פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?/ מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?

 מאמר מאת: אהובה קליין

 פרשה זו  פותחת במילים: "ויקהל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִווָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם"

משה חוזר באוזני עדת בני ישראל על התרומה הנחוצה למשכן, וסוקר באופן מפורט את כל חלקי המשכן והכלים שלמענם נועדו התרומות של עם ישראל. העם נענה ותרם  בעין  יפה את כל החומרים הנחוצים למשכן ולכליו,  עד כי כבר לא היה צורך לתרום יותר, כפי שאמרו  זאת החכמים העוסקים בכל מלאכת הקודש אל משה: "ויאמרו אל משה לאמור מרבים העם להביא מידי העבודה למלאכה אשר  ציווה ה' לעשות אותה "  ובהמשך נאמר: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מלהביא" [שמות ל"ה, ה-ו] בעקבות הקול שהעבירו במחנה- זרם התרומות פסק.

 ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה מתואר  מזבח העולה וכליו  ומעניין שהתורה מדגישה  מבין חכמי הלב את בצלאל בן אורי בן חור .

לגבי מזבח העולה נאמר: "ויעש את מזבח העולה עצי שיטים.. ויעש את כל כלי המזבח את - הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת המזלגות ואת המחתות כל כליו עשה נחושת.[שמות  ל"ח, א-ד]

 השאלות הן:

 א]  מדוע הוצרך משה להקהיל את כל העם?

 ב] מהו מזבח העולה ובמה ייעודו ?  

 ג]  מה הקשר בין החכמה לפועלו של בצלאל בן אורי?

 משה  מקהיל את העם.

רבינו בחיי  מפרש על פי המדרש: "תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון דכתיב  [שמות ל"ב] "ויקהל העם על אהרון" והכוונה כי על ידי שמשה  מקהיל את העם הוא מכפר על  התאספות העם בחטא העגל.

ובהמשך אמירת משה: "ויאמר אליהם משה"-  מכפרת על אמירת אהרון שנאמר במעשה העגל: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים" והמילים: אצל משה: "אלה הדברים" מכפרות על דברי העם בזמן הסגידה לעגל הזהב: "אלה אלוהיך ישראל" והזהב  שנתרם למען המשכן - יכפר על הזהב שממנו  נוצר העגל.

המלבי"ם אומר רעיון דומה: כאשר התורה ניתנה על הר סיני כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד בתחתית ההר והראיה  לכך, שכתוב בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל נגד ההר" [שם י"ט, ב]

 אבל בזמן חטא העגל,  השטן המקטרג גרם לפירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל.   המשכן בא  לכפר  על מעשה העגל, לכן משה אסף את כל עם ישראל אליו להשיבם – לעם מאוחד ומלוכד סביב נושא המשכן , ממש כמו בזמן מעמד  הר סיני.

 חז"ל אומרים : כי יש קשר בין  תחילת פרשת כי תישא לתחילת  פרשת  ויקהל  כאשר אצל משה מתקהלים מתוך אחדות  שבלב - מצליחים לעמוד מאוחדים מול כל סוג של אויב. ומתקיים בהם הפסוק: "כי  תישא את ראש בני ישראל"

מזבח העולה ותכליתו.

מזבח העולה – היה מיועד להקרבת קורבנות ונקרא גם בשמות נוספים, כגון: מזבח החיצון- מעצם היותו  ממוקם בחצר המשכן, ובלשון פשוטה כונה  - מזבח, בתקופת המשכן נקרא גם:  מזבח הנחושת, ומזבח אדמה, היה עשוי מעצי שיטים ומצופה בנחושת, שימש כאחד מכלי הקודש המרכזיים במשכן ובהמשך בשני בתי המקדש - ראשון ושני.

היה בנוי בצורת ריבוע ,רוחבו - חמש אמות  אורכו - חמש אמות וגובהו - שלוש אמות, בארבע הפינות למעלה היו ארבע קרנות המזבח. סביב המזבח היה מכבר בצורת רשת נחושת.  בארבע הקצוות של הרשת היו ארבע טבעות שבעדם השחילו את הבדים שהיו עצי שיטים מצופים נחושת- כדי שיהיה אפשר לשאת את המזבח ממקום למקום.

למזבח היה מחובר כבש  בצורת שיפוע ששימש לעליית הכוהנים  לגג המזבח -   וזאת מהטעם שהיו צריכים לשמור על  צניעותם - שנאמר: "לא  תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו " [שמות כ", כ"ב],בדופן הצפונית של הכבש, אומני המשכן, חרצו  חריצים כנגד בליטות שהיו ביסוד המזבח- במטרה לחבר את הכבש באופן מדויק ביותר למזבח.

לצורך עבודת הקורבנות -אומני המשכן יצרו חמישה כלי שרת שתכליתם הייתה: ניקוי ,קבלת הדם, היפוך הבשר על האש ונטילת גחלים-  כלים אלה היו עשויים מנחושת.

הקשר בין  המחשבות  למעשה אצל  בצלאל בן אורי .                                 בנוסף לרוח אלוקים, החכמה, התבונה והדעת שהיו טבועים בבצלאל בן אורי, נאמר עליו : "ולחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת ובחרושת.. ולהורות נתן בליבו.."

 בגמרא [מסכת ברכות דף י"ז] נאמר: כי  תכלית החכמה היא: תשובה ומעשים טובים. הכוונה - שלא ייווצר  מצב שאדם ילמד את כל ההלכות ואחר כך בועט באביו ,באמו, ברבו ובמי שהוא  גדול  בחכמה ובמניין , שנאמר: "ראשית  חכמה יראת  אלוקים  שכל טוב לכל  עושיהם" [תהלים]

 לכן מטרת הלימוד: היא אינה רק הרחבת הידיעות ,אלא, תכלית החכמה -  שיפור  ומי שלומד ,  אך אינו מיישם בפועל את ידיעותיו- עדיין לא הגיע לתכלית החכמה.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל  אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

 מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

 על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה- מחשבה טהורה- בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה לו גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  ואין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת -ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

 לסיכום, לאור  האמור לעיל, ניתן להסיק  כי עם ישראל - לאחר חטא העגל  מתאחד מחדש כאיש אחד בלב אחד- במטרה להקשיב לדברי משה בנושא המשכן  ששימש מרכז רוחני לכל עם ישראל.                                             ולזכותם של בני ישראל יאמר :כי  בנוסף להקשבתם לציוויים - נרתמו יחדיו  לתרום חומרים למען המשכן - ביד רחבה, עד שהיה צורך לעצור בעדם, בנוסף ניתן ללמוד גם על חכמי הלב, שמלבד חוכמתם  היו אנשים ישרים ומצאו זמן וצורך להודיע  זאת למשה, ומשה עצמו שהיה איש רוח וצדיק - לא לקח לעצמו מהחומרים העודפים.

 עם ישראל זוכה לאומנים משכמם ומעלה  בעלי כישרון מיוחד- מתנת אלוקים העושים את מלאכתם קודש נאמנה ובצלאל בן אורי אשר שרוי  בצלו של אלוקים- דמות פלאית - מצליח לתרגם את מחשבותיו ליצירות הקודש. הוא מיישם באופן נפלא את  הנאמר במסכת אבות: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. [אבות, ג, ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חכמת בצלאל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חכמת בצלאל

שיר מאת: אהובה קליין©

 

 בצלאל איש אשכולות

 בליבו  ים כישרונות

 בחיל ורעדה  פועל

 מחשבות למציאות מתרגם.

 

חכמה תבונה ודעת

טרם לידתו ניטעת

למען הקמת משכן

מרכז רוחני לעם.

 

עם נדבות התרומה

יוצר יצירה נשגבה

כסף זהב ונחושת

פרי מלאכת מחשבת.

 

 מחונן בכוחו  להורות

 מאיר כחמה ללבבות

בצלו יחסו הלומדים

בנחת  דבריו נשמעים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקהל [ חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת כי תישא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר ה' אל משה לאמור:  ואתה קח - לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקנמן--בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים....ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת- קודש יהיה: "


[שמות ל,כ"ב-כ"ו]






 

הטכניקה: שמן על בד.

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו,  היא ארוכה במיוחד וכוללת מאה שלושים ותשעה פסוקים - ומכילה נושאים רבים .אחד הנושאים המעניינים בפרשה, הציווי למשה לרקוח את שמן המשחה, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ משה יורד עם לוחות הברית  מהר סיני/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

השאלות הן:

 א] כיצד משה רקח את שמן המשחה?

 ב] למה נועד שמן המשחה?

תשובות

שמן המשחה.

משה נצטווה לקחת בשמים מובחרים מארבעת המינים המפורטים לפנינו:      מר דרור- היה מן שרף הנוטף מן העצים, במשקל חמש מאות שקל הקודש.

הרמב"ן מפרש: זהו דם שמתאסף בבטן החיה הדומה לצבי בארץ הmhhrvודו, וכשהיא מטיילת  בין השיחים מפרישה דם בצרור ומלקטים מן האחו, כמו שכתוב: "וידי נטפו מור" [ שיר השירים ה', ה'] והרמב"ן סבור שאין בחומר זה לא טומאה ולא מיאוס ודעה זו היא בניגוד  לדעתם של אחרים ,כגון: הראב"ד בהלכות כלי המקדש א, ב'] ששאל: איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה?          והרמב"ן  מסביר  רמז יפה:  "דרור" –מלשון-"וקראתם דרור"[ויקרא כ"ה, י] והמשמעות שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת.

רעיון נוסף- שיהיו כל יושבי הארץ נקיים מעבדות ומכל שיעבוד גופם.              ועוד רעיון: יש לקחת את הדם מהצבי בעודו מתהלך חופשי כשהוא מתהלך בערוגות הבשמים ומתענג  כרצונו, מפני שכאשר הצבי  נלכד בידי האדם לא יעשה מור, אלא מעט וגם אינו מבושם וזה דבר מובן.                                   הרמב"ן מצטט את הנאמר במדרש חזית [שיר השירים רבה א, נ"ח]               "צרור המור דודי לי"- זהו אברהם, כשם שהמור הוא ראש לכל  מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה מפיץ ריח רק באש, כך אברהם לא נודעו מעשיו, אלא רק כאשר הושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות - לפי  שמר  כלענה, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורים.                                                                                              קינמן בשם- זהו הבושם שנקרא: קינמון מהסוג המשובח עם הריח הטוב,          לפי שהקינמון הוא  קליפה מן העץ ויש בו שני סוגים, אחד הסוג הטוב שיש בו גם ריח טוב וגם טעם ויש הסוג הפחות טוב שהוא כמו עץ. לכן התורה מדגישה:"קנמון בשם"- הכוונה לסוג המשובח.                                         וכאן רש"י מסביר: כי התורה ציוותה להביא את הקנמון בשם שתי שקילות של 250 מנה כל אחד ובכל שקילה להוסיף מעט על המשקל ולא לשקול בדייקנות.

קידה- לפי הסבר חז"ל- שורש עשב מסוים ובלשון חכמים: קציעה.

קנה  בושם- הכוונה קנה של בושם- היות ויש קנים שאינם של בושם.

רש"י מביא שתי דעות על אופן ההכנה של השמן:                                                                                                                                

לפי דעה א]  היו תחילה  חולטים  ברותחים את הבשמים  בשמן  וכאן היה מעשה נס לפי שהין שמן- שזוהי כמות קטנה - הספיק לכמות כה מרובה של בשמים.

לפי דעה ב] קודם היה  צורך להשרות את הבשמים במים ולאחר שהם ספגו  את המים , היה צורך לצקת הין שמן, ומשקלט השמן את ריח הבשמים- הוציאו את השמן הן הבשמים.

 משה התבקש לעשות מרקחת, ולפי הסבר רש"י: הכוונה-כל דבר שמעורבב עם עוד חומר עד שחומר אחד סופג או ריח, או טעם.

תפקיד שמן המשחה.

על פי ספר החינוך: שמן משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו קצת מלכים, והיו מושחים בו את הכלים  של בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה  יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה  בספרי.

רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי  ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר: "ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".

הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו  שהשמן שמשה עשה הוא  קיים לנצח  כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א]  "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה  ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו  להידמות לתכונותיו- כי הוא  היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים[קל"ב, י"ז]:"ערכתי נר למשיחי"   ולכן  משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.

ומהמקור הזה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש כמו השמש, ולכן  ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש -למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה  את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו  רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו  12 לוגים [שמות ל, ל"א]

אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על     זר ונכרת מעמיו"

כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר  הדומה במתכונתו לשמן המשחה, אבל אם לא נעשה השמן באותה מתכונת ומשקל - מותר, וגם אם נעשה שמן באותה מתכונת אין הסך ממנו נענש, אלא הרוקח בעצמו שרקח את השמן ומי שייקח משמן המשחה על אדם זר שאינו לצורך מלכות ,או כהונה – נענש בעונש  כרת.

 לאור האמור לעיל, ניתן להביו איזו חשיבות גדולה הייתה לכך ששמן המשחה  נרקח על ידי משה עצמו ולא על ידי שליח ומה הסגולה הטמונה בו. מכאן ששמן המשחה נועד גם לעתיד לבוא.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמן המשחה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמן המשחה

שיר מאת: אהובה קליין  ©

ציווי  למשה משמים

רקיחת   בשמים בידיים

מלאכת  קודש נאצלת

 למען תכלית נבחרת.

 

  אוסף שוקל חומרים

שוקד ברמ"ח איברים

עליו תשרה  השכינה

 יצירת שמן המשחה.

 

לסוך מלכים וכוהנים

 מזבח משכן וכלים

 סגולת קודש קודשים

 לעד ולנצח  נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת תצווה]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"והם יקחו את הזהב ואת- התכלת ואת- הארגמן ואת-- תולעת השני ואת השש.."
[שמות כ"ח,ה]
 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
Biblical paintings
By Ahuva Klein
Heart scholars are taking  a contribution from  the people of Israel

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- חכמת נשים וחכמת הלב- במשכן.כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה-חכמת נשים וחכמת הלב-במשכן. כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת במילים: "וְאַתָּה תְּצַווֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְייִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד.." [שמות כ"ח, כ]  בהמשך חכמי הלב  מצווים לעשות את בגדי הכהונה לאהרון ואת החומרים הם ייקחו מבני ישראל.           כפי שנאמר: "והם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ.."  


ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן זית זך למשה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה  פונה אל חכמי הלב בדבר בגדי הכהונה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי  תנ"ך/ הסמיכה של אהרון ובניו על האיל(c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א] מה ניתן ללמוד -על הירתמותם של בני- ישראל  למען בגדי  הכהונה
והמשכן?                                                                                                                                              

ב] מה מאפיין את חכמי הלב?                                               

ג] כיצד מתמזגת חכמתן של נשים עם חכמי הלב?                                     

תשובות. 
 הירתמותם של עם ישראל                                                                                         

משה המנהיג משמש דוגמא  אישית לעם ישראל בכל מסירותו למענם ,על ידי חוש האחריות שהוא מגלה כלפיהם ,הן מבחינה רוחנית  והן מבחינה גשמית.

בעל הטורים מסביר: כי עצם העניין ששמו של משה אינו מופיע בגלוי בפרשה זו. הדבר נובע מתוך דבריו אל ה': "מחני נא מספרך אשר כתבת" [שמות ל"ב, ל"ב]                                                                                                  ובקשתו התקיימה בפרשת תצווה.

הרב נתן מאיר [משגיח בישיבת לייקווד] מסביר בספר קובץ שיחות: כי בקשתו זו של משה מה' - נבעה מתוך רגש אחריות לעם ישראל, אחרי שחטאו בחטא העגל, אלוקים רצה להענישם ומשה עמד מנגד והתפלל על עם ישראל- למען  ביטול הגזירה הקשה.

עניין האחריות  מועבר גם לעם ישראל והם ערבים זה לזה, כולם נרתמים לתרום למען המשכן, הדבר גורם להתלכדות העם סביב מטרה מרכזית אחת.עם ישראל אינו קובץ של יחידים שכל יחיד דואג רק לעצמו, אלא כל אחד חייב למלא את שליחותו נאמנה למען  כלל ישראל  ולעבודת ה' וקידוש שמו בארץ ובעולם. כך כל אחד אחראי על הכלל, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. התנהגות זאת של התלכדות העם  מביאה לאחווה בין איש לרעהו.

במדרש קהלת רבה ז, נאמר: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך".

 על ידי שאדם מיטיב את מעשיו הוא מתקן את העולם הזה וגם את כל העולמות העליונים.

הרי הקב"ה ברא את האדם כנזר הבריאה , האדם  מעל כל היצורים ובמעשיו יש השפעה על הבריאה כולה. אדם ההולך בדרך ישרה ועושה מעשים טובים- גורם לתיקון העולם הזה וגם לכל העולמות העליונים.  אך כאשר הוא חוטא חלילה ועושה מעשים רעים ,ההשפעה לכך מגיע לכל הרבדים. מכאן ילמד האדם לנהוג בחוש האחריות כלפי מעשיו וכלפי הכלל.

במסכת סנהדרין [דף ל"ז ע"א ]נאמר: "לפיכך, כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם"   את חוש האחריות והערבות הדדית אנו רואים אצל בני ישראל בהבאת התרומה.

 חכמי הלב.

נאמר: "ואתה  תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה"[שמות כ"ה, ג]

 בצלאל בן אורי ואהליאב  בן אחיסמך נחשבו לאומנים – חכמי לב,  בצלאל התקדם בעזרת רוח אלוקים בכישרונו האומנותי.

על פי דעת חז"ל:  בצלאל היה בן שלוש עשרה בלבד ועל כן בגיל  צעיר כזה להגיע לדרגה כה גבוהה של כישרון- זה לא בכוחות עצמו, אלא באמצעות רוח אלוקים, מכאן ניתן ללמוד כי אדם  בעל סגולות וכישרונות  ברמה כה גבוהה  שהוכשר למשימה עילאית- הקמת המשכן , כליו ובגדי הכהונה. ליידע זה יש ערך רב בחיי המעש ויש לראות בכך כמתת אלוקים.

אך מעניין להבין  מהו "חכם ללב" ומי הוא הזוכה לתואר  הזה?

הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל כתב ב"שיחות מוסר" כי מהפסוק: "ובלב כל חכם נתתי חכמה" [שם ל"א, ו] אנו למדים: כי האדם חייב להכין לעצמו לב חכם, ובלב כזה הקב"ה מעניק את החכמה, אך נשאלת השאלה כיצד יעשה זאת אדם בפועל?

לצורך התשובה נעיין בספר מלכים-א, ג [ה]

הקב"ה נראה לשלמה המלך בגבעון ושואל אותו: "שאל מה אתן לך"?               תשובתו של שלמה: "..ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין- טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה"?    ובהמשך נאמר: "וייטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלוקים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויבך ושאלת  לב להבין לשמוע משפט: הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא- היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך.."[שם ,ג, י- י"ב] שלמה המלך קיבל את מבוקשו  ואכן הוא ביקש רק חכמה, מפני שהבין כי חיים ללא חכמה  הם חסרי חשיבות.

הרמב"ם אומר: "וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא  תלמוד תורה כמיתה הן חשובין"[הליכות רוצח פ"ז]   מכאן שאדם המשתוקק לחכמה יבקש זאת מאלוקים, ואם יבקש זאת באמת, יזכה להיות חכם לב.                             ניתן ללמוד מיהושע בן- נון עד כמה  צריכים להשתדל בהשגת החכמה, הרי הוא ירש את המנהיגות ממשה ועליו נאמר: "איש אשר רוח בו"

 ספורנו מסביר:

 כי "חכם לב" הוא אדם "המוכן לקבל  אור  פני מלך חיים" ובזה הצטיין יהושע.  ומוכח מהכתוב כי יהושע המתין למשה שהיה על הר  סיני-במשך ארבעים  יום והוא נטה אוהל למרגלות ההר, וכל זה במטרה שתכף שמשה ירד , יהושע יוכל לשרת את רבו ועשה זאת במסירות נפש, עד כי עזב באותו זמן את משפחתו ואת כל ישראל.

 הרמב"ן מתפעל מהתגלות כישרון נפלא הנועד משעת היצירה למטרת הקמת המשכן וכליו בבחינת: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" [כדברי  ה' לירמיהו  הנביא]

חכמת נשים בנתה ביתה.

בתוך כל הקהל הבא כאיש אחד לתרום זהב וחומרים אחרים למען בגדי הכהונה וצורכי המשכן- באות גם הנשים אשר לא תרמו מתכשיטיהן לעבודת עגל הזהב.

בנדיבות ליבן הן תורמות למען הקדושה לחכמי הלב את תכשיטיהן ,ובפרשיות הבאות אנו  קוראים שיש ביניהן נשים חכמות לב שתורמות למשכן מפרי יצירתן.

חז"ל אומרים: "בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש"  ושלמה המלך משבח את האישה  באומרו: "חכמת נשים בנתה ביתה" [משלי י"ד]

לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- שכל מעשה המשכן נעשה  על ידי ערבות הדדית- כאיש אחד בלב אחד  ובתוך הקהל כיכבו גם הנשים  החכמות בהרמוניה עם חכמי הלב.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)