חג הפסח בימינו —שיר השירים וניצני גאולה– האמנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

חג  הפסח בימינו —שיר השירים וניצני גאולה– האמנם?

מאמר מאת: אהובה קליין

 יצירותיי  למאמר:

ציור לשיר השירים: הרעייה ובנות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "הניצנים נראו בארץ..."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ " הניצנים נראו בארץ....."/ ציירה: אהובה קליין (c)

"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.."

 [שיר השירים ג, י"א]

ציורי תנ"ך/ "אל גינת אגוז ירדתי......"/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אֶל גִּינַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִימֹּנִים".

[שיר השירים ו' י"א]

ציורי תנ"ך/כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ ציירה: אהובה קליין (c).

ציורי תנ"ך/ צווארך בחרוזים'- ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים בנושא חג הפסח- חג החירות.

ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד

ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה..ויאסור את- רכבו ואת עמו לקח עימו?
[שמות י"ב,ו]

*  כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך מרים  יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

כידוע , חג הפסח הוא אחד משלושת הרגלים - כמו שנאמר: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל -זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר—בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם.  אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ". [דברים ט"ז, ט"ז]

בשבת חג הפסח נוהגים אנו לקרוא את שיר השירים - שחיבר שלמה המלך.

השאלות הן: 

א] מה הקשר לשיר השירים ובמבט היסטורי עד ימינו?

ב] רמז – לעונת האביב ולניצני הגאולה – כיצד?

תשובות.

הקשר לשיר השירים – בהיסטוריה היהודית ובפרט בימינו.

נאמר בשיר השירים: "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.  דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם--לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים.  אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים". [שיר בשירים פרק ו, א'- ד']

דעת  מקרא  מסביר: בנות ירושלים שמעו שהרעיה מחפשת אחרי דודה [הדוד שלה], הן מחליטות לסייע לה לחפש אחריו ולכן הן באות אליה  ושואלות אותה: לאן הלך ? וזאת כדי שתדענה היכן  לחפש אותו?

במילים: "אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ"- המילה "פָּנָה" זו הליכה שיש בה שינוי כיוון. התשובה שלה לבנות - ערוכה בלשון הפלגה- פיוטית  על פי זה- לא ניתן  לפענח להיכן הדוד של הרעיה  הלך? יתכן שעברה עליה רוח קנאה שמא הבנות רוצות לקחת איתה חלק באהבתה אל הדוד . הרעיה עונה להן: הדוד נמצא במקום נפלא ונסתר בגן נעלם ואין הן יכולות להגיע אליו.

רש"י רואה בתיאור הרעיה ובנות ציון - משל: בשאלה שהן שואלות אותה היכן הדוד ? זהו נמשל לאומות העולם המענים ומקנטרים את ישראל המשולה לרעיה, היכן פנה דודך-  כלומר ה' ? מדוע השאיר אותך עזובה-אלמנה כאשר חזר והישרה את רוחו על כורש ונתן רשות לבנות את בית מקדש והם התחילו לבנות את בית המקדש , האויבים המשיכו לקנטר את ישראל - שאם ה' יחזור אנחנו רוצים להיות אתכם כפי שנאמר [במסכת עבודה זרה, ד', א'- כ']

"וישמעו צרי [אויבי] יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל.. ויגשו אל זרובבל ...[אמרו להם:]נבנה עמכם כי ככה נדרוש לאלוהיכם... וכוונתם לרעה- כדי להשבית  מהמלאכה[כלומר כוונת האויבים להשבית  את בניית בית המקדש] והם [ישראל משיבים לאויבים] דודי [ה']ירד לגנו- ציווה לבנות היכלו ויהיה שם עימנו. – ערוגות הבושם- זה מקום הקטרת הקטורת.

לרעות בגנים - הדוד ירד לרעות את צאנו בגנים אשר שם התפזרו הצאן [עם ישראל]- ואותם שלא עלו  מן הגולה ה' משרה את שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות. "ללקוט שושנים" אלוקים שומע ומקשיב לכך שהם עסוקים ולומדים תורה-  וזאת כדי שה' יכתוב את זכותם זו בספר  הזיכרונות- כפי שכתוב: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה, וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה, וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". [מלאכי ג', כ', ט"ז] לכן לאויבים אין חלק וזיכרון בירושלים.

והוא ה'  רועה את צאנו [עם ישראל] במרעה טוב ונוח.

ובזמננו אנו , בימים אלה של מלחמה ניתן לראות  את המתח הגובר בירושלים ביתר שאת . האויבים  נלחמים על מקום המקדש שם בנו את המסגד שלהם, בכל פעם מגבירים מחדש את האיומים ומנסים להוציא לפועל פיגועים  ולצערנו, פעמים אף  עולה בידם.

ספר זה מסמל את הקשר ההדוק  של עם ישראל -  לקב"ה. אחת מהדוגמאות היפות: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת - מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ" [שם: ב, י"ד]

על כך אומר רש"י: ישראל  נמשלה ליונה - בזמן שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל במדבר ,  היו חונים על הים והמצרים משיגים אותם הם נמצאו במלכודת: אין להם מקום לנוס מפני הים ולא להימלט מחיות רעות, מה היו דומים באותה שעה ? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסת לתוך נקיקי הסלעים , שם הנחש נושף עליה. באותו רגע - אם תיכנס לנקיקי הסלעים הנחש נושף בה ואם תמהר לצאת החוצה - הנץ יפגע בה. אמר לה ה': הראיני את כישרונותייך את פעולתך החכמה - למי את פונה בעת צרה?- השמיעיני את קולך ונאמר:

"וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה." [שמות י"ד, י]

שיר השירים - עונת האביב וניצני הגאולה.

שיר השירים מרמז על זמן הגאולה - פסח  חג האביב. "הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".

בעונת האביב  הניצנים  נראים בארצנו היפה והפריחה הצבעונית ממש בשיאה.

לאור המצב הנתון בימינו -  מבחינים אנו, לעניות דעתי, גם  בניצני הגאולה - אלו הסימנים לגאולה הקרבה אלינו:

גם חז"ל מזכירים אותם: כגון: "בעקבתא דמשיחא : "חוצפא יסגא", והיוקר יאמיר, עזות המצח תתגבר, "היוקר יאמיר" –מוצרי מזון מתייקרים. "הגפן תיתן פריה"- אומנם יהיה שפע של יין, אך מחירו יהיה יקר.

"מלכות תיהפך למינות"- המדינאים- או השליטים- רחוקים מהתורה ונחשבים לכופרים - הם רואים את עצמם כמקור הידע בעולם.

ערוצי התבהלה בתקשורת -  מסיטים את העם לשקרים ודברי כזב.

עניין הלבוש שתפקידו לסמל מכובדות  וצניעות – יורד לשפל המדרגה.

אומות העולם מתגרות זו בזו. מלחמה  נרקמת מכיוון צפון כפי שניבא ירמיהו הנביא:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". [ירמיהו א', י"ד]

"ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו" – מאימת המלחמה

כפי שהכתוב מתאר:

" וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם". [ויקרא כ"ו, י"ז]

רואים כיום בעיקר בצפון - איך העם מפונה מבתיהם ואיש אינו רודף אחריהם!

אמרו  חז"ל :כל 'שלמה' שבשיר השירים הוא קודש ועל פי דבריהם השם 'שלמה' הוא כינוי לקב"ה שהוא המלך והשלום שלו.

כל שיר השירים הוא משל ואהבה בין  הדוד לרעיה , אך למעשה הוא נמשל לאהבה בין הקב"ה לעם ישראל.

על כן ניתן להסיק:  כי ישנו קשר בין חג הפסח - הנקרא גם חג האביב ובין גאולת ישראל שיצאו ממצרים בחודש ניסן – ניסן משום נס!

מהטעם הזה: קוראים אנו את שיר השירים בשבת חול המועד פסח.

הנביא מיכה מנבא: "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת" [מיכה ז', ט"ו]

לסיכום - ניצני הגאולה מנצנצים בימים אלה - למרות כל אי הבהירות הנראית בארצנו נמשיך להרבות בתפילה לה'  ולהילחם בחירוף נפש כנגד האויבים האכזריים.

יהי רצון  שיתגשמו הפסוקים: "הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי׃ בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה ־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃" פירוש: אֱלוֹקִים בְּרַח מֵהַגּוֹלָה וְהָבֵא עָלֵינוּ אֶת הַגְּאֻלָּה כַּצְּבִי הָרָץ  בִּמְהִירוּתוֹ לְהַר הַמּוֹרִיָּה.  [שיר השירים  ח', י"ג-י"ד]            

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע -ההפטרה והקשר האקטואלי / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תזריע  -ההפטרה והקשר האקטואלי.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי  תנ"ך/ היולדת בספירת ימי טהרתה/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה את קורבנותיה אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ היולדת וקורבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן ומגישה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד(c)

ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  אשת נעמן והשבויה הישראלית הקטנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

[ציור מתוך ההפטרה בספר מלכים-ב.ד'-ה']

ציורי תנ"ך/ מרים המצורעת יושבת בדד מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

מעניין לציין כי בעוד שבפרשה הקודמת - פרשת שמיני -  התורה מביאה רשימה שלמה של בעלי חיים טהורים המותרים לאכילה - ומנגד  ישנה רשימה ארוכה של בהמות  ושרצים שהם טמאים - ולכן אסורים באכילה.

הרי בפרשתנו ישנו הסבר בעיקר בנושא טומאת האדם,

כגון: טומאת היולדת וטומאת האדם כתוצאה מנגעים הבאים עליהם.

חז"ל  מוצאים קשר בין שתי הפרשיות האלה והם נותנים לכך הסבר.

על פי דברי חז"ל: כשם שיצירתו של אדם באה אחרי כל הבהמות , החיות והעופות.. בתיאור מעשה הבריאה בחומש בראשית - כך גם תורתו של האדם באה אחרי תורת בהמה, חיה ועוף [ויקרא רבה, י"ד]

נאמר בפרשה:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: "אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים". [ויקרא י"ג, א'-ג']

ההפטרה  השבת היא: בספר מלכים –ב, פרק ד'-ה ]

להלן קטע מההפטרה:

"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ;........

וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים--כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל--מְצֹרָע.  וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.  וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ. .......וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, כִּי-זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ:  כִּי אַךְ-דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי-מִתְאַנֶּה הוּא לִי.  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, כִּי-קָרַע מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ; יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.....

וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר...."

השאלות הן:

א] מה  הטעם  להופעת הנגעים בגוף האדם?

ב] גילוי הקשר בן הפרשה להפטרה ולאקטואליות בימינו ?

תשובות:

הטעם להופעת הנגעים בגוף האדם.

רבי ישראל סלנטר מסביר: בפרשת שמיני התורה מונה סוגי בהמות ועופות שמותרים באכילה וכאלה שאסור לאוכלם ,ומיד אחרי זה באה פרשת נגעים הבאים על האדם וזהו לפי חז"ל: "כל המספר  לשון הרע - נגעים באים עליו" [ערכין ט"ו, ב']

הרי  בני אדם יותר נזהרים שלא לאכול נבלות וטרפות מאשר "לאכול" אדם חי על ידי  דיבור לשון הרע ולכן נסמכו שתי הפרשיות – היינו -  פרשת שמיני ופרשתנו וזאת: כדי להזהיר כי  אכילת אדם הוא לא פחות גרוע מאשר לאכול תולעת .

ה"נתיבות  שלום" מבאר: עניין הנגעים אינו חולי גשמי ,הכהן לא היה מגיש טיפול רפואי לאיש אשר בו הנגע ,אלא כמגיש עזרה על ידי  ספר התורה - שמעוררים את היהודי מן השמים מהטעם שנכשל בחטאים.

הכהן היה בודק את הנגע והיה מבחין שהנגע שקוע עמוק  אחרי העור החיצוני כלפי פנים גופו של הנבדק ,לכהן הייתה חכמה אלוקית והיה מסוגל להבחין אם הפצע הוא רק משהו גשמי, כמחלת עור – או משהו עמוק בבשרו של האיש וזה מורה על תוצאה של קלקול רוחני.

במצב זה תפקידו של הכהן היה: ללמד את האיש הנגוע דעת לשוב לאחר שנכשל.

ה"נתיבות שלום" מביא עוד הסבר מעניין על המילים:

"אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת..":

וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת—"

האדם - הוא נמצא בדרגה  עליונה ואם יהיה בעור גופו: שאת, ספחת ,או בהרת - והפך בעורו לנגע צרעת - נאמר [במסכת ערכין ט"ז] שהנגעים באים על הגיאות [גאווה] שנכשל בה:

שְׂאֵת -זו לשון  רוממות - שהעניקו לו מהשמים רוממות והתעלות - ומטעם זה הוא נפל  במידת הגאווה, או ספחת- הכוונה- שנתנו לו דבר הנספח לגוף - שאינו בעצם האדם - כמו עניין העשירות וכו'. או  בהרת - שנתנו לו הארה ובהירות- כל התוספות האלה הם מקור העונג והעניקו לו מתנות אלה  מהשמים במטרה  לעבוד דרכם –את אלוקים, והוא פגם בכל מה שקיבל מהקב"ה. הוא הפך את הנתינה של הענ"ג-  לנג"ע- והפך בעור בשרו לנגע. מהשמים העניקו לו מתנה, רוממות והארה ומתנות גשמיות ואילו הוא הפך זאת   לנגע- אצל האדם- הרי זה נחשב לפגם חיצוני ולא נפגם ממש במהותו- ולא למשהו פנימי.

הקשר  לנגע הצרעת שהיה לנעמן  שר הצבא [בהפטרה]

נעמן -שר צבאו של מלך ארם,

הוא היה  אדם חשוב- נשוא פנים ואהוב על כולם - כי הוא הרג  בקשתו את אחאב- מלך ישראל. נעמן נחשב לגיבור חיל- ועם כל זה- היה נגוע בצרעת- צרעת זו - לא נבעה מתוך חולשת הגוף, אלא מחמת עונש – מהטעם שבפקודתו חייליו  שבו  נערה קטנה,  כשהוא השתתף במלחמה –נגד ישראל לקחו אותה בשבי – והיא שימשה כמשרתת את אשת נעמן, וכך נדבק בצרעת.

אותה נערה  הציעה לאשתו פתרון  : שייגש נעמן אל הנביא  אלישע-אשר יושב בשומרון.- והוא יוכל לעזור לו - לפי שצרעת זו באה כעונש לכן לא תתרפא על ידי רופאים - אלא על ידי תפילה לה' !

ואם ייגש לנביא ויבקש שיתפלל בעדו - הוא  עתיד להתרפא מצרעתו, אך נעמן היה סבור שהצרעת בה חלה - נבעה מתוך כעס מצד הנביא כלפיו.  כנראה מחמת שנעמן הרג את אחאב מלך ישראל.

לכן הלך נעמן אל מלך ארם וסיפר לו על הצעת הנערה- אך מלך ארם הציע לו לקחת ספר כדי לפייס את מלך ישראל- ובנוסף לכך- זהב וכסף  ועשר חליפות בגדים - כדי לפייס את המלך שיצווה על הנביא אלישע לרפאות אותו כדי שלא יהיה מבודד מהחברה [כדברי רש"י]

כאשר קרא המלך את הספר - מיד קרע את בגדיו ושאל: וכי אני גרמתי לנעמן  שיצטרע? אין זה, אלא כנראה מלך ארם מנסה למצוא סיבה להילחם נגדי - השמועה הזו הגיעה  -לאלישע הנביא ,הוא שלח שליח אל המלך וציווה שישלח את נעמן אליו –כדי שידע כי יש נביא בישראל ואכן הוא הגיע אליו עם סוסו ורכבו.

אלישע  שלח אליו שליח ופקד עליו לטבול במי הירדן שבע פעמים. תגובת נעמן: הייתה- כעס על הנביא: כי לא הבין מדוע הנביא לא יצא אליו מיד לרפואתו, אלא שלח אליו שליח- וגם קצף  על אלישע על עצם העצה לטבול במי הירדן- דבר שאינו מועיל?. בסוף בהצעת עבדיו טבל  נעמן בירדן ובא אל הנביא עם כל מחנהו ואמר שהוא מעתה יודע שיש אלוקים בישראל ורצה להעניק מתנה לאלישע - אך הוא סירב לקבלו.

בהפטרה – ניכר קשר ברור לנושא הצרעת שהצטרע בו נעמן לבין הנושא המדובר בפרשה.

החוט המקשר בין הפרשה וההפטרה- לאקטואליה  בחיינו. 

בימים אלה ממש- כאשר מתנהלת  מלחמת קיום לעם ישראל- אנחנו מבחינים בקבוצת אנשים מתוכנו - היוצאים להפגנות ומפריעים לאחיהם לחיות את חייהם בשלווה - דבר הנובע מתוך, גאווה, שנאה ומחלוקות- הגורמים  להקשחת עמדות האויב ומעוררים את כעס ה'.

גם עניין הנערה השבויה מזכיר לנו את השבויים שלנו כיום – הנמצאים בתנאים מחפירים בשבי האויב ואיש אינו יודע את גורלם.

לסיכום, לאור האמור לעיל-  נראה לנגד עיננו את דברי שלמה מלכנו: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי כ"א, כ"ג]

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" [משלי  י"ח, כ"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)