יום שני, 2 בינואר 2012

פרשת ויחי:מהו הסתום ומהו הגלוי בפרשה?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת ויחי- מהו הסתום ומהו הגלוי בפרשה?
מאת אהובה קליין.

פרשת ויחי היא - האחרונה  המסיימת את חומש בראשית.
בפרשה זו, יעקב אוסף אליו את בניו,כפי שהתורה מתארת זאת :"ויקרא
יעקב אל-בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר- יקרא אתכם באחרית הימים היקבצו  ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם"
[בראשית מ"ט,א- ג]
ובהמשך נאמר:"..יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך ישתחוו לך בני אביך,גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: לא  יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולא יקהת עמים: אוסרי לגפן עירו ולשרקה בני אתונו,כבס ביין לבושו ובדם-ענבים סותו:חכלילי עיניים מיין ולבן-שניים מחלב"[בראשית מ"ט,ח-י"ג]
השאלות הן:
א] מדוע  פרשת ויחי- נחשבת לסתומה ומה משמעות הדבר?
ב] מהו הדבר  הגלוי בפרשה?
התשובה לשאלה א]
פרשת ויחי נחשבת  לסתומה- לפי שאין בינה  ובין הפרשה הקודמת רווח,או הפסק.
אלא, פשוט המשך  רצוף בין הפרשיות.
רש"י מביא שני פירושים  המתרצים מדוע הפרשה סתומה:
 פירוש א]
רמז לנו: כיוון שיעקב  נפטר,נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל  מצרת השעבוד.
עם מותו של אביהם-החלו המצרים לשעבדם.
פירוש ב]
ביקש יעקב לגלות את הקץ,אך נסתלקה  ממנו  השכינה באותו רגע.
[בראשית רבא]
לדעת שפתי חכמים:עדיין לא החל השעבוד ממש,אלא החלה  צרת השעבוד כפי  שנאמר במסכת סוטה:"בפרך" כלומר  היה פרעה מבקש מישראל שיעבדו לו  בפה רך.
ויש עוד פירוש מעניין שראיתי:[בספרו של הרב אליהו שלזינגר:"אלה הדברים על התורה"]
צרת השעבוד החלה דווקא ברגע שנפטר יעקב אביהם, היות וכל עוד היה בחיים הוא היה, בנוסף לאביהם, גם מורה הדור ואיתם היו מתייעצים בכל דבר.
כפי שנהוג להגיד:"והיו עינך רואות את מוריך"
ברגע שהשיב את נשמתו לבורא ,הבלבול היה גדול וכאן החלה צרת השעבוד.
הרבי ר' בונס ז"ל מפשיסחה מפרש:אם עם ישראל  היה יודע את קץ הגלות-היא לא הייתה כל כך קשה.
אבל רצונו של אלוקים היה :שהגלות תהיה קשה ללא ידיעת הקץ.מסיבה זו נסתם  עניין העתיד מיעקב.
לפי  שפת אמת: שיעבוד הגוף עדיין לא החל,אך שעבוד רוחני היה בתחילתו. האמת  הפנימית הוסתרה עד כדי כך, שהלב והעיניים של העם לא היו מסוגלים לראות ולחוש דבר,אלא רק את השעבוד החיצוני-וזה עיקר הגלות.
התשובה לשאלה ב]
לפי דעת חז"ל: יעקב  מצווה את בניו להיות מאוחדים כאיש אחד,רעיון חשוב זה מודגש במילה:"האספו"  הכוונה –להיות אספה אחת.
רבי אליעזר אומר: כי בית שיש בו מחלוקת- בסופו של דבר נחרב,
היות והשלום הוא גדול ולעומתו שנואה המחלוקת.
לפי דעת אברבנאל:יעקב אבינו ראה בנבואה- כי כל משפחתו עתידים להתרבות,לפיכך יהיו זקוקים למלך שינהיגם.
וכאן הוא מגלה כי יהודה מתאים לקבל את המלוכה מהסיבות הבאות:
1]"יהודה אתה יודוך אחיך"-כל האחים אינם מקנאים בו ומעריכים את עליונותו.
2] "ידך בעורף אויבך" הוא גובר על אויבים וכתוצאה מכך-הם  פונים לו עורף ונסים מפניו.
3]"מטרף בני עלית" הוא עולה על יתר אחיו מבחינה רוחנית ומוסרית,יש כאן רמז,כי מעולם לא שפך דם,אלא אף הציל את יוסף באומרו:"מה בצע כי נהרוג את אחינו".
4] "כרע רבץ  כאריה וכלביא מי יקימנו"- יש בו את התכונה של כוח הקיום והתמדה, הוא ניצב כארי כאשר סביבו איש לא יעז להקימו.
ולאורך כל הדרך יהודה הוכיח מנהיגות,בזמן מכירת יוסף אחיו קיבלו את עצתו,
כאשר ניגש אל יוסף במצרים אמר כי הוא ערב את הנער[בנימין]
הוא אף הצליח לשכנע את אביו לצרף אליהם את בנימין ברדתם למצרים.
גם בהליכה ובחנייה,דגל יהודה היה  תמיד מככב בראש.
וישנו עוד גילוי מדהים:"יודוך אחיך"-כל אחיך נקראים על שימך,כל מי ששייך ליהדות נקרא: יהודי! ולא בשם אחר כגון: ראובני,או,גדי,שמעוני.[לפי מדרשי חז"ל]
לסיכום:הברכה שקיבל יהודה מיעקב אביו:"כרע רבץ כאריה וכלביא"
פירושה: שישקוט בשלוה מכל האויבים,ברכה שעתידה להתקיים בימי שלמה המלך-שהיה מזרע יהודה,כפי שנאמר:"וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר נשבע כל ימי שלמה"[מלכים-א ה,ה]
יהי רצון שברכה זו תחול על כל עם ישראל כאיש אחד ולא ידעו עוד מלחמות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש לפני יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר- נא עבדך דבר באוזני אדוני..." [בראשית מ"ד,י"ח]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)kijn6vzpaoffwbodxlkq.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ישנו בכי/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ישנו בכי/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

ישנו בכי גדוש זיכרונות
כהר געש עלי אדמות
 דוגמת בכיו של יוסף
בעברו נזכר אחיו אוסף.

ישנו בכי אובדן חיים
מות אבשלום בין הבנים
דויד עליו נשא קינה
הרעיד שמים קטע רינה.

ישנו בכי רגשות מעורבים
שמחה ועצב יחדיו מככבים
כבכי יעקב הפוגש ברחל
בחזונו רואה אור וצל.

ישנו בכי של מואסים
דוגמת דמעות המרגלים
בארץ חמדה פוגעים
בכי לדורות מכתימים.

ישנו בכי של געגועים
דוגמת גולי בבל הנדכאים
בזוכרם את ציון מייבבים
כלי הנגינה איתם מזדהים.

במקרא שלל דוגמאות
למחרוזת של דמעות
לבכי שמחה העם מייחל
אור חדש יבוא גואל.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויגש [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי...ויתן  את קולו בבכי.." [בראשית מ"ה,א-ב]
הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בראי התנ"ך:פרשת ויגש:מדוע יוסף לא יכול עוד לעצור דמעותיו/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
בראי התנ"ך:
פרשת ויגש- מדוע יוסף לא יכול היה לעצור עוד
דמעותיו? מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו מתחוללת עלילה דראמטית ונוגעת מאד ללב וזוהי התוועדותו של יוסף לאחיו, כפי שהדבר מתואר בפסוקים הבאים:
" ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל- איש מעלי ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו וייתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא- יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ויאמר יוסף אל- אחיו גשו- נא אלי וייגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם.."
[בראשית מ"ה,א- ו]
השאלות הן:
א] יוסף הרחיק את המצרים בעת שהתוודע אל אחיו- יש סיבה לדבר?
ב] מדוע פתאום לא יכול היה יוסף להתאפק ופרץ בבכי?
ג] מה הייתה מטרת יוסף בשאלתו:"העוד אבי חי"?
ד] כיצד ניסה יוסף להרגיע את אחיו?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת רש"י: יוסף לא היה יכול לסבול את נוכחותם של המצרים בעת התוודעותו אל אחיו - בעודם מתביישים בהתנהגותם על אשר עוללו לו בעבר.
הוא רצה לשמור על כבודם.
אברבנאל אומר: כי יוסף לא יכול היה יותר לעצור את בכיו העצור בקרבו,הוא לא יכול היה לפרוש לחדרו ולבכות,מפני שבסביבתו היו ניצבים המצרים וחסמו את דרכו ,לכן ביקש להוציא כל איש מעליו וכדי שלא יחשבו כאילו הוא מתבייש באחיו,הוא בכה בקול רם.
ספורנו אומר: כי ליוסף לא עמד הכוח להתאפק ולא יכול היה לעצור את פרץ דמעותיו עד שיברר בעצמו את העניינים.
התשובה לשאלה ב]
הרמב"ן עונה על שאלה זו באומרו:יוסף לא יכול היה יותר להחזיק מעמד ולעצור בתוכו את בכיו מהסיבה: כי רבים היו מתערבים בסכסוך בינו ובין אחיו וביקשו שישיב להם את בנימין ולא יכול היה יותר לעמוד בפני לחץ הפצרותיהם של הניצבים עליו.
הוא הגיע לקצה היכולת ורוחו נשברה,לכן ציווה גם להרחיק מעליו את המצרים.
אברבנאל חולק על דברי הרמב"ן ומביא הסבר שונה:אין זה הגיוני שיוסף התוודע אל אחיו מסיבת הלחץ שהפעילו עליו הניצבים עליו,אלא יוסף רצה לשלם לאחיו מידה כנגד מידה ועל כן תכנן מראש את התנכרותו אל אחיו.
ולא היה זקוק להתערבותם של אחרים.
הכתב והקבלה סובר:כי יוסף לא חיפש נקמה,אלא ציפה שחלומותיו יתגשמו במלואם.
אולם לאחר התערבות הסובבים ,הוא הסתפק רק בחצי מימוש פתרון החלום- בהשתחוות הכוכבים אליו, כלומר בהשתחוות אחיו אליו.
הסבר מעניין נותן:"פרדס יוסף" בשם האדמו"ר מגור זצ"ל ואומר:
שכל עוד שיוסף לא הבחין שאחיו מקבלים את מרותו עליהם, לא היה מעוניין להתוודע בפניהם מפני שזכר שנזפו בו בעבר באומרם אליו:"המלוך תמלוך עלינו...?",אך כאשר ראה שיהודה, דובר האחים,נכנע ואומר:"עבדך" לא היה יוסף מסוגל להתאפק יותר והחל להתוודע בפני אחיו.
התשובה לשאלה ג]
המלבי"ם אומר: כי עצם השאלה:"העוד אבי חי"? כללה בתוכה את התוכחה הגדולה- כיצד לא ריחמתם על אבא,האם יכול היה להחזיק מעמד עם צער גדול כזה?
בית הלוי מפרש: אכן זו הייתה תוכחה- אשר שימשה תשובה ליהודה בבואו לבקש רחמים על אביו וכאילו יוסף מוכיח אותו באומרו: אתה מבקש רחמים? איך לא התחשבתם במצבו של אבא והייתם מסוגלים לעולל לו דבר כה אכזרי? ולא יכלו אחיו לענות לו כי נבהלו מפניו.
הכלי יקר: מבאר את סיבת בהלת אחיו , לפי שיוסף הדגיש:"אבי" ולא אמר:"אבינו-כאילו אומר להם: זה אבי ולא אביכם.
ועוד אמר להם בתחילה:"אני יוסף" ולא אמר להם:"אחיכם" והם פחדו מאד – היות ולא התייחס אליהם כאל אחים.
רק בהמשך אמר להם:"אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי"-כאן רצה להדגיש שהוא אחיהם למרות שמכרו אותו.
התשובה לשאלה ד]
יוסף רצה להרגיע את אחיו בשני דברים:
1] אומר יוסף לאחיו: כי אין להם על מה להצטער,כל מה שקרה זה היה רצון ה' -שליחות אלוקית:"ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה,כי למחיה שלחני אלוקים".
על כך אומרים המפרשים: ספורנו ואברבנאל דבר מעניין: כי יוסף מנסה להשקיט את מצב רוחם של אחיו באומרו כי הם- האחים היו מכשירים בידי ה' להגשים את מטרתו:"לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה"
למרות שהאדם הוא בעל בחירה,יש מקרים שהאלוקים מטה את מעשה האדם לצורך מטרה אלוקית.
בחירתם של אחי יוסף הייתה לשנוא אותו, אך בכך גרמו לירידתו למצרים- על מנת לקיים את שליחותו החשובה-לכלכל ולפרנס אותם ולדאוג למזון במצרים.
2] ויש מטרה נוספת לירידה למצרים: וזוהי התחלת הגלות שהייתה תוכניתו של ה'.
על כך אומר:"שפתי כהן" דבר נפלא : אם נתבונן במילה:"למחיה" שאמר יוסף לאחיו נגלה דבר מדהים:האות ל' והאות מ' יחדיו בגימטרייא= שבעים,המילה:"חיה" הכוונה= נפש- רמז שירדו למצרים במספר שבעים נפש,אך כאן למרות הגלות הם ינצלו מבחינה לאומית כי בעיני המצרים הם תועבה. כמו כן, ידוע כי עם ישראל שמר על שפתו,לבושו ושמו-ולכן לא הייתה סכנת התבוללות ומלבד זאת, המילים:"ולהחיות לכם לפליטה גדולה" –מרמזות כי בסופו של דבר, עם ישראל יצא כפלטה גדולה מעבדות לחירות.
לסיכום, ניתן לראות כי יוסף, גם תוך כדי בכיו -שולט על דבריו והתנהגותו, יש להניח כי הוא למד לא לחזור על טעויות מתקופת נערותו,והתייחס אל אחיו ביראת כבוד,הוא דיבר אליהם בלשון רכה ותחנונים[כפי שרש"י מפרש.]
את זאת ניתן להסיק מסגנון דיבורו באומרו:"גשו נא אלי".
וכן מהתנהגותו בהרחיקו את המצרים מאליו, כי נזהר בכבוד אחיו. הוא הקפיד לשמר את שפת הקודש,את חוכמתו שאב מלימוד התורה .לכן הלך מחיל אל חיל וזכה לחסות בצל השכינה תמיד.
מי ייתן ועם ישראל כולו יהיה מחובר לתורה-שהיא אוצר העם היהודי,ישכיל להיות אור לגויים ממש כרצון ה'. דבר זה יתרום להחשת הגאולה במהרה.אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 24 בדצמבר 2011

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירת הלווים/סיפור מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
שירת הלווים \ מאת אהובה קליין (c).

זוהי אגדה ישנה נושנה,שהתגלתה על קלף עתיק,
מתקופת שלמה מלכנו,בנו של דוד המלך הצדיק.
בימיו  התנהלו קשרי מסחר בין מלכים שונים,
כדוגמת מלך צור, ששלח לירושלים ארזים וברושים-
לעיני כל. בית המקדש קרם עור וגידים.
בית המלוכה נבנה בשלבים.
הארץ באותה תקופה שקטה יותר מארבעים שנה.
היהודים הסתובבו בשלוה ובחופשיות אנה ואנה.
לא הרחק מירושלים הקדושה שכולה אורה,
גרה לה משפחה משבט לוי שהתגעגעה לבית הבחירה.
היה ברשותם מעט בקר וכבשים,
שניתנו להם  במתנה על – ידי אחיהם האוהבים.
הנשים היו נוהגות באותם ימים,
לרדת למעיינות ולרחוץ את הבגדים-
כשילדיהן מתלווים אליהן בהליכתן
ומשתעשעים להם בדרך להנאתם.
כזה היה גם אסף – הבן הבכור
שהצטרף אל אמו והרבה לעזור-
על אחיו הקטן נהג לשמור,
על – מנת שאמו את עבודתה תגמור.
ויהי היום והאם הייתה עסוקה וטובלת את בגדיה במים הצלולים
והתינוק, הקטן, שוכב להנאתו – על שטיח מכוסה עלים.
אסף הנעים את זמנו ,בן העצים מסביב
והתפעל מן היופי של הנוף החביב.
בכישרונו היצירתי יצר לו כלי משחק,
כמו חץ וקשת- שהגיע לכל מרחק.
מזג האוויר בחוץ, היה מעט חמים
והראות הייתה טובה למרחקים.
שום דבר מיוחד לא בישר על הבאות,
לא הרוחות ולא נדידת העופות.
הכול נראה רגיל, האוויר היה צלול,
פרט לענן שהופיע מעל הר תלול.
לפתע , החלו לרדת גשמים עזים
והאם אימצה אליה את תינוקה ואספה את הבגדים,
פתאום הבחינה בהיעלמותו של בנה הגדול,
ליבה החסיר פעימה והחלה לצעוק עד כמה שכוחה יכול:
"אסף, אסף,היכן אתה עכשיו?
הגשם יורד חזק והנך תוך שנייה נרטב!"
אך, אין קול ואין עונה.
הדקות נוקפות והאם תופסת מחסה.
אט, אט, באופן הדרגתי גשם הזלעפות-
נרגע מעט והפך בשניות לטיפות
והנה אוזניה הקשובות קולטות,
רעש של שעטת סוסים וצעקות.
את עיניה נושאת היא למרומים –
ומתחננת בבכי מר אל אלוקים:
"הושיעה נא, עזור נא לי,
אנא השב נא לי את בני,
אזי אודה לך בכל נפשי
ואשוב בשמחה – אל ביתי."
כשסיימה את תפילתה,מחתה את דמעותיה
ואת בנה הפעוט הצמידה אל פניה.
בעודה מטפלת בו, הבחינה בשיירה ענקית של פרשים,
הגוררים בעגלותיהם עצים וגזעים
ואחד מהם צועק:"רד מהכרכרה תכף ומייד,
אם לא,אטפל בך באופן מיוחד!"
תשובת הילד לא איחרה לבוא:"אינני יכול, אינני יכול-
כי חפץ אני לראות את הכול,
ממשפחת הלווים אנוכי
ורוצה אני לשיר בכל כוחי,
לעמוד על מעלות המקדש
ולהנעים בקולי שיר חדש!"
שפשפה האם את עיניה הדומעות
והתינוק הוסיף כמה בכיות.
קראה האם:"אסף חזור נא מייד, פן יהיה מאוחר
ולא נשוב אל ביתנו,אלא רק מחר!"
 בלב כואב נפרד, אסף מעבדי מלך צור.
רץ לקראת אמו שעמדה ליד סלע שחור.
האם העיפה מבט פייסני לעברו,
אמרה בתקיפות:"כל דבר בזמנו ובעיתו."
ואכן הזמן חלף במהירות ,
הנה כאשר  סוף ,סוף בית המקדש עמד על תילו,
זכה אסף לעמוד על המעלות ולהנעים בקולו,
יחד עם אביו וחבריו הלווים,
נגנו ושרו- לעיני כל הנלהבים.
האם המאושרת לא שכחה להודות לאלוקים.
על כל החסדים והדברים הנפלאים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר