‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך.. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך.. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 14 ביוני 2016

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?

 מאמר מאת: אהובה קליין.




ציורים מתוך הפרשה



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך / בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליי ן(c) שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ תקיעה בחצוצרות הכסף והעם מתאסף/ציירה: אהובה קליין(c) ][שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב -לבקשת משה- להיכנס לארץ/ציירה: אהובה קליין(c)

עצם שם הפרשה בא ללמדנו: כי על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות מבחינה רוחנית- דוגמת העלאת הנרות  במנורה, אך לקראת סוף הפרשה קורה דווקא משהו בניגוד גמור לכך:  חטאה של מרים שהייתה בדרגה רוחנית כה גבוהה ואחת המנהיגות של ישראל ובזכותה היה להם מים במדבר- דווקא היא מועדת וחוטאת בלשון הרע:

 וכך הכתוב מתאר את חטאה:

"ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח: ויאמרו הרק- אך...במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר וישמע ה' " [במדבר י"ב, א-ב]    ובהמשך  הכתוב מציין: "והאיש משה ענו מאד מכל  האדם אשר  על פני  האדמה"

תגובת ה' :"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים צאו שלושתכם אל—אוהל מועד ויצאו שלושתם: וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל ויקרא אהרון ומרים ויצאו שניהם: ויאמר שמעו- נא דבריי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן  עבדי משה בכל- ביתי נאמן הוא: פה אל—פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?[שם י"ב, ד-י]

התוצאה: מרים נענשת בצרעת ונשלחת מחוץ לשלושת המחנות-  מחנה שכינה, לוויה וישראל ומשה מתפלל עליה אל ה'. " אל נא רפא נא לה " [שם י"ב פסוק י"ג ]

השאלות הן:

א] מהו  עוון לשון הרע?

ב]  כיצד  חטאה מרים בעוון לשון הרע ומדוע נענשה ללא רחמים?

תשובות.

עוון לשון הרע.

רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין  הנקרא בכינוי: "החפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שגם המדבר לשון הרע  וגם המאזין לו - עלולים להיכשל בעבירות אלה מהן :מצוות עשה ומצוות לא תעשה- ועל כן  חובה על כל אדם להתרחק מעוון זה – כי על ידי רכילות גורמים לשנאת  חינם והרס בחיי הפרט והכלל.

נאמר: "לא  תלך רכיל בעמיך"[ויקרא י"ט, ט"ז] אדם המדבר לשון הרע על זולתו  דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים- בדומה לכך אדם העוסק ברכילות -הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה- בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.

על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הישמר  בנגע- הצרעת לשמור מאד ולעשות" [דברים כ"ד, ח] מכאן הסיקו חז"ל: כי בעבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.

ועוד נאמר: "ולפני  עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]

הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע  בנוסף  לחטאו-  גורם לשומע לחטוא.

כמו כן כתוב: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" [דברים ח', י "א]זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.

והחומרה של חטא זה גדל יותר כאשר אדם מנסה להגדיל את כבודו- על ידי שמוריד מערכו של הזולת, על כך נאמר  בירושלמי[חגיגה פ"ב, ה"א] : "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק  לעולם הבא"

 מתוך האמור לעיל – אנו לומדים כמה עוון לשון הרע הוא גדול ובהתאם לכך העונש על עבירה זו.

 חטאה של מרים ועונשה המהיר.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]   או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו- ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י- התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה .

אם כן מדוע נענשה מרים – באופן מידי ללא רחמים- על כך שני טעמים:

א] על מנת להזהיר את המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל- כמה עליהם להיזהר מלדבר בגנות הארץ הקדושה, עליהם היה ללמוד זאת מעונשה הכבד של מרים שכלל לא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא בשבחו. לכן פרשת המרגלים צמודה לפרשת בהעלותך.

ב] נאמר בפרשת זכור : "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט] ועל כך אומר הרמב"ם:" התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים , גידלתו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים , והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה, שהשוותו לשאר הנביאים, והוא גם לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר: " והאיש משה ענו מאד " ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת , קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתן ולדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם" [סוף הלכות טומאת  צרעת]

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מה גודלו של עוון לשון הרע- כמה יכול לפגוע בזולת ואף להרוס לאנשים את חייהם, ולכן  העונש המידי היה: צרעת- שזו מידה כנגד מידה: אדם המרכל על חברו- גורם לו שיתרחקו ממנו אחרים וכך נשאר בודד בחברה.

כך גם עונשו של הרכלן: בעקבות הצרעת הוא נהפך טמא ומורחק מחוץ לכל המחנות.

מרים שהייתה מנהיגה  בישראל בצד משה ואהרון, הייתה חייבת להיזהר על שמירת לשונה- על מנת לשמש דוגמא אישית לעם, אך היא נכשלה בכך וגם אם לא בכוונה, אלא מצורך לשבח את משה, אך  עם זאת -מרים   על ידי עונשה קידשה שם שמים למען ידעו הדורות הבאים כמה יש להיזהר מעוון חמור זה.

 מי ייתן והדבר ישמש אות ואזהרה לנצח לעניין הקפדה על שמירת הלשון.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 8 בפברואר 2016

מחשבה ומעשה- במבט מקראי- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מחשבה ומעשה- במבט  מקראי- כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין ©

 

אדם , המעוניין  לפתוח את  יומו בשמחה – יחשוב אך מחשבות טובות- יתבונן בכל הטוב שיש לו, כגון: הנשימה הסדירה , הראייה המופלאה , יכולת ההתבוננות  בסביבה - במעשה הבריאה המופלאים. מנגד ירחיק עצמו - כרחוק מזרח ממערב ממחשבות רעות- שגורמות  לו למצב רוח ירוד  ואף משפיעות על  התנהגותו בפועל .

החשיבה מבוססת על מידע  הנקלט באמצעות החושים - מההתרחשויות שבסביבה ,או  באמצעות זיכרונות שבגינם האדם מסיק מסקנות הגורמות לו  לפעול לטוב, או לרע.

 הבא נתבונן באירועים המתוארים בתנ"ך בעקבות מחשבות בני האדם.

אנשי דור הפלגה מתאחדים כאיש אחד בלב אחד  בשאיפה להגיע  - באמצעות בניית מגדל- לשמים, כפי  שכתוב :"ויאמרו הבה נבנה עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על- פני כל הארץ" [בראשית י"א, ו]  אותם אנשים חושבים שיש בכוחם לגרום לכך שה' לא ינתק אותם ממקומם ויוכלו לשלוט על כל העולם. מחשבתם הייתה שלילית ומוטעית , התוצאה  עגומה ביותר - הם נענשו באופן קשה, אלוקים בלבל את שפתם והבלתי יאומן  התרחש, על אפם וחמתם - ה' הפיץ אותם על פני כל תבל.

ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם" [בראשית נ, י"ט- כ"ב]

ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את אחיו במות אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


 רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים והולך להיפרע מכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי": 

א] רצה לשכנעם שאין בכוותו להרע להם. אמר להם : עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עליי  שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: "אחיי הם" ע"מ להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם? "וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

מעניין להתבונן בהתנהגותו של פרעה כלפי בני ישראל : "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא  ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי- תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" [שמות א, ח—י"א]

כתוצאה מחששותיו – פרעה  פונה  למיילדות: " ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שיפרה ושם השנית פועה: ויאמר בילדכן את- העבריות וראיתן על- האובניים אם- בן הוא והמיתן אותו ואם- בת היא וחיה: ותראינה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" [שם, א', ט"ו]

ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ההמשך ידוע- פרעה נכשל  במעשיו ולא עלה בידו להגשים את מחשבתו כפי שנאמר: "כאשר יענו  אותו  כן ירבה וכן יפרוץ"

לאור כל האמור לעיל, ניתן להסיק: כי  על פי המחשבות- באים המעשים  לטוב , או לרע חלילה ויפים ומחכימים דברי שלמה המלך: " לב חורש מחשבות אוון ורגליים ממהרות לרוץ לרעה" [משלי ו, י"ח]  או להיפך לטובה : "לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו" [משלי ט"ז ט' ]

 יהי רצון ונשכיל  לפעול מתוך חשיבה חיובית - דעת וחכמה וכך מעשינו וחיינו יהיו טובים ואיכותיים  יותר.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 בנובמבר 2015

פרשת וישלח- הנחייה לדורות- כיצד?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישלח- הנחייה לדורות - כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך הפרשה:


ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל:"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ציירה:אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







הפרשה  פותחת בשליחת מלאכים על ידי יעקב- אל עשיו:

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל- עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום: ויצו אותם לאמור כה תאמרון לאדוני  לעשיו כה אמר עבדך יעקב  עם- לבן גרתי ואחר עד עתה: ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה  ואשלחה להגיד לאדוני  למצוא- חן בעינך" [בראשית ל"ב, ד- ה]

נראה שישנו קשר הדוק  בין פתיחת פרשה זו לבין סוף פרשת ויצא , שם נאמר: "ויעקב הלך  לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים" [בראשית ל"ב, ב- ג]

השאלות הן:

א]  מהיכן ההוכחה שהמלאכים לא היו בני אנוש ?

ב] מדוע חושב יעקב שבהודעתו :"עם לבן גרתי" עשוי הוא לפייס את עשיו?

ג] יעקב מדווח  לעשיו על רכושו, מדוע ? ומה רצה להשיג בכך?

שליחת מלאכים לעשיו.

רש"י מפרש: כי מדובר במלאכים ממש והוא מסתמך על סוף פרשת ויצא, שם נאמר שהמלאכים באו לקראתו, מכיוון שהתקרב  לארץ, מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו כדי ללוות אותו   ומסתבר שיעקב ראה שתי קבוצות של מלאכים, קבוצה של מלאכי חוץ לארץ שליוו אותו עד הכניסה לארץ ישראל ומחנה שני של מלאכים – שהם מלאכי ארץ ישראל הבאים לקראתו .

ועל כן מוכיח רש"י: כי המלאכים שנשלחו- היו אכן  מלאכים אמיתיים ולא בני אנוש.

חז"ל מסבירים: כי אין להעלות על הדעת שיעקב  שהיה צדיק ותמים - ישלח אנשים כדי שיסכנו את חייהם ,בו בזמן שהוא בעצמו חושש לחייו מפני עשיו. ולא ניתן לחזות מראש את התוצאות, מכאן המסקנה כי יעקב שלח מלאכי  שמים שאין חשש שיפגעו מרשע  זה.

האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה  מסביר: כי בזמן שיהודי נמצא בסכנה  וזקוק שיעזרו לו בדחיפות כדי שינצל- הוא בהחלט יכול להטריח את מלאכי המרום.

הצדיק רבי מאיר"ל  מפרימישלן  אמר  לחסידיו: נאמר במסכת אבות [ד, י"א]:"העושה מצווה אחת- קונה פרקליט אחד" מכאן שיעקב שלח מלאכים שנבראו ממעשיו הטובים ולכן היו אלה ממש מלאכים.

 ראשי תיבות של המילה: "ממש" הוא- מלאכים ממצוות עשה.

רבינו בחיי מפרש:  כי יעקב שלח מלאכים ממש עם שלוחי בני אדם – עבדיו ואנשי ביתו- כי רצה לפייס את עשיו ,אבל צרף אליהם גם מלאכים ממש מאותם שנפגש עימם כאשר באו לקראתו מלאכי ארץ ישראל.

 

הדבר דומה למעשיו של אברהם, כאשר שלח את עבדו אליעזר להביא ליצחק אישה ,אמר לאליעזר: "ישלח  מלאכו לפניך" ואכן המלאך הקדים את אליעזר על עין המים.

אור החיים מסביר: כי היו אלה מלאכים ממש, יעקב הטיל עליהם שליחות בדבר שאין בכוחות בני אדם לעשות כן, כי אם היה יעקב שולח שלוחי בשר ודם אל עשיו, שהוא אדם גדול, עשיו לא היה מעריך להשיבם, או עלול היה אפילו להכותם מבלי לתת  תשובה ליעקב ,אבל על ידי שיראה עשיו את המלאכים-  יפחד להרע להם.

הספורנו  מפרש: כי היו אלה ממש מלאכים. כי יעקב רצה לדעת מה בלב אחיו, מה הוא מתכנן לעשות לו?

המסר: "עם לבן גרתי"

רש"י מביא שני פירושים:

א] כוונת יעקב הייתה להגיד: כי הוא לא נעשה איזו אישיות חשובה, אלא גר ולכן לא כדאי לעשיו לשנוא אותו על  ברכות האבא ,שהרי  יצחק בירך את  יעקב בברכה: " הווה גביר  לאחיך.." וברכה זו לא התגשמה.

ב] המילה: "גרתי"- בגימטרייה- תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי מהתנהגותו הרעה.

אך כאן טמונה השאלה, מה זה  מעניינו של עשיו שיעקב שמר תרי"ג מצוות?

הדבר יובן על ידי מדרש : כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו : לבן היה רמאי ולמרות זאת ניצחתיו . בדרך זו יעקב מנסה להרתיע את עשיו מלהילחם בו,  כי אם הוא התגבר על לבן זה מוכיח את חוסנו  ובכך ששמר את תרי"ג המצוות זכות זו תעמוד לימינו של יעקב נגד כל מי שירצה  להרע  לו.

רבינו בחיי מסביר: כי כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו שלושה עניינים:

א] כי מה שהתרחק מאביו במשך כ"ב שנים לא היה מפחד ויראה ממנו מעשיו ,אלא דר עם לבן והיה עסוק בעבודה קשה.

ב] הודיע לו שהוא עשיר וה' העניק לו עושר בשכר לעמלו. ולכן עושרו לא ירושת אביו, אלא יגיע כפיו.

ג] הוא הודיע לעשיו: כי הוא דורש בשלומו ומבקש את אהבתו ושואל את חינו, לכן נאמר : "ואשלחה להגיד לה' למצוא חן בעינך"

"ויהי לי שור וחמור"

ה"כתב סופר" שואל: מדוע חושב יעקב  כי במידה ויודיע לעשיו כי יש ברשותו  רכוש רב –על ידי כך ימצא  חן בעיניו בזמן שעשיו שואף להתנכל לו עם הגעתו  ארצה?

התשובה לכך היא: מאז ותמיד עמי הארץ סבורים שתלמידי ישיבות – הם עצלנים וחפצים לחיות ללא מאמץ ועמל ולהיות תלויים בזולת, לכן יעקב חפץ לבאר לעשיו, כי במשך התקופה הארוכה בה שהה בחרן- הוא עמל בזיעת אפו וכך הגיע לכמות גדולה של רכוש ונתעשר.

רש"י מפרש: יעקב שאף להרגיע את עשיו אחיו בכך שברכות אביהם יצחק לא נתקיימה בו .לכן הודיע באמצעות המלאכים: " ויהי  לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה" והרי הברכה שאבא בירך אותי הייתה: "ויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ" [בראשית כ"ז, כ"ח] אם כן  הרכוש שצברתי במשך התקופה הארוכה אצל לבן - " לא מן  השמים ולא מן הארץ"

וראיתי פירוש יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר- "אוצר התורה"-  המביא את דברי -

 המדרש רבה: כאשר  יעקב מודיע לעשיו: "ויהי לי שור וחמור.."- כוונתו: שור זה  - יוסף  שעליו נאמר: "בכור שורו הדר לו". חמור – זה יששכר שעליו נאמר: "יששכר חמור גרם בין המשפתיים"- ויש לשאול מדוע הזכיר יעקב את שני בניו אלה דווקא?

התשובה היא: כי שניהם עסקו בלימוד תורה.

החשש של יעקב היה:  מהשפעתו ההרסנית  של עשיו ופמלייתו על החיים הרוחניים של יעקב ומשפחתו . מטעם זה  שלח מלאכים ממש- כי רק להם ישנה את היכולת לעמוד מקרוב ולבחון את מצבו הרוחני של עשיו.

ומשום כך הודיע לעשיו כי שמר את כל המצוות בצידו של לבן הרשע, המשמעות היא שהוא צבר כוח רוחני רב.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק. כי כשם שיעקב הבין שהכוח מול האויב- איננו  רק  כוח פיסי ,אלא בעיקר כוח  רוחני-דהיינו  יראת שמים ולימוד תורה- מתכון זה מהווה חוסן מפני  כל האויבים השואפים לכלות את עם ישראל גם בימינו -  ימים בהם האויבים מרימים ראש במטרה לפגוע בעם ישראל, מן הראוי שנאמץ את המסר שיעקב  הבין וניישם את הפסוק:

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" [דברים ח, ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

באר המים בתנ"ך ומשמעותה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

באר המים בתנ"ך ומשמעותה.

מאמר מאת: אהובה קליין.

כיום כאשר אנו  זקוקים למים – אנו ניגשים לברז וללא מאמץ מיוחד המים זורמים, בעוד שבימים קדומים היו  הולכים לשאוב מים מן הבאר.

אך גם על המים  הזורמים , אין להסתכל כדבר  מובן מאליו, הדבר תלוי במצבו הרוחני של עם ישראל, כמו שנאמר בקריאת שמע: "והיה אם שמוע תשמעו..."

בתנ"ך אנו מוצאים את נושא הבארות- מספר פעמים.

כאשר הגר ברחה בפעם הראשונה משרה - אשת אברהם, היא הגיעה למדבר לבאר מים,  :" באר לחי רואי" שפירושו לפי רש"י - הבאר שהמלאך החי נגלה עליו, שם מגלה לה המלאך את כל העתיד  של ישמעאל:  "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת  בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עוניך: והוא יהיה פרא אדם ידו בכול ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון" על כך אומר רש"י: שידו  של ישמעאל תפגע בכולם.- הדברים ממש מצמררים לאור כל ההתרחשויות שקורות היום בעולם.

אברהם אבינו מוכיח את אבימלך על הודות באר המים אשר גזלו עבדיו.

על פי רש"י: היה ויכוח  ביניהם מי חפר את הבאר? ועל מנת להכריע ביניהם מי  אומר דברי אמת ? החליטו שיעמדו ליד שפת הבאר וכל מי שהמים יעלו לקראתו הדבר ישמש סימן לכך שהבאר שייכת לו. ואכן המים עלו לקראת אברהם, ואבימלך ועבדיו  הודו שהיא שייכת לו.

גם אצל יצחק חזר עניין הבארות וגרם למריבה בין עבדי אבימלך לבין יצחק. על כך אומר הרמב"ן: שיש בעניין הבארות משהו עמוק מאד: לפי שהוא רמז לעתיד לבוא- היות ובאר מים חיים משמש רמז לבית המקדש,  כמו שכתוב: "מקור מים חיים את ה' " [ירמיהו י"ז ]   והבאר הראשונה נקראה: "עשק"- רמז לבית ראשון שנתעשקו אתנו האויבים ועשו עמנו מחלוקות וגם מלחמות עד שלבסוף נחרב.

הבאר השנייה נקראה: "שטנה"- רמז לבית שני שנאמר: "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים" [עזרא ד, ו]

והבאר הנוספת שיצחק חפר הייתה "רחובות" על שם הכתוב בבית שלישי לעתיד לבוא:  "ורחבה ונסבה למעלה, למעלה"[יחזקאל  מ"א, ז]

בית ראשון ובית שני נבנו על ידי בשר ודם, שלמה המלך וכורש, אבל בית שלישי יהיה מעשה אלוקים ולא ישלוט בו חורבן.

ציורי תנ"ך/ שירת הבאר/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


מעניין לקרוא את שירת הבאר שאותה שרים בני ישראל בלכתם במדבר:

"אז ישיר ישראל את - השירה הזאת עלי באר ענו- לה" [במדבר כ"א, י"ז]

רבינו בחיי מסביר:  בני ישראל שרו על הניסים שהתרחשו בנחל ארנון:  דם האמוריים נשפך משום שהיו מסתתרים שם - כי הנחל בין ההרים היה עמוק וצר וההרים היו גבוהים וקרובים זה לזה, המעבר  בין שני  צידי  הנהר היה צר, אמרו האמוריים זה לזה בואו נסתתר במערות וכאשר עם ישראל יחצו את הנחל נצא ממקום  מחבואינו ונתנפל עליהם בחיצים ובאבני בליסטראות.  באותו הרגע שישראל נכנסו לנחל, נעשה נס , ממש כמו שפחה שהולכת לקראת גבירתה - התקרבו ההרים זה לזה ומחצו את האויבים והם מתו כמו המצרים בים סוף, ומשם בא האשד אל הבאר, והבאר הייתה מעלה את דם ההרוגים, ובני ישראל היו רואים איך הקב"ה נלחם למענם ומשמיד את אויביהם והם  לא ידעו זאת , עד שהבאר הודיעה להם על ידי- שראו את המתרחש במימיה ואז אמרו שירה:

"עלי באר.."

על פי דעת מקרא: כאשר התרחש הנס בגבול מואב, אז שרו בני ישראל :"עלי באר.." והמשמעות היא: שרצונם היה שהמים יעלו מהמעמקים וישקו את עם ישראל. את הבאר חפרו "נדיבי העם" ואלה היו כינויים של משה ואהרון שחפרו אותה בעזרת  המטה שלהם.

אור החיים מפרש:

כי השירה הזו נאמרה: על התורה שהיא נמשלה לבאר מים חיים והיא נקראת באר על שם השכינה העליונה, שהרי התורה  נמשלה למים והמילים:" עלי באר"- מלשון עליה כי השירה לא נאמרה על הבאר למטה, אלא על באר: "עלי"- מלשון עליון. "ענו לה" כמו :"ותען להם מרים" שהוא לשון שיר [שמות ט"ו]

"חפרוה שרים" הצדיקים הראשונים שהיו במעלה גבוהה הם חפרו את הבאר והכוונה לאבות [בראשית כ"ט]:כפי שמסופר על יעקב: "והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן וישק את צאן" ומאז הייתה התורה ראויה להינתן לעם ישראל ,אך עדיין לא הייתה בבחינת אפשרות לשתות ממנה, עד: "שכרוה נדיבי עם"  הכוונה למשה שהוריד את התורה לעם והמקבלים ממנו, זקנים, נביאים ואנשי הכנסת הגדולה.

לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ישנו קשר עמוק ורוחני בין באר המים בתנ"ך- למקדש, לרוח הקודש  לתורה ולכל המהות של עם ישראל.   יהי רצון ויתגשמו דברי הנביא ישעיהו: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

פרשת נח- מי היו נח ובניו- ובמה שליחותם?/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נח- מי היו נח ובניו- ובמה שליחותם?

מאמר: מאת: אהובה קליין.

פרשת נח קרויה על שמו - לפי שהיה  צדיק בדורו ונבחר על ידי האלוקים להמשיך את קיום המין האנושי - בזמן שנגזרה הגזרה להביא מבול על העולם.





ציורי תנ"ך/ נח בונה  תיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)









ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם  עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)







ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)









ציורי תנ"ך/ נח משתכר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)







ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

כאשר לנח מלאו חמש מאות שנה , ילדה לו אשתו נעמה שלושה בנים: שם, חם ויפת – כפי שהכתוב מתאר זאת: "אלה תולדות נח , נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח : ויולד נח שלושה בנים: את שם את חם ואת יפת": [בראשית ו, ט- י]

השאלות הן:

א] מי היה נח ובמה ייחודו?

ב] מה אפיין את שלושת בני נח: שם, חם ויפת?

תשובות.

נח.

נח מוזכר לראשונה בסוף פרשת בראשית: "ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן: ויקרא את שמו נח לאמור: זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן- האדמה אשר אררה ה'"

רש"י מאיר את תשומת ליבנו:  כי לא נאמר "ויולד את נח", אלא נאמר: "ויולד בן" מכאן ניתן ללמוד: בן- מלשון בניין – לפי שממנו -  מנח נבנה העולם.

משמעות השם נח על פי רש"י:

א] נח מלשון "הנחה"-הכוונה: "יניח ממנו עיצבון ידינו, לפי שמבריאת העולם עד בואו של נח לא היו להם כלי מחרישה לעבוד את האדמה, והנה כאשר נח הופיע ,הוא  הכין להם את כלי העבודה וכך הקל על העיצבון  שהיה להם בעבודת האדמה.

ב] עד הופעת נח האדמה הייתה  מצמיחה קוץ ודרדר- מתוקף הקללה שחלה על האדם בגלל חטאו , אבל בימי נח- נחה האדמה מקללה זו.

רש"י  שואל גם : מדוע נח הוליד את בניו  בגיל יחסית מבוגר- חמש  מאות שנה? וזאת בהשוואה לדורות קודמים שזכו  להולדת בנים כבר בגיל מאה?

הטעם הוא: הקב"ה אמר: הרי המבול עתיד לבוא על העולם ולהשמיד את הרשעים, אם כן מה יעלה בגורלם של בני נח? אם רשעים הם ימותו במבול ויהיה רע  לאביהם הצדיק, אם יהיו צדיקים יהיה מצב שנח יצטרך להקים הרבה תיבות- עבורו ועבור כל בניו- לכן עיכב ה' את ריבויו של נח ומיעט גם את מספר  בניו. והוליד את בניו בהיותו בן חמש מאות שנה.

מעניין כי בפסוק האחרון של פרשת בראשית, נאמר:  "ונח מצא חן בעיני ה' " [שם ו, ח]

 הרמב"ן מפרש: נח מצא חן בעיני ה' - לפי שכל מעשיו היו נעימים ונאים, כמו שנאמר על יוסף : "וייתן חינו בעיני שר בית הסוהר" [ בראשית ל"ט, כ"א] או, "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה" [מגילת אסתר  כ, ט"ו] בעוד ששאר בני דורו של נח – מעשיהם גרמו לעצב בעיני ה' ,הרי נח  לעומתם מצא חן בעיני ה' והסיבה לכך, כי היה איש צדיק תמים.

רבינו בחיי מסביר: כי נח מצא  חן בעיני  ה' , מכאן ניתן להבין את העונש של הרשעים שנמחו במי המבול, ומנגד שכרו של נח הצדיק שניצל מהכליה.

על כך אמר שלמה המלך:" נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב" [משלי כ"ב]

רבינו בחיי  מוסיף ואומר:  הכתוב מציין  בנח שלוש מעלות שהן בניגוד לבני דורו :

א] היה צדיק במעשיו ,לא איש חמס כבני דורו, שעליהם נאמר: "ותימלא הארץ חמס"

ב] נח היה תמים- כלומר שלם בכל מידותיו. בהמה שאין בה מום נקראת בלשון הכתוב: תמימה כמו שנאמר על פרה אדומה: "פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום" [במדבר י"ט] והמום  אצל האדם: היא המידה המגונה. ולנוח לא הייתה שום מידה  מגונה.                  

ג]  "את האלוקים התהלך נח" , מידת ההתהלכות נמצאה רק אצל יחידי הדור.

בני נח = שם, חם ויפת.

חם- רש"י מדגיש : כי למרות שהכתוב עדיין לא תיאר את תולדות בני נח, מודגש כי: חם הוא אבי כנען והסיבה לכך: לפי שכאשר  השתכר נח באוהלו  והיה ללא כסות, חם ראה זאת ויצא לספר על כך לאחיו, כאשר נח התעורר משיכרונו קילל את כנען – בנו של חם:"...ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.." [בראשית  ט, כ"א.]

רש"י מביא עוד סברה של רבותינו האומרים: כי כנען היה הראשון שראה את נח באוהלו ורץ וסיפר על כך לאביו וגרם לכך שיבוא לאוהל ויראה זאת במו עינו, לפיכך הוזכר שמו וגם קיבל קללה מנח.

בנוגע לראיה: "וירא חם אבי כנען את ערוות אביו ויגד לשני אחיו" [שם ט, כ"ב] על כך נחלקו חכמים:

יש אומרים: כי הזיק לנח עד כדי כך שלא יוכל להוליד בנים בהמשך.

ויש הסוברים :שמלבד  זאת עשה באביו מעשה תועבה [מסכת סנהדרין ע] [ב" ר]

שם ויפת.

שם הוזכר הראשון למרות שלא היה הבכור, אלא יפת היה הגדול והיה ראוי יפת שיוזכר  לפני אחיו?

על שאלה זו עונה רש"י בשני פירושים:

א] שם היה צדיק ועלה על אחיו עם מידותיו הטובות.

ב] הוא נולד מהול.

בזמן שנח  השתכר, מסופר כי שם ויפת לקחו את השמלה הלכו אחורנית וכיסו את אביהם- כפי שהתורה מתארת זאת:   "וייקח שם ויפת את- השמלה וישימו על- שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערוות אביהם ופניהם אחורנית וערוות אביהם לא ראו" [שם ט, כ"ג]

למרות ששניהם השתתפו במשימה זו  הרי כתוב בלשון יחיד: "ויקח" במקום: "וייקחו"- בלשון רבים. מכאן רש"י מסיק: כי היה הבדל מהותי בהתנהגות בין  שם ויפת, שם התאמץ יותר מאחיו יפת, ועיקר המצווה נעשתה על ידו ויפת רק עזר לו.

היות ושם התאמץ יותר בכך שנהג כבוד באביו לכן  זכו[בני ישראל היוצאים מזרעו] לכיסוי של כבוד- טלית של ציצית, ויפת שגם הוא לקח חלק במצווה – זכה לקבורת בניו שהוא כיסוי של כבוד לאדם לאחר מותו, כפי שנאמר:" אתן לגוג מקום שם קבר"[יחזקאל ל"ט י"א] זוהי נבואה על  מלך מגוג שיעלה למלחמה בישראל  וחייליו יפלו על הרי ישראל ויזכו לקבורה שם. ומגוג –  הוא שייך לבני יפת- כפי שהכתוב מציין: "בני  יפת גומר, ומגוג ומדי ויון ותובל.... " [שם י, ב]

חם- שביזה את אביו, נענש מידה כנגד מידה: כפי שנאמר על זרעו:" כן ינהג מלך אשור את שבויי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת..." [ישעיהו ב, ד]

ההסבר לכך: כאשר כוש ומצרים יפלו בידי מלך אשור כשבויי מלחמה, יובילם כשהם ערומים ויחפים בביזיון גדול וכוש ומצרים שייכים לבני חם.

ושואל רש"י מדוע נח קילל את חם בעבדות בנו כנען? התשובה לכך היא: מידה כנגד מידה, חם שגרם לאביו שלא יוכל להביא עוד  בן רביעי אשר  בעתיד יעזור לו לעת זקנתו ובלית ברירה נוצר מצב  שהאחים הגדולים-שם ויפת- נאלצו לשרת אותו, על כך נענש  כנען הנכד -וישמש את זרעם של שם ויפת.

 ומדוע חם סירס את נח? לפי שאמר בליבו: הרי  האדם הראשון היו לו שני בנים טרם נולד שת  , קין הרג את הבל בגלל ירושת העולם ואילו נח אבינו יש לו כבר שלושה בנים והוא מעוניין בבן רביעי?

לעומת זאת ,נח בירך את שם על ידי שבירך את ה'  שבעתיד  עם ישראל שהם  מזרע  שם –יזכו  להתנחל בארץ כנען ועליהם  תשרה השכינה.

יפת קיבל ברכה שה' ירחיב את גבולו, אך לא יזכה להשראת השכינה באוהלו, לפי שכורש מלך פרס שהיה מבני יפת בנה את בית המקדש השני והשכינה לא שרתה שם במלואה, אלא השכינה שרתה רק בבית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך- שהיה מבני שם.

רבינו בחיי אומר: כי שם זכה למעשה לשתי ברכות:

א]ברכת השראת השכינה.

ב] ברכת התורה- דבר מיוחד שלא זכתה בכך שום אומה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מהפרשה: כי   על נח ובניו הוטלו שליחויות חשובות:

נח שימש  דוגמא אישית לדורו ומילא את שליחותו נאמנה- על ידי שבנה את התיבה במשך שנים רבות והיה מזהיר את דור המבול שיחזרו בתשובה.

שם, נחשב  לצדיק בעל מעלות טובות ,לפי שזכה שממנו יצא אבי האומה- הלוא הוא אברהם אבינו.

יפת זכה לך- שצאצאיו בנו את בית המקדש השני [הכוונה לכורש]

חם- מייצג את כוש ומצרים.

 מתברר שלכל אדם יש ייעוד בעולם הזה ועליו למלא את שליחותו נאמנה  בהתאם  לציווי: "קדושים תהיו"

הבה נייחל שעם ישראל ימלא את ייעודו כראוי וישמש אור לגויים כדברי הנביא ישעיהו:

"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך" [ישעיהו ס, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר