פרשת ויצא- מה
זכר אלוקים לרחל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורים לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/
ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב עובד בעד רחל- שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".
ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו מתארת
תקופה של עשרים שנה בחייו של יעקב-
מחוץ לגבולות הארץ היעודה מאחר והוא נאלץ ,בצווי אמו ,לנטוש את ארץ המובטחת
–ולשהות מחוץ לגבולותיה.
יש לציין ,כי גם בזמן
שהותו של יעקב בארץ נוכרייה הוא אינו שוכח
את ארץ מגוריו זוכה להינשא לנשותיו- לאה
ורחל ולהקים משפחה, רחל שהייתה עקרה- זכתה ללדת את יוסף כפי שהכתוב מתאר:
"
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח
אֶת-רַחְמָהּ. וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים
אֶת-חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף יְהוָה
לִי, בֵּן אַחֵר. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר
יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי".
[בראשית ל, כ"א-
כ"ב]
השאלות הן:
א] "וִּיזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל"- מה בדיוק ה' זכר לרחל?
ב] מה משמעות השם:
"יוסף"?
ג] מדוע ביקש יעקב
מלבן עם הולדת יוסף: לעזוב את חרן לטובת
הארץ?
תשובות.
"וִּיזְכֹּר
אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל"
רש"י מסביר: הקב"ה זכר את צדקותה של רחל על כך שמסרה את סימניה לאחותה בליל
נשואיה כדי שלא תתבייש, לפי שיעקב מסר לרחל סימנים מיוחדים ביניהם והייתה הסכמה שהיא תזכיר לו אותם בליל נישואיהם- וזאת
במטרה שלא יוכל לבן להחליפה באחרת, אך כאשר ראתה רחל שלבן מוסר דווקא את לאה
ליעקב, מיד חשבה שמא אחותה תבוא לידי בושה, שהרי היא לא ידעה על סימנים אלה, על כן
רחל מסרה את הסימנים ללאה ויעקב שלא ידע על כך- דימה שזו היא רחל.
אלוקים זכר גם את דאגתה של רחל-שמא תעלה בגורלו של עשיו כי
חששה שמא יגרש אותה יעקב -לפי שאין לה בנים ואז עשיו יבוא ויישא אותה לאישה.
ואכן עשיו הרשע כך
חשב כאשר הבחין שרחל אינה יולדת בנים וציפה שיעקב יגרשנה והוא יזכה לשאתה לאישה.
על סמך זה חיבר
הפייטן פיוט ליום א' של ראש השנה:"
"..הָאַדְמוֹן
כְּבָט שֶלֹּא חָלָה,
ָצבָה
לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִתְבַּהֲלָה,
וּפִלְּלָה
רַבִּים בְּעַד הַתּוֹחֵלָה,
פְּדוֹתָה
מִזֵּד וְלֹא חֻלְּלָה..".
ההסבר לחלק זה של
הפיוט: "האדמון"- הוא עשיו האדמוני." כְּבָט שֶלֹּא חָלָה"-כשהביט וראה שאין רחל הרה ויולדת רצה מאד וחמד לשאת אותה לאישה, לכן פנה
אליה ה' ופתח את רחמה.
אור החיים אומר: גם שאלוקים זכר את רחל עוד הוצרכה להתפלל, כמו שנאמר:
"וַיִּשְׁמַע
אֵלֶיהָ אֱלֹהִים",אך עם זאת אור החיים מדגיש: שלמעשה ה' זוכר את חסידיו
גם מבלי שיצעקו אליו ולכן תחילה נאמר:
"וִּיזְכֹּר
אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל" ורק אחר כך
נאמר: "וַיִּשְׁמַע
אֵלֶיהָ אֱלֹהִים.." לומר:
שעוד לפני שרחל התפללה זכר אותה ה'.
"וַתִּקְרָא
אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף"
רחל מקדימה הסבר לניתנת השם: "יוֹסֵף"- "אָסַף
אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי"
רש"י אומר על
כך: אין פירוש המילה: "אסיפה"-
לשון כינוס, אלא לשון העלמה והכנסה למקום
מסתור.
דרך משל: כאילו הכניס
את החרפה למקום מוסתר –שלא תראה, בדומה
למה שנאמר:" אֱסֹף,
חֶרְפָּתֵנוּ" שהכוונה: הסתר והעלם
את חרפתנו. [ ישעיהו ד, א]
"וְעַתָּה,
שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה:
כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף
הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ".[שמות ט, י"ט]
כך אמר משה לפני מכת
הברד-כוונתו הייתה: שכל מי שלא יסתתר בבית- יפגע וימות.
רש"י מסביר את המילה: "חֶרְפָּתִי"- כוונת רחל לומר: שעד כה היא הייתה לחרפה לפי שהכל היו יודעים
שהיא עקרה והיו אומרים שהיות והיא עקרה-
לכן אינה ראויה להיות אישה לצדיק ועל כן עתיד יעקב לגרשיה וסופה ליפול לידי עשיו
הרשע.
אבל כעת -משנולד
יוסף הוכח שהיא כן ראויה ליעקב ובכך סילק ה' את
חרפתה.
ובמדרש אגדה חז"ל מבארים: שדרך
העולם הוא: שהבן מכסה על חרפת אמו, לפי
שכל עוד שאין לה בן, היא אינה יכולה להאשים אותו בכישלונות שעשתה, אבל
משנולד לה בן, היא יכולה להאשים אותו בכישלונותיה
וטעותה.
לדוגמא: כאשר נשבר
כלי בבית, היא נשאלת על ידי בעלה: "מי שבר כלי זה"? היא תוכל להאשים את
הבן שהוא שבר את הכלי.
או, כשישאל בעלה: "מי
אכל תאנים אלה"? היא תענה: "בנך"!
רש"י ממשיך
להסביר: את המילים: "וַתִּקְרָא
אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף יְהוָה
לִי, בֵּן אַחֵר". כאן רחל בקשה רק עוד בן נוסף אחד , כי הייתה יודעת ברוח הקודש שיעקב
עתיד להעמיד שנים עשר שבטים ולא יותר. והרי נולדו לו כבר אחד עשר בנים לפיכך הייתה
לה משאלה: "יהי רצון שאותו הבן האחרון שהוא עתיד להעמיד ,יהא נולד ממני"
-על כן התפללה למען בן אחד שייוולד בעתיד ולא
התפללה למען בנים אחרים.
רבינו בחיי מסביר את בקשת רחל: "אָסַף
אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי"- בדרך
הבאה:
במשפט זה של רחל
קיימים שתי לשונות:
א] לשון אסיפה.
ב] לשון תוספת.
"באורה על הנגלה
בלשון תוספת ועל הנסתר בלשון אסיפה,"
אסף ה' את חרפתי" -המטרה להסביר: כי יוסף רומז על
הליכה בקו האמצעי שהוא מאסף לכל המחנות ומחבר את כל הקצוות מעלה עם מטה, והענפים
הנמשכים ממנו והלאה- מסמלים את הנצח ואת ההוד- על כן יצאו מיוסף שני שבטים: מנשה
ואפרים.
הקשר בין הולדת יוסף ובין השיבה לארץ האבות.
רשי אומר: כי הכתוב קישר בין שני הדברים, כאשר נולד יוסף ביקש יעקב
לשוב אל ארצו, וזה מהטעם: שעד כה היה ירא יעקב מעשיו שמא יפגע בו- שהרי מפניו ברח,
אך משעה שנולד השטן של עשיו- הכוונה- הכוח העומד כנגדו והוא יוסף- הפסיק יעקב
לחשוש מפני עשיו כמו שנאמר:
"וְהָיָה
בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם,
וַאֲכָלוּם; וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יְהוָה דִּבֵּר".[עובדיה א, י"ח]
ההסבר לפסוק זה:
שבאחרית הימים בני ישראל יכלו את עשיו ממש כמו אש ולהבה המכלה את הקש הנשרף
במהירות.
ולכן כל עוד יוסף לא
נולד לא היה ליעקב את הביטחון בניצחונו על
עשיו.
היות ואש ללא להבה
אינו שולט מרחוק, אך כאשר נולד יוסף נוספה הלהבה על האש- לכן מעכשיו התחזקה אמונתו
של יעקב והוא בטח בה' שהשלים את כוחו של יעקב לשלוט בעשיו ועל כן שאף לשוב למקום
מולדתו.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
ניתן להסיק: כי בניגוד לבשר ודם שאינו זוכר כל
דבר, אלוקים אינו שוכח דבר, בוחן כליות ולב ותפילות וחסדים הם בעלי עוצמה כה אדירה
שיש באמצעותם להגיע למימוש מטרות בחיים
ויפים ומחכימים דברי דוד המלך:
"אַשְׁרֵי
הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְהֹוָה מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב".
[תהלים, מ, א]
