לאור האמור לעיל- מגיעים
אנו למסקנה: כי כשם שה' היה קורא למשה מבין הכרובים - כך אנו נקראים לקיים את צווי
ה' גם לקראת חג הפסח - המציין את נס יציאת מצרים ולמרות שאת יציאת מצרים אנו
מזכירים בכל יום בתפילותינו, מכל מקום - בליל הסדר אנו מקיימים מצווה זו - כאילו אנחנו עצמנו היינו
במצרים ועברנו על בשרנו את כל העבדות הקשה
. זוהי מצוות עשה מן התורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו בצאתם ממצרים -
ועיקר המצווה לספר לבניו בדרך שאלה ותשובה.
כשם שהקורבנות שהוקרבו בבית המקדש היו בבחינת קודש הקודשים- כך גם
אנו יושבים בקדושה מרוממת ומסובין כולנו באחדות מלאה סביב השולחן.
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ונשוב לקיים את עבודת הקודש
במקדש. כפי שאנו קוראים בהגדת פסח:
"לְשָׁנָה
הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה."
שער
פסח אביבי.
מאת: אהובה קליין ©
שער פסח אביבי
גיל ורוממות בלבי
על העץ, כנף רננים
זמר שירת גאולים.
עם ישראל מאוחדים
יציאת מצרים זוכרים
אהבת חינם זורעים
גופם ונפשם טהורים.
בציווי אדון האדונים
אל ליל הסדר נקראים
להגיד ולדרוש בנסים
אשר חולל ה' ליהודים.
בארץ ניכר שהו
בקש ולבנים עמלו
גזירות שמד סבלו
ביד חזקה נושעו !
ראש חודשים - גאולה
השכינה זוהרה מאירה
עם הנצח אינו שוכח
ירא אלוקים , שואב כוח.
פרשת
ויקהל- פקודי : מה גנוז במעילו של הכהן?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שלחן לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
תורה מתארת את בגדי הכהונה שנעשו - על ידי אומני המשכן - חכמי הלב: אהליאב בן אחיסמך ובצלאל בן אורי בן חור - בציווי ה' - בפרטי פרטים: אחד הבגדים מתוך השמונה בגדי כהונה של הכהן הגדול הוא: המעיל וכך הכתוב מתאר את עשיית המעיל: "וַיַּעַשׂ אֶת-מְעִיל הָאֵפֹד, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּלִיל, תְּכֵלֶת. וּפִי-הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ, כְּפִי תַחְרָא; שָׂפָה לְפִיו סָבִיב, לֹא יִקָּרֵעַ. וַיַּעֲשׂוּ, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, רִמּוֹנֵי, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--מָשְׁזָר. וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי, זָהָב טָהוֹר; וַיִּתְּנוּ אֶת-הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב--בְּתוֹךְ, הָרִמֹּנִים. פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, לְשָׁרֵת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה". [שמות ל"ט, כ"ב- כ"ז]
השאלות
הן:
א] כיצד היה עשוי
המעיל ומה מסמל ?
ב] מדוע היו הכוהנים
חייבים בבגדי הכהונה?
תשובות
מעילו של
הכהן.
הכלי יקר סובר- כי מעילו של הכהן הגדול - אשר צבעו : תכלת- צבע הדומה לים -
היה מכפר על לשון הרע ,הרי על הים נאמר: "וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר--עַד-פֹּה
תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף"; [איוב, י'-י"א]
משמעות הפסוקים: ה'
הציב לים גבולות למנוע את מימיו שיצאו ממקומם. חלילה! לכן אדם המתבונן
על מעיל התכלת של הכהן - נזכר בים הגדול ומכאן יסיק: כשם שה' תחם גבולות לים. כך
דאג לחומה ובריח - סביב פטפוטי הלשון.
חז"ל אומרים על כך: "ולא עוד, אלא שהקפתי לך - ב' חומות, אחד של
עצם ואחד של בשר"- כלומר: השפתיים
והשיניים –יש בהם את היכולת להימנע מעיסוק
בלשון הרע - על ידי שאדם יחשוב פעמיים -
טרם ידבר ויחסום את שפתיו ושיניו.
כאשר אדם מתעורר
ומתבונן בתכלת הציצית - הדבר מזכיר גם את התעוררותו והתבוננותו במעיל התכלת של
הכהן.
בכל יום אנו מתפללים
לה': "וְהָיָ֣ה
לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם
אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־ אַתֶּ֥ם
זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם[א1] [א2] [א3] : (במדבר, ט"ו, ל"ט]
לכן, כשם שהים אינו
פורץ את גבולותיו ונשאר בשטחו - על ידי
שליטתו של ה' כך גם האדם ינצור את פיו כדי שלא יחצה גבולות ויעבור ללשון הרע, חלילה.
בנוסף, עלינו לזכור
כי עצם ההתבוננות בים הרי גם השמים
משתקפים בו - לכן יביט לרקיע ויזכר בצבא השמים-היינו, הכוכבים , הירח וגם החמה
המוכיחים את מעשה הבריאה בחיי היום, יום.
הרקיע המזכיר את כיסא מלכותו של ה'- כי מקור
נשמתו האלוקית –של האדם מן העליונים. וכל התבוננות זו- בים וברקיע וזכירת ה'- שאין
עוד מלבדו. תמנע מהאדם לחטוא חטאים ואף להתרחק מעניין לשון הרע, כדברי שלמה המלך:
"אַל־תְּבַהֵ֨ל
עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים
כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ
דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים" [קהלת ה'. א]
בעזרת שיניו ושפתיו -
ינצור את פיו וימעט בדיבור- בכך ימנע משימוש בלשונו ברכילות.
הפעמונים הקבועים
בשולי המעיל-המשמיעים קול צלצולים – תפקידם: לכפר על הלשון בתוך הפה - דוגמת הענבל.
התיקון המתבקש הוא: פיקוח על כוח הדיבור, להרבות בדברי קדושה
והדבר הזה מתבטא במילים:
"וְנִשְׁמַע
קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". [ שמות כ"ח,
ל"ה]
ה"אלשיך" מסביר: את הסיבה לכך שהפעמונים בשולי המעיל היו קבועים בין הרימונים:
כפי שהכתוב מציין בפרשתנו :
"וַיִּתְּנוּ
אֶת-הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב--בְּתוֹךְ,
הָרִמֹּנִים. פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן
וְרִמֹּן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, לְשָׁרֵת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה
אֶת-מֹשֶׁה".
המסר הוא: שהשתיקה
היא: בעדיפות עליונה - כיצד? לפי שהפעמון
היה כעין זוג בענבל מקשקש בתוכו- כמו לשון בתוך הפה והזוג המקשקש- הוא המשמיע קול
בבוא הכהן אל הקודש- הדבר הזה הוא רמז על דיבור הלשון בפה האדם. אך מנגד -
הרימונים של תכלת וארגמן ותולעת שני הם כמו פיות סתומים אשר קולם לא ישמע כלל והם
רומזים על השתיקה !
מכאן, שבין שתי
שתיקות ישנו דיבור אחד כשם שפעמון אחד היה קבוע בין שני רימונים- מכאן שהשתיקה
צריכה להיות- פי שניים מהדיבור.
ונאמר: "וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת;
וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא
יָמוּת". [שמות כ"ח, ל"ה]
פסוק זה מרמז: כאשר הדיבור שהוא נמשל למעיל הכהן - יהיה במטרה לשרת את ה' ולא
לדיבור בגדר לשון הרע – התוצאה תהיה: שקולו של הכהן –תפילתו תישמע בבואו אל הקודש
ותתקבל במרומים.
ה"חפץ
חיים" מסביר את המילים : "וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת"-
כאשר יגיע זמנו של הכהן לסיים את חייו בעולם הזה ימצא בעולם הבא את תפילותיו שהשיח
עם ה' במהלך חייו ונאמר בזוהר הקדוש:
שיזכה
בעולם הבא לחיים נצחיים - אם אכן היטיב לשמור על
לשונו מדיבורים אסורים במשך חייו!
רבינו בחיי מוסיף ואומר: " כי בבואו של אהרון הכהן בהיותו לבוש בשמונה בגדי
כהונה- ישמע קולו- כלומר- תפילתו תהיה מקובלת לה'
וקול הפעמונים שבשולי מעילו הוא מדרך המוסר וכאן לימדה אותנו התורה: מהי
דרך ארץ- כי המעוניין להיכנס לפני מלך בשר ודם - עליו להקיש בפתח הארמון תחילה כדי
שלא יכנס באופן פתאומי אליו ,שהרי כל מי שנכנס ללא רשות אל ארמון המלך- נענש בעונש
מיתה כפי שלומדים אנו במגילת אסתר:
"כָּל-עַבְדֵי
הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה
אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת
דָּתוֹ לְהָמִית" [מגילת אסתר, ד' ]
עוד טעם: למרות שהכול
ידוע לפני ה' והמלאכים-הרי תפקיד הפעמונים לאותת
שהכהן הגדול רוצה להיכנס אל הקודש.
זאת כדי למנוע:
שהמלאכים המשרתים בקודש - לא יפגעו בכהן כאשר לפתע מופיע – ללא הודעה מוקדמת!
הדבר משמש - אזהרה
למלאכים שיפנו את המקום לאוהבו של מלך - לכבוד המלך, כדי שיוכל להיכנס ולשרתו
בייחוד ועוד שלא יינזק הכהן כאשר נכנס פתאום למקום הקדוש ואילו כאשר הכהן יוצא -
הרי באמצעות קולות הפעמונים קורא למלאכים- שיכולים לשוב למלאכתם!
נטילת רשות זאת - הייתה
במהלך כל השנה, אבל ביום כיפור היה נכנס בבגדי לבן- בלא סימן הקריאה ונטילת רשות!
לעניות דעתי, הרימון בשולי המעיל- ראשו בצורת כתר מסמל שאדם צריך להמליך את מוחו על הלב ולדבר רק
דברי קדושה.
כמו כן , ניתן גם להסביר- כי עליך לשמור על לשון נקייה בכל עת- כי מלך מלכי המלכים צופה
בך! בבחינת:
"דַּע
מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ
בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין"
בגדי
הכהונה ומטרתם.
"נתיבות שלום" מבאר: אמרו חז"ל [מסכת ערכין
ט"ז וברש"י- שם]
למה נסמכה פרשת קורבנות לפרשת בגדי הכהונה? התשובה לכך היא:
לומר לך: מה קורבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים..
כותונת- מכפרת על
שפיכות דמים, מכנסיים על גילוי עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט –על הרהורי
הלב. אפוד על עבודה זרה וציץ על עזות מצח ומעיל- כנגד לשון הרע.
לפי
דברי הכתוב: מטרת בגדי הכהונה הם: "לכבוד
ולתפארת"
לפי:
בעל העמק דבר: המטרה:
"שיהא אהרון מקדש עצמו ומתנהג בחסידות ופרישות, נבדל מכל ישראל".
זה
אי אפשר. אלא באופן שיהיה נכבד בעיני הבריות, שידעו ויבינו, שהוא במעלה
עליונה מהם. ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח,
לפיכך היה צורך שיהיו הבגדים לכבוד ותפארת.
זה
הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו, וראוי היה להיות מרכבה לשכינה"
לפי
הסבר זה - הבגד נועד לרומם את אהרון ובניו
ולסמן את היותם כוהנים ונכבדים בעיני הבריות.
הרמב"ם, בהלכות כלי מקדש פרק ח', פוסק להלכה
כי: "בגדי כהונה מצוותם שיהיו חדשים, נאים ומשולשים, כדרך בגדי הגדולים,
שנאמר לכבוד ולתפארת"
הרמב"ם
ממשיך ואומר שאם הכוהן עבד עם בגדים שאינם הולמים, קצרים מידי או ארוכים ממידתו -
עבודתו פסולה.
הכוזרי אומר:[ מאמר ראשון צ"ט]: כי
התורה דקדקה שלא יהיה פגם בבגדי הכהונה- לבושיו תכשיטיו ושלא יהיה פגם בגופו.
לפי
ספר החינוך: בגדי הכהונה נועדו להשפיע על הכוהן- על הלך
מחשבותיו וכוונותיו וברגע שהכוהן מתבונן בבגדיו ורואה עד כמה הם הדורים ומכובדים
נזכר- לפני מי הוא עומד ומתפעל מעבודתו
בפני בורא עולם.
עם
זה, יש לבגדי הכהונה- השפעה על הסביבה, כי
ברגע שיתבוננו בו הבריות- הדבר ישפיע עליהם וישובו אל ה'.
הרמב"ן אומר: כי בגדי הכהונה היו בגדי מלכים
ונסיכים באותם ימים. לכן, תפקיד הבגדים- נועד למלכות ושררה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- כי מעילו של הכהן הגדול מכפר על לשון הרע- והפעמונים והרימונים יחדיו-
מציינים את היכולת של האדם לשלוט על לשונו - ולדעת לנתב את מילותיו לקדושה וכך תפילותיו למען עם ישראל יתקבלו אצל
הקב"ה .
ויפים דברי דוד המלך:
"אֲשֶׁר
יַחְדָּו, נַמְתִּיק סוֹד; בְּבֵית
אֱלֹהִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ". תהלים נ"ה, ט"ו]
