יום שני, 30 בנובמבר 2015

יעקב יושב בכנען/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב יושב בכנען/ שיר מאת: אהובה קליין.

יעקב יושב בכנען

לנצח יחפוץ במען

עורג לשלווה  ומנוחה

לימוד מתוך שמחה.

 

חייו רצף מאורעות

מנוסה ירידה עליות

שורשיו טבועים בליבו

כסלע  מאדירים נפשו.

 

איש תם יושב אוהלים

 אהבה יתרה  לבן זקונים

 תסיט הגשמת תכניותיו

השרביט בידי אלוקיו.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת וישב [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 בנובמבר 2015

ציורי תנ"ך/יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ציירה: אהובה קליין(c) ציור לפרשת וישלח.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל- עשיו אחיו ארצה."
[בראשית ל"ב,ד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



ציורי תנ"ך/יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

הטכניקה: שמן על בד.
Biblical  paintings
By Ahuva Klein
Jacob sends angels to Esau
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישלח- הנחייה לדורות- כיצד?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישלח- הנחייה לדורות - כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך הפרשה:


ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל:"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ציירה:אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







הפרשה  פותחת בשליחת מלאכים על ידי יעקב- אל עשיו:

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל- עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום: ויצו אותם לאמור כה תאמרון לאדוני  לעשיו כה אמר עבדך יעקב  עם- לבן גרתי ואחר עד עתה: ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה  ואשלחה להגיד לאדוני  למצוא- חן בעינך" [בראשית ל"ב, ד- ה]

נראה שישנו קשר הדוק  בין פתיחת פרשה זו לבין סוף פרשת ויצא , שם נאמר: "ויעקב הלך  לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים" [בראשית ל"ב, ב- ג]

השאלות הן:

א]  מהיכן ההוכחה שהמלאכים לא היו בני אנוש ?

ב] מדוע חושב יעקב שבהודעתו :"עם לבן גרתי" עשוי הוא לפייס את עשיו?

ג] יעקב מדווח  לעשיו על רכושו, מדוע ? ומה רצה להשיג בכך?

שליחת מלאכים לעשיו.

רש"י מפרש: כי מדובר במלאכים ממש והוא מסתמך על סוף פרשת ויצא, שם נאמר שהמלאכים באו לקראתו, מכיוון שהתקרב  לארץ, מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו כדי ללוות אותו   ומסתבר שיעקב ראה שתי קבוצות של מלאכים, קבוצה של מלאכי חוץ לארץ שליוו אותו עד הכניסה לארץ ישראל ומחנה שני של מלאכים – שהם מלאכי ארץ ישראל הבאים לקראתו .

ועל כן מוכיח רש"י: כי המלאכים שנשלחו- היו אכן  מלאכים אמיתיים ולא בני אנוש.

חז"ל מסבירים: כי אין להעלות על הדעת שיעקב  שהיה צדיק ותמים - ישלח אנשים כדי שיסכנו את חייהם ,בו בזמן שהוא בעצמו חושש לחייו מפני עשיו. ולא ניתן לחזות מראש את התוצאות, מכאן המסקנה כי יעקב שלח מלאכי  שמים שאין חשש שיפגעו מרשע  זה.

האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה  מסביר: כי בזמן שיהודי נמצא בסכנה  וזקוק שיעזרו לו בדחיפות כדי שינצל- הוא בהחלט יכול להטריח את מלאכי המרום.

הצדיק רבי מאיר"ל  מפרימישלן  אמר  לחסידיו: נאמר במסכת אבות [ד, י"א]:"העושה מצווה אחת- קונה פרקליט אחד" מכאן שיעקב שלח מלאכים שנבראו ממעשיו הטובים ולכן היו אלה ממש מלאכים.

 ראשי תיבות של המילה: "ממש" הוא- מלאכים ממצוות עשה.

רבינו בחיי מפרש:  כי יעקב שלח מלאכים ממש עם שלוחי בני אדם – עבדיו ואנשי ביתו- כי רצה לפייס את עשיו ,אבל צרף אליהם גם מלאכים ממש מאותם שנפגש עימם כאשר באו לקראתו מלאכי ארץ ישראל.

 

הדבר דומה למעשיו של אברהם, כאשר שלח את עבדו אליעזר להביא ליצחק אישה ,אמר לאליעזר: "ישלח  מלאכו לפניך" ואכן המלאך הקדים את אליעזר על עין המים.

אור החיים מסביר: כי היו אלה מלאכים ממש, יעקב הטיל עליהם שליחות בדבר שאין בכוחות בני אדם לעשות כן, כי אם היה יעקב שולח שלוחי בשר ודם אל עשיו, שהוא אדם גדול, עשיו לא היה מעריך להשיבם, או עלול היה אפילו להכותם מבלי לתת  תשובה ליעקב ,אבל על ידי שיראה עשיו את המלאכים-  יפחד להרע להם.

הספורנו  מפרש: כי היו אלה ממש מלאכים. כי יעקב רצה לדעת מה בלב אחיו, מה הוא מתכנן לעשות לו?

המסר: "עם לבן גרתי"

רש"י מביא שני פירושים:

א] כוונת יעקב הייתה להגיד: כי הוא לא נעשה איזו אישיות חשובה, אלא גר ולכן לא כדאי לעשיו לשנוא אותו על  ברכות האבא ,שהרי  יצחק בירך את  יעקב בברכה: " הווה גביר  לאחיך.." וברכה זו לא התגשמה.

ב] המילה: "גרתי"- בגימטרייה- תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי מהתנהגותו הרעה.

אך כאן טמונה השאלה, מה זה  מעניינו של עשיו שיעקב שמר תרי"ג מצוות?

הדבר יובן על ידי מדרש : כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו : לבן היה רמאי ולמרות זאת ניצחתיו . בדרך זו יעקב מנסה להרתיע את עשיו מלהילחם בו,  כי אם הוא התגבר על לבן זה מוכיח את חוסנו  ובכך ששמר את תרי"ג המצוות זכות זו תעמוד לימינו של יעקב נגד כל מי שירצה  להרע  לו.

רבינו בחיי מסביר: כי כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו שלושה עניינים:

א] כי מה שהתרחק מאביו במשך כ"ב שנים לא היה מפחד ויראה ממנו מעשיו ,אלא דר עם לבן והיה עסוק בעבודה קשה.

ב] הודיע לו שהוא עשיר וה' העניק לו עושר בשכר לעמלו. ולכן עושרו לא ירושת אביו, אלא יגיע כפיו.

ג] הוא הודיע לעשיו: כי הוא דורש בשלומו ומבקש את אהבתו ושואל את חינו, לכן נאמר : "ואשלחה להגיד לה' למצוא חן בעינך"

"ויהי לי שור וחמור"

ה"כתב סופר" שואל: מדוע חושב יעקב  כי במידה ויודיע לעשיו כי יש ברשותו  רכוש רב –על ידי כך ימצא  חן בעיניו בזמן שעשיו שואף להתנכל לו עם הגעתו  ארצה?

התשובה לכך היא: מאז ותמיד עמי הארץ סבורים שתלמידי ישיבות – הם עצלנים וחפצים לחיות ללא מאמץ ועמל ולהיות תלויים בזולת, לכן יעקב חפץ לבאר לעשיו, כי במשך התקופה הארוכה בה שהה בחרן- הוא עמל בזיעת אפו וכך הגיע לכמות גדולה של רכוש ונתעשר.

רש"י מפרש: יעקב שאף להרגיע את עשיו אחיו בכך שברכות אביהם יצחק לא נתקיימה בו .לכן הודיע באמצעות המלאכים: " ויהי  לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה" והרי הברכה שאבא בירך אותי הייתה: "ויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ" [בראשית כ"ז, כ"ח] אם כן  הרכוש שצברתי במשך התקופה הארוכה אצל לבן - " לא מן  השמים ולא מן הארץ"

וראיתי פירוש יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר- "אוצר התורה"-  המביא את דברי -

 המדרש רבה: כאשר  יעקב מודיע לעשיו: "ויהי לי שור וחמור.."- כוונתו: שור זה  - יוסף  שעליו נאמר: "בכור שורו הדר לו". חמור – זה יששכר שעליו נאמר: "יששכר חמור גרם בין המשפתיים"- ויש לשאול מדוע הזכיר יעקב את שני בניו אלה דווקא?

התשובה היא: כי שניהם עסקו בלימוד תורה.

החשש של יעקב היה:  מהשפעתו ההרסנית  של עשיו ופמלייתו על החיים הרוחניים של יעקב ומשפחתו . מטעם זה  שלח מלאכים ממש- כי רק להם ישנה את היכולת לעמוד מקרוב ולבחון את מצבו הרוחני של עשיו.

ומשום כך הודיע לעשיו כי שמר את כל המצוות בצידו של לבן הרשע, המשמעות היא שהוא צבר כוח רוחני רב.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק. כי כשם שיעקב הבין שהכוח מול האויב- איננו  רק  כוח פיסי ,אלא בעיקר כוח  רוחני-דהיינו  יראת שמים ולימוד תורה- מתכון זה מהווה חוסן מפני  כל האויבים השואפים לכלות את עם ישראל גם בימינו -  ימים בהם האויבים מרימים ראש במטרה לפגוע בעם ישראל, מן הראוי שנאמץ את המסר שיעקב  הבין וניישם את הפסוק:

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" [דברים ח, ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב שולח מלאכים/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב שולח מלאכים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב שב מחרן

בתום פרידה מלבן

פניו לכנען מועדות

פמליה עבדים ושפחות.

 

לעשיו שולח מלאכים

צחורים הדורים מהימנים

קלים נעים כנשרים

 מצוידים כלים רוחניים.

 

בוחנים לב וכליות

 לגלות סכנות ומזימות

בידם מעביר מסרים

מפריח  חששות ואיומים.

 

חושף  כוח פלאים

הנובע ממים חיים

לא על הלחם לבדו יחיה

על פי מוצא ה' יתעלה.

הערה: השיר בהשראת פרשת וישלח[חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

באר המים בתנ"ך ומשמעותה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

באר המים בתנ"ך ומשמעותה.

מאמר מאת: אהובה קליין.

כיום כאשר אנו  זקוקים למים – אנו ניגשים לברז וללא מאמץ מיוחד המים זורמים, בעוד שבימים קדומים היו  הולכים לשאוב מים מן הבאר.

אך גם על המים  הזורמים , אין להסתכל כדבר  מובן מאליו, הדבר תלוי במצבו הרוחני של עם ישראל, כמו שנאמר בקריאת שמע: "והיה אם שמוע תשמעו..."

בתנ"ך אנו מוצאים את נושא הבארות- מספר פעמים.

כאשר הגר ברחה בפעם הראשונה משרה - אשת אברהם, היא הגיעה למדבר לבאר מים,  :" באר לחי רואי" שפירושו לפי רש"י - הבאר שהמלאך החי נגלה עליו, שם מגלה לה המלאך את כל העתיד  של ישמעאל:  "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת  בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עוניך: והוא יהיה פרא אדם ידו בכול ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון" על כך אומר רש"י: שידו  של ישמעאל תפגע בכולם.- הדברים ממש מצמררים לאור כל ההתרחשויות שקורות היום בעולם.

אברהם אבינו מוכיח את אבימלך על הודות באר המים אשר גזלו עבדיו.

על פי רש"י: היה ויכוח  ביניהם מי חפר את הבאר? ועל מנת להכריע ביניהם מי  אומר דברי אמת ? החליטו שיעמדו ליד שפת הבאר וכל מי שהמים יעלו לקראתו הדבר ישמש סימן לכך שהבאר שייכת לו. ואכן המים עלו לקראת אברהם, ואבימלך ועבדיו  הודו שהיא שייכת לו.

גם אצל יצחק חזר עניין הבארות וגרם למריבה בין עבדי אבימלך לבין יצחק. על כך אומר הרמב"ן: שיש בעניין הבארות משהו עמוק מאד: לפי שהוא רמז לעתיד לבוא- היות ובאר מים חיים משמש רמז לבית המקדש,  כמו שכתוב: "מקור מים חיים את ה' " [ירמיהו י"ז ]   והבאר הראשונה נקראה: "עשק"- רמז לבית ראשון שנתעשקו אתנו האויבים ועשו עמנו מחלוקות וגם מלחמות עד שלבסוף נחרב.

הבאר השנייה נקראה: "שטנה"- רמז לבית שני שנאמר: "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים" [עזרא ד, ו]

והבאר הנוספת שיצחק חפר הייתה "רחובות" על שם הכתוב בבית שלישי לעתיד לבוא:  "ורחבה ונסבה למעלה, למעלה"[יחזקאל  מ"א, ז]

בית ראשון ובית שני נבנו על ידי בשר ודם, שלמה המלך וכורש, אבל בית שלישי יהיה מעשה אלוקים ולא ישלוט בו חורבן.

ציורי תנ"ך/ שירת הבאר/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


מעניין לקרוא את שירת הבאר שאותה שרים בני ישראל בלכתם במדבר:

"אז ישיר ישראל את - השירה הזאת עלי באר ענו- לה" [במדבר כ"א, י"ז]

רבינו בחיי מסביר:  בני ישראל שרו על הניסים שהתרחשו בנחל ארנון:  דם האמוריים נשפך משום שהיו מסתתרים שם - כי הנחל בין ההרים היה עמוק וצר וההרים היו גבוהים וקרובים זה לזה, המעבר  בין שני  צידי  הנהר היה צר, אמרו האמוריים זה לזה בואו נסתתר במערות וכאשר עם ישראל יחצו את הנחל נצא ממקום  מחבואינו ונתנפל עליהם בחיצים ובאבני בליסטראות.  באותו הרגע שישראל נכנסו לנחל, נעשה נס , ממש כמו שפחה שהולכת לקראת גבירתה - התקרבו ההרים זה לזה ומחצו את האויבים והם מתו כמו המצרים בים סוף, ומשם בא האשד אל הבאר, והבאר הייתה מעלה את דם ההרוגים, ובני ישראל היו רואים איך הקב"ה נלחם למענם ומשמיד את אויביהם והם  לא ידעו זאת , עד שהבאר הודיעה להם על ידי- שראו את המתרחש במימיה ואז אמרו שירה:

"עלי באר.."

על פי דעת מקרא: כאשר התרחש הנס בגבול מואב, אז שרו בני ישראל :"עלי באר.." והמשמעות היא: שרצונם היה שהמים יעלו מהמעמקים וישקו את עם ישראל. את הבאר חפרו "נדיבי העם" ואלה היו כינויים של משה ואהרון שחפרו אותה בעזרת  המטה שלהם.

אור החיים מפרש:

כי השירה הזו נאמרה: על התורה שהיא נמשלה לבאר מים חיים והיא נקראת באר על שם השכינה העליונה, שהרי התורה  נמשלה למים והמילים:" עלי באר"- מלשון עליה כי השירה לא נאמרה על הבאר למטה, אלא על באר: "עלי"- מלשון עליון. "ענו לה" כמו :"ותען להם מרים" שהוא לשון שיר [שמות ט"ו]

"חפרוה שרים" הצדיקים הראשונים שהיו במעלה גבוהה הם חפרו את הבאר והכוונה לאבות [בראשית כ"ט]:כפי שמסופר על יעקב: "והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן וישק את צאן" ומאז הייתה התורה ראויה להינתן לעם ישראל ,אך עדיין לא הייתה בבחינת אפשרות לשתות ממנה, עד: "שכרוה נדיבי עם"  הכוונה למשה שהוריד את התורה לעם והמקבלים ממנו, זקנים, נביאים ואנשי הכנסת הגדולה.

לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ישנו קשר עמוק ורוחני בין באר המים בתנ"ך- למקדש, לרוח הקודש  לתורה ולכל המהות של עם ישראל.   יהי רצון ויתגשמו דברי הנביא ישעיהו: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 16 בנובמבר 2015

ציורי תנ"ך/ רחל מבקשת מיעקב שיתפלל עליה/ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת ויצא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל- יעקב הבה- לי בנים ואם- אין מתה אנוכי":
[בראשית ל,א]

הטכניקה: שמן על בד.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

Biblical paintings
By Ahuva Klein

Rachel asks Jacob to pray for her

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויצא- בזכות מה זכתה רחל לבסוף- להיפקד בבנים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)





פרשת ויצא- בזכות מה זכתה רחל לבסוף-להיפקד בבנים ?


מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת תקופה של עשרים שנה- שבה נאלץ יעקב לעזוב את בית אביו בעקבות צווי אמו- רבקה- על רקע איומי עשיו אחיו להורגו.
ציורים  מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ חלום סולם יעקב/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]










ציורי תנ"ך/ יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מעל פי הבאר/ציירה:אהובה קליין(c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/יעקב מבשר לנשותיו לשוב ארצה/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
רבקה 004
ציורי תנ"ך/ רחל והתרפים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


יעקב מתחתן עם לאה ורחל, לאה מביאה לו בנים ,אך רחל עקרה  והדבר מאד מציק לה, היא משתוקקת גם להתברך בבנים, וכך התורה מתארת את מעשיה :
"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם- אין מתה אנוכי" [בראשית  ל, א]
ותגובת יעקב:"ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" ?
השאלות הן:
א] מה היה יחסה של רחל כלפי לאה?
ב] מדוע פנתה רחל ליעקב שיתפלל- הוא לפרי בטן?
ג] כיצד ניתן להסביר את תגובת יעקב?
תשובות.
יחסה של רחל אל לאה.
כפי שהתורה מתארת, הרי יעקב מאד חשק לשאת לאישה את רחל ועל כן עבד עבורה שבע שנים, אלא שלבן רימה אותו ונתן לו את לאה תחילה- בטענה שאין זה נהוג לתת את הצעירה לפני הבכירה.
יעקב היה בטוח שהוא יישא לאישה את רחל. לכן מסר לה סימנים, אבל כשרחל ראתה שלאה נכנסת לאוהל במקומה , מסרה ללאה את הסימנים.
הייתה זו מסירות נפש ממש של רחל ועל כך היא זכתה  שבתקופה  בה בני -ישראל הוגלו לבבל ועת צרה הייתה ליעקב,  ירמיהו הנביא מגיע אל מערת המכפלה  כדי להזעיק את האבות הקדושים, וחז"ל מתארים אותם: שהם היו מורטים שערות זקנם וקורעים את בגדיהם, אך  אלוקים לא קיבל את תפילתם, לעומתם ,האזין  הקב"ה לתפילתה של רחל, כפי שכתוב: "קול  ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה כי איננו, כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". הקב"ה מקבל את תפילתה ומבטיח לה שישובו עוד בנים לגבולם ,אך בנוסף , מתחנן לפניה שלא תבכה, כי יש שכר לפעולתה. וכל זה בתמורה למסירות הנפש הנפלאה שלה כדי שאחותה לא תתבייש ולא תתבזה. 
לכן נשאלת השאלה במה בדיוק קנאה רחל?
רש"י  מפרש: רחל קנאה במעשיה הטובים של לאה, שהרי  חשבה: אילו לאה לא הייתה צדקנית יותר ממנה, ודאי לא הייתה זוכה לבנים בעוד שרחל עדיין לא זכתה לכך.
בקשת רחל מיעקב שיתפלל עליה.
רחל פונה בבקשה  אל יעקב שיתפלל עליה ,כדי שתוכל להביא ילדים לעולם וזוכה לתגובה בלתי צפויה: "ותאמר אל- יעקב הבה- לי בנים ואם אין מתה אנוכי: ויחר אף יעקב ברחל  ויאמר התחת אלוקים אנוכי אשר- מנע ממך פרי בטן" ?  [שם ל, א-ד]
על פי רש"י: כוונת רחל הייתה: שיעקב יתפלל עליה כדי שתוכל להביא בנים לעולם שכן אמרה: "וכי כך עשה אביך[יצחק] לאמך  [רבקה]? שהרי כשראה שהיא עקרה ,התפלל עליה, כמו שנאמר: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" [שם כ"ה, כ"א]
רחל טוענת  כי ללא הבאת  ילדים לעולם - היא נחשבת למתה – ועל כך אומר רש"י: מכאן אנו לומדים, מי שאין לו בנים נחשב למת- לפי שאין המשכיות לחייו.
תגובת  יעקב לרחל.
רש"י מפרש: תשובת  יעקב  לרחל: האם אני במקומו של אלוקים? רק הקב"ה יכול  לפקוד נשים עקרות ואין  האשמה בי. וכשאת אומרת שאתפלל כמו אבי- יצחק - על בנים ועל ידי תפילתו  ילדה רבקה, הרי לאבי לא  היו בנים ולכן תפילתו הייתה קרובה אליו יותר ומשום כך התקבלה, למה הדבר דומה? כמו שאמרו: יפה תפילה של החולה על עצמו מתפילת אחרים עליו, אני – יש לי בנים [ מלאה] והבעיה היא אצלך בלבד על כן את צריכה להתפלל  כדי שמשאלתך תתקבל.
הרמב"ן מתפלא על תגובתו זו של יעקב ומציע שני פירושים:
  1. בכל מצב תפילתם של צדיקים מועילה  שהרי אליהו הנביא ואלישע התפללו בעד נשים נוכריות ונענו [מלכים –א, י"ז, כ"א ומלכים- ב, ד, ט"ו] ולכן נאמר בבראשית רבה [ע"א, ד] :"אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות? חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה":  הכוונה שבעתיד בניו יעמדו לפני יוסף.
  2.  לפי הפשט: התכוונה רחל שיעקב יתפלל  עליה- עד שתפילתו תתקבל ויהיו לה בנים, ואם לא, תמית עצמה מתוך  צער. היא ציפתה שהוא יתענה ,יתפלל וילבש  שק  ויתפלל עד שתתממש בקשתה ויהיו לה בנים כדי שלא תמות מתוך  צער.

רבינו בחיי  מביא  הסבר על תגובת יעקב לרחל: "התחת אלוקים  אנוכי"?

על דרך הפשט:  וכי במקום ה' אני יכול לפקוד את העקרות? הרי לקב"ה יש שלושה מפתחות:

מפתח החיים,

מפתח הגשמים

ומפתח תחיית המתים.

ועל כן זה לא בידי.

ה"כלי יקר" מסביר: כי כוונת יעקב הייתה: כל מי שתפילתו מתקבלת דומה כאילו עומד ממש תחת אלוקים, אך בזמן שאין תפילתו  נשמעת דומה כאילו ישנו מסך החוצץ ומבדיל בינו  לבין ה', כמו שנאמר: "סכות בענן לך מעבור תפילה"[ איכה ג, מ"ד]והכוונה- שהעוונות מפרידים בין המתפלל  לקב"ה, לכן התכוון יעקב להגיד לרחל, כי ה' מנע ממנה פרי בטן, אך לא ממנו, על כן משתמע מכך שישנו איזה עוון שהיא חטאה והוא אשר מנע ממנה פרי  בטן, מיד חיפשה רחל בתוך מעשיה במה חטאה והגיעה  למסקנה:  כי קינאה בלאה, לכן החליטה בליבה לתקן את התנהגותה עד כדי כך שלא רק שלא קנאה באחותה, אלא גם לא קינאה בשפחתה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד רבות על אישיותה המיוחדת של רחל, על טוב ליבה ועל יחסה אל אחותה לאה:

בסופו של דבר נתקבלה תפילתה ונפקדה בבנים, כפי שהכתוב מציין:

"ויזכור אלוקים את- רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה"[שם ל, כ"ב] ועל פי מדרש רבה: אלוקים זכר לה שמסרה את הסימנים ללאה מהחשש שמא יגרשנה יעקב ואז תאלץ להינשא לעשיו הרשע , על כך זכתה   שתפילתה בזמן גלות בבל תתקבל- יותר מתפילתם של האבות הקדושים ובנוסף כאשר לאה העליבה אותה בזמן שביקשה את דודאי  בנה:

"המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי  בני" ? בכך שרחל שתקה והייתה מן הנעלבין ולא מן העולבין- בזכות זה זכתה בסופו של דבר שה' יפתח את רחמה ותלד בנים.

על כך אמרו חז"ל [מסכת גיטין ל"ו, ב]

"תנו רבנן, הנעלבין ואינם עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין מאהבה ושמחין בייסורין, עליהן הכתוב אומר [שופטים ה] "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".  

אותה מידת דין שאמרה שרחל לא תוכל ללדת - כעת אומרת שרחל תלד לא בן אחד אלא, שני בנים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר