יום שלישי, 19 בפברואר 2019

פרשת כי תישא- החיפזון מביא אסון- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא - החיפזון מביא אסון - כיצד?

מאת: אהובה קליין


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן בעבודתם  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]




בפרשה זו  בתוך כל הקדושה של  המשכן. התורה מתארת את אשר אירע לעם ישראל כאשר התברר להם שמשה מתעכב בהר סיני זמן ממושך:

וכך הכתוב מתאר את החטא הנורא:  "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי.  וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן.  וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר.  וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק- וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות ל"ב, א- ז]

קשה מאד להבין, כיצד  עם ישראל הדרדר לשפל המדרגה , למרות שזמן קצר קודם לכן -  נכחו במתן תורה וכל העם ,התאחדו כאיש אחד בלב אחד ואמרו:      "נעשה ונשמע"!

 השאלות הן:

 א] מדוע בקשו ישראל אליל ?

 ב] כיצד יתכן - שאהרון לא נענש?

תשובות

ישראל מבקשים מאהרון אליל.

רש"י מסביר: משראו בני ישראל שחלפו כבר שש שעות- רוב היום עבר של ט"ז בתמוז שלפי החישוב שלהם- הוא יום הארבעים לעלייתו ולא  שב,התאספו סביב אהרון ,אם אכן היה  תאריך זה - יום הארבעים- היה משה יורד במחצית הראשונה של היום, היות ולאחר חצות היום זה נחשב סוף היום.

בני ישראל היו מעוניינים שאהרון ידאג להם למלא את  חסרונו של משה-  היות והוא היה מראה להם את הדרך  במדבר.

הכוזרי במאמר ראשון פרק צ"ז מסביר: טעם מעניין לחטא העגל, לדעתו, ישראל רצו אך ורק מקום מיוחד ששם יוכלו לכוון את תפילותיהם לאלוקים- ושם יתרכזו בעבודת התפילה  והתרכזות השמים- הצורות והסמלים שימשו באותה תקופה- מקום ייחוד, הם ציפו שמשה יוריד להם מהשמיים משהו מוחשי שאליו יהיו יכולים לכוון את ליבם, בנוסף חשבו שלוחות הברית ישמשו להם מטרה זו, אבל משראו שמשה  מאחר לשוב ,היות   ושאפו למשהו מוחשי ,לכן המעשה לפי דעת הכוזרי, אינו כה נורא וההוכחה לדבריו: שנהרגו  בעבור עוון זה שלושת אלפים איש ולא יותר . ובאותה תקופה- בני ישראל המשיכו לקבל את המן , עמוד הענן והנבואה. החטא היחידי של עם ישראל היה: שהם דימו את האלוקות ב"ציור" בו בזמן שהם לא קיבלו על  כך ציווי מאת ה'!

אומנם בעבודת ה' מצאנו צורות דוגמת הכרובים -  שהופיע בציווי ה', לדעת הכוזרי, בעבודת העגל- לא הייתה מרידה באלוקים- כל החטא שלהם היה שהם התירו לעצמם לעשות צורה - אך זה כמעשה של כסיל המרכיב תרופות ומחקה  את מעשהו של מומחה - והתוצאה: שהוא מרעיל את האדם במקום לרפאו.

אבן עזרא סבור בדומה לכוזרי: שחטאם של ישראל היה עוון ההמחשה בלבד.

הגר"א-[הגאון מוילנא] סובר: שכאשר עם ישראל חטאו בחטא העגל, אמר ה' למשה: "לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

על פי המסורה [לפי מה שידוע לנו מרבותינו] האותיות ר', ו-ד' הן אותיות גדולות: האות ר' מופיעה  בסוף הפסוק:

"כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" [שמות ל"ד, י "ד]

והאות ד' מופיעה בפסוק:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד".[דברים ו', ד']

דבר זה בא לרמוז בזה למאמר חז"ל כי: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" [מסכת מכות כ"ד, א] מכאן אנו למדים: כי חייבים אנו לייחד רק את שמו של ה'  כי רק הוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו ואסור להשתחוות לאל אחר, לכן האותיות: ר', ד' כתובים באותיות גדולות.

וכאשר אומר  ה' למשה: "לך רד "הכוונה: "לך רד מגדולתך" לרמוז גם האותיות: "ר' ,ד" ירדו מגדולתן ,כי  הגדולה שניתנה להן הייתה בעבור עם ישראל, אך משעשו את העגל- ירדו האותיות מגדולתן. אבל אין לך  דבר שעומד בפני התשובה. היות ועשו תשובה - לכן שתי האותיות  גדולות כפי שהיו בהתחלה.

הרמב"ן תחילת פרשת העגל [ל"ב, א] מסביר: "לא בקשו העגל להיות  להם אל ממית ומחיה, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם וכוון שראו העם את משה [ברדתו מההר עם הלוחות] מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חלק עליו כלל"

לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה.

בספר: "אוצרות פניני התורה"- הסבר מעניין מדברי חז"ל:

אמרו חז"ל: [מסכת שבת פ"ט]," כאשר עדיין משה לא שב מהר סיני לסוף ארבעים יום- הופיע השטן וערבב את העולם :אמר להם: משה רב בכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום, אמר  להם באו שש - כלומר חלפו כבר שש שעות ועדיין משה לא שב ! ובני ישראל לא התייחסו אליו ואז אמר להם: כי משה מת- ולא התייחסו אליו  לבסוף השטן הראה להם דמות מיטתו של משה ולכן ניגשו אל אהרון ואמרו לו:

"כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"! 

בספר "בית הלוי" של רבי יוסף בר מבריסק זצ"ל, נכתב :כי טעותם של עובדי העגל הייתה מתוך כך שידעו כי בתורה ישנו יחס מיוחד כלפי איש מסוים והוא: "הכהן"  וישנו יחס מיוחד גם כלפי מקום מסוים הנקרא: "מקדש"- לכן הם היו סוברים שמותר להם לעשות פולחן לשם שמים.

אך זאת הייתה הטעות שלהם,

שהרי במשכן  וכליו - ישנם רזים וסודות, והאדם  עושה את מה שה' מצווה עליו., לעומת זאת, אדם שמבצע עבודה פולחנית, ללא ציווי מאלוקים מעשהו- נחשב לחטא והוא גם צפוי להיענש על כך.

דבר זה מוזכר בבניית המשכן במילים: "כאשר ציווה ה' "

אהרון לא נענש.

אבן עזרא מבהיר: חלילה שעשה אהרון עבודה זרה: גם ישראל לא בקשו עבודה זרה, ולכבוד ה' נעשה העגל, על כן בנה אהרון מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר צוום"

הסבא מנובהרדוק [בספר "מדרגות האדם] סבר: שאם עם ישראל, היו מחכים יום אחד נוסף, לא היו נכשלים בחטא העגל- לכן הגורם לחטא היה- החיפזון, כאשר ראה אהרון את  קוצר רוחם הכריז: "חג לה' מחר" היות וקיווה שמשה ישוב בינתיים וחשב, כי ההמתנה עד למחרת תיתן להם הזדמנות להרהר בשנית ואולי תסייע להם לקבל החלטה נכונה.- אך למעשה גם למחרת בבוקר המשיכו להיות חסרי סבלנות וזה לא אפשר להם לעשות חשיבה מחודשת.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש]: סבור : העם היה הכוח המניע שעמד מאחורי המעשה של אהרון.

העם ציווה ואהרון הוכרח לבצע את מבוקשתם. הוא עשה זאת מתוך לחץ הכפייה של ההמון!,

רבינו בחיי סבור: שלא הייתה כוונתם של ישראל לעבודה זרה, אלא, ביקשו מנהיג במקום משה- וקל וחומר שאהרון  גם לא חפץ בעבודה זרה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה ,אהרון  לא חפץ בכך, אלא נקלע לכל מעשה העגל על ידי ההמון מתוך הערב  רב- שאיבדו את סבלנותם להמתין למשה.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חיפזון העם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חיפזון העם

 שיר מאת: אהובה קליין ©



בתום ארבעים יום

כשל העם עד תום

שש שעות חלפו

חיש  סבלנות איבדו.



החיפזון עלה לרקיעים

איה משה? שואלים

לפתע השטן הופיע

במוחם השתעשע.



חשכה ואורה ערבב

את עיניהם סובב

מיטת משה  הציג

ובכך  להם הזיק.



כהרף עין  ציוו אהרון

שיצילם  מזה האסון

קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים

אותו נעבוד באמת ובתמים.


 הערה: השיר בהשראת: פרשת כי תישא [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול בדרכו לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein

The Cohen goes to the Holy of Holies

 "וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת" 
[שמות כ"ח, ל"ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 11 בפברואר 2019

פרשת תצווה- הצפון באפוד- ובמעיל הכהן הגדול?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- הצפון באפוד- ובמעיל הכהן הגדול?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי  לפרשה:


העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן בדרכו לקודש הקודשים./  אהובה קליין 

c)


ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין.(c)[שמן על בד]









ציורי תנ"ך/ משה  פונה אל חכמי הלב בדבר בגדי הכהונה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ חכמי הלב- בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים וסל מצות וסולת- למשכן/ציירה: אהובה  קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


בפרשה זו  התורה  מקדישה סיקור  נרחב על בגדי הכהונה של הכהן הגדול, אחד מתוך שמונת הבגדים, הוא האפוד וכך הכתוב  מתאר פריט זה:

"וְעָשׂוּ, אֶת-הָאֵפֹד:  זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר--מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב.  שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת, יִהְיֶה-לּוֹ אֶל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו--וְחֻבָּר.  וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו, כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה:  זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר.  וְלָקַחְתָּ, אֶת-שְׁתֵּי אַבְנֵי-שֹׁהַם; וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  שִׁשָּׁה, מִשְּׁמֹתָם, עַל, הָאֶבֶן הָאֶחָת; וְאֶת-שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים, עַל-הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית--כְּתוֹלְדֹתָם. מַעֲשֵׂה חָרַשׁ, אֶבֶן--פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת-שְׁתֵּי הָאֲבָנִים, עַל-שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.  וְשַׂמְתָּ אֶת-שְׁתֵּי הָאֲבָנִים, עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד, אַבְנֵי זִכָּרֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, עַל-שְׁתֵּי כְתֵפָיו—לְזִכָּרֹן".  [שמות כ"ח, ו'- י"ג]

בהמשך נאמר:

"וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה פִי-רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ; שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה-לּוֹ--לֹא יִקָּרֵעַ.  וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב.  פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב.  וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת". [שמות כ"ח, ל"א- ל"ו]

השאלות הן:

א] מהו  מעיל האפוד של הכהן הגדול?

ב] למה שמשו הפעמונים והרימונים בשולי המעיל?

תשובות.

מְעִיל הָאֵפוֹד

על פי רש"י: המעיל והאפוד היו בגדים נפרדים כפי שכתוב: "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל.." [שמות כ"ח, ד]

על צורת האפוד רש"י אומר: שהוא לא מצא בברייתא   את ההסבר על  צורת האפוד ולכן  ליבו אומר לו: שזהו בד חגור  לאחוריו של הכהן ורוחבו כרוחב גבו והוא -כעין סינר שחוגרות אותו אותן שרות הרוכבות על הסוסים. כמו שנאמר על דוד המלך: "וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד" [שמואל-ב ,ו', י"ד] לומדים: שהאפוד הוא חגורת בד ,אבל אי אפשר  לומר שהוא כולל רק חגורה בלבד , שהרי נאמר: "וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת - הָאֵפֹד; וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ, בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד, וַיֶּאְפֹּד לוֹ, בּוֹ". [ויקרא  ח', ז] מכאן שלאפוד הייתה חגורה והוא בעצמו אינו חגורה והוא נקרא בשם אפוד- על שם –"שאופדו ומקשטו בה"-כלומר: שהכהן חוגר ומלביש.

החוט ממנו ארגו את החושן והאפוד היה כפול כ"ח ושזור מחמישה מינים, תכלת, ארגמן ותולעת שני – שלושתם היו צמר צבוע בצבעים אלו, שש  משזר- הוא הפשתן וחוטי זהב, כל אחד מארבעת המינים הראשונים היה כפול שש וחוט אחד של זהב איתם.

כשם שאת האבנט היו הכוהנים לובשים על הצלעות כנגד המרפק ,כך גם חשב האפוד היה  הכהן הגדול לובש. ומכאן שהאפוד היה מגיע עד בית השחי.

על האפוד משני צדדיו של הכהן – מעל הכתפיים-היו קבועות אבני השוהם- אבן אחת מכל צד: והשמות של שנים עשר שבטים היו כתובים  עליהן ,שישה על אבן אחת ושישה על אבן שנייה, על פי  פשוטו של רש"י על שתי האבנים היו רשומים שמות השבטים "כתולדותם" ורש"י מפרש זאת בשתי משמעויות:

א] כסדר שנולדו.

ב] כפי שנכתבו בעת שנולדו ולכן  בנימין נכתב באופן מלא - שכך  נכתב במקום הולדתו: "וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין". [בראשית ל"ה, י"ח]

וזאת למרות שבכל המקומות בתורה כתוב: "בנימן" וכך היו כ"ה- אותיות בכל אבן.

האבנים היו מעשה אומן, והאותיות היו "פיתוחי חותם"- כלומר- נחרתו על האבנים והיו מפורשות וברורות כמו כתב שחורצים חוטמי הטבעות.

בנוסף, מסביר רש"י: כאשר אהרון הכהן נשא את שמות בני ישראל על כתפיו המשמעות היא: שהאבנים, כביכול, באו להזכיר לה' את השבטים וצדקתם.

על פי דברי הגר"א [הגאון רבנו אליהו מווילנא] בספר: [" פנינים משלחן הגר"א על התורה"]

"פִּתּוּחֵי חֹתָם"- ראשי תיבות: חיה, תחיה, מטר-  רמז למפתחות שנמצאים אצל הקב"ה בלבד ולא נמסרו לשום שליח אחר- והם:

מפתח של חיה [חיים] שנאמר:

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ".

[בראשית ל', כ"ב]

מפתח הגשמים, שנאמר:

"יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ" [דברים, כ"ח, י"ב]

מפתח של תחיית המתים: שנאמר:

ו"ִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי".

[יחזקאל, ל"ז, י"ג]

והמילים:

"אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה"- מרמזות על כך שלא נגע באבנים-שום זר.

על פי הכתוב האבנים היו מוקפות במשבצות זהב, הזהב היה משמש לאבנים  מושב-  באופן שבתוך המשבצת זהב הייתה גומא ובתוכה האבן וזה  היה על האפוד  -מעל כתפיו של הכהן הגדול.

לפי הסבר חכמנו הקדמונים [זבחים פ"ח ע"ב] כל שמונת הבגדים השייכים לכהן הגדול תפקידם כל אחד בנפרד לכפר על חטאיהם של עם ישראל:

המעיל- תפקידו לכפר על לשון הרע.

האפוד - מכפר על עבודה זרה.

הפעמונים והרימונים.

רש"י מסביר: שהרימונים בשולי  המעיל היו עגולים כביצת תרנגולת וחלולים מבפנים ובתוכם ענבלים.

בין שני רימונים היה תמיד פעמון אחד.

אך  הרמב"ן מפרש: שבתוך כל רימון היה פעמון. שהרימון שימש כזוג והפעמון הוא הענבל שהיה בתוכו.

על פי ספר:"מטה שמעון": ראיתי הסבר יפה על משמעות הרימונים והפעמונים:

אמר הקב"ה: יבוא קול שופר ויכפר על מעשה הקול [ערכין ט"ו]- כלומר יכפר על לשון הרע.

מעשה בגאון מוילנא ששכר  עגלון יהודי ,שהיה מסיעו מעיר לעיר, בעוד העגלון היה נוהג את הסוסים - הרב הגאון היה  יושב לצדו שקוע בלימוד מתוך ספר קודש שאוחז בידו, אך פעם אחת, קרה שהעגלה סטתה במקרה לצדי הדרך לכוון גינתו של אחד הגויים –אשר היו בהם צמחים והסוסים החלו לנגוס בם, כשהבחין העגלון מה קורה מיד קפץ מהעגלה -והסתתר בין אחד השיחים וזאת בטרם יופיע בעל השדה ויתחיל לצעוק ולהאשים על כך. לעומת זאת הגר"א היה ממשיך להתעמק בספרו וכלל לא חש במתרחש. לפתע הגיע הגוי מביתו אל העגלה בריצה וראה ש הגר"א  מעיין בספרו, מיד התחיל להכותו בחשבו כי  הוא בעל העגלה. אמר לו: מדוע אתה עושה את עצמך כאילו לא עשית כלום, הרי החנית  את סוסיך ליד גינתי כדי שיאכלו על חשבוני?

עכשיו הבין הגר"א  במה מדובר, הוא חשב לגלות לו כי לא הוא בעל הסוסים, אלא שמדובר באותו האדם  מסתתר בין השיחים, אך באותו רגע  עלה במוחו שאסור להלשין!

שתק ,המשיך לספוג את המכות כשהוא שומר על שתיקתו, לימים כאשר נזכר במאורע זה הודה לה' על שהצילו מעוון חמור זה של הלשנה, חלילה, אם היה נכשל בכך כל  זכות לימוד התורה שלו לא היה מצילו מעונשו הקשה[מעשה הצדיקים]

על פי חכמנו הקדמונים: המילים: "שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו" מרמז שהמעיל  מכפר על לשון הרע.

"בעל הטורים " [רבינו יעקב בן אשר] אומר על הפסוק:

"וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת".

 שלוש פעמים  מצאנו במקרא את הפועל: "נשמע"

 א] בזמן מתן  תורה שנאמר: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".

 ב] בפרשת בגדי הכהונה: "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ"

 ג] במגילת אסתר: "וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ" [מגילת אסתר א', כ']

 רש"ר מסביר : כי הרימונים הנמצאים בשולי המעיל- הם סמל של זרע פורה ומכאן נלמדת האמרה: "מלאים מצוות כרימון" צבעם אדום- צבע התכונה החיובית החייתית המצורף עם צבע כחול משמשים ומסמלים את הזרע הפורה של החיים הקשורים בברית עם ה'. הרימונים – פניהם כלפי מטה-כלפי האדמה -  מכאן שהארץ תקבל את התועלת של פירות הקדושה.

לסיכום, לאור האמור לאור: המעיל והאפוד של הכהן הגדול- גנוזים בהם מסרים חשובים להתנהגות מוסרית-  כלפי  המקום  וכלפי החברה ובהיות הכהן אדם משכמו ומעלה ,חייב לשמור על הקדושה הראויה במשכן ועצם העניין שהפעמונים  משמיעים קול בבואו אל הקודש, דבר זה  מוכיח שהכהן מייצג  ציבור שלם ואינו פועל  לטובתו הבלעדית.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכהן וקודש הקודשים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכהן וקודש הקודשים.



 שיר מאת: אהובה קליין ©


 הכהן  ממלא תפקידו

 יראה אוחזת נשמתו

 כאייל יחיש צעדים

 לעבר  קֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים .



  הָדוּר בִגְדֵי כהונה

 נושא שליחותו  נאמנה

 על אפודו אַבְנֵי-שֹׁהַם

 חרותות  פִּתּוּחֵי חֹתָם.



בהן שמות השבטים

זיכרון לנצח  נצחים

מתבונן בהם אלוקים

צדקותם אינם נשכחים.



מְעִיל  כְּלִיל תְּכֵלֶת

מעשה אומן תִפְאֶרֶת

בשוליו פעמונים ורימונים

בבואו לקֹּדֶשׁ מצטלצלים.


הערה:  השיר בהשראת פרשת  תצווה [חומש  שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ תרומת אבנים יקרות למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein-  The donation of precious stones to the Mishkan

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ,.....אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן".
 [שמות כ"ה, ב-ח]

 ציורי תנ"ך/ תרומת אבנים יקרות למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר