ציורי תנ"ך/ זכור את אשר עשה לך עמלק/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לשבת זכור]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"
[דברים כ"ה, י"ז]

 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/ עונשו של עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה אינו ניגש למשכן מפאת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c) - ציור לפרשת פקודי.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את---המשכן"

[שמות  מ,ל"ד]

 הטכניקה: שמן על בד

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת כי תישא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר ה' אל משה לאמור:  ואתה קח - לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקנמן--בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים....ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת- קודש יהיה: "


[שמות ל,כ"ב-כ"ו]






 

הטכניקה: שמן על בד.

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת תצווה]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"והם יקחו את הזהב ואת- התכלת ואת- הארגמן ואת-- תולעת השני ואת השש.."
[שמות כ"ח,ה]
 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
Biblical paintings
By Ahuva Klein
Heart scholars are taking  a contribution from  the people of Israel

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- חכמת נשים וחכמת הלב- במשכן.כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה-חכמת נשים וחכמת הלב-במשכן. כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת במילים: "וְאַתָּה תְּצַווֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְייִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד.." [שמות כ"ח, כ]  בהמשך חכמי הלב  מצווים לעשות את בגדי הכהונה לאהרון ואת החומרים הם ייקחו מבני ישראל.           כפי שנאמר: "והם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ.."  


ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן זית זך למשה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה  פונה אל חכמי הלב בדבר בגדי הכהונה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי  תנ"ך/ הסמיכה של אהרון ובניו על האיל(c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א] מה ניתן ללמוד -על הירתמותם של בני- ישראל  למען בגדי  הכהונה
והמשכן?                                                                                                                                              

ב] מה מאפיין את חכמי הלב?                                               

ג] כיצד מתמזגת חכמתן של נשים עם חכמי הלב?                                     

תשובות. 
 הירתמותם של עם ישראל                                                                                         

משה המנהיג משמש דוגמא  אישית לעם ישראל בכל מסירותו למענם ,על ידי חוש האחריות שהוא מגלה כלפיהם ,הן מבחינה רוחנית  והן מבחינה גשמית.

בעל הטורים מסביר: כי עצם העניין ששמו של משה אינו מופיע בגלוי בפרשה זו. הדבר נובע מתוך דבריו אל ה': "מחני נא מספרך אשר כתבת" [שמות ל"ב, ל"ב]                                                                                                  ובקשתו התקיימה בפרשת תצווה.

הרב נתן מאיר [משגיח בישיבת לייקווד] מסביר בספר קובץ שיחות: כי בקשתו זו של משה מה' - נבעה מתוך רגש אחריות לעם ישראל, אחרי שחטאו בחטא העגל, אלוקים רצה להענישם ומשה עמד מנגד והתפלל על עם ישראל- למען  ביטול הגזירה הקשה.

עניין האחריות  מועבר גם לעם ישראל והם ערבים זה לזה, כולם נרתמים לתרום למען המשכן, הדבר גורם להתלכדות העם סביב מטרה מרכזית אחת.עם ישראל אינו קובץ של יחידים שכל יחיד דואג רק לעצמו, אלא כל אחד חייב למלא את שליחותו נאמנה למען  כלל ישראל  ולעבודת ה' וקידוש שמו בארץ ובעולם. כך כל אחד אחראי על הכלל, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. התנהגות זאת של התלכדות העם  מביאה לאחווה בין איש לרעהו.

במדרש קהלת רבה ז, נאמר: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך".

 על ידי שאדם מיטיב את מעשיו הוא מתקן את העולם הזה וגם את כל העולמות העליונים.

הרי הקב"ה ברא את האדם כנזר הבריאה , האדם  מעל כל היצורים ובמעשיו יש השפעה על הבריאה כולה. אדם ההולך בדרך ישרה ועושה מעשים טובים- גורם לתיקון העולם הזה וגם לכל העולמות העליונים.  אך כאשר הוא חוטא חלילה ועושה מעשים רעים ,ההשפעה לכך מגיע לכל הרבדים. מכאן ילמד האדם לנהוג בחוש האחריות כלפי מעשיו וכלפי הכלל.

במסכת סנהדרין [דף ל"ז ע"א ]נאמר: "לפיכך, כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם"   את חוש האחריות והערבות הדדית אנו רואים אצל בני ישראל בהבאת התרומה.

 חכמי הלב.

נאמר: "ואתה  תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה"[שמות כ"ה, ג]

 בצלאל בן אורי ואהליאב  בן אחיסמך נחשבו לאומנים – חכמי לב,  בצלאל התקדם בעזרת רוח אלוקים בכישרונו האומנותי.

על פי דעת חז"ל:  בצלאל היה בן שלוש עשרה בלבד ועל כן בגיל  צעיר כזה להגיע לדרגה כה גבוהה של כישרון- זה לא בכוחות עצמו, אלא באמצעות רוח אלוקים, מכאן ניתן ללמוד כי אדם  בעל סגולות וכישרונות  ברמה כה גבוהה  שהוכשר למשימה עילאית- הקמת המשכן , כליו ובגדי הכהונה. ליידע זה יש ערך רב בחיי המעש ויש לראות בכך כמתת אלוקים.

אך מעניין להבין  מהו "חכם ללב" ומי הוא הזוכה לתואר  הזה?

הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל כתב ב"שיחות מוסר" כי מהפסוק: "ובלב כל חכם נתתי חכמה" [שם ל"א, ו] אנו למדים: כי האדם חייב להכין לעצמו לב חכם, ובלב כזה הקב"ה מעניק את החכמה, אך נשאלת השאלה כיצד יעשה זאת אדם בפועל?

לצורך התשובה נעיין בספר מלכים-א, ג [ה]

הקב"ה נראה לשלמה המלך בגבעון ושואל אותו: "שאל מה אתן לך"?               תשובתו של שלמה: "..ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין- טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה"?    ובהמשך נאמר: "וייטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלוקים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויבך ושאלת  לב להבין לשמוע משפט: הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא- היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך.."[שם ,ג, י- י"ב] שלמה המלך קיבל את מבוקשו  ואכן הוא ביקש רק חכמה, מפני שהבין כי חיים ללא חכמה  הם חסרי חשיבות.

הרמב"ם אומר: "וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא  תלמוד תורה כמיתה הן חשובין"[הליכות רוצח פ"ז]   מכאן שאדם המשתוקק לחכמה יבקש זאת מאלוקים, ואם יבקש זאת באמת, יזכה להיות חכם לב.                             ניתן ללמוד מיהושע בן- נון עד כמה  צריכים להשתדל בהשגת החכמה, הרי הוא ירש את המנהיגות ממשה ועליו נאמר: "איש אשר רוח בו"

 ספורנו מסביר:

 כי "חכם לב" הוא אדם "המוכן לקבל  אור  פני מלך חיים" ובזה הצטיין יהושע.  ומוכח מהכתוב כי יהושע המתין למשה שהיה על הר  סיני-במשך ארבעים  יום והוא נטה אוהל למרגלות ההר, וכל זה במטרה שתכף שמשה ירד , יהושע יוכל לשרת את רבו ועשה זאת במסירות נפש, עד כי עזב באותו זמן את משפחתו ואת כל ישראל.

 הרמב"ן מתפעל מהתגלות כישרון נפלא הנועד משעת היצירה למטרת הקמת המשכן וכליו בבחינת: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" [כדברי  ה' לירמיהו  הנביא]

חכמת נשים בנתה ביתה.

בתוך כל הקהל הבא כאיש אחד לתרום זהב וחומרים אחרים למען בגדי הכהונה וצורכי המשכן- באות גם הנשים אשר לא תרמו מתכשיטיהן לעבודת עגל הזהב.

בנדיבות ליבן הן תורמות למען הקדושה לחכמי הלב את תכשיטיהן ,ובפרשיות הבאות אנו  קוראים שיש ביניהן נשים חכמות לב שתורמות למשכן מפרי יצירתן.

חז"ל אומרים: "בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש"  ושלמה המלך משבח את האישה  באומרו: "חכמת נשים בנתה ביתה" [משלי י"ד]

לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- שכל מעשה המשכן נעשה  על ידי ערבות הדדית- כאיש אחד בלב אחד  ובתוך הקהל כיכבו גם הנשים  החכמות בהרמוניה עם חכמי הלב.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מחשבה ומעשה- במבט מקראי- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מחשבה ומעשה- במבט  מקראי- כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין ©

 

אדם , המעוניין  לפתוח את  יומו בשמחה – יחשוב אך מחשבות טובות- יתבונן בכל הטוב שיש לו, כגון: הנשימה הסדירה , הראייה המופלאה , יכולת ההתבוננות  בסביבה - במעשה הבריאה המופלאים. מנגד ירחיק עצמו - כרחוק מזרח ממערב ממחשבות רעות- שגורמות  לו למצב רוח ירוד  ואף משפיעות על  התנהגותו בפועל .

החשיבה מבוססת על מידע  הנקלט באמצעות החושים - מההתרחשויות שבסביבה ,או  באמצעות זיכרונות שבגינם האדם מסיק מסקנות הגורמות לו  לפעול לטוב, או לרע.

 הבא נתבונן באירועים המתוארים בתנ"ך בעקבות מחשבות בני האדם.

אנשי דור הפלגה מתאחדים כאיש אחד בלב אחד  בשאיפה להגיע  - באמצעות בניית מגדל- לשמים, כפי  שכתוב :"ויאמרו הבה נבנה עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על- פני כל הארץ" [בראשית י"א, ו]  אותם אנשים חושבים שיש בכוחם לגרום לכך שה' לא ינתק אותם ממקומם ויוכלו לשלוט על כל העולם. מחשבתם הייתה שלילית ומוטעית , התוצאה  עגומה ביותר - הם נענשו באופן קשה, אלוקים בלבל את שפתם והבלתי יאומן  התרחש, על אפם וחמתם - ה' הפיץ אותם על פני כל תבל.

ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם" [בראשית נ, י"ט- כ"ב]

ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את אחיו במות אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים והולך להיפרע מכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי": 

א] רצה לשכנעם שאין בכוותו להרע להם. אמר להם : עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עליי  שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: "אחיי הם" ע"מ להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם? "וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

מעניין להתבונן בהתנהגותו של פרעה כלפי בני ישראל : "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא  ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי- תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" [שמות א, ח—י"א]

כתוצאה מחששותיו – פרעה  פונה  למיילדות: " ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שיפרה ושם השנית פועה: ויאמר בילדכן את- העבריות וראיתן על- האובניים אם- בן הוא והמיתן אותו ואם- בת היא וחיה: ותראינה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" [שם, א', ט"ו]

ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ההמשך ידוע- פרעה נכשל  במעשיו ולא עלה בידו להגשים את מחשבתו כפי שנאמר: "כאשר יענו  אותו  כן ירבה וכן יפרוץ"

לאור כל האמור לעיל, ניתן להסיק: כי  על פי המחשבות- באים המעשים  לטוב , או לרע חלילה ויפים ומחכימים דברי שלמה המלך: " לב חורש מחשבות אוון ורגליים ממהרות לרוץ לרעה" [משלי ו, י"ח]  או להיפך לטובה : "לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו" [משלי ט"ז ט' ]

 יהי רצון ונשכיל  לפעול מתוך חשיבה חיובית - דעת וחכמה וכך מעשינו וחיינו יהיו טובים ואיכותיים  יותר.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים- מהו המסר לדיינים בפרשה?/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים- מהו המסר לדיינים בפרשה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בפסוק: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם...." ומכילה  מערכת רחבה של חוקים ומשפטים בעיקר בין אדם לחברו.

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ העבד העברי יוצא  לחופשי/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אמה עבריה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ  תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני בשנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

"כי ילך מלאכי לפניך.."[שמות כ"ג,כ"ג]

ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

על הפסוק : "ואלה המשפטים" היה אומר רבי שמחה בונים מפשיסחה: התורה רוצה ללמדנו על ידי פסוק זה: "דרך ארץ קדמה לתורה" [ויקרא רבה ט', ג]   אחד הנושאים  המוזכרים  בפרשה – הוא:  שמירה על חפצים של הזולת, כפי שהכתוב  מתאר:

 "כִּי- ייִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ - כֵלִים, לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב, מִבֵּית הָאִישׁ--אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם אִם-לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל- הָאֱלֹוקים:  אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" [שמות כ"ב, ו-ח]

השאלות

א] מהו המסר לדיינים בפרשה ?

ב] מיהו שומר חינם ובמה ייחודו?

התשובות

המסר לדיינים

"בעל הטורים" מפרש את המילה: "המשפטים" בדרך של ראשי תיבות: - הדיין מצווה לעשות פשרה, טרם יעשה משפט, כפי שנאמר במסכת סנהדרין [ו, ע"ב] מצווה לפשר בין הצדדים היריבים במשפט, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"[זכריה ח, ט"ז] והלוא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שאין שלום יש משפט ? אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הווי אומר: זה ביצוע  [היינו עשיית פשרה בדין]

רש"' אומר: "ואלה המשפטים" הכוונה :לפניהם ולא לפני עובדי עבודה זרה. וגם אם ידעת בדין אחד שדנים אותו כדיני ישראל- אין להביא אותו בערכאות שלהם.

ומדוע נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח? [ הכוונה לפסוקים בסוף פרשת יתרו: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו..."[שם, כ, כ"א], התשובה לכך - שתשים את הסנהדרין אצל המזבח כמו שנאמר: "לשכת הגזית-שם הייתה סנהדרין גדולה יושבת"[משנה מדות פ"ה, מ"ד] לפי שהמזבח היה מטיל שלום בין  ישראל לאביהם שבשמים, וגם הסנהדרין תפקידם היה  לעשות משפט, המטיל שלום בין איש לחברו. [ג" א]

ועוד אומר רש"י: המילה: "אלה"  המשמעות - לפסול  את הראשונים  והמילה: "ואלה"- מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף כאן המשפטים מסיני. כלומר: "אלה"- פוסל את הראשונים, כגון:" אלה  תולדות יעקב"- פסל לאלופי עשיו, לעומתם: "ואלה"- מוסיף על הראשונים-  כגון: "ואלה שמות בני ישראל" [שמות א, א]מוסיף על הראשונים: "ומי היו אלה שכתב למעלה, בני ראובן ובני שמעון".  לפי זה המילה: "ואלה"- בא להוסיף על עשרת הדברות שבפרשת יתרו מה הראשונים מסיני אף הדינים כאן מסיני.

רבי יעקב בן אשר-"בעל הטורים" מגלה בכל מילה שלפנינו מסר לדיינים:

"ואלה"- ראשי  תיבות- וחייב אדם לחקור הדין  - כלומר שהדיין מצווה להרבות בחקירה של העדים על מנת להגיע לאמת.

 "המשפטים"—הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה  משפט- כפי שנאמר לעיל:

"אשר"- ראשי תיבות: אם שניהם רוצים - כלומר אם שני בעלי הדין מוכנים ללכת לקראת פשרה.

"תשים"- ראשי תיבות- תשמע שניהם יחד מדברים.[היות וחל איסור על הדיין לשמוע בעל דין אחד שלא בפני חברו.

"לפניהם"-ראשי תיבות-לא לפני נדיב יהדר- כלומר, חל איסור על הדיין לכבד במיוחד פני איש גדול ומכובד שבא  לפניו.

חז"ל מוסיפים: כי לא במקרה- הפרשה פתחה דווקא בדיני עבד עברי- הדבר בא ללמד את הדיינים להיזהר כדי שלא יזלזלו במשפטו של העבד העברי ולא יעכבו  את דינו - על מנת לטפל בדיני תורה ודינים אחרים, מתוך חשיבה שהאנשים המכובדים חשובים יותר מעבד- שפל רוח ונדכה.

 

שומר חינם וייחודו.

 רבינו בחיי מסביר: כי חז"ל דרשו: ישנם ארבעה סוגים של שומרים:

א] שומר חינם.

ב] שומר שכר.

ג] שואל.

ד] שוכר.

  בפסוק הנ"ל -התורה מתכוונת לשומר חינם, בדרך כלל כל אדם מוכן לשמור חינם פיקדון של כסף, או כלים, משום שאין בזה טרחה. לעומת זאת כאשר התורה מדברת על שומר בהמות-  הדבר לא בחינם, אלא בשכר, לפי שאין זה מקובל שאדם ישמור על בהמות חינם . בגלל הטרחה הכלולה בטיפול בהם ,המשמעות של שומר חינם כדברי רבינו בחיי: "שומר חינם פטור על הכול - גנבה , אבדה ואין צריך לומר באונסין [כגון שהכלי נשבר] משום שהוא עושה חסד עם בעל הממון ,או הכלים כשמסכים לשמור חינם לעומתו : השואל- חייב על גנבה ואבדה ואפילו באונסין .

רש"י מסביר על פי מכילתא: במקרה ואצל השומר חינם נגנב חפץ, או כלי ששמר עליו, הדיינים מקבלים את טענת השומר, שהפיקדון נגנב ממנו, בתנאי שהוא נשבע שלא הוא גנב את הכלי.

אך אם ימצא שהוא משקר בשבועתו והעדים מעידים עליו שהוא בעצמו גנב, הדיינים מרשיעים אותו והוא נאלץ לשלם על הגנבה בכפל. כפי שהתורה אומרת בהמשך ועל פי הסבר חז"ל :הטעם הוא: כי בנוסף לגניבה הוא נשבע לשקר.

רבינו בחיי מוסיף ואומר: אסור לשומר חינם להשתמש בכלים שנתנו לו לשמור כי השימוש בכלים נקרא :"מלאכה" ולפי דברי חז"ל במסכת בבא  מציעא בסוף פרק המפקיד –נאמר: שאם השומר השתמש בכלים- חייב לשלם.

לסיכום, לאור האמור לעיל:

ניתן ללמוד- כי התורה שהיא מלשון הוראה-  מלמדת את הדיינים יסודות חשובים כיצד להגיע לעולם טוב יותר- עולם שמתנהל על פי צדק ומשפט למען חברה בריאה בגופה ונפשה.

ויהי רצון שעם ישראל- בכלל ובפרט ישמש אור לגויים בהליכה בדרך המשפט והצדק וילך  בדרכו של אלוקים – המסמל את הדרך הישרה, כפי שנאמר: "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת" [ תהלים קי"ט, קמ"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת יתרו- במה זכה יתרו?/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת יתרו- במה זכה יתרו ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת  בפסוק:

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם". [שמות י"ח, א]

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה למשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

יתרו חותן משה- משיב את ציפורה אשת משה ואת שני  הבנים אל משה לאחר יציאת מצרים.  מעניינת תגובתו של יתרו - לאחר שמשה סיפר לו את כל אשר עשה ה'  לפרעה ומצרים, הנס הגדול. על כך מגיב יתרו כפי שהכתוב מתאר:

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם.   וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.  עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי- גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלוקים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.    וַייִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹוקים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹוקים. [שם י"ח, ט -י"ב]

ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 השאלות הן:

א] איזו שמועה שמע יתרו?

ב] מה היו זכויותיו של יתרו-  ובמה שכרו?

ג] מה הייתה גדולתו של יתרו?

תשובות.

השמועה ששמע  יתרו.

המפרשים מנסים ,איש לפי דרכו ,להבין מה בדיוק גרם ליתרו לבוא?

רשי" מפרש: יתרו שמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

ובמכילתא נאמר: "מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו,- דברי רבי יהושע, ר' אליעזר המודעי אומר: מתן  תורה שמע ובא.. רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף, נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי" [יהושע ה', א]

תשובתו של רבי יהושע מתבססת על הסמיכות של הפרשיות, בסוף פרשת בשלח- מסופר על מלחמת עמלק –שמועה זו הניעה את יתרו לבוא.

רבי אליעזר טוען: שהיות ולא צוין במפורש שיתרו שמע על מלחמת עמלק מכאן ששמע על נס קריעת ים סוף - כפי שנאמר: "ויט משה את ידו על הים.. ויבקעו המים " [שמות י"ד, כ"א] על כך שמעו כולם. ורש"י סובר כדעת שניהם.

זכויותיו של יתרו.

יתרו שבמשך שנים היה עובד עבודה זרה ואפילו נשא בתפקיד כהונה אלילית שמע את כל הטוב שה' עשה למען עם ישראל- במצרים ובמדבר  והוא קיבל בעקבות זאת את האמונה בה'  ועל כך נקראה על שמו  הפרשה הזו בתורה המתארת את מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות.

חכמים מציינים לשבח את התנהגות  יתרו כאשר קיים את מצוות הכנסת אורחים כלפי משה בעת מנוסתו ממצרים. ובמסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א] נאמר: בשכר שיתרו אמר לבנותיו  "קראן לו ויאכל לחם" [שמות ב, י"ט] זכו בני-בניו וישבו בלשכת הגזית [הכוונה לאולם שהיה בהר הבית ששם היו נוהגים חכמי הסנהדרין להתכנס בזמן שבית המקדש היה  קיים], מכאן שהתנהגותו  של יתרו אל משה - גרמה לכך שצאצאיו  יגיעו למדרגה גבוהה של מקום כה קדוש לכל  ישראל.

 ממעשה זה, יש להסיק מסקנה חשובה: שאין לדון אדם על פי מוצאו וייחוסו המשפחתי, אלא על פי התנהלות חיי היום, יום שלו ומעשיו בפועל.

ליתרו ישנה זכות נוספת בכך שהוא מגיע  להכרה בגדולת ה' ומעשיו , הוא הראשון שאומר: "ברוך ה' " על כך נאמר: במסכת סנהדרין [צ"ד, ע"א] "גנאי הוא למשה ולשישים ריבוא [ולכל היוצאים  ממצרים] שלא אמרו: "ברוך.." עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה' "  אך לכאורה,  תמוהים דברי חז"ל שהרי משה ובני ישראל הודו לה' על הכול באמצעות שירת הים.

אלא צודקים חז"ל בדעתם, לפי שכאשר משה ובני ישראל שרו את שירת הים- זה נס שנעשה להם עצמם לעומת זאת יתרו הודה לה' על כל הניסים שעשה ה' לישראל.

כאן חז"ל מלמדים אותנו יסוד גדול: אין זה מספיק להודות לה' על הניסים והחסדים שה' עושה עימו וקרוביו, אלא עליו להכיר ולהעריך את כל החסדים והדברים הטובים שה' עושה גם למען אחרים.

גדולתו של יתרו.

עצם העניין שיתרו - שבעברו היה  עוסק בעבודת אלילים - התגייר יחד עם כל בני ביתו והגיע למעלה כה גדולה שהכיר בבורא עולם וגדולתו ,כפי שאמר למשה: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים" זה  מראה על גדולתו של יתרו.

רבינו בחיי אומר על כך: יתרו הכיר במעלת  אלוקי ישראל לעומת כל האלילים והבחין בגמול שה' השיב למצרים על מעשיהם-  שתכננו בזדון לעולל לבני ישראל, שהרי פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" ועל כך נענשו המצרים מידה כנגד מידה - ומצאו את מותם בים סוף.

כי אם רק היו מסתפקים להעביד את  ישראל בפרך  לא היו נענשים, לפי שה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם, אבל התוספת שהם הוסיפו- לפגוע בתינוקות של עם ישראל , זה דבר שלא נכלל בעבדות שנאמרה על ידי ה', אלא דבר שתכננו המצרים בזדון לבצע, כפי שנאמר: "כי ידעתי כי הזידו עליהם" [נחמיה ט]  זה היה פשעם של המצרים.

לאור האמור לעיל, ניתן להבין כי ליתרו היו  הרבה זכויות, עצם זה שהשיב את ציפורה ובניה למשה, משום שהעריך את חשיבות המסגרת המשפחתית ועניין הכרת הטוב אצלו כלפי הקב"ה – זכויות אלה זיכו  אותו בשכר רב כולל פרשה מיוחדת הנקראת על שמו. פרשת יתרו .

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח- מה הייתה זכותו של פרעה ברודפו אחר ישראל/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח - מה הייתה זכותו של פרעה ברודפו אחר ישראל?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה  זו נקראת גם :"שבת שירה" בשל שירתם של משה ובני ישראל בתום קריעת ים סוף והיא פותחת בפסוק:" וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם  אלוקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִישְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אלוקים , פֶּן- יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"

ציורים על הפרשה:

ציורי  תנ"ך/ בני ישראל יוצאים  ממצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/בני ישראל חונים באילים /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף המן  במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף השליו במדבר/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/" כי- מחה אמחה את זכר עמלק.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

בהמשך מסופר כי כאשר נודע לפרעה על יציאת עם ישראל ממצרים ,הוא מחליט  יחד עם חייליו לרדוף אחרי בני ישראל. וכך הכתוב מתאר את האירוע:

"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם  וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל- העם ויאמרו מה זאת עשינו כי-שלחנו את ישראל מעבדנו ? ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו: וייקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו: ויחזק ה' את  לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה" [שמות י"ד, ה-ט]

השאלות הן:

א] מדוע הפרשה פותחת דווקא במילה: "ויהי"-שהיא מרמזת  על צער?

ב] מה הייתה הסיבה לרדיפת פרעה וחייליו אחרי עם ישראל?

תשובות.

"ויהי  בשלח פרעה.."- לשון  צער?

אומרים חכמים במסכת מגילה [י, ע"ב] :"כל מקום שנאמר :"ויהי" אינו אלא לשון צער" השאלה המתבקשת היא  באיזה צער מדובר? הרי עצם יציאת עם ישראל מגלות  לחירות- דבר משמח מאד. אלא שהמילה: "ויהי" באה לתאר – אכזבה ותסכול שבני ישראל עדיין לא הגיעו לרצון ולהבנה שיש להשתחרר מהשעבוד  הארוך במצרים  אל החופש.

הרי כל עשרת המכות שהקב"ה הנחית על מצרים- מטרתם הייתה  לטעת בקרב עם ישראל את האמונה החזקה בקב"ה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב-  אשר תמיד עומד לצידם ואינו נוטש אותם וגם את התשוקה העזה לחירות, אך מצער מאד שמטרות אלו לא הושגו.

וכל זה  למרות העובדה שבני ישראל היו  נוכחים במצרים בזמן המכות ואף ראו במו עיניהם כי הנס היה כה גדול שהם עצמם לא  נפגעו מהמכות.

וכעת כאשר  הגיע שעתם לצאת ממצרים, הם אינם יוצאים משאיפתם הטבעית להשתחרר מכבלי העבדות, אלא פרעה שילח אותם ממצרים – לכן הצער מתבטא במילה: "ויהי"

הרב אליהו שלזינגר- בספרו: "אלה הדברים" מביא הסבר מעניין לעניין הצער, מתברר  כי היו שתי כיתות בתוך בני ישראל בצאתם ממצרים. קבוצה אחת : הייתה חזקה באמונה בקב"ה והאמינה בה' ובמשה עבדו -שיביאו את הגאולה המיוחלת, לכן התכוננו לפי צווי ה' ליציאה ממצרים. קבוצה זו מכונה בשם: "בני ישראל"

 ואילו הקבוצה השנייה :הייתה שקועה בעבדות ,השלימה עם המצב ובכלל לא  האמינה בגאולה הקרובה. קבוצה זו מכונה בשם: "העם" ולכן נאמר על כת זו: "ויהי בשלח פרעה את  העם" . 

בעל הטורים מסביר : כי קבוצה זו היא: הערב רב שיצאו יחד עם ישראל. לכן התורה מדגישה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" החשש  הוא מ "העם" שבראותם מלחמה-  יחליטו לשוב חזרה למצרים. לכן הקב"ה שינה את המסלול: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" כדי שאותה קבוצה המכונה בשם: "עם" לא תשוב למצרים, אך לגבי  בני ישראל נאמר: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" זוהי הקבוצה השנייה שהיו בעלי אמונה חזקה בקב"ה והיו מצוידים עם סוגים שונים של נשק –במטרה לצאת מהגלות המצרית. יוסף השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים אל הארץ ולא פנה אל :"העם" כפי שהכתוב מציין: "וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם"  יוסף סמך על: "בני ישראל" ולא על : ה"עם" .

ונאמר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"  גם כאן אין מדובר בעם,   אלא בקבוצה הטובה: בני ישראל. כאשר  פרעה מתקרב אליהם, מי נושא תפילה אל ה'? בני ישראל ולא העם כפי שהתורה מציינת: "ויצעקו בני ישראל אל ה' " אין העם צועק היות והוא מיואש, אלא בני ישראל התופסים את אומנות  אבותיהם ומתפללים לה' " ובהמשך הכתוב מתאר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" מי הנכנסים במסירות נפש לים? אלו בני ישראל כמובן.

ובשירה השתתפו משה ובני ישראל ולא העם.

מטעם זה הגאולה הייתה קשה  עקב  חוסר האחדות של בני ישראל  והיותם מפולגים בדעותיהם. לכן אין פלא, אפוא שהכתוב פותח במילה: "ויהי"- לשון צער.

רדיפת פרעה וחייליו אחרי בני ישראל.

יש לתמוה, אפוא, מדוע פרעה רודף אחר בני ישראל לאחר שנודע לו כי הם ברחו ממצרים, הרי נאמר בפרשת בא, כי פרעה הסכים ליציאתם: "ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם - אתם גם - בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם: גם צאנכם גם – בקרכם  קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי" ולא רק פרעה אישר לבני ישראל לצאת ממצרים, אלא גם העם דחק בפרעה להסכים ליציאתם: "ותחזק מצרים על- העם למהר לשלחם מן- הארץ כי אמרו כולנו מתים" [שמות י"ב, ל"א-ל"ד]

אלא ניתן להבין מדברי ה' אל משה , כי הקב"ה בכבודו ובעצמו חיזק את לב פרעה כפי שנאמר: "וחיזקתי את לב- פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' ויעשו כן" [שם י"ד, ד]

מתברר שלקב"ה ישנה מטרה כפולה  בחיזוק לב פרעה:

א] למען המצרים כדי שיראו את גדולת ה'  וכך גם כל אומות העולם .

ב] כדי שעם ישראל יתחזק באמונה בקב"ה,  זאת  לומדים מהפסוק: "ופרעה הקריב.." [שם י"ד, י] רמז- כי פרעה גרם לכך שבני ישראל  התקרבו  באמונה  לה'.

רש"י  בשם חז"ל: מסביר: פרעה שלח שליחים וכאשר ראו שעברו כבר שלושה ימים מזמן יציאתם ואין הם זובחים לה', אלא ממשיכים בהליכתם ,מיד שבו אל פרעה ואמרו: כי העם  פשוט ברח.  ועל כך שואל: "אוזניים לתורה"- הרי השליחים ראו שישראל נסוגים אחורנית לכיוון מצרים ומדוע חשבו כי הם בורחים? הוא מתבסס על דברי מכילתא האומר: כי ישראל חזרו אחורנית רק אחרי שהשליחים יעזבו אותם.

אבן עזרא מסביר בשם אחרים: חרטומי מצרים עשו לישראל מחסומים של צורות אליליות שמנעו מכל עבד לנוס לשם. אבל אחרי שהם עברו בכל זאת  את כל המחסומים ,הבין פרעה שהם נטשו את העבדות והולכים קדימה לקראת  גאולתם. 

אבן עזרא מביע גם את דעתו האישית: ההסבר פשוט מאד, כאשר פרעה שומע מפי משה :"דרך שלושת ימים נלך במדבר" ופרעה הבין כי משה יודע היטב את המסלול ואת התכלית  אליה הוא  שואף להגיע, אבל אחרי שהשליחים באו וסיפרו לפרעה כי ישראל נסוגים אחורנית וגם נראים נבוכים, פרעה התחיל לחשוד כי משה רימה אותו בדברי השכנוע שלו באומרו : כי מטרתם לזבוח זבח לקב"ה וכנראה  שמשה וישראל בורחים ממצרים, היות ואדם שבורח נעשה מבולבל ומאבד את הדרך, אינו יודע לאן לפנות.

הרמב"ן מסביר באופן דומה אך הוא מוסיף: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" הכוונה שעשו לעצמם דגל ויוצאים בשמחה ומחולות  כפי שנוהגים אנשים היוצאים מעבדות לחירות. ולא כעבדים המתכננים לשוב למצרים. אך  חוזק ליבו של פרעה טמטם את ליבו ולמרות שהוא הסכים בתחילה להרשות לבני ישראל לצאת ואף ביקש: "וברכתם גם אותי"  ובנוסף לכך היה צריך פרעה להירתע במיוחד כאשר ראה שהים נבקע לשניים לקראתם ולהבין שאין מה לעשות יותר, הוא נהג ההפך והחליט לרדוף אחריהם.

ספורנו: כי ציון העובדה שבני ישראל יוצאים  "ביד רמה" הוא סימן של תמימות הם האמינו שיש בכוחם לנצח את המצרים.

אור החיים מפרש: כי בכך שה' חיזק את ליבו  של פרעה,  התורה מבליטה גם את טיפשותו, הרי הוא היה צריך להבין    שעצם יציאתם ביד רמה- סימן שיש לכך סיבה והם יודעים בוודאות שהשתחררו מכבלי העבדות. אבל הוא לא הגיע לתובנה זו ,כי ה' חיזק את ליבו ולכן החליט לרדוף אחריהם.

הכלי יקר טוען: כי פרעה ראה שהערב רב הצטרף לבני ישראל, לכן חשב להיעזר בהם, הוא האמין שבשעת מבחן הם ימרדו נגד בני ישראל וישמשו מעין גיס חמישי ויעמדו לצד פרעה - בעת מלחמתם בהם.

 בעלי המדרש אומרים פירוש מעניין: לפרעה הוגד את  שבועת ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "כי גר יהיה  זרעך ארבע מאות שנה" אבל בפועל השתעבדו רד"ו שנים ,לכן האמין שיש בכוחו להחזירם למצרים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי פרעה נהג בחוסר תבונה כאשר החליט לרדוף אחר עם ישראל, הוא לא קרא את המפה נכון ולא הבין את המציאות וכל זה - היות וה' הכביד את ליבו.

והתוצאה הייתה :כי לא פעל בהגיון והיה מוכן להשפיל את עצמו עד כדי כך שהוא בעצמו רתם את סוסו למרכבה ולא משרתיו, אך עם כל זאת הייתה לו גם זכות שבכך קירב את עם ישראל לתשובה וקירבם לבורא עולם כדברי ר' ברכיה: "יפה הייתה הקרבת פרעה לישראל מק' צומות ותפילות, למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן- נתייראו  מאד ותלו עיניהם למרום- עשו תשובה והתפללו"

  [שמות רבה, בשלח כ"א, ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)