פרשת תולדות - מכירת הבכורה והשפעתה לדורות.
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לבית המדרש/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עשיו איש ציד/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש נזיד עדשים לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
בפרשתנו אנו מתבשרים על הולדת שני האחים – עשיו ויעקב-
ונחשפים אנו להכרת התנהגותם והשוני המהותי ביניהם וכן להתנהגותם ומעשיהם- כפי
שהכתוב מתאר:
"וַיֵּצֵא
הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ,
עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו,
וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק
בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.
וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ
שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת
אֶת-יַעֲקֹב. וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד;
וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם
הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ
לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם,
וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד
עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו,
אֶת-הַבְּכֹרָה" [בראשית כ"ה- ל"ד]
השאלות הן:
א] במה נבדלו שני
האחים- יעקב ועשיו?
ב] כיצד
התייחס עשיו לבכורה?
תשובות.
יעקב ועשיו - השוני ביניהם.
על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי,
כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"
רש"י מסביר: על פי הכתוב המתאר את עשיו-" אדמוני" הדבר בא ללמדנו שיהיה
שופך דמים.- עשיו היה גם שעיר- כלומר כל גופו היה מכוסה שיער.- כבגד של צמר
מלא שיער.
רש"י מתייחס
למילים: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"- על עשיו נאמר בלשון רבים:
"ויקראו שמו.." זאת
בניגוד ליעקב שעליו נאמר: בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" -כי כולם קבעו את שמו
עשיו – מלשון: "עשיה" לפי שהיה נראה עשוי וגמור בשערו הרב שלא כדרכו של תינוק.
רש"י אומר על
יעקב- כי ה' קרא לו בשם זה, לפי שכתוב בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואין התורה מזכירה מי קרא לו בשם זה.
אמר הקב"ה: אתם
קראתם לבן הבכור שלכם בשם: עשיו, אף אני אקרא לבני בכורי שם והוא יעקב
הנקרא בכור, כמו שנאמר:
"בְּנִי
בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".[שמות ד,
כ"ב]
דרך אחרת לפרש את
המילים: "וַיִּקְרָא
שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" [ויקרא- בלשון
יחיד] אביו הוא זה שקרא לו בשם יעקב- על שום שאחז בעקב עשיו בעת הלידה וכך דרכו של
עולם שהאב נותן שם לבנו.
עוד כשעשיו ויעקב היו
קטנים, כבר נפרדו דרכיהם - עשיו לרשעו ויעקב לתמימותו ,אך כל עוד שהיו קטנים לא
היו ניכרים במעשיהם ולא היה איש עוקב אחריהם, אבל כשהם הגיעו לגיל שלוש עשרה שנה, אז כולם הבחינו בשוני הרב ביניהם,
יעקב הולך לבתי מדרשות ואילו עשיו הולך לעסוק בעבודה זרה.
"וַיְהִי
עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה"- הכוונה שהיה יודע
לצוד ולרמות את אביו בפיו , היה נוהג
לשאול אותו שאלות- על מנת להצטייר
בפניו כצדיק, כגון: כיצד מעשרים את המלח? ואת התבן? בעוד שדברים אלה אינם צריכים מעשר.- מהטעם הזה, יצחק התפתה
להאמין שעשיו צדיק.
רבינו בחיי מבהיר :שעשיו היה צייד משני צדדים, היה צד חיות ועופות בשדה, ומנגד היה צד
את אביו בדרך של עורמה וכך מזמן הנאות
בעיני אביו.
עשיו
מכונה בשם "אִישׁ שָׂדֶה"- והכוונה
שהיה אדם בטלן נוהג להתהלך בשדות וצד חיות ועופות בקשתו - להנאתו בדומה לאנשים
בטלים.
יעקב לעומתו היה: "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים". אינו
בקי בשקרים וברמאיות- אלא פיו וליבו שווים,
היינו-דובר אמת תמיד, לכן היה נקרא " אִישׁ תָּם,"
ֹ"יושֵׁב
אֹהָלִים"- היה יושב בשני אוהלים- של שם ועבר ולומד תורה.
רבינו
בחיי
מציין: על דרך הקבלה: יעקב-יושב אוהלים
[בלשון רבים]- אוהל של מעלה ואוהל של מטה, שידוע היה שצורת יעקב חקוקה הייתה למעלה
בכיסא הכבוד.
הכתוב מציין שיצחק
אהב את עשיו - כי סבור היה שהוא צדיק על פי שאלותיו ואילו רבקה אהבה את יעקב.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר את יחס ההורים לילדיהם:
יצחק נחשב ל:"עולה תמימה"- הוא ישב סמוך לבאר לחי ראי- ברוגע ובבדידות הוא העדיף
חיים אלה על פני חיי רעש והמולה של החברה
האנושית ,לכן יתכן שאופיו של עשיו כאדם בעל אנרגיות חזקות ועוצמה יותר משלו - גרם
לו לראות בו כאדם - העשוי לשמש עמוד התווך
של הבית.
לעומתו ,רבקה אהבה את
יעקב - לפי שראתה בו דמות שלמה אשר משדרת
חיים שמעולם לא פגשה בבית משפחתה.
הנה רעיון מעניין:
ה"ישמח
משה" שואל: מדוע
יש להאשים את עשיו על רשעותו? הרי עוד בהיותו ברחם אמו, כאשר היא עברה - ליד בתי
עבודה זרה, היה מפרכס לצאת למקום זה, היינו שעצם יצירתו הייתה ברע?
ההסבר לשאלה זו: אכן עשיו נולד ב"טבע רע", מכף
רגל ועד ראש לא היה לו מתום ,לעומתו יעקב נולד בקדושה עילאית, אך מכיוון
שהם היו תאומים היה בהם עירוב- מעט זה בזה ,מטעם זה אחז יעקב בעקבו של עשיו הרשע-
כדי לרמז כי נדבק בו גם מרשעותו של עשיו
ומנגד נדבק גם בעשיו מעט ממעלותיו הקדושות של יעקב וזו הייתה כל עבודתם בעולם הזה, יעקב נדרש להסיר לגמרי את
זוהמת עשיו מעליו ולעומתו- עשיו היה צריך
להגדיל את חלקו של יעקב אשר בו - ולהתעלות. ה' קרא
לו בשם יעקב- על שם אחיזתו בעקב עשיו- כי זה מבטא את עיקר החשיבות בעבודת ההתגברות על הרוע- היות
וזה תפקידו של האדם והוא גורם כך נחת רוח לבוראו.
יחסו
של עשיו לבכורה.
התורה מתארת לנו
את הרגע של ויתור הבכורה מצד עשיו כאשר נענה לבקשת יעקב:
אותו
יום עשיו חוזר עייף מהשדה, כפי שמתואר
בפסוק: "וַיָּבֹא
עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף".
רש"י מסביר את
פשר עייפות זו: אותו יום עשיו הרג נפש בשדה והכוונה שהוא התעייף ברציחה , על הסבר זה יש הוכחה במקרא:
"אוֹי-נָא
לִי, כִּי- עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹורְגִים" [ירמיהו ד, ל"א] הכוונה לציון שהיא -מקוננת ויגעה
נפשה באומרה-בעבור אלה ההורגים אותנו.
עשיו רעב ומבקש מיעקב
שבישל נזיד עדשים אדומות לאכול- ומדוע בישל?, כי באותו היום נפטר אברהם - כדי שלא
יראה את עשיו נכדו יוצא לדרך רעה. כי בזמן
זה בדיוק התפקר עשיו לגמרי ועבר על רציחה וחטאים קשים אחרים. ואם אברהם היה רואה
זאת הרי אין זו "שיבה טובה" כפי שהתורה מציינת שהוא מת בשיבה טובה. לכן ה' קיצר את שנות חיי אברהם.
ביום הראשון של ה"שבעה" אינו אוכל משלו.
ומדוע יעקב בישל ,דווקא, עדשים?
כי העדשים דומות בצורתן לגלגל- כי האבלות- היא גלגל חוזר
בחיים. כעת עשיו מבקש מיעקב שייתן לו לאכול מזה ובלשונו הוא מתבטא:
"הַלְעִיטֵנִי
נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף.."[ שם כ"ה, ל]
עשיו מתכוון לאכול
בגסות כדרך הבהמה , יפתח את פיו ויעקב ישפוך לתוכו כמות מרובה מהתבשיל.- לשון
הלעטה- הוא לשון האכלה לבהמה - [מסכת שבת קנ"ה] "אין אוכסין [ אין
תוחבים אוכל רב לתוך הגרון בכוח] את הגמל בשבת אבל מלעיטין אותו"
יעקב חפץ לקנות
את הבכורה - מעשיו, היות שעבודת הקורבנות
תלויה בה. אמר בליבו: אין רשע זה
ראוי שיקריב קורבנות לה'.
מנגד ,עשיו מזלזל
בבכורה וטוען: "הִנֵּה
אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה". התכוון
לומר שעבודת הבכורה היא נודדת שהרי עבודת
הקורבנות לא תהיה כל הזמן אצל הבכורות- בשל חטא העגל ואחרי זה- עבודת הקורבנות עברה
לשבט לוי.- עשיו ביזה את עבודות הקרבת הקורבנות לה' ואמר: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת;
וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה". כאן הכתוב מעיד על רשעו הרב של עשיו - כי על ידי זה שהיה מוכן למכור
את הבכורה ליעקב, הוא ביזה את עבודת ה'.
בנוסף הוא לקח נשים
מבנות חת וזו הייתה "מורת רוח ליצחק ורבקה"
לעומתו, יעקב שומע
בקול הוריו- לא לקחת אישה מבנות הארץ ובסופו של דבר, יעקב נושא אישה מבנות משפחתו - בדומה לאביו יצחק .אחרי נשואיו
של יעקב גם עשיו לוקח מבנות ישמעאל . יצחק
לא ידע על מכירת הבכורה. ועל פי חז"ל גם לא ידע על הידרדרותו הרוחנית של
עשיו.
רש"ר מדגיש: כי
יעקב לא הכריח את עשיו למכור לו את הבכורה, ההוכחה: שהוא נתן את התבשיל טרם המכירה
,הוא לא ניצל את רעבון עשיו כדי שימכור לו את הבכורה ולכן נאמר: "נתן"
ולא נאמר: "מכר"- כמו שכתוב:
"וְיַעֲקֹב
נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים"
יש להניח שביום
מותו של אברהם, יעקב שאל את עצמו: איך היו
פני הדברים אם ישמעאל היה יורש את מקום אברהם, הרי עשיו הנכד המיועד לרשת את
מקומו-עלול במקום לרשת את דרכו הרוחנית והמוסרית של אברהם לשוטט בשדות וכולו עסוק
בצייד .
לסיכום, כל השוני של
שני האחים והתנהגותם ומכירת הבכורה ליעקב- נותנת את אותותיה לדורות- גם בימינו ,
כשם שעמדו אז- זה כנגד זה שני האחים –כך לאורך דורות יעקב ימכור את קנייניו
הגשמיים לעשיו - אם רק יסכים לאפשר לו
לקיים את שליחותו הרוחנית והמוסרית.
