פרשת
מקץ - בזכות מה יצא יוסף מבית האסורים?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חלומו הראשון של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חלומו השני של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
בפרשה זו חלה לפתע
תפנית טובה אצל יוסף, מבית האסורים הוא יוצא בחסדי שמים ופותר לפרעה- מלך מצרים את
חלומותיו, פרעה מתפעל:
"וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי
פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים
בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף,
אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.
אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא,
אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה,
אֶל-יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל
כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּסַר פַּרְעֹה
אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ
אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה
אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ
מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה
אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ
וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ..." [בראשית
מ"א, ל"ז- מ"ז]
השאלות
הן:
א]
בזכות מה חלה תפנית לטובה אצל יוסף ?
ב] האם יוסף נענש על
השתדלותו בדרך הטבע ?
תשובות:
התפנית –אצל
יוסף לטובה.
האגדה מספרת: בתום שתים עשרה שנה – לישיבתו
של יוסף בבית האסורים אלוקים מחליט: כי נמחו פשעי יוסף - שהיה מוציא דיבה על אחיו –
בפני אביו –יעקב- בזמן שהיה רועה את צאן בני השפחות.
עתה החליט ה' לגמול
לו טובה על החסד הגדול שעשה- בזמן צאת אביו- יעקב- מבית לבן.
באותו זמן ,ראה יוסף
שעשיו קרב אליהם עם ארבע מאות איש, עמד יוסף על קצות אצבעות רגליו והיה מסתיר
בגופו - את רחל אמו מעיניו של עשיו באומרו: תהיי יד עשיו בי ולא באמי. בעקבות מעשה
זה, אלוקים מעלה את יוסף מתוך סיבלו בבית האסורים והכבוד והגדולה שיזכה לה - תשכיח
את כל סיבלו-
על ידי שיוסף יצליח
לפתור את חלומות פרעה, דבר שהחרטומים לא הצליחו
לפענחם.
אלוקים נתן זכות
ראשונה לחרטומי מצרים לנסות לפתור את החלומות.
מהסיבה הפשוטה: שאם יוסף יפתור את החלום תחילה, עלולים היו החרטומים
להגיד שגם הם ידעו את הפתרון, אלא שלא
שאלו אותם!
מתברר שהחרטומים
הציעו מיני פתרונות- ופרעה לא קיבל את הצעתם וציווה להוציא אותם מלפניו ולעג להם,
באותו רגע שר המשקים, הבחין בעיצבונו של המלך התחיל חושש לגורלו: וחשב אם לא ייפתר
חלום פרעה- ומרוב צער ימות המלך, ויקום מלך חדש במקומו .מי יודע- אם אמצא חן בעיני
המלך החדש כשר המשקים, על כן הגיעה השעה לגלות לפרעה - על האיש שיודע
לפתור חלומות. כאשר בא שר המשקים אל המלך
סיפר לו על נער שפל, אחד מילדי העברים השונאים את בני עם הניכר ,עבד מכור בעשרים שקל כסף שפגש בבית
האסורים ופתר נכון את חלומו וגם את חלומו של שר האופים,
אמר: אני מתנצל שרק
כעת אני מגלה זאת למלך, אך אני בטוח שאותו
נער יפתור נכונה את החלומות ורוח המלך
תשוב להירגע.
בתום דברי השר,
ציווה המלך להביא לפניו את יוסף לפתור את
חלומותיו,
העבדים בישרו זאת ליוסף, הוא התחנן לפניהם שיחליפו את
בגדיו לבגדים מכובדים ויספרו את שיער
ראשו.
הם סירבו בטענה שהמלך
לא ישים לב ללבושו ולשיער ראשו, אלא
יתעניין רק בפתרון חלומותיו.
אך יוסף לא וויתר ורק
אחרי תחנוניו מילאו את בקשותיו.
בעקבות
פתרון החלומות- פרעה מתלהב מחכמת יוסף ופוסק: "אֵין-נָבוֹן וְחָכָם,
כָּמוֹךָ"!.
ישנם
פרשנים הסבורים: כי על ידי שיוסף פותר את חלומות פרעה, הוא מבצע שליחות בלתי ידועה
לו , לעלות לפסגת המלכות במצרים ולהביא את אביו ומשפחתו למצרים בהוראת ה' ,המטרה
הזו באה לידי ביטוי: באמצעות פענוח
חלומות פרעה. והצעת תכנית - כיצד להציל את כולם מהרעב במצרים .
"בעל
כתב סופר"
מסביר: כי דברי פרעה: "הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים
בּוֹ". מוכיחים : כי הוא מסיק שלפניו עומד אדם חכם ונבון במיוחד - איש פלא
בכל המובנים- האם יתכן אדם כזה מחד ומאידך
יש בו רוח אלוקים? לכן ראוי יוסף - שיהיה מעתה משנה למלך.
מעתה
יוסף עולה לגדולה כפי שאומר פרעה:
"אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק
הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ".
רש"י
מסביר:
מעתה יוסף ינהל וידאג לספק את כל הנדרש לעם במצרים. הוא
יעמוד בראש הנהגת מצרים ורק בדרגת הכבוד- פרעה יהיה גדול ממנו.
פרעה
מסיר את הטבעת למען יוסף וזהו אות ליוסף
שמעתה הוא שני לגדולה לאחר פרעה- "משנה למלך" יוסף זוכה לבגדי שש — בגדי
פשתן שנחשבים לבגדים חשובים במצרים.
בנוסף
,יוסף זוכה שירכיבו אותו במרכבה השנייה למרכבתו של המלך וכל איש יכרע לפניו ברך –
כאות כבוד.
רבינו
בחיי מסביר את המשמעות על פי רז"ל: "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו,
אַבְרֵךְ" = אב בחכמה, רך בשנים. בדומה למה שנאמר על דוד המלך:
"וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ" [שמואל-ב, ג, ל"ט]
יש
שמפרשים: שתי המילים- הן: אב ואדון. לפי שבתחילה היה עבד ואחר כך נהפך לדרגת
מלכות.
העונש - שנתיים
נוספות לישיבת יוסף בכלא.
תמוה הדבר שיוסף שהיה
אמור לשבת בבית האסורים במצרים במשך עשר שנים, נוספו לו עוד שנתיים ימים וזאת למה?
לפי שביקש משר המשקים - שיזכיר אותו לפרעה-כאדם
שיש ביכולתו לפתור חלומות. ובדרך זו , כדברי הפרשנים, נפל באמונה בה'- לפי שבטח
באדם בשר ודם ולא רק באלוקים!
ה"כלי יקר"
מסביר: חטאו של יוסף שבטח בבן
אדם בשר ודם –כפי שנאמר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם
ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" [תהלים מ', ה] הקב"ה המרומם זוכר כל בריה ובריה ואל יהיה פיתחון פה לאדם חלילה -
כביכול שה' עזב את הארץ.
לא כמידת הקב"ה-
מידת בשר ודם שאינו זוכר את אלו שהם בדרגה
מתחתיו, לכן האדם צריך לבטוח בה' כי ה' הוא מבטחו ועל זה נאמר: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח
בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ" [ירמיהו. י"ז, ז]
מנגד אין לבטוח בבני
אדם, לפי שגאוותו גורמת לכך שהפונה אליו- נשכח אצלו- כפי שלא זכר שר המשקים את
יוסף.
ומה שנגזר על יוסף
עוד שנתיים לשבת בבית האסורים- זה כנגד חטאו הכפול: "כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם
וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ": [ירמיהו
י"ז, ה]- שנה אחת כנגד הביטחון
שנתן בבן אדם בשר ודם ושנה שנייה- כנגד חטאו: "מן ה' יסור ליבו"
הסבר נוסף על פי[הספר "מטה שמעון"]
יוסף אמר שתי מילים: "אִם זְכַרְתַּנִי" לשר המשקים: כנגד זה יצאה בת קול ואמרה מילים אלה: "תשכח"
בגימטרייה- שבע מאות עשרים ושמונה + שתי המילים="אִם זְכַרְתַּנִי"- עולה שבע מאות ושלושים - גם
שנתיים ימים- עולים במספר תש"ל (שבע מאות ושלושים) לכן נוספו לו השנתיים הנוספות.
אך מנגד, קשה להבין
את השתדלותו של יוסף בדרך הטבע כדבר אסור, בזמן שחז"ל סוברים: לעולם אל יעמוד
אדם במקום סכנה ויסמוך רק על הנס, שמא לא יקרה לו נס ואם כן יתרחש נס מנכים לו
מזכויותיו, לפי שנאמר:
"קָטֹנְתִּי
מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ.." [בראשית ל"ב,
י"א]
כך התפלל יעקב אל ה'
לפני שנפגש עם עשיו בשובו אל ארץ כנען מלבן הארמי.
בגמרא מסופר: "מעשה ברבי חזקיה ורבי יהודה, נכנסו על הר אחד, אמר ר' יוסי:
ההר הזה מפחיד אותי, נלך ולא נתעכב כאן, אמר
רבי יהודה: אם היינו לבד היה עלינו לפחד ולהסתלק מכאן במהירות, ולא לסמוך על
הנס!
דוגמא נוספת: כשאמר
ה' לשמואל הנביא שילך וימשוח את דוד למלך, התיירא לפתע שמואל ואמר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ
אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִיקַּח
בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי".
כאן שמואל לא רצה
לסמוך על הנס ,לכן חיפש סיבה בדרך הטבע ולכן שאל את ה' וה' נתן לו את עצתו.
גם אברהם אבינו לא
רצה לסמוך על הנס כאשר ירד למצרים עם שרה, לכן הציע לה להגיד להם- כי היא אחותו!
לכן גם יוסף לא רצה
להסתמך על הנס ולכן פנה אל שר המשקים שיזכירהו לפרעה. – על כן מדוע נענש?
על פי חז"ל
[מסכת ברכות ב]
יוסף היה צדיק הוא
מסר נפשו על קדושת ה' במעשה אשת פוטיפר- ולא עבר על גילוי עריות לכן הוא בדרגתו –
היה לו לסמוך על הנס ולכן נענש באריכות
מאסרו בעוד שנתיים ימים על שלא נהג כן.
לסיכום, לאור האמור לעיל: יוסף אומנם התעכב עוד שנתיים ימים בבית האסורים
במצרים- היות ובטח בשר המשקים ובאותו זמן סר ליבו מה', אולם , יוסף בהיותו צדיק - היה
עליו לבטוח רק בה' בניגוד למקרים אחרים המובאים במקרא, אך התפנית שחלה בחייו בתום
העונש - נבעה כשכר מה' על כך שהגן בגופו
על אמו –רחל בזמן פגישתם עם עשיו וארבע מאות
חייליו וכעת זכה לכבוד ותהילה על
ידי פרעה במצרים.
ההפטרה:
ספר זכריה. ב
קטע מתוך ההפטרה:
"רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה. וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ. וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם. יז הַס כָּל-בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ....."
ההפטרה:
ספר זכריה. ב
קטע מתוך ההפטרה:
"רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה. וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ. וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם. יז הַס כָּל-בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ....."
