ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי יוצר את כלי מזבח העולה /ציירה: אהובה קליין(c) -[ציור לפרשת ויקהל]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויעש את כל- כלי המזבח את הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת- המזלגות ואת המחתות -כל  כליו עשה נחושת."






[שמות ל"ח,ג]








 הטכניקה: שמן על בד.


Biblical painting
By Ahuva Klein
Bezalel is creating instruments for the  altar


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?/ מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?

 מאמר מאת: אהובה קליין

 פרשה זו  פותחת במילים: "ויקהל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִווָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם"

משה חוזר באוזני עדת בני ישראל על התרומה הנחוצה למשכן, וסוקר באופן מפורט את כל חלקי המשכן והכלים שלמענם נועדו התרומות של עם ישראל. העם נענה ותרם  בעין  יפה את כל החומרים הנחוצים למשכן ולכליו,  עד כי כבר לא היה צורך לתרום יותר, כפי שאמרו  זאת החכמים העוסקים בכל מלאכת הקודש אל משה: "ויאמרו אל משה לאמור מרבים העם להביא מידי העבודה למלאכה אשר  ציווה ה' לעשות אותה "  ובהמשך נאמר: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מלהביא" [שמות ל"ה, ה-ו] בעקבות הקול שהעבירו במחנה- זרם התרומות פסק.

 ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה מתואר  מזבח העולה וכליו  ומעניין שהתורה מדגישה  מבין חכמי הלב את בצלאל בן אורי בן חור .

לגבי מזבח העולה נאמר: "ויעש את מזבח העולה עצי שיטים.. ויעש את כל כלי המזבח את - הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת המזלגות ואת המחתות כל כליו עשה נחושת.[שמות  ל"ח, א-ד]

 השאלות הן:

 א]  מדוע הוצרך משה להקהיל את כל העם?

 ב] מהו מזבח העולה ובמה ייעודו ?  

 ג]  מה הקשר בין החכמה לפועלו של בצלאל בן אורי?

 משה  מקהיל את העם.

רבינו בחיי  מפרש על פי המדרש: "תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון דכתיב  [שמות ל"ב] "ויקהל העם על אהרון" והכוונה כי על ידי שמשה  מקהיל את העם הוא מכפר על  התאספות העם בחטא העגל.

ובהמשך אמירת משה: "ויאמר אליהם משה"-  מכפרת על אמירת אהרון שנאמר במעשה העגל: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים" והמילים: אצל משה: "אלה הדברים" מכפרות על דברי העם בזמן הסגידה לעגל הזהב: "אלה אלוהיך ישראל" והזהב  שנתרם למען המשכן - יכפר על הזהב שממנו  נוצר העגל.

המלבי"ם אומר רעיון דומה: כאשר התורה ניתנה על הר סיני כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד בתחתית ההר והראיה  לכך, שכתוב בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל נגד ההר" [שם י"ט, ב]

 אבל בזמן חטא העגל,  השטן המקטרג גרם לפירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל.   המשכן בא  לכפר  על מעשה העגל, לכן משה אסף את כל עם ישראל אליו להשיבם – לעם מאוחד ומלוכד סביב נושא המשכן , ממש כמו בזמן מעמד  הר סיני.

 חז"ל אומרים : כי יש קשר בין  תחילת פרשת כי תישא לתחילת  פרשת  ויקהל  כאשר אצל משה מתקהלים מתוך אחדות  שבלב - מצליחים לעמוד מאוחדים מול כל סוג של אויב. ומתקיים בהם הפסוק: "כי  תישא את ראש בני ישראל"

מזבח העולה ותכליתו.

מזבח העולה – היה מיועד להקרבת קורבנות ונקרא גם בשמות נוספים, כגון: מזבח החיצון- מעצם היותו  ממוקם בחצר המשכן, ובלשון פשוטה כונה  - מזבח, בתקופת המשכן נקרא גם:  מזבח הנחושת, ומזבח אדמה, היה עשוי מעצי שיטים ומצופה בנחושת, שימש כאחד מכלי הקודש המרכזיים במשכן ובהמשך בשני בתי המקדש - ראשון ושני.

היה בנוי בצורת ריבוע ,רוחבו - חמש אמות  אורכו - חמש אמות וגובהו - שלוש אמות, בארבע הפינות למעלה היו ארבע קרנות המזבח. סביב המזבח היה מכבר בצורת רשת נחושת.  בארבע הקצוות של הרשת היו ארבע טבעות שבעדם השחילו את הבדים שהיו עצי שיטים מצופים נחושת- כדי שיהיה אפשר לשאת את המזבח ממקום למקום.

למזבח היה מחובר כבש  בצורת שיפוע ששימש לעליית הכוהנים  לגג המזבח -   וזאת מהטעם שהיו צריכים לשמור על  צניעותם - שנאמר: "לא  תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו " [שמות כ", כ"ב],בדופן הצפונית של הכבש, אומני המשכן, חרצו  חריצים כנגד בליטות שהיו ביסוד המזבח- במטרה לחבר את הכבש באופן מדויק ביותר למזבח.

לצורך עבודת הקורבנות -אומני המשכן יצרו חמישה כלי שרת שתכליתם הייתה: ניקוי ,קבלת הדם, היפוך הבשר על האש ונטילת גחלים-  כלים אלה היו עשויים מנחושת.

הקשר בין  המחשבות  למעשה אצל  בצלאל בן אורי .                                 בנוסף לרוח אלוקים, החכמה, התבונה והדעת שהיו טבועים בבצלאל בן אורי, נאמר עליו : "ולחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת ובחרושת.. ולהורות נתן בליבו.."

 בגמרא [מסכת ברכות דף י"ז] נאמר: כי  תכלית החכמה היא: תשובה ומעשים טובים. הכוונה - שלא ייווצר  מצב שאדם ילמד את כל ההלכות ואחר כך בועט באביו ,באמו, ברבו ובמי שהוא  גדול  בחכמה ובמניין , שנאמר: "ראשית  חכמה יראת  אלוקים  שכל טוב לכל  עושיהם" [תהלים]

 לכן מטרת הלימוד: היא אינה רק הרחבת הידיעות ,אלא, תכלית החכמה -  שיפור  ומי שלומד ,  אך אינו מיישם בפועל את ידיעותיו- עדיין לא הגיע לתכלית החכמה.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל  אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

 מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

 על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה- מחשבה טהורה- בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה לו גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  ואין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת -ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

 לסיכום, לאור  האמור לעיל, ניתן להסיק  כי עם ישראל - לאחר חטא העגל  מתאחד מחדש כאיש אחד בלב אחד- במטרה להקשיב לדברי משה בנושא המשכן  ששימש מרכז רוחני לכל עם ישראל.                                             ולזכותם של בני ישראל יאמר :כי  בנוסף להקשבתם לציוויים - נרתמו יחדיו  לתרום חומרים למען המשכן - ביד רחבה, עד שהיה צורך לעצור בעדם, בנוסף ניתן ללמוד גם על חכמי הלב, שמלבד חוכמתם  היו אנשים ישרים ומצאו זמן וצורך להודיע  זאת למשה, ומשה עצמו שהיה איש רוח וצדיק - לא לקח לעצמו מהחומרים העודפים.

 עם ישראל זוכה לאומנים משכמם ומעלה  בעלי כישרון מיוחד- מתנת אלוקים העושים את מלאכתם קודש נאמנה ובצלאל בן אורי אשר שרוי  בצלו של אלוקים- דמות פלאית - מצליח לתרגם את מחשבותיו ליצירות הקודש. הוא מיישם באופן נפלא את  הנאמר במסכת אבות: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. [אבות, ג, ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חכמת בצלאל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חכמת בצלאל

שיר מאת: אהובה קליין©

 

 בצלאל איש אשכולות

 בליבו  ים כישרונות

 בחיל ורעדה  פועל

 מחשבות למציאות מתרגם.

 

חכמה תבונה ודעת

טרם לידתו ניטעת

למען הקמת משכן

מרכז רוחני לעם.

 

עם נדבות התרומה

יוצר יצירה נשגבה

כסף זהב ונחושת

פרי מלאכת מחשבת.

 

 מחונן בכוחו  להורות

 מאיר כחמה ללבבות

בצלו יחסו הלומדים

בנחת  דבריו נשמעים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקהל [ חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת כי תישא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר ה' אל משה לאמור:  ואתה קח - לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקנמן--בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים....ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת- קודש יהיה: "


[שמות ל,כ"ב-כ"ו]






 

הטכניקה: שמן על בד.

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו,  היא ארוכה במיוחד וכוללת מאה שלושים ותשעה פסוקים - ומכילה נושאים רבים .אחד הנושאים המעניינים בפרשה, הציווי למשה לרקוח את שמן המשחה, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ משה יורד עם לוחות הברית  מהר סיני/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

השאלות הן:

 א] כיצד משה רקח את שמן המשחה?

 ב] למה נועד שמן המשחה?

תשובות

שמן המשחה.

משה נצטווה לקחת בשמים מובחרים מארבעת המינים המפורטים לפנינו:      מר דרור- היה מן שרף הנוטף מן העצים, במשקל חמש מאות שקל הקודש.

הרמב"ן מפרש: זהו דם שמתאסף בבטן החיה הדומה לצבי בארץ הmhhrvודו, וכשהיא מטיילת  בין השיחים מפרישה דם בצרור ומלקטים מן האחו, כמו שכתוב: "וידי נטפו מור" [ שיר השירים ה', ה'] והרמב"ן סבור שאין בחומר זה לא טומאה ולא מיאוס ודעה זו היא בניגוד  לדעתם של אחרים ,כגון: הראב"ד בהלכות כלי המקדש א, ב'] ששאל: איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה?          והרמב"ן  מסביר  רמז יפה:  "דרור" –מלשון-"וקראתם דרור"[ויקרא כ"ה, י] והמשמעות שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת.

רעיון נוסף- שיהיו כל יושבי הארץ נקיים מעבדות ומכל שיעבוד גופם.              ועוד רעיון: יש לקחת את הדם מהצבי בעודו מתהלך חופשי כשהוא מתהלך בערוגות הבשמים ומתענג  כרצונו, מפני שכאשר הצבי  נלכד בידי האדם לא יעשה מור, אלא מעט וגם אינו מבושם וזה דבר מובן.                                   הרמב"ן מצטט את הנאמר במדרש חזית [שיר השירים רבה א, נ"ח]               "צרור המור דודי לי"- זהו אברהם, כשם שהמור הוא ראש לכל  מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה מפיץ ריח רק באש, כך אברהם לא נודעו מעשיו, אלא רק כאשר הושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות - לפי  שמר  כלענה, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורים.                                                                                              קינמן בשם- זהו הבושם שנקרא: קינמון מהסוג המשובח עם הריח הטוב,          לפי שהקינמון הוא  קליפה מן העץ ויש בו שני סוגים, אחד הסוג הטוב שיש בו גם ריח טוב וגם טעם ויש הסוג הפחות טוב שהוא כמו עץ. לכן התורה מדגישה:"קנמון בשם"- הכוונה לסוג המשובח.                                         וכאן רש"י מסביר: כי התורה ציוותה להביא את הקנמון בשם שתי שקילות של 250 מנה כל אחד ובכל שקילה להוסיף מעט על המשקל ולא לשקול בדייקנות.

קידה- לפי הסבר חז"ל- שורש עשב מסוים ובלשון חכמים: קציעה.

קנה  בושם- הכוונה קנה של בושם- היות ויש קנים שאינם של בושם.

רש"י מביא שתי דעות על אופן ההכנה של השמן:                                                                                                                                

לפי דעה א]  היו תחילה  חולטים  ברותחים את הבשמים  בשמן  וכאן היה מעשה נס לפי שהין שמן- שזוהי כמות קטנה - הספיק לכמות כה מרובה של בשמים.

לפי דעה ב] קודם היה  צורך להשרות את הבשמים במים ולאחר שהם ספגו  את המים , היה צורך לצקת הין שמן, ומשקלט השמן את ריח הבשמים- הוציאו את השמן הן הבשמים.

 משה התבקש לעשות מרקחת, ולפי הסבר רש"י: הכוונה-כל דבר שמעורבב עם עוד חומר עד שחומר אחד סופג או ריח, או טעם.

תפקיד שמן המשחה.

על פי ספר החינוך: שמן משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו קצת מלכים, והיו מושחים בו את הכלים  של בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה  יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה  בספרי.

רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי  ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר: "ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".

הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו  שהשמן שמשה עשה הוא  קיים לנצח  כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א]  "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה  ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו  להידמות לתכונותיו- כי הוא  היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים[קל"ב, י"ז]:"ערכתי נר למשיחי"   ולכן  משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.

ומהמקור הזה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש כמו השמש, ולכן  ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש -למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה  את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו  רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו  12 לוגים [שמות ל, ל"א]

אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על     זר ונכרת מעמיו"

כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר  הדומה במתכונתו לשמן המשחה, אבל אם לא נעשה השמן באותה מתכונת ומשקל - מותר, וגם אם נעשה שמן באותה מתכונת אין הסך ממנו נענש, אלא הרוקח בעצמו שרקח את השמן ומי שייקח משמן המשחה על אדם זר שאינו לצורך מלכות ,או כהונה – נענש בעונש  כרת.

 לאור האמור לעיל, ניתן להביו איזו חשיבות גדולה הייתה לכך ששמן המשחה  נרקח על ידי משה עצמו ולא על ידי שליח ומה הסגולה הטמונה בו. מכאן ששמן המשחה נועד גם לעתיד לבוא.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמן המשחה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמן המשחה

שיר מאת: אהובה קליין  ©

ציווי  למשה משמים

רקיחת   בשמים בידיים

מלאכת  קודש נאצלת

 למען תכלית נבחרת.

 

  אוסף שוקל חומרים

שוקד ברמ"ח איברים

עליו תשרה  השכינה

 יצירת שמן המשחה.

 

לסוך מלכים וכוהנים

 מזבח משכן וכלים

 סגולת קודש קודשים

 לעד ולנצח  נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת תצווה]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"והם יקחו את הזהב ואת- התכלת ואת- הארגמן ואת-- תולעת השני ואת השש.."
[שמות כ"ח,ה]
 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
Biblical paintings
By Ahuva Klein
Heart scholars are taking  a contribution from  the people of Israel

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)