ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"דבר- נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" [שמות י"א,ג]
הטכניקה : שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר משה כן אל- בני ישראל  ולא שמעו אל- משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" [שמות ו,ט]
הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/המיילדות העיבריות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים"?[שמות א,י"ח]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אהבת ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אהבת ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הרשע קם ונופל

כושל להביס ישראל

כפרעה מלך מצרים

סופו טביעה במים.

המן בן עמלק

ישראל חפץ לסלק

גזרותיו ירדו לטמיון

אחריתו כלימה וכיליון.

בכל דור ינסו להשמידנו

חרב יניפו על צווארינו

אל נתייאש מן הרחמים

אבינו אינו נוטש בנים.

הערה: השיר בהשראת פרשת וארא –חומש שמות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וארא,מהו יחס ה' אל ישראל-לאורך כל הדורות?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וארא-  מהו יחס ה' אל עם ישראל- לאורך כל הדורות?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו,לפי כל מפרשי התורה, היא מהווה המשך לפרשת שמות.

הקב"ה עונה למשה על שאלתו:"..למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני

ומאז באתי אל פרעה  לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את  עמך" [שמות ה,כ"ב-כ"ג]

להלן התשובה הנחרצת של אלוקים למשה:"וידבר ה' אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל—אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם: וגם הקימותי את- בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר-גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר במצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי" [שמות ו,ב-ו]

השאלות הן:

א] מדוע יש כפל לשון בתשובת ה':"וידבר ה'..ויאמר?

ב] האם יש משמעויות שונות לשמות השונים של הקב"ה?

ג] מה אנו לומדים על יחס ה' - אל עם ישראל?

התשובה לשאלה א]

לפי רש"י: הקב"ה פונה אל משה בשתי צורות דיבור,אחת לשון קשה שהיא מיוחסת למילה":"וידבר " ואילו המילה:"ויאמר" מסמלת לשון רכה.

הלשון הקשה:באה כתגובה על דברי התרעומת של משה בפרשה הקודמת-פרשת שמות, שם משה מתלונן מדוע ה' אינו מציל את העם?

בכך משה חוטא-לפי שמתעלם מדברי ה' אשר הכין את משה לקראת הבאות:

בתחילה ה' יכביד את לב פרעה והישועה לא תעבור בצורה חלקה.

מסיבה זו אלוקים  מדבר אליו בדרך דברי תוכחה  ומשפט.

הלשון הרכה נאמרת כלפי עם ישראל במטרה לבאר כי ה' נאמן להבטחתו ועתיד לגאול את בניו.

התשובה לשאלה ב]

דברי חז"ל במדרש שמות ג':"אמר ר' אבא בר ממל,אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשיי אני נקרא אלוקים,וכשאני עושה מלחמות ברשעים אני נקרא צבאות.

כשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל ש-די.וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא:ה'."

לפי מדרש אגדה, שמביא בעל תורה תמימה, תואר ה' הכוונה : נקמה באויב,

אך אין הדבר סותר את רחמי ה' כלפי ישראל- במקביל.

וזה לשון מדרש אגדה:"עשיתי להם כמה ניסים בש-די. אני הצלתי אותם מיד אויביהם,ולא הרגתי את שונאיהם,הצלתי אברהם מיד פרעה,את יצחק מיד אבימלך,את יעקב מיד לבן.ושמי ה' לא נודעתי להם.לא עשיתי נקמה בהם,שכן שמי ה' זו נקמה, שנאמר:"לכן הנני מודיעם בפעם הזאת...וידעו כי אני ה' "[ירמיהו ט"ו,כ"א] וזו נקמה,כך אמר הקדוש ברוך הוא:אם בימי נביאים סבלתי מכם,עכשיו אני עושה נקמה בכם"

אברבנאל מביא את דברי המפרשים: רמב"ן ואבן עזרא:

 כי שם שד-י כינוי הוא להנהגה הטבעית. לעומת זאת השם המפורש  מבטא את ההנהגה העל-טבעית.

לדעת מפרשים אלה ,ה' התגלה לאבות בדרך הטבע ולא בדרך ניסית.

אברבנאל חולק על הסבר זה וטוען כי:הקב"ה התגלה לאבות גם בדרך מעל הטבע,

כגון: אברהם עבר בכבשן האש,פרעה נענש בעשרת המכות,אנשי סדום  ועמורה נשרפו ואילו לוט ובנותיו ניצלו בעוד שאשת לוט הפכה לנציב מלח.

לכן החידוש לפי אברבנאל: ה' התגלה לאבות גם בשמו- א-ל- ש-די,וגם בשמו-ה'  וזה אומר כי הוא התגלה לאבות בשני אופנים: בדרך הטבע וגם בניסים.

אך במילים:"לא נודעתי להם" הכוונה שה' לא התגלה אליהם ישירות פנים אל פנים. בעתיד ה'  רוצה  לגאול את העם ולהתגלות אליהם פנים אל  פנים כמו במעמד הר סיני וקריעת ים סוף.

מכאן שיש משמעויות שונות לשמות אלוקים – לפי דעתם של המפרשים.

התשובה לשאלה ג]

מתוך מה שנאמר בפרשה, אנו לומדים כי ה' נאמן לעם ישראל לאורך כל הדורות,אלוקים מקיים את הברית שכרת עם אברהם-הלכה למעשה,גם אם נדמה שיש  הסתר פנים,הרי  ה' מצהיר:"אני שמעתי את נאקת בני ישראל"

ובהמשך מגלה למשה את הבטחתו:",,והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים:ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את-ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" [שמות ו,ו-ט]

מכאן שגאולת העם נעשית בשלבים ומשה נועד להיות מנהיג ולציית לדברי ה' לאורך כל הדרך,לגשת הן לעם שהם עבדים ומצד שני לגשת אל פרעה ,לדבר על ליבו שישחרר את העם מהשעבוד  הנורא.

כפי שאנו קוראים בפסוק הבא:"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל- משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"[שמות ו,ט]

למרות שהעם לא מקבל את הדברים, הקב"ה אינו נוטש את בניו,ממש כאב התומך בבנו גם אם אינו הולך בדרך הרצויה.

לאורך כל התקופות עד היום- אנו עדים  למנהיגים הקמים על ישראל ומנסים להשמידה,אך סופם הוא  כמו שאומר דויד המלך בתהלים :"קשתם תבוא בליבם וחרבותם  תישברנה"

כך היה סופו של פרעה והמן העמלקי ועוד אויבים נוספים שנעלמו  מבמת ההיסטוריה ,כפי שאומר דויד המלך:"ויהרוג מלכים אדירים כי לעולם חסדו" [תהילים קל"ו ,י"ז]

יהי רצון ועם ישראל יתחזק באמונה בקב"ה, ידבק בתורה-כאיש אחד בלב אחד.

ובע"ה –במהרה בימינו יתגשם בנו הפסוק:"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"

[מיכה  ז,ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ביתו של יהודי- האם גם מבצרו?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ביתו של יהודי- האם תמיד גם מבצרו?/ מאת: אהובה  קליין.

שמעון היה מתווך מנוסה ובעל הצלחה רבה  בשטח הנדל"ן  , ללקוחותיו- היה מקשיב בקשב רב ומנסה לבוא לקראתם ולסייע במציאת מבוקשם.

באחד הימים נתקל שמעון בלקוח מעט מוזר: אדם לבוש  ברישול   אשר פניו  מביעות  חוסר שקט ושלווה,

הוא אמר בקול ענות חלשה:"שלום",

לאחר כמה דקות של שקט - פתח בבקשתו  בקול רועד ומידי פעם ניגב את זיעתו ממצחו:"אני מעוניין בבית חדש"

שאל אותו המתווך מה הן דרישותיו? כמה חדרים?

באיזו סביבה? איזה גודל של דירה  ?...

לשמע שאלות אלו, האיש  לפתע השתתק ודמעות זלגו מעיניו כמים.

שמעון הציע לו כוס  שתייה על מנת להרגיעו, אך האיש סירב, הוא ספג את דמעותיו בממחטה ולאחר שניות פתח ואמר:"לצערי קשה לי לתאר את רצוני, היום אני גר בבית רחב ידיים ומפואר יחד עם משפחתי היקרה, אך אנו חשים כי משהו לא תקין בבית,איך להסביר, האושר המיוחל אינו קיים, האם תוכל לעזור לי?

המתווך היה אדם סבלני מאד:"אני מציע שתשוב לביתך ולאחר שתהיה לך  תמונה ברורה יותר לגבי בקשתך אשמח לעזור".

פתגם ידוע אומר: כי ביתו של אדם הוא מבצרו,

ואכן הבית בדרך כלל משמש מקום של חמימות ובטחון לאדם ומשפחתו.

כאן מתעוררות כמה שאלות:

א] מהו הבית האידיאלי לאדם?

ב] מאין לנו כי ביתו של אדם  מושפע מדרכיו?

ג] אילו מעשים ניתן לעשות  על מנת להגיע לאושר הנכסף במקום המגורים?

התשובה לשאלה א]

כדי לענות על שאלה זו, נתבונן בתורתנו הקדושה ונלמד כיצד נבנה המשכן-

ומה הייתה התכלית בבנייתו?

כפי שהתורה מתארת הרי המשכן הוקם בעיקרו על ידי - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך- שניהם אומנים מוכשרים אשר היו בצל הקב"ה וזכו לרוח הקודש[בצלאל- בצל ה', אהליאב- נמצא באוהל ה'] וכל זה במטרה להשכין בו את השכינה על עם ישראל כמו שכתוב:

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" [שמות כ"ה, ח]

אך עניין זה תמוה וכי הקב"ה – מלך מלכי המלכים צריך משכן או מקדש כדי להשכין את שכינתו על בניו?

הרי אין שום קושי מצידו של הבורא- הכול יכול- להשכין את השכינה על כל הארץ?

על כך ישנם כמה דעות :

ה'חתם סופר' אומר: "ידוע דעיקר הכוונה בתחילה, להיות כל ישראל ראויים להשראת השכינה מבלי הכנת שום מקום משכן או מקדש, כמו האבות שהיו מרכבה לשכינה, ומשה רבנו ע"ה שהיה צינור לכל הטובות והשפעות ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה לשכינה ולכן [בשעת מתן תורה] נעשו חירות מאומות העולם- חירות ממלאך המוות ומשחטאו בעגל נאמר: אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו והוצרכו למשכן.."

כלומר מאז חטא העגל הקב"ה מצמצם את שכינתו במקום מוגדר והוא: משכן ויותר מאוחר- מקדש.

את רעיון  החטא מחדד יותר השל"ה הקדוש  בהקדמה לספר ויקרא:

לדבריו לולי חטא עץ הדעת לא היה צורך בהקמת בית המקדש- המשמש להשראת השכינה, אלא הקב"ה היה משרה שכינתו בכל מקום.

גם הספורנו  אומר על הפסוק:"ונתתי משכני בתוככם, תשרה שכינתי בתוככם בכל מקום שתהיו, כמו שיעד קודם העגל באומרו [שמות כ,כ"ד] "בכל מקום אשר אזכיר את- שמי אבוא אליך"

מתברר כי המשכן והמקדש  נרמזים במקרא  בשם:"צוואר"

אנו פוגשים ברעיון זה בכמה מקומות, לדוגמא:

א]  "צווארך כמגדל השן" [שיר השירים]

ב] כאשר יוסף פוגש את אחיו הקטן- בנימין במצרים, נאמר:"וייפול על צווארי בנימין- אחיו ויבך ובנימין בכה על- צוואריו" [בראשית מ"ד,י"ד]

לרש"י קשה מדוע כתוב בלשון רבים:"וייפול על צווארי בנימין" הרי היה צריך לכתוב וייפול על:"צוואר" בנימין - בלשון יחיד?

עונה על כך רש"י. בשם חכמנו ז"ל בגמרא [מגילה ט"ז,ב]: מסתבר כי יוסף ראה ברוח הקודש כי בחלקו של בנימין עתידים להבנות שני בתי מקדש. אך סופם  גם להיחרב- לכן בכה על שניהם.

ג] הזוהר הקדוש גם כן מזכיר את רעיון ה"צוואר" כרמז למקדש והוא מביא את הפסוק:"כמגדל דויד צווארך בנוי לתלפיות"[שיר השירים ד,ד]

כשם שהצוואר אצל האדם תפקידו לחבר את הראש לגוף ולשמש כדרך להעברת מחשבות שבמוח ללב ומהלב למוח זורם כוח חיוני, הצוואר משמש כקשר גשמי וגם רוחני בין גוף האדם לראש.

הוא הדין לגבי בית המקדש- המשמש צוואר בין הקב"ה לבניו  כדרך להעברת השכינה, ישנו קשר דו צדדי בין העם לה', מצד אחד עם ישראל מחויב לעבוד את ה' ולקיים את מצוות התורה ומצד שני הקב"ה משכין דרך המשכן ואחר כך דרך המקדש את השכינה.

רעיון זה טמון בתוך ביתו של כל אדם,הבית הוא כעין "צוואר" לקבלת השכינה, אדם שבביתו שורה השכינה- עבורו הוא הבית האידיאלי המשרה עליו  ובני ביתו- אושר ושלוה.

לכן נאמר:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ולא כתוב:"ושכנתי בתוכו"- כי הקב"ה שואף לשכון בתוך כל בית יהודי וגם בתוך כל  אחד ואחד.

התשובה לשאלה ב]

יתכן, חלילה,מצב שמופעים נגעים על קירות הבית של היהודי כפי שהדבר מתואר בכתובים:

"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמור:כנגע נראה לי בבית" [ויקרא י"ד, ל"ד- ל"ה]

במצב זה נראה שיש בעיה עם בני הבית בהתנהגותם הרוחנית ובטרם ה' מעניש אותם, תחילה מעניש את קירות ביתם- למען יתעוררו מתרדמתם ושאננותם.

האדם שניגש לכהן ומספר על הנגעים, חייב להיות זהיר בלשונו ולהגיד:"כנגע נראה לי בבית"

לעניין זה הגמרא [מסכת ברכות ] אומרת:"לעולם אל יפתח אדם פה לשטן" ויקבע בוודאות שאכן זהו נגע, אלא יאמר:"כנגע" מכאן ניתן להסיק כי ביתו של האדם מושפע מהתנהגות המשפחה  בתוך כותלי הבית.

התשובה לשאלה ג]

הנה כמה  דוגמאות מן המעשים שיש לנקוט- על מנת להגיע לבית שבו תשרה השכינה:

1] אדם הרוכש דירה חייב לבדוק בטרם העסקה מי אותו אדם המציע לו את הנכס למכירה, האם הוא ישר והגון?

2] לאחר שכבר רכש את הנכס,  עליו להקפיד לקבוע מזוזות בפתחי ביתו לשם שמירה.

גם בעניין המזוזה ,עליו להיזהר לרכוש אותה מיהודי ישר וירא שמים אשר יוכיח כי סופר סת"ם

[סופר הכותב ספרי תורה ומזוזות] כתב את הפסוקים הקדושים במו ידיו על קלף אמיתי, אין קיצורי דרך  במצב זה.

הגמרא מביאה סיפור מעניין על מזוזה: מעשה באיש  עשיר אשר שלח ליהודה הנשיא יהלום יקר ערך,

בתמורה על כך שלח לו רבי יהודה מזוזה מתנה. התרעם העשיר ואמר לרבי יהודה: אני שלחתי לך יהלום יקר מאד ואילו אתה שולח לי פיסת קלף שערכה כסף מועט! השיב לו הרבי:

אתה שלחת לי מתנה שאני חייב לשמור עליה, אך אני שלחתי לך  מתנה אשר תשמור עליך- שהרי בזכות מזוזה ניצל אדם מכל דבר רע. [ירושלמי, פאה, פ"א,ה"א]

בזמן קביעת המזוזה יש להגיד:"מודה אני לפני ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שזיכיתני לבנות ולחנך בית זה.

הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות מזוזה בביתי כאשר ציוויתני בתורתך הקדושה.

יהי רצון מלפניך, כשם שזיכיתני לחנוך בית זה, כן תזכני לראות במהרה בבניין בית נכון ונישא.

לאחר שבעל הבית קבע מזוזה נוהג לכבד את קרוביו וידידיו לקבוע מזוזות על שאר דלתות הבית.

ונוהגים ללמוד משניות ולהוסיף עוד קטעי תפילה.

תפקיד המזוזה להגן על היהודי ובני ביתו מפני רוחות רעות הנושבות בחוץ - בשטח הרבים.

3] ישנו מנהג יפה וחשוב לחנוך את הבית, לחנוכת הבית- בעל  הדירה  מזמין קרובי משפחה וידידים קרובים לסעודת הודיה לה', המקור למנהג זה עוד מימי בראשית, בתום בריאת העולם במשך שישה ימים ראה הקב"ה:"כל אשר עשה,והנה טוב מאד" ערך ה' סעודה והזמין את אדם וחוה, חז"ל מספרים כי האדם נברא  ביום שישי  במטרה- שייכנס  היישר לסעודת חנוכת הבית של העולם.

מנהג זה השתרש היטב בעם ישראל וההוכחה לכך: כי כאשר  האיש אשר רצה לחנוך את ביתו היה חייב לצאת למלחמה, התורה מצווה  לשחררו מהשתתפות במלחמה כפי שכתוב:"אשר בנה בית חדש ולא חנכו...פן ימות במלחמה" [דברים כ,ה]

למנהג  חשוב זה ישנה מטרה חשובה - להודות לקב"ה על כך שהיהודי, בסייעתא דשמיא, הצליח לרכוש בית ואין הוא כפוי טובה ואינו שוכח את בוראו.

יהי רצון וכל יהודי יתמיד בקיום מצוות התורה, מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו- אזי יזכה בע"ה- בברכת שמים עד בלי די והשכינה תשרה בביתו, כמו שנאמר:

"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" [דברים כ"ח,ה]

"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אגדת המערה/ מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

.אגדת המערה \ כתבה: אהובה קליין.(c)

אגדה זו ,התרחשה ברבות השנים.

אינה מופיעה בכתובים ואף לא בקרב המפרשים, 

אלא, נודעה  מפי אנשים בתקופת דוד מלכנו

עת היו מלחמות בארצנו.

מתח רב שרר בקרבנו,

למרות,שהדבר לא היה כלל לרוחנו.

באותם ימים, אמצעי התקשורת ,היו דלים

אך, הידיעות,הועברו איש לרעהו על-ידי שליחים.

מעשה באיש ושמו אמנון שחי באותה תקופה.

באזור הדרום,בו לא מכוניות ואף לא שדה תעופה.

ביתו הדל,היה על גבעה קטנה

ובחצרו,תרנגולות,אפרוחים וכבשה שמנמנה.

את לחמו הרוויח מעבודה קשה,

שעסק בה,יום,יום,שעה,שעה.

שהרי כך נגזר על האדם:"בזיעת אפך תאכל לחם".

מאז חטא, עליו לעמול,בקור ובגשם.

אמנון היה מגיע,מידי יום ביומו,אל עבודתו המפרכת,

במחצבה גדולה,שכבר מרחוק ,הייתה נשקפת.

עובד היה שם,עם חבריו לצוות ,בין הסלעים והחולות.

רגיל מאד לרעש המכונות ולהדי הקולות.

בסוף היום חוזר אל ביתו,עייף ויגע.

מבלה בחיק משפחתו,הולך לישון כשהוא שבע.

הכול היה  נראה לו,פשוט ומובן מאליו,

עד כי שכח לעבוד את הבורא  מרוב עיסוקיו.

וכך התעורר תמיד ליום חדש,

יוצא רכוב על גמלו,ומאחוריו סל מלא קש,

להשביע את רעבון בהמתו,שפעמים כוחו תש.

כל זה,במטרה להגיע למחצבה,כי לשם הוא חש.

ויהי היום והוא בדרכו חזרה בשעת בין הדמדומים,

כבר מרחוק נשמע מכוון ביתו,בכי תמרורים,

הוא הניע את השוט אל עבר גמלו

ואמר לו כמה מילות זירוז,כדי להחישו,

בהגיעו אל מעונו,

ילדיו רצו לקראתו,

עיניהם ,הבורקות.בוכות

ועל פניהם זולגות דמעות.

"אבא,אמא"-צעקו בקול בוכים,

"היה פה שועל וטרף את האפרוחים".

אביהם ענה להם:"הירגעו ילדי היקרים-

הרי משמים הם כל המקרים"!

ביום השלישי כאשר האב סיים את עבודתו,

הוי! לא! הגמל מעד ונקע את רגלו,

מיד ירד אדונו וניסה במאמציו להקימו.

הוא אמנם,הצליח בכך,אך מידי פעם הגמל איבד את שווי משקלו.

וכך בעודם,שניהם,בקושי מתקדמים,

אמנון אינו מבין,מה פשר כל הקשיים.

אינו קולט,מדוע צרה רודפת צרה,

בעודו מהרהר בכך,מעד,נפצע וחש ברע.

הגמל הביט באדונו במבט רחמני,

ואילו הוא הרגיש במשהו טורדני.

בתוך כל הייאוש,פתאום,רוח נעימה נשבה

ורעש קל הפר את כל הדממה

הנה, באופן בלתי צפוי, הופיעו זוג נערים רכובים על חמורים.

לבושים בבגדים צבעוניים,עטופים בצעיפים שחורים.

על גבי חמוריהם,חבילות קשורות בחבלים.

בעוד הראשון לוגם מים מכד חרס,חברו מהדק את  הסנדלים,

מיד פותח בדברים:"רואה,אני את שניכם סובלים,

שמא,זקוקים אתם,לדבר מה,או, לפתרונות קלים"?

ענה להם אמנון,בנימת הפתעה:"מודה אני לכם על הצעתכם הנדיבה

וכמובן על רצונכם להיטיב עימי ובהמתי באווירה חביבה,

אך,אילו תרופות יש,כבר,באמתחתכם"?

באמצע המדבר,כשאתם מתנהלים,כך סתם,לתומכם"?

ענו לו:"אנו מנערי דוד המלך,חוזרים ממשימה שפקד עלינו

ופוסעים באושר ובנחת אל משפחתנו",

בעודם משוחחים, אחד מהם,מזג מים מכדו לתוך קערה

והתיזם על פני אמנון וגמלו והיה זיק של אורה.

רעהו,חייך והצביע ,אל עבר ההר ובו מערה.

אדוננו לא הבין  מה פשר כל המאורע.

פתאום כל הסבל חלף.

כאילו,מטה קסמים,כלפיו נשלף.

גם הגמל הרים את רגליו מרוב שמחה

ופתח את פיו בהרגשה נינוחה.

הצביעו שני הנערים לכוון אחד

והזמינהו להציץ לתוך המקום המיוחד.

אמנון ראה,לתדהמתו,מים בוקעים מתוך האדמה,

אז הבין שהמים שהותזו,עליו,היו בעלי סגולה מיוחדת במינה.

הקשיב לדבריהם:"פה הסתתר,דוד המלך מפני שאול לפני זמן מה,

כשבחוץ,היה רעש,מלחמה והרבה מהומה.

יחד עם לוחמיו,התפלל אל בורא עולם

והתרחש לו נס והוא ניצל לעיני כולם,

באותו רגע,אמנון הסמיק מרוב בושה.

נזכר כי זמן רב לא התפלל והחל בוכה מתוך תחושה קשה.

לאחר כמה דקות של בכי,הודה לצדיקים,

הלך לדרכו כשהוא נרגש ונפעם –מחסדי אלוקים.

מלמל:"מעתה אלוקי,לא אשכחך בכל ימות השנה והצום,

אודה לך תמיד על ניסך שבכל יום"!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)