הכהן
הגדול ומעילו.
מאת: אהובה קליין ©
לכהן גדול מְעִיל הָאֵפוֹד
בו גנוז
מוסר וסוד
מעשה אורג כְּלִיל תְּכֵלֶת.
לבוש הדור כסות מלך.
רִימֹּונֵי
תְּכֵלֶת ואַרְגָּמָן,
ְתוֹלַעַת
שָׁנִי מָשְׁזָר,
פעמוני זהב טהור.
בדרכו ישמיעו קול.
לשולי מעילו מחוברים
דיבור קדוש מסמלים
מלשון הרע מתרחקים
חכמה על הלב ממליכים.
הכהן ניגש לקודש
תפילה נושא ברגש
מלאכי מרום מתרחקים
המקום לכהן מפנים.
הערה: השיר בהשראת פרשיות-
ויקהל- פקודי [חומש שמות]
פרשת
כי תישא - האות הגנוזה בשבת ובעור פני משה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
פרשה זו גדושת נושאים
וציוויים ובתוכם , אחד מעשרת הדיברות: שמירת שבת: המופיע בפרשה סמוך לתיאור
כלי המשכן ואומני המשכן - וכך נאמר: "אַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר,
אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:
כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי
יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם;
מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת
יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ,
לַיהוָה; כָּל- הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת,
לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא,
לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה
יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת
וַיִּנָּפַשׁ. וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה,
כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן,
כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים". [שמות ל"א, י"ג-
-י"ח]
בהמשך נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד,
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת". [שמות ל"ד, כ"א]
מעניין כי בסוף הפרשה
- התורה מתארת לנו: כיצד קרנו פני משה כאשר ירד
עם הלוחות השניים: "וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת
הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן
עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.
וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן,
עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". [שמות ל"ד, כ"ט]
וכן נאמר: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת-הַמַּסְווֶה
עַל-פָּנָיו, עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ"
השאלות הן:
א] במה חשיבותה של
השבת?
ב] מדוע קרנו פניו של
משה?
תשובות.
חשיבותה של
השבת.
ראשית, חשוב לדעת
ולזכור כי - שמירת השבת - מופיעה בעשרת הדיברות :
"שֵׁשֶׁת
יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת,
לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה
כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ,
וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי
שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם
וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ
יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
נאמר בספר החינוך: "משורשי
מצווה זו שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום, כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש
העולם, שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע, שהעולם נברא
בשישה ימים.. כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל: "על מה
ולמה מנוחה זאת?" ויהיה המענה: "כי ששת ימים עשה ה'..."יתחזק כל
אחד באמונה האמתית.
לאור הנאמר- מסיקים: כי כל
יהודי אשר שומר את השבת מעיד על עצמו שהוא מאמין בה' ובוראו ומכיר בו כאחד ויחיד השולט על העולם
ואין עוד מלבדו!
ניתן למצוא הסברים
נוספים לחשיבותה של שמירת השבת- כפי שנאמר:
"שֵׁשֶׁת
יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.
וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה
וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ
וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ
וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ, כִּי
עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד
חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת,
אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת. כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ
וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ,
וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". [עשרת הדיברות, דברים ה, י"ב- ט"ו]
מכאן נלמד שני יסודות בעלי ערך רב:
א] יום השבת - הוא
יום המשמש מנוחה כללי לאדם בן חורין - ובכללם עבדים ואף בעלי חיים.
יש בדברים קל חומר:
אם הקב"ה בעצמו נח ביום הקדוש הזה - בוודאי כך גם ברואיו ינוחו ביום השביעי.
ב] יש גם בשמירת השבת
- זכירת היותנו - עבדים במצרים – ה' גאל אותנו משם והדבר מסמל את האמונה בהשגחת ה'
עלינו.
חז"ל מבארים את המשמעות של: "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ": - כי
אזהרה זו על שמירת השבת בלשון רבים - משמעותה- לפנות לכל אדם - כי לא די בכך שהוא
בעצמו שומר את השבת ,אלא על האדם – לפעול ולהשפיע גם על הסביבה.
אם מחללים את השבת
בסביבתך הקרובה הדבר פוגם בקדושת השבת – ביתך ומשפחתך.
עוד אומרים חז"ל: מומלץ מאד להאריך את השבת , דהיינו , בערב שבת
להקדים את כניסת השבת ואילו בצאת השבת - לאחר את הפרידה מהיום השביעי –
הקדוש בשבוע.
ה"חפץ
חיים" היה מתנגד לקלי
הדעת – שהיו - מקבלים את השבת באיחור וממהרים להוציא את השבת- טרם זמנה. בטענה: כי
ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה שנתקלל אדם
הראשון: "בְּזֵעַת
אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ
כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית ג', י"ט] ומנגד- השבת התקדשה והתברכה בברכת ה' [שם ב'. ג]
לכן אנשים חכמים ממהרים להקדים את השבת ולהוציאה מאוחר יותר וקטני אמונה פועלים
הפוך .
רש"י –מסביר את חשיבות השבת: כי למרות שציווה ה' להקים את המשכן,יש להיזהר לא לדחות את השבת
מפני המשכן - כפי שמציין הכתוב: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת
הִוא, לְעֹלָם"
השבת
היא: אות גדולה בינינו ובין אלוקים - לפי
שבחר בנו כעם נבחר והעניק לנו את השבת ליום מנוחה - כדי שידעו אומות העולם כי ה'
הוא המקדש אותנו באמצעות השבת!
אדם שחילל שבת –אם יש
עדים והתראה לפני שחילל את השבת, מות יומת.
אך אם לא התרו בו
לפני שחילל שבת- " כָּל-
הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ".
רש"י מסביר את
המילה: "מְחַלְלֶיהָ"-הנוהג בה כמו ביום חול
בתוך קדושתה!
משמעות המילים: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן": מנוחת מרגוע ולא מנוחת ארעי- כלומר- לא מנוחה
מקרית.
"קֹדֶשׁ,
לַיהוָה"; שמירת קדושתה לשמי- ובמצוותי.
"שָׁבַת
וַיִּנָּפַשׁ".- מלשון מנוחה שהאדם
בשבת משיב נפשו ונשימתו ונמצא במצב רגוע מן
המלאכה. כפי שאומר ישעיהו הנביא:
"לֹא יִיעַף,
וְלֹא יִיגָע":
המדרש מספר: "אמר לו הקב"ה למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזיי [באוצרותיי]
ושבת שמה, ואני מבקש ליתן לישראל, לך והודיעם !
אם תזכו לשמור שבת, מעלה אני עליכם כאילו שמרתם את כל המצוות שבתורה ואם
חיללתם אותה [את השבת] מעלה אני עליכם כאילו חיללתם כל המצוות כמו שאומר הנביא
ישעיהו:
"אַשְׁרֵי
אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת, וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ--שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ,
וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע" .[ נ"ו. ב]
פני משה
קרנו ברדתו עם הלוחות השניים.
האגדה מספרת: "ויהי משה עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והיה בראותו את השמש
שבה אל ה' ומשתחווה אליו וידע כי לילה על הארץ, ובבוא הירח והכוכבים להשתחוות אל
ה' וידע משה כי האיר היום, ויצו ה' למשה לכתוב את כל הדברים אשר דיבר אליו ויטבול
משה את העט באש שחורה ויכתוב ככול אשר ציווהו
ה', וככלותו לכתוב ויתבונן אל העט, וירא והנה נשארה בה טיפת אש אחת, וייקח משה את
העט ויעבירהו על שערות ראשו - ויקרן אור פניו"
רבינו בחיי מבאר על ידי כמה פירושים את עניין קרני האור על פני משה
הנה כמה מהם:
א] יש כמה סוגי אור:
יש אור החכמה ויש אור שיצא מן החושך.
אור החכמה הוא האור שבו נברא הכול - והוא אותו אור שדרשו בו רבותינו שקדם עוד לפני דברי ה' :"יהי אור"
והוא נקרא: "ראשית" ואת האור הזה השיג משה בליבו ובזה הוא נבדל משאר
הנביאים , לכן נתעלה על כולם.
ואילו האור שיצא מן החושך- הוא האש היסודי- ונקרא: "אור
מרוגש" זה האור שקרן על פני משה ומעלה זו שקרנו פניו ,דווקא כשירד עם הלוחות השניים - מה שלא זכה בלוחות הראשונים!
אבל בלוחות הראשונים,
לא קרנו עור פניו. לפי שבלוחות ראשונים –כל ישראל היו לרגלי
ההר בחג מתן תורה. וכולם היו עדים במה שהם ראו, אבל כעת בלוחות שניים שבו הוזהר
משה שאיש לא יעלה איתו- העניק לו ה' את
מעלת קרני האור בפניו – וזאת במטרה: שיהיה
אות לישראל על מתן תורה.
ב] ניתן להסביר : כי
משה ראוי היה שיקרנו פניו מן הלוחות הראשונים וגם היה מחוזק לכל עם ישראל כנביא
לה' שלא יצטרך לאות עמהם. אבל היות וידע מראש - כי הלוחות הראשונים ישתברו - לכן
מעלה זו של קרני האור בפניו הופיעו - רק כשקיבל את הלוחות השניים.
ג] הנה משה זכה לקרני
האור מן המערה ממה שכתוב: "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" [שמות ל"ג, כ"ב] מכאן שמשה שאב את האור הזה מנקרת הצור ועל כך אומר גם חבקוק הנביא :
"וְנֹגַהּ
כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ; וְשָׁם, חֶבְיוֹן עֻזֹּה" [חבקוק ג, ד]
ישנה הוכחה: כי
בהשפעת הלוחות שמשה אחז בידו- קרנו פניו.
"חָכְמַת
אָדָם תָּאִיר פָּנָיו", [קהלת
ח', א]
ד] מעלת אור זה שקרנו
פני משה—מיום שקנה אותה בהר סיני- לא נטשה אותו והייתה אתו כל ימי חייו , אפילו
ביום מותו - כמו שנאמר:
"וּמֹשֶׁה,
בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה". [דברים ל"ד, ז]
לסיכום, לאור הנאמר לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי מצוות שמירת השבת –היא בְּרִית עוֹלָם. בין ה' , וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת
הִוא, לְעֹלָם"
ויש בזה קשר מדהים למשה שפניו קרנו בקרני אור כאשר ירד עם הלוחות השניים מההר - כדברי רבינו בחיי: "מעלת קרני האור בפניו – וזאת במטרה: שיהיה אות לישראל על מתן תורה". כמה יפה התפילה בשבת- מתוך הכתוב בפרשתנו :
"וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא,
לְעֹלָם"
השבת -
ברית עולם.
מאת: אהובה קליין ©
בואו בניי האהובים
אפתח בפניכם שערים
אוצר, מבית גנזים
מתוק
מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים.
אֶת
שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ
לעד מִקְדָּשִׁי
תִּירָאוּ
מלבושי הדורים תלבשו
שיר ורננה זמרו.
אות היא ביני וביניכם
ברית עולם לדורותיכם
ששת ימים תעבדו
ביום השביעי תתקדשו.
בה תשאבו מים חיים
מקור מחיה ותענוגים
מעיין מעצים כוח
בכל עת ועת לשמוח!
הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]
פרשת
תצווה ומגילת אסתר - מה הקשר ?
מאת: אהובה קליין
פרשת תצווה פותחת בפסוקים:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. בְּאֹהֶל
מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו
מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה:
חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות כ"ז, כ'-
כ"א]
במגילת אסתר, מסופר
על המן מזרע עמלק שרצה להשמיד את היהודים: "וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל
מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ
אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין- שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם;
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה,
לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ". [מגילת אסתר-ג', ח-י]
תגובת מרדכי לגזרה:
"וּמָרְדֳּכַי,
יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו,
וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה
גְדוֹלָה וּמָרָה. וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי
שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ: כִּי אֵין לָבוֹא
אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק". [אסתר, ד.א- ג]
כאשר מרדכי שלח בידי
השליחים להודיע לאסתר המלכה: שעליה לגשת למלך כדי שיחוס על עם ישראל מפני רצון המן
להשמידם, תשובתה לשליחים הייתה:
"....וַאֲנִי,
לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ--זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם" [שם, ד, י"א]
תשובת מרדכי בידי
השליחים לאסתר הייתה:
"וַיֹּאמֶר
מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר:
אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ
מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי
אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד
לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי
יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". [שם . ד'- י"ג- י"ד]
תגובת אסתר:
"וַתֹּאמֶר
אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. לֵךְ
כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי
וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי
וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת,
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי. י
וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צ ִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" [שם .ד, ט"ז- י"ז]
השאלות הן:
א] מה מסמל שמן זית זך כתית שנועד - להעלות
נר תמיד?
ב] מה הייתה מטרת מרדכי?
ג] כיצד הגיבה
אסתר?
תשובות.
סמל- שמן
זית זך כתית.
במדרש
רבה נאמר: "אמר הקב"ה למשה: וייקחו אליך
שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו
לי כשם שהארתי לכם, כדי להעלות
אתכם בפני כל האומות" וכשם שהשמן מאיר- באותו אופן בית המקדש מאיר לכל העולם,
שנאמר: "והלכו גויים לאורך" [ישעיהו ט]
על פי דברי חז"ל:- תפקידו של בית
המקדש היה להאיר לעולם כולו ,זאת בנוסף
להאיר לעם ישראל. ההוכחה לכך: שלמה המלך היה מתפלל בחנוכת המקדש : "וגם
אל הנכרי...ובא והתפלל [בבית המקדש] אתה תשמע השמים.." [מלכים ח] גם בברכת
השדה- זוכים אומות העולם על ידי המקדש, שהרי בחג הסוכות היו נוהגים - עם ישראל
להקריב שבעים פרים בבית המקדש כנגד שבעים אומות העולם.
מכאן נסיק כי - לשמן הזית יש
תפקיד מרכזי בבית המקדש להאיר- אורה וברכה רוחנית ואורה וברכה גשמית.
אך לאחר שבית המקדש נחרב – שמן
הזית מסמל את עם ישראל–כפי שאומר הנביא ירמיהו: "זית רענן יפה- פרי
תואר קרא ה' שמך" [ירמיהו י"א]
הטעם
לכך:
לפי שבעוד
שכל המשקים מתערבבים זה בזה, לעומתם- השמן תמיד עולה וצף מעליהם - כך
גם ישראל אינם יכולים להתערבב עם הגויים.
רעיון
נוסף: כשמערבבים את כל המשקים אין להבחין בסוגיהם השונים- איזה תחתון ואיזה מהם
עליון- לעומתם השמן תמיד יצוף למעלה ולא יתמזג עם שאר המשקים, כך גם ישראל – בשעה
שעושים רצונו של מקום הם מתעלים מעל הגויים.
עוד
מסר מעניין בפי חז"ל: אמר
הקב"ה אתם דומים ליונה, ההוכחה לכך:
כששלח נח אל מחוץ התיבה את היונה היא שבה אליו: "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב
וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ.." [בראשית ח, י"א] כשם
שהיונה הביאה אורה לעולם בשמן זית- אף עם ישראל המשול ליונה –
מצווה להביא שמן זית ולהדליק לפני בורא עולם.
במדרש
רבה נאמר: "וכי לא
נקראו רק בזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים
–נקרא ישראל בגפן ובתאנה, בתמר ובארז באגוז וכו"?
אלא
הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו וחובטים אותו, ומעלין
אותו לגת וטוחנין אותו, רק אחרי כל החבטות והמכות האלו- נותן שמנו. כך ישראל, באין
אומות העולם חובטין אותן ומכים אותן וחובשין וכופתין אותן בקלדין, ואחר כך עושין
תשובה"
מכאן,
שהשמן הזך מצד אחד יכול להאיר למרחקים ולהפיץ גם ברכות ,אך מנגד יכול לשמש
מצב הפוך- חלילה- כאשר עם ישראל נוטש את התורה.
לכן,
כשם שהמנורה במשכן – ייעודה להאיר לעם ולעולם- כך גם עם ישראל- באין מקדש היום:
"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י
בְּתוֹכָֽם" [שמות
כ"ה, ח]
מרדכי
היהודי ואסתר המלכה –נושאים בשליחות חשובה בזמן שהמן מזרע עמלק – שואף להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים בשושן- וזה לנסות
בכל מאמציהם להציל את העם מהשמדה המונית ולהעלותו לדרגה גבוהה וזכה -בה ימלא את
ייעוד האור- להאיר לגויים.
מטרת
מרדכי היהודי:
על
פי רש"י: נודע למרדכי על פי החלום: כי הגזירה על היהודים
שהחליט עליה המן - היא בהסכמת אלוקים לפי
שהיהודים השתחוו לצלם בימי נבוכדנצאר
ונהנו מסעודת אחשוורוש.
בעניין
אותו המשתה שהמלך ערך: מי שחושב שהקב"ה- מוותר על עוברי עבירה טועה!
שהרי
אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם את יוסף אחיכם מתוך מאכל ומשתה, כך אמכור אתכם
גם אני וזהו שנאמר: "והמלך והמן ישבו לשתות" ומה עבירת מכירת יוסף
שנעשתה תוך כדי שאחיו ישבו ושתו בעודו
מתחנן על חייו מתוך הבור- יוסף מחל להם
בלב שלם- למרות זאת העניש ה' אותם, קל וחומר לעבירה שאין מוחלים עליה, שהקב"ה
יעניש לבסוף, ובנימין שלא השתתף במכירת יוסף- זכה שמזרעו יעמוד גואל לעם ישראל — הלוא
הוא מרדכי היהודי בכבודו ובעצמו!
מרדכי היהודי לא השתחווה להמן!
חז"ל מסבירים את הסיבה לכך: כאשר נשאל המן מדוע אינו משתחווה אליו כשאר
האנשים? ענה להם: כי אני יהודי ואסור לי להשתחוות לאדם, ענו לו: הרי יעקב אבינו
השתחווה לעשיו שבע פעמים לפי שנאמר:
"וְה֖וּא
עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־ גִּשְׁתּ֖וֹ
עַד־ אָחִֽיו"׃ [בראשית ל"ג, ג]
ענה להם מרדכי: באותו הזמן היה זקני- בנימין במעי אמו- והוא לא השתחווה, לכן גם
אני, שבא מזרעו, לא אשתחווה!
לכן
מטרת מרדכי היהודי הייתה להגן על עם היהודי שיקיים את ייעודו ויתקן את מעשיו.
במדרש רבה [אסתר ז, ז] מסופר:
"בשעה שנחתמו
אותן איגרות ונתנו ביד המן, ראה מרדכי
שלוש תינוקות שהיו באים מבית הספר, ורץ מרדכי אחריהם וכו', כיון שהגיע מרדכי אצל
התינוקות, שאל לאחד מהם: פסוק לי פסוקך. אמר לו:
"אַל-תִּירָא,
מִפַּחַד פִּתְאֹם; וּמִשֹּׁאַת
רְשָׁעִים, כִּי תָבֹא".[משלי ג,
כ"ה]
פתח השני ואמר: אני
קריתי היום וכו"
"עֻצוּ
עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל." [ישעיהו ח, י]
פתח
השלישי ואמר:
"וְעַד-זִקְנָה
אֲנִי הוּא, וְעַד-שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל; אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא,
וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט". [ישעיהו
מ"ו, ד].
כיוון ששמע מרדכי כך,
שחק והיה שמח שמחה גדולה, אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות
הללו? אמר לו: על בשורות טובות שבישרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו
וכו"
תגובת אסתר
המלכה,
לאחר שמרדכי שלח
לה מסר חשוב באומרו לה:
" אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט
בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.
כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶווַח וְהַצָּלָה
יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר..."
תגובתה הייתה:
"לֵךְ
כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי
וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי
וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת,
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.
וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר- צִוְּתָה עָלָיו
אֶסְתֵּר". [אסתר. ד,
ט"ז-י"ז]
הסוף ידוע שהכול
הסתיים בנסי נסים והתהפך לטובה לעם היהודי אשר בשושן. המן הוביל את מרדכי היהודי
ברחובות העיר.
"וּמָרְדֳּכַי
יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת
זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה
וְשָׂמֵחָה. לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה
וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר.
וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל-עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר
דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה
וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים--כִּי-נָפַל
פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם".
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי אסתר ומרדכי היהודי - קיימו במסירות
נפש את הייעוד של העם היהודי לתקן את הדרך
בה הלכו בשושן ולהשיב את האור חזרה - זאת על מנת להאיר את העולם באור המנורה שבמקדש.
זהו הקשר בין מגילת
אסתר לפרשת תצווה.
ויפים דברי ישעיהו
הנביא:
"קוּמִי
אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה
הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה,
וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ
זַרְחֵךְ" [ישעיהו ס.א-ג]
כמו שנאמר:"והלכו גויים לאורך"[ישעיהו ס,ג] וכתוצאה מכך- ישראל יתגברו על אומות העולם,כמו שנאמר:"ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ"
[דברים כ"ח,א]
