‏הצגת רשומות עם תוויות שמחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמחה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 14 בספטמבר 2022

כְּבוֹד ה' בְּצִיּוֹן / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

כְּבוֹד ה' בְּצִיּוֹן  

 שִיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

בַּת צִיּוֹן שְׁרוּיָה בָּאֲפֵלָה

לְפֶתַע , קוֹלות נֶחָמָה

רָקִיעַ עֲטוּר תִּפְאָרָה

נְבוּאַת גְּאֻלָּה מַפְתִּיעָה.

 

קוּמִי אוֹרִי בָּא אוֹרֵךְ

הָסִירִי  צַעֲרֵךְ וְאֶבְלֵךְ

שֶׁאִי  סָבִיב עֵינַיִךְ

כֻּלָּם  נִקְבְּצוּ אֵלַיִךְ.

 

כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרַח

חִישׁ זֶרַע נָבַט צָמַח

בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ מִתְקַבְּצִים

לֵךְ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים.

 

לְאֹרֶךְ  חֵיל גּוֹיִים

בְּרֹאשָׁם שָׂרִים מְלָכִים

מֵעַתָּה  אוֹתָךְ מְשָׁרְתִים

לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ הוֹלְכִים.

 

כְּהֶרֶף עַיִן פְּנֵי צִיּוֹן

לֵב שָׂמֵחַ גִּיל שָׂשׂוֹן

שִׂמְלָתָהּ צְחוֹרָה כְּכַלָּה

פָּנֶיהָ זוֹרְחוֹת כְּחַמָּה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא-בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ –[פרק ס']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 באוגוסט 2021

פרשת: כי תבוא- הדרך הסלולה- לשמחה וגאולה- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת- כי תבוא - הדרך הסלולה-לשמחה וגאולה - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי  תנ"ך/ "ברוך בואך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']




ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך, ניצחון עם ישראל על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 Biblical paintings

 First fruits from the  tree

" וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.   וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא;"
 [דברים כ"ו, א-ב]

ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים  בשלושת הרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן במקדש / ציירה: אהובה קליין.(c)

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל -המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן..." [דברים כ"וב-ג]






Biblical paintings by Ahuva Klein- The people  of  virtue

 

 

"וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו".  [דברים כ"ו, י"ח]





ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד] [מתוך ההפטרה  בספר :ישעיהו.



ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך "[ישעיהו ס]
ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בבד]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים על פי דברי ישעיהו הנביא[בהפטרה]/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

פרשת כי תבוא פותחת – במצוות ביכורים החלה על עם ישראל בארץ המובטחת:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, ......וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן- לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- ַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" [ דברים  כ"ו, א-י"א]

המילה: "וְהָיָה" – לשון שמחה - היא אחת מיסודות היהדות ,השמחה היא חיונית לאורח חיים ראוי ובריא.

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה פרשת ביכורים - לנושא: מחיית עמלק לפרשת: כי תצא?

ב] במה חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים למקדש?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר ישעיהו לפרשתנו?

 תשובות.

מצוות הבאת ביכורים והקשר למצוות מחיית עמלק.

אופן קיום מצוות ביכורים מופיע -  במסכת ביכורים ג, משנה א ובה נאמר:

"כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּכּוּרִים?

יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר,

ְקוֹשְׁרָן בַּגְּמִי וְאוֹמֵר: "הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים". בהמשך נאמר [משנה ו']:

"עוֹדֵנוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה'  אֱלהֶיךָ" (דְּבָרִים כ"ו, ג)

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". (דְּבָרִים כ"ו, ה)

הִגִּיעַ לַ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",  מוֹרִיד אֶת הַסַּל מִכְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו,

וְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. הִנִּיחוֹ בְצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲווָה וְיָצָא".

מיהו אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי? ידוע שהיה אביהם של רחל ולאה - יעקב היה עובד אצלו במשך  תקופה של עשרים שנה- עד שהצטווה על ידי ה' לשוב לארץ המובטחת- ארץ ישראל. יעקב לוקח את נשותיו ורכושו ובורח מביתו של לבן לכיוון ארץ ישראל. ברגע שדבר עזיבתו של יעקב נודע ללבן - הוא רודף אחריו. כפי שנאמר: "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב".[בראשית ל"א, כ"ג]

בעל הטורים אומר בשם המדרש: כי מי שגילה  ללבן על בריחת יעקב- הוא עמלק בכבודו ובעצמו - שהיה בנו של אליפז ונכדו של עשיו והרמז לדבר:

"כי ברח"- בגימטרייה- "עמלק"

מתברר כי גם כאשר עם ישראל יצאו ממצרים נאמר:

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיּיֵהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם..." [שמות י"ד. ה]

ומי סיפר זאת לפרעה מלך מצרים?

המכילתא עונה  לשאלה זו: "עמלק הגיד לו"

על פי המדרש  [ ילקו"ש, רמז תתקלו] עמלק- בנו של אליפז- האריך ימים מעל שלוש מאות שנה ,לכן עמלק ראה כשיעקב ירד למצרים, ראה את בני ישראל משעובדים במצרים וראה אותם גם כשיצאו ממצרים, תחילה נקבע שהם ילכו במשך שלושה ימים - כדי להקריב קורבנות ואחרי כן ישובו למצרים, אך כשראה עמלק שהם אינם חוזרים, אלא מתקדמים לכוון ארץ ישראל, הלך עמלק וסיפר זאת לפרעה.

בעל הטורים אומר: פעמיים נכתב בתורה " כִּי בָרַח"- האחד: "כי ברח יעקב" והשני:" כִּי בָרַח הָעָם"- בשני המקרים סיפר זאת עמלק- כדי למנוע בריחה.

כאן נשאלת השאלה: מדוע רצה עמלק למנוע את בריחת יעקב? התשובה לכך: היות והשתוקק שלבן לא יניח ליעקב להיכנס לארץ ישראל.

רבי אברהם אזולאי זצ"ל (החיד"א) בספרו: "חסד לאברהם" כותב: כי לבן תכנן להרוג את יעקב, גם אם לא יעלה הדבר בידו, לפחות יעשהו –בעל מום, וכך לא יתאפשר ליעקב להיקבר במערת המכפלה.

מה הטעם שרצה עמלק למנוע את בריחת ישראל  מפני פרעה? היות ורצה שבני ישראל לא יכנסו לתוך הארץ המובטחת- ארץ ישראל.

לכן סמכה התורה את מחיית עמלק למצוות הבאת ביכורים- כדי לרמוז- שעמלק ניסה לעכב את כניסתם לארץ הקודש ומשום כך הצטוו עם ישראל במצווה :

"תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה,י"ט]           ויכוח מעניין מתנהל בין  גדולי הפרשנים:                                                 ה"ספרי" טוען: בתחילת הפרשה: "עשה מצווה האמורה בעניין, שבשכרה תיכנס לארץ ישראל"                                                                                        ה"חתם סופר" שואל: הרי את מצוות הבאת הביכורים מקיימים רק בתוך ארץ ישראל, לכן מדוע סובר הספרי: שבזכות מצוות הבאת ביכורים יכנסו  לארץ ישראל- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?

רבי יצחק אליהו לנדא, אומר: דברי ה"ספרי" אינם מכוונים אל מצוות הבאת הביכורים למקדש- אלא על מצוות מחיית עמלק שבסוף פרשת: "כי תצא" ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן.

"ספרי" אומר על כך: בזכות שתקיים את מצוות מחיית עמלק- תזכה להיכנס לארץ.

חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים

"נתיבות שלום" מביא כמה מסרים חשובים על חשיבות מצוות ביכורים- הנה כמה מהם:

א] ה' ציווה שכאשר היהודי מביא ביכורים לבית המקדש -הוא קורא את כל הפרשה על התהוות עם ישראל- איך שנהיו לעם  נבחר, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות.

ב] העניין של השתחוות של המביא הביכורים - כפי שנאמר: "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" גם זה דבר שלא נאמר במצוות אחרות.

ג] "נתיבות שלום" מביא -את דברי חז"ל: אשר לומדים מהפסוק:

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"- שאין קוראים את מקרא ביכורים, אלא בזמן של שמחה- מעצרת ועד החג שאדם מלקט את פירותיו, אבל מהחג ואילך, מביא ביכורים ואינו קורא ,לפי שזה כבר לא זמן של שמחה.

וזה עניין מיוחד שרק נאמר במצוות ביכורים.- שאינה אלא בזמן של שמחה.

ב] במסכת ביכורים [פרק ג'] מתארת המשנה: כיצד היו עולי הרגל לירושלים מביאים ביכורים.- כל היהודים היו מתאספים יחדיו- משום ברוב עם הדרת מלך. דבר שלא מצאנו בשאר מצוות-כתרומות ומעשרות.

ג] כמו כן, עולי הרגל זכו לכבוד שהגזברים היו יוצאים לקראתם וכל בעלי  האומניות מקבלים את פניהם – תחושה מאד מרוממת וחשובה.

ד] על פי תנחומא: נתאווה ה' שתהיה לו דירה בתחתונים-כלומר בעולם הזה על ידי היהודים כאשר שם שמים מתקדש ממעשיהם ,הרי עניין זה חביב מאד בעיני  אלוקים.

על פי הגר"א- בזמן הבאת הביכורים כאשר עולי הרגל היו אומרים:  את הפסוק:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.."   מכך אנו למדים כמה נסים ה' עושה לנו. שהרי בזמן שיעקב ופמלייתו עזבו את חרן ולבן רדף אחריהם, ממבט ראשון- עדיין לא היה מובן מהי מטרתו האמתית של לבן ,אך בזמן שעולי הרגל היו אומרים את:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.." אז מבינים את המשמעות הגדולה - מה  הייתה הכוונה האמתית של לבן- לעקור את כל השורשים  של היהדות והכניסה לארץ המובטחת ,והקב"ה עשה לנו נסים בכך שלבן נכשל במשימתו זו!

וכך הקב"ה עושה לנו נסים בכל רגע נתון, אלא שלא תמיד אנו מרגישים בכך.

רש"י אומר: שעם ישראל התחייב במצוות הבאת  ביכורים  לבית המקדש רק לאחר שכבש את ארץ ישראל וחילק אותה.

מתוך כך   ניתן להסיק :כי ישנו  קשר הדוק בין הבאת ביכורים לארץ ישראל ומצווה זו באה  במטרה להכיר טובה לקב"ה- על אשר זיכה אותנו בארץ מיוחדת וקדושה ואין הדבר מובן מאליו, כי הרי ארץ ישראל היא ארץ אשר כל טוב בה ,כפי שכתוב :"...וייתן לנו את—הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו, ט]

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר ישעיהו.[פרק ס']        

הנה קטע מההפטרה:                                                                             "קומי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.  ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ:  כִּי- יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ.  שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה--כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ..."     

הקשר בין הפרשה וההפטרה- זו השמחה שעתידה להצמיח גאולה ואורה.  

חז"ל [סנהדרין צ"ז, ע"א] אמרו שהגאולה עתידה להגיע בהיסח הדעת ועוד נאמר: "אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו" התגברות חשכת הגלות והצער- משמש סימן  - לגאולה שאכן עתידה להגיע.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי הדרך הסלולה לשמחה וגאולה: היא הדבקות המתמדת בבורא עולם וקיום המצוות - הלכה למעשה.

יהי רצון ונבואת ישעיהו הנביא על בשורת הגאולה- תתגשם  במהרה:

"שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה " אמן ואמן.                                                                                                             *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 18 בספטמבר 2017

שמחה באור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמחה - באור התנ"ך

מאת: אהובה קליין ©

השמחה מופיעה באופן בולט בפרשת "כי תבוא"  [חומש דברים]  שם נאמר בפתיחת הפרשה: "והיה כי תבוא"- -"והיה" – לשון שמחה.



ציורי תנ"ך/הגשת הביכורים לכוהן במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
כאשר אדם מביא ביכורים למקדש, הוא מתמלא שמחה, הוא יודע כי כל היבול  לו זכה במשך השנה -  אין הדבר  רק בזכות עבודתו ועמלו, אלה בזכות  השגחת אלוקים, על כן הוא מתמלא שמחה ומודה לבורא עולם על כל הטוב.

השמחה – נחשבת לאחת מיסודות היהדות ומופיעה רבות בתנ"ך, חייב אדם לשמוח תמיד- על היש ועל האין - למען אורח חיים תקין, ומתי השמחה  תבוא ? אם נפתח לה את שערי המחשבה.- מחשבה - אותיות  בשמחה .

שלמה המלך אומר:  "כי תבוא חכמה בלבך" [משלי ב, י]

לכל אחד מאתנו- יש באר שמחה ועלינו לשאוב משם את האושר החיוני כל כך לחיי האדם וזאת- בזמן שלרוב  אנו טרודים בטרדות  חיי היום יום– בדומה לים רחב ידיים - שגליו – פעמים רגועים, אך יש והם סוערים במיוחד עד כדי  סכנת חיים ממש והאדם חייב להיאבק כנגד אותם גלים, להתגבר עליהם ולהתרומם- על מנת שלא ישקע, חלילה, במצולות.

אחד  האמצעים להגשמת השמחה בפועל - הם החגים  ועל כך נאמר:

"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ."

דוד המלך אומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". [תהלים כ"ז]

למעשה בדבריו  יש מסר כפול: מצד אחד: לשבת בבית ה' כל הזמן ולהתפלל , ומנגד  הוא מבקש  "וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"- כלומר כל יום לשמוח  מחדש – כאחד שבא רק לבקר - באופן זה- הוא שואף לשמוח מחדש בכל יום.

ניתן ליישם את רעיון השמחה בכל יום ולא רק בחגים, הנה כמה עצות מעשיות :

א] לקיים מצוות ומעשים טובים, כגון: "והדרת פני זקן", הכנסת אורחים, תפילה והודאה לבורא עולם ועוד.. דברים המביאים את  האדם להיות שמח ומאושר.

ב] לעסוק בתחביבים האהובים עליו ולהקדיש לכך זמן- בכל יום.

על כך נאמר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".[תהלים קכ"ח, ב].

ג] להאזין למוזיקה, או לשירה.

ד] לצאת בשירה ומחול.

ה] להתבונן בפני תינוק- הדבר משמח ומרומם את האדם.

ו] להביט ביופי שבטבע- כגון פריחה, בעלי חיים שונים, ים, צמחיה מגוונת ולדעת שהכול מאת מלך המלכים- דבר מאד משמח.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 12 במרץ 2017

אסתר המלכה ומידת חכמתה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אסתר המלכה ומידת השמחה.

מאת: אהובה  קליין.

ציורים שלי מתוך מגילת אסתר:


העלאת תמונות 

ציורי תנ"ך/ מרדכי יושב בער המלך/ [מתוך מגילת אסתר/ ציירה: אהובה קליין (c)


[שמן על בד]




העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ אסתר המלכה מצביעה  אל עבר המן הרשע במשתה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על


העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ אחשורוש מושיט  את שרביטו לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


"בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש"

[מגילת אסתר[ב, כ"א]
העלאת תמונות

ציור למגילת אסתר:מרדכי מאזין לדברי הסריסים/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציור למגילת אסתר/ אסתר המלכה שולחת בגדים למרדכי היהודי/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מרדכי רכוב על הסוס והמן מוביל אותו בחוצות שושן/ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משלוח מנות בפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


לסיפור מגילת אסתר יש כידוע סוף טוב וגזירותיו של המן הרשע התבטלו ונהפכו לטובה . לתוצאה נסית זו הגענו גם בזכות תושייתה של אסתר המלכה.

כאשר נשאלה אסתר במשתה היין מפי אחשוורוש:  "...מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ". היא  ענתה לו תשובה בלתי צפויה:

" וַתַּעַן אֶסְתֵּר, וַתֹּאמַר:  שְׁאֵלָתִי, וּבַקָּשָׁתִי.  אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, לָתֵת אֶת-שְׁאֵלָתִי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת-בַּקָּשָׁתִי--יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ".[מגילת אסתר, ה', ו]

לכאורה, נשאלת השאלה: מדוע אסתר לא ניצלה מיד את ההזדמנות וביקשה את בקשתה מהמלך? ומדוע חשבה דווקא על יום המחר?

על כך הסבירו חכמים: כי בעת ההיא נאמר :" וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" [שם, ה', ט]

אסתר ברוח הקודש שלה - ידעה שבזמן "שמחה" כזאת לא תהיה ביכולתה לנצחו. היות ולא יאונה לו כל רע ,כי אדם אשר שרוי בשמחה [כך אומרים בשם הרב מקרלין ,זכותו יגן עלינו] - לא ניתן לפגוע בו.

מהטעם הזה- אסתר התחכמה והזמינה אותו למחרת לאחר ששמחתו תפוג קצת. ואז יעלה בידה להפילו ביתר קלות.

מכאן שאם המן הרשע הועילה לו השמחה - קל וחומר שמידת השמחה תועיל גם לעם ישראל הקדושים - להתגבר על כל מיני ייסורים וגזרות, כפי שנאמר:       "כי בשמחה תצאו" [ישעיהו נ"ה, ב]

יוצא ,אפוא  : שבאמצעות מידת השמחה - ניתן בסייעתא דשמיא - לצאת בנקל מאפלה לאורה.

"תפארת שלמה" שואל : לגבי פעולתה של אסתר המלכה: "ותשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו--וְלֹא קִבֵּל ".[שם ד, ד]

מדוע שלחה אסתר למרדכי בגדים נאים - בזמן שנודע לה שהוא לובש שק? הרי צפוי היה שהיא תשאל אותו: מה פשר הלבוש הזה ולא  תיחפז לשלוח לו בגדים.

על כך "תפארת שלמה" מבהיר: כי אסתר בחכמתה ידעה והבינה  את העניין שמרדכי לובש שק ומקבל על עצמו תענית- כנראה משום ששמע על איזו בשורה קשה, אך אסתר חלקה על דרכו של מרדכי, והיא סברה שבעת מצוקה וגזרה קשה- חייבים לעורר את מידת השמחה, דווקא, היות ורק על ידי השמחה- ניתן לצאת מאפלה לאורה.

לא זו הייתה דעת מרדכי, הוא סבר שבעת צרה חייבים להתפלל ולזעוק בלב שבור אל הקב"ה וכך נחלקו הם בדעותיהם, אך הקב"ה  הצדיק את החלטתה של אסתר המלכה והכריע כפי דעתה. וההוכחה לכך: כי  הקב"ה גרם למרדכי לבוא למידת השמחה- על ידי שהכול התהפך לטובה והמן הוביל  את מרדכי ברחובות שושן כנאמר:" וַיּיִקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי; וַיַּרְכִּיבֵהוּ, בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"[שם, ו, י"א]

מכאן המסקנה: כי רק על ידי שמחה, ניתן להינצל מכל צרה.

"בן יהוידע" מסביר על הגמרא במגילה [ט"ו, ד"ה : "ורכיב האי"] : כאשר המן  הגיע למלא את פקודת המלך והביא את הסוס והלבוש למרדכי, באותו זמן מרדכי התפלל, והלא  פלא שרשע זה המתין בסבלנות עד שמרדכי יסיים את תפילתו ?

ומדוע המתין? כי לא רצה לבשר לו בשורה טובה באמצע התפילה היות והעדיף שמרדכי יתפלל מתוך שברון לב ועצבות- כי תפילה מסוג זה אינה מתקבלת, לכן המתין לגמר התפילה וחשב שאם יבשר לו באמצע את הבשורה הטובה, מרדכי יפסיק רגע להתפלל ויקשיב לשמועה הטובה ואז ישוב להתפלל מתוך שמחה ותפילה מסוג זה תגיע עד כיסא הכבוד ותתקבל.

מהטעם הזה המן חיכה בסבלנות  רבה לסיום התפילה.

ומרדכי , בסופו של דבר-יצא על ידי- השמחה – מכל ייסוריו כמו שנאמר במשלי:

" רוּחַ-אִישׁ, יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ;    וְרוּחַ נְכֵאָה, מִי יִשָּׂאֶנָּה".[משלי י"ח, י"ד]

 שמחה זו של ימי הפורים ממשיכה איתנו לאורך כל הדורות כנאמר במגילה :

" וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא - יָסוּף מִזַּרְעָם".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר