ציורי תנ"ך/ שירת הים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " [שמות ט"ו,א]
הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והסנה הבוער/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והסנה הבוער / שיר מאת: אהובה קליין (c)

לשניות חדלה החמה לזרוח

לא מיאנה תפקידה לשכוח

גדושת התפעלות הביטה ממרומים

בסנה הבוער נדיר בשיחים.

שיח זעיר בגודלו

גדול מימדים באיכותו

עמיד כחומה בפני אש

לעד אינו ירא ומתייאש.

משה עומד נפעם

נזכר בזה העם

בודד הוא בין העמים

אך לא יכלוהו האויבים.

משה חיש ישיל נעליו

צמרמורת ברמ"ח אבריו

מסר יקבל מפי אלוקים

יושיע ישראל בניסי ניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וירא מלאך ה' אליו בלבת -אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל...ויאמר אל- תקרב הלום של- נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"
[שמות ג,ב-ו]

• ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו אנו קוראים על נס יציאת מצרים  ושירת הים. לכן  השבת נקראת בשם:"שבת שירה"

השירה כוללת ח"י פסוקים ונקראת בבית הכנסת באופן חגיגי כשכל האנשים עומדים על רגליהם.

בנוסף לכך- קריאתה גם ביום שביעי  של פסח בה אירע נס קריעת ים -סוף,ובכל יום בתפילת שחרית.

וכך התורה מתארת את השירה:"

"ויושע ה' ביום ההוא את- ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על- שפת הים: וירא  ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את—ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור אשירה לה' כי גאה ,גאה סוס ורוכבו רמה בים עוזי וזימרת יה ויהי לי לישועה זה עלי ואנואו אלוהי אבי  וארוממנהו..."[שמות ט"ו,ל- כ]

השאלות הן:

א] מדוע אומרים: יום,יום שירת הים?

ב]כיצד העבר מסתדר עם העתיד- מבחינה לשונית בשיר:"אז- ישיר"?

ג] מהו המבנה המיוחד של השיר?

ד] היכן מוצאים אנו דוגמאות לשירה בתנ"ך?

התשובה לשאלה א]

עם ישראל נוהג להגיד: יום,יום את שירת הים:

1]כדי לא לשכוח את גדולת ה' ואת החסדים שעשה לבניו ביציאת מצרים ולהודות על כך.

2] כל יהודי נמצא במייצר הפרטי שלו והוא שואף להשתחרר ולצאת ממצוקתו, לכן אומר שירת הים - יש אומרים כי  בכך

ישנה  סגולה של יציאה  מאפלה לאורה.

וכבר ציין זאת דוד המלך באומרו:"מן המייצר קראתי יה ענני במרחב יה"

[תהלים קי"ח,ה.]

התשובה לשאלה ב]

האומר שירת הים שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר:"אז ישיר"

אם מדובר ב"אז"-  שהיא לשון עבר  נכון היה לכתוב: - "אז שר"

מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?

על כך כמה תשובות:

אונקלוס אומר: כי המילה:"ישיר"- היא במשמעות עבר-כלומר אז משה שר.

לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.

"אז"- כשמשה ראה את הנס-עלה בליבו שישיר את שירת הים.  ובהמשך במילים:"ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.

חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים:"ישיר"- הכוונה  לשיר בעתיד.

ואילו דבריהם:"תניא.א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר:"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא:"ישיר".מכאן לתחיית המתים מן התורה.כיוצא בדבר אתה אומר:"אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר,אלא:"יבנה" מכאן לתחיית המתים מן התורה.

אלא מעתה:"אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?

אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]

"העמק דבר" אומר : רק כאשר עם ישראל ראו במו עיניהם את  ההצלה-רק אז הודו על כך לבורא עולם,ולא עשו זאת בתחילת דרכם בים.

התשובה לשאלה ג]

תוספות יו"ט במסכת סוטה פ"ה, משנה ד' אומר:שירה זו מתחלקת -לעניינים וגם לפרקים.

באופן הבא: משה היה אומר פרק ואילו ישראל היו עונים לתפילתו.

"אבני שוהם" לרבי משה לייב שחור טוען: שהשירה מתחלקת לשלושה חלקים:

פרק א: מהמילים:"אשירה לה' " עד המילים:"אמר אויב"

בפרק זה מתוארים מעשה הגבורה של הקב"ה וגם שבחים על מעשיו.

ובסוף הפרק  מתוארת הנקמה באויב- "תהרוס קמיך".

פרק ב: מתאר  התעוררות מחודשת של האויב:"אמר אויב ארדוף אשיג.."

ובאמצע מילות התפעלות על גדולת ה' ומסיים בתגובת האויבים:"שמעו עמים ירגזון"

פרק ג:מתחיל במילים:"אז נבהלו אלופי אדום" מתאר את בהלת האויבים באותו זמן וגם  בקשה  כי לעתיד לבוא  יהיו שרויים  באימה ופחד ,ומסיים במלכות ה' הנצחית:"ה' ימלוך לעולם  ועד"

התשובה לשאלה ד]

ישנן דוגמאות בתנ"ך לשירה מקראית:

הנה כמה מהן:

"שירת האזינו" באמצעותה- משה קורא לשמים והארץ להעיד על התנהגות עם ישראל.

הוא קורא להם מפני שהם נצחיים, וגם מהסיבה:השמים יכולים להעניש את האדם- על ידי עצירת המטר והארץ יכולה  להפסיק את גידוליה הטובים-המשמשים מזון לאדם.

"שירת דבורה"- דבורה שהייתה נביאה בישראל- יושבת בצל עץ התומר ומשוררת - אחר הניצחון נגד יבין מלך כנען  והריגת סיסרא בצורה  מיוחדת.

במילות השיר  היא מודה לה' על כך:"ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור: בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה',שמעו מלכים האזינו

רוזנים אנוכי לה' אנוכי אשירה..." [שופטים ה,א-ד]

"שירת הבאר"-"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה:באר  חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק..."- זהו שיר הודיה לה' על המים שניתנו לעם מתוך הבאר [במדבר כ"א,י"ז-כ]

דויד המלך שר לה':"מזמור שירו לה': שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו.." [תהלים צ"ח,א]

שלמה המלך מקדיש ספר שלם לשירה: ב" שיר השירים"-הנושא המרכזי בספר:אהבה הנרקמת בין ה' לעם ישראל.

ויש גם פרקי שירה- זו השירה שכל הבריאה אומרת  לקב"ה,כל אחד ושירתו האופיינית לו והאדם מנצח עליה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך התבוננות בשירה המקראית,ניתן להגיע למסקנה אחת:

רוב השירים נועדו במטרה להודות לה' על דאגתו לעם ישראל גם במצבים קשים, פרט לשירת האזינו שיש בה כמה נקודות שונות,כגון: הזמנת השמים והארץ - כעדים  להתנהגות עם ישראל.

וכן שירת הים ,הכוללת הבעת תודה לאלוקים על כל עניין יציאה מארץ מצרים.

אך יש בה גם רמז לגאולת עם ישראל לעתיד לבוא  ותחיית המתים.

יהי רצון ובקרוב הקב"ה יגאל את עמו ישראל מכל המייצרים ונזכה לבשורות טובות.אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/מאין לנו כי שתי כיתות יצאו ממצרים?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח- מאין לנו כי שתי כיתות יצאו ממצרים?/ אהובה קליין.

הפרשה פותחת  בסיפור יציאת  מצרים:

"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים : פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים וייקח משה את עצמות יוסף עימו- כי השבע השביע את בני ישראל לאמור: פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם.."

השאלות המתעוררות הן:

א] מה פירוש המילה:"וחמושים"?

ב]שני פסוקים סותרים זה את זה: מצד אחד בני ישראל יוצאים "חמושים"- מוכנים ליציאה ממצרים, אך מצד שני  כתוב: "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"- כיצד ניתן לישב את הסתירה?

ג] מדוע התורה מדגישה את מעשה משה-  שלקח איתו את עצמות יוסף?

התשובה לשאלה א:

על כך מביא רש"י שני פירושים:

פירוש א] שהיו מצוידים בכלי מלחמה.

ובגמרא נאמר[ירושלמי שבת ו, ד]: מלמד שהיו מזוינים בחמישה עשר מיני זיין"

פירוש ב] מלמד שרק אחד מתוך חמישה – יצא ממצרים.

התשובה לשאלה ב]

מתוך  הסתירה הזו- מצד אחד בני ישראל יוצאים חמושים- מצוידים  כראוי, אנו למדים  כי היו שתי קבוצות בתוך עם ישראל:

קבוצה אחת ששמעה על הגאולה הבאה  וקרבה- האמינה בה' ובמשה עבדו וכן עשו את כל ההכנות לקראת יציאתם ממצרים,קבוצה זו נקראת:"בני ישראל"

הקבוצה השנייה הייתה זו ששקעה בשעבוד- במצרים , השלימה עם המצב.

הייתה שקועה בייאוש והייתה חסרת אמונה בנושא הגאולה- קבוצה זו נקראת:"העם"

התיאוריה הנ"ל מוכחת מהפסוקים הבאים : בתחילת הפרשה כתוב:"ויהי  בשלח פרעה את העם"- כאן התורה מדברת על הקבוצה- החלשה באמונה- קשה לה לתפוש את נושא הגאולה- הקורם עור וגידים, מסיבה זו התורה מתחילה לתאר את יציאת מצרים במילה:"ויהי" שהיא  לשון צער- על התנהגות "העם"

בעל הטורים אומר: כי קבוצה זו- היא הערב רב ומאחר וקבוצה זו אינה משתוקקת לצאת- לכן נאמר:"ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"

והמילה:"חמושים נאמרה: על קבוצת:" בני ישראל"- אותה קבוצה שעלתה ממצרים מצוידת כהלכה עם כלי הנשק שלהם, הקבוצה בעלת האמונה האיתנה- אשר מתאמצת להתכונן כראוי יחד עם האמונה- כי בו תבוא בע"ה הגאולה.

בהמשך כתוב:"וייקח משה  את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה איתכם" מעניין כי  יוסף פונה אל בני ישראל ולא אל "העם"

כי יוסף ידע שיש באפשרותו לסמוך רק על "בני ישראל" בעלי האמונה החזקה- אשר עתידים לצאת ממצרים וממילא ייקחו גם את עצמותיו איתם.

ובהמשך נאמר:"ובני ישראל יוצאים ביד רמה"- כמובן בני ישראל ולא:"העם"

התורה מוכיחה לנו כי הקבוצה של בני ישראל הייתה חזקה באמונתה בה', את זאת ניתן לראות מהפסוק:"ופרעה הקריב, ויישאו  בני ישראל את עיניהם והנה  מצרים נוסע אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' " [שמות ,י"ד, י]

גם כאן אנו רואים כי מי שזועק לה'- הם בני ישראל ולא העם- המיואשים ומוכנים לשוב לעקבותיהם.

בסופו של דבר נאמר:"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"

בני ישראל הם אלו שנכנסים במסירות נפש לתוך המים מתוך אמונה שהישועה קרובה לבוא.

ומי שהשתתף בשירה- "משה ובני ישראל"- בני ישראל- הקבוצה שהאמינה באמונה  שלמה בגאולה!

התשובה לשאלה ג]

התורה מדגישה את עיסוקו של משה עם עצמות יוסף- על פי חז"ל- הסיבה לכך היא: התורה  רוצה להודיע על חסידותו של משה: לפי שבעוד שבני ישראל היו עסוקים בשאילת כלים ובגדים מן המצרים- משה עוסק במצוות העברת עצמות יוסף.

ומצווה זו עולה על מעשיהם של ישראל- לפי שהיא עולה בדמים ובמאמצים  מיוחדים.

ובעיני שמים עדיפה יותר, מאשר מצווה שיש מתן שכר בצידה.

לסכום: מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד שבני ישראל ביציאתם ממצרים לא היו מאוחדים ועל כך ראינו בפסוקים, משה מתגלה כאישיות מיוחדת- משכמו ומעלה- במסירות הנפש  בהנהגתו את עם ישראל ואינו שוכח לדאוג לעלות את עצמות יוסף לארץ.

מי ייתן ועם ישראל יתאחד- כאיש אחד בלב אחד ובכך יתרום לבוא הגאולה במהרה. ובע"ה יתקיים בנו הפסוק:"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [מיכה ז, ט"ו]

אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן..ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה:  לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם:"
[שמות  י"ג,כ"א-כ"ב

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" [שמות א,י"ב]
הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)