ציורי תנ"ך/ הצעת פרעה ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
      

Biblical  paintings  Pharaoh's beautiful offer to Joseph  "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.   וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.   וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.   וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם:  כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא".      [בראשית מ"ה ,י"ז- כ"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 Biblical paintings

Avraham and his entire family go to Canaan

" וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן".
[בראשית ,י"ב, ד- ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת האזינו- "כל דרכיו משפט"/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת האזינו -"כי כל דרכיו משפט" - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ "האזינו השמים ואדברה.."/ ציירה: אהובה קליין.(c)





ציורי תנ"ך/ " כל דרכיו משפט"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ",,,תיזל כטל אמרתי.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "כנשר  יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

פרשת האזינו פותחת  בצורת שירה ,במילים:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, 

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. 

כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. 

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: 

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. .."   [דברים ל"ב, א-ה]

משה  קורא לשמים ולארץ להעיד- היות  והם נצחיים   וזאת בניגוד לחייו שלו כמנהיג בשר דם ,שאינו חי לעד, בכוחם של  עדים  אלה-להעניק שכר אם עם ישראל ילכו בדרך התורה - הגפן  תיתן פריה, הארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טל ומטר ,אך חלילה אם עם ישראל לא  יקיימו את התורה- הם צפויים להיענש על ידי השמים - שלא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה והסוף: "ואבדתם מהרה.." על ידי אומות העולם.[על פי רש"י]

השאלות הן:

א] מה משמעות המילים : "כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא" ?

ב] כיצִּד ה' נוהג עם ברואיו?

תשובות.

"כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא"

על פי רש"י, המילה :"כי" משמש בלשון: "אשר" כמו שכתוב: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל...." [ויקרא י"ט, כ"ג]  כשאקרא שם ה'- אתם הבו גודל לאלוקינו וברכו את שמו,

חז"ל מסבירים את הביטוי:  "שם ה' ": וביארו: שהכוונה להזכרת השם המפורש היות וכל ברכה במקדש הייתה נאמרת באמצעות השם המפורש - הרי השומעים במקדש היו עונים יחדיו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

דוגמא לכך ניתן לראות בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים": "וכך היה אומר אנא השם וכו' והן עונין אחריו בשכמל"ו" [מסכת יומא ל"ה] ובהמשך: [שם ל"ז]: "תניא רבי אומר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל  לאל-הינו' אמר להם משה: בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה- אתם: הבו גודל.."

אבן עזרא מסביר: " הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ".   יש כאן חזרה אל השמים והארץ, כמו שנאמר:" הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ". [תהלים י"ט]

או כמו שכתוב: "יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים"- דהיינו :השמים משבחים לה'.

על פי דעת מקרא שני פירושים:

א] "יהללוהו שמים וארץ" ותירגם שם יהונתן: מלאכי השמים ויושבי הארץ ישבחו את ה'.

ב] הדברים מכוונים אל עם ישראל.

גם רבינו בחיי מסביר: כי המילים מכוונות, או אל השמים והארץ המוכיחים את גדולת ה', או הכוונה אל עם ישראל שיודו לה' על נפלאותיו וחסדיו שעשה עמהם.

רש"ר הירש  מבהיר: "כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא"- יש כאן התמסרות והכנעה לה'-      "הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ". באופן זה גם התורה כולה- היא הכרזת שם ה'- התגלות ה' בעולם, באנושות, בישראל ובחיי עם ישראל ובמיוחד העולה לתורה כדי לקרוא בפני הציבור, תחילה עליו להכריז שהיא תורתו- היינו תורת ה' שניתנה לנו.  בכך גורם גם לציבור להגיע להכנעה: "ברכו את ה' המבורך"

דרכו של ה'- עם ברואיו.

נאמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט": 

לדעתו של רש"י: למרות שאלוקים הוא חזק והדבר מתבטא במילה:" הַצּוּר"-הרי "כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט"- כאשר הוא מעניש את הרשעים הביצוע נעשה בדין,- במידה ולא מתוך נקמה. וזאת מהטעם כי " תָּמִים פָּעֳלוֹ"  -אין פגם במעשיו, והמילה: "כי"- פירושה: משום כך, ולכן משום שפועלו תמים- לכן כל דרכיו משפט.

 הוא: "אֵל אֱמוּנָה"- הוא משלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא ואע"פ שמאחר את שכרם בסופן עושה זאת.

"אין עוול" אף לרשעים נוהג לשלם שכרם בעולם הזה.

רש"י מבסס את דבריו על הספרי: "כשם שמשלם לצדיק גמור שכר מצווה שעשה בעולם הזה- בעולם הבא, כך משלם לרשע גמור, שכר מצווה קלה שעשה בעולם הזה - בעולם הזה"

רבינו בחיי אומר על המילים:" הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ"

על דרך הפשט הקב"ה נקרא: צור- מלשון תוקף כפי שכתוב: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי יְהוָה; הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם" [ישעיהו נ"א, א] ובכוונה: כשם שהצור תקיף-חזק והוא יסוד הארץ, כן הקב"ה הוא יסוד העולם וכעת שמשה פונה לעדים הנצחיים, היינו- לשמים ולארץ- הוא  שאלוקים הוא צור ותקיף ואין עוד מלבדו , אך עם כל העוצמה שלו ,הוא תמים אינו בא בחוזק עם הברואים, אלא פועל  מתוך תמימות וענווה וכך גם דוד המלך שיבח את ה': "הָאֵל, תָּמִים דַּרְכּוֹ" [שמואל-ב, כ"ב, ל"א] יש לציין כי הקב"ה ,למרות תקיפותו- הוא מרבה לסלוח כפי שנאמר:"  שַׁדַּי לֹא- מְצָאנֻהוּ, שַׂגִּיא - כֹחַ" [איוב ל"ז, כ"ג]

ורז"ל דרשו :כי בכל מקום שאנו מוצאים את גבורתו של הקב"ה- אנו מוצאים את ענוותנותו ורעיון זה מופיע בתורה, ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. והמיוחד אצל הקב"ה שהוא פועל מתוך הכוח והעוצמה שלו ואינו זקוק להיעזר בכוחות אחרים, לעומת זאת שופט  בשר ודם - תלוי בכוח שמעליו  וגם עם הוא תלוי במישהו מעליו - הרי  את הכוח כולם מקבלים ממלך המלכים לכן תמים פועלו- כי הכול נעשה אצלו בשלמות.

רש"ר הירש מסביר: המילה: "צור" כולל רעיון כפול-"התקיף" ו"צייר"- היוצר וצר צורה, הרי המשמעות הידועה של המילה: "צור" היא במובן של סלע המסמל חוזק, אך הפועל הנגזר משורש "צור" מבטא  שני סוגים של הפעלת כוח.

משמעות: "צור" כפועל- בדרך כלל לשים מצור על עיר לגרום לכך שהיא תהיה במיצר - כלומר לסגור עליה סביב כמו שכתוב: "כי תיצור אל עיר" [דברים כ, י"ט]

המשמעות השנייה של הפועל: "צור"- ליצור צורה כמו שנאמר: "ויצר אותו בחרט" [שמות ל"ב, ד] כל  צורה ויצירה- כוללת הגבלה קבועה ואיתנה של החומר בתוך קווי התיחום של התכלית הרצויה. לכן המילה: "צור" מבטא: יציבות בלתי משתנה וקשיות הגוברת על כל חומר שונה. על פי ספר תהלים [מ"ט, ט"ו] :"וְצוּרָם, לְבַלּוֹת שְׁאוֹל" הכוונה לחלק הנצחי נשל האדם שאינו נרקב.

 ה'  הוא צור- המקור המוחלט של כל הוויה .

"כל דרכיו משפט": כל דרכי ה' הם בגדר משפט מוציאות לפועל את המשפט וממשות את  החלטת ה', בתהלים נאמר: "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו"[תהלים קמ"ה, י"ז] כל הברואים- הם יצירי חסדו. כל קיומו של הנברא בגדר מתנת חינם, הוא אל אמונה שניתן לבטוח בו. כי אינו נוטש את בריותיו, אין ה' פועל רק בהתאם לצדק האובייקטיבי, אלא הוא עושה רק את מה שטוב לאדם שאליו נוגע משפטו, אין הקב"ה פועל מתוך עוול- מתוך אלימות עם ברואיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הקב"ה שופט בצדק הוא מקור כל הכוח בעולם וגם כאשר שופט את ברואיו - אומנם פועל בעוצמה עליונה, מתוך צדק וחסד לטובת הנברא. שום שופט בשר ודם לא ישווה לו.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מידת הזריזות בעין מקראית/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מידת הזריזות בעין מקראית.

 מאת: אהובה קליין.

הזריזות היא מידה מאד חשובה ותורמת לאדם הישג רב- במידה והוא  פועל   באמצעותה במהלך חייו

.מעניין  לבחון את מידת הזריזות בעין המקרא:

שלמה המלך- החכם באדם אומר: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וחֲכָם".

מדוע שלמה המלך מפנה אותנו לנמלה הקטנה? מתברר שהיא חיה בממוצע חצי שנה ובמשך חייה הקצרים היא אוכלת בין גרגיר שלם לגרגיר וחצי תבואה ובכל זאת היא כה חרוצה וזריזה, הוא צוברת  את מזונה לשנים רבות ,מדוע?

התשובה: היא חושבת שתזכה ל "ארכה" בחיים ועל כן היא מכינה את עצמה לכך.

ציורי תנ"ך/ אברהם מקבל את פני המלאכים/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

אברהם אבינו  בזמן שאירח את שלושת המלאכים  התאפיין בזריזות יתרה וגם  נעזר בשרה אשתו החרוצה ,כפי שנאמר:

"וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת      וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ".  [בראשית י"ח]

בסיפור המקראי על אליעזר : עבד אברהם ההולך לחפש אחר מציאת  בת זוג מתאימה ליצחק  -הנה כאשר הוא מגיע לארם  נהרים, מעיף מבט על הנשים  השואבות  מים מן הבאר ומתפלל לעזרת אלוקים שיסייע לו למצוא את האישה המתאימה והטובה ביותר למטרת נישואי יצחק, לפתע הוא  מבחין ברבקה הניגשת אל הבאר לשאוב מים, חריצותה וזריזותה - בולטות לעין ומעניין כי מידת הזריזות מאפיינת גם את אליעזר- עבד אברהם וזאת על פי הכתוב:

"וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ.  וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.  וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.  וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו". [בראשית כ"ד]

 לאורך כל הדרך רבקה ממהרת לבצע את משימותיה, היא איננה נוהגת כך -  לשם עשיית רושם על הסובבים אותה, אלא היא מוכיחה  את מידותיה הטובות הטבועות בה, זאת על פי התנהגותה בפועל.

ציורי תנ"ך/אליעזר צופה בשואבות/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

הבה נאמץ  לעצמנו את מידת הזריזות ובכך נפיק תועלת גדולה בחיינו.

לשם כך עלינו לעצב כמה הרגלים חיוביים:

א] לא  להרבות בשינה יתר על המידה, על כך אומר שלמה המלך: "אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם".[משלי כ, י"ג]

ב] ניתן לבצע בבת אחת כמה פעולות: כגון: עבודות בית ובאותו זמן להאזין לשיעורי תורה.

ג] יש לתכנן את מהלך היום בהקפדה, על מנת לא לבזבז זמן מיותר לדברים טפלים  ולרכילויות.

מנגד  ננצל את הזמן לפיתוח ועיסוק הכישרונות שלנו - כל אחד בתחומו הוא.

ד] אין לדחות מטלות למחר- אלא מה  שניתן לבצע היום-לא נמתין!

רבי אברהם אבן עזרא כתב :"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין". כוונתו :  ישנה אבחנה נכונה שקובעת כי אדם תמיד תלוי באוויר מבחינת הזמן, שבו מה שנראה  לו מציאות  זה למעשה רק זמני וחולף. לכן במקום  לדרוך בעבר או להתרכז בעתיד צריך להתמקד  בנצחי ובאינסופי!

יהי רצון שנאמץ לעצמנו מידות טובות אלה ובעזרתן נוכל לנוע קדימה –אל עבר התכלית שקבענו  מראש וכך נממש בע"ה-את דברי דוד המלך:

" יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל;  אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.[תהלים קכ"ח, ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת עקב- במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה? מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  עקב - במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה?

מאת: אהובה קליין .

 ציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ "והיה עקב תשמעון את המשפטים...."/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  מפרי הארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יבול הארץ/ ציירה אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ /"ואספת דגנך.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות"[ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בסגולות שהתורה ומצוותיה מעניקים לאדם: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ".  [דברים ז,יב-ט"ז]

השאלות הן:

א] באיזה אופן נקיים את המצוות?

ב] מהם התוצאות בקיום המצוות?

תשובות.

אופן קיום המצוות.

רבי בונם מפשיסחה ממחיש את אופן קיום המצוות  על ידי משל : מעשה בבן שאביו דורש שילמד תורה, תוך כדי איומים, שאם לא יעשה כך ילקה אותו, עד שהבן  יענה: "רוצה אני". ברור שעדיף שהילד ירצה בקיום המצוות לאלתר ללא המלקות.

באותו אופן אמר משה:" וְהָיָה עֵקֶב" בסופו של דבר תשמעו לקיום המצוות שהרי יכפו אותם עליכם , לכן מוטב שתשמעו לאלתר.

על פי פירוש אור- צדיקים בשם הה"ק רמ"ל מססוב: לפני כל צעד שהאדם נוקט, עליו לחשוב היטב האם בצעד זה, הוא עושה את רצון  ה' , או, שמא לא -  עליו לעשות רק את מה שהקב"ה דורש ממנו!

וזו המשמעות של המילה:" וְהָיָה עֵקֶב" בכל צעד שאדם רוצה לפעול, עליו לשקול היטב- אם הדבר לרצון ה'.

אורח חיים מסביר:" וְהָיָה "- מילה זו היא: לשון שמחה והכוונה-שמחה גדולה תהיה בשמים אם "עֵקֶב"-כאשר בסוף ימי הגלות, בתקופת עקבתא דמשיחא יבואו על עם ישראל ניסיונות קשים במיוחד ולמרות זאת, ימשיכו לשמוע בקול ה' וישמרו את התורה אז ה' ישמח שמחה גדולה.

ה"משך חכמה"- שם את הדגש על המילים: "אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" ומסביר:   היות ובני ישראל נדדו במדבר במשך ארבעים שנה ועברו מיני ניסיונות ,הרי הם היו :"דור דעה" שהתורה נעשתה חלק מהם – מן ה"אני" שלהם - כך שאפילו החוקים  נחשבו בעיניהם למשפטים, הם לא הבינו  שום צורה אחרת ולכן  בגדלות נפשם- היו משיגים את החוקים כמו משפטים.

במסכת אבות נאמר:

"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה":

ראיתי הסבר יפה למשנה זו בספרו של הרב אליהו שלזינגר: "אלה הדברים"  אדם צריך לרוץ גם אחרי מצווה שאינה לשמה, והטעם לכך: שמצווה גוררת מצווה, וכתוצאה מכך , מתוך שלא לשמה יקיים מצוות לשמה. הווי בורח מהעבירה אפילו  שלא לשמה, היות ועבירה גוררת עבירה, ומעבירה שלא לשמה - בסופו של דבר עלול האדם להגיע לעבירה שהיא לשמה!

וכך ניתן להסביר את המשנה הבאה:  "רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".[מסכת אבות ב', א]

מצווה קלה –זוהי מצווה שנעשית שלא לשמה, ולכן גם אם המצווה היא  לא לשמה, אין להפסיק לקיים אותה ואין לזלזל בעשייתה גם שהיא לא מושלמת היות ואין האדם יודע מתן שכרן של מצוות ויתכן שאצל אלוקים אפילו מצווה שאינה לשמה- יש לה חשיבות גדולה. בעצם אין אנו יודעים  אילו הן מצוות קלות ואילו הן   מצוות חמורות, אך יש בכוחנו להבין את מהותן של מצוות קלות וחמורות.

בהמשך הרב מביא דברים שראה בספר: "משך חכמה" בפרשת שלח [עמ' רי"ט, הוצאת אשכול] שכנראה  הם מהספרי: "רבי אומר העושה מצווה אחת לשמה[ואל] ישמח על אותה מצווה, לסוף גוררת מצוות  הרבה, והעובר עבירה אחת[ואל] ידאג עליה, לסוף גוררת עבירות  הרבה" וכאן הכוונה שהאדם עשה מצווה אחת לשמה, אך לא בשלמות.

 קיום המצוות- התוצאות.

על פי רש"י: אם האדם שומר על  מצוות קלות שדש בעקביו- כתוצאה מכך ה' יקיים את אשר הבטיח לאברהם אבינו.

חז"ל אומרים: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" ומה שהתורה מזכירה מתן שכר בעולם הזה- דוגמת ההבטחה: "ונתתי גשמיכם בעיתם" "ונתתי מטר ארצכם"  ועוד ברכות חומריות נוספות.

הרמב"ם טוען: שאין מדובר בשכר, אלא זוהי הבטחת אלוקים שיעניק לנו בעבור קיום המצוות תנאים ראויים- על מנת שנהיה רגועים לקיים את התורה.

שהרי ייסורים ועניות מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו,

נאמר: "ושמרתם את משמרתי" [ויקרא, י"ח,-ל] על כך אומרים חז"ל: האדם חייב לעשות סייגים וגדרים כדי שלא יבוא לידי עבירה, ואם אכן אדם נוהג כך ועושה לעצמו גדרים וסייגים- כדי שלא יבוא לידי ביטול מצוות הוא זוכה מאת ה'- למידה כנגד מידה ואלוקים לוקח ממנו את כל המניעים והמכשולים-כגון" ייסורים, עניות שעשויים להביא אותו לביטול תורה.[אמרי שפר]

בעל הטורים מסביר: שה' מבטיח: שיאהב את עם ישראל- ודבר זה בזכות אברהם שנאמר בו: "זרע אברהם אוהבי"  [ישעיהו מ"א, ח]

ה' יברך את עם ישראל בזכות יצחק שאמר בו: "ויברך אלוקים את יצחק" [בראשית כ"ה, י"א]

ה' ירבה את עם ישראל בזכות יעקב שנאמר בו: "פרה ורבה" [שם ל"ה, י"א]

והברכות הן שלושה: אחת כאן ושניים בפרשת  משפטים, שנאמר שם : "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". 

הפסוק מתחיל באות: וו'  ומסתיים באות כ' וכך גם הברכה שיצחק בירך ברכה ליעקב:" וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ.  יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ". [בראשית כ"ז, כ"ח- ל] גם כאן בפרשה הברכות מתחילות באות וו ומסתיימות באות כ' וזה רמז כל הברכות  שבירך יצחק את יעקב יתקיימו   בשומרי התורה והמצוות.

 הברכה: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ"

מתחילה באות- ב' ומסיימת באות כ'- הדבר בא ללמד אותנו שבזכות התורה המורכבת מ-כ"ב אותיות יבואו הברכות.

ובנוגע להבטחות שה' יסיר  מעל שומרי התורה: " כָּל-חֹלִי" בגימטרייא- יסיר- צ"ח קללות.

ולגבי הברכה:" לֹא-יִהְיֶה לֹא -יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ". 

אפילו בפושעי ישראל לא  יהיה מצב של עקרות- לפי  שעתידים לחזור בתשובה.

ויש להוסיף שבלומדי התורה לא תהיה מצב של עקרות שכתוב:" לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה..." והכוונה ללומדי התורה מכוח  כ"ב האותיות שבתורה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי  יש לקיים את התורה ככתבה ולשונה ואין לחשב את שכרן של מצוות, לפי שאין לאדם לדעת לעולם -מה שכרה של כל מצווה ומצווה.

מתוך קיום התורה – הלכה למעשה-  יזכה האדם לדלות את הברכות מכוח סוד כ"ב האותיות בתורה   ויחוש רווח, רוגע וברכה  גם  מעוצמת הברית שהקב"ה כרת עם אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.

 על פי  התורה ינהג  כאשר יתהלך לפני הקב"ה בתמימות  ללא חקירת עתידות  וכל מה שיבוא עליו יקבלה בתמימות ויבין שהדבר מאת  ה', כפי שנאמר:

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [דברים  י"ח, י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח- פדיון בכורות- מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - פדיון בכורות-מהו ?

מאת : אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ משה קורא לדתן ואבירם,הם מסרבים לבוא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ טקס פדיון הבן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך לפני עם ישראל בגילגל/ מתוך ההפטרה/ציירה: אהובה קליין(c
)

פדיון בכורות, מוזכר בפרשתנו וכך הכתוב מתאר את הנושא: "כָּל-חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה.  כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ:  אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.  וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא" [במדבר  י"ח, ט"ו- י"ז]

 השאלות  הן:

א] מהו פדיון בכור אדם?

ב] מה ההבדל בין בכור אדם לבכור בהמה?

ג] מהי מהות קדושתו של הבכור?

ד] מהו ערך פדיון הבכור?

פדיון בכור אדם.

על פי הנאמר  בפרשתנו ,התורה מצווה אותנו לפדות בכור אדם ובכור בהמה טמאה כגון חמור ואילו על בכור בהמה טהורה נאמר  בשמות י"ג  לקדש כל בכור בהמה ולא לפדותו [אלא אם כן נפל בו מום]

ספורנו מסביר:  "שיתחייבו כולם בפדיון כשאר  כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולא הפדיון היו אסורים לעשות כלן מלאכת חול"

הרמב"ן מבהיר: כי הציווי של קדושה- הוא מהווה צו מיוחד לקדש כל בכור  הנמצאים היום בישראל וזאת מהסיבה :שה' פדה את הבכורות ממוות בזמן מכת הבכורות במצרים. לכן ה' מצווה שהבכורות - יהיו קדושים לו , על מנת לעבוד את ה' בכל מה שיצווה אותם.

צו הפדייה ניתן רק אחרי שה' ציווה להחליפם בלוויים. אז נצטווו בפדיון עודפים, מטעם זה נאמר בחומש שמות [י"ג, י"א]: והיה כי יביאך.." וכל בכור מאדם בבניך תפדה" כאשר  בני ישראל יכנסו לארץ- אז יחויבו  כל בכורי אדם ובהמה טמאה - בפדיון.

על פי דברים אלה, היו קדושים רק אלה שהיו בכורים באותה שעה, ונפדו רק העודפים שלא היו להם חילופין בלוויים.

הרשב"ם מסביר: מצוות "תפדה" היא  חלה לאחר שנתקדשו הלוויים תחת כל בכור, בשנה השנייה להקמת המשכן. לפי זה חל הציווי לקדש את הבכורים, קדושה זו אינה תלויה באדם המקדש - לפי שהבכור קדוש בזכות עצמו. כפי דברי המכילתא המסתמך על הכתוב: "באדם ובבהמה לי הוא" למרות זאת הצטוו עם ישראל- לקדשם- כפי שמסביר המכילתא: "הקדישו שתקבל שכר" מטעם זה נאמר: "והעברת כל פטר רחם"

ועל כך אומר רש"י: "והפרשת" מלשון -"והעברתם את נחלתו לבתו".

רבינו בחיי מסביר: שתעביר מהם תורת חולין, לפי שהם קדושים מאליהם מרחם אימם.

בעל אוזניים לתורה  מפרש: שכאן לראשונה התורה  נותנת לישראל לעשות מחול – קודש, בדומה למועדים, כך מסר הקב"ה למשה את היכולת לקדש את המשכן וכליו, את אהרון ובניו ואת פנחס - לאחר שפעל מתוך הקנאה לאלוקים. בדומה לזה מסר אלוקים למשה לקדש  בדבריו את הבכורים - עד דור אחרון וזאת למרות שמצווה על הבעלים לקדש את הבכורים - כפי שנאמר במסכת  [נדרים י"ג]: שלמעשה הם קדושים מרחם על ידי שנצטווה משה: "קדש לי כל  בכור"

למעשה מאז מכת בכורות במצרים –והתרחשות הנס בבכורות ישראל שניצלו ממכה זו - נצטוו על קדושתם. אבל לאחר בחירת הלוויים בא הציווי לפדות את הבכורים.

 ההבדל בין  בכור אדם לבהמה.

בעל "אוזניים לתורה" סובר: ישנו הבדל בין בכור אדם לבכור בהמה והדבר מודגש בתורה,  בבכור בהמה נאמר: "אני זובח" ולעומת זאת בבכור אדם  נאמר בלשון עתיד: "וכל בכור בני אפדה" והמשמעות היא: שזביחת בכור בהמה נוהגת אך ורק כשעם ישראל   בארץ ישראל  והמקדיש היה קיים.  אך לעומת זאת ,פדיון בכור אדם נוהג לעד.

בפרשתנו ישנו הבדל בין בכור האדם לבכור  הבהמה והכתוב  מדגיש את פדיון בכור האדם כאפשרות יחידה, כפי שכתוב: "אך פדה תפדה את בכור האדם" וכנגד זה בבכור בהמה טמאה כתוב: "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" הפדייה בבכור בהמה טמאה אינה האפשרות היחידה לפי שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו"

"משך- חכמה" נותן דיוק אחר:  בעניין בכור האדם כתוב: "פדה תפדה"- בכפילות ואילו בבהמה נאמר: "תפדה"- פעם אחת בלבד והוא  מפרש את השינוי לפי הדין.

חז"ל במס' בבא מציעא טוענים: "השב תשיב" אפילו מאה פעמים - וזה הדין בבכור אדם. שאם מעות הפדיון הלכו לאיבוד עוד לפני שהגיעו לידי הכהן, ישנה חובה לפדות שוב את בכור האדם עד שהמעות יגיעו אל הכהן ,אין הדבר כך בבכור בהמה מפני שפדה אותו פעם אחת בשה, וזה גם במקרה שמת השה- טרם הגיע לידי הכהן- הוא נחשב פדוי.

קדושת הבכור.

אברבנאל טוען: כי קדושת בכור האדם נובעת מתוך הזיכרון שחייבה תורה לזכור נסי יציאת מצרים,

שהרי בכורי ישראל היו ראויים להיענש  כמו בכורי מצרים - עבדו לטלה, אך מתוך רחמים הקב"ה הציל את בכורי ישראל והיכה רק את בכורי מצרים.

לכן בפרשת בא - ישנה שרשרת של מצוות הקשורות בזיכרון זה:

מצה- על שם הבצק שלא הספיק להחמיץ.

קרבן פסח- כסמל לניסים שעשה הקב"ה באלילים של המצרים וביטל מזל טלה.

קידוש הבכור - על שם הנס שנעשה לבכורי ישראל.

גם ספורנו מביא אותו רעיון: גם בכורי ישראל היו ראויים להיענש , כמו שנאמר: "פן תספה בעוון העיר" והקב"ה הצילם במה שהקדישם לו ולעבודתו כנזירים ואסורים בעבודת הדיוט- משום כך יש את עניין הפדיון- כדי להתירם בעבודת חול.

לעומת זאת ספר החינוך סובר: כי עניין הבכורות- הוא הקדשת ראשיתו של אדם לה' וחביבה על האדם ראשית פריו וכאשר האדם מביא מראשית פריו לה'- הוא מכיר בכך שהכול מאת: בורא עולם. ועל כן הוא חייב להודות לו.

"בעל ליקוטי קודש בשם הקדמונים"- מסביר בנוסף לרעיון - לזכר  ליציאת מצרים -באמצעות  פדיון בכורות- באה התורה להוכיח לנו: כי יש ראשית לעולם בניגוד לכופרים- הטוענים: כי העולם הוא קדמון. לכן קובעת התורה: שכול ראשית - הוא בגדר - קודש.

כגון: ראשית דגנך, ראשית הגז, ראשית פרי האדמה, והבכור הוא ראשית פרי הבטן. ישראל גם נקראים בשם: "ראשית" משום שהם ראשיתה של אמונה טהורה מכאן ניתן להבין את הדגשת הכתוב: "הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהי, אני ה' " [במדבר ג', ג]  והמסקנה: ישנה התחלה להווייה- והקב"ה הוא ברא את העולם כולו.

ערך  פדיון בכורות.

ערך הפדיון של הבכור הוא: בסך חמישה סלעים. את ההסבר לכך נותנים חז"ל בירושלמי [שקלים פ"ב, ה"ג] בראשית רבה פרק פ"ד ובספר במדבר רבה, פ"ד, ס"ה,- כך הייתה מכירתו של יוסף בעשרים כסף. ויוסף היה הבכור של רחל.

הרב פירר בספרו: "הגיונה של תורה" מסביר: "אילולא דמסתפינא" הייתי אומר טעם אחר לשיעור זה של חמישה סלעים בפדיון הבן  והוא:  כי זה ערכו של בן חודש, שנאמר: "ואם מבן חודש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמישה שקלים כסף" [ויקרא כ"ז, ו], דוק: "ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמישה שקלים".- זהו השיעור של בן חודש בערכין"

רש"י מסביר: כי הבכור חייב  בפדיון רק מגיל חודש- כי עד אז הוא נחשב לנפל.

המכילתא טוען :כי אדם חייב בכמה דברים יסודיים- רוחניים וגשמיים- כלפי בנו: "מן התורה חייב אדם למול את בנו, לפדותו, ללמדו תורה, ללמדו אומנות ולהשיאו אישה, ר' עקיבא אומר: אף ללמדו שייט, רבי אומר :אף ישוב מדינה".

 לסיכום.

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי מצוות  פדיון הבן – חלה על כל בכור יהודי מגיל חודש - לזכר הניסים שקרו להם בזמן מכת בכורות במצרים ,  שהם לא נענשו, למרות חטאם - וזאת מפני רחמיו של  ה' עליהם,  בנוסף : מצווה זו מסמלת את גדולת ה' כבורא עולם ויש  בה מטרה חינוכית  להחדרת האמונה :  

                 כי יש ראשית לעולם והכל מאתו יתברך.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings

  The  second Passover in the desert

By Ahuva Klein

  

" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה.  בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ".

אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מדינת ישראל באור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מדינת ישראל באור התנ"ך.

מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עם ישראל שולט ועליון על כל האויבים/ ציירה:  אהובה קליין

(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ישראל באחרית הימים.

ציור: אהובה קליין (c)

יום העצמאות  בפתח, השנה בע"ה - אנו חוגגים יום  הולדת ה- 69 למדינתנו כמדינה עצמאית ,כפי שחזה החוזה הדגול-הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה"

עתה כל הארץ  לובשת חג- הדגלים מונפים אל- על -בראשי הבתים, השמחה מרקיעה שחקים- הפארקים מתמלאים במטיילים מכל רחבי הארץ, ובכל פינה- עשן  מיתמר אל –על, הבשר על האש ,רבים מנפנפים ואחר כך סועדים- בטוב ובנעימים..

 זו הזדמנות ,מלבד החגיגות והשירים להתעמק גם בשורשים, נשאל את עצמנו: על מה בדיוק אנו חוגגים - האם ארץ ישראל היא באמת רק שלנו, בזכות מי ומה אנו יושבים בארצנו - על מה נשפך דם כה רב של בנינו –אשר חרפו נפשם בעד מדינתנו ?

התשובות לכך כתובות בספר הספרים באופן ברור לחלוטין , מתברר כי ארץ ישראל הובטחה כבר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת.." [בראשית ט"ו, י"ח]

מעניין כי לפני כן, בתחילת חומש בראשית שואל רש"י: מדוע התורה פתחה דווקא בסיפור בריאת העולם ולא במצווה הראשונה: "החודש הזה לכם"- שהיא פרשת קורבן הפסח הפותחת במצוות קידוש החודש-אשר נצטווו בה כלל ישראל?

ורש"י עונה: כי אלוקים אשר ברא את העולם ,הוא ברצונו מחליט למי נותן את ארץ ישראל!

ואם יאמרו הגויים לעם ישראל :ליסטים אתם שכבשתם את ארצות שבעה גויים, מיד עונים להם עם ישראל: הקב"ה ברא את כל העולם והוא מחליט גם על ארץ ישראל למי ייתנה, כשרצה נתן לשבעה גויים וכשרצה החליט לתת את הארץ לעם ישראל. ולכן הארץ ניתנה ביושר ובדין מאת ה'.

אך לא בכל מחיר!

ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל, בתנאי - שישמור תורה ומצוות כפי שנתחייב במעמד הר סיני-כאיש אחד בלב אחד: "נעשה ונשמע"

זה התנאי החשוב על שמירת ארץ ישראל המשמש כיום בית  לאומי לעם הנבחר , רק כך תוכל להישמר לעד, כמו שנאמר: "ושמרתם את כל חוקותיי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ.." [ויקרא כ, כ"ב]

למה הדבר דומה? לאדם אשר שוכר דירה ובעל הבית עורך אתו חוזה, כל עוד הדייר מקיים את כל התנאים שבהסכם, הוא רשאי להמשיך לדור בדירה, אך אם הוא מפר את החוזה, בעל הבית ינקוט נגדו הליך משפטי- למען יפנה את המקום  במהירות המרבית.

ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת, בכך שהיא קדושה, לעומת יתר הארצות שבעולם.  באמצעות מצוות רבות שתלויות בארץ שלא ניתן לקיימם  במקומות אחרים-אלא רק בה.

[כגון: מצוות שמיטה, ביכורים, מעשר, תרומה.]

ארץ ישראל- שונה מכל הארצות כפי שנאמר: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקתה ברגליך כגן ירק: והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה- מים: ארץ אשר –ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" [דברים  י"א, י"א-י"ג]

כלומר ארץ ישראל תלויה במטר ולא במעיינות, והגשם יורד- בתנאי שעם ישראל מקיים את המצוות, כפי שנאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל- מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם...ונתתי מטר ארצכם.." [שם י"א, י"ג-כ"א]

וכאן נאמר:" ארץ זבת חלב ודבש"

ישנו רעיון מאד יפה  מפי הגאון רבי מאיר שפירא: חז"ל למדו אותנו כלל:  "היוצא מהטמא- טמא: היוצא מן הטהור-טהור"[בכורות א.ב]אך חלב ודבש הם שונים :החלב מגיע מהדם שהוא טמא: "דם נעכר ונעשה חלב" למרות זאת החלב הוא טהור,

גם הדבש הוא טהור למרות שנוצר על-ידי הדבורה- שהיא בעצמה טמאה, זוהי המשמעות המיוחדת של :"ארץ זבת חלב ודבש"

במדרש  נאמר:" חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה "

בתנחומא  נאמר: "חביבה עלי ארץ ישראל שקידשתי אותה מכל הארצות"

עם ישראל שונה מכל העמים כפי שנאמר: "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן-העמים להיות לי"[ויקרא כ כ"ו]

ומדוע נקרא הר סיני בשם זה? מפני שמשם ירדה שנאה לעולם.

רבינו בחיי מביא את דברי המדרש: עם ישראל מובדל מיתר העמים , בתנאי שאינו עוסק בעבודה זרה, אך אם אינו מתרחק מעבודת האלילים, אזי משתייך לנבוכדנצר ומרעיו.

בכך שעם ישראל מקבל על עצמו עול מלכות שמים-זוכה לאור הגנוז לצדיקים ואילו הרשעים גורלם להיות בחשכה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כדי לשמר את מדינת ישראל כבית לאומי נצחי,    העם חייב לקיים את התורה הלכה למעשה ככתבה ולשונה ובכך, כעם נבחר בידי ה', ראוי לאחוז במדינתו כל עוד ילך בדרך מקודשת זו.

הדבר דומה לבן מלך הגר בארמון אביו ועל כן הוא חייב להתנהג בקדושה. כך עם ישראל- בני מלכים  לעיני אביהם שבשמים.

חג עצמאות שמח!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)