פרשת
דברים –המשפט בימינו ובאחרית הימים-
לאור חזון ישעיהו.
לאור חזון ישעיהו.
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת דברים הראשונה
מבין פרשיות חומש דברים הקרוי גם בשם: "משנה תורה"- לפי שחוזרים ונשנים בו נושאים ומאורעות שמופיעים בחומשים קודמים - "שמות"
ו"במדבר".
הפרשן יהודה ליב מגור-בעל
"שפת אמת" אומר כי חומש דברים נחשב בבחינת "תפילין של יד "-
לפי שכל הפרשיות מופיעות בבית אחד.
מנגד החומשים
הקודמים- בראשית, שמות, ויקרא, במדבר- הם בבחינת
"תפילין של ראש" בהן ערוכות ארבע פרשיות בארבעה בתים.
חומש דברים נקרא - "דברים"
מהטעם שהוא פותח בדברי תוכחה ומסיים בדברי תוכחה. וכל זה במטרה לקרב ולחבר את לב
עם ישראל לתורה הקדושה. ממש כמו התפילין של יד שבאמצעותו מקיימים: "וקשרתם "
שהוא כנגד הלב.
ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"אלה הדברים אשר
דיבר משה את כל- ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין- פארן ובין תופל ולבן
וחצרות ודי זהב" [דברים א, א]
השאלות הן:
א] מה הקשר בין פרשת
דברים להפטרה: "חזון ישעיהו.."
ב] מה דורש משה בנושא
המשפט?
ג] כיצד מתייחס הנביא
ישעיהו לנושא המשפט והצדק?
תשובות.
הקשר להפטרה -"חזון
ישעיהו"
בפרשת דברים, משה
פותח בדברי תוכחה, חלק מהנושאים מופיעים בצורת רמז ולא בגלוי, מפני כבודם של עם
ישראל.
כגון: הזכרת המקום:
"במדבר"- הכוונה לערבות מואב היות והכעיסו את ה' באומרם: "מי ייתן
מותנו במדבר"
"תופל ולבן"-
רש"י מביא את דברי רבי יוחנן הטוען שלא נמצא בכל המקרא מקום כזה בשם: "תופל
ולבן", אלא מסתבר שכאן ישנה תוכחה לעם שהם התלוננו [תפלו] על המן שצבעו לבן וירד מהשמיים באומרם: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"
ציורי תנ"ך/ המרגלים מתלוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)
מדבר פארן- מרמז על חטא המרגלים.
המקום בשם: "חצרות"
מרמז :
א] על מחלוקת קורח
ואנשיו.
ב] משה רצה להוכיח את
העם שהם היו צריכים ללמוד מהעונש בו נענשה מרים בחצרות- שעסקה בחטא לשון הרע ובני ישראל לא למדו מזה דבר, והמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה.
"די זהב"-
כאן ישנו רמז לחטא העגל- עגל הזהב- חטא
שנעשה מפאת הזהב הרב שהיה ברשות עם ישראל, כפי שאמר על כך הושע [ב, י] "וכסף הרבתי להם וזהב
עשו לבעל"
נושא המשפט והדיינים
בעיני משה.
ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
משה אומר לעם ישראל:
"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם: הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים
לשבטיכם ואשימם בראשכם.."[דברים א,
י"ב- י"ג]
רש"י מפרש: משה מסביר לעם כי הוא חייב
למנות שופטים ואין ביכולתו לשפוט בעצמו את העם מפאת העונש המוטל על הדיין כאשר
מחייב שלא כדין. ומצד שני גם אם משה ידון כדין- לא יקבל על כך שכר.
"טרחכם"-
על כך אומר הרמב"ן: כי הייתה טרחה רבה ללמד את יוצאי מצרים את החוקים והתורות
ויתר הפרטים.
ולפי רש"י- בני ישראל היו מטריחים את השופט, "היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין ,היה אומר:
יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינים"
"משאכם"
הכוונה שהיה צריך להתפלל עליהם.[לפי הרמב"ן]
ולפי רש"י :בני ישראל היו מתנהגים כאפיקורסים, אם משה היה מקדים לצאת, היו
מתלוננים: מה בן עמרם הקדים ביציאתו- שמא אינו שפוי בתוך ביתו?
ואם היה מאחר, היו אומרים: שהיה יושב ויועץ עצות
רעות וחושב עליהם מחשבות.
ובגמרא יש הסבר על האפיקורס- זה אחד שמבזה תלמיד חכם.
משה מזכיר את עצתו של
יתרו שפנה אליו ואמר לו שלא ישפוט את העם לבדו, שמא ייבול וכוחו לא יעמוד לו יותר.
אומר על כך רבי פינחס
הורוביץ מפרנקפורט- בעל ה"הפלאה": כי כאשר משה שמע את
עצתו של יתרו, למרות שבתור מנהיג היה עליו
לבחור בעצמו את שרי האלפים ושרי המאות-
מתוך צניעות וענווה ,קרא לבני השבטים וביקש מהם שיבחרו את השרים והשופטים לפי השיקול שלהם.
רבי שמשון רפאל הירש מסביר: יתרו הציע למשה לבחור אנשים בעלי מידות טובות למטרת
השיפוט-"יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע", אבל ,משה יודע כי ללא תורה
אין מידות טובות לכן הוא פנה לבני העם שהם יבחרו "אנשים חכמים
ונבונים" מפני שרק כאלה הבקיאים בתורה- הם מגיעים לעידון המידות וראויים
להנהיג ולשפוט את עם ישראל.
הרמב"ם בהלכות
סנהדרין[כ, ז] מונה שבעה
דברים החייבים להופיע אצל השופטים והדיינים
א] חוכמה[בקיאות
בתורה], ב] ענווה, ג] יראת שמים. ד] שנאת
ממון, ה] אהבת האמת. ו] אהבת הבריות. ז] בעלי שם טוב.
וכל הנקודות האלה מופיעים בפרשת יתרו [חומש שמות י"ח,
כ"א]
משה אומר בהמשך דבריו
כי ציווה את השופטים לשפוט משפט צדק.
לא להכיר פנים
והכוונה שאינם רשאים לפסוק את הדין על פי הבעות הפנים של בעלי הדין ולא על פי
המראה החיצוני, אלא להוציא פסק דין על פי עובדות בדוקות .[רבי ליבוש חריף]
דברי הנביא ישעיהו על
נושא המשפט והצדק.
"שרייך סוררים
וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא
אליהם"...אך לעתיד לבוא כל המצב בתחום המשפט ישתנה לטובה, כפי שאומר הנביא:
"ואשיבה שופטייך
כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה : ציון במשפט תפדה
ושביה בצדקה"
בתלמוד נאמר: "אם
ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם, לא
באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר: "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית
ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו: בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה: ראשיה
בשוחד ישפטו וכוהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו"[מיכה ג, ט-
י"ב]
ישעיהו הנביא שפותח
בתוכחה על עולם המשפט שאינו נוהג בצדק וביושר- מסיים בחזון של תיקון והפיכת המצב
לעולם של צדק באחרית הימים.
לסיכום, לאור האמור
לעיל ניתן להסיק כי גם משה וגם הנביא
ישעיהו מוכיחים את עם ישראל על החטאים בכלל
וגם על העוונות בעולם המשפט,
הנביא ישעיהו מנחם את
עם ישראל כי לאחר תיקון הדרך הכול יתהפך לטובה ויבואו ימים טובים וירושלים תיקרא: "עיר
הצדק הנאמנה"
יהי רצון שנזכה במהרה
לחזות בדברי חזונו של הנביא וישראל תשמש
אור לגויים.
