ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by  Ahuva Klein- Moshe warns Aaron the Cohen and HIS  remining sons

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו    .....

וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ    "

 [ויקרא י, ו-ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו- "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" - מה פירוש?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו- "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ  תּוּקַד בּוֹ" – מה הפירוש?

 מאמר מאת: אהובה קליין.
 הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ סעודתם של אהרון ובניו בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)


 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"..וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".

[ויקרא ו',ב]/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה  זו פותחת,  בתיאור האש על המזבח, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ.."

[ויקרא  ו,א-ב]

 השאלות הן:

א] מהו קורבן עולה?

ב] מה המשמעות של האש על המזבח?

 תשובות

 קורבן עולה

קורבן העולה הוקרב בבית המקדש בקבוצת  הקורבנות :"קודשי קודשים"

יש וקורבן העולה היה – קורבן ציבור ויש שהיה משמש קורבן יחיד.

או כקורבן נדבה, או כקורבן חובה.

קורבן זה היה נלקח –מהבהמה –מהפרים, מהצאן- ממין זכר,  ומהעוף-  שני תורים או, שני בני יונה.

במצורף לקורבן העולה היו מקריבים נסכים, סולת בלולה בשמן אשר הקטירוה על אש המזבח ויין אשר היה נשפך על גג המזבח.

ומדוע קורבן זה נקרא: "קורבן עולה"?

על כך ישנם  שני פירושים:

א] קורבן עולה- לעומת שאר הקורבנות עולה כליל  ונשרף על המזבח ואין בו חלקים הנאכלים על ידי הכוהנים ,או הבעלים[בעלי הקורבן] ,פרט לעור הקורבן שניתן לכהן.

כמו שנאמר: "והכהן המקריב את- עולת איש, עור העולה אשר הקריב, לכהן יהיה"

[ויקרא ז, ח]

ב] לפי המדרש: שם זה של הקורבן- הוא בהשראת הפסוק: "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן" [יחזקאל כ, ל"ב]

משמעות הפסוק-מדובר במחשבות רעות של בני ישראל-המשכנעות לא  לקיים את מצוות התורה ,אלא להידמות לגויים ומעשיהם.

מכאן המסקנה: כי  קורבן עולה מכפר גם על הרהורי הלב.

"חידושי הרי"ם מסביר: קורבן עולה – נקרב בעבור הרהורי הלב, כידוע, כל  אבר  בגוף האדם יש לו  כיס לכסותו ולשומרו, העיניים – האדם יכול לעצום את עיניו מפני  מראות רעים. האוזניים- ניתן לאטום- מפני שמועות שליליות. באותו אופן ניתן לסגור את הפה ולהימנע ממילים אסורות., אך לא כן  לגבי הרהורים רעים בלב- קשה לעצור מחשבות רעות החודרות למוח האדם, מטעם זה, התורה משתמשת בלשון זירוז-

"צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.. "יש להשתמש בלשון זירוז- היכן שיש חסרון כיס.

בשער מאמרי רשב"י- מוסבר: המילה:"כיס" האות:כ'- מרמזת- על נשמה, האות י' מרמזת על- נפש, האות: ס' מרמזת על-רוח. והרהור עבירה עושה חסרון גדול ביסודות רוחניים אלה של האדם-יותר מהעבירה עצמה. כמו שאמרו רז"ל:"הרהורי עבירה קשין מעבירה! מכאן חסרון הכיס הנוצר בנפש, רוח ונשמתו של האדם – הדבר נובע מתוך הרהור שלילי. [ספר "מטה שמעון"]

חכמי המוסר מביאים משל יפה:

מעשה באדם שקנה תרנגולת שמנה  בתחילת השבוע ונתן אותה לאשתו על מנת שתשמור עליה לכבוד שבת , ביום השלישי בשבוע הוא קנה תרנגול שמן ונתן לאשתו כשניגשה האישה אל הכלוב בו שמרה על התרנגולת ורצתה להכניס את התרנגול גם לכלוב, לפתע הבחינה כי התרנגולת נהייתה כחושה מאד ונשאר בה עור ועצמות בלבד מהסיבה : ששכחה להגיש לה את מזונה. סיפרה זאת לבעלה, אמר לה: אם כך תשכחי גם לדאוג לתרנגול, ענתה לו האישה: אל תחשוש בדבר- כי התרנגול קורא ועל ידי כך  לא ניתן לשכוח אותו., אך התרנגולת שקטה ואינה קוראת- לכן שכחתיה. הנמשל: כשאדם רעב לאוכל- הגוף מאותת לו, אבל  הנפש, הרוח והנשמה אינם צועקים על חסרונם!

[בן איש חי על הפרשיות]

האש על המזבח.

 "אמר הקב"ה כל שהוא מעלה עצמו –כלומר מתגאה- סופו להישרף באש, שנאמר: "היא העולה על מוקדה".

דור המבול שזלזלו באלוקים - [איוב  כ"א] לפיכך נידונו באש ,לפי שכל טיפה שהוריד ה' על דור המבול היה מרתיח  קודם בתוך גיהנום.[מדרש תנחומא]

 וכך קרה לאנשי סדום [נאמר [בראשית  י"ט] :"וה' המטיר על סדום ועמורה גופרית ואש"

גם סנחריב  עלה באש, לפי שנאמר:

"עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן" [מלכים-ב, י"ט, כ"ב] ובהמשך נאמר שם:

"וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר" וכן נאמר:

"לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת, בְּמִשְׁמַנָּיו--רָזוֹן; וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד, כִּיקוֹד אֵשׁ".

[ישעיהו י,  ט"ז]

 וגם פרעה נענש, לפי שאמר: [שמות ה']: "מי ה' אשר אשמע בקולו, ועילה את עצמו ואמר [יחזקאל כ"ט] "לי יאורי ואני עשיתיני" – נענש לפי שכתוב :"ויהי ברד ואש מתלקחת" [שמות ט]

"שפת אמת" מסביר: יש מצב שהשלהבת עולה מאליה- בלב האדם על ידי התעוררות נפשו בראותו גודל חסדי אלוקים שעושה עם כל אחד ואחד- מתוך עם ישראל- בכל רגע ורגע. על ידי   כך מתעוררת המחשבה האמיתית באמונת הבורא- ומתוך התלהבות ,חשק ורצון - נשרפים כל המחשבות השליליות בדרך הזאת-   זו היא עבודתו של האדם  היום יומית- בה הוא צריך להתמיד- ביום ובלילה , באמצעות דרך זו- מסוגל האדם  להיות דבק באור התורה.

חכמים מספרים במסכת סוכה [דף כ"ה] להלל הזקן היו שמונים  תלמידים מתוכם שלושים תלמידים היו ראויים שהשכינה תשרה עליהם- כמו אצל משה רבינו, אך שלושים  תלמידים מתוכם היו ראויים שתעמוד להם  הלבנה - כיהושע  בן- נון, עשרים תלמידים היו בינוניים ,הגדול מכולם- היה יונתן בן עוזיאל, והקטן מכולם היה- רבן יוחנן בן  זכאי, אמרו עליו שלא הפסיק ללמוד מקרא, משנה ,גמרא, הלכות ואגדות.... ומאחר שהיה קטן מכולם כך היה גדול שבכולם ,ואילו יונתן בן עוזיאל כשהיה יושב ולומד תורה, כל עוף שהיה  מעליו- מיד נשרף. לעומת זאת אצל רבם של צדיקים אלה- הלל הזקן- לא היה העוף נשרף מעליו היות  והאש הייתה פנימית אצלו ולא נראית  לעין האדם.[שפת אמת"]

האדמו"ר  רא"מ מגור היה אומר על עניין זה:

 אצל משה רבינו היה "מסווה" הוא היה מסתיר את קרני האור שעל פניו  בתוך ליבו כך שהאש הפנימית לא הייתה  מתגלה לעין בחוץ וכשהיה מניח ידו על מצחו היה  מיד נראה כאדם פשוט  ורגיל.

 הרמב"ן סבור: כי הכוהנים מצווים על כך בקיום האש כמו שכתוב:

"וביער עליה הכהן עצים" וכאן יש ציווי אל הכוהנים שיערכו   הרבה עצים כדי שהאש תוקד תמיד- גם ביום וגם בלילה והוזהרו שלא  תכבה האש לעולם ואם חלילה הם התעצלו והאש  כובתה עברו על מצוות לא תעשה. משום כך אומרים חכמים: כי הייתה מערכה שנייה לקיום האש על המזבח.

 ורבותינו [תורת כוהנים] יש כאן אזהרה גם לכל אדם ,כל  מי שהיה מכבה את האש עובר על לא תעשה ואפילו אם כיבה רק גחלת אחת- נענש בן אם כיבה את הגחלת בראש המזבח ובין אם הוריד אותה למטה וכיבה אותה שם.

 במקרה זה  [על פי הרמב"ן]  אותו אדם- עובר רק  על מצוות לא תעשה- אחת.

 רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש מבהיר:

 משמעות האש  היוקדת בראש המזבח- לקיים את התורה בכל תחומי החיים. הן כעם והן כיחיד לעם ישראל.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק.

יש אש רעה- כעונש על החוטאים- אש השורפת את הרוע ,אך יש גם אש טובה - היא אש אשר עולה מאליה- אש ההתלהבות בקיום התורה- הלכה ולמעשה- עשיית המצוות מתוך רצון  ושמחה- יומם וליל והאידאלי הוא- לעסוק בתורה באופן  של ענווה- כדוגמת הלל הזקן ומשה רבינו ויש להתרחק ממידת הגאווה.

יהי רצון שיתגשמו דברי הנביא ישעיהו:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו ,י"א, ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת כי תישא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר ה' אל משה לאמור:  ואתה קח - לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקנמן--בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים....ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת- קודש יהיה: "


[שמות ל,כ"ב-כ"ו]






 

הטכניקה: שמן על בד.

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו,  היא ארוכה במיוחד וכוללת מאה שלושים ותשעה פסוקים - ומכילה נושאים רבים .אחד הנושאים המעניינים בפרשה, הציווי למשה לרקוח את שמן המשחה, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ משה יורד עם לוחות הברית  מהר סיני/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

השאלות הן:

 א] כיצד משה רקח את שמן המשחה?

 ב] למה נועד שמן המשחה?

תשובות

שמן המשחה.

משה נצטווה לקחת בשמים מובחרים מארבעת המינים המפורטים לפנינו:      מר דרור- היה מן שרף הנוטף מן העצים, במשקל חמש מאות שקל הקודש.

הרמב"ן מפרש: זהו דם שמתאסף בבטן החיה הדומה לצבי בארץ הmhhrvודו, וכשהיא מטיילת  בין השיחים מפרישה דם בצרור ומלקטים מן האחו, כמו שכתוב: "וידי נטפו מור" [ שיר השירים ה', ה'] והרמב"ן סבור שאין בחומר זה לא טומאה ולא מיאוס ודעה זו היא בניגוד  לדעתם של אחרים ,כגון: הראב"ד בהלכות כלי המקדש א, ב'] ששאל: איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה?          והרמב"ן  מסביר  רמז יפה:  "דרור" –מלשון-"וקראתם דרור"[ויקרא כ"ה, י] והמשמעות שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת.

רעיון נוסף- שיהיו כל יושבי הארץ נקיים מעבדות ומכל שיעבוד גופם.              ועוד רעיון: יש לקחת את הדם מהצבי בעודו מתהלך חופשי כשהוא מתהלך בערוגות הבשמים ומתענג  כרצונו, מפני שכאשר הצבי  נלכד בידי האדם לא יעשה מור, אלא מעט וגם אינו מבושם וזה דבר מובן.                                   הרמב"ן מצטט את הנאמר במדרש חזית [שיר השירים רבה א, נ"ח]               "צרור המור דודי לי"- זהו אברהם, כשם שהמור הוא ראש לכל  מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה מפיץ ריח רק באש, כך אברהם לא נודעו מעשיו, אלא רק כאשר הושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות - לפי  שמר  כלענה, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורים.                                                                                              קינמן בשם- זהו הבושם שנקרא: קינמון מהסוג המשובח עם הריח הטוב,          לפי שהקינמון הוא  קליפה מן העץ ויש בו שני סוגים, אחד הסוג הטוב שיש בו גם ריח טוב וגם טעם ויש הסוג הפחות טוב שהוא כמו עץ. לכן התורה מדגישה:"קנמון בשם"- הכוונה לסוג המשובח.                                         וכאן רש"י מסביר: כי התורה ציוותה להביא את הקנמון בשם שתי שקילות של 250 מנה כל אחד ובכל שקילה להוסיף מעט על המשקל ולא לשקול בדייקנות.

קידה- לפי הסבר חז"ל- שורש עשב מסוים ובלשון חכמים: קציעה.

קנה  בושם- הכוונה קנה של בושם- היות ויש קנים שאינם של בושם.

רש"י מביא שתי דעות על אופן ההכנה של השמן:                                                                                                                                

לפי דעה א]  היו תחילה  חולטים  ברותחים את הבשמים  בשמן  וכאן היה מעשה נס לפי שהין שמן- שזוהי כמות קטנה - הספיק לכמות כה מרובה של בשמים.

לפי דעה ב] קודם היה  צורך להשרות את הבשמים במים ולאחר שהם ספגו  את המים , היה צורך לצקת הין שמן, ומשקלט השמן את ריח הבשמים- הוציאו את השמן הן הבשמים.

 משה התבקש לעשות מרקחת, ולפי הסבר רש"י: הכוונה-כל דבר שמעורבב עם עוד חומר עד שחומר אחד סופג או ריח, או טעם.

תפקיד שמן המשחה.

על פי ספר החינוך: שמן משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו קצת מלכים, והיו מושחים בו את הכלים  של בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה  יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה  בספרי.

רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי  ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר: "ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".

הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו  שהשמן שמשה עשה הוא  קיים לנצח  כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א]  "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה  ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו  להידמות לתכונותיו- כי הוא  היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים[קל"ב, י"ז]:"ערכתי נר למשיחי"   ולכן  משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.

ומהמקור הזה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש כמו השמש, ולכן  ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש -למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה  את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו  רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו  12 לוגים [שמות ל, ל"א]

אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על     זר ונכרת מעמיו"

כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר  הדומה במתכונתו לשמן המשחה, אבל אם לא נעשה השמן באותה מתכונת ומשקל - מותר, וגם אם נעשה שמן באותה מתכונת אין הסך ממנו נענש, אלא הרוקח בעצמו שרקח את השמן ומי שייקח משמן המשחה על אדם זר שאינו לצורך מלכות ,או כהונה – נענש בעונש  כרת.

 לאור האמור לעיל, ניתן להביו איזו חשיבות גדולה הייתה לכך ששמן המשחה  נרקח על ידי משה עצמו ולא על ידי שליח ומה הסגולה הטמונה בו. מכאן ששמן המשחה נועד גם לעתיד לבוא.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמן המשחה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמן המשחה

שיר מאת: אהובה קליין  ©

ציווי  למשה משמים

רקיחת   בשמים בידיים

מלאכת  קודש נאצלת

 למען תכלית נבחרת.

 

  אוסף שוקל חומרים

שוקד ברמ"ח איברים

עליו תשרה  השכינה

 יצירת שמן המשחה.

 

לסוך מלכים וכוהנים

 מזבח משכן וכלים

 סגולת קודש קודשים

 לעד ולנצח  נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשוא- ברכת כוהנים לשם מה?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשוא- ברכת כוהנים לשם מה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת נשא  נקראת מיד אחרי  חג השבועות. היא כוללת 176 פסוקים.  מעניין כי גם בספר תהילים ישנו פרק קי"ט הכולל 176 פסוקים,  כמו כן, מסכת בבא בתרא - שהיא גדולה במיוחד מבין המסכתות בש"ס-בתלמוד הבבלי- כוללת :176 דפים.

חז"ל אומרים : שאין זה מקרה שפרשה זו כה ארוכה ונאמרת מיד אחר  חג מתן  תורה-  הדבר מבטא את אהבת עם ישראל  לתורה הקדושה, במיוחד מיד אחר קבלתה, במטרה להשביע בצורה ניכרת את רוחם.

למרות זאת ,חז"ל טוענים כי: עם ישראל צריכים לחבב את התורה יום ,יום כאילו קיבלוה זה עתה, כפי שנאמר:  "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, ושמרת לעשות אותם, בכל לבבך ובכל נפשך". דרשו חז"ל (רש"י,  ביתרו י"ג, י') "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כאילו קבלתם היום מהר סיני. כאילו בו ביום נצטווית עליהם".

אחד הנושאים המופיעים בפרשה: ברכת כוהנים , תפקיד  רם מעלה -מוטל על הכוהנים לברך את העם, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל- משה לאמור: דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם: "יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את- שמי על- בני ישראל ואני אברכם" [במדבר ו' כ"ב]

השאלות הן:

א] מדוע עם ישראל זקוק לברכת הכוהנים? הרי אלוקים יכול לברכם בעצמו?

ב] מה משמעות תוכן הברכה?

ג] כיצד  נאמרת הברכה  ?

התשובות:

עם ישראל זקוק לברכת כוהנים.

הליקוטי מגדים מבאר : כי הקב"ה רואה  לנגד עיניו עד סוף הדורות, יש ויראה שאדם מסוים עשוי להתעשר ,וכתוצאה מכך - עלול לסטות מדרך הישר, ואף להמעיט עצמו משיעורי תורה, ועל כן הקב"ה מרחיק ממנו את העושר, לעומתו אם הכהן , או צדיק - מברך את אותו אדם, ה' מסכים עם ברכת הכוהן. ולכן  כאשר הכוהנים יברכו, יתגשם הפסוק: "ואני אברכם". [ליקוטי מגדים בשם הקדוש ר"א מקרלין זצ"ל]

רבי חנוך צבי לוין מבנדין, מסביר : אהרון הכהן היה :"אוהב שלום ורודף שלום" וכך גם השפיע על בניו, לכן על ידי ברכת כוהנים -ניתן היה להשפיע גם על עם ישראל שיהיו אוהבי שלום וישאפו לחיי אחדות העם.

הרשב"ם אומר: כי לדעתו ברכת כוהנים היא במובן של תפילה. הכוהנים מצווים להתפלל אל ה' שיברך את עם ישראל ,כמו שנאמר: יברכך ה'  וה' ישמע את קולם של הכוהנים. התוצאה: ה' יברך את עם ישראל: "ושמו את שמי על בני ישראל, הכוונה :שיברכו הכוהנים  את ישראל בשם ה' ולא בשם שלהם.

"אבן עזרא": מפרש: כי הציווי: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"-מוכיח: כי לא ברכת הכוהנים גורמת לשפע, אלא ברכתו של ה' ושם שמים השגור בפי הכוהנים.

אברבנאל: גם רואה בברכת הכוהנים-  משמעות של תפילה.

תפקיד הכוהנים להגיד תפילה למען עם ישראל באמצעות שלוש ברכות:

א]ברכת ה' לברואיו.

ב] ברכת הברואים לה'-הכוללת ברכת התורה והלל.

ג] ברכתם-תפלתם של הנבראים למען הנבראים, ועם ישראל הזדקקו לברכת הכוהנים - כדי שעין הרע  מצד האויב לא תשלוט בהם - כשהוא רואה שכל העם שוכנים במדבר בסדר מופתי, ולכל  שבט דגל משלו.

רבינו בחיי נותן הסבר מעניין לברכת הכוהנים. הוא טוען : כי הם קיבלו עשרים וארבע מתנות וזוהי המתנה העשרים וחמש-היינו- לברך את עם ישראל בברכה המשולשת.

מתנה זו נרמזת במילה: "כה"- בגימטרייה עשרים וחמש.

משמעות ברכת הכוהנים.

על פי רש"י: מהמילים: "אמור להם" ניתן ללמוד:

א] [ ספרי] - כי הכוהנים חייבים לברך בקול רם על מנת שכולם ישמעו את הברכה.

ב] [תנחומא] -שהכוהנים יברכו את העם ,לא רק מפני שה' אמר להם זאת,   אלא שהברכה בפיהם  תהיה מתוך כוונת הלב.

"יברכך": על פי ספרי:

"יברכך ה'"- בנכסים."וישמרך"  בנכסים.

רבי נתן אומר: "יברכך" בנכסים "וישמרך"- בגוף.

רבי יצחק מפרש :"וישמרך"- שלושה פירושים:

א] ה' ישמרך –מפני יצר הרע,,

ב] ישמרך- שלא ישלטו עליך אחרים.

ג] ישמרך- מפני המזיקים.

תנחומא: מביא שני פירושים:

א] סיפור הממחיש -מה הכוונה:"וישמרך":

מעשה במלך בשר ודם שהיה דר ברומי - והיה לו מישהו    שאהב אותו - אשר התגורר בסוריה. יום אחד שלח לו מתנה – מאה ליטר זהב, על ידי שליח.

אך למרבה הצער, בדרך התנפלו על השליח ליסטים וגזלו את כל מה שנתן  לו.

במצב זה המלך אינו יכול  להשגיח עליו מפני הליסטים.

לכן כתוב: "יברכך ה'  וישמרך"

ב] יברכך- בבנים, וישמרך  בבנות, לפי שהן זקוקות  לשמירה.

"יאר  ה' פניו אליך" - ה' יראה לך  פנים שוחקות , פנים מוארות.

ע"פ ספרי: ה' ייתן לך מאור פנים.

רבי נתן אומר: זהו מאור השכינה, פנים צהובות ,מזהירות ושמחות..

"ויחונך"-רש"י מביא את דעת ספרי:

א] יחונך- במשאלותיך.

ב] ייתן לך חן בעני הבריות.

"יישא ה' פניו אליך"

על פי רש"י ודעת ספרי: ה' יכבוש כעסו ולא יכעס עליך.

"ושמו את שמי"

רש"י על פי ספרי:

הכוונה- במקדש יש להגיד בברכה את השם המפורש. אך במדינה יש להגיד רק את הכינוי של ה'.

"ואני אברכם"

כאן רש"י מביא שתי דעות:

לדעת ר' ישמעאל: הכוהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך את הכוהנים.

ר' עקיבא אומר: כוהנים מברכים את ישראל והקב"ה מסכים עימם.[חולין מ"ט]

אמירת הברכה על ידי הכוהנים.

הכתב סופר מפרש את דברי רש"י ואומר:

"אמור להם בכוונה ובלב שלם"- מכאן שהכוהנים חייבים להיזהר לא לכוון את הברכה להנאה עצמית שלהם, ולחשוב על  מתנות כהונה, אלא עליהם לחשוב על טובת עם ישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל  ניתן להסיק: כי ברכת הכוהנים - היא בעלת ערך רב והכוהנים חייבים לברך מתוך כוונה  טהורה, מי ייתן והברכה תעניק לעם ישראל  שלום בין איש לרעהו ויהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.

נושאים נוספים בפרשה:

חנוכת המשכן וקורבנות הנשיאים.

תורת הנזיר.

ציורי תנ"ך/ חנוכת המשכן,שש עגלות צו של הנשיאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר /ציירה: אהובה קלייו (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר מגיש קורבן לכוהן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)