‏הצגת רשומות עם תוויות . Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 24 בדצמבר 2019

פרשת מקץ- בזכות מה יצא יוסף מבית האסורים?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מקץ -  בזכות מה יצא יוסף מבית האסורים?

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלומו  הראשון  של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו השני של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף זוכה למרכבת משנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף צובר בר במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ האחים נדהמים לגילוי גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו חלה לפתע תפנית טובה אצל יוסף, מבית האסורים הוא יוצא בחסדי שמים ופותר לפרעה- מלך מצרים את חלומותיו, פרעה מתפעל:


"וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ..."  [בראשית  מ"א, ל"ז- מ"ז]

השאלות הן:

א] בזכות מה חלה תפנית לטובה אצל יוסף ?

ב] האם יוסף נענש על השתדלותו בדרך הטבע ?

תשובות:

התפנית –אצל יוסף לטובה.

האגדה מספרת: בתום  שתים עשרה שנה – לישיבתו של יוסף בבית האסורים אלוקים מחליט: כי נמחו פשעי יוסף - שהיה מוציא דיבה על אחיו – בפני אביו –יעקב- בזמן שהיה רועה את צאן בני השפחות.

עתה החליט ה' לגמול לו טובה על החסד הגדול שעשה- בזמן צאת אביו- יעקב- מבית לבן.

באותו זמן ,ראה יוסף שעשיו קרב אליהם עם ארבע מאות איש, עמד יוסף על קצות אצבעות רגליו והיה מסתיר בגופו - את רחל אמו מעיניו של עשיו באומרו: תהיי יד עשיו בי ולא באמי. בעקבות מעשה זה, אלוקים מעלה את יוסף מתוך סיבלו בבית האסורים והכבוד והגדולה שיזכה לה - תשכיח את כל סיבלו-

על ידי שיוסף יצליח לפתור את חלומות פרעה, דבר שהחרטומים לא הצליחו  לפענחם.

אלוקים נתן זכות ראשונה לחרטומי מצרים לנסות לפתור את החלומות.

מהסיבה הפשוטה: שאם  יוסף יפתור את החלום תחילה, עלולים היו החרטומים להגיד שגם הם ידעו את הפתרון, אלא  שלא שאלו אותם!

מתברר שהחרטומים הציעו מיני פתרונות- ופרעה לא קיבל את הצעתם וציווה להוציא אותם מלפניו ולעג להם, באותו רגע שר המשקים, הבחין בעיצבונו של המלך התחיל חושש לגורלו: וחשב אם לא ייפתר חלום פרעה- ומרוב צער ימות המלך, ויקום מלך חדש במקומו .מי יודע- אם אמצא חן בעיני המלך החדש כשר המשקים, על כן הגיעה השעה לגלות לפרעה - על  האיש שיודע  לפתור חלומות. כאשר בא שר המשקים אל המלך  סיפר לו על נער שפל, אחד מילדי העברים השונאים את בני עם  הניכר ,עבד מכור בעשרים שקל כסף שפגש בבית האסורים ופתר נכון את חלומו וגם את חלומו של שר האופים,

אמר: אני מתנצל שרק כעת אני מגלה  זאת למלך, אך אני בטוח שאותו נער יפתור  נכונה את החלומות ורוח המלך תשוב להירגע.

בתום דברי השר, ציווה  המלך להביא לפניו את יוסף לפתור את חלומותיו,

העבדים  בישרו זאת ליוסף, הוא התחנן לפניהם שיחליפו את בגדיו לבגדים מכובדים  ויספרו את שיער ראשו.

הם סירבו בטענה שהמלך לא ישים לב ללבושו  ולשיער ראשו, אלא יתעניין רק בפתרון חלומותיו.

אך יוסף לא וויתר ורק אחרי תחנוניו מילאו את בקשותיו.

בעקבות פתרון החלומות- פרעה מתלהב מחכמת יוסף ופוסק: "אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ"!.

ישנם פרשנים הסבורים: כי על ידי שיוסף פותר את חלומות פרעה, הוא מבצע שליחות בלתי ידועה לו , לעלות לפסגת המלכות במצרים ולהביא את אביו ומשפחתו למצרים בהוראת ה' ,המטרה הזו באה לידי ביטוי: באמצעות פענוח   חלומות פרעה. והצעת תכנית - כיצד להציל את כולם מהרעב במצרים .

"בעל כתב סופר" מסביר: כי דברי פרעה: "הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". מוכיחים : כי הוא מסיק שלפניו עומד אדם חכם ונבון במיוחד - איש פלא בכל המובנים- האם יתכן אדם כזה  מחד ומאידך יש בו רוח אלוקים? לכן ראוי יוסף - שיהיה מעתה משנה למלך.

מעתה יוסף עולה  לגדולה כפי שאומר פרעה: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ".

רש"י מסביר: מעתה יוסף ינהל וידאג לספק את כל הנדרש לעם במצרים.       הוא  יעמוד בראש הנהגת מצרים ורק בדרגת הכבוד- פרעה יהיה גדול ממנו.

פרעה מסיר את הטבעת  למען יוסף וזהו אות ליוסף שמעתה הוא שני לגדולה לאחר פרעה- "משנה למלך" יוסף זוכה לבגדי שש — בגדי פשתן שנחשבים לבגדים חשובים במצרים.

בנוסף ,יוסף זוכה שירכיבו אותו במרכבה השנייה למרכבתו של המלך וכל איש יכרע לפניו ברך – כאות כבוד.

רבינו בחיי מסביר את המשמעות על פי רז"ל: "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ" = אב בחכמה, רך בשנים. בדומה למה שנאמר על דוד המלך: "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ" [שמואל-ב, ג, ל"ט]

יש שמפרשים: שתי המילים- הן: אב ואדון. לפי שבתחילה היה עבד ואחר כך נהפך לדרגת מלכות.

העונש - שנתיים נוספות לישיבת יוסף בכלא.

תמוה הדבר שיוסף שהיה אמור לשבת בבית האסורים במצרים במשך עשר שנים, נוספו לו עוד שנתיים ימים וזאת למה? לפי שביקש משר המשקים - שיזכיר אותו  לפרעה-כאדם שיש ביכולתו  לפתור חלומות. ובדרך  זו , כדברי הפרשנים, נפל באמונה בה'- לפי שבטח באדם בשר ודם  ולא רק באלוקים!

ה"כלי יקר" מסביר: חטאו של יוסף שבטח בבן אדם בשר ודם –כפי שנאמר:    "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" [תהלים מ', ה] הקב"ה המרומם זוכר כל בריה ובריה ואל יהיה פיתחון פה לאדם  חלילה  - כביכול שה' עזב את הארץ.

לא כמידת הקב"ה- מידת בשר ודם שאינו זוכר את אלו שהם  בדרגה מתחתיו, לכן האדם צריך לבטוח בה' כי ה' הוא מבטחו ועל זה נאמר: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ" [ירמיהו. י"ז, ז]

מנגד אין לבטוח בבני אדם, לפי שגאוותו גורמת לכך שהפונה אליו- נשכח אצלו- כפי שלא זכר שר המשקים את יוסף.

ומה שנגזר על יוסף עוד שנתיים לשבת בבית האסורים- זה כנגד חטאו הכפול:   "כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ":  [ירמיהו  י"ז, ה]- שנה אחת כנגד הביטחון שנתן בבן אדם בשר ודם ושנה שנייה- כנגד חטאו:  "מן ה' יסור ליבו"

הסבר נוסף  על פי[הספר "מטה שמעון"]

יוסף אמר שתי מילים: "אִם זְכַרְתַּנִי" לשר המשקים: כנגד זה יצאה בת קול ואמרה מילים אלה: "תשכח" בגימטרייה- שבע מאות עשרים ושמונה + שתי המילים="אִם זְכַרְתַּנִי"-  עולה שבע מאות ושלושים - גם שנתיים ימים- עולים במספר תש"ל (שבע מאות ושלושים) לכן  נוספו לו השנתיים הנוספות.

אך מנגד, קשה להבין את השתדלותו של יוסף בדרך הטבע כדבר אסור, בזמן שחז"ל סוברים: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויסמוך רק על הנס, שמא לא יקרה לו נס ואם כן יתרחש נס מנכים לו מזכויותיו, לפי שנאמר:

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ.." [בראשית  ל"ב, י"א]

כך התפלל יעקב אל ה' לפני שנפגש עם עשיו בשובו אל ארץ כנען מלבן הארמי.

בגמרא מסופר: "מעשה ברבי חזקיה ורבי יהודה, נכנסו על הר אחד, אמר ר' יוסי: ההר הזה מפחיד אותי, נלך ולא  נתעכב כאן, אמר רבי יהודה: אם היינו לבד היה עלינו לפחד ולהסתלק מכאן במהירות, ולא לסמוך על הנס!

דוגמא נוספת: כשאמר ה' לשמואל הנביא שילך וימשוח את דוד למלך, התיירא לפתע שמואל ואמר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִיקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי".

כאן שמואל לא רצה לסמוך על הנס ,לכן חיפש סיבה בדרך הטבע ולכן שאל את ה' וה' נתן לו את עצתו.

גם אברהם אבינו לא רצה לסמוך על הנס כאשר ירד למצרים עם שרה, לכן הציע לה להגיד להם- כי היא אחותו!

לכן גם יוסף לא רצה להסתמך על הנס ולכן פנה אל שר המשקים שיזכירהו לפרעה. – על כן מדוע נענש?

על פי חז"ל [מסכת ברכות ב]

יוסף היה צדיק הוא מסר נפשו על קדושת ה' במעשה אשת פוטיפר- ולא עבר על גילוי עריות לכן הוא בדרגתו – היה לו לסמוך על הנס  ולכן נענש באריכות מאסרו בעוד שנתיים ימים על שלא נהג כן.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יוסף אומנם התעכב עוד שנתיים ימים בבית האסורים במצרים- היות ובטח בשר המשקים ובאותו זמן סר ליבו מה',         אולם , יוסף בהיותו צדיק - היה עליו לבטוח רק בה' בניגוד למקרים אחרים המובאים במקרא, אך התפנית שחלה בחייו בתום העונש - נבעה כשכר מה'  על כך שהגן בגופו על אמו –רחל בזמן פגישתם עם עשיו וארבע מאות  חייליו וכעת זכה לכבוד ותהילה  על ידי פרעה במצרים.
 ההפטרה:
 ספר זכריה. ב
 קטע מתוך ההפטרה:

 "רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה.   וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.   וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם.  יז הַס כָּל-בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ....."
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Jacob sends Joseph to his brothers
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי"
[ בראשית  ל"ז, י"ג].
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 בספטמבר 2019

פרשת נצבים- מאין כי אין ה' נוטש את עמו ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נצבים – מאין כי אין ה' נוטש את עמו ישראל ?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ". [דברים ל', ט]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c) 


ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:
אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ברכה בפרי הארץ/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  ברכה ביבול השדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]

השבת הקרובה היינו אמורים לברך את חודש תשרי במסגרת: "שבת מברכים" אלא שאין מברכים את חודש תשרי מהטעמים כדלהלן :

א] אין אנו מברכים חודש זה, כדי לבלבל את השטן שהוא חפץ לקטרג על עם ישראל, כדי שלא ידע אימתי חל ראש השנה ואנו מוצאים רמז לכך בפסוק הבא הנקרא בראש השנה:

"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". [תהלים פ"א, ד]- המשמעות: שראש השנה יהיה מכוסה ולא יפורסם ברבים.

ב] חודש תשרי הוא החודש  הראשון לשנה החדשה [כמקובל החל מימי המשנה] אלוקים בכבודו ובעצמו מברך חודש זה בשבת שלפני ראש השנה-ומתוך ברכתו ישראל שואבים כוח ומברכים את שאר חודשי השנה ,היינו, י"א פעמים במהלך השנה ובשנה מעוברת – מברכים י"ב פעמים. [ע"פ רבי בעל שם- טוב- מייסד תנועת החסידות]

הפרשה פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."  [דברים כ"ט, ט]

במקום נוסף בפרשה נאמר:

"וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם:  אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה.   אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ.  וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ.  וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.  וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.  וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ.  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:  כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ..". [דברים  ל, ב-י]

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."?

ב] מאין כי אין ה' נוטש את עמו ישראל לעד?

תשובות

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."

רש"י מפרש: [דברים כ"ט, י"ב] על פי דברי תנחומא: מדוע  נסמכה פרשת "נצבים" לקללות שבפרשת "כי תבוא"?

התשובה: היות ובני ישראל שמעו את הקללות - מאה קללות חסר שתיים- [תשעים ושמונה קללות] חוץ ממ"ט שבתורת כהנים [מלבד ארבעים ותשע הקללות  שבפרשת: "בחוקותיי" [ויקרא כ"ו, י"ד- מ"ג] נהיו חיוורים מתוך יראה גדולה ואמרו: מי יכול לעמוד בכל הקללות האלו? מיד התחיל משה לפייס אותם במילים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."  אתם הרבה פעמים הכעסתם את אלוקים ולמרות זאת לא כילה אתכם והרי אתם קיימים לפניו גם היום בלא פגע. נשאלת השאלה, מדוע הזדעזעו בני ישראל ונעשו חיוורים כששמעו את הקללות בפרשת "כי תבוא" ולא הגיבו באופן דומה כששמעו את הקללות שנאמרו בפרשת "בחוקותיי"?

הפרשן רבי גרשון אשכנזי מסביר בספרו "עבודת הגרשוני":  ההבדל בין שני המקורות, בפרשת "בחוקותיי"- נאמרו הקללות בלשון- רבים, על כך אמרו- חז"ל   [ב', י"ד] בדברים רבה: "כל צרה שהיא של יחיד- צרה: וכל צרה שאינה של יחיד[אלא מכוונת אל הרבים]- אינה צרה" לכן בפרשת "בחוקותיי" לא הייתה השפעה כה חזקה על ישראל  מהתוכחה, מהטעם שאמרו: כנראה קללות אלה אינן מכוונות עלינו, אלא כלפי אחרים. ,לעומת זאת בפרשת "כי תבוא"  ששם הקללות נאמרות בלשון יחיד- כל אחד ואחד מרגיש שהתוכחה מופנית אליו באופן אישי. ולכן נאמר שם  "הוריקו פניהם"- נהיו חיוורים. והביעו בפני משה המנהיג את היראה והפחד מפני הפורענות העתידית.

לכן תשובתו של משה הייתה לישראל: כמו היום שחוזר ומאיר לאחר החושך- כך האיר לכם ה' בעבר וכך עתיד להאיר לכם בעתיד והקללות והייסורים – תפקידם לחזק אתכם.[דברי רש"י שם]

אלשיך מפרש: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." 

משה היה תמיד פונה אל הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל במישרין וכוונתו של משה לשדר לעם ישראל: דעו לכם, אין  הבדל בינכם לבין הנשיאים כאשר אתם נצבים לפני ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים נראה  בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך דווקא בעיני שמים- הוא  פחות חשוב מזה שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה ותחתונים למעלה"

 לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם זה לזה- "כל איש ישראל"..

"נועם  מגדים" מפרש:

במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." עם ישראל, הקיום שלכם בעולם הזה בדומה ליום בסדר הבריאה, כמו שבסדר היממה- החשכה קודמת לאורה "ויהי  ערב ויהי בבוקר"- כך גם עם ישראל תחילה עוברים ייסורים וגלויות ואחר כך מגיעה הגאולה והישועה, כפי שסברו חז"ל: "צדיקים תחילתן ייסורים סופן שלווה.

אלוקים אינו נוטש את ישראל.

רבי שמעון בן יוחאי מסביר: בואו ותראו כמה חביבים עם ישראל  לפני ה', לפי שבכל מקום ששהו בגלות -השכינה הייתה עימם וגם כאשר הם עתידים להיגאל השכינה מלווה אותם לפי שנאמר: "ושב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ";  מכאן לומדים: גם אלוקים שב  עימם מהגלות !

רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ן: האומר: כאשר  ישובו   בני ישראל  אל ה' וישמעו בקולו  ,אז ישיבם ה' אותם אל ארצם ונאמר:

"וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ"- ה' יסיר מעליהם את עורלת הלב, כי כל התאוות  שייכות לעורלת הלב ואותו אדם החומד והנוטה לתאוות נקרא: ערל, כפי שאומר הנביא ירמיהו:

"..וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי- לֵב" וכל מי שאינו חומד ואינו מתאווה- נקרא מול לב. ולכן בזמן שהאדם ישליט את השכל על הלב אז ישוב האדם למצב טרם חטאו.

 כפי שאמר הנביא ירמיהו:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה.  לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת- אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [ירמיהו ל, ל-ל"א]

זאת ברית שה' יכרות  עם בני ישראל ואז ייתן להם את התורה בקרבם ויכתוב אותה על ליבם ויש בזה משום ביטול יצר הרע והסרת התאוות שהיא מילת הלב.

התוצאה תהיה שעם ישראל יקיימו הלכה למעשה את המצוות המופיעות בתורה.

ה"כלי יקר" מסביר: את המילים:

"וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.."

שהקב"ה ייתן לעם ישראל בליבו לעבוד את ה' מתוך אהבה ולא מתוך יראה- לפי שהעובד את ה' מתוך אהבה- עושה זאת מתוך שמחה ואז כל הקללות יעברו לאויבים של עם ישראל, כתוצאה מכך, העם   יהיה בטוח שלא יבואו עוד כנגדו –כפי שנאמר "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם.."

בעקבות זאת, עם ישראל יהיה משוחרר מדאגות-  ויהיה מוכן לקיים את מצוות ה' בפועל  וממילא  לא יהיה זקוק לזכות אבותיו, אלא ייהנה מהזכויות שלו  ובכך ישתווה לרמת אבותיו ,כי את כל הטוב יקבל מה'  אשר ישוש עליו כמו ששש על האבות ויזכה לכל הברכות כפי הבטחת הכתוב.

לסיכום לאור האמור לעיל ניתן להסיק שאין הקב"ה נוטש את בניו –לעד גם בגלויות.

ויפים דברי דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]


ההפטרה: [ישעיהו  ס"א:]
קטע  מתוך ההפטרה:

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי:  כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.  כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל-הַגּוֹיִם-
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.   וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ.   וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-יְהוָה; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף-אֱלֹהָיִךְ.  לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה--כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה:  כִּי-חָפֵץ יְהוָה בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל.   כִּי-יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ; וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל-כַּלָּה, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ.  עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים..."

''
ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר ביום הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ ציון ככלה ביום נישואיה-על פי חזון ישעיהו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הגאולה ע"פ ישעיהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר