בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת
ויצא - כיצד
הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?
מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)"וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".[בראשית כ"ט,כ"ה- כ"ו]
ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/
ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".
ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה זו מגלה יעקב,
כי לבן רימה אותו ! זאת לאחר שעבד עבור רחל במשך שבע שנים ועל כך אנו קוראים
בתורה:
"וּלְלָבָן,
שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה,
וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי
לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר,
אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה." [בראשית כ"ט,
ט"ז- י"ט]
בהמשך נאמר: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל;
וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ,
מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים;
וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב
אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי.."
[שם, כ"ט, י"ח- כ"א ]
אך יעקב לא ציפה
לתוצאה:
"וַיְהִי
בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ
לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן
בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ
גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים
אֲחֵרוֹת" [שם, כ"ט, כ"ה-כ"ח]
השאלות הן:
א] רחל ולאה - במה
היו שונות?
ב] מדוע העדיף יעקב
את רחל על פני לאה?
ג] כיצד לבן רימה את
יעקב ונתן לו את לאה?
תשובות.
רחל ולאה.
על רחל נאמר: "וְרָחֵל, הָייְתָה,
יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".
רש"י מסביר: "תואר"- הכוונה לצורת פניה – שהיו קווי מתאר פניה- מתוקנים
ומתוארים בתבנית יפה - לשון תואר אנו מוצאים בתנ"ך:
"חָרַשׁ
עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה
יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". [ישעיהו מ"ד, י"ג]- הקו החיצוני המתאר את צורתו הכללית.
הגר"א [הגאון רבנו
מווילנא] שואל: הרי נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" [משלי
ל"א, ל] ויש בכך קושי, אם חן ויופי - נחשבים להבל ושקר, כיצד יתכן
שהכתוב משבח בדבר שקר ?- והתשובה היא : היופי –הוא הבל ושקר כאשר הוא מופיע לבד!
אבל - באישה – יראת
ה'- היא מעלה גדולה - לכן כאן הכוונה: שהיה לה גם יופי וחן יחד עם יראת ה' וזו
מעלה גדולה.
יש עוד הסבר של
הגאון: "שֶׁקֶר הַחֵן
וְהֶבֶל הַיֹּפִי"- כשהנשים הן בלי יראת ה' -הן כנזם באף חזיר, אבל
"אישה יראת ה' היא תתהלל" הכוונה שכעת גם החן והיופי- תתהלל.
על דרך זו מוסבר גם: "כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־ יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־ יִתְהַלֵּ֥ל
עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ"׃[ירמיהו ט, כ"ב- כ"ג]
אין להתהלל בחכמה
ובגבורה ובעשירות לבד ,אלא "בזאת"-היינו - בחכמה ובגבורה ובעשירות תהלל
אותו - כשישכיל ויזכור כי הכול מאת ה'- שידע איך להתנהג בעשירות , בגבורה
ובחכמה , כל כוונתו תהיה לשם שמים.
ספורנו סבור: כי רחל הייתה יפת מראה גם בצבע העור שלה "שהיה צח ואדום - כי
אומנם הצבע הוא מושג לחוש הראות"
לגבי לאה נאמר: "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת";
רש"י מסביר: היו עיניה של לאה בוכיות ודומעות, מהטעם שהייתה סבורה: שהיא מיועדת
להינשא לעשיו ולעלות בגורלו, משום כך הייתה בוכה פעמים רבות - לפי שהיו אומרים: "שני
בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, הגדולה – לאה -
מיועדת להינשא לגדול- עשיו והקטנה- רחל ראויה להינשא לקטן - יעקב, - לכן
הייתה בוכה לאה- שלא תינשא לעשיו.
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ] טוען: במקום לציין שלאה הייתה פחות יפה הכתוב מבליט ומהלל את מה
שהיה כן יפה בה- עיניה היו רכות וענוגות- בהשוואה לרחל שהייתה כולה יפה.
"החיזקוני" סובר: כי עיני לאה רכות והרוח והאוויר היו קשים לה - לפיכך לא
הייתה רועה את הצאן כרחל.
אונקלוס אומר: כי המשמעות של עיניים רכות - עיניה היו יפות ונאות.
דעת זקנים לבעלי
התוספות: מציין את יופיין של
עיני לאה, אך לדעתו היו עיני לאה –כואבות מהבכי.
יעקב מעדיף את רחל.
ספורנו מבהיר: כי
יעקב אהב את רחל- הוא התאהב באישיותה היות והיא רחל ולא בגלל טעם
אחר.
רש"ר סבור: כי
בחירת רחל הייתה על סמך מראה החיצוני - שהייתה מאד יפה.
"חיזקוני" טוען: כי הייתה שמועה שהאחות הגדולה - לאה מתאימה לעשיו – לאחיו הגדול לכן יעקב פחד, אפוא, לדרוש את לאה- האחות הגדולה,
שמא יכעס עליו עשיו, בייתר שאת ,אחרי מכירת הבכורה ויטען: כי יעקב לא רק את
הבכורה חמד, אלא גם את אשתו המיועדת.
לבן מרמה
את יעקב.
יעקב אומר ללבן: "מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא
בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"?
חז"ל אמרו במדרש: כאשר גילה יעקב - כי לבן רימה אותו ונתן לו את לאה ולא את
רחל, אמרה לאה ליעקב: הלא גם אתה רימית את אביך ואמרת: "אנוכי עשיו
בכורך", למעשה, הדבר מוזר שלאה מגינה
כאן על עשיו. אך אומר ליקוטי כתר:
כי לאה מגינה על עצמה ולא על עשיו.
היא טוענת: אני הייתי
מיועדת לבכור אולם אתה שרכשת את הבכורה הרי קנית בכך גם אותי!
ישנו פירוש
המסביר: כי לבן באומרו:
"לֹא-יֵעָשֶׂה
כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה". לבן
מתכוון לקנטר את יעקב בעניין הבכורה - לכן הוא אומר: "הַצְּעִירָה, לִפְנֵי
הַבְּכִירָה"- יעקב
היה הצעיר ועשיו הבכור- אומנם במקומכם
נהוג למכור את הבכורה לצעיר - להקדים את הקטן לגדול- אך אצלנו המנהג שונה!
המלבי"ם
ורש"ר מסבירים: את "הצטדקותו" של לבן האומר ליעקב: אל תחשוב, כי
רציתי לשנות את הבטחתי מלתת לך את רחל, או
שמא, רציתי להשיא לך את לאה בניגוד לרצונך. האמת, שכל מה שעשיתי- היה למען אוכל
לקיים את הבטחתי, אומנם הבטחתי לך לתת את רחל-אלא מנהג המקום גרם לעיכוב,
לכן קיימתי את המנהג ונתתי לך את לאה - וזאת במטרה לתת לך בהמשך את רחל.
אין אתה צריך לעבוד
לפני שתיקח אותה-שבע שנים נוספות, אלא: "מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ
גַּם-אֶת-זֹאת..." ואתן לך את רחל באשראי, תעבוד את שבע השנים אחר כך, אני נתתי לך
תחילה את לאה- רק מהטעם: שאוכל לתת לך אחר כך את רחל. אתה אינך בקי במנהגי המקום
הזה - כי אצלנו: המבקש את הצעירה - מתכוון גם לבכירה הכול התנהל כאן כשורה - בהתאם
להבטחתי ומנהגי המקום.
לסיכום, לאור האמור לעיל: לבן היה
רמאי, איש גשמי מאד - אשר הממון תמיד בראש מעיניו - הוא מצטייר כלפי חוץ כאיש "צדק" ואינו
מוכן להודות ברמאותו - כל התנהלותו והבטחותיו כלפי יעקב- הם
במטרה לקיים את "הבטחתו" ליעקב. אחד בפה ואחד בלב !
עלינו להישמר מאנשים
שאינם ישרים, כפי שאנו מתפללים בכל בוקר בתפילת שחרית :
"יְהִי
רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם
וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. : מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִפֶּגַע רָע........"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
