יום שישי, 20 ביולי 2012

פרשת מטות-מדוע אין משה נוקם במדיינים בעצמו/ מאמר: מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת מטות- מדוע  אין משה נוקם במדיינים בעצמו?
 מאת:אהובה קליין.

התורה מתארת את נושא נקמת מדיין:"וידבר ה' אל משה לאמור: נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל—עמיך :וידבר משה אל—העם לאמור היחלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על-מדיין לתת נקמת- ה' במדיין אלף למטה, אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו צבא...וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת—פינחס בן—אלעזר הכהן לצבא  וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו...ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדיין הרגו על---חלליהם..וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת-כל—מקניהם ואת כל חילם בזזו ואת כל עריהם במושבותם ואת כל טירותם שרפו באש וייקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה.."
השאלות הן:
א] מדוע משה אינו נוקם במדיינים בעצמו כפי שנצטווה מאת ה'?
ב] כיצד יתכן שמשה משנה את דברי ה', ה' אומר לו:"נקום נקמת בני ישראל" ואילו משה אומר  לבני ישראל: לתת "נקמת ה' במדיין"
ג] מדוע  קצף משה על פקודי החיל בלבד ולא  על פינחס, הרי פינחס היה המוביל במערכה נגד מדיין?
התשובה  לשאלה א]
חז"ל  במדרש רבה אומרים שתי סיבות:
1] כי היות ומשה בעצמו גדל במדיין לא רצה  להיות כפוי טובה, כמו שהמשל אומר: בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן!
לכן לא  לקח חלק במלחמה.
2] פינחס התחיל במצווה,בכך שהרג את החוטאים:והרג את כוזבי בת צור [במדבר כ"ה,ז-ח] וידוע כי המתחיל במצווה – אומרים לו גמור.
ולכן  עליו לסיים  מלחמתו במדיינים.
התשובה לשאלה ב]
ישנו מדרש שלפיו: כוונתו של משה הייתה להוכיח שכל השנאה כלפי עם ישראל היא על רקע דתי, היות ועם ישראל אינו ערל, אינו עובד עבודה זרה, אלא דבק בתורה שקיבל בסיני –  סובל משנאה ורדיפה של אויבים- לפיכך המלחמה היא של ה' שנתן את  התורה לעם ישראל.
אברבנאל אומר: כי היו כאן שתי נקמות:
אחת מצד ה' על כך - שהסיתו בני ישראל לעבוד עבודת אלילים.
והשנייה: נקמת עם ישראל, היות ובגלל חטא זה מתו כ"ד אלף מתוך עם ישראל.
הכלי יקר  אומר: הקב"ה היה מוחל  על כבודו ושם דגש על נקמת כבודם של ישראל, אך משה פעל הפוך, על כבוד ישראל וויתר ,אך על כבוד ה' לא וויתר.
המלבי"ם אומר: כי למעשה בפועל, ישראל  ניהלו את המלחמה בשטח, אך הייתה כאן יד ה' כי המעטים ניצחו את הרבים, הרי לצבא הלכו  סך הכול י"ב אלף מתוך עם ישראל, זו הייתה מערכה   ניסית.
"מלאכת מחשבת" אומר: רצונו של ה' היה שישראל יתאמצו בעצמם וילחמו ולא יסמכו על ניסים, כמו שכתוב:"וברכתיך בכל אשר תעשה"
לעומת זאת, משה שאף כי הנקמה תבוא מכוח עליון, כמו שנאמר:"ה' ילחם לכם ואתם  תחרישון"
ואכן ישראל נלחמו למטה ומלמעלה באה הישועה.
התשובה לשאלה ג]
על כך עונה רבי שמעון בן לקיש: כי כל אדם הכועס- חוכמתו מסתלקת ממנו, הוא כעס על שרי האלפים ושרי המאות ששבו ממלחמת מדיין,מתוך הכעס  הגיע לטעות.
רש"י אומר: כי משה כעס דווקא על אנשי פקודי החיל  כי הם היו אחראים על הצבא  וברגע שלא הכול התנהל לפי צווי ה' האשמה עליהם.
השל"ה הקדוש שואל: הרי הם לא נצטוו מתחילה  להרוג את הנקבות,
אם כן מדוע משה כעס עליהם כעת?
אלא, מכאן ההוכחה כי כאשר ישנו דבר שחייב להתבצע היות והשכל וההיגיון מחייבו, יש להוציאו לפועל ואין חובה להמתין לפקודה.
לסיכום, מתוך כל האמור לעיל, משה מתגלה בזמן משבר מנהיג משכמו ומעלה ונזהר לא להיות כפוי טובה כלפי מדיין, אינו שוכח את הסביבה ממנה  בא.
מן הראוי שישמש דוגמא למנהיגות הראויה לשבח לכל המנהיגים אחריו ולא לחינם נאמר: לא קם ממשה עד משה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות מסעי- מסר למנהיגים-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת מטות מסעי- מסר למנהיגים- כיצד?/ מאת: אהובה קליין

פרשת מטות  פותחת בנושא נדרים ושבועות:"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור:: זה הדבר אשר ציווה ה' איש כי ידור נדר לה" או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"
תוך כדי עיון בפסוקים- מתעוררות כמה שאלות:
שאלה א] מה ההבדל בין נדר  לשבועה?
שאלה ב] מדוע התורה מדגישה כי בנושא הנדרים והשבועות – ישנה  פניה  תחילה אל ראשי המטות דווקא?
שאלה ג] מה הכוונה:"לא יחל דברו" ?
התשובה  לשאלה א]
נדר: הכוונה כאשר אדם לוקח על עצמו לעשות דבר ,או לא לעשות דבר לגבי  חפץ מסוים, בהקשר לכך אומר הרמב"ם כי יש הבדל בן נדר: 'אסר'- בו האדם מתחייב להתנזר  מדברים מסוימים שבדרך כלל כן מותרים לו.
לבן נדר שיחייב את עצמו להקריב קורבן בו בזמן שאינו חייב להקריבו, אלא כאן הכוונה לנדרי הקודש.
לעומת זאת: שבועה:- אדם מתחייב לעשות, או לא לעשות דבר מסוים, השבועה חלה על האדם ולא על חפץ.
תשובה לשאלה ב] מעניין הדבר-  כי התורה מדגישה את פנייתה תחילה בנושא השבועות והנדרים לראשי המטות, הרי ממילא ידוע שכל המצוות נאמרות תחילה לראשי העם:יש לכך סיבה:
 לפי הגאון רבי משה סופר[ בעל חת"ם סופר"]- מנהג העולם הוא שמנהיגים טרם כניסתם לתפקיד המכובד-  מבטיחים הבטחות ונודרים מיני נדרים לגבי מעשיהם בעתיד, אך לאחר שמתמנים לתפקידם- ההבטחות לחוד והמעשים לחוד ויש ולא יקיימו כלל את הבטחותיהם.
על שחיתות שלטונית מעין זו נאמר:" אם בארזים  נפלה השלהבת- מה יגידו אזובי הקיר"?
אם המנהיג אינו משמש דוגמא חיובית לעמו- מה נצפה מכל העדה כולה?
לדעתו של האדמו"ר רבי אהרון מצ'רנוביל: התורה מדגישה כאן את ראשי המטות- כי עליהם לדעת להיות קשובים לרחשי העם ולהשתדל לפעול לטובת הציבור.
דוגמא יפה יש לנו בפרשה- על הנהגתו של משה כמנהיג אמת- מבטיח ומקיים:
שבט גד וראובן בקשו ממשה את ערי הגלעד, אך משה ביקש מהם כי עליהם להירתם תחילה  לעזרת יתר השבטים  במלחמה והם הבטיחו:"ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.."
לאחר שעמדו בהבטחתם קיבלו את מבוקשם:" וייתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת
עוג מלך הבשן..."
ובהמשך הם זוכים לבנות את עריהם כפי שכתוב:"ויבנו בני גד את דיבון ואת- עטרות ואת ערער..." [במדבר ל"ב,ל"ד- ל"ה]
התשובה לשאלה ג] המשפט:"לא יחל דברו" [במדבר ל,ג]- המנהיג הנכנס לתפקידו יקפיד לא לחלל את דבריו, אלא  יקפיד למלא את הבטחותיו.
מוסיף על כך: רבי יהודה לייב מגור- "בעל שפת אמת": כי פרשת:"לא יחל דברו" נסמכה לסוף פרשת פינחס ששם מדובר על תמידים ומוספים.
ללמדנו: כי התפילות נקבעו במקום  קורבן- ועל האדם לנצל פיו לתפילה
ולהרבות  בלימוד התורה, כמו שנאמר:" הקול קול  יעקב"
ולא במקרה פרשה זו נאמרה בתקופת בין המייצרים- ללמדנו- כי ניתן להינצל על- ידי תפילה ולימוד  תורה, כמו שנאמר:" מן המייצר קראתי יה ענני במרחביה" [תהילים קי"ח,ה]
מי ייתן והמנהיגים שלנו ישמשו דוגמא חיובית לעם  וישכילו לקיים את הבטחותיהם ובמיוחד בתקופה זו: בין המייצרים- עם ישראל יעסוק בקיום מצוות התורה וירבה  בתפילה.
מטות- ראשי  תיבות: מעשים טובים ותלמוד תורה.
יהי רצון ונרבה במצוות ומעשים טובים-  למען גאולה שלמה בקרוב ממש בע"ה.
אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

גד וראובן מצפים לעושר/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
גד וראובן מצפים לעושר/שיר מאת: אהובה קליין (c)

שבטי גד וראובן
התמקמו בעבר הירדן
בה ראו פנינת זהב
ציפייה לעושר רב.

מעיינות נחלים ואגמים
מרבדי דשא ירקרקים
מקורות שובע לכבשים
מימוש חלומות גשמיים.

משה מציב תנאים
יד לאחוות אחים
ארץ ישראל נקנית בייסורים
משכן השכינה לנצח נצחים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת מטות מסעי[חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 18 ביולי 2012

ציורי תנ"ך/בני גד וראובן בונים את נחלתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויבנו בני-גד את-דיבון ואת-עטרות ואת ערוער....." [במדבר ל"ב,ל"ד]

הטכניקה: שמן על בד.d0mvyjri9x5hthsl9yx1.jpg

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/נחלתם של בני גד וראובן/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את-ארץ יעזר ואת--ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה"[במדבר ל"ב,א]
הטכניקה: שמן על בד.nv3sxu3jzkrmb9f751db.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 16 ביולי 2012

פרשת מטות -מסעי:מהו עושר אמיתי?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת מטות מסעי- מהו עושר אמיתי?
מאמר/ מאת: אהובה קליין .

אחד הנושאים בפרשה: דרישת בני גד וראובן להתנחל דווקא בעבר הירדן ולא בתוך ארץ ישראל- כי המקום מאד פורה ומתאים לגידול המקנה הרב שברשותם:
עניין זה ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:
"ויבואו בני – גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמור:"...הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה:ויאמרו אם –מצאנו חן בעינך יותן את—הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעברנו את- הירדן." [ל"ב,ב-ו במדבר]
תשובת משה:"...האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? ולמה תנואון את- לב בני ישראל מעבור אל—הארץ אשר נתן להם ה'? [שם ל"בו-ח]
ובהמשך משה מזכיר להם את חטא המרגלים ומדגיש כי בתוכם היו שני אנשים צדיקים:כלב בן יפונה ויהושע בן-נון אשר היו נאמנים לה' ולא הוציאו דיבה על ארץ ישראל.
משה כועס באומרו לשבטי גד וראובן:"והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים.." [שם ל"ב,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע משה כעס על גד וראובן ומכנה אותם:"תרבות אנשים חטאים"?
ב] כיצד הצליחו שבטים אלה לשכנע את משה בבקשתם?
ג] מהו עושר אמיתי באמת, והיכן מוצאים לכך תשובות במקרא  ובמשנה?
תשובה  לשאלה א]
משה כעס על שבטים אלו מכמה סיבות:
1] הוא הבחין שיש בהם חמדת ממון- מחשבה גשמית בלבד והיא מוליכה אותם להשגת המטרה,היינו- ראשית דאגה לצאן ורק אחר כך למשפחה.
חז"ל מדברים על נקודה זו באומרם- כי ניתן לראות הבדל  מובהק בין אברהם אבינו לשבטי גד וראובן.
אצל אברהם נאמר:"ואברהם כבד מאד  במקנה" ואילו אצל השבטים הנ"ל כתוב:"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד"
להם היה חשוב הממון  בעיקר- משום כך העדיפו לוותר על התנחלות בארץ ישראל למען ישיבתם בעבר הירדן-מקום פורה ומשגשג  אשר התאים להם לגידול הצאן.
לא כך היה אברהם,הוא דאג תחילה לבני ביתו.
במדרש רבה ,חז"ל מדגישים את חמדנותם של בני גד וראובן ואומרים: כי יש שלוש מתנות שנבראו בעולם:
א] גבורה.
ב] חוכמה.
ג] עשירות.
מתנות אלה יש להן ערך רק  כאשר הן מתנות שמים,ומושגות מכוח התורה.
,אך גבורה,עושר של בשר ודם -אין להם ערך כאשר ישנה התעלמות  מוחלטת מיראת שמים,מבורא  עולם.
שהרי גיבור אמיתי –הוא זה שכובש את ייצרו-ועשיר אמיתי-הוא אדם השמח בחלקו[כפי שאנו  לומדים מתוך מסכת אבות]
חז"ל מביאים לדוגמא שני אנשים: האחד: המן  הרשע שהיה שייך לאומות העולם והשני מישראל- קורח.
שניהם עשירים היו,אך נאבדו מהעולם,לפי שעשירותם לא באה מעם הקב"ה ,אלא הם חטפו זאת בעצמם.
בדומה קרה גם לבני גד וראובן שהיו חומדים את הממון והעדיפו לשבת בעמק הירדן,לכן הם גלו לפני יתר  השבטים ובעיקר מפני שהם פרשו מעם ישראל בגלל קניינים.
אך לא ברור אם  הסתכלות חז"ל  באופן שלילי על עשירותם של שבטים אלה, נבעה מהסיבה:של  חדוות הממון,שבעטייה העדיפו את הישיבה  בעבר הירדן ובכך  חשפו את עצמם  לסכנות ביטחוניות,או  בשל  קבלת אדמתם מחוץ לארץ ישראל על פי דרישתם בלבד ולא על-ידי חלוקה לפי דין תורה- בשעת חלוקת הארץ על פי הגורל.
2] מאסו בארץ חמדה, הם לא העריכו כיאה את ארץ ישראל-הארץ המובטחת.
"ארץ זבת חלב ודבש" בדומה להתנהגות המרגלים.
3] הם פרשו מכלל עם ישראל, במקום להתאחד יחדיו-כאיש אחד בלב אחד.
הרי נאמר במסכת אבות[ב,ד]
:"אל תפרוש עצמך מן הציבור"
על כך אומר רש"י:יש להשתתף עם הציבור כולו בזמן צערם כדי שיוכלו בבוא העת גם לשמוח איתם יחדיו.
וכבר דיבר על כך הנביא ישעיהו:"שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה" מכאן שכל מי שלא משתתף עם הציבור בזמן צער ,אינו זוכה להשתתף בנחמתו של הציבור.
"ואינו רואה סימן ברכה לעולם"
התשובה לשאלה ב]
השבטים הצליחו בדבריהם ,כנראה, לשכנע את משה בכך שיאות למלא את  דרישתם- להתיישב בעבר הירדן המזרחי מחוץ לגבול ישראל.
הם אמרו:"....ואנחנו ניחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם-הביאונום
אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני יושבי הארץ: לא נשוב אל—בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו:כי לא ננחל איתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה." [שם ל"ב,ט"ז-כ]
בכך הצליחו בני גד וראובן לשכנע את משה בדבריהם:הם נחלצו חושים למען אחיהם.וכך קדושת הארץ חלה גם על נחלתם.כמו שנאמר:
"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"
התשובה לשאלה ג]
העושר האמיתי של האדם הוא:
א] להסתפק במועט  כשהוא בריא בגופו ובנפשו.
מסיבה זו נדר יעקב נדר לאחר חלומו:"סולם יעקב"-כפי שהתורה מתארת:"וידור יעקב נדר לאמור אם-יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל- בית אבי והיה ה' לי לאלוהים" [בראשית  כ"כ,כ-כ"א]
יעקב אינו מבקש במהלך הנדר,כסף,או זהב, אלא בגד ללבוש ולחם לאכול ולשוב בשלום אל בית אביו,היות והוא מסתפק במועט ומבין כי העושר האמיתי –הוא להיות בריא בגופו וברוחו וכאדם בריא –הוא יוכל להשתמש בבגדיו ותהיה באפשרותו לאכול, מה שאין כן אדם חולה-אינו יכול ליהנות מלבושו ואין הוא יכול גם לאכול לחם וממילא אם יש ברשותו זהב וכסף  אין באפשרותו ליהנות מכך.
ב] דויד המלך אומר בתהלים: כאשר האדם הוא ירא ה'- נהנה מיגיע כפיו – זה העושר והאושר האמיתי [ולא אחרים נהנים מעמל כפיו],כמו שכתוב:
"שיר המעלות,אשרי כל ירא ה',ההולך בדרכיו: יגיע כפיך כי תאכל,אשריך וטוב לך.." [תהלים קכ"ח]
ג] האדם העשיר חייב להיות מודע כי כל עושרו מאת הבורא.
כמו שהתורה מזהירה בעניין זה:"ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החיל הזה :וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.."
 [דברים  ח,י"ז]
גם הרמב"ן באיגרתו המפורסמת אומר:"אם בעושר-"ה' מוריש ומעשיר"
מכאן ניתן להסיק כי אדם עשיר- הוא אדם המסתפק במועט,זוכה לאכול מיגיע כפיו וכל זה כאשר הוא ירא אלוקים ומודה לה' על הכול.
על ההסתפקות במועט נאמר במסכת אבות[ ו,ד]:"כך היא דרכה של תורה:פת במלח תאכל,ומים במשורה תשתה...."
לסיכום,לאור האמור לעיל,אנו מסיקים:כי משה התרעם על בני שבט גד וראובן,בעיקר בגלל תאוות הממון והסגידה לעושר,וחוסר הערכתם לעוצמתה וקדושתה של ארץ ישראל,ועל  התרחקותם מכלל העם.
רק לאחר ששכנעו את משה בהבטחתם לבוא לעזרת אחיהם,משה נתרכך והסכים למשאלתם-להתנחל בעבר הירדן המזרחי.
אך העושר שאליו ערגו,לא היה אמיתי,אלא בא מתוך תאווה לממון.
יהי רצון וכולנו ניישם את דרך  התורה: להסתפק במועט,כמו שנאמר:
"איזהו עשיר השמח בחלקו"[אבות ד,א]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 15 ביולי 2012

פרשת פינחס-מי ראוי להנהיג את העם?/מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת פינחס/ מי ראוי להנהיג את העם? / אהובה קליין.

פרשת פינחס גדושה בנושאים רבים, אחד מהם: מינוי מנהיג לעם ישראל בסוף ימיו האחרונים של משה.
הדבר מתרחש-לאחר שהקב"ה מודיע למשה כי עליו לעלות על הר העברים כדי לראות את ארץ ישראל טרם  מותו.
משה  פונה בבקשה אל ה': למנות מנהיג  לעם ישראל, כפי שהתורה מתארת זאת: "וידבר משה אל ה' לאמור: יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא  תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" [במדבר כ"ז,ט"ז]
תשובתו של ה' איננה מאחרת לבוא:"קח לך את יהושע בן נון איש אשר- רוח בו, וסמכת את ידך עליו" [במדבר כ"ז, י"ח[
מתעוררות כאן כמה שאלות:
א] מדוע משה מבקש דווקא עכשיו למנות  מנהיג לעם ישראל-
ואינו מתחנן להיכנס  לארץ ישראל?
ב] מאין לנו-  כי משה ציפה למנות את בניו כיורשי הנהגתו?
ג] אילו תכונות נדרשות  למנהיג?
ד] מדוע נבחר דווקא יהושע להנהיג את העם בהמשך?
התשובה לשאלה א: משה תובע   למנות מנהיג - היות והוא עומד להיאסף אל עמו וקרוב  לימיו האחרונים .הוא רואה חובה לדאוג לחיים תקינים בקרב עמו על ידי מנהיג ראוי - במטרה:"ולא תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רועה"
כוונתו במשפט זה ,שעם ישראל יקבל  מנהיג אחראי כדוגמת רועה האחראי על
הצאן.
בשלב זה אין הוא שם  דגש על רצונו להיכנס  לארץ ישראל, אלא הדאגה לעם היא העיקר.
התשובה  לשאלה ב: כיוון שראה שבנות צלופחד ירשו את אביהן, משה הבין- אם בנות יורשות את אביהן [כשאין בנים] קל וחומר שבניו ראויים לרשת אותו וינהיגו אחריו את ישראל.
התשובה  לשאלה ג: תכונות  המנהיג- שמשה מעלה הן:
א] המנהיג  חייב לעמוד בראש  העם ואם הכרחי לצאת למלחמה – הוא יצא
בראשם, עליו לשמש דוגמא אישית לעמו.  למען הסדר הטוב ולדאוג שלא יהיו כצאן ללא רועה.
ב] המנהיג חייב ללכת בדרך ה'- עושה את רצון בוראו ואינו הופך את פניו אל העם כדי  להנהיגם על  פי רצונם,תמיד יהיה "לפניהם".
התשובה  לשאלה ד: יהושע נבחר להנהיג את העם בהמשך, ולא בני משה, אומנם גם הם  התאימו  לתפקיד ,אך יהושע התעלה עליהם.
ההנהגה שונה ממלכות וגם מכהונה, בעוד שכהונה עוברת בתורשה וגם מלכות עוברת בדרך כלל מאב  לבנו, הרי יש כתר מיוחד – כתר תורה - יכול לזכות בו רק כל מי שעוסק - ועמל בתורה ואכן כזה היה יהושע, הוא היה מרבה  לעסוק  בתורה ולא מבזבז  זמנו לריק.
וכמו שנאמר במסכת אבות :"רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה....ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך..." [אבות ו,א] מכאן שאדם שעמל בתורה כדוגמת יהושע – זוכה לתבונה מיוחדת ומתמצא גם  בדברים של הנהגה.
ואכן  הגמרא מעידה על יהושע, שכאשר  משה עלה  להר סיני  לקבל את התורה- יהושע היה נוטה לו אהל לרגלי ההר- וכל זה על מנת לקבל את פני רבו- משה ראשון- למען יספוג ממנו דברי תורה  וירווה מהמצוות והחידושים.
כמו כן היה משרת אותו, היה מסדר את הספסלים במקום התכנסות  תורה-
על מנת ללמוד.
נאמר: "וזרח השמש ובא השמש: [קהלת א,ה]כל עוד לא שקעה שמשו של משה- [לפני שירד משה מגדולתו כמנהיג]הייתה זורחת שמשו של יהושע.
בנוסף יהושע היה איש רוח- הכוונה מנהיג המבין את הלך הרוח שלכל אחד ואחד, כמו שאמר הקב"ה  למשה:"קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" [במדבר כ"ז,י"ח]
יהי רצון ועם ישראל יזכה למנהיג בעל סגולות מיוחדות- כדוגמת משה ויהושע.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר