ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים כאיש אחד בלב אחד לרגלי הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

The people of Israel as one man in one heart

against Mount Sinai

" וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר".   

[שמות  י"ט, ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שרה מתפעלת מהולדת יצחק/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Sarah marvels at the birth of Isaac

" וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.  ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  זוַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו"   

 [בראשית כ"א, ה-ז)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ואתחנן- חזון אחרית הימים- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  ואתחנן-   חזון אחרית הימים-כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ הסכנה בשכחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מתחנן אל ה' למען יכנס לארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

הצווי אל משה לעלות להר העברים לראות  את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה משקיף על ארץ ישראל מההר/  ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  השיבה אל הקב"ה באחרית הימים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שריפת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שמירת שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות  ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים מתוך ההפטרה: [ישעיהו מ' ]

ציורי תנ"ך/ מבשרת ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך / "שאו  מרום עינכם"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

  אחד הנושאים המופיעים בפרשה זו: הגלות הנוראה הצפויה לעם ישראל  בעבור – חטאיהם ובהמשך -חזון אחרית הימים:

כנאמר:"כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.  הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.  וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.  וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.  כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.  כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם:  הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.  הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה—וַיֶּחִי".

 [דברים ד,כ"ה-ל"ג]

 השאלות הן:

 א] מה הסיבה לגלות הנוראה-וכיצד תתרחש?

 ב] מהי התחזית לאחרית הימים?

 תשובות.

 הגלות

עבודת האלילים בהם יעסקו עם ישראל בארץ-  היא אשר תגרום לעונש הגלות הנוראה.

 רש"י מגלה לנו רמז מתי יגלו עם ישראל? והדבר רמוז במילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ" שהכתוב רומז על פי הגימטרייה של המילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם"- בתום שמונה מאות וחמישים ושתיים שנה ,הקדים ה'  שתי שנים ל"נושנתם" כדי שלא יתקיים בהם העונש הנורא:

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן".

 בכך ה'  עשה צדקה עם ישראל שהקדים את העונש -שנתיים קודם התאריך המיועד.

 אונקלוס סובר: שעם ישראל השתעבדו לעמים עובדי אלילים.

ספורנו סבור: כי על ידי עבודת האלילים –בני ישראל- מכעיסים את ה' וגורמים לסילוק השכינה מהם ובכך דומים לגויים ,אשר אינם  עובדי ה' ואינם משועבדים לתורת ה' ומצוותיה.

"בעל הטורים" מוצא רמז לארבעת הגלויות -במילים:"

"וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה"

"בָּעַמִּים"- בין הבבליים- היינו- גלות בבל.

"בַּגּוֹיִם"-  בגימטרייה- בהמדי- היינו- גלות מדיי.

"יְנַהֵג" - בגימטריה- ביון- כלומר- גלות יון.

"שָׁמָּה"- בגימטריה- מרומיים- גלות רומי.

הרמב"ן סובר: שהגלות תתרחש באופן שבכל גוי וגוי  בני ישראל יהיו במספר מועט- אבל באופן כללי עם ישראל יישאר במספר רב.

רבינו בחיי טוען: נסמכה פרשה זו לעניין עבודה זרה- לפי שעם ישראל עתידים לעסוק בעבודת האלילים בארצם ובעבור עוון זה - עתידים  ללכת לגלות ולכן נאמר: "כִּי-תוֹלִיד בָּנִים.." ולא נאמר: "אם תוליד" -היות ובזמן שהוא מוכיח את עם ישראל – הוא מתנבא במה שיקרה להם לדורות בהמשך.

 ובהקשר  למילים:

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ"- בכוחם של השמים  והארץ להעניש את ישראל במידה  שלא  יקיימו את התורה- על ידי עצירת הגשמים  ואילו במצב שיקיימו את התורה יזכו לגשמים בעיתם.

טעם נוסף לעדות השמים והארץ על התנהגות עם ישראל-  לפי שהם נצחיים ויש באפשרותם להעיד דור אחר דור...

רבינו בחיי  מסביר את עבודת  האלילים בגלות- אין הכוונה שהם באמת יעבדו שם עבודת אלילים, אלא היות והם יעבדו לעובדי האלילים- זה יחשב כאילו עובדים  עבודה זרה!

רבינו בחיי מדגיש את אפסיות האלילים- כפי שנאמר:

"וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן". 

 הכתוב מזכיר ארבעה חושים: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הטעם וחוש הריח.- אך נמנע מלהזכיר את חוש המישוש – שהוא החוש החמישי-היות והוא  נכלל במילים:

"וְלֹא יֹאכְלוּן"- שהוא חוש הטעם וגם המישוש. מתוך חמשת החושים- שלושה הם: חושים רוחניים- חוש הריח, חוש הראייה, חוש השמיעה וההוכחה לכך שהכתוב מציין חושים אלה אצל הקב"ה:

 "וירא ה' "-   [בראשית ו]

 "וישמע ה' "-[במדבר י"א]

"וירח ה' "- [בראשית ,ה]

 מכאן ניתן ללמוד את מעלת חמשת החושים של האדם -כי בעזרתם יכול לקיים מצוות- אך חלילה גם עבירות וחמישה אלה- הם כנגד חמישה חומשי תורה. וכל זה מנפלאות הבורא!

לכן הכתוב מגנה את העבודה הזרה שהם חסרי חושים ,אך בכך גם מדגיש את מעלת החושים אצל בני האדם.

אחרית הימים.

כאשר עם ישראל יהיה בגלות  הוא יחפש את הקב"ה כנאמר:

"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים"

 רבינו בחיי שואל: מדוע נאמר: תחילה בלשון רבים:" וּבִקַּשְׁתֶּם" ובהמשך נאמר בלשון יחיד: "וּמָצָאתָ" מדוע לא נכתב "ומצאתם"? התשובה לכך: שאומנם הקב"ה  שומע את תפילת הרבים כי יש לכך משקל רב, אך כאן התורה רוצה להדגיש כי גם תפילת היחיד- בכל לבבו ובכל נפשו-  היא בעלת משמעות גדולה בעיני ה'.

 הכתוב מדגיש: שעם ישראל מחויב לקב"ה לקיים את התורה- אף אומה לא זכתה לשמוע את קול ה' במעמד הר סיני. ומבחינה שכלית ניתן להבין שכל אומה חייבת לעבוד את בוראה ,אבל ישראל בהיותם העם הנבחר שקיבל את התורה עליו מציינים רז"ל את דברי דוד המלך:

"הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם;    שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ--    וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ" [תהלים קי"ז, א- ב] לכן עובדי כוכבים אינם ראויים לברך את ה'- אלא רק ישראל.

 רש"ר מסביר: כי העבודה האלילית חומסת מהאדם את כל  מוסריותו.  וכאשר  יהיו בגלות הם ירגישו את הניגוד של הקב"ה , הקרבה אליו תהיה מרוממת ומשחררת של אל חי ויחיד שהוא-" ה' אלוקיך" על ידי שיבקשו את ה'  "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עבודת האלילים היא חמורה מאד בעיני ה' לגבי עם ישראל- העם הנבחר שקיבל את התורה-  למרבה הפלא -דווקא בגלות מתוך הצרה- יגלו ישראל את ה'  באחרית הימים ,ידרשוהו וישובו אל חיק השכינה.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות- מסעי/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות  מסעי - במה חטאו בני גד וראובן?

 מאת: אהובה קליין.

 היצירות שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מסע במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נחלתם של בני גד וראובן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פינחס הכוהן נלחם במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ משה קוצף על ראשי הצבא/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

אחד הנושאים שבפרשה: שאיפתם  של  בני גד וראובן להתנחל בעבר- הירדן וזאת  בעקבות  ראייתם את  המקום - הנראה להם מתאים למטרותיהם.

כפי שהכתוב מתאר: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן.  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל--אֶרֶץ מִקְנֶה, הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה.  וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ--יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה:  אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן". [במדבר  ל"ב]

השאלות הן:

א]  מאין היה לשבטי גד וראובן - מקנה רב ?

ב]  איזו ראייה הייתה לשני שבטים אלה ?

ג]   במה חטאו ?

תשובות

"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד"

דעת מקרא מסתמך על דברי אונקלוס ומסביר: כי בעקבות מלחמת מדיין הייתה חלוקת שלל וגדל המקנה מאד בקרב שבטי ישראל, לכן החלוקה הייתה על  פי הכללים בתקופת דוד המלך : "וַיֹּאמֶר דָּוִד: .... כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים--יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ". [שמואל-א, ל, כ"ג- כ"ד] וניתן להסיק: כי שבטים אלה שהיו מתמסרים במיוחד בגידול המקנה רכשו מקנה רב  משאר השבטים.

יש לציין, כי רק כאן בפסוק זה – מופיע תחילה שבט ראובן מהטעם שראובן הבכור, אך במהלך יתר הפסוקים מופיע תחילה, דווקא שבט גד-כי יתכן שהם היו עשירים יותר וגם גיבורי חיל משופעים בהשראת ברכתו של משה: " וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד:  כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף- קָדְקֹד". [ דברים ל"ג, כ]

 הרמב"ן טוען: כי שבט גד מופיע בהמשך תמיד בראש, היות והם העלו את הרעיון של ההתנחלות בעבר הירדן  וגם ניהלו משא ומתן בעניין זה עם משה.

הנציב מוולוז'ין [רבי נפתלי צבי יהודה ברלין] מסביר: מדוע דווקא שבט גד היו המובילים בהצעת ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי,  בפנייתם אל משה- הרי כתוב: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד", לכן צריך לשים את הנקודה אחרי השם "לבני ראובן, וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד". מכאן ששבט גד היה עשיר יותר בצאן ובקר משבט ראובן, לכן היו זקוקים לשטחי מרעה  נרחבים.

הראייה של בני גד וראובן.

החכם באדם- שלמה המלך מסביר:

"נַחֲלָה מבחלת [מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ".[ משלי, כ, כ"א]                  על פי "מצודת דוד": בחירת נחלה מתוך  בהלה-חיפזון- ללא שיקול דעת- סופה שאין בה ברכה!

לעניות דעתי, ראייתם של שבט  ראובן וגד הייתה שטחית -  זה היה מבט חומרי - אל עבר הירדן- מקום פורה עשיר במים ובצמחיה מתוך התרשמות שהמקום מתאים לצרכיהם- היינו -לצורך מרעה הצאן שלהם –זה היה מבט  גשמי ,ללא נגיעה רוחנית.

הדבר מזכיר את לוט המתבונן על אזור סדום ומתרשם מהמקום מבחינה חומרית .

כפי שהכתוב מתאר: " וַיִּשָּׂא- לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.  וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן",[בראשית י"ג, י -י"א]

אין הוא מתעמק  בטיב החברה השוכנת שם ,אינו חושב על עתיד חינוך ילדיו , לכן התוצאה הייתה  הרסנית ולוט איבד בסופו של דבר את אשתו ונכסיו.

אחד הפרשנים האחרונים מתאר את ההבדל בין אברהם שהיה לו מקנה רב לבין שבטים אלה. אצל  אברהם נאמר: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה" [בראשית י"ג, ב]- הכתוב הקדים את אברהם למקנה, ואילו כאן הכתוב הקדים את המקנה  לשמות השבטים:

"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד...."

מכאן שבני גד וראובן - הקדימו את דאגתם לגדרות הצאן ולא לדאגה על ילדיהם, לא כן אצל אברהם, מכאן שהייתה להם הסתכלות חומרית לחלוטין על  אזור עבר הירדן.

חטאם של שבטי גד וראובן:

על פי רוב הפרשנים חטאו בני ראובן וגד בארבעה  חטאים  עיקריים:

א] השתעבדות מופרזת לחומריות.

ב] פרישה מן הציבור.

ג]  חוסר התחשבות תורנית בשאלת ארץ ישראל.

ד] מאיסה  בארץ חמדה.

רבינו בחיי מביא מדרש: כאשר העושר  בא משמים- , היינו -מרצונו של ה' , הוא מתקיים, אך כאשר אינו בא משמים- אינו מתקיים, ידועים לנו שני עשירים: האחד קורח  מישראל והשני –המן שהיה מתוך הגויים- המשותף לשניהם: כי אבדו מן העולם, היות ומתנתם לא הייתה משמים, אלא היו חוטפים את הממון לעצמם- כלומר חושבים שכל העושר בזכותם וכוחם הבלעדי. בדומה לכך בני גד וראובן - היו עשירים גדולים, חומדי ממון והיו מוכנים להתנחל מחוץ לגבולות הארץ ופרשו  מן הציבור, וכל זה למען רכושם , לפיכך בזמן הגלות- הם גלו תחילה , כפי שנאמר: "וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה" [דברי הימים א]

עוד נאמר: "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים". [תהלים כ"ה, ז]

ההסבר: כי העושר אינו בא לא ממדבר ולא מהרים ולא מזה שהאדם מסתובב במדבריות ומתאמץ יתר על המידה,, אלא העושר בא מהקב"ה - שהוא הנוטל ממנו של זה ומעבירו לאחר. כפי שכתוב: "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים".[שם ע"ה, ח]

ומדוע נקראים: "נכסים" ? מפני שנכסים מזה ונגלים לזה. חנה אמרה: "יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם". [שמואל-א, ב, ז]

ה"כלי יקר" מבהיר: ששבטים אלה בטחו בכוחם ,אך יש  ללמד מעט זכות עליהם, לפי שרצו לרכז את המקנה שלהם סמוך לגבול עם האויבים, מתוך מחשבה שאם האויב ינסה להילחם בהם, יפגע תחילה בצאן ובינתיים יצליחו למלט  ולהציל את הטף שלהם - אשר יבנו להם ערים במרכז, אך משה לא אהב רעיון זה, לפי  שהוכיחם שאינם בוטחים בקב"ה! והציע להם להפוך את תכניתם: את המשפחות לרכז סמוך לגבול ואת הצאן במרכז- כדי להוכיח לכולם שהם בוטחים בתשועת ה'  ובכך להשפיע על אחיהם שגם הם יבטחו בה' .

ר' שמחה ויטל מקלם אומר: כי חמדת הממון - היא אבי החמדות והתאוות- בדומה למחלה שבתחילתה אין לחזות את ממדי התפשטותה- ממגרעת זו חשש משה ולכן כינה אותם: "תרבות אנשים חטאים"

לסיכום, לאור האמור לעיל: למרות שישנם פרשנים הרואים בבני גד וראובן נקודות זכות, הרי רובם  טוענים, כי בני גד וראובן, טעו במטרתם ודרכיהם וההוכחה לכך שהם  גלו מנחלתם תחילה ובסופו של דבר איבדו את נכסיהם.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מדוע נענשו ישראל במכת נחשים?/ מאמר מאת: אהובה קליין/

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתלוננים על העדר מים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שירת הבאר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סרבנותו של מלך אדום לאשר לישראל לעבור דרכו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  מכת הנחשים במדבר/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה: אהובה קליין(c)  [שמן על בד]

בפרשה כמה אירועים , ביניהם מכת הנחשים – עונש שנתן הקב"ה לעם ישראל בעקבות תלונותיהם- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל.  וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[פרשת חוקת כ"א, ד-י]

השאלות הן:

א] על מה התלוננו עם ישראל?

ב] מדוע נענשו דווקא במכת הנחשים?

תשובות.

תלונותיהם של עם ישראל.

רש"י מסביר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ".  דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה  הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.

דעת מקרא סובר: כי נמאסה עליהם טרחת הדרך ובמיוחד -כאשר הכיוון היה לצד ים סוף זה גרם להם לחששות: ששוב  הם עלולים לנדוד זמן רב מידיי, כמו שנדדו בעת הראשונה לכיוון ים סוף.

רבינו בחיי : מביע תמיהה בדבר תלונותיהם של עם ישראל? הרי מים היה להם בשפע ,אחרי שמשה הכה  על הסלע, מזון גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד- מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה:  שהם השוו בינם  לבין שאר אומות העולם -  שמקבלים מזון בשפע- בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים]  בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש  ואין ה' מעניק להם מנה  הגונה של מן - למשך תקופה  ארוכה!

אפילו המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה מהם במדבר.

ומאחר וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה'- יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. וזוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן- בדבר  כה מכובד ונעלה- הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !

הרי בכך שהם זכו- למן- שהוא מזון משמים- זוהי מעלה   בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש -  על מנת שהם יבטחו תמיד בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.."   [תהלים קכ"ג, ב]

ה"כלי יקר" מסביר: הם התלוננו  על הלחם והמים יחד, כי שניהם היו רוחניים וקלים- וכל הדברים הקלים עשויים להועיל  לבעלי מנוחה, אך לא להולכי  מדבריות, מהטעם כי- מאכל כבד  מועיל ומתעכל טוב אצל בעלי יגיעה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כי לעם ישראל לא הייתה כבר סבלנות- נפש החיים לא הייתה מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך.   הם לא היו מרוצים גם מהנהגת ה' לכן התלוננו:

"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר" למרות שלא הייתה להם כל הצדקה להתלונן - לא חסר להם דבר!

העונש - מכת הנחשים והשרפים.

רש"ר מסביר: שהקב"ה שיחרר את הנחשים ולא עצר בעדם,  הנחשים האלה היו כל הזמן מצויים במדבר, אך עד כה נעשה  לעם ישראל- נס  ואלוקים הרחיק אותם מהם. כעת הקב"ה הסיר  מחסום זה והנחשים במדבר חזרו לטבעם  הרגיל ונשכו את העם.

 משה מתאר כיצד  התרחש הנס – שהנחשים עד כה לא פגעו בהם:

"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן" [ דברים ח, ט"ו]

מכאן שהנחשים והשרפים, הם חלק טבעי של המדבר.

מטרת נשיכת הנחשים הייתה: לעורר את העם להבחין בסכנות  שעורבות לו  במדבר ולהביאו למסקנה: כי רק ה'  הוא זה שהרחיק  מהם את הנחשים עד  כה וכעת השיב אותם והם  נשכו את העם.

"עקדת יצחק" מפרש: עד כה  כל חיי עם ישראל  התנהלו במדבר  לא בדרך הטבע ,אך משנמאס להם לחיות חיים על טבעיים והתחילו להתלונן על הלחם ה"קלוקל" הראה להם ה' – מה הם חיי טבע ומה משמעותם- לכן  הביא עליהם את הנחשים.

"חת"ם סופר" סבור: תלונתם של עם ישראל – באה על רקע פגישתם עם חיים ארציים הם הבחינו בפירות בשטחי שכניהם כמו שנתאוו לסיר הבשר בקברות התאווה- לכן נענשו בנחשים – היות ובמשך תקופה של ארבעים שנה  ראו נחשים , אבל לא ידעו- כי הנחשים בכוחם להזיק. אך כעת שהתחילו להתלונן כשראו אצל אחרים – פירות,  נענשו מידה כנגד מידה כי ראיית פירות ותאוותם חייבת גם  בראיית נחשים הבאים להזיק להם.

אומנם כל עוד ראו פירות ולא התאוו- גם לא סבלו מהנחשים ,אך כעת השתנו   התנאים.

רבינו בחיי מבהיר:  בעוד שעם ישראל- לאור כל הנסים שראו במדבר- היה צפוי שיתחזקו באמונה בה' ,אך לפי שחטאו בהוצאת דיבה נענשו בעונש הנחש הידוע כמוציא דיבה [בתיאור שיחתו עם חוה בגן עדן]

דרשו  רז"ל: יבוא הנחש שאוכל  סוגים שונים של מזון –אך בפיו הכול בטעם אחד ויעניש את אוכלי המן שאוכלים סוג אחד של מזון ,אך מרגישים הרבה טעמים!

מעניין המדרש  המתאר: במדבר היה ענן אחד מתוך שבעה עננים ותפקידו היה להרוג את הנחשים והעקרבים שלא יזיקו לעם, וזה היה דבר פלאי!

אך כעת משעם ישראל הוציאו דיבה-דווקא  בדבר שלהם שימש משהו טוב- מידה טובה , מיד שלח הקב"ה את הנחשים והשרפים שהיו ממילא במדבר- ולא הסתפק בנחשים, אלא שלח להם את –הַשְּׂרָפִים- השורפים,] כי עד עכשיו הענן היה שורף אותם כדי שלא יזיקו לעם ישראל וכיון שעם ישראל חטא- כעת הנחשים הם היו השורפים!

ובכך שהם כינו את המן – "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל"- לשון ביזוי- נענשו.

ה"כלי יקר" מסביר: כנגד שתפלו על המאכל – נענשו בנחשים לפי שנאמר על הנחש:" וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" [ישעיהו ס"ה, כ"ה]

וכנגד שתפלו על המים שולחו  בהם השרפים- כשאין מים- לא ניתן לכבות את האש!

בספר "מטה שמעון" ראיתי הסבר יפה: עם ישראל נענשו בנחשים ובשרפים היות והנחש עסק בלשון הרע ונתקלל לכל ימיו ועם ישראל לא למדו ממנו ודיברו לשון הרע על הקב"ה -לכן יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע ויפרע ממספרי לשון הרע- לפי שנאמר: "וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ" [קהלת  י, ח]

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל נענשו במכת הנחשים והשרפים במדבר-  מידה כנגד מידה, הם הוציאו דיבה על  כל הדברים הטובים שהעניק להם ה' במדבר- בדומה לנחש שפתח בלשון הרע  בשיחתו בגן עדן עם חוה ונענש  קשות לנצח- ויש לראות בזאת כפיות טובה- ומידה רעה!

למדנו ממשה רבינו שהייתה לו הכרת הטוב גם לדומם –במכת הדם במצרים, אהרון היכה על היאור ולא משה!  לפי שהייתה לו הכרת הטוב ליאור שהגן עליו  בהיותו בתיבה.                                   

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)