‏הצגת רשומות עם תוויות אהרון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהרון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 1 במאי 2024

פרשת: אחרי מות- איתותים גם לתקופתנו- הבה נתעורר/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת: אחרי מות- איתותים גם לתקופתנו- הבה נתעורר!

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/האיסור  לאהרון הכהן לגשת בכל עת לקודש הקודשים/ציור: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אהרון מטיל גורלות על  שני  השעירים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" [ויקרא  ט"ז ,ח] [ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השעיר הנועד על פי הגורל- להשליכו לעזאזל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן  נוטל ידיו ורגליו טרם טבילתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציור תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול על רקע קודש הקודשים/ ציירה: אהובה  קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול מקטיר קטורת מעל מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם".

ויקרא י"ח, כ"ו]


ציורי תנ"ך/ יחזקאל הנביא שופט את יושבי ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[ציור  מתוך ההפטרה יחזקאל פרק כ"ב]






הפרשה פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל -הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל -הַכַּפֹּרֶת. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה.  כְּתֹנֶת -בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.  וּמֵאֵת, עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִקַּח שְׁנֵי-שְׂעִירֵי עִזִּים, לְחַטָּאת; וְאַיִל אֶחָד, לְעֹלָה. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ.  וְלָקַח, אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם; וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת--גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל..."  [ויקרא  ט"ז, א-ט]

בפרשה זו מתארת התורה את עבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים:

השאלות הן:

א] מדוע בתחילת הפרשה מוזכר רק אהרון: "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ"       

היכן יתר הכוהנים?

ב] למה נועדו שני השעירים?

ג] הקשר להפטרה [יחזקאל ,כ"ב] –איתותים  לתקופתינו. כיצד?

תשובות.

הפניה אל אהרון. "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ"

הגאון רבי אליהו מווילנא מסביר:" הובא במדרש [ויק"ר כ"א, ז'] נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל - יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ": "אמר הקב"ה אל משה, לא כשם שאתה סבור... אלא בכול שעה שהוא [אהרון] רוצה להיכנס - יכנס-רק שיכנס בסדר הזה"

הרי לנו שרק לשאר הכוהנים הגדולים אסור להיכנס לקודש הקודשים- מלבד ביום הכיפורים, אבל לאהרון הכהן הותר להיכנס בכל שעה שיחפוץ , בתנאי שיעשה  ככל סדר העבודה – כפי שמתואר בפרשה.

מה שנאמר  בגמרא [מסכת מנחות, כ"ז, ב] ובאותו אופן פסק גם הרמב"ם: שכהן גדול הנכנס לקודש  הקודשים שלא ביום כיפור - חייב מיתה, זה לדורות - לפי שזוהי דרך הגמרא, להורות הלכה לדורות, לא לתאר מה שהיה לאהרון בדורו.

מכאן, שהפרשה מראשיתה מדברת רק על אהרון ולכן נזכר שמו לאורך כל הפרשה - לפי שהיה לו דין מיוחד שהיה יכול להיכנס אל הקודש בכל עת שירצה. רק בסוף נדרשת התורה לשאר הכוהנים הגדולים שבעתיד כמו שנאמר:

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" [יום הכיפורים] [ט"ז, כ"ט]

"וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר-יִמְשַׁח אֹתוֹ" [ט"ז, ל"ב]

כלומר: לכוהנים בכל הדורות הבאים - יהיה זה: "אחת בשנה" "לכפר על בני ישראל" ביום הכיפורים, אבל לאהרון - מותר היה להיכנס בסדר הזה - גם בכל השנה כולה.

הטלת הגורלות על השעירים.

לפי  דברי רש"י: אהרון הכהן לוקח אתו  את שני השעירים, אחד מימינו והשני - משמאלו ונוטל ידיו לתוך הקלפי ומניח על שעיר אחד משמאלו  את הפתק שעלה ביד שמאלו, שעליו כתוב את הגורל.

ועל השעיר מימינו מניח את הפתק השני  שעלה בגורל  ביד ימינו .

השעיר שעלה בגורלו: "לשם" מיועד  להקרבה לה' לקורבן  חטאת ואילו השעיר שנועד "לעזאזל"- יושלך למדבר  על הר קשה ומצוק גבוה.[דברי רש"י]

לפי דברי חז"ל:  היה דוחף את השעיר מן הצוק "לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים, איברים" [יומא פ"ו מ"ו]

מפסוקינו ניתן ללמוד כי דייקו בהמתת השעיר שנאמר: "יעמוד חי  לפני ה' " שכל  עוד  הוא במקדש - הוא חי ו"לשלח אותו"-  הכוונה לשלח אותו למיתה.

לפי הרשב"ם: "לפי פשוטו: לשלח אותו  חי-  אל ההרים כמו שמצינו ציפורי המצורע [ויקרא י"ד, ז] :"ושלח את הציפור החיה על פני השדה לטהרו מטומאתו - אף כאן לטהר  את ישראל מעוונותיהם,  משלחו אל המדבר - והוא מקום מרעה  לבהמות"

מכאן , שביום הכיפורים היה מתוודה הכוהן  הגדול שלוש פעמים: פעמיים על פר  חטאת ופעם שלישית על השעיר המשתלח לעזאזל.

בפעם ראשונה היה הכהן מתוודה :על חטאיו  וחטאי בני ביתו.

בפעם השנייה גם על הכוהנים. ואילו בפעם שלישית  על כל עם ישראל.

מעניין מדוע שעיר אחד יוקרב לה' והשני נועד למדבר – להריגה?

על כך עונה ספורנו: לדעתו , השעיר הנושא את עוונות עם ישראל –אינו ראוי לזבח, מגודל  טומאתו.

מעניינת במיוחד דעתו של אברבנאל: הוא רואה בשני השעירים את מאבקם  הנצחי של יעקב ועשיו -  שנולדו תאומים ושווים  מבחינה פיסית בקומה ובמראה, אך מבחינה רוחנית הבדל גדול ביניהם- עשיו פנה לדיראון ואילו יעקב לחיי עולם, באופן טבעי נועדו האחים לגדול באופן שווה, אולם בהשגחה עליונה נפל בגורלו של שעיר אחד להיות עמו ונחלתו של ה' ולהתקרב לבורא עולם, ואילו השעיר השני הורחק מנחלת אלוקים לארץ של מדבר ושיממון.

עבודת הכהן ביום הכיפורים - מטרתה: תפילה לה' שסוף, סוף יגמר מאבק זה, על ידי שהכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל- בכך הוא מצביע כי רק את עשיו הרשע הולמים החטאים וכל העוונות האחרים ואילו בני יעקב חייבים להתנקות מהחטאים – בהיותם העם הנבחר.

הקשר להפטרה יחזקאל [פרק כ"ב, א'-י"ז] איתותים לתקופתנו.

בפרשתנו הנושא העיקרי: כפרה על עוונות בני ישראל ביום הכיפורים-  למען  טיהור העם -  להיות טהורים לעומת הגויים - כי ארץ ישראל נועדה להיות קדושה ואינה מקבלת את הטמאים - אלא מקיאה אותם  מתוכה!

הקב"ה פונה אל יחזקאל הנביא ושואל אותו שאלה קשה: האם הוא  מוכן לשפוט את יושבי ירושלים על חטאיהם הרבים - כגון: שפיכות דמים וה' הסביר לנביא שאין בתוכם אנשים צדיקים שיגנו על ירושלים והוא מכנה אותה בשם: "עיר הדמים" האשמה היא: שטימאה את ירושלים - לכן העונש יהיה: "חרפה לגויים"

המילים : "עַל-כֵּן, נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה",

"המילה "יהודי" תשמש מילת גנאי בקרב העמים כשירצה אחד לקלל את רעהו ויטיח בפניו את המילה: "יהודי" או "משרת יהודי" כפי שתיארו חכמים במגילת איכה: על שתי נשים נוכריות  שרבו ביניהן וקראה אחת לחברתה בשם: "יהודיה" אותה אישה נעלבה עד כי אמרה: יש ביכולתה לסלוח  ולמחול על כל עלבון שבעולם חוץ מעלבון כזה!

זו הכוונה לעונש  "עַל-כֵּן, נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה", הנביא טוען כי גזר הדין נחרץ בעיקר על העבירות של גזל ושפיכות דמים שהן עבירות בין אדם לחברו - שאין יום הכיפורים מכפר עד שיבקש סליחה מחברו שפגע בו.

הנביא יחזקאל  מצרף בנבואתו  חטאים  שנעשו במשך תקופות ממושכות. ודן אותה [את ירושלים] כמעין אישיות אחת הקיימת מעל 400 שנים!

אך עתה הוגש נגדה כתב אישום - העיר נידונה לחורבן והעם לגלות.

אין הנביא מזכיר  שום רמז לנחמה!

על כן הדין כבר נחרץ: "הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ, אִם-תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, לַיָּמִים, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ"? וכי תושבי ירושלים יוכלו להחזיק מעמד בהשמעת  פסק הדין על ידי השופט? הנביא מדגיש את חומרת המצב הרוחני: הרי לא תהיה לך תשובה  על כל האשמה!

לעניות דעתי -  האשמה זו כלפי יושבי ירושלים מזכירה את המתרחש בימים אלה ממש - המחלוקות – השנאה לדת - מצד חלקים מסוימים בציבור המקבלים גיבוי מהרשתות החברתיות וערוצי התבהלה - אין ספק - כי כל האנטישמיות שמרימה ראש בתפוצות מזכירה את דברי הנביא יחזקאל. 

לסיכום : לאור האמור לעיל המסקנה היא: מערכת החינוך חייבת  להעלות את חשיבות התנ"ך לראש הסולם - ובכך לאחד מחדש את העם ויהי רצון שדברי הנביא ישעיהו יתגשמו במהרה:

" לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"  [ישעיהו י"א, ט']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 17 בינואר 2024

פרשת בא- מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בא- מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל?

 מאמר  מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משה ואהרון   ניגשים פרעה מלך מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹוהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".




ציורי תנ"ך/ מכת החושך/ ציירה: אהובה  קליין (c)








ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/  ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/  " בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ....."/ ציירה: אהובה  קליין (Cֹ)[ שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי  תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ברכוש גדול ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.  וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה.  וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.  וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ" [שמות פרק  י. א'- י'].

השאלות הן:

א] מדוע אלוקים - בחר דווקא במשה לגאול את ישראל?

ב] מדוע נאמר למשה:" בֹּא אֶל-פַּרְעֹה.. כִּי -אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ" ?

תשובות.

משה נבחר לגאול את עם ישראל.

בפרשתנו -  מצליח – משה לגאול את עם ישראל ממצרים- וזאת שבזמן  תחילת פרשיות -  "שמות "וארא"- משה סירב להנהיג את עם ישראל - באמצעות טענות שונות, כגון: "לא איש דברים אנוכי". "שלח נא בידך תשלח" עד שלכאורה ה'  אומר לו: כי בלעדיו אין מנהיג אחר שתהיה ביכולתו לגאול את עם ישראל ממצרים ואם משה יסרב להוציאם ממצרים - אין ישראל נגאלים! לכן מתעוררת השאלה - מדוע משה נועד לשליחות זאת דווקא, הרי היו עוד אנשים הראויים לעם ישראל, כגון: יהושע בן- נון, אלדד ומידד, שבעים הזקנים- מדוע אף אחד מהם –לא התאים לכך?

התשובה לכך: לפי שמשה הוא היחיד שהיה כבר במצרים ואף יצא משם בדרך למדבר, ואין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים - אלא רק מי שכבר היה בחוץ ובעצמו השתחרר משם -  רק הוא מסוגל לשחרר אחרים.

כמו שכתוב בגמרא: [מסכת ברכות ה] על רבי חייא בר אבא שהיה חולה ובא לבקרו רבי יוחנן אמר לו: האם הייסורים חביבים עליך? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי. אמר לו רבי יוחנן: הושט לי את ידך- ואכן רבי חייא נתן לו את ידו ורבי יוחנן הקים אותו מחוליו.

הגמרא ממשיכה לתאר: כי בפעם אחרת חלה רבי יוחנן - בא לבקרו רבי חנניא, שאל אותו: חביבים עליך הייסורים? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי.

תגובת רבי חנניה: ביקש מר' יוחנן: שיביא לו את ידו ואכן  נתן לו את ידו והקימו מחוליו.

שואלת הגמרא: מדוע צריך רבי חנניא להקים את רבי יוחנן ממיטת חוליו שהרי בעבר רבי יוחנן בעצמו הקים את רבי חייא. האם הוא אינו ראוי להקים את עצמו מחוליו?

הגמרא עצמה מתרצת: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" כך הדין לגבי כל אחד  שנמצא כבול במצרים- אינו יכול להוציא את עצמו משם אפילו אם יהיה נביא גדול. אלא רק מי שהיה שם ויצא מעול מצרים - יש בכוחו להוציא אנשים אחרים, היחיד שעשה כך - הוא משה רבינו שברח ממצרים אל המדבר וזאת לאחר שהרג את האיש המצרי וטמן אותו בחול.

במצרים  כולם היו עבדי פרעה כי מצרים הייתה ארץ של עבדים, היא נקראת: "בית עבדים" , לא רק מהטעם שבני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים ,אלא גם בגלל שהמצרים עצמם היו עבדים לפרעה – לפי שבשנות הרעב  יוסף קנה את כל המצרים - עבדים לפרעה מלבד כוהני  הדת שלא היו משועבדים - אך מלבדם כל המצרים היו  משועבדים לפרעה. [על פי הספר "השקפה ומוסר על פרשת השבוע" / הרב מידד אייל הררי]

לעניות דעתי ישנן עוד סיבות לבחירתו - הנה כמה מהן:

א] למשה היו מידות טובות ויראת שמים, בתחילת דרכו היה רועה צאן וגילה יחס נאמן ולבבי לצאנו.

ב] היה מתעניין בזולת  - והיה יוצא אל אחיו במצרים.

ג] סייע לבנות יתרו לדלות מים מן הבאר.

ד] היה בעל ענווה גדולה - ולא התלהב לקבל את תפקיד המנהיגות על ישראל.

ה] חשש שיפגע באהרון אחיו המבוגר ממנו שהיה במצרים כבר בתפקיד משלו.

ו] פעל באחדות מלאה עם אהרון.

ה' אומר למשה: " בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"? 

ה"שפת אמת"  סובר: שהקב"ה כביכול מרגיע את  משה לקראת השליחות הקשה אל מלך מצרים ואומר לו: בוא איתי ושנינו יחדיו - נלך אל פרעה.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מסביר : אין ה' אומר למשה: "לך אל פרעה"- מהטעם: כי מעולם אין   מתרחקים מה'- ואין אפשרות לאדם להתרחק מהבורא - לפי שנאמר:" מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו  ו', ג'] לכן ה'  קורא למשה ומציע לו לבוא יחד אתו אל פרעה , כך ה' מבטיח למשה שיצטרף אליו בכל עת..

הצדיק רבי יחיאל מיכל מזולוצ'וב  [תלמיד הבעל- שם טוב]: אומר על המילים: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ": האומר על עצמו: "אני"- בבחינת אני ואפסי עוד,  סימן הוא: ש"הכבדתי את לבו"- שאין לבו- לב בשר ,אלא כד מלא דם כמו כבד שנמצא בבטן האדם.

"בעל הטורים" מסביר: כשהיה ה' אומר למשה ללכת לביתו של פרעה היה אומר לו:" בא " וכשהיה אומר לו ללכת אל היאור היה אומר לו :"לך".

המילה: "בא" עולה בגימטרייה ג'- רמז לפרעה כי יביא עליו עוד ג' מכות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: על פי הרמב"ם את הפסוק:

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ..... ".

אפשר שאדם חוטא חטא גדול, או חטאים רבים עד שירצה לתת את הדין ,אך מונעים ממנו לעשות תשובה- וזאת כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה לכן כתוב: ואני אחזק את לב פרעה וזאת מהטעם : שכבר בתחילת הדרך הוא חטא והרע לישראל. לכן ניתן הדין למנוע את התשובה ממנו עד שנפרע ממנו - לפיכך חיזק ה' את ליבו. אם כן מדוע ה' שלח את משה בכל זאת אל פרעה?

התשובה לכך: הייתה  כאן מטרה להראות לבאי עולם  שבזמן שה' מונע חזרה בתשובה - הוא  אינו יכול לשוב – אלא ימות בחטאו - שעשה בתחילת דרכו  ברצונו.

החיד"א מסביר: עדיין כן היה בכוחו לעשות תשובה ולכן ה' שלח את משה להתרות בפרעה - למרות שהכביד את לבו:

וההסבר מעניין במיוחד: יש לאדם שני סוגים של כוחות אל טבעיים מוסתרים ממנו.: א] במקרה של סכנה גשמית : האדם פתאום מגלה כי יש לו  כוחות שלא ידע עליהם קודם- אלא הם מתגלים דווקא בזמן  אמת כגון: לפתע הוא בים נקלע  לסכנת חיים - והוא כמעט טובע - אך  מיד  עולים במוחו – תחבולות  שלא ידע עליהם קודם. אז נוקט בפעולות  - וניצל!

ב] יש גם כוחות אל טבעיים רוחניים חבויים אצל האדם - ודווקא בזמן סכנה רוחנית הוא מצליח בעזרתם להינצל- זאת מתוך כוח האמונה בה'.

לסיכום, משה נבחר על פי רצון ה' ועל כך ראוי לומר :

"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַייִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" [שמואל-א, ט"ז ]




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר