פרשת בראשית-
גירוש האדם מגן עדן- מדוע?
בפרשת בראשית
ישנו תיאור מופלא של גן העדן-תאור ציורי במיוחד:
"וייטע
ה' אלוקים גן- בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר ויצמח אלוקים מן האדמה כל עץ
נחמד למראה וטוב למאכל. ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע ונהר יצא מעדן להשקות
את- הגן ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון, הוא סובב את כל ארץ החווילה
אשר שם הזהב. וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח ואבן השוהם. ושם הנהר השני גיחון- הוא
סובב את כל ארץ כוש .ושם הנהר השלישי -חידקל הוא ההולך קידמת אשור והנהר הרביעי
הוא פרת"
[בראשית ב,ח-י"ד]
תוך כדי עיון
בפסוקים אלה מתעוררות כמה שאלות:
שאלה א] היכן
היה גן העדן?
שאלה ב] מה
תפקיד הנהר?
שאלה ג] מדוע
התורה מפרטת את שמות ארבעת הנהרות היוצאים מהנהר המרכזי?
שאלה ד] מדוע
גורש האדם מגן עדן?
התשובה
לשאלה א: גן העדן היה
במקום שנקרא עדן,
יש דעה האומרת
שהמקום נקרא בשם זה- מפני שנוהגים היו שם להתענג ולהתעדן.
יש כאלה
הסוברים: שמקור השם לקוח ממילה דומה בשפה
האכדית ופרושה- ערבה.
ויש הסוברים :כי
המקום נקרא כך היות והוא מקום שכולו משקה.
לפי רוב הדעות:
המיקום גן העדן -היה ממזרח לארץ ישראל.
התשובה
לשאלה ב: התפקיד העיקרי של
הנהר- הוא להשקות את הגן כולו.
יש סברה של ר'
אליעזר-הרואה בנהר משהו סמלי,כאשר הקב"ה ברא את העולם הוא העמיד אותו על עמוד
אחד שנקרא צדיק והצדיק הזה בחוכמתו ותבונתו – יש בידו משקה והוא זן את העולם-
כשם שכל השפע
בארץ נובע מגן העדן שהוא כולו עונג ונעימות ומקום של עדנה- כך תפקידו של הצדיק
שהוא כולו מעודן ובעל רוח טובה ומתייחס בנועם לבריות , להשפיע על סביבתו מתוך מעיין החוכמה שבו
ומתוך כושר השכנוע והסובלנות כלפי סביבתו.
התשובה
לשאלה ג: מתברר שכל נהר
יש לו ייחוד משלו.
נהר הפישון-[לפי דברי רש"י] הכוונה לנהר הנילוס המשקה
את השדות במצרים ומדוע נקרא בשם זה?" משום שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את
הארץ"
פישון- מלשון-"ופשו
פרשיו"[חבקוק א,ח]
לפי פירוש ב]:
הנהר נקרא בשם פישון -על שום שמשקה היה את שדות הפשתן שבמצרים.המצרים היו ידועים
כמגדלי פשתן.
נהר הגיחון- נקרא כך -על שום רעש מימיו שהיה כמנגח במימיו
הגועשים.
נהר חידקל- מימיו היו זכים וצלולים וקלים במיוחד לשתיה
ואינם מכבידים על הגוף.
נהר פרת- נקרא כך -משום שמימיו היו פרים ורבים מאליהם
ללא צורך בגשמים.מי הנהר היו מרפאים את האדם שהיה רוחץ בהם.
התשובה
לשאלה ד הקב"ה גירש את האדם מגן עדן[לפי
רש"י]
מהסיבה: לאחר
שאכל מפרי עץ הדעת -נעשה דומה לה' מעתה היה יחיד כאן על הארץ בדומה לקב"ה
שהוא יחיד בשמים והמיוחד שבאדם שהוא בעל בינה
לדעת טוב ורע- דבר שאינו מצוי בבעלי החיים האחרים ,ועתה היה חשש שהאדם יאכל
מעץ החיים ויחיה לעד ומתוך כך-עלול להטעות את הבריות ולעשות שימוש לרעה בדעותיו
ולהגיד כי גם הוא אלוקים החי לנצח.
משום כך גורש
מגן העדן והקב"ה העמיד את הכרובים בפתח כדי לעמוד על המשמר, כפי
שכתוב:"וישכן מקדם לגן-עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת.." [בראשית ג,כ"ד]
מתוך כל האמור
לעיל לומדים אנו כי עונש גירוש האדם מגן העדן היה
בלתי נמנע.
על מנת להגיע
שוב לגן עדן- על האדם הוטל להיות עבד ה'
להדבק בתורה ובמצוות- לקיים מצוות בן אדם למקום ובן אדם לחברו.
בגמרא
נאמר:"מה יעשה אדם ויחיה- ימית את עצמו" [תמיד ל"ב]
על ידי שאדם
מתגבר על תאוותיו הגשמיות נעשה
בבחינת:"חי"
ויש ביכולתו
להשפיע שפע טוב על העולם ובלשון הגמרא:"כל העולם ניזון בשביל חנניא בני
וחנניא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". [ברכות י"ז]היות
והסתפק במועט- במאכל חרובים היה בכוחו
להשפיע שפע של פרנסה לעולם.
