יום שלישי, 11 במרץ 2014

קריאת מגילת אסתר-בפורים- מה גנוז בה?/מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
קריאת מגילת אסתר- בפורים-מה גנוז בה?
מאת: אהובה קליין.

[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אימי ז"ל - חיה בת בן-ציון]

ציור מתוך מגילת אסתר/אסתר המלכה מצביעה אל עבר המן/
ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
 Drawing from the Book of Esther / Esther the queen, pointing to 
the Haman / painted: Ahuva Klein (c) [oil on canvas]

קריאת מגילת אסתר היא  אחת המצוות החשובות בפורים,אותה אנו קוראים בבית הכנסת והכול חייבים בקריאתה:אנשים,נשים ויש לחנך גם את הקטנים לקרותה.
המגילה מתארת בפרטי פרטים את גזירת המן הרשע מזרע עמלק-אשר רצה להשמיד את היהודים בטענה שהם אינם מאוחדים,כפי שאמר למלך אחשורוש:
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל המדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם.."[מגילת אסתר ג,ח]
בסופו של דבר, המן אינו מצליח במזימתו ובעזרת הקב"ה הכול מתהפך לטובת היהודים,ואילו המן ומשפחתו נענשים.
השאלות הן:
א] מהי מטרת קריאת מגילת אסתר ומדוע הכול חייבים לקרותה?
ב] כיצד יש  לקרוא את המגילה ומה גנוז בה?
ג] מדוע חשב המן כי ניתן בקלות להשמיד את היהודים?
ד] מהן המצוות הנוספות שיש לקיים בחג הפורים?
התשובה לשאלה א]
הרמב"ם אומר: כי מצוות קריאת מגילה היא חובה בפורים על כולם, ונחשבת למצוות "עשה" מדברי סופרים,ואפילו הכוהנים בזמן עבודתם מבטלים את מלאכתם כדי לבוא להאזין למקרא מגילה וגם מבטלים תלמוד תורה  כדי לקיימה.
מצווה  לקרוא את כולה  בלילה וביום.
מטרת קריאת המגילה היא לפרסם את הנס של השגחת ה' על עם ישראל ועל הניסים שעשה ועושה לנו מתוך הגנה עלינו  מפני  אויבנו.
התשובה לשאלה ב]
במסכת מגילה[פרק ב',משנה א'] נאמר:"הקורא את המגילה למפרע,לא יצא ידי חובתו"
כלומר יש לקרוא את המגילה ברציפות-לפי סדר הפרקים,פרק ב' לאחר א' וכן הלאה,והטעם לכך: כי רק כך ניתן להבחין ביד ה' גם אם הניסים אינם גלויים לעין ,אלא הכול נראה בדרך הטבע ואפשר לראות באופן ברור כי כוח עליון מכוון את האירועים באופן פלאי.
מתוך הקריאה במגילה מתגלה לנו הנצחיות המיוחדת  וההבנה כי בכל דור ודור קמים עלינו האויבים לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם.
ואין האירוע  הזה-המספר  על המן ומזימותיו הוא חד פעמי,אלא הרצון לכלות את עם ישראל,לובש צורה ופושט צורה בכל דור ודור מחדש.
התשובה לשאלה ג]
מסתבר, כי בשיא הצלחתו של המן- הוא היה מוקף באוהביו שהציעו לו מידי פעם עצות,כמו שכתוב:ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו"[מגילת אסתר  ה,י]
"ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו"]שם  ה,י"ד]
אך, לאחר כישלונו של המן אוהביו  הפכו לחכמיו,כפי שנאמר:
"ויאמרו לו חכמיו:"
וחז"ל מפרשים: כי חכמיו:"אמרו לו:אומה זו[ישראל] נמשלו לכוכבים ונמשלו לעפר,כשהם יורדים,הם יורדים  עד עפר,כשהם עולים, עולים עד למעלה  ככוכבים"
-הכוונה: העפר הוא גוש מלוכד אחד ואילו הכוכבים מפוזרים,כאשר עם ישראל נמצא בירידה-הכול  מתלכדים לגוש אחד של עפר,אבל כאשר הוא עולה –הוא מפורד ככוכבים.
גם כיום כאשר אנו שרויים במצב של משבר-אנו מתלכדים כאיש אחד,אך כאשר המצב נראה טוב,ישנן מחלוקות בעם.
המן המשיך להקשיב לחכמיו:כאשר התלונן בפניהם כי מרדכי אינו כורע ואינו משתחווה לו,אמרו לו:לעזוב את מרדכי כי בעבר כל מי "שהתחיל" עם היהודים נחל כישלון,כגון: עמלק בזמנו של משה, אגג בתקופת שאול...
המן ענה להם: כי היהודים של היום אינם אותם יהודים של הזמנים הקדומים,כאשר היו נאמנים לאלוקיהם-הוא השגיח עליהם,אך כעת הם שונים וכך ה' נטש אותם,כעת הם בגלות ואפשר  להציק להם.
ענו לו:"אם כך,עשה לו עץ ותלה את מרדכי עליו"
בלילה האחרון קודם תלייתו של מרדכי ,כביכול, ישב בבית המדרש ולמד תורה עם  כל החכמים.
למחרת בבוקר כאשר המן נצטווה להרכיב את מרדכי על הסוס ברחובות,ראה כי מרדכי  מלמד  תורה בני נוער רבים.
מייד רץ לספר ליועציו-"חכמיו",אמרו לו:"אם מזרע היהודים.."כלומר אם גם הילדים לומדים תורה לא תוכל לחסל אותם [על פי  מדרש של חז"ל]
התשובה לשאלה ד]
מצוות נוספות  בפורים הם:
משתה ושמחה,מצווה לערוך סעודת פורים ולשתות יין ולשמוח.
וזהו ביטוי גשמי לשמחה,כי גם הנס היה נס גשמי,המן רצה להרוג את כל הגוף היהודי.
מסיבה זו, אנו משמחים את הגוף במאכל ומשקה.
וזאת בניגוד לחג חנוכה שאז היונים רצו להשמיד אותנו רוחנית-ואסרו עלינו לקיים את מצוות התורה,לכן בחנוכה בטויי השמחה הם רוחניים כמו:הדלקת  החנוכייה ותפילת הלל.
משלוח מנות:כנגד חשיבתו של המן –שחשב שהיהודים אינם מלוכדים,באה מצוות משלוח מנות- במטרה ללכד את העם.
מתנות לאביונים:הרמב"ם אומר:"מוטב לאדם להרבות מתנות לאביונים,מלהרבות בסעודתו,שאין שמחה גדולה ומפוארת,אלא לשמח לב עניים ויתומים.
כאשר יהודי רוצה לשמוח, עליו לחשוב גם על הנזקקים כדי שהשמחה תגיע גם אליהם.
לסיכום,לאור האמור  לעיל ניתן להסיק כי קריאת המגילה מחייבת  את כולם-מגדול ועד קטון-כדי להודות לה' על הנס שאירע ליהודים וגזירת המן לא יצאה לפועל,יחד עם זאת עלינו תמיד לפקוח עין ,להיות ערניים כלפי כל האויבים הזוממים מידי דור ודור להשמידנו. ובזכות מעשים טובים וקיום המצוות,

 ה' לא ייטוש את עמו לעד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 8 במרץ 2014

עבודת הכהונה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
עבודת הכהונה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

כתר כהונה מבטן ולידה
עבודה שבלב בצל השכינה
מסירות כים רחב ידיים
תחת צל כיפת שמים.

צעד אחר צעד מהלכים
בעצי המערכה אינם נתקלים
אותם ערכו כהלכה
בהקפדה כחוט השערה.

פניהם נסוכות שמחה
עטורי הילה קדושה
בפיהם מודים לאלוקים
על שליחות עתירת גוונים.


הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא,[חומש ויקרא]


Priestly service / Song By: Ahuva Klein ©
Crown of priesthood born and birth
Working in the heart Onion Divine Presence
Dedication to a vast sea
Under the shadow skies.

Step by step moves
Campaign trees are encountered
Them properly conducted
Carefully whisker.

Sleepy happy faces
Haloed sacred
Colloquially thank God
The mission rich shades.

Note: The song inspired Parashat Vayikra [Leviticus]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים במלאכתם במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ונתנו  בני אהרון הכוהן אש על המזבח וערכו עצים על- האש"[ויקרא  א,ז]

Biblical  painting
By:Ahuva Klein


"The sons of Aaron the priest fire on the altar, and lay wood on the fire"

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 7 במרץ 2014

פרשת ויקרא,במה נזהרו- הכוהנים בעריכת העצים על המזבח/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת ויקרא-במה  נזהרו-הכוהנים בעריכת העצים על המזבח?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אימי חיה בת בן-ציון ז"ל]
פרשת ויקרא פותחת את  הספר השלישי מבין חמשת חומשי תורה,
תוכנה  העיקרי: ענייני קורבנות ועבודת כוהנים,לכן חז"ל קוראים לחומש זה גם בשם:"תורת כוהנים"
מדרש רבה מציין: כי במשך דורות רבים,מלמדי תינוקות היו מתחילים ללמד את הקטנים דווקא מחומש ויקרא ולא מחומש בראשית-  מהטעם שכשם שהילדים טהורים-לפי  שלא חטאו- הקורבנות המועלים על המזבח טהורים-אמר הקב"ה:"הואיל והתינוקות טהורים[נקיים מחטאים] והקורבנות טהורים: יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"[וילמדו תורת קורבנות].
אחת מעבודות הכוהנים הייתה- עריכת העצים על מזבח הנחושת כפי שכתוב:
"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על האש:"[ויקרא א,ז]
השאלות הן:
א] באיזה מזבח מדובר ומהו קורבן עולה?
ב]כיצד היו הכוהנים עורכים את העצים על המזבח ועל מה הקפידו?
התשובה לשאלה א]
מדובר  במזבח הנחושת או במילים אחרות: מזבח העולה,או מזבח האדמה.
מזבח זה היה ממוקם בחצר המשכן ,אורכו  ורוחבו היה חמש אמות[כשניים וחצי מטרים]
גובהו שלוש אמות-כמטר וחצי,בארבע פינות המזבח היו קרנות ועליהם היו הכוהנים  נותנים את הדם -מאותם קורבנות שדמם היה מיועד להיזרק בחציו העליון של המזבח.
הרמב"ן,המבסס דבריו על האגדה  בויקרא רבא,ז,ג מצטט :"תני רבי שמעון בן יוחאי,אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב.אמר רבי לוי מקרא מלא הוא: והעולה על רוחכם היו לא תהיה[יחזקאל כ,ל"ב] העולה מכפרת על העולה על רוחכם"
מכאן ניתן להבין כי קורבן עולה -הוא על הרהורי עבירה של אדם בליבו ורק הקב"ה הבוחן כליות ולב מבחין בחטא זה שאינו גלוי לעין הסביבה, לכן כולה כליל לה'.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י: האמה המרכזית על מזבח העולה- הייתה מקום המערכה שבו הייתה האש יוקדת  תמיד ואילו שני האמות שבין מקום המערכה וקצה המזבח,מסביב,היה מקום פנוי להליכת הכוהנים. לכן היה צורך להקפיד לחתוך את העצים באופן שיתאימו לגודל מקום המערכה,אמה על אמה,וזאת מהטעם שלא יפריעו  כמכשול בעוד הכוהנים מהלכים על המזבח. והלכה זו נלמדת  מדיוק הפסוקים:שלא נאמר:"וערכו על העצים אשר על המזבח" אלא נאמר:"על העצים אשר על האש אשר על המזבח" עריכת העצים לא הייתה על גבי המזבח כולו,אלא רק במקום האש הנקרא:"המערכה"
"הכלי יקר":  מתאר כי הכוהנים היו נותנים אש למרות שהאש הייתה יורדת מהשמים ומצווה הייתה  להביא מן ההדיוט- במטרה לערבב אש של מעלה עם אש של מטה ולדון את החוטא בשני בתי דין ,על מנת לכפר על הרהור של עוון שהיה צריך להיות נידון -בבית דין של מעלה ועל  הרהור של עוון  שהיה צריך להיות נידון בבית דין  של מטה.
רבינו בחיי מעלה נקודה מעניינת ומסתמך על דברי  חז"ל במסכת יומא: דרשו במסכת יומא כי בני אהרון מתו,בעבור שלא דייקו  במילים הכתובות בתורה.
והם סברו כי למרות שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט.
ועל כך מעיר רבינו סעדיה גאון:בני אהרון- נדב  ואביהוא טעו בחשיבתם,כאשר הבינו כי המילה:"ונתנו"-היא לשים אש מחוץ למזבח, בעוד  שהכוונה הייתה:"ונתנו"- מלשון "ביערו" וההוכחה לסברה זו נמצאת  בספר ישעיהו [ל"ז,י"ט]שאמר חיזקיהו :"ונתון את אלהיהם באש..."
ומכאן ניתן ללמוד כמה צריך אדם להיות זהיר במילים הכתובות בתורה שאפילו בני אהרון טעו בהבנת  הכתוב ולכן הביאו אש זרה מבחוץ ונענשו בעונש המיתה.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה: כי עבודת הכוהנים במשכן ומאוחר יותר במקדש-הייתה נעשית בהקפדה רבה על פי הציוויים בתורה ,וכל זה מתוך מסירות נפש עצומה  בצל השכינה.

מי ייתן ובקרוב עם ישראל  יזכה לגאולה שלמה והכוהנים והלווים ישובו לעבודתם בבית המקדש כבימים ימימה.אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 27 בפברואר 2014

ציורי תנ"ך/ משה והכוהנים רוחצים במי הכיור במשכן/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ורחצו ממנו משה ואהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אוהל מועד.."[שמות מ,ל"א]

הטכניקה: שמן על בד.

Biblical painting

"And they washed him Moses and Aaron and his sons' hands and feet when they come to the Tent of Meeting
By Ahuvaklein
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכיור במשכן/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
הכיור במשכן/שיר מאת: אהובה קליין©

כיור הנחושת במשכן
מעשה ידי אומן
מימיו הצלולים והזכים
נועדו לניקיון הכוהנים.

למען יעשו מלאכתם
בנאמנות באופן מושלם
שטופי  ידיים ורגליים
טהורים כמלאכי שמים.

יגיעו להיכל או למזבח
בנשמה טהורה ולב שמח
פניהם מאירות כחמה
עולים בסולם הקדושה.


הערה: השיר בהשראת פרשת פקודי[חומש שמות]

Sink Tabernacle / Song By: Ahuva Klein ©


Copper sink Tabernacle
Created by the artist
Clear waters and pristine
Designed for cleaning priests.

For to do their job
Trust perfectly
Washed hands and feet
Pure angels of heaven.

Come to the Hall or the altar
Pure soul and heart happy
Faces shining like the sun
Climb the ladder of holiness.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

פרשת פקודי- הקשר בין הכיור במשכן לבריאת העולם,כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת  פקודי-הקשר בין הכיור במשכן לבריאת העולם,כיצד?
מאמר  מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אימי:חיה בת  בן- ציון,ז"ל]
אחד הכלים החשובים במשכן היה הכיור,כפי שהוא מוזכר בפרשתנו:
"ונתת את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים"[שמות מ,ז]
ובהמשך מסופר כי משה  מצווה  למשוח  את הכיור בשמן המשחה ולקדש  אותו במטרה  להשתמש בו בפועל:
"ומשחת את הכיור ואת כנו וקידשת אותו והקרבת את אהרון ואת בניו אל פתח אוהל מועד ורחצת אותם במים":[שם  מ,י"ב]
משה מקיים את הציווי הלכה למעשה:"וישם את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח וייתן שמה מים לרחצה:ורחצו ממנו משה ואהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם"[שם מ,ל"א]
השאלות הן:
א] ממה היה עשוי הכיור ומה הייתה מטרתו?
ב] במה הייתה חשיבותו?
ג] באיזה אופן נעשה בו השימוש?
התשובה לשאלה א]
 הכיור היה עשוי מנחושת מתרומת –הנשים שהביאו איתן מראות.
הוא היה קבוע בין האולם למזבח מהטעם: כדי שהכוהנים  יזכרו כי  עליהם לרחוץ ידיהם ורגליהם טרם יעסקו במלאכתם בהיכל ,או במזבח.
תפקיד הכיור- היה בעיקר לטהר את הכוהנים בטרם  עבודתם במשכן,והם היו רוחצים את ידיהם ורגליהם,כמות המים הספיקה לארבעה כוהנים,בערך ארבעה ליטרים מים.
המים שימשו גם להשקאת האישה הסוטה.
מקור המים היה בעיקר –מי מעיין,או   מי מקווה.
בהעדר מים ממקורות אלה כל סוגי המים  היו כשרים.
חשיבותו של הכיור הייתה בכך שבלעדיו לא היה ניתן להקריב  קורבנות ולא היה באפשרותם של הכוהנים לעסוק בשאר מלאכות המשכן.
והגמרא מוסיפה:"אפילו שימה מעכבת"- הכוונה שאם הכיור לא היה ממוקם במקומו- לא היה ניתן לקדש ידיים ורגליים.
כל קידוש ידיים ורגליים היה צריך להתבצע באמצעות מי הכיור.
מעניין כי משה חשש להשתמש  במראות הצובאות,לפי שהנשים במדבר היו מתייפות באמצעות מראות אלה - במטרה לחזק את התא המשפחתי ולהרבות ילודה-והיו נשים שמביאות בבת אחת שישה ילדים בכרס אחד וכך הצליחו להעמיד ולהגדיל ולהעצים- את צבאות ישראל  בזמן שבני ישראל היו עבדים במצרים.
לפיכך, משה היה סבור שאין מן הראוי להשתמש במראות אלה- מחשש אלמנט של תאווה,אך הקב"ה נתן לו אישור לשימוש במראות , ובזכות נשים צדקניות-בסופו של דבר,נגאלו עם ישראל ויצאו מאפלה לאורה.
הכיור היה שונה מיתר כלי המקדש,לפי שהתורה לא קבעה מה יהיו מידותיו וזאת בניגוד לשאר הכלים כדוגמת:המנורה,ארון העדות...,אך הדגישה שהוא חייב  להיות עשוי מנחושת.
כמו כן,בניגוד לשאר  כלי המקדש ובגדי הכוהנים-הכיור נזכר באופן נפרד לפי שתפקידו היה אך ורק לסייע במלאכות המשכן.
בניגוד לכוהנים-אהרון ובניו,הרי משה השתמש בכיור רק פעם אחת:בשבעת ימי המילואים.
התשובה לשאלה ב]
המשכן כולל הכיור היה שקול  כנגד בריאת העולם,כמו שנאמר במדרש תנחומא:
[תנחומא,פרשת  פקודי סימן ט']:
"אמר רבי יעקב ברבי אסי,למה הוא אומר:"ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך"[תהלים כ"ו,ח]
בשביל ששקול כנגד בריאת עולם,כיצד?
בראשון נאמר:"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,וכתיב:"נוטה שמים כיריעה"[שם ק"ד,ב]
ובמשכן מה כתיב?"ועשית יריעות עיזים"[שמות כ"ו,ז]
בשני:"יהי רקיע" ואומר בהן הבדלה,שנאמר:
"ויהי מבדיל בין מים למים"ובמשכן כתיב:"והבדילה הפרוכת לכם"[שם,ל"ג]"

 Drawings Bible / God separates the sea water below and the - water

.up
ציורי תנ"ך/הבריאה: "ויהי מבדיל בין מים למים"/ציירה: אהובה קליין (c)
בשלישי כתיב:"מים",שנאמר:"יקוו  המים" ובמשכן כתיב:"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת וגו':" ונתת שמה  מים"[שמות ל,י"ח]
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י: היה הכוהן מקדש ידיו ורגליו באופן הבא:
היה מניח את ידו הימנית על גבי רגלו הימנית ושופך  עליה מים.
מניח את ידו השמאלית ל רגלו השמאלית ושופך עליה מים,כפי שכתוב בתורת כוהנים:
"כיצד מצוות קידוש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית ויד זו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש"[זבחים י"ט]
לפי רבנו בחיי:רחיצת הידיים והרגלים נועדה  לרמוז על עשר ספירות שכן  ראשית האדם-עשרה  כאשר מגביה את ידיו כלפי מעלה וסופו עשרה.
והוא הטעם לפי חז"ל:"נטילת ידיים בתפילה ולשון נטילה ירמוז לזה שהוא לשון הגבהה כלשון:"שאו ידכם קודש"[תהלים קל"ד] וכן נאמר:"ואשא כפיי אל מצוותיך אשר אהבתי.."[תהלים ק"יט]
ולכן אונקלוס תירגם:כי המילה:"ורחצו" היא מלשון קדושה.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי למרות שהתורה הזכירה את הכיור בסוף לאחר יתר כלי המשכן,
הרי שהכיור היה גורם חשוב במשכן  כנגד בריאת העולם ובלעדיו לא יכלו הכוהנים לבצע את מלאכתם בהיכל,או במזבח העולה.
ובאמצעות המים הזכים היו מטהרים ומתקדשים טרם עשיית המלאכות במשכן.
הכיור היה עשוי מנחושת ונתרם על ידי מראות הנשים אשר  באמצעותן היו מתייפות  בתקופת עבדות מצרים וכך מוצאות חן בעיני בעליהן ומגבירות את הילודה.

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכות נשים צדקניות.עתידים ישראל להיגאל בגאולה הקרובה במהרה בימנו,אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר