יום רביעי, 16 בספטמבר 2015

פרשת וילך- לאן הלך משה?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וילך- לאן הלך משה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת במילים: "וילך משה וידבר את--- הדברים האלה אל- כל ישראל: ויאמר אליהם בן—מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא- אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה.."[דברים ל"א, א-ג]

השאלות הן:

א] לאן הלך משה?

ב] מה הייתה כוונתו במילים: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא"?

ג]מהי משמעות :" שבת שובה"?

תשובות:

הליכתו של משה.

על פי אבן עזרא: משה הלך להיפרד מעם ישראל- ניגש לכל שבט ועודד אותם שאומנם הוא הולך למות, אך  אל להם לפחד וחיזק את ליבם בדבריו ליהושע ולכן התורה מזכירה בהמשך את דבר משה ליהושע:

"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל- ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את- העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם  לתת להם ואתה תנחילנה אותם" [שם ל"א, ז]

ספורנו אומר רעיון דומה: משה הולך לנחם את עם ישראל בדבר מיתתו הקרובה על מנת שיקבלו בשמחה את הברית שה' כרת איתם.

ויש מפרשים האומרים: שגם בימיו האחרונים של משה, עדיין היה בשיא כוחו כפי שנאמר: "לא--- כהתה עינו ולא נס לחה" [שם ל"ד, ז]

חז"ל נותנים הסבר מעניין לכך שמשה הלך אל בני ישראל ולא הם הלכו אליו?

לא במקרה נהגו בדרך זו השבטים, הם ידעו שהתורה עתידה  להקיף תרי"ג [613] מצוות וכבר ניתנו להם 611 מצוות והיה  צורך להשלים עוד שתי מצוות נוספות:

א] מצוות הקהל [שם ל"א, י-ג]

ב] "כתבו לכם את השירה..." [שם י"ט]

באותה שעה בני ישראל החליטו לא לגשת אל משה -כדי למנוע ממנו להורות את שתי המצוות הנותרות ,במחשבה כי כך יעלה בידם לעכב את יום מותו של משה- מנהיגם האהוב.

אך משה שהרגיש בכך, מיהר אל עם ישראל במטרה לא לעכב את מועד כניסתם לארץ המובטחת.

רבינו בחיי מסביר: משה הולך אל בני ישראל כדי להודיעם: "..בן מאה ועשרים שנה אנוכי, זה היה ביום הולדתו, היינו ז' אדר, יתכן לומר שהיו ימיו מאה ועשרים שנה - כנגד ק"כ יום שעבר בהר, ארבעים יום ראשונים לקבל את הלוחות, ארבעים יום שניים- להתפלל על עוון העגל וארבעים יום שלשיים - לקבל לוחות  בפעם שנייה.

וזה הטעם שמשה אמר: "אנוכי" ולא אמר: "אני" ועל כך דרשו רז"ל: היום מלאו ימיי ושנותיי, היום נולדתי והיום אמות.

אי יכולתו של משה לבוא וללכת.

רש"י שואל: האם יתכן שתש כוחו של משה? הרי נאמר בהמשך: שלא כהתה עינו ולא נס לחה?

על כך מביא רש"י שני פירושים:

א] כוונת משה הייתה: לא אוכל- איני רשאי, לפי שניטלה ממני הרשות והועברה ליהושע.

ב]"לצאת ולבוא"- הכוונה לדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות חכמה.

על פי אבן עזרא: "לצאת ולבוא"- הכוונה לצאת ולבוא במלחמה, והטעם:, כי אין אני יכול להילחם וגם אם לא אמות ,אין לכם צורך בעזרה שלי מכיוון  שה' ישמיד את הגויים.

רבי יעקב יוסף מפולנאה מעיר: בדרך כלל טיבם של צדיקים לעלות ממדרגה למדרגה בחוכמתם וכוונת הכתוב היא : כי ביום מותו של משה  ,עלייתו פסקה ואין באפשרותו להמשיך לעלות  עוד. לכן אמר לבני ישראל: "לא אוכל  לעלות הלאה ומכאן שיום מותי  קרב והסתיימה מנהיגותי.

רבינו בחיי  מפרש בדומה לדברי אבן עזרא: כי כוונת משה הייתה: לא אוכל לבוא ולצאת לעוד מלחמה.

בהמשך רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ן: כי כוונת משה הייתה לנחם את עם ישראל בכך שהוא עומד למות למרות שהוא היה במיטבו ורצה לחזק את ליבם -יהושע- משרתו ומלא את מקומו מעתה.



ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]




ציורי תנ"ך/ ה' נראה בעמוד הענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וירא ה' באוהל בעמוד ענן ויעמוד הענן על פתח  האוהל"[דברים ל"א,ט"ו]


"שבת שובה".

 השבת בין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת בפי עם ישראל:

"שבת שובה"- על שום ההפטרה המתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי כשלת בעוונך" [הושע י"ד, ב] בניגוד להפטרות אחרות הקשורות לתוכן הפרשיות, הרי הפטרה זו אין בה משהו משותף לפרשת וילך.

הקשר הוא לתאריך המיוחד: השבת שבתוך עשרת ימי תשובה- לכן השבת מכונה בפי רבים גם: "שבת שובה"

שבת זאת מתאפיינת בהכנה הנפשית של עם ישראל לקראת היום הקדוש-  יום הכיפורים. במרבית בתי הכנסת הרבנים נושאים דרשות בנושאי מוסר ותורה לקראת יום גדול זה.

הרמב"ם פסק בהלכות תשובה, פרק ב': "אף על- פי שהתשובה והצעקה[התפילה לה'] יפה לעולם[טובה  ומקובלת במשך כל השנה] בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה  ביותר ומתקבלת מיד, שנאמר:[ישעיהו נ"ה ד]"דרשו ה' בהימצאו" [בזמן שה' נמצא בקרבת עם ישראל הוא מצפה מאתנו שנעשה תשובה]

ה"שפת אמת" אומר: שכל יהודי חייב להתחזק בתורה ובקיום מצוות במיוחד ב"שבת שובה", שהיא הראשונה בשנה כפי שכתוב במסכת שבת [קי"ח, ע"ב]: "אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה- לא שלטה בהם אומה ולשון"

לפי דברי הקדמונים בראש השנה נעשה  סדר חדש לכל השנה ואם נקפיד שהשבת הראשונה שתהיה כראוי- כל השנה תהיה מתוקנת.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי גם כאשר  מנהיג דגול דוגמת משה הולך לעולמו,  מיד הקב"ה דואג לעם ישראל שכניסתו לארץ תהיה  בידי מנהיג בעל שיעור קומה כיהושע.

יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" כפי שנאמר בפרשה.[שם ל"א ,ו]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 15 בספטמבר 2015

הליכה/שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הליכה/  שיר מאת: אהובה קליין©

 

 הליכה בדרך חתחתים

כמוה כפירות באושים

דוגמת מגשש באפלה

הנחבט מכל תקלה.

 

הליכה למען היצרים

מרחיקה אדם מהישגים

שמחתו רגעית וחולפת

כולה שקרית ורופפת.

 

הליכה ממקום למקום

לאות פרידה ושלום

כמשה ביומו האחרון

מנציחה  גדולתו בזיכרון.

 

הליכה  בשדרה ישרה

 לצידה עצי  תורה

מצמיחה אורח חיים

כדבש  ופירות מגדים.

 

בכוחה להניס ערפילים

ליישר מהמורות ומכשולים

נעימה כדרך סלולה

בית יעקב  לכו ונלכה.

הערה: השיר בהשראת פרשת  וילך .[חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 7 בספטמבר 2015

ציורי תנ"ך/ עם ישראל שבים לארצם בגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לפרשת ניצבים]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ושב ה' אלוקיך את---שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה/ אלוקיך שמה:אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך"
[דברים ל, ג-ד]



















ציורי תנ"ך/ קיבוץ גלויות- השיבה לירושלים בזמן הגאולה/ ציירה: אהובה -קליין(c)
הטכניקה: שמן על בד.


Biblical paintings
By Ahuva Klein


Jews returned to Jerusalem from all countries
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ניצבים- כיצד תתרחש הגאולה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ניצבים- כיצד תתרחש הגאולה?

מאמר מאת: אהובה קליין.





ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו"/ציירה:
 אהובה קליין (c) [שמן על בד]

אין זה  מקרה שפרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת קודם ראש השנה.

כבר בתחילת הפרשה נאמר: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..." [דברים כ"ט, ט] משפט זה מרמז על ראש השנה הבא עלינו לטובה - יום הדין, על כך אמרו חז"ל: כי אנו עומדים בראש השנה בדין  לפני מלך העולם.





ציורי תנ"ך/ "אתם ניצבים היום"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

מעניין ,כי שבת זו למרות היותה סמוכה לראש השנה, אינה נקראת: "שבת מברכים" בהשוואה ליתר השבתות הסמוכות לראש חודש  אשר נקראות : "שבת מברכים" .

הסיבה לכך  היא : מטרה לבלבל את השטן שלא  ידע מתי חל ראש השנה בדיוק כי אז הוא עלול לקטרג על עם ישראל .

אחד הנושאים בפרשה: השבת עם ישראל לארצו ויום הגאולה: "ושב ה' אלוקיך את-- שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה: אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך: והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירש אבותיך וירשתה והיטיבך  והרבך מאבותיך: ומל ה' אלוקיך את— לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך:" [דברים ל, ג-ז]

השאלות הן:

א]  באיזה אופן עתיד הקב"ה להשיב את עם ישראל לארצו?

ב] מה הקשר בין הפרשה להפטרה?

ג]  כיצד מרמזת הפרשה על תפילת ראש השנה?

תשובות.





ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחג"/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]


אופן גאולת ישראל.

על פי ה"עמק דבר" : הרי שהגאולה תעשה בשלבים:

בשלב ראשון תהיה  התעוררות של היהודים במדינות הגדולות  כמו שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" בתום שלב זה- "יקבצך מכל העמים". ה' יקבץ את היהודים גם מתוך העמים הקטנים ויעלו ארצה.

רש"י מביא שני פירושים

א] היה צריך להיות כתוב: "והשיב את שבותך" אך נאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" ,מכאן למדו רבותינו שהשכינה כביכול מלווה את עם ישראל גם בגלות וכאשר הם נגאלים ושבים לארצם גם השכינה  שבה עימם.

ב] היות והגאולה נעשית  בשלבים ולאט, לאט,-גלות אחר גלות, כאילו הקב"ה מעביר את בניו, אחד, אחד מהגלות לארץ, כפי שנאמר: "ואתם  תלקטו לאחד אחד בני ישראל" [ישעיהו כ"ז]

"אבני שוהם לרבי משה שחור כותב בהלכות מלכים: "המלך המשיח עתיד להחזיר מלכות "דוד" . בהמשך הוא  קורא לדוד: "משיח ראשון" ואת מלך המשיח: "משיח אחרון"

גם בהלכה ד'  הוא כותב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד עובד בתורה ועוסק במצוות כמו: "דוד אביו והוא מתייחס לדוד כפי שנאמר בעמוס: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" [עמוס ט, י]

מעניינים דבריו של הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק: לדעתו, הגאולה מורכבת משני שלבים:

בתחילה ה' ישיב את הגולים המשתוקקים מרצונם לעלות לארץ הקודש ועליהם הכתוב אומר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" ה' ישיב אותם לארצם מתוך הרחמים על געגועיהם לארץ ישראל ורק אחר כך, בשנית ,ה' יקבץ את שאר נידחי  ישראל -אלה שמרגישים נוח לחיות בין הגויים בגלות ועל זה נאמר: "ושב וקיבצך מכל העמים"

הקשר בין הפרשה להפטרה.

ההפטרה הזו היא: האחרונה  בסדרת  ההפטרות: "שבע דנחמתא"

מתוך התבוננות בהפטרה בישעיהו סימן ס"א  ניתן ללמוד על הקשר בין הפרשה להפטרה – בנושא הגאולה:

 מעניין במיוחד כי הנביא ממשיל את ציון- שהיא כנסת ישראל  לדמות נשית- לכלה ביום נישואיה המתפארת בחתנה.

והנמשל: עם ישראל שמח בה' ככלה בחתנה, הכלה לבושה בגדים מפוארים כפי שראוי  לה ביום שמחתה.







ציורי תנ"ך/ ציון ככלה ביום נישואיה-על פי חזון ישעיהו/ציירה: אהובה קליין (c)

והחתן הוא כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו – לובש פאר ועטרה לראשו והכלה מרוב חיבתה לחתן מדמה כי על ראשו מגבעת של כהן הדיוט, או ציץ של כהן גדול.

החתן מעניק לכלה  בגדים נאים ליום הנישואין והכלה מודה בכך  שהוא דאג לה לבגדי ישע. היא עומדת לפני  החתן  בעודה במיטבה ועונדת את תכשיטיה. ואז כל הגויים יראו את ישועת ה' הצומחת לפתע כמו צמחים הצומחים מתוך זרעים.

והנביא מדגיש:" ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקיך"

ומעניין במיוחד כי  הנישואין האלה-  בין ציון ככלה  לקב"ה- כחתן יהיו נצחיים ועם ישראל לא יגורש עוד מארצו ועל כך ה' נשבע: "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני ניכר  תירושך אשר יגעת בו.." [ישעיהו ס"ב, ח-ט]

שבועה זו משמעותה: שלא ישדדו האויבים את יבול  אדמת ארץ ישראל. ולא ישתו עוד הגויים את יינה של ציון.

הנבואה פונה גם אל האחראים לדרכים להכין את כל המסילות והדרכים לקראת בואם של הגולים ארצה: "פנו דרך ה' עם סולו ,סולו המסילה.."

הקשר בין הפרשה לתפילת ראש השנה.

הקב"ה מבטיח בפרשה : "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" [דברים, ל ,ד]

המשמעות היא: כי בעתיד בזמן הגאולה ה' יקבץ את הגולים מכל המקומות בעולם להתאחד בארץ המובטחת. חזון זה נאמר על ידי ישעיהו הנביא ואנו אומרים זאת בתפילת מוסף של ראש השנה- בברכת השופרות: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים  בארץ מצרים והשתחוו לה' בהרי הקודש בירושלים" [ישעיהו כ"ז, י"ג]

מי ייתן ובמהרה עם ישראל יזכה לגאולה שלמה .אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

גאולה/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

גאולה/ שיר מאת אהובה קליין ©

בעוז יוציאם אלוקים

מתוך ארצות גויים

באהבה וחמלת ליבו

כאב הנושא את בנו.

 

מארבע רוחות שמים

 יקבצם לשערי ירושלים.

זורמים  טיפין, טיפין

בשירה  וזמר גאולים.

 

נהנים מזיו השכינה

עטורים בגדי ישועה

מתעלים  במעלות קדושה

 היישר לבית הבחירה.

הערה: השיר בהשראת פרשת נצבים[חומש דברים ובהשראת  ההפטרה- חזון ישעיהו  [ישעיהו ס"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 5 בספטמבר 2015

מי הייתה חנה ובמה גדולתה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מי הייתה חנה ובמה גדולתה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפתח  השנה החדשה- הבאה עלינו לטובה

אנו מייחלים לכלל ולפרט שזו תהיה שנה טובה מקודמתה: "תכלה שנה וקללותיה  תחל שנה וברכותיה".

כידוע: "תשובה תפילה וצדקה מעבירין  את רוע הגזרה"

התשובה חייבת  לבוא מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ  וכמוה - הצדקה:  עשיית חסד עם העני אשר זקוק לעזרה ומושיט את ידו, אין לעמוד מנגד, אלא להירתם ולסייע לו.

התפילה חייבת להיאמר מתוך כוונה טהורה ותחנונים, למען יקבל אלוקים את תפילתנו ובקשותינו

במידת הרחמים ולא במידת הדין.

ואכן ביום הראשון של ראש השנה , קוראים את ההפטרה בספר שמואל- א, א – על חנה ותפילתה .

מתוך עיון והתעמקות  בהפטרה ניתן ללמוד על חנה וגדולתה.

חנה - אשת אלקנה  אשר לו אישה נוספת בשם פנינה, נוהגת הייתה להצטרף לבני ביתה  וללכת עימם  מידי שנה - למשכן שילה ושם היה  אלקנה מתפלל, משתחווה וזובח זבחים לה',

ציורי תנ"ך/ אלקנה נותן לחנה מנה אחת  אפיים /ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

בעוד שחנה הייתה עקרה, פנינה הייתה אם לילדים -  מזלזלת ומקניטה אותה  על דבר עקרותה.

אלקנה מנסה לפייס את חנה ומאהבתו אליה נותן לה מהזבח- מנה אחת אפיים  בהשוואה לפנינה ולילדיה ובנוסף מנסה להרגיעה באומרו: "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים"

אך חנה איננה מוותרת על שאיפתה להרות וללדת.

היא ניגשת אל היכל ה' ופותחת בתפילה מיוחדת  לנגד עיניו של עלי הכהן  - היושב בפתח:  "והיא  מרת נפש ותתפלל על  ה' ובכה  תבכה"  בנוסף נודרת נדר שאם תזכה בפרי בטן, תקדיש את הבן הילוד לה'-עם הבטחה:  "ומורה לא יעלה על ראשו"

עלי הכהן מתבונן בה לאורך כל תפילתה ומבחין כי רק שפתיה נעות, אך קולה אינו נשמע.

הוא תוהה, שמא שתויה היא, אך היא עונה לו: "אישה קשת- רוח אנוכי ויין ושיכר לא שתיתי ואשפוך את- נפשי לפני ה'.. " עלי  מבשר לה  שתלך לשלום וה' ימלא את משאלתה ,היא שבה "ופניה לא היו לה עוד " מתוך הבנה  כי תפילתה התקבלה במרומים.

כעבור תקופה היא אכן ילדה בן וקראה לו בשם: שמואל  "כי מה' שאלתיו" וכאשר  הילד נגמל מילאה את נדרה והביאה אותו אל בית ה'.

חנה מכריזה בנחרצות: "אל הנער הזה התפללתי  וייתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו"

איננה שוכחת להודות לה' ומתפללת: " ..כי שמחתי בישועתך"

תפילתה של חנה - היא ייחודית בכך שהיא  משתמשת בשני מוטיבים המאפיינים את  תפילת ראש השנה: תפילה להמתקת הדין וכן המלכת הקב"ה עלינו.

אשת חיל זו - הראשונה שמכנה את  האלוקים :"ה'  צבאות"

תפילה  מעין זו אשר יוצאת   מעומק הלב ומתוך בכי ותחנונים – עליה נאמר: שערי דמעה אינם ננעלים- כמו שכתוב  [בבא מציעא נ"ט ,א]:"אע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר: [תהלים  ל"ט, י"ג] שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה ,אל דמעתי אל תחרש"

תפילת חנה יכולה לשמש לנו דוגמא  לתפילה הנעשית מתוך כוונה יתרה-  ברמ"ח  אברים ודמעות שליש – יש בעוצמתה  להבקיע רקיעים – תפילה מעין זו נענית אצל האלוקים.

מי ייתן וגם תפילת עם ישראל תתקבל במרומים ביום קדוש זה  דוגמת תפילתה של חנה,

ובע"ה נזכה כולנו בשנה טובה ומתוקה- שנת שלום ושגשוג ובוא הגאולה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

ציורי תנ"ך/ ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [ציור לפרשת כי תבוא[חומש דברים]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
" והיה כי---חבוא אל-- הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה...ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל-- המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם"
[דברים  כ"ו,א-ב]








הטכניקה: שמן על בד



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר