ציורי תנ"ך/ משה מצביע על מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"זה ייתנו כל- העובר על- הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה"

[שמות ל,י"ג.]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?/מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תשא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו ארוכה במיוחד ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל ותרומת מחצית השקל.

ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]

התורה פותחת בנושא מִפקד עם ישראל:

כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.

זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.

כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.  

הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם.      [שמות ,ל, י"ב- ט"ז]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?

ב] מה הטעם בהבאת מחצית השקל?

ג]  מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית השקל]של אש?

מִפקד עם ישראל.

רש"י מסביר את אופן המַפקד: היו מעבירים את עם ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא כ"ז, ל"ב]

ועוד דוגמא : "..עוד תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו  ל"ג, י"ג].

אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני  ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.." כמו שנאמר  לגבי הלוויים :"פקוד את בני לוי"

[במדבר ג, ט"ו]

נאמר: "את ראש בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"

התשובות לכך על פי חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו  כלפי מעלה-וזוהי הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו התרוממות.

מִפקד זה בא לאחר  חטא העגל ולכן נאמר: "כי תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר  יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"- שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם" כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו  את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח - מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.

נאמר: "ונתנו" עם האות וו כי קודם על  החוטאים להכיר בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.

והספירה של עם ישראל נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה  הם הנותרים,  כגון במצב של מלחמה, ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.

ורק לאחר חטא העגל היו חייבים לתת כופר נפש.

הבאת מחצית השקל.

ספר החינוך רואה בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.

"משורשי המצווה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים  לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".

לפי שיטת הרמב"ן וגם רש"י: ספירת העם באה כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב  שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.

אני לומדים שזוהי מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "

מכאן: ש"משאת משה" מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.

בפרשת כי תישא- הייתה תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.

רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.

רש"י מבסס את פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".

חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם אותו אדם עני, או עשיר?

מכאן, שיהודי פשוט יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.

רבי יהודה ורבי נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין תרומת מחצית השקל לחטא העגל]

"חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות הקרויים-"גרמסין"]

ורבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת  דיברות [בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]

מטבע של אש.

שואלים חז"ל מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?

רבי נחמן מברסלב עונה על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא  אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.

אך מנגד, יש בכוח האש להחריב עולמות.

בדומה לכך עניין הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.

לסיכום לאור האמור לעיל.

אנו לומדים כי לצווי הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.

ויתכן לעניות דעתי, כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל  יהודי אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.

מי ייתן ועם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד  במיוחד בימים אלה ,כאשר אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אחשוורוש המלך ואסתר המלכה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויהי  ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך והמלך יושב על כיסא מלכותו בבית המלכות נוכח פתח הבית:ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר...ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט"

[מגילת אסתר, ה,א-ג]

הטכניקה:שמן על בד.

Biblical painting/King Ahasverus/asks Esther:What her request

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחשורוש- המלך- קווים לדמותו/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחשוורוש- המלך- קווים לדמותו/ מאמר מאת: אהובה קליין©

 

המגילה פותחת בתיאור  המלך  אחשוורוש:

"ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" [מגילת אסתר ,א, א]

השאלות הן:

א] מי היה המלך אחשוורוש ומתי מלך?

ב] מדוע אחשוורוש ערך משתה?

ג] כיצד התייחס המלך אל אסתר?

המלך אחשוורוש.

על פי רש"י: המלך אחשוורוש היה  מלך פרס שמלך תחת כורש לסוף ס' שנים, היה רשע מתחילתו ועד סופו, לא היה כלל מזרע המלוכה ומלך מעצמו, היה שולט על מאה ועשרים ושבע מדינות  מהודו ועד כוש.

התקופה בה מלך: בשנת ג אלפים[3392]ליצירה, בסוף שבעים שנות גלות של עם ישראל- בבבל, כשעם ישראל היו מצפים לגאולה ועדיין לא זכו לבואה.

המילה: "ויהי" בתחילת המגילה מרמזת על צער : "אמר רבי שמואל בר נחמני: בחמישה מקומות נאמר: "ויהי בימי", וכולם לשון צרה. "ויהי בימי אמרפל"-מלחמת המלכים נגד אברהם: "ויהי בימי אחז"- ארם מקדם ופלישתים מאחור, נגד ישראל. "ויהי בימי יהויקים"-"ראיתי את הארץ והנה תוהו ובהו". "ויהי בימי שפוט השופטים"- רעב גדול: "ויהי בימי אחשוורוש"- גזרת המן להשמיד, להרוג ולאבד"

חז"ל אומרים על המילה: "הוא"-

חמש פעמים נאמר בתנ"ך: "הוא" לטובה. וחמש פעמים נאמר: "הוא"- לרעה:

לרעה: "הוא היה גיבור ציד",

הוא עשיו אבי אדום"

"הוא דתן ואבירם"

"הוא המלך אחז"

"הוא אחשוורוש".

חמש -לטובה:

"אברם הוא אברהם".

"הוא משה ואהרון".

"ודוד הוא הקטן"

"הוא יחזקיהו".

"הוא עזרא עלה מבבל"

"אמר ר' ברכיה בשם רבנן: יש לנו אחד שהוא טוב מכולם: "הוא ה' אלוקינו בכל הארץ משפטיו"

כתוב: "בימים ההם בשבת המלך אחשוורוש על כיסא מלכותו אשר בשושן הבירה"[מגילת אסתר ,א, ב]

חז"ל אומרים: "כיסא מלכותו"- רצה  אחשוורוש לשבת על כיסא מלכותו של שלמה המלך, אך מן השמים לא אפשרו לו, לכן נאלץ לעשות כיסא משלו.

המלך היה גם מהיר חימה והיה  רגיל לכעוס במהירות.

כאשר ושתי סירבה להתייצב לפניו, עוד באותו יום  ערך לה משפט והיא הוצאה להורג.

אחשוורוש עורך משתה.

מדוע מלך אחשוורוש ערך משתה? על כך כמה דעות:

יש אומרים: הוא ערך את המשתה היות ונשא את ושתי לאישה.

יש דעה האומרת: הוא ניצח את האויבים שנלחמו נגדו  ולאות ניצחון ערך את המשתה.

דעה נוספת: נסתיימה מלאכת כיסא מלכותו.

יש האומרים: שתמו שלוש שנים מאז שביטל את מלאכת בית המקדש וראה שגלות בבל הסתיימה ועדיין היהודים לא נגאלו והוא היה סבור שכנראה- לעולם לא יגאלו.

ויש סוברים כי המשתה היה לכבוד יום הולדתו בתאריך זה.

מתוך עיון בפסוקים נראה שלמלך זה היו כוונות שאינן תמימות כלל: "בהראותו את עושר כבוד מלכותו תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום"

[שם א, ד]

לפי תיאור זה יש להסיק: כי אחשוורוש ברשעותו שאף להאדיר את שמו וכבודו כדי להרשים את כל המוזמנים- בגודל נדיבותו ועושרו.

ולא הייתה כאן הכנסת אורחים תמימה.

ואכן נשאלת השאלה, מאין הייתה לו העשירות הזאת?

 מתברר, כי נבוכדנצר היה קמצן בממונו וכיון שנטה למות, אמר לעצמו: אינני רוצה להשאיר את כספי לאחרים שייהנו ממנו. לכן בנה ספינה מנחושת, ומילה אותה באוצרות זהב ,הטמין אותה באדמה ויצק עליה  עופרת, כדי שלא תתגלה, כשכורש הגיע ורצה לבנות את בית המקדש, גילה את הספינה הזו, שנאמר:

"ונתתי לך אוצרות חושך"- וממנו ירש אחשוורוש את כל האוצרות.

ומתברר גם שאחשוורוש לבש בגדי  כהן גדול, ולומדים זאת מהמילים: "תפארת גדולתו"

שהרי נאמר בתורה: "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת"-"תפארת"- הכוונה לבגדי כהונה גדולה, כשראו ישראל את כל בית המקדש ואת בגדי כהן גדול, סרבו לשבת בסעודה.

הדבר נודע לאחשוורוש ומיד  ציווה שיערכו משתה מיוחד עבור היהודים. המגילה מדגישה כי המשתה  נערך במשך ימים רבים, היות  וימים אלה היו מצערים את ישראל כשראו שכלי המקדש ובגדי הכהונה מחוללים.

ומדוע המשתה נערך במשך מאה ושמונים יום?

 על כך אומרים חז"ל: למלך היו  אלף ושמונים אוצרות ובכל יום הראה להם שישה אוצרות- לכן  היה חייב לערוך את המשתה במאה ושמונים יום על מנת שיוכל להציג את כל האוצרות.

בנוגע לשתיית היין במשתה, ישנה דעה האומרת:

כי אחשוורוש רצה להחטיא את עם ישראל ביין נסך ואם היה מכריח אותם לשתות, הם היו יכולים להתחמק מעבירה זו בטענת, אונס. לכן נאמר: "והשתייה כדת אין אונס"

המלך אחשוורוש ואסתר המלכה.

נאמר: "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך...והמלך יושב על כיסא מלכותו...ויהי כראות המלך את- אסתר המלכה.. נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו.. ויאמר לה המלך: מה לך אסתר ומה בקשתך עד חצי המלכות ויינתן לך" [מגילת אסתר ה, א-ד]

חז"ל אומרים : כי המלך כעס מאד על אסתר, לפי שבאה לפניו ללא הציווי שלו.

היא הרגישה בכך ונבהלה באותו רגע. הקב"ה עשה עימה חסד והוסיף לה יופי וחן והדר על הדרה.

ואז החל מתחנף אליה.

הוא הציע לה: "עד חצי המלכות" והכוונה לבית המקדש שהתחילו לבנות בימיו של כורש אך לא סיימו, אחשוורוש מוכן לתת את בית המקדש שעדיין לא תמה בנייתו והוא באמצע הבנייה.

לאור האמור לעיל.

ניתן ללמוד על המלך אחשוורוש:

שהוא לא היה מזרע המלוכה, היה גאוותן ושאף להאדיר את שמו ועושרו לעיני כול, היה ממהר לכעוס  על כל דבר, לא אהב את היהודים, הוא גידל את המן בן המדתא  האגגי.

על כך אומרים חכמים: "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה"

מתוך קריאת המגילה, ניתן ללמוד כי הקב"ה מציל את בניו תמיד. כמו שנאמר: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם"

ציורי תנ"ך/ מרדכי היהודי יושב בשער המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בלילה ההוא נדדה שנת המלך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  משלוח מנות ומתנות לאביונים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ העיר שושן צהלה ושמחה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחשורוש המלך/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחשוורוש המלך/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

על כיסא מלכותו

יושב הוד רוממותו

ברוב פאר והדרו

שרביטו אוחז בידו.

 

הוא אחשוורוש הגאוותן

ברמ"ח אבריו שתלטן

מתבונן באסתר המלכה

צנועה, חסודה וענווה.

 

את השרביט לעברה מניף

במיני מילים לה מחניף

פיו וליבו אינם שווים

מבטיח גבעות והרים.

ציורי תנ"ך/ אסתר המלכה מצביעה אל עבר המן/ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה וחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין(c[_

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ועתה תדבר אל כל חכמי  הלב....שמות כ"ח, ג-]

Biblical painting

Moses gives instructions for artists Philosophen

By Ahuva Klein

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- ציווים לחכמי הלב- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- ציווים לחכמי הלב- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי –חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשת תצווה היא מיוחדת, לפי  ששמו של משה אינו  מוזכר כלל  בתוכה.

על כך אומר הגאון מווילנה: ברוב השנים חל התאריך  ז' באדר- יום מותו של משה- בשבוע שבו קוראים פרשה זו ,לפיכך אין שמו מופיע - וזאת  כדי להזכיר את יום פטירתו.

אחד הנושאים שהכתוב מתאר: בחירת אהרון ובניו לכהונה ועשיית בגדי קודש לכוהנים:

"ואתה הקרב אליך את- אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו – לי אהרון נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרון:  ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת: ואתה תדבר אל כל חכמי- לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי" [שמות כ"ח, א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע  נצטווה משה  לקרב אליו את אהרון מתוך בני ישראל?

ב]  מה מטרת בגדי הכהונה?

ב]  מי הם חכמי הלב?

הציווי למשה לקרב אליו את אהרון.

הצדיק רבי מאיר'ל  מפרימישלאן מסביר:

הרי ידוע כי משה ואהרון היו שונים באופיים ובהתנהגותם: בעוד שמשה היה נוהג יותר להתבודד: "ומשה ייקח את האוהל ונטה מחוץ למחנה" [שמות ל"ג, ז'] לעומתו אהרון היה מעורב יותר עם הבריות, כמו שנאמר עליו שהיה "אוהב שלום ורודף שלום ומקרבם לבריות"

לכן כאן הקב"ה מבקש ממשה שיקרב אליו את  מידתו הטובה של אהרון -המעורב  עם הבריות בכל זמני היום, שהרי כך ראוי למנהיג  אמיתי  לרדת לגובה העם  ולא להתרחק מהעם על ידי מחיצות, או מרחקים.

 הכלי יקר מפרש: כי  בגלל מעשה העגל שאהרון היה שותף בו,  נתרחק אהרון כמו שנפסלו בכורי ישראל, אך משה קירב את אהרון באמצעות תפילתו ,כמו שנאמר: "ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא" [דברים ט, כ]

בתפילתו זו - הביע משה את בקשתו כי אהרון הוא אחיו בשרו והשמדתו עלולה לגרום כאילו נאכל חצי בשרו של משה, משה התפלל על אהרון כפי שהתפלל על מרים אחותו כאשר נענשה בצרעת. מכאן שבזכות תפילת משה הצליח לקרב אותו אליו ועל כן נבחר אהרון בזכות משה וזאת למרות שהיה שותף למעשה העגל.

 הכלי יקר מביא פירוש שני: משה היה צריך לקרב את אהרון מתוך בני ישראל, לפי שאין הנבואה שורה על נביאי ישראל, אלא בזכות עם ישראל, ולכן למרות שהיה נחוץ להרחיק את אהרון בגלל השתתפותו בחטא העגל- בכל זאת הקב"ה רצה לקרב אותו בגלל שתי סיבות:

א] בעבור משה שהוא אחיו וכבודו של אהרון הוא גם כבודו של משה.

ב]  בזכות בני ישראל שהיו זקוקים לכהן כדוגמת אהרון שיש ביכולתו לעשות שלום.

מטרת בגדי הכהונה.

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין.(c)[שמן על בד]

הרמב"ן אומר: כי בגדי הכהונה  היו צריכים לשמש: "כבוד ותפארת" כלומר בגד הכהן היה חייב להיות נכבד ומפואר כמו שנאמר: "כחתן יכהן פאר" [ישעיהו  ס"א, י],אלה הם מלבושי מלכות: "כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה"

כמו שיעקב עשה ליוסף כותונת פסים שפירושו: "מרקמת כדמות פסים, והיה כותונת תשבץ.. והלבישו כבן מלכי קדם"

בגדי הקודש האלה מטרתם לשרת בהם לכבוד ה' השוכן בתוכם לתפארת עוזם-כמו שכתוב: "כי תפארת עוזמו אתה":[תהלים פ"ט, י"ח]

רבינו בחיי אומר: בגדי הכהן צריכים להיות ברמה שהכהן יתכבד ויתפאר בהם,  הוא לבוש בבגדי מלכות בתוך העם, הוא כמלך נכבד ומפואר ואז יהיה שלם בכול- היות ובגדים אלה הם בגדי מלכות.

 בדומה לדברי הרמב"ן גם רבינו בחיי מזכיר את כותונת הפסים של יוסף.

והמעיל של הכהן כמו שנאמר: "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" [שמואל –ב י"ג, י"ח]

בעל העמק דבר אומר ,רעיון דומה: "באשר נדרש העניין, שיהא אהרון מקדש עצמו ומתנהג בחסידות ובפרישות, נבדל מכל ישראל, זה אי אפשר, אלא באופן שיהיה נכבד בעיני הבריות, שידעו ויבינו, שהוא במעלה עליונה מהם, ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח, לפיכך היה צריך שהבגדים לכבוד ולתפארת, ומזה הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו, וראוי היה להיות מרכבה לשכינה" כלומר הכוונה שבאמצעות בגדי הכהונה יבינו ההמונים את החשיבות הרוחנית  והנעלה של הכהן.

הרמב"ם, בהלכות כלי המקדש פרק ח', פוסק להלכה: בגדי כהונה מצוותם שיהיו חדשים, נאים ומשולשים, כדרך בגדי הגדולים, שנאמר לכבוד ולתפארת"

ומוסיף הרמב"ם, שכהן שעובד עם בגדים מרושלים-עבודתו פסולה.

הכוזרי[מאמר ראשון צ"ט] מסביר: כי התורה מאד מדקדקת בהופעתו של הכהן ואסור שיהיה מום בגוף הכהן, מלבושיו ותכשיטיו.

חכמי הלב.

ציורי  תנ"ך/ חכמי הלב- בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

רבינו בחיי אומר: בגדי הכהונה חייבים ליעשות על ידי  חכמי הלב שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה ותהיה העשייה לשמם.

הכלי יקר אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה  על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות  י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.

מסיבה זו- נאמר בתום כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"[ שם, מ, ל"ג]

הרי מי שכילה את המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה  עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.

אומנם את החכמה המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה"[משלי ב, ו]

אבל היות ושפע החכמה יגיע  באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה : "ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם  ולכן בסופו של דבר  כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.

הכלי יקר מתבסס בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.

מכאן שמשה האציל מחכמתו שקיבל מה'- על חכמי הלב.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הכוהנים מילאו תפקיד חשוב בקרב עם ישראל, כאז כן עתה, אלא שבתקופת המשכן ומאוחר יותר בתקופת המקדש – היו להם תפקידים רבים ובהתאם לכך היו לבושים בבגדי קודש – במטרה להבדיל אותם מההמון ולגרום לכך שיהיו מכובדים בבגדי כבוד ותפארת  תוצר ידי חכמי הלב.

מי ייתן ונזכה בקרוב לגאולה שלמה ובניית הבית השלישי והכוהנים והלוויים ישובו לעבודת המקדש אמן ואמן.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)