יום שני, 1 באוגוסט 2016

היעד- ארץ הבחירה/ שיר מאת אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

היעד לארץ הבחירה/ שיר מאת: אהובה  קליין©


ישראל במדבר הולכים

לילות כימים       

כקולות מים רבים                       

זורמים עליהם חסדים.

 

על פי צו עליון נעים

או  בתחנה חונים

זקן טף איש ואישה

נהנים מזיו השכינה.

 

עמוד ענן ואש

גם שלווים יש

מן ומים בנסי ניסים

בגדיהם אינם בלים.

 

כנשר הנושא גוזליו

אלוקים נושא בניו

היעד לארץ הבחירה

כהבטחה לאבי האומה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת מסעי [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 29 ביולי 2016

ציורי תנ"ך/ משה קוצף על ראשי צבא ישראל- בשובם ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה"

[במדבר  ל"א, י"ד]
הטכניקה: שמן על בד.
העלאת תמונות
Biblical paintings by Ahuva Klein
Moses is  angry about Israeli Army leaders,
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 26 ביולי 2016

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל ?

מאמר מאת: אהובה קליין.


ציורים לפרשת  השבוע:

ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן וחצי מנשה(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני גד בונים את נחלתם בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ישראל יוצאים למלחמה נגד המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו מתארת התורה את הציווי לישראל לנקום את נקמת המדיינים ולאחר שעם ישראל מילאו אחר ציווי זה, משה כועס על ראשי הצבא בשובם למחנה עם שלל רב.

וכך הכתוב מתאר את תוצאת המלחמה: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם את אווי ואת רקם ואת—צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדיין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב: וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל— חילם בזזו: ואת כל— עריהם במושבותם ואת כל- טירתם שרפו באש: ויקחו את- כל השלל ואת כל- המלקוח באדם ובבהמה..." [במדבר ל"א, ח-י"א]

ותגובת משה: "..ויקצוף משה על פקודי החיל.."

 השאלות הן:

א] התורה מדגישה את הריגת בלעם במלחמה זו, מדוע?

ב] מדוע משה כועס על ראשי הצבא של ישראל?

ג] מה ניתן ללמוד על משה מתוך כעס זה?

תשובות

 הריגת בלעם במלחמה.

רש"י מפרש :התורה רוצה להדגיש כי בלעם בא על ישראל והחליף אומנותו באומנותם לפי שאין ישראל מנצחים את אויביהם אלא על ידי פיהם, כלומר על ידי תפילות ובקשות לה' על רצונם לנצח את אויביהם. מה עשה בלעם ?  תפס את שיטתם וקילל אותם בפיו. כנגד זה - במלחמה עם ישראל החליפו אומנות [שיטת] באומנות[שיטת] אומות העולם המשתמשים בחרב להרוג, כפי שנאמר בברכת יצחק את עשיו: "ועל חרבך תחייה"[ בראשית כ"ו, מ]

החפץ חיים [רבי ישראל מאיר מראדין ] לומד מדברי רש"י: שאומנותם של ישראל- הוא כוח הדיבור, מכאן שהם יכולים ליצור עולמות גשמיים ורוחניים כפי שנאמר: "ואשים דברי בפיך.. לנטוע שמים וליסוד ארץ" [ישעיהו נ"א, ט"ז]- מכאן שכל אדם חייב להיזהר שלא יקלקל את כלי אומנותו, היינו- פיו ולשונו בדיבורים אסורים- דוגמת לשון הרע, אלא ירגיל עצמו להשתמש בפיו באופן קדוש- לתפילה ולימוד תורה.

ישנו מדרש של חז"ל: השואל: מה חיפש בלעם אצל המדיינים?

לפי דברי רבי יוחנן: בלעם הלך אל המדיינים לקבל שכר על שגרם למגפה בקרב עם ישראל כתוצאה מהצעתו האכזרית להכשיל את בני ישראל בבנות מואב, על זה אמר רב: "זהו שאומרים הבריות: הגמל הלך לבקש קרניים- אוזניים שהיו לו נחתכו ממנו.."

כעסו של משה על ראשי הצבא.

"קדושת הלוי" מפרש: כי המטרה של עם ישראל במלחמתם נגד המדיינים הייתה: אך ורק לקיים את מצוות הנקמה במדיין, אבל לא לעסוק בביזה!

רבי נתן אומר: כי ה' ציווה את ישראל להקיף את המדיינים רק משלושה צדדים – על מנת לאפשר להם לברוח מכיוון רביעי, כך סובר גם הרמב"ם:[הלכות מלכים ו, ז] "כשצרים על עיר לתופשה [לכובשה] אין מקיפים אותה מארבע רוחותיה [מכל ארבעת הכיוונים שלה] אלא משלוש רוחותיה: ומניחים מקום לבורח [מן העיר המוקפת] ולכל מי  שירצה להימלט על נפשו, שנאמר: "ויצבאו על מדיין, כאשר ציווה ה' את משה"- מפי השמועה למדו[חכמים] שכך ציווהו"

לכן,"התורה והמצווה למלבי"ם" סובר: שהשאלה באיזה אופן הקיפו ישראל את המדיינים? האם מכל הכיוונים, או אפשרו להם פתח רביעי לבריחה?

על עניין זה ישנה מחלוקת ומסופר בספרי: כי לוחמי ישראל הקיפו את המדיינים מכל ארבעת הצדדים באופן שלא הייתה באפשרותם להימלט על נפשם. ואילו רבי נתן סובר: שכן אפשרו למדיינים מהצד הרביעי לברוח על מנת להציל את נפשם.

ובמחלוקת זאת נפסקה ההלכה כדברי רבי נתן.

הרמב"ן סובר: כשם שישנה מצווה לקרוא לשלום אל האויב, טרם יציאה למלחמה כך ישנה גם מצווה בזמן המלחמה להניח לו להימלט מכיוון רביעי ולהשאיר אותו פתוח. וזאת מסיבת רחמים.

לפי השל"ה  הקדוש: הם חטאו בדבר שהשכל היה מחייב אותם להיזהר מכך שהרי הנשים היו עיקר המחטיאות- והן נלקחו בשבי ועל כך ישראל לא היו צרכים לחכות לפקודות. זה נחשב להם לחטא ולכן משה קצף עליהם.

גם בלעם התוודה על חטאו בכך שלא הבין שהמלאך עומד לפניו, כשאמר: "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי"[במדבר כ"ב, ל"ד] לכן אם אדם אינו מבין דבר שהשכל מחייב אותו להבין- הרי התנהגותו היא בגדר חטא.

כעסו של משה על מה מעיד?

חז"ל אומרים: שדווקא משה שהיה העניו מכל אדם וידע להעביר על מידותיו יודע היה מתי הוא חייב לכעוס על- "שרי האלפים ושרי המאות"

כאן משה מתגלה כמנהיג בעל סגולה מיוחדת- האומר את דבריו בקשיחות לרבים ללא חשש ומורא  מפני לוחמים גיבורים השבים מן הקרב עטורי ניצחון - וזאת מפני שמנהיג  אמיתי, יודע בדיוק מתי לנהוג כלפי הציבור בסלחנות ומתי  לגלות תקיפות וגם כעס- וזאת  גם מן הטעם שיש ועליו להוכיח אותם על חטאם כדי שישובו בתשובה.

רבי פנחס מקוריץ [ מבחירי תלמידיו של הבעל שם טוב]היה נוהג להגיד: שהוא  מתאמץ במשך מהלך חייו לשמור את מידת הכעס באמתחתו ויודע להשתמש בה רק ברגע ההכרחי והנכון.

כתוצאה מכך- הוא שולט על מידה רעה זו ואין מידה זו שולטת עליו.

רבינו בחיי אומר: "ולמדנו  שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כוח בידם למחות ואינם מוחים"

 לסיכום, לאור האמור לעיל.

 אנו לומדים כי פעמים רבות ישנה מידה כנגד מידה והקב"ה מסובב כך את הדברים שבסופו של דבר הכול לטובת עם ישראל.

ומעניין הדבר שבלעם תפס אומנותם של ישראל- להשתמש בפיו בדומה לעם ישראל - הרגילים להתפלל ולהתחנן לאלוקים, הוא  השתוקק לקלל ויצא מברך.  ואילו במלחמת מדיין ישראל תפסו אומנותם של אומות העולם והשתמשו בחרב וכך בלעם מצא את מותו בקרב.

כעסו של משה על ראשי הצבא מוכיח את היותו מנהיג משכמו ומעלה ההולך בדרך האמת ומטיף מוסר לאנשים- ללא יראה ופחד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה קוצף/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 משה קוצף/ שיר מאת: אהובה קליין ©

שנים עשר אלף חלוצים

בראשם בחיר הכוהנים

על קהל מדיין צובאים

בציווי איש האלוקים.

 

 ארון הברית  נוטלים

בחרדת קודש צועדים

בליווי חצוצרות וניגונים

אימה יטילו במדיינים.

 

כנהר הסוחף סלעים

בזרם מימיו הכחולים

את נשות מדיין שובים

ובצל הניצחון בוזזים.

 

אוי לאותו ביזיון

להיכשל בניסיון

כמטר  הניתז משמים

קוצף משה מניף ידיים.
 הערה: השיר בהשראת פרשת מטות- [חומש במדבר]-
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 25 ביולי 2016

ציורי תנ"ך/ שכרו של פינחס- ברית שלום וכהונת עולם/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"... לכן אמור הנני נותן לו את-- בריתי שלום,והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על- בני ישראל:"

[במדבר  כ"ה,י"ב,י"ג]

הטכניקה: שמן על בד.

[במדבר  כ"ה,י"ג]העלאת תמונות


Biblical paintings by Ahuva Klein- Moshe promises to Pinchas a peace Agreement

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 17 ביולי 2016

פרשת פנחס- מהי ברית שלום וכהונת עולם?מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פנחס- מהי ברית שלום וכהונת עולם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.
ציורים  מתוך הפרשה:



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ פנחס זוכה לברית שלום וכהונה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בנות צלופחד לפני משה ואלעזר הכהן ולפני נשיאי העדה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה משקיף על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוכבד ושלושת ילדיה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ראש השנה- יום תרועה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור מתוך ההפטרה: [מלכים-א,י"ח]

ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בצל עץ הרותם ועוגת הרצפים וצפחת המים/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת פנחס הנקראת על שם פנחס הכהן - פותחת בדברי שבח עליו בפעולתו האמיצה- לשם שמים, כפי שהכתוב מתאר זאת: "וידבר ה' אל-- משה לאמור: פנחס בן- אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני – ישראל בקנאתי: לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על—בני ישראל": [במדבר כה י-י"ד]

 בהמשך הכתוב מתאר את  המעשה והפרטים על מעשה פנחס: "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדיינית- זמרי בן- סלוא נשיא בית אב לשמעוני: ושם האישה המוכה המדיינית- כזבי בת- צור ראש אומות בית אב במדיין הוא:" [שם כ"ה, י"ד-ט"ז]

 השאלות הן:

א]  מה הטעם בתיאור- ייחוסו של פנחס?

ב] מדוע זכה  בשכר כה נכבד?

ג] כיצד ניתנה לפנחס כהונה רק לאחר מעשהו-ומה המשמעות של :"ברית שלום"?

 תשובות.

ייחוסו של פנחס.

אברבנאל מפרש: התורה מדגישה את ייחוסו של פנחס לאהרון כדי להודיע- שפנחס לא עסק מעולם בכלי מלחמה ולא למד אף פעם להשתמש בחרב וחנית, אך כשראה את החטא הנורא, פעל ללא היסוס שלא כפי הרגלו.

רש"י מסביר: על פי  מסכת סוטה [מ"ג, ע"א:] היות והשבטים היו נוהגים לבזות את פנחס ואומרים: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי- אמו [יתרו] עגלים לעבודת אלילים, הרג נשיא שבט מישראל" !   לכן התורה מייחסת אותו לאהרון הכהן.

אלא שאומנם מצד אביו היה פנחס - נכדו של אהרון הכהן, אך מצד אמו הוא היה נכדו של האיש –"שפיטם עגלים לעבודת אלילים"!

לכן רבים מתוך עם ישראל היו תמהים על התנהגותו: ושאלתם הייתה: הייתכן שבן ישראל מוציא להורג אדם ללא משפט? וטענו – כי הוא תפש את אומנותו של עשיו שדרכו היא: "על חרבך תחיה" מכאן  שדמו  של אבי אמו זורם בעורקיו לפי שפיטם עגלים לעבודה זרה.

מכאן ניתן להבין ,מדוע התורה מדגישה את ייחוסו של פנחס לאהרון הכהן שהצטיין בשמו הטוב: "אוהב שלום ורודף שלום" על ידי כך הכתוב  מצדיק את פעולתו של פנחס שלא נבעה מטעם שלילי, אלא מתוך כך שקנא לה' ורצה לקדש שם שמים ברבים.

דבר זה יכול לשמש סמל ומופת לדורות שאחריו.

יש אומרים: כי אלה שדנו לכף זכות את פנחס – מהטעם: כי הוא ראה שהדור פרוץ ולכן הרג את  החוטאים אפילו שלא כדין, אך יש שאמרו לו: איך העזת  להוציא לפועל את המתת החוטאים- הרי אתה אינך גדול הדור, אלא בן למשפחה בזויה. לכן אסור לך להרוג נפש גם במצב שהדור פרוץ.

 

הטעם לשכרו של פנחס.

אור החיים מציין שלושה שבחים שגרמו  לפנחס לזכות בכהונה:

א] קנאתו לה' – בעצמו ולא על ידי שליחים.

ב] קנאתו - הייתה  את כבוד ה' בלבד.

ג]הוא  פעל בתוך עם ישראל ללא פחד.

החת"ם סופר מסביר: כי פנחס למד את ההתלהבות המתלווה למצווה- מתוך  התלהבותם של החוטאים  לדבר עבירה.

ספורנו מתייחס למילה: "בתוכם"- מכאן שפנחס קידש שם שמים לעיני כל ישראל –ממש כמו שהרשעים  חטאו [זמרי בן סלוא וכזבי בת צור] עברו את העברה-"לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל"[כ"ה, ו]-"עשה פנחס נקמתו לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו - יכופר להם על שלא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם"

רבי יצחק מוורקה אומר: כי מהמילה: "בתוכם"- אנו לומדים שלמרות מה שהתרחש- פנחס נשאר בתוך עם ישראל ולא פרש.

רבינו בחיי אומר: כי פנחס הצטיין במידת הביטחון בה' ועל כך אומר שלמה המלך: "מגדל עוז שם ה' בו –ירוץ צדיק ונשגב" [משלי י"ח, י] הכוונה: אדם הבוטח בה'  דומה לאחד שיושב בתוך מגדל עוז ואינו ירא מבני אדם, בדומה לכך אומר דוד המלך: "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם"[תהלים  קי"ח, ו]כל מי שרץ בשם השם מגיע לדרגה רוחנית גבוהה ונשגבה- כיושב במגדל ואם הצדיק רץ בשם ה' אינו נכשל.

ומדוע נאמר :" מגדל עוז" ולא נאמר הר גבוה? התשובה לכך: היות ובזמן מלחמה ,דווקא , המגדל מאד שימושי ומספק בטחון כפי שכתוב אצל מלחמתו של אבימלך:" ומגדל עוז היה בתוך העיר וינוסו שמה" [ שופטים ט', נ"א] והנמשל למגדל עוז- הוא שם השם , כי  צדיק הירא ובוטח בה' ודאי  לא יהסס לרוץ ובטוח שלא יכשל במרוצתו, הצדיק יהיה פעיל במצוות ה' יומם ולילה ולא יתעייף כי נפשו השכלית  תספק לו כוח כמו שאמר הנביא ישעיהו: "וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" [ישעיהו מ']

במידות אלה התאפיין  פנחס- היה ירא את ה' ובטח בו , במטרה  לקדשו ברבים על כן זכה להתעלות למדרגה גבוהה.

ברית שלום וכהונת עולם.

המהר"ל מסביר: כי הקטנים לא נמשחו בשמן המשחה , לכן פנחס לא נמשח כי היה קטן באותה העת כאשר משה משח את אהרן ובניו.

גן רווה מסביר: פנחס לא נמשח לפני מעשהו – בתשובתו זו הוא מסתמך על הגמרא:[ תוספות מסכת יבמות כ"ג וגם מסכת בבא בתרא קט"ו] שכל מקום שנאמר:" בן או בנים אין בני בנים כלולים בקבוצה ובמשיחה נאמר:" את אהרון ואת בניו תמשח וקידשת אותם"

 מכאן שהציווי שנאמר למשה מתייחס לאהרון ובניו ,אך לא לנכדים והדין הוא: שהמשיחה מתבצעת באמצעות שמן המשחה ואם  מושחים את מי שאינו חייב - במשיחה- העונש הוא: כרת. לכן פנחס קיבל את הכהונה רק כשכר על פועלו.

חיזקוני אומר: כי הזכרת הכהונה באה לטהר את פנחס מעוון שפיכות דמים שפוסל בכהונה, כהן שהרג נפש -  לא יישא  את כפיו, על כן התורה שמה דגש על כך שפנחס אינו כלול בקטגוריה הזו.

המדרש והמעשה מפרש: למרות שכהן שהרג  נפש  הוא  פסול לכהונה , הכתוב מדגיש לנו כי פנחס הוא יוצא מן  הכלל, לפי שהוא ידע שעלול להפסיד את כהונתו ואף על פי כן הוא היה מוכן למסור את גופו וכהונתו לכבוד שמים. ולכן "בדין הוא שייטול שכרו"

 אבן עזרא: מסביר: כי הבטחת ברית שלום  שהובטחה לפנחס- משמעותה: שלא  יפחד מאויביו מצד זמרי וכזבי- כי הם לא יוכלו להזיק לו.

"פענח רזא" טוען: כי אף אחד לא יעז להזיק לפנחס מהטעם שהוא השיב את חמת ה' מעל בני ישראל. ואם יהיו  בכל זאת אנשים שיגלו רגשות שנאה כלפיו בגלל פעולתו, אל יתעלמו מהתוצאה החשובה: "ולא כליתי את בני ישראל" דבר זה מוכיח שפעל מתוך אהבה גדולה לישראל ומעשהו רצוי בעיני אלוקים.

ספורנו מסביר: כי ברית שלום -  היא ערובה שאינו צריך לחשוש ממלאך המוות ואכן פנחס זכה לאריכות ימים, הוא שימש בכהונה גדולה עוד בזמן- פילגש בגבעה שהתרחש אחרי מותם של יהושע והזקנים והוא חי  בימי יפתח ויש הסוברים שפנחס הוא אליהו.

רבינו בחיי אומר: כי בכך שפנחס  גרם לישראל שנות חיים זכה לחיי נצח וזאת ניתן ללמוד מהמילה: "שלום" המילה מורכבת מהמילים: "שלא למות"

הרמב"ן אומר: משמעות הכהונה היא: כהונה גדולה לעולמים וה'  ביקש להכריז על כך: ולכן כתוב: "לכן אמור"

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק- כי פנחס פעל מתוך נחישות וחירוף נפש וזאת מתוך אהבתו לעם ישראל ומתוך קנאותו את קנאת ה'- לכן רק בעקבות פעולתו זו - הוא זכה לכהונה וברית שלום וכתוצאה מכך  הוא לא היה צריך לחשוש משונאים וזוהי המשמעות של: "ברית שלום"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פנחס ושכרו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



פנחס ושכרו/שיר מאת: אהובה קליין©

פנחס נכד לאהרון

אוהב ורודף שלום

חיש שלף כידון

בכך מנע אסון.

 

במו ידיו חסם

את הרוע באדם

חיי עמו הציל

קליפת הרוע השיל.

 

קנאת אלוקים מחה

לברית שלום זכה

כהונתו עדי עד

השכינה תושיט לו יד.

 הערה: השיר בהשראת פרשת פנחס [חומש במדבר]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר