פרשת
תולדות – הפלישתים - מוצאם ויחסם ליצחק בגרר.
מאת: אהובה
קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה בגרר לעיני תושבי המקום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
[בראשית כ"ו, י"ג]
ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
בפרשה , הכתוב מתאר
על רעב בארץ ישראל - יצחק המחפש מקום מחיה - עובר לגור בגרר - ארץ פלישתים , ה' נראה
אליו – ומצווה עליו: לא לרדת מצרימה: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ,
מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק
אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- ְּפלִישְׁתִּים, גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד
מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר
אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת,
וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:
כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי
אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי
הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ
בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב,
אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי,
חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק,
בִּגְרָר" [ בראשית
כ"ו, א-ז]
כשיצחק מתיישב בגרר -
הוא עונה לשאלת תושבי המקום בדבר זהותה של
רבקה - כאחותו, אך במהלך הזמן - אבימלך-
מלך פלישתים מגלה את האמת כועס עליו וכעת הוא מזהיר את תושבי המקום במילים:
"וַיְצַו
אֲבִימֶלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר:
הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת". [להלן פרק כ"ו, י"א]
יצחק מגלה כבר בתחילה
שהפלישתים אינם יראי אלוקים ובהמשך מגלה את קנאתם בו כפי שהכתוב מתאר:
"
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה
שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה. וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ
וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד.
וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ
אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי,
אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר
אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק: לֵךְ,
מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק;
וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.
וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ
בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם;
וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ
עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ
הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ
גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה". [להלן כ"ו, י"ב-כ"ב]
השאלות
הן:
א] מדוע ה' אסר על יצחק לצאת
את הארץ ומה הובטח לו?
ב] מי היו הפלישתים
ומה היה יחסם כלפי יצחק ופמלייתו?
ג] מדוע סתמו הפלישתים
את בארות המים מימי אברהם?
תשובות.
אלוקים
אוסר על יצחק לעזוב את הארץ
רש"י מסביר: אלוקים הזהיר את יצחק לבל
ירד למצרים מפני הרעב , כפי שנהג אביו – אברהם
שירד למצרים בתקופת הרעב. אמר לו הקב"ה: ' אל תרד מצרימה' לפי שאתה עולה
תמימה משעת העקידה ואין חוצה - לארץ, כדאי לך, ולמה הדבר דומה? לקורבן עולה שהיא יוצאת מחוץ לעזרה נפסלת
ואסורה- כך גם אסור לך לצאת לחוצה - לארץ
[ב"ר]
ה' מבטיח לו: הבטחת
הארץ והבטחת הבנים בנוסף:
"וְהִתְבָּרְכוּ
בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
רש"י מסביר: יהיה כל אדם מברך ואומר לבנו "יהא זרעך כזרעו של יצחק "
הכתוב הזה מלמד על כל המקרא:
"בְּךָ
יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" [בראשית מ"ח, כ']
מוצאם של
הפלישתים ואופן התייחסותם ליצחק.
על פי אנציקלופדיה
דעת:
מוצאם
של הפלישתים אינו ברור. במקרא נאמר: כי באו מכפתור כפי שכתוב: "הֲלוֹא
אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִישְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר"
(עמוס ט, ז).
נאמר:"וּמִצְרַיִם
יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת -עֲנָמִים, וְאֶת-לְהָבִים--וְאֶת-נַפְתֻּחִים. וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת -כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר
יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִישְׁתִּים--וְאֶת-כַּפְתֹּרִים."(י, י"ג- י"ד)
כלומר:
פלישתים באו מארץ הכסלוחים:
רש"י
מסביר כי
הפלישתים יצאו משני מקורות: מהפתרוסים והכסלוחים לפי שהיו הפתרוסים הכסלוחים מחליפים
את משכב נשותיהם אלו לאלו והולידו בנים בבית אחד ומשניהם יצאו הפלישתים ולא
נודע מי אביהם?
רש"י
פירש
שנולדו מפתרוסים וכסלוחים שהיו בני מצרים, בנו השני של חם. פלישתים אלה היוו את
הגל הפלישתי הראשון שפלש - לארץ כנען לפני תקופת האבות וייסד את ממלכת גרר
בנגב.
רבינו בחיי מבאר: כי הליכתו של יצחק לגרר רומזת על גלות - הכוונה לגלות בבל שהוא
מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.
רש"ר [רבי שמשון
רפאל הירש] סובר: כי גם
האירועים במצרים בזמן אברהם ושרה והאירועים
בתקופת יצחק - בארץ פלישתים מוכיחים: כי האווירה הייתה אווירת
פריצות , לכן הייתה סכנה גדולה לאישה הנשואה לבעלה. שמא הם יהרגו, חלילה את בעלה וייקחו לעצמם את האישה.
הסיבה
לסתימת הבארות.
הסיבה העיקרית לסתימת
הבארות -היא : השנאה לעם ישראל המאפיינת לאורך ההיסטוריה את הסכסוכים בין
ישראל לאומות העולם.
הפלישתים נהגו לסתום
את הבארות של יצחק מתוך קנאה -בו והמושל אבימלך שכרת בעבר ברית עם אברהם – לא לשקר
לו ,לנינו ולנכדו - מעביר את קנאת עמו לשטח המעשי ומגרש את יצחק באומרו:
"לֵךְ,
מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד" יצחק עובר למקום אחר- אך שנאת הפלישתים אינה פוסקת והם רודפים
אחריו ומתקוטטים אתו בדבר הבארות שהוא חופר. כאשר בא אבימלך אל יצחק בהצעה לכרות
ברית חדשה ביניהם-הוא אומר: "וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ
בְּשָׁלוֹם" הוא כאילו
מדגיש את הטובה שהוא לא שלח אותו לאיזה
מקום סגור, אלא נתן לעזוב את ארצו אחרי אשר לקחו את אדמתו ובארותיו.
על כך מדרש [בראשית רבה ס"ד]
המותאם לגישה זו:
משל לארי שנתקע עצם בגרונו , החל
מכריז: מי יבוא ויוציא יקבל שכרו. הגיע עוף בעל צוואר וחרטום ארוך, תקע את חרטומו
בגרונו של הארי והוציא לו את העצם, כשבא העוף לדרוש שכרו ענה לו הארי: לא די
שחרטומך היה בפי ויצא ממנו בשלום, ולא בלעתיו, אתה בא לבקש עוד שכר?
בעלי המדרש אומרים כי כך אבימלך טען כנגד יצחק: היית בארצי ואני שלחתיך ריקם ,אך
בשלום ועל כך אתה חייב לי טובה.
אלשיך מסביר: כי המדרבן העיקרי לשנאה מצד אבימלך ואנשיו כלפי יצחק: הדחף להיפטר ממנו ועל כן שלח את עבדיו לסתום את
בארותיו - כדי שיבין שעליו לנטוש את המקום והוא אינו רצוי שם.
"העמק דבר" סובר: עיקר הקנאים היו הפלישתים שדרו בעיר המלוכה הם היוו את השכבה
הגבוהה באוכלוסייה. את הבארות סתמו אנשי הכפר ובעלי השדות ואילו המלך היה כאילו
מתעלם מהעניין היות והיה מרוצה מהצקות
האלה.
על פי המדרש : אבימלך ועמו היו שותפים לשנאה כלפי יצחק וטענו: כי כל
העוצמה והעשירות שברשותו - היא נובעת מתושבי המקום ומלכם אבימלך.
ה"חפץ חיים" סבור כי טענה זו אופיינית לשונאי ישראל. גם פרעה- מלך מצרים אמר אֶל עַמּוֹ: "הִנֵּה עַם בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". [שמות א', ט']
"הדרש
והעיון" סבור: כי תמיד
שונאים את היהודים בין אם הם נרפים - ואינם עוסקים במלאכת היצירה ובין אם הם פעילים - יוצרים ובונים.
הם גלו לגלויות דוגמת היונה - "שלא מצאה מנוח" בדבר
זה יצחק משמש סימן לבנים. וכאשר לראשונה מגיע לגרר במצב של עוני יוצאת הפקודה:
"הַנֹּגֵעַ
בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת" .זו ההוכחה שרצו לפגוע מהטעם
שהוא חסר כול. כאשר הוא מתעשר - הם
מגרשים אותו - בטענה כי הם גרמו לו להתעשר!
"אוזניים לתורה" סובר: כי לאויבים יש תכסיס
נוסף כלפי היהודים: הם באים להציק אחרי שהיהודים
סיימו את יצירתם ולא לפני כן.
דוגמא לכך: אחרי
שיצחק חפר את הבאר- הפלישתים מופיעים וטוענים: "לנו המים"
"נתיבות
שלום" מסביר את המשמעות
הרוחנית של הבארות שחפרו אברהם ואחר כך
יצחק..
עולם התיקון התחיל
מאברהם אבינו אחריו המשיכו לתקן שאר ו' הרועים- ומה הכוונה לעולם התיקון?
התשובה היא, יש לתקן
את שבעת ימי הבניין - שהם כנגד ששת ימי המעשה והשבת - לפי שבכל יום יש לעשות
תיקונים באותו היום, אברהם אבינו שהתחיל את עולם התיקון – החל - לתקן את שבעת ימי
הבניין - הוא חפר ג' בארות שהם מקורות
ליניקת הקדושה והם כנגד שלושת הימים הראשונים של השבוע לכן באו כוחות הסט"א [הפלישתים] לגזול את מקורות
היניקה של הקדושה, אחרי מות אברהם באו הפלישתים וסתמו אותן בעפר, בא יצחק חפר מחדש
את שלושת הבארות והוסיף עוד שלוש בארות: "עשק", "שטנה"
ו"רחובות"- ובארות אלה כנגד שלושת הימים האחרונים בשבוע- טרם השבת.
אחר כך באו עבדי יצחק
והודיעו לו על הבאר השביעית - שהיא שימשה
להשקות את העדרים והיא כנגד שבת קודש ולכן היא נקראה "שבעה" היא כל כוחם של עם ישראל - ממנה שופעת היניקה
לכל הבארות וכך כל כוחם של ישראל שואבים את היניקה של שבת קודש !
רש"ר סבור: כי עצם סתימת הבארות על ידי הפלישתים - נבעה מתוך קנאה וצרות עין -
למרות שכולם נהנו מהמים, אלא שקנאה זו פותחת שרשרת מאורעות המהווה שלב חדש
בהיסטוריה היהודית: עם יצחק נפתחה הגלות והחלה להתקיים נבואת: "וגר יהיה
זרעך" הקנאה והשנאה כלפי יצחק הפרה את שלוותו - אך ממשיכו – יעקב - כבר סבל משעבוד גמור.
ישנה דעה: כי המטרה
של חפירת הבארות של אברהם ואחריו יצחק - הייתה במטרה לקרב את הרחוקים ולהפיץ את
האמונה בבורא אחד - לפי שהאנשים היו מתאספים ליד הבאר - בבואם לשאוב מים ושם הייתה
הזדמנות - הן לאברהם והן ליצחק להפיץ את האמונה ומטעם זה הפלישתים הציקו להם.
לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן להסיק - הפלישתים שנאו וקנאו ביצחק ובפמלייתו
לכן היו הצקות מצדם כלפי יצחק וסתמו את הבארות . התנהגותם הקלוקלת מסמלת את תחילה הגלות לעם ישראל בהיסטוריה היהודית.
יצחק לא ויתר , נלחם
כארי ובסייעתא דשמיא - ידו גברה עליהם- עד שבאו לפניו אבימלך ואנשיו ובקשו לכרות
אתו ברית!
יש כאן מסר למנהיגי
ישראל - לא לוותר על אף שעל מארץ ישראל שהובטחה
לאבותינו ולבאים אחריהם. יפים וחשובים דברי הנביא ירמיהו:
"וְאַתָּה
אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי
מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט
וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד". [ירמיהו ל', י']
